*
* * *
* * *
* * *
* * *
* * * * *
שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
ב - יו"ד, מילואים סימן יב עמוד שמג
מה שהבאנו לדון בענין הכותב ס"ת
ונשרף או נאבד לגמרי מן העולם ח"ו, אם יצא יד"ח
מצות כתיבת ס"ת או צריך
לכתוב ס"ת חדש. הנה ראיתי עתה בשו"ת מחנה חיים ח"א (סימן
ח) שעמד לדון ולפלפל בזה בארוכה, והביא
את דברי הרב בני יונה (סי' ער) שהבאנו
בדברינו דס"ל דאם נאבד הס"ת
א"צ לכתוב חדש וכו', אולם המחנה חיים כתב לדייק
מדברי הרמב"ם דלעולם ס"ל
שהס"ת שאדם כותב צריך שיהיה אצלו לעולם ואם נאבד נתבטלה
המצוה וצריך לכתוב חדש, והוא מש"כ
הרמב"ם (פ"ז מהל' ס"ת ה"ב) בזה"ל: המלך מצוה
עליו לכתוב ס"ת אחד לעצמו
לשם מלך יתר על ספר שיהיה לו כשהוא הדיוט. ע"כ. וצ"ע
למה כתב הרמב"ם בלשון עתיד "שיהיה
לו" היה לו לכתוב בלשון עבר "יתר על ספר שהיה
לו כשהיה הדיוט", אולם י"ל
דהרמב"ם בא להשמיענו שהמלך צריך לכתוב לו ס"ת אחרת
יתר על ס"ת שחיוב עליו להיות
לו תמיד כשהוא הדיוט, דאם היה נשאר הדיוט היה מצוה
עליו להיות לו תמיד ס"ת שלו
ולכן כתב לשון עתיד "יהיה לו" כי ס"ת זה דהדיוט צריך
שיהיה אצלו תמיד בכל עת, ואם היה
לו בעבר ואבד צריך לעשות חדש. וכן העלה שם
במסקנא דהכותב ס"ת ואח"כ
נאבד ממנו ס"ת זה נתבטלה המצוה וצריך לכתוב ס"ת חדש.
ע"ש.
והנה בדין נאבד ממנו סתם כלומר
שלא נאבד לגמרי מן העולם כגון נשרף ח"ו וכדומה,
הבאנו בדברינו שאפ"ל דדבר זה
תלוי בפלוגתא דהרא"ש והרמב"ם, שלהרא"ש דהעיקר הוא
הלימוד א"כ י"ל דא"צ
לכתוב כיון שיש אחרים שלומדים בזה, אבל להרמב"ם דהוא מצוה
אפ"ל דחייב לכתוב שוב דצריך
שהמצוה תהיה אצלו, ומדבריו של הרב מחנה חיים חזינן
דאכן הביא דיוק טוב מדברי הרמב"ם
שכן יש לומר בדעתו דבנאבד צריך לכתוב ס"ת חדש,
אבל קצת צ"ב בדבריו של המחנה
חיים דמאחר שעמד לדון שם בדבריו גם בדין נאבד סתם
שלא נאבד לגמרי מן העולם, מדוע לא
פלפל בדעת הרא"ש הנ"ל דס"ל שעיקר מצוה זו היא
הלימוד מאי ס"ל בכה"ג
דנאבד, ולא הזכיר את דעת הרא"ש כלל בדבריו שם. וצ"ב.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi