*
* * *
* * *
* * *
* * *
* * *
* *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
ג - אה"ע, הערות סימן ט הערה א
וענין זיכוי הרבים לאו מילתא
זוטרתי היא וכדאיתא בזוה"ק פר' תרומה (דף קכח ב,
קכט א) שהפליגו שם בשבח המגיע
למזכה חייביא דאין קץ לשכרו וזוכה לדברים רבים
ועצומים, ואילו ידעו זאת בני האדם
היו רודפים להשיג ענין זה כרודף אחר החיים.
ע"ש עוד דברים נפלאים
ומופלאים. [וראה לרבינו החיד"א בניצוצי אורות (שם אות ב)
שכתב לבאר דהענין מדובר על המחזיר
לאחרים בתשובה. יעו"ש]. וראה גם בס' חובות
הלבבות בשער אהבת ה' (פרק ו) שכתב
שם בענין זה של זיכוי הרבים: כי אפילו אם יגיע
האדם לדרגה העליונה ביותר בתיקון
נשמתו כלפי האלוהים יתברך ואפילו אם הוא כבר
כמעט דומה למלאכים (לנביאים) במידותיהם
הטובות ובהנהגותיהם המשובחות והתמסרותם
לעבודת הבורא ולאהבתם הטהורה אליו
יתברך, אפ"ה אין זכויותיו מגיעות לזכויותיו של
מי שמכוין את בני האדם אל הדרך
הטובה ומיישר את הרשעים אל עבודת הבורא שזכויותיו
נכפלות ומתרבות בכל יום ובכל עת ע"י
זכויותיהם של אלה שהוא גרם להם לעבוד את ה'.
עכ"ד. וע"ש שהאריך בזה.
[ועי' בספר מגיד משרים (סוף פרשת בהר) אשר הזהיר שם
המגיד - הוא המלאך הדובר בו - למרן
זצ"ל שילמד בכל יום בספר חובות הלבבות. ע"ש.
ומזה מתבאר בפשטות שיש לנו אישור
מן השמים על אמיתות דבריו והדרכותיו של רבינו
בחיי הנאמרות בספרו הקדוש חובות
הלבבות. וק"ל]. וראה עוד לרבינו החיד"א במחזיק
ברכה חאו"ח (סי' רצ סק"ג)
שכתב שם: והן כל יקר ראתה עיני ספר חזיונות כתובים
באצבע מטהרת יד הקדש רבינו מהרח"ו
זצ"ל בכתב ידו ממש ושם נאמר דרבינו האר"י זצ"ל
היה מזהיר תמיד ובחלום ידבר בו
מכי סליק ר"ב לבי קברי שירבה דרושיו להוכיח לעם
ולהחזירם בתשובה ובזה תלוי הגאולה
וכו' ואין קץ לשכרו וכמו שהפליגו בזוה"ק בשבח
המגיע למזכי לחייבא וה' לא ימנע
טוב להולכים בתמים. יעו"ש. וראה עוד בס' שערי
קדושה לרבינו מהרח"ו ויטאל (ח"ב
שער ז) מש"כ עוד בענין זה של מעלת זיכוי הרבים
דברים קילורין לעין, והביא גם, דאברהם
אבינו ע"ה לא זכה לכל מעלותיו אלא משום
זיכוי הרבים שלו וכמ"ש "ואת
הנפש אשר עשו בחרן", וכן כל ראשי הדורות אינן זוכין
או נענשים אלא על סיבה זו. יעו"ש.
וראה כיו"ב ג"כ דברים מופלאים בספורנו פר'
תולדות (בראשית כו ה) עה"פ "עקב
אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי
ותורותי" וז"ל: וישמור
משמרתי, עשה תמיד המשמרת המיוחדת לי שהיא לגמול חסד וכו'
ולהורות החטאים בדרך וזה עשה כאשר
קרא בשם ה' ושמר ג"כ מצותי חוקותי ותורותי
שנצטוו בני נח, ובכן היה נאה דורש
ונאה מקיים כמופת לרבים. והנה ליצחק תלה בזכות
אחרים עתה וכן למטה באומרו "והרבתי
את זרעך בעבור אברהם עבדי", ולא כן אמר ליעקב
כל שכן לאברהם וכו' אמנם ליעקב לא
תלה בזכות אחרים כלל כי הוא אמנם מנעוריו היה
יושב אהלים ללמוד וללמד דעת את
העם בפרט באהלי שם ועבר ששם עלה כל מבקש ה' בלי
ספק. עכ"ל. ע"ש. וחזינן
בפשטות מדברים אלה שמעלתו של יעקב אע"ה היתה יותר משל
יצחק אע"ה על אף שיצחק אע"ה
היה מוכתר בכתר של מסירות נפש שפשט את צוארו ע"ג
המזבח (ואשר אנו מזכירים זכות זו
לפי השי"ת בכל יום ויום למעלה מאלפי שנים לרוב
גדולתה ועוצמתה), וזאת כיון שיעקב
אע"ה היה מזכה את הרבים האחרים ללמוד וללמד,
ומעלה זו יש לה ערך רב יותר אפילו
מהעקידה עצמה שנעקד יצחק אע"ה על גבי המזבח.
ודו"ק. וכתבתי מענין זה עוד
בהקדמת ספרי כת"י "פז רב" על התורה, יעזרני השי"ת
להוציאו לאור עולם אמן.
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi