למעלה
שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
ג - אה"ע סימן יא
ב"ה יום ג' י"א שבט
תשנ"ג, פעיה"ק ירושלים תובב"א.
עובדא הוה הלום בבית הדין בשעת
נתינת הגט, דנמצא כתוב בגט קודם מסירתו בפיסקא "העומדת היום בירושלם
הנזכרת", ששכח הסופר לכתוב "הנזכרת" וכתב סתם "העומדת היום
בירושלם וכל שום וכו'" ודילג את המילה "הנזכרת", ונתעוררה השאלה אם
יש חשש בגט זה למוסרו לאשה, והשעה היתה מאוחרת ודחוקה ולא היה פנאי לסדר הגט מחדש,
ואמרתי בס"ד דיש להכשיר הגט ויכול הבעל לגרש בו האשה. וכן עשו מעשה. ועתה
אמרתי בעזר אל עליון קונה שמים וארץ לפרש שיחתי בזה בקצירת האומ'ר.
הנה לכאורה היה מקום לעורר בזה
דשמא יש לפקפק בגט מהא דבגמ' ערכין (לב ע"ב) מבואר דתרי ירושלים הוו, חדא
ירושלים דידן ועוד ירושלים אחרת. יעו"ש. וראה גם בתוס' (שם ד"ה הכא).
ע"ש. וממילא מאחר שאין כתוב בגט עתה דמקום עמידת האשה הוא בירושלים הנזכרת
והיינו ירושלים דקודם לכן בריש הגט במקום הזמן "למנין שאנו מנין כאן במתא
ירושלם דיתבא על מי שלח ועל מי בורות", א"כ הוי כירושלים אחרת והיינו
ירושלים השניה הנזכרת בגמ' דערכין דאותה ירושלים אינה ירושלים דידן שיושבת על מי
שילוח ומי בורות. וממילא הוי כאם טעה במקום העמידה דמהרי"ק (שורש קו) בשם יש
פוסלים כתב דהוא פסול. ועי' בדרכי משה אבה"ע (רס"י קכח) שכתב דכוונתו
לראבי"ה (סי' תתקכט) והרשב"א בתשובה (ח"ד סי' קצז) שכתבו דבשינה
במקום הלידה פסול וה"נ דפוסלין בשינה במקום העמידה. וכ"כ ג"כ
הגר"א בביאורו בשו"ע אבה"ע (סי' קכח סק"ז). ע"ש. ועי' בבית יוסף אבה"ע (שם) שכתב לבאר דברי ספר
התרומה (סי' קכט) דנראה דספוקי מספקא ליה בהא דשינה את מקום העמידה, וי"ל
שאע"ג דבשינה את מקום הלידה ס"ל להכשיר בכ"ז בשינה את מקום העמידה
יש לפסול, לפי שמקום העמידה ניכר יותר, ויש לחוש שיאמרו אחר הוא. והוסיף מרן בזה
דנראה דהיש פוסלין שהביא מהרי"ק (הנ"ל) כוונתו לס' התרומה הללו.
ע"ש. אולם כאמור הרמ"א כתב דהיינו הראבי"ה והרשב"א. וממילא
עכ"פ לפ"ז הכ"נ י"ל דלדעתם יש לפסול נמי הגט הכא בנידון דידן
דהא הוי כשינה את מקום העמידה ופסול. [וע"ע בס' גט פשוט למהר"ם בן חביב
(סי' קכח אות יז) שכתב, ואם שינה מקום העמידה יש מכשירין כמו בשינה מקום הלידה.
כ"כ מרן הב"י והוכיח כן מדברי הסמ"ג. אבל בספר התרומה נראה דספוקי
מספקא ליה בשינה מקום העמידה משום דלא דמי מקום הלידה דשינוי מקום העמידה ניכר
יותר משינוי מקום הלידה עכ"ל. וראיתי בתשובות הרא"ם
ח"א (סי' סז) שכתב דגם
להרא"ש והטור דס"ל כדברי ר"י שכל דבר שאין צריך לכותבו אם שינה בו
כשר, מודים הם דאם שינה מקום עמידתו ולא היה לו מקום דירה אחרת שאז נקרא בשם מקום
עמידתו שהוא פסול כו'. יעו"ש. והביא דבריו הרח"ש בתשו' (דף קד
ע"ד). יעו"ש. ויראה לי דיש לחוש לחילוק זה דהרא"ם, ואם שינה מקום
עמידה ולא היה לו דירה אחרת אין להקל להכשיר אפילו במקום עיגון ושעת הדחק, אך אם
נשאת אפשר דיש להקל שלא תצא. עכ"ד. יעו"ש].
ולכאורה י"ל בזה עוד,
דאע"ג דבאמת המילה "הנזכרת" גופיה אינה מעכבת כ"כ דעי'
בשד"ח באסיפת דינים מערכת גט (סי' יז אות טז ד"ה העומד היום בפ' מתא
וכו') שהביא שם דמדברי הרב בית אהרן (דף ט אות יח) נראה שבמצרים אין כותבין כלל
מילה "הנזכרת". ע"ש. ובאמת הנה בנוסח הגט שנמצא בגניזה בקהיר מצרים
דהוה מיתקריא מקדם פוסטט (וצילום ממנו מובא באנצ"ת כרך ה' עמוד תרנז), ותאריך
הגט הוא משנת אלף תל"ט למנין שטרות [שהוא ד' אלפים תתפ"ח ליצירה] אין
מוזכר כלל ענין "הנזכרת", אולם י"ל דאין ראיה כ"כ מזה כיון
דאין כותבין שם את מקום העמידה של האיש והאשה כלל. אולם ראיתי להגאון רבי רפאל
אהרן בן שמעון אב"ד מצרים בס' נהר מצרים (הל' גיטין אות לד) דבנוסח הגט שהביא
שם שהוא כנהוג במצרים אכן כך דלא כותבים כלל מילה "הנזכרת" על אף
שכותבים את מקום העמידה, אף שהוא דומה למקום הזמן, וכותבים את מקום העמידה סתם בלי
"הנזכרת", ורק במקום הזמן מפרשים את סימני העיר. יעו"ש. ואח"כ
הוסיף בדקדוקים שבנוסח הגט (שם אות י) וכתב להדיא דלא נהגו לכתוב במצרים
"הנזכרת" במקום העמידה כלל, והביא שם גבי עובדא דהוה בהרב בארות המים
שכתב (בספק שישי) גבי היכא שהושמטה המילה "הנזכרת", ועוד כמה ספיקות
בגט, וכתב הרב נהר מצרים שהרב בארות המים לא שת ליבו להשיב בענין השמטת המילה
"הנזכרת", וזאת לרוב פשיטותו של דבר שאין בזה שום קפידא בהשמטתה כיון
שיש מקומות שלא כותבים אותו כלל גם לכתחילה וידע הרב בארות המים שכן נוהגים
ג"כ במצרים ולכן לא נטפל להעיר בזה כלל. עכת"ד. ע"ש. וא"כ
חזינן דענין זה דהמילה "הנזכרת" אינו מעכב כלל, ואיכא מקומות שאף
לכתחילה אין כותבין אותו כלל, אלא כותבים את מקום העמידה סתם וסומכין על מה שפירשו
סימני העיר במקום הזמן. אולם הנה הכא בנידון דידן עדיין יש לפקפק דשמא י"ל
שכיון שבמקום האיש
כבר כתבו "הנזכרת" וגבי מקום האשה לא כתבו, ותרי ירושלים איכא א"כ
יש מקום לטעות דמקום האשה אחר הוא ממקום האיש ואינו ירושלים דידן. וק"ל.
אולם הנה הרמ"א בשו"ע
(סי' קכח ס"ב) כתב, ואם שינה את מקום העמידה יש מכשירים כמו במקום הלידה דכל
דבר שאין צריך לכתוב אם שינה בו כשר, ויש פוסלין, ובמקום הדחק יש להקל. ע"ש.
והיינו דאפילו בשינה את מקום העמידה ס"ל לרמ"א להקל במקום הדחק, וכמו
שכתב מהר"ם בן חביב בס' גט פשוט (שם אות יט). יעו"ש. וראה גם בדברי מרן
בב"י (שם ד"ה אם שינה וכו') שכתב, דלדעת הפוסקים דס"ל שכשר בשינה
את מקום הלידה הכ"נ דכשר בשינה את מקום העמידה, כיון שכל שאין צריך לכותבו אם
כתבו בשינוי כשר. ע"ש. והנה באמת לגבי שינה את מקום הלידה פסק מרן בשו"ע
(שם סעיף ב) דבשינה את מקום הלידה לא פסל. ע"ש. וממילא לפ"ז יוצא דדעתו
דמרן הוי נמי גבי שינה את מקום העמידה דלא פסל. ויש לומר נמי דלהכי ג"כ מרן
לא הזכיר דין שינה מקום העמידה, דהא מרן פירש כבר שיחתו בב"י הנז' דדין שינה
את מקום העמידה הוי כשינה את מקום הלידה, והרי גבי שינה את מקום הלידה כבר ביאר לן מרן
בשו"ע דלא פסל, וממילא הוי נמי הכי גבי שינה את מקום העמידה, ואין צריך
לכפול. וק"ל. וראה בב"י (שם) שכתב דכן הוא נמי דעת הסמ"ג (עשין נ)
דבשינה את מקום העמידה לא פסל. ע"ש. וכן הוא נמי דעת התוס' והרא"ש
בגיטין (פ ע"א) דבשינה את מקום העמידה לא פסל. ע"ש. [וע"ע בס' גט
פשוט (סי' קכח אות לט) שכתב: כבר נתבאר לעיל ס"ב דבשינה מקום לידה או מקום
עמידה יש פוסלים ויש מכשירים וכו', ודברי המכשירין נראין עיקר כמו שפסק מרן, אך
לכתחילה יש לחוש לדברי הפוסלים, ובמקום הדחק יש להקל כסברת המכשירין. ע"ש].
וממילא לפ"ז יש לומר דאף אם נימא דהוי הכא כשינה את מקום העמידה במה שלא כתב
במקום עמידת האשה את המילה "הנזכרת", הרי לדעת מרן ז"ל אינו פוסל,
ואף להרמ"א הוי כמקום הדחק דאינו פוסל כיון שלא היה סיפק הכא לכתוב גט חדש,
וקשה לדחות את דבר כתיבת הגט ונתינתו לזמן אחר מפני חמת המציק וממילא כשר הוא
להינתן.
ולכאורה אפ"ל הכא עוד,
דאפילו למ"ד דבשינה במקום העמידה פסול, מ"מ כל כי הכא דנידון דידן לא
הוי כ"כ כדין שינה מקום העמידה שהרי במציאות באמת לא שינה כלל שהרי כתב שם
העיר כראוי "ירושלם", ורק אנן חיישינן שיש מקום לטעות שמא הוא ירושלים
האחרת שהיא ירושלים השניה המוזכרת בגמ' דערכין (הנ"ל), ובהא י"ל שהרי
עתה אין ירושלים זאת מוכרת ואינה בנמצא כלל, דכל הנשאל בעולם היכן היא ירושלים מורה
באצבע על ירושלים הנמצאת לפנינו עיר הקודש והמקדש ואין מקום בזה לפקפוק כלל כיון
שלא ידוע לנו על ירושלים אחרת, וממילא מכיון שכן יש לומר דלא הוי כלל כשינה את
מקום העמידה שהרי כתבה כראוי וכיאה, ומשום הא דהחסיר המילה "הנזכרת" הא
כבר הבאנו דברי הפוסקים דאין זה מעכב כלל כיון שאין שום קפידא לכותבה, ויש מקומות
שאינן כותבים אותה אף לכתחילה, וא"כ הוי כטעה ולא כתב המילה
"הנזכרת" גבי עיר אחרת שאין בזה פקפוק כלל דהוא כשר. וק"ל. ומה גם דעוד
י"ל כי אף להאי דחזינן בגמ' דערכין (הנ"ל) דתרי ירושלים הוו, מ"מ
עדיין י"ל דאיכא שינוי בהו גבי כתיבתם דירושלים דידן כתבינן ליה
"ירושלם" חסר בלי יו"ד וכאשר הוא נכתב נמי בגט ועי' תוס' תענית (טז
ע"א ד"ה הר) שכתבו שם וז"ל: הר המוריה הר שיצאה ממנו הוראה לישראל,
ויש מפרשים דזה ירושלם שנקרא על שם אברהם שקראהו (בראשית כב) "הר ה'
יראה", והכי פירושו מתחלה היה נקרא כך "שלם" כדכתיב (שם יד)
"ומלכי צדק מלך שלם", ואח"כ נקרא ירושלם על שם "יראה"
ועל שם שלם, לכך אין אנו נותנין יו"ד בירושלם בין למ"ד למ"ם על שם
"שלם", וההר נקרא מוריה על שם תורה וכו'. ע"ש. וחזינן מכלל דברי
התוס' הללו דאכן ירושלים דידן דהיא עיר הקודש והמקדש כתבינן ליה
"ירושלם" בלא יו"ד, וכן אנו כותבים נמי את שם העיר הזאת בגיטין
וכמבואר בשו"ת ישכיל עבדי ח"ו (סימן צב) שהאריך בזה
דכותבין בגט "ירושלם"
חסר יו"ד. יעו"ש. [וע"ע נמי בשו"ת גינת ורדים חלק אבה"ע
(כלל ב סימן ו ד"ה אחר הדברים) שנראה נמי מכלל דבריו דכותבין בגט
"ירושלם" חסר יו"ד. יעו"ש. היטב. וכן נראה נמי מכלל דבריו של
הרב אדמת קודש בתשובותיו חלק אה"ע (סימן מא ד"ה שאלה איש), וכן נמי
מדבריו (שם סימן מג ד"ה נדרשתי לאשר). יעו"ש. ברם הנה ראיתי להרב גט פשוט
(סי' קכח אות לז) שכתב: ופה עה"ק ירושלים ת"ו כותבין בגט "במתא
ירושלים דיתבא על מי שלח ועל מי בורות וכו'". יעו"ש. וחזינן דכתב
"ירושלים" מלא עם יו"ד. ושמא י"ל דלא דק בהכי, כיון דעיקר
שיחתו התם הוי על הא דכותבים בירושלים "מי שלח" וכמבואר שם, ולכן כתב
ירושלים סתם כדרכו, אבל אה"נ דגבי דקדוק הגט אודויי מודי דיש לכתוב עם
יו"ד].
וממילא לפי זה י"ל דאפילו אם
נימא דתרי ירושלים איכא, מ"מ ירושלים דידן כתבינן ליה בלא יו"ד, וכמבואר
בתוס' תענית (הנ"ל) דקרינן ליה הכי כתרי מילים "ירו - שלם"
"ירו" על שם "יראה" דכתיב באברהם ו "שלם" על שם
העיר מקדם עוד בזמן מלכי צדק, וממילא אפילו שלא כתב "הנזכרת" ברור הוא
שהכוונה היא על ירושלים דעסיק בה עד עתה "דיתבא על מי שילוח ועל מי
בורות", ולכן כשר הוא הגט. וזה אין לומר דכיון שגבי האיש כבר כתב "העומד
היום בירושלם הנזכרת" וגבי מקום עמידת האשה לא כתב "הנזכרת" יהיה
מקום לטעות דהיא ירושלים אחרת, שאם לא היה כותב כלל "הנזכרת" גם גבי
מקום עמידת האיש הוה אייתי שפיר שכותב "ירושלם" בלבד וברור הוא דקאי על
ירושלם דדיבר קודם לכן, אבל כיון שגבי מקום האיש כתב כבר "הנזכרת" וגבי
האשה לא כתב יש מקום בדבר לטעות. זה אינו, שכיון שכאמור ירושלים דידן נכתבת באופן
מיוחד בלא יו"ד, א"כ הוי ממש כדין לא כתב "הנזכרת" גבי שאר ערים
דחזינן לעיל דשפיר כשר הוא לדעת הפוסקים, כיון שאין חיוב לכתוב מילה זו כלל, ואף
במקום שנוהגים לכתוב אם לא נתן ולא כתב לא עיכב, ומפשט סתימת דברי הפוסקים נראה
דהיינו אפילו בגוונא שכתב באיש והחסיר באשה כיון שאין שום חיוב לכותבו, ורק בעובדא
דידן הוה מקום לספק שמא כוונתו לירושלים האחרת, אבל לפי מאי דאמרינן דלפי השינוי
הנכתב בלא יו"ד אין מקום לספק כיון דירושלים האחרת נכתבת ביו"ד ממילא
הוי הכא כדין עיר אחרת שאין לה עיר שניה הדומה לה בשם דהמילה "הנזכרת"
אינו מעכב כלל, ולכן ה"נ י"ל דאינו מעכב. וק"ל.
[במה שהבאנו שכתיבת השם "ירושלם" חסר
יו"ד הוא רק בירושלים הקדמונית וכו', הלום ראיתי בזה עוד בשו"ת ציץ
אליעזר חי"א (סימן פט) שעמד שם בענין כתיבת השם ירושלים בגט אם צריך להיות
ביו"ד או בלי, ואחר שנקט כי אכן כך הוא דיש לכתוב בגט "ירושלם" בלי
יו"ד וכאשר הוא מבואר גם בספר פרי האדמה ח"ג (פרק ט מהל' גירושין). ועמד
לדון בזה נמי מאי הוי דינא אם נכתב "ירושלים" עם יו"ד אם יש להכשיר
גט זה וכו', ועכ"פ כתב שם דנראה רכל החומר הזה הוא כשהגט נכתב בין החומות
בשטח הברור שהוא ירושלים הקדמונית, כיון שכשהכתוב קורא אותה "ירושלם"
בלי יו"ר הוא על השטח והמקום ההוא, אבל באמת אם נכתב בירושלים החדשה שאמנם
היא נקראת ירושלים אבל זה בגלל חבור רצף הבתים, ואילמליה רצף זה לירושלים האמיתית
לא היו קוראים למקומות אלו ירושלים אלא בשם אחר שהיו קוראים לה האנשים, א"כ
יש לומר כיון שמקום זה נקרא כך בפי האנשים לכן יש לכתוב לפי שם זה, ובפי האנשים נקרא מקום
זה וגם נכתב עם יו"ד א"כ אין קפידא אם כותבים עם יו"ד, ואמנם
שלכתחילה ודאי שאין לשנות בכתיבתה מכפי שצריכין לכותבה בתוך שיטחה האמיתי בהיות
והיא נקראת על שם ירושלם העתיקה ונגררת אחריה, אבל בדיעבד כשנכתב עם יו"ד
י"ל דכו"ע מודים דאפשר ליתנו לכתחילה ולא להצריך להטריח לכתוב גט שני.
עכת"ד. יעו"ש. וחזינן מכלל דבריו אלו דאכן י"ל דכל שהוא חוץ
לירושלים האמיתית כותבים אותו ירושלים עם יו"ד, וירושלם בלי יו"ד הוא רק
אותה ירושלים העתיקה. ומזה יש ללמוד נמי גבי מקומות הנקראים על שם ירושלים כגון
"מבשרת ירושלים" שיש לכותבו עם יו"ד, דכאמור רק ירושלים העתיקה יש
בה הקפדה לכותבה בלי יו"ד, ונהי שאנו כותבים בגט בלי יו"ד גם ירושלים
דידן שהיא מחוץ לחומה היינו כיון שהיא סמוך ונראה ומחוברת לירושלים העתיקה,
מ"מ בשאר מקומות הולכים לפי קריאת וכתיבת הנמצאים בה שהם כותבים זאת עם
יו"ד ולכן יש לכותבה עם יו"ד. וק"ל].
ושו"ר עתה בשו"ת ציץ
אליעזר (חי"ז סי' עא) [אשר הרב המחבר שליט"א כבדני עתה בחלק זה, ישלח לו
השי"ת דברו וירפאהו רפואה שלימה ורפואת עולם] שעמד שם נמי בעובדא כיו"ב
דהוה בביה"ד בירושלים בשנת תשמ"ז ששכח הסופר לכתוב במקום עמידת האשה
דהוה ירושלים את המילה "הנזכרת", והגט כבר ניתן ליד האשה ונתגרשה בו,
ועברו מזה כמה ימים והיה פקפוק בדבר מחכמי ירושלים אם הוא כשר. והשיב להם הרב
להכשיר בזה. ובראשונה העלה כהספק הנ"ל דשמא כיון דתרי ירושלים איכא כמבואר
בגמ' דערכין (הנ"ל), ממילא נראה דהגט נכתב בירושלים דיתבא על מי שילוח ומי
בורות והאשה עמדה בירושלים השניה ששם לא נמצא מי שילוח והולכו לה את הגט לשם ואין
זה נכון, אולם אח"כ כתב הרב די"ל כיון שכיום לא ידוע על שום קיום של
ירושלים שניה בשום מקום בעולם מאז מלוך דוד על ישראל, והרי כיום קיימים קשרים
אלחוטיים וטלגרפיים עם כל חלקי העולם ואילו היה מציאות כזאת היה הדבר נודע בלי שום
צל של ספק. והמשיך הרב וכתב, דמה שהדגיש "מאז מלוך דוד על ישראל" היינו
בדוקא כיון שמצא במדרש תדשא (פרק כב) שכתוב שם בזה"ל: כתוב אחר אומר
"ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם" (יהושע טו) וכתוב
אחד אומר "ואת היבוסי יושבי ירושלים לא הורישו בני בנימין" (שופטים א),
אם בני בנימין למה בני יהודה ואם בני יהודה למה בני בנימין? אלא שהיתה ירושלם
לפנים שתי עיירות, אחת עליונה ואחת תחתונה, העליונה נפלה בגורל יהודה והתחתונה
בגורל בנימין, שנאמר "וצלע האלף היבוסי היא ירושלים וגו' זאת נחלת בני
בנימין" (יהושע יח). ואחרי מות יהושע עלו בני יהודה ולקחו את חסקם ושרפו את
העיר באש (שופטים א) ועזבוה חרבה, אבל ירושלים התחתונה שהיתה לבנימין לא אבו בני
בנימין להורישם והיתה עומדת עד ימי דוד, שכן כתיב "ואת היבוסי לא הורישו בני
בנימין", וזו העיר
התחתונה שנאמר בספר הזה "ולא אבה האיש ללון וגו' ויבא עד נוכח יבוס היא
ירושלים וגו' לא נסור אל עיר נכרי" (שופטים יט). ועוד זו היא שנלחם בה דוד
בשנת שמונה למלכו שנאמר "וילך הלך ואנשיו ירושלים וגו' ויאמרו יושבי יבוס
וגו'" (שמואל ב ה', דברי הימים א יא). וכשלכד אותה דוד התחיל לבנות ירושלם
העליונה ועשה חומה אחת בהיקף וסיבב לעליונה ולתחתונה ונעשו שתיהן לשם אחד ירושלם,
שנאמר "ויבן העיר מסביב" (דברי הימים א יא) בה נטה אהל לארון, ובאותה
ירושלם בנה דוד את המזבח בגורן ארונה היבוסי בגזרת המקום לעצור המגפה שנאמר
"ומלאך ה' אמר אל גד" וגו' (דברי הימים א יא), בירושלם התחתונה שהיתה
בגבול בנימין נבנה בית המקדש בימי שלמה לקיים מה שנאמר "לבנימין אמר ידיד ה'
וגו'" (דברים לג), הר המוריה זה ירושלם שנאמר "ויחל שלמה לבנות לה'
בירושלם בהר המוריה" (דברי הימים ב ג'). עכ"ל המדרש תדשא. ויוצא מדברי
המדרש תדשא הללו כי זה דתרי ירושלים הוו היה זה רק עד מלוך דוד על ישראל, אבל מאז
שדוד מונה להיות למלך לאחר שלכד את יבוס, אז איחד דוד את ירושלם העליונה שהיתה
ליהודה עם ירושלים התחתונה שהיתה לבנימין בחומה אחת בהיקף סביב לעליונה ולתחתונה
ועשאן לעיר אחת, ונקבעו שתיהן לשם אחד במלוכד "ירושלם". ומאז והלאה היתה
רק ירושלים אחת.
ועוד עמד שם הרב צ"א בדברי
האברבנאל בס' שופטים (פרק א) שעולה מדבריו כי עד כיבוש דוד היו שני ירושלים האחד
בחלק בני יהודה והשני בחלק בני בנימין, אלא שמוסף עלה ס"ל גם זאת, דגם בחלק
בני יהודה היה כעין שני ירושלים, האחד ירושלים העיר, והאחד ירושלים המחוז וכו',
ולפ"ז יתכן לומר שגם בימי דוד נשאר עדיין ירושלים העיר וירושלים המחוז. אבל
עכ"פ זה לא נקרא לענין גט שינוי מקום, ומכ"ש כשכותבים ירושלים סתם שזה
כולל כל המרחב וכו'. ועכ"פ איך שיהיה מאז מלוך שלמה על ישראל לא מצאנו יותר
שני ירושלים, ואין כל מקום לחוש כהיום הזה כלל לשני ירושלים, ושום אחד לא יעלה על
דעתו כל מחשבה לכך. ופוק חזי דאפילו מה שמצינו בגמ' גיטין דף כז, וב"מ דף יח
דאמרינן חיישינן לשני שווירי, כותבים התוס' (שם) דזהו דוקא בנפל דאירע, אבל
בלא"ה לא חיישינן לזה כיון דלא הוחזקו, והוי שפיר מוכיח מתוכו. ע"ש.
וכמו"כ הדברים ק"ו בנוגע לירושלים, כי ירושלים השניה שהיתה קיימת מלפני
אלפי שנה כבר נשתקעה וירדה לתהום הנשיה, ומאז איננה קיימת עוד על מפת העולם, ועל
כן זה לא רק בגדר של שלא הוחזקה, אלא בגדר שהוחזקה שליכא כזאת כלל, ולכן שפיר יש
להכשיר את הגט הזה אשר הסופר השמיט בה בשגגה תיבת "הנזכרת" שאצל שם
האשה, ומספיק מה שכתוב אצלה "העומדת בירושלים". עכת"ד בשו"ת
ציץ אליעזר. יעו"ש. וא"כ חזינן דשפיר ס"ל להרב צ"א להכשיר גט
זה אשר נכתב בירושלים והושמטה ממנו המילה "הנזכרת" אצל מקום עמידת האשה,
ואולם לא פירש הרב שיחתו שם אם דעתו להכשיר כזה בכל גווני או רק כי האי גוונא דמיירי
ביה התם שכבר ניתן הגט, ואולם לפי המתפרש מכלל דברינו נראה שאף כשעדיין לא ניתן
הגט כל שיש צורך בדבר יש להקל בזה ואפילו צורך מועט.
והן אמת במה שכתבנו לעיל וכן
חזינן נמי דכתב הרב ציץ אליעזר דאין מקומות עוד בעולם בזמה"ז הנקראות
"ירושלים", הנה אמנם אע"ג דידוע הוא שאכן יש עתה כמה וכמה מקומות
בעולם ערים ועיירות שאכן נקראות "ירושלים" ולדוגמא בניו ג'רסי
בארה"ב ועוד. אולם י"ל דהענין הוא שהם נקראים אמנם ירושלים אבל הוא
בשפתם ולשונם של המקום דנקראים "ג'רוזלם" )MELASUREJ( בשמם האמיתי, ואע"פ שאפילו נימא שהם
נקראים ע"ש ירושלים אבל מ"מ לא נקראים "ירושלים" ממש בביטוי
אותיות אלו כירושלים דידן, ובודאי שבגט שיכתבו שם יכתבו מקום זה כלשונם
"ג'רוזלם", עי' היטב בס' גט פשוט למהר"מ בן חביב (סי' קכח ס"ק
לב). יעו"ש. וגם עי' היטב בשו"ת יביע אומר ח"ח (חאבה"ע סי'
כד). וכן בדב"ק שם ח"ב (חאבה"ע סי' יח אות ה). יעו"ש.
ואכמ"ל. ולפי דברינו הנ"ל בודאי שלא יכתבו את שמם "ירושלם"
חסר יו"ד ממש באותיות אלו, אף אם יתרגמו את שמם לירושלים, וממילא אין בזה מקום לטעות כלל בין
ירושלים דידן לדהתם, כי "ירושלם" ממש אין אלא אחת. וק"ל. [ואיברא
דבמש"כ לעיל דאף ירושלים השניה המוזכרת בגמ' ערכין הנ"ל לא היתה נקראת
"ירושלם" חסר יו"ד, הנה עתה ראיתי בס' טהרת המים (מערכת י אות יז)
שכתב שם: ירושלים הם תרי עיירות הנקראות בכתוב ירושלם הט"כ ס' עקב דרע"ד
ע"א. והביאו שם קודם לכן מש"ס ערכין דל"ב ע"ב לסברת ר"א
ועמ"ש רש"י ותוס' שם. א"ה ועי' מוהרח"ף ז"ל בס' ארצות
החיים, ובס' נח"ל ח"ב דע"ו ע"א יעו"ש. עכ"ל.
ע"ש. ומכלל דברים אלה נראה דאכן ירושלים השניה המוזכרת בגמ' ערכין ג"כ
היתה נקראת "ירושלם" בלי יו"ד, ולפי דברי המדרש תדשא (הנ"ל)
יובן הדבר כי אכן באמת שניהם היו סמוכות ומחוברות זה לזה רק זה היה בחלק יהודה וזה
בחלק בנימין. ועכ"פ בודאי הוא דירושלים האחרות דאיכא עתה בעולם אינן נכתבות
כך, וממילא נמצא דאין בזה מקום לטעות כלל, דירושלים ובודאי "ירושלם" דאיכא
בזמן הזה אחת היא לאמא ברה ליולדתה ואין נמצא בעולם עיר כזאת כלל וממילא נמי אין לטעות
בה כלל בירושלים אחרת. וק"ל]. מילואים
מסקנא דמילתא: גט זה כשר, וכאשר
נעשה מעשה שגירש בו הבעל את האשה.
והנלע"ד כתבתי בס"ד.
למקומות אלו בשם
"ג'רוזלם". וק"ל.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi