* * * *
* * * *
* * * * * * *
* * *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך ב -
יו"ד, הערות סימן יב הערה ד
וראה עוד בדבריו של הגר"ש קלוגר
בשו"ת טוב טעם ודעת (מהדורא קמא הל' ס"ת סימן
רלב) שעמד לדון שם אודות גביר אחד שנדר
בחייו לכתוב לו ס"ת ואחר שכבר התחיל
הסופר לכתוב עבורו הס"ת מת הגביר
בפתע פתאום ויורשיו המשיכו וגמרו את כתיבת
הס"ת, ונסתפק השואל על שם מי נקראת
המצוה הזאת. והביא ע"ז הגרש"ק את דברי שו"ת
בית אפרים הנ"ל (חיו"ד סי'
סג) שעמד לדון בס"ת שנכתב בשותפות אם מקיימים בו
השותפים מצוה, והעלה דאם הם כותבים כל
אחד מקצתו ודאי שיצאו דלא גרע מהגיה בס"ת
אות אחת דמקיים מצוה, אלא רק נשאר בספק
אם שכרו שניהם יחד מי שיכתוב להם הס"ת.
ודחה זאת הגרש"ק דלעולם י"ל
דאף בכתבו כל אחד מקצתו אין כולם מקיימים המצוה אלא
רק האחרון כיון שהוא סיים וגמר את כתיבת
הס"ת, אבל הראשון לא יצא דהוא לא גמר
כתיבת הס"ת ובפלגא אינו יוצא, ומה
ראיה ממגיה אות אחת דשם הרי ע"י הגהתו הוא
גומר הס"ת שעכשיו נעשה שלם, אבל
זה מנלן דהראשון יוצא יד"ח, וכך נראה לדינא דרק
האחרון יצא. ועוד עמד לפלפל בזה וכן עמד
להשיב על ראית הרב השואל דס"ל שבשותפות
יוצאים יד"ח מהא דחזינן דאם אחד
מל ואחד פרע דמקיים כל אחד מהם המצוה דהא המוהל
מברך על החיתוך אע"ג שאינו עושה
הפריעה ואע"ג שהכל ענין אחד הוא, והשיב ע"ז
הגרש"ק "אין מזה דמיון להכא
כיון דשם עיקר המצוה היא על האב לעשות המילה
והפריעה, וא"כ שלוחי האב נינהו והוי
מעשה שניהם של האב וחוזר למקום אחד, משא"כ
במעשה ששייך להם בעצמם הגומר עיקר והראשון
כלא עשה כלום. ועוד השיב ע"ז ע"פ מש"כ
היעב"ץ במגדל עוז דלכך מברכין במילה
ב' ברכות לפניה ולאחריה אחד למילה ואחד
לפריעה כי ב' מצוות הם כל אחד מצוה בפני
עצמה, ואף דמל ולא פרע כאילו לא מל
וכו', וא"כ משו"ה שניהם קיימו
בזה מצוה כי כל אחד הוא מצוה בפני עצמו, אבל לעולם
בכתיבת ס"ת דחד מעשה הוא זה כתיבה
וזה כתיבה והכל מצוה אחת היא בודאי דאין נקרא
המצוה אלא ע"ש גומרה. עכ"ד.
ע"ש.
ולפי דברי הגרש"ק הללו מתבאר דהכותב
ס"ת לעצמו ומכבד כנהוג את האחרים בסיום
כתיבת האותיות בעת הכנסת ספר התורה לביהכ"נ,
דיש לו להזהר שיהיה הוא זה שיכתוב
את האותיות האחרונות "לעיני כל ישראל"
כדי שהמצוה תהיה על שם גומרה ונקראת על
שמו. ודו"ק. ושו"ר גם בס' משנת
אברהם (שער כתיבת ס"ת סימן א אות כח) שכתב שם
דאע"ג שיש פקפוק במה שמכבדים את
האחרים בכתיבת סיום האותיות בעת הכנסת הס"ת
משלשה טעמים ואחד מהם חשש דשותפות שהאחרים
כותבים בס"ת שלו וכו', מ"מ מנהג ישראל
תורה היא ויש להם על מי לסמוך ולצאת ידי
כל הדעות נכון לעשות כמו שנהוג רבים
וגדולים לסיים הוא בעצמו עכ"פ הלמ"ד
של "ישראל" שבסיום התורה. ע"ש.
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi