למעלה
שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
ג - אה"ע סימן ט
ב"ה פעיה"ק ירושלים
תובב"א, י' טבת תשנ"ד.
לידידי הדגול והנעלה לשם שבו
ואחלמה מזכה הרבים גומל חסדים טובים הרב רמי לוי שליט"א מרצה בכיר בתנועת
"ערכים". השלום והברכה!
בזאת הנני לאשר את קבלת מכתבו הנכבד
אשר הגיעני הלום ואת האגרת המצורפת, אשר כב' שיחי' עמד לעורר ולדון בה מצד ההיבט
ההלכתי אודות נושא "מות קליני" (דהיינו אנשים שמתו וחזרו לחיות) שמעלה
בהרצאותיו לפני הציבור הרחב, להוכיח שיש עולם נצחי הנמשך אחר העולם הזה החולף
וכו'. ולאור עובדות אלה שיש איזה אנשים ונשים שעברו מות כזה, מתעוררת השאלה שכשהם
נשואים האם יש לערוך להם חופה וקידושין מחדש, כי שמא ע"י מיתה זו שמתו (הבעל
או האשה) נפקעה זיקת החופה והקידושין הראשונה?
תשובה: טרם כל שי"ח הנני
להביע לכב' שיחי' רחשי לב ולומר דאשריך ואשרי חלקיך שאתה זוכה להיות ממזכי ומצדיקי
הרבים א
להשיב לב בנים על אבות ולב אבות על בנים, לב ישראל לאביהם שבשמים, ולב בנים שגלו
מעל שולחן אביהם ורחקו ממנו לעוררם לשוב לצור מחצבתם, לקרב רחוקים ולעודד קרובים,
תחזקנה ידיך ברוב עוז ותעצומות ומן השמים יסייעוך להמשיך בלשון לימודים ואשרת
שפתיים שיהיו דבריך היוצאים מן הלב נשמעים ונקבעים בלבבות להתעורר לתשובה שלימה
אמן.
ובדבר נידון עצם השאלה אם איש או
אשה שאירע להם "מות קליני" כזה, אם צריכים לשוב ולערוך חופה וקידושין
לכשיתעוררו לחיים, הנה ציינתי לי בנידון זה כבר מקדם קדמתא זמן זמנים טובא בימי
חורפי ברשומות וזכורות שיש עמדי, ואציגה נא בזה מן המעט אשר עמדי, וגם אתהלכה
ברחב"ה ובתוספת כתוב"ה באיזהו מקומן של שבחי"ם, ובפלפל"ת כל
שהוא כמסת הפנאי וכאשר יוכל שאת, כי טרידנא עתה בסוגיא אחרת, אולם אגב חביבותיה
דמר נתתי אל ליבי להתבונן מעט בנידון הנז', וגם שיש בזה צורך לרבים.
א) בגמרא קידושין (ב ע"א)
תנן, האשה נקנית בשלש דרכים בכסף בשטר ובביאה וכו', וקונה את עצמה בגט ובמיתת
הבעל. ומפרשינן בגמ' שם (יג ע"ב) דילפינן ליה מקרא דכתיב "ושנאה האיש
האחרון וכתב לה ספר כריתות או כי ימות האיש האחרון" איתקש מיתה לגרושין מה
גרושין שריא וגומרת אף מיתה שריא וגומרת. ע"ש. ומבואר מהכי דבמיתת הבעל מותרת
האשה להנשא לאחר והנשואין הראשונים נפקעים ממנה. ובפשטות נראה דזה דוקא כשהאיש מת
ממש וחלף הלך לו, אבל כל ששב וחזר והתעורר לחיים בתוך פרק זמן סמוך אגלאי מילתא
למפרע שלא היה זה בגדר מיתה ממש המפקיע מהאשה את זיקת הקידושין, אלא הוי כאדם
שנרדם ונתעורר דבודאי שבלינה זו שנרדם לא נפקעים הקידושין מאשתו. אולם מאידך גיסא
י"ל דסו"ס כיון שאדם זה נפח את נשמתו ומת, מה לי שהיה זה לפרק זמן קצר
הרי סו"ס היה מת וזה גורם דכל מעשיו הקודמים ניכרתים ונפקעים, ועכשיו שהתעורר
לחיים זוהי מציאות חדשה לגמרי, ופנים חדשות באו לכאן, ולא הוי כאדם שישן דהתם על
אף שבעת שהוא ישן היה מנותק מהמציאות שאינו מרגיש לגמרי מהסובב אותו, מ"ם הוא
עדין חי ונושם ויש לו הרגשה כללית שאפשר לעורר אותו ולהשיבו בכל רגע, משא"כ
כאן שהוא מת ממש והוא כאבן שאין לה הופכין שא"א להחזירו כלל לחיים וחלף הלך
לו, ממילא עקב מציאות זו חשיב שפיר בגדר "מיתת הבעל" אשר מפקיע את
הקידושין הראשונים מהאשה, ועל אף שהיה דבר מיתה זו כאן רק לזמן קצר.
ואיברא דדבר שמועה זו נפתח כבר
בגדולים, דהנה הרב כנסת הגדולה חאבה"ע (הגהות הטור סי' יז אות ב) הביא שם את
דברי מהרא"י בתרומת הדשן (פסקים סי' קב) שכתב לדון גבי אשת אליהו הנביא ורבי
יהושע בן לוי שעלו חיים לשמים האם הם מותרות להנשא, ונפק"מ לדורות אם יזכה
אחד כמוהם, וכתב ע"ז הכנה"ג: ואני אומר עוד נפקותא אחריתא דנ"מ
כשיחיו המתים ותחיה אשת אליהו או ריב"ל אם מותרת להנשא דכל זמן שהבעל קיים לא
מפני שמתה היא פקעה זיקתה מהבעל, וסבור אני דאם מתה אשה תחת בעלה מיתה ודאית ושוב
חייתה ע"י נביא כמו אליהו לבן הצרפית ואלישע לבן השונמית דלא פקעה זיקת הבעל
מעליה ואינה יכולה להנשא לאחר. עכ"ד. ע"ש. והרב המגיה בכנה"ג שם
הוסיף וכתב ע"ז: ויש סעד מעובדא דאשת ר' חכינאי ודו"ק. יעו"ש.
ונראה כוונתו דר"ל דכיון דחזינן בגמ' כתובות (סב ע"ב) גבי עובדא דרבי
חנינא בן חכינאי שנשאר בבית המדרש שתים עשרה שנה וכשבא לביתו בפתע פתאום וראתה
אותו אשתו פרחה נשמתה ופג לבה (מרוב שמחה ופלא) ומתה וביקש עליה רחמים וקמה לתחיה,
וחזינן דלא עבד בה שוב קידושין וש"מ כדקאמר כנה"ג דכל שהבעל נשאר חי
והאשה מתה וקמה לתחיה לא פקעו הקידושין הראשונים ממנה ואין צריך שוב לחזור ולקדשה.
[וצ"ל דבאמת לא היה התם קידושין גבי אשתו דרבי חנינא בן חכינאי דאל"כ
היה מוזכר הדבר בגמ', וכל כי הוי כעין מש"כ הרשב"א בתשובותיו (ח"א
סי' שיד) דמחכמת מחברי התלמוד להודיע ענינים גדולים דרך שתיקה מתוך סידור הדברים
בלבד. יעו"ש. וראה גם מש"כ בנידון דברי הרשב"א הללו בס' ברית יעקב
(סי' לה אות ד ובהערה ג). יעו"ש. וממילא אם איתא דהוה קידושין היתה הגמ'
מודיעה זאת, ומדסתמא ולא הזכירה דרבי חנינא חזר ועשה קידושין ש"מ דלא בעינן.
וק"ל].
אולם הנה עד כאן לא פריש לן מר
אלא גבי מיתת האשה, ומכלל דבריו נראה דס"ל דדוקא בכה"ג לא פקעי הקידושין
כיון דבעלה עדיין נשאר חי וקיים אגידה ביה ולא פקעו הקידושין הראשונים, אולם
צ"ע מאי הוי דינא במיתת הבעל כשמת וקם לתחיה דשמא י"ל דכל כה"ג שמת
כיון שהוא נותן הקידושין ועכשיו שביק נפשיה ממילא הופקע ג"כ כוחו וכוח מעשיו
ממנה ובטלו הקידושין, ועתה שקם לתחיה צריך שוב לחזור ולקדשה, וכן נראה לכאורה
מסתימת דברי הכנה"ג דעד כאן לא נקט בפשיטות דלא פקעו הקידושין מהאשה אלא דוקא
גבי מיתת האשה וכדקאמר דכיון דבעלה עדיין חי הרי היא תחתיו ולא פקעי הקידושין, אבל
אה"נ אם מת הבעל י"ל דכיון דכבר נפקעה מלהיות תחתיו ממילא פקעי נמי
הקידושין ממנה, ועכ"פ מידי ספק לא יצאנו.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi