למעלה
שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך ב - יו"ד סימן יב

ב"ה יום ד' ב' דר"ח אלול "על כן אהבתי מצותיך מזהב ומפז" (תשנ"ג) לפ"ק. לשנה טובה ולחיים ושלום תכתבו ותחתמו לאלתר בספרן של צדיקים גמורים.

למעלת חביבאי דנפשאי הרודף צדקה וחסד מוקיר ורחים רבנן מתמכין דאורייתא ר' וכו' השלום והברכה!

אודות ששאלת שיש עתה בידך סך גדול של ממון ונפשך חשקה לזכות בו במצות כתיבת ספר תורה, אולם מכיון שאין סכום זה מספיק לרכישת ס"ת מהודר בתכלית ההידור, (אבל הוא מספיק לרכישת ס"ת כשר), לכן הנך רוצה לשתף במצוה זו גם את אחיך ידידנו הנעלה ר' וכו' יצ"ו ועוד שותפים אשר ע"י השתתפות זו תוכלו להגיע לסך הגון שיאפשר לכם לרכוש בו ס"ת מהודר. ונפשכם לשאו"ל הגיעה האם יוצאים ידי חובת מצוה יקרה זו של כתיבת ספר תורה בס"ת כזה שיש בו כמה שותפים כיון שלא יהיה שייך רק לך לגמרי אלא הוא יהיה ס"ת ששייך לכולכם?

והנני להשיב בזה בקצירת האומ"ר ממש, כיון שהתשובה נחוצה לכם בדחיפות כפי שציינתם, על מנת לבוא בקשר מידי עם הסופר שיכתוב הס"ת כיון שהוא פנוי עתה לזמן מצומצם לקבל ההצעה.

תשובה (בתוספת נופך בעת העריכה לדפוס): פתח דברי בקסת"י אפת"ח דהנה מילתי אמורה פעמים רבות לשואלים דבר ה' זו הלכה שיש בידם סכום כסף שאינו רב ורוצים לרכוש בו ס"ת, אולם אין סך זה מספיק להם לרכוש בו ס"ת "מהודר" [שהוא: הנכתב על קלף שאינו משוח ובכתיבת סופר יר"ש הבקי בהלכות סת"ם על כל פרטיהם וצדדיהם ויש לו רגילות בכתיבת ס"ת הן שיהיה הכתב נאה והן בצורת האותיות שהוא ע"פ ההלכה וע' שו"ת מהרש"ם ח"ד סי' נח], אבל הוא מספיק לכתוב בו ס"ת "כשר" [כגון ס"ת שנכתב על קלף משוח שס"ת כזה אינו מהודר אבל הוא "כשר" עי' שו"ת תורה לשמה (סימן רמג) ובשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' נב) ובשו"ת ימי יוסף בתרא (עמוד שמה) ובשו"ת יחו"ד (ח"ו סי' נה) ועוד], אנא עבדא מורה ובא להם בס"ד דעדיף שבסכום זה ירכשו ספרי קודש של תנ"ך וש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים וכיו"ב, שבזה ג"כ מקיימים מצות "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" לדעת הרא"ש שהביא הטור ביו"ד (סימן ער) דכל מצות עשה זאת לכתוב ספר תורה היה בדורות ראשונים שהיו כותבים ס"ת ולומדים בו, אבל האידנא שכותבים ס"ת ומניחים אותו בבית הכנסת לקרות בו ברבים, המצות עשה הוא לכתוב ולנדב חומשי תורה משנה וגמרא ופירושיהם להגות בהם הוא ובניו כיון דמצות כתיבת התורה היא ללמוד בה כדכתיב "ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם" וע"י הגמרא ופירושיה ידע פירוש המצות והדינים על בוריים לכן הן הן הספרים שאדם מצווה לכותבם. עכ"ד. יעו"ש.

וכבר כתבתי בס"ד מענין זה באורך בספרי שו"ת עטרת פז ח"א חאו"ח (בהקדמה עמוד כט הערה ד) והבאנו שם פלוגתא דהאחרונים בביאור דברי הרא"ש הללו דמרן בב"י יו"ד (סימן ער) והלבוש והב"ח והט"ז ביו"ד (שם) ביארו כוונת הרא"ש והטור דאין רצונם לפטור בזמה"ז מכתיבת ס"ת לגמרי, אלא כוונתם היא דעתה יש מצוה גם בכתיבת שאר ספרי הקודש, והשאגת אריה הביא לזה ראיה דאין לומר דכתיבת ס"ת הוי מפני הלימוד דוקא ולכן בזמה"ז בטלה לגמרי מצות כתיבת ס"ת, שהרי איתא בגמ' סנהדרין (כא ע"ב) דאע"פ שהניחו לו אבותיו לאדם [ס"ת] מצוה לכתוב משלו, ואם העיקר הוא הלימוד הרי יש לו במה ללמוד, אלא ודאי שזהו מצות עשה בפני עצמה לכתוב לו ס"ת. ע"ש. אולם הדרישה והש"ך ביו"ד (שם) כתבו לבאר דלעולם דעת הרא"ש והטור היא לפטור האידנא לגמרי מכתיבת ספר תורה כיון דעיקר המצוה היא הלימוד בה, ועתה שאין לומדים בס"ת אלא בחומשים ומשניות וכיו"ב לכן אין מצוה כלל בכתיבת ס"ת. ע"ש. וראה עוד בערוך השולחן להגרי"מ עפשטיין יו"ד (סימן ער סעיף ט) שכתב דבודאי שהעיקר הוא כדברי הדרישה והש"ך שבזמה"ז ליכא מצוה כלל לכתוב ס"ת, ושכן משמע נמי להדיא מדברי הרא"ש והטור, דאם כהט"ז ודעימיה הול"ל "האידנא יש גם מצוה בכתיבת משנה וגמרא", וכן מפורש נמי בדבריהם דעיקר המצוה הוא כדי ללמוד, וממילא דלא לומדים היום בס"ת ליכא מצוה כלל בכתיבתה. והא דהקשה השאגת אריה (הנ"ל) דבהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב חדש וכו', שכשנדקדק בזה אין כאן קושיא כלל, דבודאי מקרא מלא הוא דתכלית הכתיבה הוא ללמוד כדכתיב "ולמדה את בני ישראל" וגו', אלא שהתורה גזרה שהוא בעצמו צריך לכתוב מה שצריך ללמוד ולכן האידנא יש לו לקנות בעצמו משניות וגמרא ללמוד בהם. ע"ש.

ואיברא דעוד יש ליישב את הערת השאגת אריה, כי הנה הרא"ש בהלכות קטנות (הל' ס"ת סימן א) והטור (שם) באמת השמיטו ולא הזכירו כלל מימרא זו דרבה בסנהדרין (הנ"ל) דאע"פ שהניחו לו אבותיו לאדם ס"ת מצוה לכתוב משלו וכו'. יעו"ש בדבריהם. ואפ"ל דבאמת היינו טעמא גופא משום דס"ל כאשר ביארו הדרישה והש"ך דעיקר המצוה היא שאדם ילמוד ממנה וממילא אם הניחו לו אבותיו ס"ת אין צריך לכתוב ס"ת חדש שהרי יש לו ממה ללמוד. וק"ל. וראה עוד בפלא יועץ (מערכת ס' ערך ספר) שכתב בענין זה של כתיבת ספר תורה בזמן הזה, בזה"ל: ונהי שכתבו הפוסקים שבזמן הזה עיקר המצוה לקנות ספרי פוסקים ופירושי תורה, מכל מקום לפי סודן של דברים פשיטא דחיובא רמיא לכתוב ספר תורה כשר וחלילה שיתבטל או שיתחלף שום מצוה מהמצות כי אל דעות ה' צופה ומביט עד סוף כל הדורות ואף על פי כן ציוה לנו מיד ולדורות והדברים עתיקין עמוק עמק מי ימצאנו, תדע שאם המצוה הזאת היתה למען תהיה עימו וקרא בו בלבד בכל דהוא ספר הוה סגי ולמה הקפיד המקום ברוך הוא שתהא כתיבה על הספר ובדיו וכמה דברים יש שהם הלכה למשה מסיני שפוסלים הספר תורה, אלא ודאי הכל הוא לפי סודן של דברים שהם עומדים ברומו של עולם. עכ"ד. ע"ש. וראה גם לרבינו החיד"א בברכ"י יו"ד (סי' ער ס"ק ט) דאחר שהביא פלוגתא דהאחרונים (הנ"ל) בביאור דברי הרא"ש וכו', סיים: והעיקר כמ"ש מרן בב"י דגם עתה מצות כתיבת ס"ת כדקאי קאי, א וכן הסכימו האחרונים וכן מוכח מדברי גורי האר"י זצ"ל, וכן עיקר. ע"ש.

[ומ"מ ראוי לחוש לדעה זו של הדרישה והש"ך בביאור דברי הרא"ש שבזמה"ז ליכא מצות כתיבת ס"ת כלל, ולכן אף אדם שזכה לכתוב ספר תורה לעצמו יחוש ויקנה ג"כ ספרי קודש של תנ"ך וש"ס וכו' לקיום מצוה יקרה זו, וכעין שכתב נמי הגאון רבי רפאל אהרן בן שמעון בס' נהר מצרים (הלכות ספר תורה סעיף ב) וז"ל: האיש החפץ חיים לקיים מצוה זו [של כתיבת ס"ת] כתיקונה אליבא דכו"ע אחר שקנה לו ספר תורה נאה להניחו בבית הכנסת יקנה גם ספרי ש"ס ופוסקים ומדרשים כפי אשר תשיג ידו כדי ללמוד בהם, ואם לאו בר הכי הוא יניח אותם בבית המדרש שילמדו בהם, ובזה מקיים מצוה זו כתיקונה כי יש פוסקים דס"ל דקניית ספרי ש"ס ופוסקים בזמה"ז עדיפא מס"ת ויש חולקים, ובזה יוצא לכו"ע. ע"ש. וכ"כ כיו"ב גם בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א (סימן קסג) דאף מי שקנה ספר תורה לצאת בו יד"ח מצות כתיבת ס"ת טוב לצאת ידי חובת המצוה גם אליבא דהרא"ש ויקנה ספרי קודש שיהיו שלו לגמרי ללמוד בהם ואז יוצא יד"ח המצוה לכו"ע. ע"ש. ומה גם דעי' למהר"י פלאג'י בס' יפה ללב ח"ג (סימן ער סק"ט) שהביא שם בשם הרב אורחות יושר שכתב לבאר דגם למרן בב"י דמבאר בדברי הרא"ש דבזמה"ז עדיין יש מצוה לכתוב ספר תורה, מ"מ גם מרן מודה שברכישת ספרי ש"ס ופוסקים יש יותר מצוה מלכתוב ספר תורה ולהניחו בבית הכנסת לקרות בו ברבים, וכ"כ גם הלבוש (שם). יעו"ש].

ועכ"פ העלנו בס"ד במסקנת דברינו בשו"ת עטרת פז (שם) דיהיה הפירוש בדברי הרא"ש והטור כך או כך, מכל מקום ע"י רכישת והקדשת ספרי קודש של ש"ס ופוסקים וכדומה שפיר מקיים אדם מצות "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" ושכן הוא נמי דעת טובא מהפוסקים. יעו"ש. וראה בזה גם בשו"ת התעוררות תשובה חיו"ד (סימן קמז ד"ה ובזה) שכתב דלא נתברר דההלכה היא דלא כשיטת הרא"ש והסומך ע"ז אי אפשר למחות בידו, ועל כן נמי אין בית דין כופין על קיום מצוה זו של כתיבת ס"ת ככל מצות עשה שאין מתן שכרה בצידה דכופין עליה, כיון שיכול אדם לנקוט כשיטת הרא"ש דע"י כתיבת שאר ספרי קודש יוצא בזה יד"ח. יעו"ש. [ולכן אע"פ שמדברי הרמב"ם נראה שאין הוא סובר לחלק כדברי הרא"ש בין הזמה"ז למקדם כיון דס"ל דמצות הכתיבה היא בפני עצמה ואינה קשורה ללימוד בה, וראה עוד בדברי הגרי"פ פערלא בביאורו על סהמ"צ להרס"ג ח"ג (דף ריג ע"א) שכתב לדייק מדברי הר"ן (פ"ב דמגילה) דהוא נמי סובר כן דמצות כתיבת ס"ת היא מצוה בפני עצמה כתפילין ומזוזה ולא משום ללמוד בה. ע"ש. מ"מ הרי איכא עוד ראשונים דס"ל כהרא"ש לחלק כיו"ב דכיון דעיקר כתיבת ס"ת הוא ללמוד בו ממילא בזמה"ז דלא לומדים בס"ת אלא בשאר ספרים המצוה היא בשאר ספרים דכ"כ רבינו ירוחם (נתיב ראשון חלק שני) וציין שם שכ"כ גם הגאונים, וכ"כ גם החינוך (מצוה תריג) וכמ"ש בשו"ת עטרת פז (שם). וכאמור דהנוקט כשיטת הרא"ש יש לו על מה שיסמוך כיון דלא מצינו שהפוסקים שוללים את דעתו, ואף מרן כשהביא את דבריו של הרא"ש ושיטתו בבית יוסף (הנ"ל) כתב רק לבארם ולא לחלוק עליהם, ומדשתיק ליה נראה דניחא ליה בדבריו. וק"ל. וכן מצינו לטובא מגאוני אר"ש שצידדו לסמוך על שיטת הרא"ש דמקיימים בזמה"ז המצוה בשאר ספרי קודש עיין בדברינו בשו"ת עטרת פז (שם). וכן עיקר]. ועל כן הכא טוב יעשו שירכשו במעות אלה שיש בידם ספרי קודש ויקיימו בזה מצוה זו דכתיבת ס"ת, מאשר לקנות ס"ת שאינו מהודר שיכול בנקל להגיע לידי פסול וגם שיש בו כמה חששות מעיקרא.

וכן נהירנא מקדם בהיותי יוצק מים ומשמש בקודש לעט"ר מו"ר מרן מלכא שליט"א לפני למעלה מעשור שנים, ובאה אשה אחת ושאלה למו"ר שליט"א שיש בידה סכום כסף ניכר ומה עדיף לה לעשות בו כתיבת ספר תורה או ליסד קופת גמ"ח להלואות בלא ריבית לנזקקים וכו', ושאלה מו"ר שליט"א על מידת הסכום שיש בידה וכשהתבונן שסכום זה מועט הוא מלרכוש בו ספר תורה מהודר ורק אפשר לרכוש בו ס"ת כשר, אמר לה דעדיף הוא שתייסד בסכום זה קופת גמ"ח שתהיה מצותה שלימה, מאשר לרכוש בו ס"ת שהוא כשר ואינו מהודר דהוא משוח וכו' שיש בו כמה פקפוקים מצד דינא ונם יכול להגיע לידי פסול בנקל עקב משיחת הקלף וכו'. והוא נמי אשר אנו אומרים כאן, דאם חשקה נפשו של אדם לקיים מצות כתיבת ספר תורה ואין הסכום שבידו מספיק לרכישת ס"ת מהודר עדיף שימתין עוד מעט ויהיה בידו הסכום המלא לרכישת ס"ת מהודר, או שירכוש בו ספרי קודש דש"ס ופוסקים שבזה מקיים מ"ע זו בהידור שהרי כאמור איכא טובא מהפוסקים דס"ל שע"י רכישת שאר ספרי קודש מקיים מצות כתיבת ס"ת, וזה עדיף מלרכוש ס"ת סתם שפעמים רבות יכול להגיע בעטיו לכמה פקפוקים בהלכה של פסול הס"ת וברכות לבטלה וכו'.

וכן מצאתי עתה בס"ד כיו"ב לגאון רבי רפאל אהרן בן שמעון בס' נהר מצרים (הל' ספר תורה סעיף ה - ו) שכתב שם, האיש אשר חננו ה' חכמה בינה ודעת בעת שירצה לקיים מצות עשה ד "וכתב לו" יהדר לקנות ס"ת היותר חשוב מעשה ידי אומן סופר מומחה וירא שמים, ואל ידקדק בפריטי לקנות ס"ת פשוט בזול מכמה טעמי, א) כי מצות ס"ת היא מצוה שאדם מקיימה פעם אחת מימי חייו ויוצא ידי חובתו בפעם אחת, וע"כ לא ליחוש במעיה לקיים מצות בוראו כראוי, ומה גם שהיא מצוה שיהיה לאדם לזכרון לעד לעולם.

ב) כי הנסיון הורה אותנו לדעת שקנין ס"ת בזול מן הפשוטים הוא מרמה את עצמו ומכשיל את האחרים, הא כיצד? דע כי ספרי תורה הפשוטים אשר מחירם בזול על הרוב הם מלאכת תלמידי הסופרים האומנים המחנכים ידי תלמידיהם לעבודת הקודש הלזו וע"כ אינם מרבים במחירם, וספרים כאלו על הרוב יש בהם טעיות לרוב ודיבוקים ופיסוקים אשר אי אפשר להתברר לאדם כל זה בשעת קנין הס"ת, וס"ת כאלו נידונים בגניזה כאשר תלאה יד המגיה להגיהו, ועדיין נמצאים בו פיסולים אשר בסיבתם הס"ת יורד מעל הבימה ומביאין אחר, וע"כ המגיה מניחו בקרן זוית ומגיה ס"ת אחר חשוב ויפה ומוכרח הוא לעשות כן, וא"כ הוא מרמה את עצמו שקונה ס"ת פשוט שאין הציבור קורין בו. ושנית שהוא מכשיל את הרבים בתת להם ס"ת כזה מלא טעיות ומברכים עליו וכו', ולדעתי הקטנה נראה שהאיש אשר לא תשיג ידו לקנות לו ס"ת כראוי כי כספו מעט הוא, יותר טוב שיקנה לו במעט הכסף שבידו ספרי ש"ס ופוסקים ומדרשים וכיוצא ויקדישם באיזה בית המדרש שילמדו בהם לזכותו, ממה שיקנה ס"ת פשוט ובזול. ומכאן תוכחת מגולה לאיזה בני אדם חסרי מדע שכאשר יהיה בידם סך מסויים לשם כתיבת ס"ת אשר בו שיעור לקנין ס"ת מהמין המשובח והמובחר, ועכ"ז יצמצמו מאד במחיר הס"ת שיהיה במחיר זול למען הוציא שארית הכסף בעשיית תיק מפואר לס"ת מצוייר ומכוייר בפטורי זהב וכסף, והם נעדרי השכל וחסרי לב שהרי התיק עם כל יופיו והדרו אינו אלא דבר הטפל לס"ת כי הוא משרתו ושומר עליו ואם הס"ת שבפנים מלאכת כתיבתו לא תואר לה ולא הדר מה תועלת בהידור בול עץ של התיק וכו'. עכת"ד. ע"ש. והרי מבואר בס"ד ממש כאשר אמרנו דיש להשתדל בכל עוז לרכוש ס"ת מהודר, ואע"פ שיצטרך להתמהמה עד שימלא הקב"ה חסרונו ויהיה בידו את מלוא הסכום הנדרש כדי לרכוש ס"ת מהודר עדיף להמתין, ואם אינו יכול להמתין או כל כיו"ב עדיף לרכוש ספרי קודש ולהפקידם לבתי כנסת ולבית מדרש ובפרט למקום תורה שילמדו בהם תדיר שעי"ז נמי מקיים מצות כתיבת ס"ת ב לשיטת הרא"ש ודעימיה.

ומעתה נתנה ראש ונשובה לנידון הבעיה, כי הנה כאמור כב' שיחי' בודאי בחר בדרך הטובה להתאמץ לרכוש ס"ת מהודר ונאה, כדי שהמצוה תהיה שלימה. אלא דמעתה עלינו לברר אם מקיימים המצות עשה של "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" בס"ת כזה שנרכש בשותפות. והנה בגמ' סנהדרין (כא ע"ב) איתא, וכותב ס"ת לשמו אמר רבה אע"פ שהניחו לו אבותיו לאדם ס"ת מצוה לכתוב משלו שנאמר "ועתה כתבו לכם את השירה". ע"כ. ועי' בחידושי תורת חיים סנהדרין (שם ד"ה מצוה) שכתב לבאר דברי הגמרא הללו דמיתורא ד "לכם" קא דריש דמשלכם בעינן ולא סגי ליה בשל אבותיו, והמשיך, דמזה נראה דיחיד הכותב ס"ת לעצמו ונותנה לבית הכנסת לקרות בה בציבור ומקדישה לאו שפיר קעביד כיון שמקדישה הרי היא של הקדש ולא שלו ושוב אינו יוצא בה ידי חובתו, ד "לכם" כתיב שלכם בעינן כדאשכחן בארבע מינים דאין אדם יוצא ידי חובתו בשל חבירו מדכתיב בהו "ולקחתם לכם", וליכא למימר דבכתיבה לחוד תליא מילתא דכיון דכתב לעצמו ס"ת יצא יד"ח וסגי ליה בהכי שבשעת הכתיבה היתה שלו אע"ג שמקדישה בתר הכי, זה אינו דיחיד שכתב ס"ת לעצמו ואח"כ נאבדה פשיטא שצריך לכתוב לו ס"ת אחרת כדמשמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' מלכים וכו', ג לכן נראה דאין להקדיש ס"ת אלא אם כן כותב לעצמו אחרת. עכ"ד. ע"ש.

והנה מדבריו אלה של הרב תורת חיים מתבאר דס"ל דכיון דבגמ' דריש שצריך לכתוב ס"ת שלו מקרא דכתיב "לכם", לכן הנותן ס"ת שכתב לביהכ"נ אין לו להקדישו לביהכ"נ, אלא להניחו שם בסתם כדי שיהיה עדיין שלו וברשותו ויקיים בו המצוה דכתיבת ס"ת. ולפי דבריו אלה יוצא נמי דספר תורה שנכתב בשותפות אין מקיימים בו המצוה דהא "לכם" בעינן וליכא, שהרי בספר תורה שהוא מקדישו לבית הכנסת יש לו דין שותף בו מפני שנשאר לו בזה חלק, כמו כל הקהל שמקבלים חלק באותו חפץ שהוקדש לבית הכנסת וכמובן גם לו נשאר חלק וכמבואר כן במגן אברהם או"ח (סימן שו ס"ק יא) ובמהרי"ט בתשובותיו (חיו"ד סימן ה) דהמקדיש חפץ לציבור נשאר לו חלק באותו חפץ. יעו"ש. וכבר כתבנו בזה בס"ד לעיל (ריש סימן ז). יעו"ש. וממילא אם חזינן דס"ל לתורת חיים דאין הוא יוצא יד"ח בס"ת כזה כיון דבעינן "לכם" והיינו שיהיה שלו לגמרי ואין לאחרים בילתו, ה"ה נמי בס"ת של שותפות שאין יוצא בזה יד"ח.

וכן ראיתי בחידושי רעק"א בשו"ע יו"ד (סי' ער ד"ה ואינו) שעמד לדייק כן מדברי התורת חיים שלפי דבריו מתבאר דפשיטא ליה דאינו יוצא יד"ח בס"ת של שותפות, דהא כשהוא מקדיש לציבור גם הוא שותף בזה ואפ"ה ס"ל דאינו יוצא. ע"ש. וכן יש לדייק דבר זה נמי ממאי דהתורת חיים מדמה ענין ס"ת שמקדיש לציבור לדין אתרוג של ציבור, וא"כ הרי באתרוג דשותפות אינו יוצא בו יד"ח כדאיתא בגמ' דבבא בתרא (קלז ע"ב) וכן פסק נמי מרן בשו"ע או"ח (סי' תרנח ס"ז) שותפים שקנו לולב או אתרוג בשותפות אין אחד מהם יוצא בו ידי חובתו ביום הראשון. ע"ש. והיינו טעמא משום דבעינן ביה "ולקחתם לכם" שיהיה שלכם לגמרי, וכדפירש רשב"ם במס' בבא בתרא (שם ד"ה ואם לאו) דכיון דכתיב "ולקחתם לכם" משלכם שיהיה כולו שלו ולא מקצתו שלו. ע"ש. וכן ראיתי בשו"ת התעוררות תשובה חיו"ד (סימן קמז ד"ה והנה) שכתב דממאי דיליף התורת חיים ענין ס"ת מאתרוג, י"ל דס"ל נמי דאינו יוצא יד"ח בס"ת דשותפות כמו גבי אתרוג. ע"ש. וראה גם בפתחי תשובה בשו"ע יו"ד (סימן ער סק"א) שהביא בשם הרב פרדס דוד (פרשת כי תצא) דנסתפק בענין זה דכתיבת ספר תורה בשותפות דדילמא בעינן "לכם" ממש להוציא שותפות כמו דאיתא גבי אתרוג, ולכן תמה על מנהג העולם שכותבים ס"ת בשותפות ע"מ לצאת בו יד"ח של מצות כתיבת ס"ת. ע"ש. [וראיתי בס' מרגליות הים עמ"ס סנהדרין (כא ע"ב אות ל) שהביא דבס' הלכה למשה כתב להעיר על דברי התורת חיים דס"ל דדרשינן גבי ס"ת "לכם" משלכם לאפוקי שותפות ומשמע דהוא כדדרשינן גבי לולב, וקשה דהרי בלולב אם ירש מאבותיו שלכם נקרא ואיך ממעיט הכא בס"ת ירושה דאמרינן שאע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה שיכתוב משלו, וכתב ליישב דיליף ליה דבר זה מהיקשא דכתיב "כתבו לכם את השירה הזאת - ולמדה את בני ישראל" וכי היכי שבלימוד על כל אחד להתקין עצמו שהתורה אינה ירושה לו, הכ"נ בכתיבת ס"ת צריך שיהיה כן, ותיבת "לכם" היינו בשבילכם. ע"ש].

וראה גם בערוך השולחן לגרי"מ עפשטיין יו"ד (סי' ער אות יא) שכתב שם, יש מהגדולים שנסתפקו אם שנים יוצאין ידי חובתן כשכותבים ס"ת בשותפות ולענ"ד נראה ברור שאין יוצאין, חדא דכל מצות עשה שציותה התורה היא על כל אחד מישראל לבדו, ועל מצוה שהתורה הרשתה עליה בשותפות כמו לישב שנים בסוכה אחת יש על זה דרשה במס' סוכה (כז ע"ב), ועוד דבלולב כתיב "לכם" וצריך כל אחד לבדו להיות לו לולב ואתרוג וכמ"ש ר"פ לולב הגזול והכ"נ כתיב "כתבו לכם" וצריך לכל אחד לבדו וכו', ומ"מ העיקר נ"ל דלא יצא בשותפות. וזה שדרך העולם שחבורה אחת כותבים ס"ת הוא מצוה וזכות בעלמא אבל לא שבזה יצאו יד"ח של מצוה זו. עכ"ד. ע"ש. וכן מצאתי נמי למהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה ח"א (חיו"ד סימן כג) שנקט התם אגב אורחיה בפשיטות דס"ת שקנו אותו אנשים הרבה ודאי דלא קיים שום אחד מהם מצות כתיבת ס"ת, דהא לשון הרמב"ם (פ"ז דהל' ס"ת ה"א) הוא: "מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ס"ת לעצמו" ומשמע מלשון זה "כל איש ואיש" דהוא מצוה על כל אחד ואחד ממש, ואי אפשר לצאת בה בשותפות. ע"ש. וכן העלה נמי הגאון רבי שלמה קלוגר בשו"ת שנות חיים (סימן יד) דאין יוצאין יד"ח של מצות כתיבת ס"ת בס"ת שנכתב בשותפות, והוכיח זאת מדברי הגמ' בסנהדרין (הנ"ל) דאמרינן דאפילו הניחו לו אבותיו ס"ת מצוה שיכתוב משל עצמו שנאמר "ועתה כתבו לכם את השירה", ומשמע מהכי דצריך שיהיה לו ס"ת שלו ממש ללא שום שותפות. ע"ש. ד וכן הוא מבואר נמי בדבריו בשו"ת טוב טעם ודעת (מהדורא קמא הל' ס"ת סימן רלב) דאין יוצאים יד"ח בספר תורה של שותפות. ע"ש.

וכ"כ נמי הגאון רבי יואל אשכנזי מזולטשוב בתשובותיו (חאו"ח סימן ז) שאף שיש מקום לדחות הראיה מהגמ' דסנהדרין דדרשינן שצריך כל אחד לכתוב ס"ת לעצמו מדכתיב "לכם" וכו', מ"מ הדין דין אמת שלא יוצאים יד"ח בס"ת שנכתב בשותפות וכדמשמע נמי מדברי הרמב"ם (הנ"ל) שכתב "מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ס"ת לעצמו" והיינו שצריך שיהיה שלו ממש ללא שום שותפות. ע"ש. וכ"כ נמי רבין חסידא מהר"א פאפו בס' פלא יועץ (מער' ס ערך ספר) דאותם שקונים ס"ת בשותפות או בני חבורה שקונים ספר תורה ונותנים לבית הכנסת לא עשו כלום לקיום מצות כתיבת ס"ת כי המצוה הזאת היא לכתוב כל אחד ספר תורה לעצמו. ע"ש. (ועי' לרבינו החיד"א בברכ"י יו"ד (סי' ער ס"ק יא) שציין על דבריו של מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה (הנ"ל) שבעיקר התשובה מדבר שם גבי ענין דהקונה ס"ת ומקדישו לבית הכנסת דלא יצא יד"ח וכו', ואולם אין מזה ראיה דס"ל לרבינו החיד"א שאין יוצא יד"ח בשותפות שגם מענין זה דיבר שם מהר"י עייאש ונגע בה בקצרה וכנ"ל, חדא דכבר ידוע דמה שכתב רבינו החיד"א בברכי יוסף אינו הלכה למעשה אלא הוא עורך שולחן לפנינו לדעת את תמצית דעות הפוסקים שדברו באותו ענין ואסף איש טהור את שיטותיהם בשמותם לחצרותיהם ולטירותם, וכמו שכתב הוא גופיה בתשובותיו בשו"ת חיים שאל (ח"א סימן ח) וז"ל שם: העידותי בכם היום שכל דין מהראשונים ואחרונים שהבאתי בברכי יוסף אין כוונתי להיות כמסכים הולך לענין דינא, שאפשר שלא עמדתי בתשובה ההיא כפי עיוני, רק אגב ריהטא עין לו ראתה והבאתיו כדי להקל מעל המעיין טורח וחפוש. ומזקנים אתבונן שכך דרך הכנה"ג ויד אהרון, להורות משפט גבר איה מקום כבודו, ולא שבא הדין ההוא במצרף כור חכמתם שהם מסכימים עימו וזה נודע לכל. וגם אני זה דרכי זולת כשאומר "וכן עיקר" וכיוצא בזה שאז איני מגלה דעתי, אבל בלאו הכי רק כשאני כותב בסתם הדין ההוא בשם אומרו עדין טעון לינה בעומקה של הלכה. עכ"ל הטהור. ע"ש. והרי שאין דבריו שכתב בברכ"י לעיקר דינא להלכה ולמעשה. ועוד דהא רבינו החיד"א בברכ"י שם ציין עליו רק גבי ענין דהקונה ס"ת ומקדישו לביהכ"נ דלא יצא יד"ח, ואדרבה גבי ענין של שותפים לא עורר מזה רבינו החיד"א כלל וגם לא ציין עליו כלום. וגם בספרו לדוד אמת (שעל הל' ספר תורה) לא הזכיר כלום מענין זה דס"ת בשותפות. ודו"ק].

הן אמת דהנה אפשר לומר דענין זה דאם יוצא יד"ח בס"ת שנכתב בשותפות תלי בפלוגתא דהרא"ש והרמב"ם הנ"ל, דלהרמב"ם ודעימיה מצות כתיבת ס"ת היא מצוה בפני עצמה ואינה קשורה לענין הלימוד בה, והרא"ש תלה מצוה זו בענין הלימוד, וע"כ כתב דבזמן הזה שלא לומדים מתוך ס"ת המצוה היא בכתיבת חומשים וכו', וממילא י"ל נמי דענין כתיבת ס"ת בשותפות תלי נמי בפלוגתייהו, דלהרמב"ם שהיא מצות עשה בפני עצמה א"כ יש לה את כל גדרי הדינים דמצוה דעלמא וכיון דכתיב בה "לכם" בעינן משלכם ממש כמו גבי לולב וכו' דכתיב ביה נמי "לכם". אבל להרא"ש דהענין בתכלית מצוה זו הוא הלימוד בה, מאי איכפת לן דליהוי בשותפות הרי סוף סוף אפשר ללמוד בו ואפילו שנים ושלשה וסגי בהכי. כך נראה לומר לכאורה מסברא. ושו"ר בערוך השולחן יו"ד (סי' ער סעיף יא) שכתב בענין ס"ת שכתבו בשותפות דלדעת הרמב"ם שהוא מצוה בפני עצמה ודאי שכן הוא הדין דלא יצא יד"ח של כתיבת ס"ת בספר תורה כזה, אך לפי דעת הרא"ש והטור שהמצוה היא רק מפני הלימוד אולי י"ל שיצאו שניים בס"ת אחד. עכ"ד. ע"ש. ובפשטות נראה דזהו כוונתו דלהרא"ש והטור שעיקר מצות הכתיבה היא לענין הלימוד בה, ממילא הרי אפילו שיהיה בשותפות אין זה מעכב כיון דסו"ס אפשר ללמוד בו שתיים ויותר.

וגם ראיתי הלום בשו"ת התעוררות תשובה חיו"ד (סימן קמז ד"ה והנה) שכתב נמי כיו"ב מדנפשיה דלהרא"ש שעיקר הקפידא היא ללמוד בס"ת, י"ל דיוצאים יד"ח בשל שותפות דהא יכולים כולם יחד ללמוד ממנו, ואם יגללו הס"ת מראשו עד סופו זה ילמוד במקום זה וזה יכול ללמוד במקום זה, ודוחק לומר דילמא יתרמי שהרבה אנשים בבת אחת ירצו ללמוד דוקא פרשה זו ואין עין כולם שולט לראות יחד במקום זה. ולכן נמי לדעת הרא"ש אם מוסר אותו במתנה לציבור לקרות וללמוד מתוכה יוצא יד"ח, דהא מקיים בה "ולמדה את בני ישראל" דמשמע לאחרים, וה"ה בזה ע"י כתיבתו לומדים אחרים ויוצא יד"ח. ע"ש. וממילא כיון דיוצא לנו שלפי דעת הרא"ש שפיר יכול לקיים מצוה זו דכתיבת ס"ת ע"י שותפות, והרי כבר הבאנו לעיל דמדברי הפוסקים נראה שאין הם דוחים את שיטת הרא"ש, ובפרט מרן ז"ל בב"י יו"ד (סי' ער) שהביא את דברי הרא"ש הללו ועמד לפרש את דבריו ולא העיר עליו כלום מדשתיק משמע דניחא ליה בשיטתו (גבי דעיקר כתיבת ס"ת הוא לצורך הלימוד ובזמ"ז המצוה היא בכתיבת שאר ספרים), וממילא י"ל נמי דנקטינן שפיר כוותיה דהרא"ש דיוצאים יד"ח בס"ת שנכתב בשותפות. וק"ל.

ברם הנה שוב עלה על לב להתבונן בזה, כי הנה כאמור לעיל בספר החינוך (מצוה תריג) דס"ל בנידון הנ"ל כשיטת הרא"ש דהעיקר בכתיבת ס"ת הוא צורך הלימוד וכמ"ש שם: ודע בני שאע"פ שעיקר החיוב דאורייתא אינו רק בספר התורה, אין ספק שגם בשאר הספרים שנתחברו על פירוש התורה יש לכל אחד לעשות מהם כפי היכולת מן הטעמים שאמרנו וכו'. (וכן דייקו נמי האחרונים בכמה דוכתי דדעת החינוך היא כהרא"ש, ועי' בדברינו שו"ת עטרת פז ח"א חאו"ח בהקדמה עמוד כט הערה ד). והנה החינוך גופיה כתב שם בשרשי המצוה של כתיבת ס"ת בזה"ל: לפי שידוע בבני אדם שהם עושין כל דבריהם לפי ההכנה הנמצאת להם, ועל כן ציונו ברוך הוא להיות לכל אחד ואחד מבני ישראל ספר תורה מוכן אצלו שיוכל לקרות בו תמיד ולא יצטרך ללכת אחריו לבית חברו למען ילמד ליראה את ה' וידע וישכיל במצוותיו היקרות והחמודות מזהב ומפז רב וכו'. ע"ש. והנה מפשט דבריו אלה של החינוך משמע שאע"פ שעיקר מצות כתיבת ס"ת היא לצורך הלימוד בה וכדעת הרא"ש, אפ"ה ס"ל דצריך שס"ת זה יהיה שלו ממש ונמצא אצלו וכדכתב "ולא יצטרך ללכת אחריו לבית חברו", ואם יהיה בשותפות כיצד יוכל לקיים תנאי זה". וק"ל. וי"ל.
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi