*
* * *
* * * * *
* * *
* * *
* * *
שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
ג - אה"ע, מילואים סימן י עמוד רנח ד"ה והנה
מש"כ בענין חיוב המזונות
כיום לילדים שהם למעלה מגיל שש עד גיל ט"ו שיש לומר
כיון שאינם יוצאים לעבודה עד גיל
זה מחמת חוק לימודיהם לכן יהיה האב חייב לזונם
עד גיל זה כדרך שחייב לזון בניו
עד גיל שש, ולכן יש נמי חוק של הרבנות הראשית
שיש חיוב לאב לזון את בניו
ובנותיו עד גיל ט"ו שנה וכו'. ע"ע בזה למו"ר שליט"א
בשו"ת יביע אומר ח"ח
הנדפ"מ (חאבה"ע סי' כב אות א) שעמד לבאר בזה דאף גם זאת כל
תוקף תקנה זאת כוחה לחייב את האב
רק בתורת צדקה ומרצונו הטוב, אבל חיוב ליכא רק
עד גיל שש שנים בלבד ולא יותר, ועל
כן אף בזמן הזה כל שיש לילדים נכסים מצד עצמם
שאפשר להם להתפרנס מהם אין
מחייבים את האב לפרנסם משלו, כמו שחייב בכה"ג לפרנס
בניו עד גיל שש משלו גם אם יש להם
נכסים משל עצמם. ע"ש.
והלום ראיתי בזה עוד בקובץ זכור
לאברהם שנת תשנ"ב (עמוד שפג אות ה) שהרב הכותב
שם עמד נמי בביאור תקנה זו דהרה"ר
האם התקנה היתה לחייב האב במזונות אלו כחיובו
לבניו בפחות מגיל שש ולכן אף שיש
להם מזונות משל עצמם חייב הוא לזונם, או שאין
לנו לדון בתקנה זו יותר מן המפורש
בה, והביא בזה הרב הכותב דעות שונות. יעו"ש.
ואגב אורחיה עי' בדברי הרב הכותב (שם
אות ו) שעמר בדבריו נמי על מה שרצו להרחיב
את תקנה זו של חיוב מזונות הבנים
בזמה"ז מכך שבתקנה הראשונה תקנו לחייב האב לזון
בניו עד גיל ט"ו שנים ובתקנה
שניה החליטו להאריך תקנה זו עד גיל י"ח שנים עקב
המצב הכלכלי השורר בארץ וכו'. ואולם
ציין שם הרב הכותב דמרן מלכא מו"ר שליט"א לא
הסכים עם תקנה שניה זו, כיון שלא
היתה ע"ד כל דייני ורבני ישראל כבתקנה ראשונה,
ואכן כך נוהגים למעשה רובם ככולם
של בתי הדין הרבניים שאינם מחייבים מזונות מעבר
לגיל חמש עשרה ולא רואים את התקנה
האחרונה כתקיפה. ע"ש.
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi