למעלה
וע"ע להגר"מ יפה בלבוש יו"ד (סי' רמח ס"א) שכתב, ומי שאינו רוצה ליתן [צדקה] או הנותן פחות משראוי לו ליתן ב"ד כופין אותו עד שיתן וכו', ואע"ג דצדקה היא מ"ע שמתן שכרה בצידה צדקה שאני דאיכא נמי תרי לאוי גבה "לא תאמץ ולא תקפוץ" ומשום הלאוין ב"ד של מטה מוזהרין עליה לכופו. ע"כ. ואילו בחו"מ (סי' צז סט"ז) כתב הלבוש לגבי השבת העבוט, וכיון דמצות השבת העבוט מ"ע הוא ומתן שכרו כתובה בצידה וקיי"ל דאין ב"ד של מטה מצווין לכופו ה"נ במצות השבת העבוט אין ב"ד של מטה מחוייבים לכוף עליה. ע"ש. ולכאורה דבריו סותרים זא"ז דבהל' צדקה כתב דהיות ואיכא ביה לאו כופין בכה"ג, ואילו לגבי השבת העבוט כתב בפשיטות דאין ב"ד כופין עליה משום דמתן שכרה בצידה, והתעלם ממאי דאיכא גם במצוה זו לאו. אולם לפי הדברים הנ"ל יתיישבו דברי הלבוש שפיר, שי"ל דכיון דבמצות השבת העבוט הלאו הוא ניתק לעשה בכה"ג אין כופין. וק"ל. ולפי דרכינו למדנו עוד, דאיכא פלוגתא בין קצוה"ח שכתב דדברי הרמ"א אינם תואמים לפסק מרן ביו"ד סי' רמח, לבין היד אברהם שיישב את הדברים ומבואר לפי דבריו דמרן מודה לדין זה של הרמ"א. ודו"ק. וע"ע בש"ך חו"מ (סי' צז סק"י), ובסמ"ע (שם ס"ק לו), ובתומים (שם סקט"ז). ע"ש. וראה עוד בש"ך חו"מ (סי' קז סק"ב) מש"כ בזה ג"כ. יעו"ש. ואכמ"ל].

ועוד רגע אדבר, במאי דחזי הוית להגאון משנל"מ בספרו פרשת דרכים (חלק רביעי סי' לג) דהתם הקשה על מ"ש ספר החינוך (מצוה לג) לגבי מצות כיבוד אב ואם, וז"ל: ואם יש כח לב"ד כופין אותו כמו שכתבנו לעיל שבביטול עשה כופין ב"ד. ע"כ. והקשה המשנל"מ דלכאורה איך ב"ד יכולים לכוף על מצות כיבוד או"א הא הוי מ"ע שמתן שכרה בצידה כמ"ש "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך", וממילא אין בכה"ג כפיה. ע"ש. ואין לבאר דהרב החינוך ס"ל כהריצב"א שאם ב"ד רוצים הם יכולים לכוף, דממשמעות דברי החינוך נראה שמשוה את הכפיה של כיבוד או"א לכפיה של שאר מצות עשה, וכו שנקט בדבריו "כמו שכתבנו לעיל שבביטול עשה כופין ב"ד", והיינו שהוא חיוב גמור. וראה גם בשד"ח (כללים מערכת מ כלל קו) שהביא בשם הרב מקנה אברהם שכתב ליישב את דברי החינוך רס"ל כהריצב"א, ודחה השד"ח כן את דבריו. ע"ש.

ולכאורה היה נראה ליישב את דברי החינוך שלא יהיו מוקשים בתמיהה רבתי זו, ע"פ מה שהביא הנחלת צבי ביו"ד (סי' רמה) דהקשה על דברי הרמ"א (שם סעיף ד) שכתב, דאם אין האב רוצה להשכיר לבנו מלמד כופין אותו לשכור לו מלמד, דלכאורה איך קאמר הרמ"א דכופין את האב בדבר זה, הא תלמוד תורה הוי מ"ע שמתן שכרה בצידה, דבגמ' דשבת (לב ע"ב) אמרינן בעוון ביטול תורה בנים מתים, דכתיב "למען ירבו ימיכם" וגו', ועיין שם שפלפל בתרוצים שונים ליישב קושיא זו, ובשלהי דבריו הביא ליישב בשם גאון אחד (ר' בנימין קנג ז"ל) דלא מקרי מ"ע שמתן שכרה בצירה דלא כופין עליה אלא דוקא אם שכרה בעולם הבא, אבל בת"ת דהשכר הוא לריבוי ימים דקאי על העוה"ז כמבואר בגמ' ברכות (ח ע"א), בכה"ג כופין על מ"ע כזו. ע"ש. ולפי חידוש דין זה היה אפשר ליישב ג"כ את דברי החינוך דנימא דס"ל דאם מתן שכרה בצידה הוא בעוה"ז שפיר כופין, וא"כ במצות כיבוד או"א דכתיב (דברים פרק ה טז) "למען יאריכון ימיך ולמען יטב לך על האדמה" ועל האדמה היינו בעוה"ז (עי' גמ' ברכות ח ע"א, ובמשנה דפאה פ"א מ"א), ולכן קאמר החינוך דכופין על מצות כיבוד או"א אע"ג דמתן שכרה בצידה. אולם לאחר ההתבוננות נראה דגם אם נאמר כיסוד של הגאון הנ"ל, יש לדחות את הדברים, דהנה בגמ' חולין (קמב ע"א) ובקידושין (לט ע"ב) מבואר ד "למען יאריכון ימיך" דכתיב בכיבוד או"א היינו לעולם הבא, דאמרינן התם, הרי שאמר לו אביו עלה לבירה וכו' ובחזרתו נפל ומת וכו', אלא "למען יטב לך" לעולם שכולו טוב ו "למען יאריכון ימיך" לעולם שכולו ארוך. ע"ש. ולפ"ז משמע דאף השכר של מצות כיבוד או"א הוא שכר לעולם הבא ולא לעולם הזה.

[ואמנם עי' בספורנו על התורה (דברים ה טו) דמבאר שמה שנאמר בכיבוד או"א "ולמען יטב לך על האדמה" היינו שכר בעוה"ז מלבד השכר בעוה"ב, ועי' בתוס' אנשי שם למס' פאה (פ"א מ"א ד"ה כיבוד וכו') שכת' דלפי מאי דחזינן במשנה התם דבמצות כיבוד או"א נאמר דאדם אוכל מפרותיהם בעוה"ז, מוכח דמתניתין פליגא אדר' יעקב דחולין (קמב ע"א) דס"ל דאף במצות כיבוד או"א שכר המצוה ליכא בהאי עלמא. ע"ש. וע"ע בתורה תמימה דברים (פ"ה אות ח) שהביא שם את דברי הגמרא דקידושין (הנ"ל) דדרשינן דרשתו של ר' יעקב דהא דכתיב בכיבוד או"א "למען יטב לך" היינו לעולם שכולו טוב, "ולמען יאריכון ימיך" היינו לעולם שכולו ארוך, וכתב ע"ז: וקשה הדבר לומר דבהאי עלמא ליכא כלל מתן שכר של אריכות ימים לכיבוד או"א דזה סותר לכמה פרשיות וענינים שבתורה כנודע, וכפשטות הכתוב כאן ובפרשת ק"ש וכהנה רבו מספר, אלא צ"ל דהטובה שבעולם הזה היא רק לתכלית שיוכלו לישב במנוחה לקנות שלימות לעוה"ב, אבל לא מעיקר השכר הגנוז לעוה"ב, והרמב"ם (פ"ט מהל' תשובה ה"א) האריך בזה הרבה. ע"ש. ועוד המשיך התורה תמימה (שם אות ט) שהביא את דרשת הגמרא בקידושין (מ ע"א) תניא כיבוד או"א הוא אחד מן הדברים שאדם אוכל פרותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב דכתיב ביה "למען יאריכון ימיך ולמען יטב לך", וכתב ע"ז התו"ת: כלומר "למען יאריכון ימיך" לעוה"ב "ולמען יטב לך" בחייך, וזה מכוון למשנה דריש פאה, ור' יעקב [בדרשה הקודמת] לא ס"ל כן אלא כל השכר הוא לעוה"ב. ע"ש. וראה גם בהגהות מהר"י עמדין במס' קידושין (מ ע"א ד"ה אלא טוב) שכתב, דלמען יאריכון ימיך דכתיב גבי כיבוד או"א על כרחך אהטבה דהעוה"ז קאי כיון דכתיב ביה "על האדמה". יעו"ש. וראה גם בחידושי הרד"ל במס' קידושין (לט ע"ב ר"ה שם יום טב וכו') מש"כ בזה דמתניתין דפאה הנ"ל דאמרינן ביה גבי כיבוד או"א דאוכל פרותיהם בעוה"ז פליגא אר' יעקב דס"ל דשכר מצוות בהאי עלמא ליכא כלל וכלל ואפילו בכיבוד או"א, ונשאר שם בצ"ע על הראב"ן שבספרו נראה שפוסק כר' יעקב ואע"פ כן סתם מתניתין דאלו דברים דמס' פאה, והביא שם הרד"ל כמה ראיות מהש"ס דמשמע מהכי דלית לן לדר' יעקב ולא קיי"ל כוותיה. יעו"ש. וראה עוד במדרש אגדה (פר' יתרו דף קנג) והובא גם בס' כרם יעקב (סי' ט אות ז) וזה"ל שם: ארבעה דברים נאמרו בכיבוד אב ואם, צדיק בן צדיק מאריכין לו ימיו ושנותיו בין בעולם הזה בין בעולם הבא, צדיק בן רשע אינו מקבל שכר בעולם הזה, רשע בן צדיק נותנין לו בעולם הזה ולא בעולם הבא, רשע בן רשע אין לו שכר לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. ע"ש. ומכלל דברי המדרש הללו חזינן להדיא דכל שהוא צדיק בן צדיק מקבל אריכות ימים גם בעוה"ז מלבד העוה"ב. וק"ל. וראה היטב גם בדברינו בשו"ת עטרת פז ח"א חיו"ד (ריש סימן ח עמוד רמז) בענין סגולת כיבוד או"א שזוכה בכך לאריכות ימים. יעו"ש. וראה גם בשו"ת מנחת יצחק חלק ב (סימן קכ ד"ה ויש ליישב). ע"ש].

ואולם בעצם היסוד של הגאון הנ"ל, שאם השכר בעוה"ז שפיר כופין במ"ע כזו, יד הנטויה לדחות, דהרי חזינן בתוס' חולין (קי ע"ב) וב"ב (ח ע"ב) ובכתובות (מט ע"ב) הנ"ל דהקשו איך רבא כפה את ר' נתן בר אמי על מצות צדקה והא הוי מ"ע שמתן שכרה בצידה שנאמר (דברים טו י) "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך". ע"ש. ולכאורה הרי השכר הזה "בכל מעשיך ובכל משלח ידיך" הוא בעוה"ז, ובכ"ז חשיבי התוס' למצות צדקה כמ"ע שמתן שכרה בצידה. ושו"ר דהנחלת צבי גופיה (שם) שדא נרגא בדברי הגאון הנ"ל, ודחה דבריו בשני ידים מדברי התוס' הנ"ל. ואולם מה שהוסיף הנחלת צבי (שם) להקשות ממצות כיבוד או"א דכתיב בה "למען יטב לך על האדמה" והרי זה שכר בעוה"ז, ובכ"ז חזינן בגמ' דחולין (קי ע"ב) דמ"ע דכיבוד או"א מקרי שכרה בצידה דאין כופין עליה. ע"ש. האמת היא דקושיא זו לא ברירא כ"כ, דהא חזינן מדברי הגמ' הנ"ל חולין (קמב ע"א) ומקידושין (לט ע"ב) דלדעת ר' יעקב אין מתן שכרה של כיבוד או"א בעוה"ז כלל אלא רק בעוה"ב. וק"ל. וכן נמי יש להעיר בדבר חידוש זה לפי דברי רש"י בחולין הנ"ל (קי ע"ב) שכתב שם בטעם יסוד ענין זה ראין כופין על מ"ע שמתן שכרה בצידה דאמרינן שמכך שהתורה פירשה את שכר מצוה זו באה התורה לומר שאין להענישו אם לא ירצה לקיים מצוה זו, אלא דזהו עונשו שהוא לא יקבל את השכר המוזכר בתורה, וא"כ לפ"ז מאי איכפת לנו אם השכר הוא בעוה"ז או בעוה"ב, הרי סו"ס חשבון זה קיים תמיד שהתורה פירשה שכרו משום שרצתה לומר דזהו עונשו שלא מקבל השכר. וק"ל. וע"ע לגאון שד"ח (מערכת מ כלל קח) דהקשה ג"כ על חידושו של הגאון הנ"ל מהירושלמי דב"ב (פ"ה ה"ה) דאמרינן התם לענין מידות ומשקלות דהוי מ"ע שמתן שכרה בצירה היות וכתיב בה "מאזני צדק אבני צדק יהיה לך" וביאר הפני משה (שם) יהיה לכם ממון. ע"ש. וא"כ חזינן לפי ביאור הפנ"מ דאע"ג דהשכר בעוה"ז שיהיה לו ממון, בכ"ז חשיב למצות משקלות למ"ע ששכרה בצידה דאין כופין עליה. ע"ש. (וע"ע במהרי"ק (שורש קמח) שכתב בשם ר' אליהו, דלא מקרי מ"ע שמתן שכרה בצידה דאין כופין, אלא דוקא היכא דכתיב בה אריכות ימים. ע"ש. וראה באבני מילואים (סי' עא סק"ד) שהביא נמי דברי מהרי"ק אלו. יעו"ש. ובאמת יש להעיר בזה מעט מדברי רש"י דחולין (הנ"ל) שאכן מבואר בדבריו דהיינו טעמא דבמ"ע שמש"ב לא כופין משום דאמרינן שזהו עונשו שלא יקבל השכר, וא"כ לפ"ז מאי איכפת לן אם השכר הוא אריכות ימים או דבר אחר. וק"ל. וראה גם בשד"ח בכללים (מערכת מ כלל קח) שהביא נמי דברי מהרי"ק הללו, והביא להעיר בזה ע"פ דברי הירושלמי הנ"ל דמס' ב"ב (פ"ה ה"ה) דאמרינן התם לענין מידות ומשקלות דהוי מ"ע שמתן שכרה בצידה היות וכתיב בה "מאזני צדק אבני צדק יהיה לך" וביאר הפני משה (שם) יהיה לכם ממון. ע"ש. וא"כ חזינן לפי ביאור הפנ"מ דאע"ג דהשכר הוא שיהיה לו ממון ואינו אריכות ימים, ובכ"ז חשיב למצות משקלות למ"ע ששכרה בצידה דאין כופין עליה, ואולם כתב ליישב ע"פ דברי החת"ס בתשובותיו חחו"מ (סי' קעז) שכתב להעיר על דברי הפנ"מ הנ"ל דהרי גבי מידות ומשקלות כתיב נמי (בסו"פ כי תצא) אריכות ימים, ולפ"ז מיושבים נמי דברי מהרי"ק דאה"נ כתיב גבי מידות ומשקלות אריכות ימים. ע"ש). ועכ"פ דברי החינוך ישארו חתומים, והדרא קושיא לדוכתא.

ובס"ד בא לידי ספר "מנחת יצחק" על ס' החינוך לה"ר יצחק הכהן מקאוונה ז"ל, ומצאתי התם (מצוה לג אות יב) דעמד ליישב את קושית המשנל"מ הנ"ל ע"פ דברי הרמב"ם בהל' ממרים (פ"ה הט"ו) שכתב, ולא על הכאה ולא על הקללה בלבד הקפידה התורה, אלא אף על הבזיון שכל המבזה את אביו ואת אימו אפילו בדברים ואפילו ברמיזה הרי זה ארור מפי הגבורה שנאמר "ארור מקלה אביו ואימו" וגו', ויש לב"ד להכות על זה מכת מרדות ולענוש כפי מה שיראו. עכ"ל הרמב"ם. וחידש הגאון הנ"ל, דדין מכת מרדות ודין דכופין אותו לקיים מ"ע דיניהם שוים, (וכמו שהאריך הרחיב שם בביאור יסוד זה לפני כן במצוה א אות ז), ולפי יסוד זה ביאר את דברי החינוך, דהחינוך ס"ל כהרמב"ם דעל בזיון הורים מכין אותו מכת מרדות, וממילא מה שכתב החינוך דעל כיבוד או"א כופין אותו כשאר מ"ע, מיירי בגוונא שע"י ביטול הכיבוד או"א נגרם להם בזיון ומגיע לו מכת מרדות שדינו שוה לדין דכופין על מ"ע, וזהו שכתב החינוך דכופין על כיבוד או"א כמו בשאר מצות עשה ומיירי בגוונא הנ"ל, ועיין שם בדבריו דעמד לדקדק דהחינוך מיירי בגוונא שיש בזיון להורים. ע"ש. ואע"ג שיש לעמוד קצת על דברי המנחת יצחק הללו, מ"מ מהני לן ליישב במקצת את דברי החינוך שלא ישארו סתומים וחתומים.

[והנה כשלמדתי הלום בס"ד (אלול תשנ"ו) עם בני אהובי הבן יקיר לי יניק וחכים רפאל יוסף נר"ו בדברי הגמ' חולין (קמא ע"א) גבי עובדא דר' יהודא דנגריה לההוא גברא דגזז לגפא וכו', ראיתי במהר"ץ חיות (שם ד"ה גמרא) שהביא את דברי המשנל"מ (הנ"ל) שהקשה ע"ז דהא הוי מ"ע שמתן שכרה בצידה ואין ב"ד של מטה מוזהרין עליה, וכתב מהרצ"ח דיש ליישב זאת לפי מה שרש"י פירש בחולין (קמ ע"ב, זה ט"ס וצ"ל רש"י חולין קי ע"ב ד"ה שמתן שכרה בצידה) דהטעם שאין ב"ד מוזהרין להעניש על מ"ע שמתן שכרה בצידה, דהתורה כתבה במכוון מתן שכרה בצידה להורות דזה עונשו אם לא תקיימנה שלא יטול שכר זה. ע"כ. וא"כ זה שייך דוקא בשאר מקומות, אבל בשילוח הקן דאיצטריך למכתב "והארכת ימים" להורות דאף במצוה קלה מקבל שכר גדול של אריכות ימים כדדרשינן במתני' חולין (קמב ע"א) ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תורה "למען יטב לך והארכת ימים" ק"ו על מצות חמורות שבתורה, א"כ איצטריך זה לצורך עצמו, ולכן י"ל דדוקא בשאר מצוות שכבר למדנו שכרם באריכות ימים משילוח הקן בא מתן שכרן בצידן להורות דאין עונשין הב"ד על מצות עשה כזו דזהו עונשו שהפסיד השכר, משא"כ בשילוח הקן דאיצטריך מתן שכרה בצידה לגופא עצמה וממילא אינו ללמד דזהו עונשו שלא יקבל השכר א"כ באמת עונשין הב"ד של מטה על זה. עכ"ד. יעו"ש. ודפח"ח. ואמר לי בני יקירי נר"ו דלפ"ז יש לומר כן נמי גבי מצות כיבוד אב ואם, כי הרי אמרו רבותינו המפרשים ז"ל בפרקי אבות (פ"ב מ"א) במאמר חז"ל "והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות" [עי' בביאור הגר"א שם, ובביאור רבינו יונה שם] לבאר דברי חז"ל אלה: דלא גילה הקב"ה מתן שכרן של מצות חוץ משתי מצות החמורה שבחמורות והקלה שבקלות, כבוד אב ואם חמורה שבחמורות ומתן שכרה אריכות ימים שנאמר "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך", והקלה שבקלות שילוח הקן ומהו שכרה אריכות ימים שנאמר "שלח תשלח את האם וגו' והארכת ימים", שלא יהיה האדם יושב ושוקל במצותיה של תורה לומר הואיל והמצוה הזו גדולה אני עושה אותה ששכרה מרובה, והואיל וזו מצוה קלה איני עושה אותה, מה עשה הקב"ה לא גלה לבריות מהו מתן שכרה של כל מצוה ומצוה, והראה כאן מצוה קלה ומצוה חמורה ששכרן שוה כדי שלא יחשבו בני אדם ששכרן של מצוות, ועי"ז יקיימו את כל המצוות. [ויסודם של דברים אלה הם במדרש דברים רבה (פרשה ו אות ב), וכן הוא נמי בפסיקתא רבתי (פרשה כג ד"ה אורח חיים פן), ובמדרש תנחומא (פרשת עקב סימן ג), וכן איתא כיו"ב נמי בירושלמי (פאה פ"א ה"א דף ג ע"א), דאיתא התם בדברים: "אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע" (משלי ה) מהו אורח חיים פן תפלס אמר רבי אבא בר כהנא אמר הקב"ה לא תהא יושב ומשקל במצותיה של תורה כענין שנאמר (ישעיה מ) "ושקל בפלס הרים", לא תהא אומר הואיל והמצוה הזו גדולה אני עושה אותה ששכרה מרובה והואיל וזו מצוה קלה איני עושה אותה, מה עשה הקב"ה לא גילה לבריות מהו מתן שכרה של כל מצוה ומצוה כדי שיעשו כל המצות בתום, מנין שנאמר (משלי ה) "נעו מעגלותיה לא תדע", למה הדבר דומה למלך ששכר לו פועלים והכניס אותן לתוך פרדסו סתם ולא גילה להן מהו שכרו של פרדס שלא יניחו דבר ששכרו מועט וילכו ויעשו דבר ששכרו מרובה, בערב קרא לכל אחד ואחד א"ל תחת איזה אילן עשית, א"ל תחת זה, א"ל פלפל הוא שכרו זהוב אחד, קרא לאחר אמר לו תחת איזה אילן עשית, א"ל תחת זה, אמר לו שכרו חצי זהוב פרח לבן הוא, קרא לאחר א"ל תחת איזה אילן עשית, א"ל תחת זה, א"ל זית הוא שכרו מאתים זוז, אמרו לו לא היית צריך להודיע אותנו איזה אילן שכרו מרובה כדי שנעשה תחתיו, אמר להם המלך אילו הודעתי היאך היה כל פרדסי נעשה, כך לא גילה הקב"ה מתן שכרן של מצות חוץ משתי מצות החמורה שבחמורות והקלה שבקלות כבוד אב ואם חמורה שבחמורות ומתן שכרה אריכות ימים שנאמר (שמות כ) "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך", והקלה שילוח הקן ומהו שכרה אריכות ימים שנאמר "שלח תשלח את האם" וגו' הוי כי יקרא קן צפור. יעו"ש].

וממילא נמצא דלפי דברי המדרשים הללו גם השכר שנאמר גבי מצות כיבוד או"א הוי כמו השכר שנאמר בשילוח הקן, דלא אתא לגופיה אלא בא ללמד מענין שכר המצוות ששקולה מצוה חמורה כמצוה קלה, וא"כ כשם דמשו"ה קאמר מהר"ץ חיות דגבי שילוח הקן לא חשיב כמצוה שמתן שכרה בצידה כיון דלא אתא השכר לגופיה ללמד מאי דקאמר רש"י שזהו עונשו וכו', ולכן שפיר כופין עליה וכהא דחזינן התם בגמ' דחולין, ה"נ י"ל גם גבי כיבוד או"א דכיון דשכרה זה לא אתא לגופיה אלא ללמד לדבר אחר שפיר כופין גם עליה. ובס"ד תוך כדי דיבור אמרתי לבני יקירי נר"ו דלפ"ז יש ליישב באופן נפלא נמי את דברי החינוך הנ"ל, דיש לומר דס"ל כיסוד דברי רש"י הנ"ל דלהכי לא כופין על מ"ע שמתן שכרה בצידה כיון שזהו עונשו מה שלא מקבל השכר וכו', וממילא לגבי כיבוד או"א כיון שכאמור השכר הוא לצורך גופו ללמד שמצוה חמורה שקולה לקלה ואין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, נמצא דלית ביה גדר של מ"ע שמתן שכרה בצידה, ולהכי קאמר שפיר החינוך דכופין על מצוה זו של כיבוד או"א. וק"ל. ודו"ק. והוא נפלא בס"ד. אולם עדיין קצת יש להתבונן בזה כי הנה רש"י ז"ל בחולין שם (קי ע"ב) שכתב טעם יסוד זה הנ"ל כתב בזה"ל: שמתן שכרה בצידה, למען יאריכון ימיך (שמות כ) לכך פירש מתן שכרה לומר אם לא תקיימנה זהו עונשו שלא תיטול שכר זה. ע"ש. וא"כ חזינן דרש"י ז"ל אומר יסוד דבריו אלה גבי מצות כיבוד או"א, ולדירן הא איצטריך ליה בכיבוד או"א לגופיה למאי דאמר במדרש הנ"ל, ויש ליישב בדוחק. ודו"ק היטב].

ואיברא דיש לציין עוד מילתא במה שכתב הנחלת צבי להנ"ל), שלאחר דחיית יסוד הגאון הנ"ל, כתב, דמצות מזוזה דכתיב בה "למען ירבו ימיכם" ומתן שכרה בעוה"ז, ובכ"ז מקרי מתן שכרה בצידה ואין כופין על מצות מזוזה. ע"ש. ואולם האמת היא כי הנה חזינן למנחת חינוך (מצוה תעט אות א) שכתב דלכאורה נראה דאין כופין על מצות מזוזה, משום דהוי מ"ע שמתן שכרה בצירה, ואולם זה קשה שלא שמענו מעולם ולא ראינו בפוסקים באף מקום דאין כופין על מצות מזוזה, ולכן רצה המנח"ח לחדש דלעולם כופין על מצות מזוזה משום דלא מקרי שכרה בצידה אלא דוקא בגוונא שכל מקום שמוזכרת המצוה מוזכר ג"כ שכרה, אבל במזוזה שבפרשה ראשונה של ק"ש מוזכרת המצוה ללא מתן שכרה, ושכרה נזכר רק בפרשה השניה, בכה"ג כופין, ולפ"ז כתב ליישב נמי הטעם דכופין בצדקה אע"ג דהוי נמי מצוה שמתן שכרה בצידה, דהוא כיון שמצוה זאת נזכרת כמה פעמים בלא מתן שכרה בצידה. ע"ש. ואיברא דיסוד זה שהביא המנח"ח הוזכר נמי בספר שנות ימין (ח"א דרוש ז). ע"ש. אולם יש להעיר על דברים אלו ע"פ דברי רש"י דחולין הנ"ל (קי ע"ב ד"ה שמתן שכרה וכו') דכאמור התם ביאר הטעם דאין כופין במ"ע ששכרה בצידה משום דלכן פירשה התורה מתן שכרה לומר אם לא תקיימנה זהו עונשו שלא תיטול שכר זה. ע"כ. א"כ לפ"ז מאי אכפת לן אם במקום אחד מוזכרת המצוה ללא מתן שכרה, הרי עצם העובדה שכבר גילתה לנו התורה באיזה מקום את מתן שכרה של מצוה זו איכא כבר את הטעם שאמר רש"י דלא יהיו חייבים לכפותו דזהו עונשו שלא יטול שכר זה. וק"ל. ובאמת שגם בס' שנות ימין ובנחלת צבי (שם) בסוף דבריהם כתבו דחילוק זה הוא דחוק, וגם המנח"ח גופיה פקפק על תרוץ זה דהוא נגד ראשונים. ע"ש. וממילא לפי האמור צ"ל שאין כופין ג"כ במצות מזוזה כמו דקיי"ל ביתר מ"ע שמתן שכרן בצידן, ומה שהקשה המנח"ח שדבר זה לא נזכר בשום מקום אין זה ראיה דתנא לאו רוכלא הוא וליזיל לבאר כל המצוות שאין כופין עליהם, ובאמת עי' בפתחי תשובה יו"ד (סי' רפה סק"א) שכתב שם להדיא, נראה שאין כופין על מצות עשה זו של מזוזה דהוי מ"ע שמתן שכרה בצידה דכתיב בה "למען ירבו ימיכם". ע"ש. וראה גם בערוך השולחן להגרי"מ עפשטיין בהל' מזוזה (סי' רפה ס"ה) שכתב שם, ואין ב"ד כופין על מצות מזוזה מפני שהיא מצוה שמתן שכרה בצידה וכמ"ש לעיל סי' רמ. ע"ש. ובאמת דבר זה מבואר כבר בקדמונים דכ"כ כבר הבית הלל ביו"ד (ריש סימן רפה) דאין כופין על מצות מזוזה משום דהוי מ"ע שמתן שכרה בצידה, וכ"כ נמי רבינו החיד"א בברכ"י (שם), וכ"כ נמי בשו"ת דבר אברהם ח"א (סי' לז), ובשו"ת מנחה בלולה (דף סה ע"א, ודף סז ע"א), וכ"כ נמי הגאונים ר' אריה ליב אב"ד בריסק דליטא ור' אברהם אבלי בשו"ת מנחה בלולה הנ"ל (דף סח ע"א), וכ"כ גם בשו"ת משנת בנימין (סי' עד), וראה גם בקונטרס המזוזה (סי' רפה אות יד), והדבר מוכרע נמי משו"ת מהר"ם מרוטנבורג (קרימונא סי' קח) שכתב כן להדיא דמזוזה הוי מ"ע שמתן שכרה בצידה ואין ב"ד של מטה מוזהרין עליה. יעו"ש. ומבואר בדברי הפוסקים הללו להדיא דס"ל דאה"נ דאין כופין על מצות מזוזה כבכל מ"ע שמתן שכרה בצידה. וזה ברור. ועוד כמוס עמדי וחתום באוצרותי אריכות גדולה במערכה זו, ומקוצר הפנאי לע"ע אין מקום להאריך, ובע"ה עוד חזון למועד.  מילואים א, מילואים ב, מילואים ג

[וכתבתי לי בס"ד דברים אלה לזכרון דברים בעלמא, שלא בעיון כל הצורך, היום ח"י מנחם - אב תשמ"ב יומא דהילולא דאבא מארי זצ"ל. בתוספת נופך מועטה בעריכת הדברים לדפוס].

ולכן כופין אותו מפני העני. ובדרך זו ישב שם עוד כמה ענינים. ע"ש.
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi