למעלה
ושו"ר בשו"ת שואל ומשיב מהדורא קמא (ח"א סי' רסו) שעמד לפלפל שם בארוכה אודות דברי התורת חיים (הנ"ל) שכתב דכיון דגבי ס"ת כתיב "לכם" בעינן שיהיה שלו ממש כמו גבי אתרוג, דהנה אין זה ברור כלל ד "לכם" אתי לאפוקי שותפות וכו' והוכיח זאת מכמה דוכתי, ובסוף כתב (בד"ה והנה לכאורה) להעיר על עצם דברי התורת חיים דנעלם ממנו דברי הרמב"ן במלחמות (פ"ק דסוכה) ד "לכם" דכתיב גבי ס"ת אייתי שיהיה לשם חובתכם ומהמילה "כתבו" נפקא שיהיה כותב לעצמו, וא"כ נמצא דלפי דברי הרמב"ן הללו אין שום ענין גבי ס"ת דשותפות מהמילה "לכם", וגם מש"כ דלא סגי שהיה שלו בעת הכתיבה אלא בעינן דלעולם יהיה שלו כמו גבי נאבדה דלא מהני מה שהיה שלו, מאי ראיה שאני נאבדה דכיון שעיקר הכתיבה היא שיהיה להם ס"ת ללמוד וללמד כדכתיב "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם" שהיא מצוה להכין ס"ת ללמוד בה וא"כ כל שנאבדה לא נתקיים כוונת התורה, אבל כשמקדיש הס"ת הרי נתקיים בזה כוונת התורה שיש כאן ס"ת ללמוד ממנו, ולכן דבריו צ"ע, ונראה לדינא דיוצא ידי מצות כתיבת ס"ת כשכותב בשותפות. עכת"ד. ע"ש. והרי דאף הגאון שואל ומשיב ס"ל לדינא דשפיר מקיימים מצות כתיבת ס"ת כשכותבה בשותפות כיון דהמילה "לכם" דכתיב בס"ת גבי מילתא אחרינא דרשינן שיהיה לשמה. וראה גם בספרו יד שאול חיו"ד (סימן ער) שג"כ דן והעלה כיוצא בזה דיוצאין יד"ח בס"ת שנכתב בשותפות ע"פ המבואר בהרמב"ן הנ"ל דחיוב כתיבת ס"ת לכל אחד נלמד מ "כתבו" וכו'. ע"ש. [והן אמת דעדין יש להתבונן בדברים הללו כי הנה ראיתי לחד מקדמאי רבי מאיר הלוי אבולעפיא בס' יד רמה בחידושיו לסנהדרין (שם ד"ה פיסקא וכותב לו וכו') שכתב בזה"ל: אסיקנא אפילו הדיוט נמי שהניחו לו אבותיו ספר תורה מחייב למיכתב ספר תורה לנפשיה מדיליה שנאמר "כתבו לכם" משלכם. ע"ש. ובפשטות משמע דדריש להאי דרשה דרבה שצריך לכתוב ס"ת לעצמו וכו' מהמילה "לכם" וכדברי התורת חיים. ודו"ק. וצ"ע].

וראה גם בספר חסד לאברהם מהדורא קמא (חיו"ד סימן פד) שג"כ עמד לדון בענין זה אם יוצאים יד"ח בס"ת שנכתב בשותפות, והעלה במסקנא דשפיר יוצאים ידי חובת המצוה בס"ת כזה. ע"ש. וגם בס' לחמי תודה להגאון רבי צבי הירש הורוביץ בעל שו"ת מחנה לוי (דף קכא ע"א מדפי הספר) פשיטא ליה דיוצא יד"ח של מצות כתיבת ס"ת כשנכתב בשותפות. ע"ש. וגם הלום ראיתי בשו"ת אגרות משה פיינשטיין חיו"ד ח"א (סימן קסג ד"ה ובדבר אם) שעמד נמי בענין זה אם יוצאים יד"ח בכתיבת ס"ת בשותפות, וכתב שם על דרשה זו דדרשינן מ "לכם" דמשמע להוציא שותפות, דאמנם איתא כן ברשב"ם ב"ב (קלז ע"ב) גבי אתרוג, מ"מ הרי לעומת זה איתא בפסחים (כג ע"א) ד "לכם" משמע נמי של רבים כדדרשינן גבי ערלה בין לרבנן בין לר' יהודה וכו', ובאמת הרש"ש בב"ב (שם) מקשה מזה על רשב"ם וכו', וא"כ נמצא דאין ראיה כלל מדברי רשב"ם ד "לכם" ממעט שותפות, ואדרבה מהגמ' דפסחים (הנ"ל) מתבאר דמ "לכם" משמע נמי של שותפין, ונמצא שאם נבוא ללמוד מדרשת הפסוקים י"ל דיוצאין יד"ח בשל שותפין, וקשה שאנו נדרוש דאולי יש בזה איזה חילוק. אמנם י"ל דזה תלוי בטעם הכתיבה דאם הוא בשביל ללמוד בה כדסובר הרא"ש אין יוצא בה בשותפין דהא כל אחד מחוייב ללמוד בכל עת ואף שבגמ' בב"מ (כט ע"ב) איתא שבענין אחר יכולים ללמוד גם שנים בס"ת אחד שהוא שאול, מ"מ הרי לא יוכלו ללמוד בו מה שחפצים ומסתבר דכיון שהוא בשביל ללמוד הוא גם כדי שיוכל ללמוד בו כראוי שהוא במקום שליבו חפץ כדאיתא בע"ז (יט ע"ב) שזה יותר טוב להתקיים ולדעת, אבל אם הוא מצוה בעלמא כהחולקים עליו אפשר דיוצאין גם בשל שותפין כיון דלא מצינו איזה מיעוט בגמרא. ועוד פלפל שם הרב ז"ל בזה וצידד לומר במסקנא דיוצאים יד"ח בס"ת כזה שנכתב בשותפות, ולצאת ידי חובת המצוה אליבא דהרא"ש יקנה ג"כ ספרים שיהיו שלו לגמרי ללמוד בהם ואז יוצא יד"ח המצוה לכו"ע. ע"ש היטב בדבריו. ואמנם הבאנו לעיל את דברי הרב ערוך השולחן והרב התעוררות תשובה, שהם מפרשים איפכא דלדעת הרא"ש שהעיקר הוא הלימוד א"כ י"ל דיוצאים יד"ח בס"ת של שותפין שהרי שניים יכולים ללמוד יחד מספר אחד וכו', אולם הרי כבר עמדנו להעיר על דבריהם מדברי ספר החינוך שמחד גיסא הוא עומד בשיטת הרא"ש דהמצוה היא אף בכתיבת שאר ספרי קודש שלומד בהם, ומאידך הרי כתב שם בשרשי המצוה שמצוה זו היא כדי "שיהיה לכל אחד ואחד מבני ישראל ס"ת מוכן אצלו שיוכל לקרות בו תמיד ולא יצטרך ללכת אחריו לבית חבירו" וכו', ומשמע מהכי דלמ"ד דס"ל כהרא"ש בעינן שיהיה לכל אחד ואחד ס"ת שלו שיוכל לקרות בו תמיד וכן לקרות היכן שהוא רוצה ללא הפרעה. ועכ"פ חזינן דלדינא ס"ל להגר"מ פיינשטיין דשפיר יוצאים יד"ח בס"ת שנכתב בשותפות.

[ותבט עיני בשו"ת מהרש"ם ח"א (סימן מח ד"ה ומ"ש רו"מ מדברי) שהרב השואל הביא את דברי התורת חיים (הנ"ל) שכתב דאין יוצאים יד"ח בס"ת שנתנו לביהכ"נ לקהל כיון דכתיב "לכם", וציין שבשו"ת נפש חיה חולק עליו וכן בשו"ת דברי יוסף וכן בס' תורת נתנאל וכולם דחו את דברי התורת חיים וכתבו שאין העולם נוהג כדבריו. אולם מהרש"ם עמד להעיר ע"ז דמצא בחידושי מהר"ל על הטור יו"ד (סימן ער) שכתב בפשיטות דאותם שכותבים להם ס"ת ומקדישים אותו לביהכ"נ לא יצאו יד"ח אלא יתנוהו לביהכ"נ וישאר ברשותו, וכ"כ נמי בתשובת מהרש"ך (ח"ב סי' ח) ובשו"ת גינת ורדים חחו"מ (כלל ג סי' יז) שפסקו כהתורת חיים. עכת"ד. ע"ש. והנה מדברי הפוסקים הללו שציין מהרש"ם דס"ל כהתו"ח דאין לו לאדם לתת ס"ת לציבור, אין שום הוכחה מאי ס"ל בס"ת דשותפות, חדא דכבר הבאנו לעיל לחלק בין ענין הנותן ס"ת שלו לקהל דגרע טפי מענין שותפות שיש לו חלק בו ויש לומר דשפיר יוצא בו יד"ח, וא"כ הפוסקים הללו מדברים רק מענין להקדישו לביהכ"נ, ובפרט מהר"ל דנקט שם בזה הלשון: וגם אותם שכותבים להם ס"ת ומקדישין אותו לא יצאו ידי חובתם כי הם מראים עצמן כאילו דוחין המצוה מרשותם רק יתנו לבית הכנסת ותשאר ברשותו ואז יצא ידי המצוה. עכ"ד. ע"ש. ולכאורה לפי האי טעמא דקא טעים מר "דמראין עצמן כאילו דוחין המצוה" י"ל דהיינו דוקא כשכותב הס"ת ומניחו בביהכ"נ ומראה שמוציאו מרשותו, אבל לעולם גבי ס"ת דשותפין דלא שייך טעם זה דדחיה י"ל דלא קפיד מר. וק"ל].

וראה עוד בפתחי תשובה יו"ד (סי' ער סק"א) שהביא את דברי הרב פרדס דוד שעמד להוכיח כמנהג העולם שפשוט הוא דיוצאים יד"ח בס"ת שנכתב בשותפות. ע"ש. וראה גם בס' משנת אברהם (סימן א אות כו) שג"כ עמד לדון בענין זה דכתיבת ס"ת בשותפות ומתבאר מדבריו דמצדד לדינא דיוצאים יד"ח בס"ת כזה, וכמ"ש קודם לכן (שם אות כג) נהגו העולם בחבורה דכותבין ס"ת בשותפות ופשוט הוא בעיני כל דכל אחד יוצא בזה, וחזר וציין (שם באות כו) דכן כתב נמי הבאר יצחק (סי' יט) וספר סת"מ (סי' עד) ותשובת עמק יהושע (סי' יא) ובשו"ת חסד לאברהם (סי' פד) דיוצאין בשותפות, ורק סיים ע"ז: דאין זה מצוה מן המובחר. יעו"ש. ובהערות (שם סעיף קטן לג) ביאר דאין לו שכר גדול כ"כ ע"ז כמו אחד שטרח לקנות מכספו את הס"ת כולו כיון שכאן יש לו מסייעים ועוזרים. ע"ש. עכ"פ משמע דלגבי עצם המצוה שפיר מקיים אותה כתיקנה. וק"ל. וראה גם לגאון רבי אליהו מני בס' זכרונות אליהו חיו"ד (מערכת ס כלל נ) שהביא בשתיקה את דברי השואל המשיב (הנ"ל) דיוצאים יד"ח מצות כתיבת ס"ת כשכותבים ס"ת בשותפות, ומסתימת דבריו משמע דהאי דשתיק משום דניחא ליה. וע"ש. וראה נמי לרב חפץ חיים בספרו אהבת חסד (ח"ב פרק טז) שכתב שם אודות קופת גמ"ח שעושים בני הקהילה ומשתתפים בה רבים מאנשי העיר, וז"ל: ואף שמחמת שהם מרובים לא בא מעותיו [ללוה] בסך כל ההלואה כי אם מעט אעפ"כ נראה פשוט שהקב"ה יחשב לכל אחד כאילו הוא לבדו הוא הגומל חסד כיון שבלאו מיעוט מעות שלו לא היה יכול העני להשיג המבוקש שלו, וכעין מה דאמרינן במס' שבת (ג ע"א) גבי מלאכות שבת העושה את כולה ולא העושה את מקצתה דבעושה מקצת מלאכה פטור, ואעפ"כ באופן שאינו יכול לבדו לישא את המשא וגם זה אינו יכול לישא לבדו פסקו במשנה שם (צב ע"ב) דחייב, והטעם דזה לא נקרא מקצת מלאכה כיון דבלאו דידיה לא היתה המלאכה נשלמת ונחשב כאילו הוא לבדו עשה את כל המלאכה. עכ"ל. ע"ש. וממילא י"ל הכי גבי כל מצוה, וגם הכא בס"ת שנכתב בשותפות דכיון שאין כל אחד יכול לקנות ולרכוש ס"ת שלם מכספו, לכן ע"י שמתאגדים יחד וקונים ס"ת חשיב שכל אחד עשה המצוה בשלימותה לבדו. וק"ל.

[והן אמת דיש להתבונן בדברי הכהן הגדול הרב חפץ חיים דלכאורה יש לחלק, דהתם בענין שבת להכי חייב כיון דמיירי דאי אפשר כלל בשום פנים ואופן שאדם אחד ישא את המשא הזה גם לא אחר מבלעדי השנים הללו ונמצא שזה בלי השני אינו יכול כלל, משא"כ גבי קופת גמ"ח דהרי אפשר שיש לאיזה אדם אחד את מלוא הסכום הדרוש להלואה וכן לכתוב הס"ת אפשר שיש לאדם אחד אפשרות לכותבו כולו לבדו, ורק אלו אנשי החבורה הזאת אינם יכולים, וא"כ נמצא דאין זה דומה לענין שבת שא"א לאחד להרימו כלל בשום אופן ולהכי מעשה שניהם מצטרף. אולם האמת היא דהנה י"ל דגם גבי הוצאה בשבת דהכי הוי דאזלינן בתר דידהו כלומר שאע"פ שאפשר לאדם אחר להרים את חפץ זה לבדו כל שאלו השנים אינם יכולים לבדם אם הרימוהו יחד חייבים, וכן יש לדקדק מדברי הרמב"ם (פ"א דשבת הט"ז) שכתב שם: "ואם אין אחד מהן יכול לעשותה לבדו עד שיצטרפו וכו'. ע"ש. ומדנקט "מהן" (דבמשנה בשבת (שם) תנן "לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבים" ולא מוזכר "מהן") א"כ משמע דבתר דידהו אזלינן. וראה גם במאירי בחידושיו לשבת (שם) שג"כ נקט הכי, לא יכול אחד מהם להוציאו וכו'. יעו"ש. וראה גם בתוס' בשבת (צג ע"א ד"ה אמר מר) שג"כ יש לדייק מדבריהם דבתר דידהו אזלינן ולא איכפת לן במה שאחר יכול להרים לבדו, שכתב שם ר"י, דהאי לא יכול היינו אפילו שהוא בעל כח הרבה ויכול להרים לבדו אלא מיירי באופן שלא יכול להרים לבדו כגון שנושא הקורה באצבעו שאינו יכול להרים לבדו בכה"ג רק ע"י עזרת השני ג"כ חייב. יעו"ש. וראה גם בתוס' רע"א במשנה שבת שם (פ"י מ"ה אות קיא). ע"ש. הרי שאע"ג דאפשר לאחרים להרים לבדם משא זה כל שאלו השניים לא יכולים להרימו, ואפילו שיכולים להרים לבדם רק מיירי באופן שבמציאות העכשוית אינם יכולים לבדם הם מצטרפים וחייבים. וממילא לפ"ז הדרינן לקמייתין דשפיר דמי עובדא דהגמ' דשבת למה שדימהו הח"ח לחבורה שאין ביכולתה לישא במשא העם של קופת גמ"ח וכל כיו"ב אלא בהצטרפות, דשפיר מצטרפים ביחד, ואע"פ שאדם אחר יכול לישא לבדו במשא זה לעשות ההלואה לבדו וכן בכתיבת ס"ת לכתוב לבדו, דכשם דהתם במעשה שבת חייבים כולם אף בכה"ג מרובה מידה טובה ממידת פורענות (סוטה יא ע"א) שבמעשה המצוה דכאן כולם זוכים במצוה זו. ודו"ק].

ומכל האמור יש להתבונן במש"כ הגאון ר' יוסף ידיד בשו"ת ימי יוסף בתרא (סימן יד דף קנד) שעמד לדון בענין זה אם יוצאים יד"ח בס"ת שנכתב בשותפות, והעלה לדינא דאין יוצאים בו יד"ח, ושלא מצא מי שכתב שיוצאים בו יד"ח. עכ"ד. ע"ש. וצ"ע בדב"ק דהא חזינן הכא את להקת הפוסקים שרפים העומדים ממעל גאוני ספרד וגאוני אשכנז שכתבו במפורש דיוצאים יד"ח של מצות כתיבת ס"ת כשכותבים הס"ת בשותפות, ובפרט לפי דברי הרב צור יעקב (הנ"ל) שכתב דכן נראה שהוא דעת רבים מן הפוסקים, וגם עין תראה בדברי הרב משנת אברהם (הנ"ל) ותאשרהו שעדותו זו של הרב צו"י צודקת דרבים מן הפוסקים מסכימים לומר כך דיוצאים יד"ח בס"ת שנכתב בשותפות. וא"כ כיצד קאמר מר ז"ל דלא מצא מי שכתב כן דיוצאים יד"ח. וכן העיר לנכון בדב"ק ג"כ הגרי"ח סופר יצ"ו בס' תפארת יצחק (עמוד י) דתמוה מאד מש"כ הגר"י ידיד דלא מצא מי שכתב דיוצאים יד"ח בס"ת שנכתב בשותפות, דנעלמו ממנו דברי טובא מהפוסקים שכתבו במפורש דשפיר יוצאים יד"ח בס"ת כזה. ע"ש.

ושו"ר הלום למו"ר מרן מלכא שליט"א בתשובה שהובאה מכתי"ק בקונטרס ילקוט יוסף שעל ספר לדוד אמת למרן החיד"א (ירושלים תשמ"ו עמוד מב), ומצאתי שעמד נמי בשאלה זו אם יוצאים יד"ח בס"ת שנכתב בשותפות, והביא את דברי רבי שלמה קלוגר בשו"ת שנות חיים (סימן יד) ודברי הגאון רבי יואל אשכנזי בתשובותיו (חאו"ח סי' ז) שאלות ותשובות ספר יהושע (חיו"ד סי' ו) שהעלו ע"פ דברי הגמ' דסנהדרין (הנ"ל) דאמרינן שאע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו שנאמר "כתבו לכם", וא"כ הוי כדין אתרוג דאין יוצאים יד"ח כשקנוהו בשותפות כיון דכתיב ביה "לכם", ואפילו חמור יותר דהא גבי אתרוג אם נפל לו ממון בירושה וקנה בו אתרוג יוצא יד"ח ודוקא באחים שקנו האתרוג מתפוסת הבית (הירושה שקודם חלוקה) אין יוצאים בו יד"ח כדאיתא בבבא בתרא (קלז ע"ב), משא"כ בס"ת אפילו שהוא היורש היחידי לא יוצא כיון דנאמר בו "כתבו" שצריך לכתוב משלו. ולכן העלה במסקנא דאף שיש מצדדים להקל בענין זה כהרב באר יצחק והבית אפרים והחסד לאברהם [הנ"ל בדברינו] דס"ל דיוצאים יד"ח בס"ת שנכתב בשותפות, כיון שענין זה של כתיבת ס"ת הוא מצות עשה מן התורה והלכה רווחת בידינו במס' עבודה זרה (ז ע"א) שבמחלוקת בשל תורה הולכים אחרי המחמיר, לפיכך ראוי שכל איש מישראל ישתדל בכל עוז ותעצומות לכתוב ס"ת לעצמו בלי שותפות עם אחרים ואם אין ידו משגת יעשה כמ"ש הרא"ש לקנות ספרי תלמוד ופוסקים שיצא בזה יד"ח של מצוה זו. עכת"ד המובא שם. ע"ש.

ומתורף דב"ק אלו עולה ומתבאר דאין דעתו דעת עליון דמו"ר מרן מלכא שליט"א נוחה לסמוך דיוצאים יד"ח של מצוה זו בס"ת שנכתב בשותפות, אולם לפי המבואר לעיל הא חזינן דאיכא טובא מהפוסקים דשפיר ס"ל שיוצאים יד"ח בשותפות, [ומה גם דנראה בעליל דהעתק תשובה זו שנלקחה מכי"ק דמו"ר שליט"א אינה שלימה ולוקה מאד בחסר שנלקחו בה רק עקרי תורף המסקנא, דכאמור איכא טובא גאוני מזרח ומערב שמצדדים להקל בזה ולא הוזכרו שם כלל בענין [בהעתק התשובה], וגם הוזכר שם בתשובה דברי הגר"י ידיד שבשו"ת ימי יוסף בתרא (הנ"ל) שכתב "דלא מצא מי שכתב שיוצאים בו יד"ח בס"ת שנכתב בשותפות" והביאו מו"ר שליט"א בשתיקה כהודאה ויתרא מזו עוד הביא ממנו ראיה דכן הלכה דלא יוצאים בס"ת של שותפות, והרי לעיל כבר הבאנו להקת פוסקים שמצדדים לומר דיוצא יד"ח בס"ת כזה, ועוד דכיצד אפ"ל דסומך בפשיטות על אותם פוסקים שכתבו דלא יוצא בס"ת של שותפות כיון דהגמ' בסנהדרין (הנ"ל) לומדת שיש חיוב על כל אחד לכתוב ס"ת מהפסוק "ועתה כתבו לכם" וא"כ הוי כאתרוג שנאמר בו "לכם" וילפינן מהכי דלא יוצאים בו בשותפות, הרי כבר הבאנו לעיל מדב"ק בשו"ת יבי"א ח"ז (חיו"ד סי' כה אות א) שכתב להעיר בזה מדברי הראשונים הרמב"ן ודעימיה שלימוד זה דהגמ' בסנהדרין שיש חובה על כל אחד לכתוב ס"ת וכו' אינו נלמד כלל מהמילה "לכם" אלא מהמילה "כתבו" וא"כ לא דמי לאתרוג, אלא כאמור נראה דתשובה זו שהועתקה מכי"ק דמרן שליט"א לוקה בחסר טובא, וגם אפשר דתשובה זו נכתבה לעשיר דמחמרינן ביה טפי שלא יוצא יד"ח בשותפות וכמו שהבאנו כן לקמן בשם הרב נוהג כצאן יוסף והגר"ח פלאג'י ולעניים ובנונים קיל טפי שיוצאים בשותפות וכמ"ש שם, ולע"ע לא איסתייעא מילתא לעיין במקור תשובתו הרמתה דמו"ר שליט"א בכתבי היד ולחזות בנועם שיח דב"ק. וצ"ב].

וראיתי גם בס' פסקים ומנהגים נוהג כצאן יוסף למוהר"ר יוסף יוזפא האן (דיני קריאת ס"ת אות א, דף לג ע"א דפוס שנת תע"ח, עמוד קלד מהדורת תל אביב תשכ"ט) שאחר שמביא את דברי ספר החינוך הנ"ל (מצוה תריג) שכתב על מצוה זו שהיא כדי שיהיה לכל אחד ואחד מישראל ס"ת מוכן אצלו שיוכל לקרות בו תמיד ולא יצטרך ללכת אחריו לבית חבריו וכו', סיים מהר"י יוזפא וכתב: עם כל זה מצאתי אני המנהיג קולא יתירה דאם יש חברא שכותבים ס"ת אחת לכל החברא יוצאים הבנונים והעניים שביניהם בזה היכא דלא אפשר בענין אחר, מדפתחה התורה בלשון רבים "ועתה כתבו לכם" וסיימה בלשון יחיד "את השירה הזאת" אשר גם הרמב"ם הרגיש בקושיא זו שכתב בפ"ז מהל' סת"ם וז"ל ועתה כתבו לכם את השירה כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו וכו' וכך העתיקו בעל החינוך, ליבי אומר לי שבא הכתוב ללמדנו שרבים המשתתפים לכתוב ס"ת אחת יוצאים, אבל אם מת אחד מבני החברא במקום שנהגו שהבן יורש למלא את מקום אביו בחברא זו אינו יוצא בזה דלא עדיף מס"ת שירש מאביו שאינו יוצא בה ידי חובת כתיבה. עכ"ד. ע"ש. ומבואר עולה מדברי מהר"י יוזפא הללו דשפיר יוצאים יד"ח בכתיבת ס"ת בשותפות בפרט לבנונים וכיו"ב שאין ידם משגת ברכישת ס"ת מהודר מכספם בלבד. אולם עי' בקונטרס צאן הנחלות למר חמיו דמהר"י יוזפא הוא ניהו הג"ר יהודה מילר (בסימן הנ"ל) שכתב להעיר עליו דמ"ש הרמב"ם ז"ל כלומר כתבו התורה שיש בה שירה ורוצה לומר שבני החברא יוצאים בס"ת אחת, אינו כן לדעתי אלא רצונו להוכיח מנא לן דקאי אכתיבת כל הס"ת דילמא דוקא שירה לבדה, ולאפוקי שאין מחברי ספרים יוצאים בחיבורם זיל בתר טעמא. עכ"ד. ע"ש. ואיברא דיש מפרשים רבים שביארו כן את דברי הרמב"ם דרצונו להוכיח דקאי על כתיבת כל הס"ת ועי' בס' ערוך השולחן להגרי"מ עפשטיין חיו"ד (סי' ער ס"א), וראה עוד בביאור דברי הרמב"ם הללו גם במש"כ בשו"ת פנים מאירות ח"ב (סו"ס קעט) ובשו"ת חתם סופר חיו"ד (סי' רנד) ובשו"ת תשובה מאהבה (סי' סז) ועוד, ומ"מ עצם הדין שכתב מהר"י יוזפא דיוצאים בס"ת של שותפות ובפרט למי שאין ידו משגת לרכוש מכספו ס"ת לבד נכון וברור הוא וכנ"ל. [וגם מש"כ בצאן הנחלות להעיר דמחברי ספרים אינם יוצאים בחיבורם יד"ח מצוה זאת בפשטות היינו לשיטת הרמב"ם ז"ל, אבל כבר עמדנו לבאר בס"ד בטוטו"ד מפי סופרים וספרים בשו"ת עטרת פז ח"א חאו"ח (בהקדמה הערה ד עמוד כט והלאה) דלדעת הרא"ש ודעימיה שפיר יוצאים המחברים בספריהם כיון דבזמה"ז שאין לומדים בס"ת המצוה גם בכתיבת שאר הספרים. ע"ש. וכן מבואר גם בדברי הגר"ח פלאג'י בס' רוח חיים חיו"ד (סי' ער סק"ג) שכתב שם דלפי דברי רוב האחרונים שנקטו בדברי הרא"ש דגם בספרי ש"ס ופוסקים איכא מ"ע של כתיבת ס"ת הוא הדין דנמי מי שנותן מעות נדבה להדפיס ספר חדש של ראשונים או אחרונים שיש לו את זכות מצוה זו של כתיבת ס"ת. ע"ש. וכן עיקרו.

ומ"מ בעצם דברי הרב נוהג כצאן יוסף (הנ"ל) הנה הלום ראיתי לגאון עוזינו מהר"ח פלאג'י בספר החיים על הל' ס"ת (סימן מד אות ה) שהביא שם את כל דבריו אלה של הרב נוהג כצאן יוסף דיוצאים יד"ח בס"ת של שותפות, והביאם בשתיקה בלא העיר עליו כלום, ורק הוסיף עליו שגם בספר שומר אמונים (סימן א אות ב) כתב הכי דיכול אדם לכתוב ס"ת בשותפות הוא וחבירו וקרינן ביה שפיר "כתבו לכם" דיוצא בו יד"ח המצוה, וסיים שם הגרח"פ ועיין מה שכתבתי בתשובה ליו"ד על נידון שאירע באחד חלם דהחברה קדושה של הביקור חולים היו כותבים ספר תורה אם יש לחוש, וגם אם ציבור יוצאים יד"ח כתיבת ס"ת בשותפות. עכ"ד. ע"ש. והנה כאמור מפשט דבריו אלו ומסתימת לשונו של הגרח"פ כאן עולה ומתבאר דאכן מסכים הוא עם דברי הרב נוהג כצאן יוסף ועם דברי הרב שומר אמונים דשפיר יוצאים יד"ח בס"ת שנכתב בשותפות. אולם הנה בצאתי חפש"י למצוא את דב"ק דהגרח"פ שרמז אליהם תשובתו הרמתה בענין זה, ובס"ד מצאתי את תשובתו זו דהיא לו בס' רוח חיים על השו"ע חיו"ד (סי' ער סק"ו) דאכן מביא שם שאלה ותשובה בענין חולם החלום ההוא וכו', וגם עמד שם אגב אורחיה בענין כתיבת ס"ת בשותפות, והנה התם אחר שהביא את דברי הרב נוהג כצאן יוסף, לא שתיק ליה מר אלא יצא עליו כברק חיצו ושפך עליו סוללה והקיפו בחבילי קשי"ן והעיר דדבריו תמוהין ואיך אפ"ל דיוצאין יד"ח בשותפות הא כתיב בס"ת "לכם" ומשמע דכל אחד צריך לכתוב לעצמו וכדברי רשב"ם במס' בבא בתרא (הנ"ל) גבי אתרוג, ולכן ברור הוא שלא יוצאים יד"ח המצוה בס"ת כזה של שותפות, וגם שהרב נוהג כ"י לא אומר תיקון זה אלא רק למי שאין יכולת בידו כעניים ובנונים אבל עשירי עם שיש יכולת בידם חייבים לכתוב כל אחד ס"ת לעצמו ואין יוצאים יד"ח בזה. עכת"ד. ע"ש. ומבואר עולה מדבריו אלה שאין הוא מסכים כלל לדברי הרב נכ"י ודעימיה דיוצאים יד"ח בס"ת של שותפות. וצ"ב כי כאמור בדבריו שבספר החיים נראה שמסכים עימו בלא פקפוק. וכן קשה נמי מאי דדריש מר הכא "לכם" גבי ס"ת שיש לומר דדמי לאתרוג שאין יוצאים בו בשותפות דהא כאמור לעיל מדברי הרמב"ן והר"ן עולה ומתבאר דהאי "לכם" דס"ת בעינן ליה למילתא אחריתי ולא דרשינן מיניה חיוב כתיבת ס"ת שיש על כל אחד מישראל, וממילא אין מקום נמי לדרשא זו גבי ס"ת דאין יוצאים בו בשותפות כדדרשינן גבי אתרוג, וראה גם בדברי מר בריה דרבינא הגר"י פלאג'י חיו"ד (סי' ער סק"א) שהביא את דברי התורת חיים הנ"ל דדריש מ "לכם" דכתיב גבי ס"ת שיש ללמוד מהכי דאין להקדיש ס"ת לביהכ"נ וכו', והעיר עליו נמי מדברי הרמב"ן והר"ן הללו ד "לכם" דהכא גבי מילתא אחרינא דרשינן ליה. יעו"ש. וצ"ב.

ועכ"פ גם לדברי הגר"ח פלאג'י שבס' רוח חיים נראה דמצדד להסכים בענין הלבנונים שאין ידם משגת לקנות ס"ת לעצמם דשפיר יכולים לצאת יד"ח בס"ת של שותפות, דממאי דשתיק ליה ע"ז בסוף דבריו ואינו יוצא ביד חזקה גם על זה משמע דס"ל לסמוך בזה על דברי הרב נכ"י. ודו"ק. וכן ראיתי ג"כ בס' משנת אברהם על הל' ס"ת (סי' א סעיף כז) דאחר שעמד לפלפל שם (בסעיפים הקודמים) סיים וכתב, זאת תורת העולה מי שאין ידו משגת לכתוב ס"ת לבדו חייב לכתוב עכ"פ בחבורה דלפי דברי הפוסקים שבסעיף הקודם שיוצאים יד"ח בס"ת של שותפות מקרי שאפשר לו לקיים מצוה זו בשום ענין, ואח"כ כאשר תשיג ידו צריך לכתוב ס"ת לעצמו לחוד לצאת ידי כולם. עכ"ד. ע"ש. ומבואר מדבריו דאף איהו סמיך על הפוסקים שיוצאים יד"ח בס"ת של שותפות כלפי מי שאין ידו משגת לע"ע לקנות ס"ת מהודר לבדו. וע"כ כאמור לעיל נראה נמי דגם תשובתו הרמתה דמו"ר מרן מלכא שליט"א הנ"ל דעולה ומתבאר מהתם דס"ל דאין יוצאים יד"ח בס"ת של שותפות אפשר דלאדם אמיד נכתבה שידו משגת לרכוש ס"ת מהודר מכספו, ומה גם דהנה בהערות דמרן מלכא שליט"א שעל ספר החיים לגר"ח פלאג'י במהדורא החדשה (ירושלים תשמ"ו) מצאתי שכתב (בהערה כד) על דברי הגר"ח פלאג'י הנ"ל שהביא שם את דברי הרב נוהג כצאן יוסף דיוצאים יד"ח בס"ת של שותפות, וז"ל: הנה בשו"ת בית יהודה עייאש ח"א (חיו"ד סי' כג) דייק להיפך דאין יוצאים יד"ח בשותפות וכו', ברם בקושטא יש חולקים וכמש"כ בתשובה. עכ"ל. ע"ש. והנה מר שליט"א סתם דבריו כאן ולא ציין להיכן דעתו נוטה אם יוצאים בשותפות או לא, אולם מדסיים "ברם בקושטא יש חולקים" משמע דאדרבה יש לסמוך עליהם דיוצאים יד"ח. וצ"ע. ועכ"פ כאמור דנראה בודאי דמי שאין ידו משגת בזמן הקרוב לרכוש ס"ת מהודר שיהיה כולו מכספו שלו, דשפיר יכול לסמוך על הפוסקים דס"ל דיוצאים יד"ח בס"ת של שותפות.

ולכן הנראה לדינא הוא: דבודאי אם יכול לרכוש מכספו ספר תורה מהודר ללא שום השתתפות עם אחרים תע"ב דבזה זוכה לקיים המצוה כתיקנה ובשלמותה ללא שום פקפוק. [ורק לצאת אליבא דכו"ע גם לשיטת הש"ך והדרישה (הנ"ל) דבזמן הזה אין מצוה כלל לכתוב ס"ת והמצוה היא בשאר ספרים, טוב הוא שיקנה ג"כ חומשים וספרי ש"ס ופוסקים לצאת אליבא דכו"ע ממש וכאמור לעיל וכמ"ש כן גם בס' נהר מצרים הנז' לעיל].

אולם אם אין ידו משגת לקנות ס"ת "מהודר" לבדו, אלא רק ע"י השתתפות עם אחרים, [אפילו שיש באפשרותו לרכוש בסכום שבידו ס"ת "כשר" סתם], עדיף שישתתף לקנות עתה ס"ת מהודר עם אחרים לקיים המצוה כראוי שהרי איכא פוסקים רבים שיוצאים יד"ח בשותפות, ולכשירחיב ה' את גבולו ויוכל לרכוש ס"ת "מהודר" אשר יהיה שלו לבדו ואין לזרים איתו טוב יעשה, אולם לעת עתה מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה ועדיף להזדרז במצוה זו להשתתף עם אחרים לרכוש הס"ת המהודר, ולא להמתין עד שיהיה בידו את כל הסכום הדרוש עבור ס"ת מהודר שיוכל לקנותו לבדו כי לא ידע אדם מה ילד יום. (ועי' היטב בחיי אדם (כלל סח) מה שהביא בשם, ספר חסידים, וראה כיו"ב גם בס' משנת אברהם (סי' א אות לב - לג) ובשערי תשובה (סי' תרנא ס"ק יז). יעו"ש). ה

ורק אם ברור לו שבעתיד הקרוב יהיה בידו את מלוא הסכום הדרוש לרכישת מ"ת מהודר עדיף להמתין עוד מעט כדי שיוכל לרכוש הס"ת כולו מכספו שלו ולקיים המצוה בשלימות ובהידור, הא לאו הכי שאין הוא צופה שבעתיד הקרוב ממש יהיה בידו את מלוא הסכום הדרוש לרכישת ס"ת מהודר עדיף שיזדרז לרכוש ס"ת מהודר יחד עם אחרים ולקיים מצוה יקרה זו בהקדם, וגם בזה טוב לצאת אליבא דכו"ע שירכוש ג"כ ספרי קודש אחרים שלומדים בהם כחומשים וספרי ש"ס ופוסקים וכנ"ל. והנלע"ד כתבתי בס"ד לכבוד תורתינו הקדושה ולכבוד מצוותיה. והשי"ת יעב"א.

ובזה אסיים בהוקרה רבה, וברכה ותפילה מעומקא דליבא בפרוס השנה החדשה שתהא שנה זו הבעל"ט שנת ברכה וישועה ברו"ח ובגש"ם ובספר החיים והשלום תכתבו ותחתמו לאלתר עם צדיקים גמורים. תזכו לשנים רבות נעימות וטובות. ידידו מכבדו ומוקירו הדושו"ט תמיד בכל עת הצב"י פנחס זביחי ס"ט.  מילואים א, מילואים ב, מילואים ג

נא לשלוח ברכתי ברכת השני"ם מקרב לב גם למר אחיו ידידנו הנעלה יצ"ו, ואקוה לשמוע מכם בעה"י אך טוב וחסד כל הימים. הנ"ל.

עיקר.
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi