*
* * *
* * * * *
* * *
* * *
* * *
שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
ב - יו"ד, מילואים סימן יב עמוד שנ
בענין כתיבת ס"ת בשותפות מה
שהבאנו מדברי הקהילות יעקב שכתב לצדד להקל בזה ע"פ
דברי הר"ן בנדרים (ריש פ"ה)
בדין חצר שאין בה חלוקה וכו'. הנה הלום ראיתי בשו"ת
מחנה חיים (ח"א סימן ט) שעמד
שם בנידון שאלה זו אם יוצאים יד"ח לקיים מצות "ועתה
כתבו לכם את השירה הזאת)" בס"ת
שנכתב בשותפות, ועמד לדקדק שם מדברי הגמ'
דסנהדרין (כב ע"א) דאמר רבה
אע"פ שהניחו לו אבותיו לאדם ס"ת מצוה לכתוב משלו
וכו', דמדנקט "אבותיו" לשון
רבים משמע שאפילו אביו ואבי אביו יוצאים יד"ח בספר
אחד דאל"כ היה צריך לומר אע"פ
שהניח לו אביו לאדם וכו'. אולם עמד להעיר ע"ז
מדברי הרמב"ם (פ"ז מהל'
ס"ת) שכתב מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ס"ת
לעצמו, דמדנקט "כל איש ואיש"
משמע דס"ל דשותפות לא מהני, ועוד עמד לפלפל בזה
בשקלא וטריא. ובד"ה ועלה
בדעתי וכו' הביא שם כדברי הקהילות יעקב הנ"ל לדייק שלפי
דברי הר"ן בנדרים (הנ"ל)
דכל קצר שאין בה דין חלוקה בשעה שאחד משתמש בה הרי כל
חצר שלו, וא"כ ספר תורה ג"כ
הוי כחצר שאין בה דין חלוקה, ונמצא דלא משכחת לעולם
ס"ת של שותפות ועוד פלפל בזה.
ואח"כ הביא דבס' כרם שלמה יו"ד (סי' ער) שדן ג"כ
בענין זה דאם יוצאים יד"ח בס"ת
של שותפות כתב לדייק דמכך דכתיב הכא "לכם" הוי
כדין אתרוג דמבואר בב"ב (קלז
ע"ב) דאין יוצאין בשותפות וכדביאר רשב"ם כיון דכתיב
ביה לכם וכו', אולם המחנה חיים
כתב לדחות זאת, דאדרבה י"ל דמ "לכם" דכתיב גבי
ס"ת משמע דיוצא בשותפות דהא
יכלה התורה לומר "כתוב לך את השירה" בלשון יחיד,
ומדכתבה "כתבו לכם" לשון
רבים משמע דאף בשותפות יוצא ושירה אחת לרבים. ואח"כ דחה
זאת ופלפל עוד. יעו"ש, ובמסקנא
העלה המחנה חיים דאין יוצאין יד"ח מצוה זו בס"ת
שנכתב בשותפות. ע"ש בדבריו. אולם
האמת היא דכאמור בדברינו יש צד להקל בענין זה
של כתיבת ס"ת בשותפות ע"פ
דברי הרמב"ן בסוכה דחיוב כתיבת ס"ת לא נלמד כלל מהמילה
"לכם" וכו', ובפרט במקום שציבור זה הם אנשים בנונים
שאין באפשרותם לכתוב כל אחד
ס"ת לעצמו דשפיר יש לסמוך
בכה"ג על הפוסקים שהעלו דיוצאים יד"ח בס"ת של שותפות.
וראיתי עוד בענין זה דס"ת
בשותפות בשו"ת דובב משרים ח"א (סי' עא אות ב) שהביא
אגב אורחיה את דברי שו"ת בית
אפרים חיו"ד (סי' סג) שהבאנו בדברינו דכתב להוכיח
מהגמ' דב"ב (מג ע"א) דאמרינן
וליסתלקו בי תרי מינייהו וכו' דמשמע מהכי דלא
יוצאים יד"ח בשותפות, והוסיף
ע"ז הדובב משרים דיש להביא לזה גם ראיה מדתנן
בנדרים (מז ע"ב) האומר הריני
עלך ואת עלי שניהם מותרים בדבר של עולי בבל ואסורים
בדבר של אותה העיר וכו', ואיזהו
דבר של אותה העיר כגון הרחבה והמרחץ ובית הכנסת
והתיבה והספרים וכו' ופרש"י
והספרים ספרי תורה ששניהן נתנו בהן מעות עם אנשי
אותה העיר. ע"כ. והר"ן
שם ביאר דלכן אסורים בשל אותה העיר כיון שיכולים למוכרן
הו"ל כשותפים שאסורים זה בזה.
ע"כ. ולכאורה איך יוכלו למכור הס"ת הרי יתבטל להם
המצוה אלא ודאי דאינם יוצאים יד"ח
בס"ת של שותפות. ע"ש בדבריו. אולם הנה לפי מה
שהבאנו בדברינו ליישב הראיה של
הבית אפרים מהגמ' דבבא בתרא די"ל דס"ת דהתם שהם
מסתלקים ממנו מיירי בס"ת
שאינם יוצאים בו יד"ח, דיש להם ס"ת אחר שיוצאים בו, א"כ
הכ"נ י"ל דס"ת זה
דהעיר שהם שותפים בו יכולים למוכרו כיון שלא היה ע"ד לצאת בו
יד"ח אלא רק לקריאה בעלמא
לקרות בו בציבור בביהכ"נ ולהכי אפשר למוכרו דבלא"ה לא
מתבטלת המצוה, כי לצורך זה של
המצוה יש להם ס"ת אחר. וק"ל.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi