למעלה
ב) ואולם כנגד הני אשלי רברבי
מצינו להרא"ש בכתובות (פרק א סי' יב) שכתב: יש מקשין על נוסח ברכה זו
(אקב"ו על העריות) למה אין מברכין אקב"ו לקדש את האשה, ועוד היכן מצינו
ברכה כזאת שמברכין על מה שאסר לנו הקב"ה, והלא אין אנו מברכין שאסר לנו אבר
מן החי והתיר לנו את השחוט, ועוד מה ענין להזכיר עריות בכאן, ועוד מה לנו להזכיר
חופה בכאן, כיון שמברכין ברכת ארוסין בבית ארוסין ובלא חופה. ונ"ל כי ברכה זו
אינה ברכה לעשיית המצוה, כי פו"ר היינו קיום המצוה ואם לקח פלגש וקיים פריה
ורביה אינו מחוייב לקדש אשה וכו', א ואף בנושא
אשה לשם פו"ר כיון שאפשר לקיים מצות פריה ורביה בלא קידושין, ולא דמי לשחיטה
שאינו מחוייב לשחוט ולאכול, ואפ"ה כשהוא שוחט לאכול מברך, דהתם א"א לו
לאכול בלי שחיטה, אבל הכא אפשר לקיים פו"ר בלי קידושין, וגם התם אפקי קרא
בלשון צווי דכתיב "וזבחת ואכלת", אבל הכא כתיב "כי יקח איש" וגו'. וברכה זו נתקנה לשבח
לקב"ה על אשר קדשנו במצוותיו והבדילנו מן העמים. ע"ש. והרי מתבאר מדברי
הרא"ש הללו דס"ל שאין מ"ע בעצם מעשה הקידושין, כיון שעיקר המצוה
הוא פו"ר. וכן משמע נמי מדבריו בשו"ת הרא"ש (כלל לב סי' טו) והביאה
ג"כ הטור באבה"ע (סי' כו). ע"ש. וראה גם בדברי הפרישה על הטור (שם
ס"ק ה). ע"ש. וע"ע גם בדברי הנצי"ב בהעמק שאלה על השאילתות
(שאילתא קסה אות א) שביאר ג"כ דהרא"ש פליג ולא ס"ל כהרמב"ם
דאיכא מ"ע בעצם מעשה הקידושין. ע"ש.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi