*
* * *
* * *
* * * * *
* * *
* * *
שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
ג - אה"ע, הערות סימן ז הערה א
ובהא דמתבאר מדברי הרא"ש
בדין פלגש שאפשר לקחתה בלא קידושין, מדברי הר"ן בתשובה
(סי' סח) ג"כ מתבאר הכי דפלגש היא בלא קידושין ובלא
כתובה. יעו"ש. וכן מתבאר נמי
מדברי הרמ"ה בחי' לסנהדרין (כא
ע"א) שכתב שם, דפלגש היא בלא קידושין ובלא כתובה,
ורק רבנן אסרו פלגש שלא יהיו בנות
ישראל הפקר. ע"ש. אולם הריב"ש בתשובה (סי'
שצה) הביא בשם רש"י (פר' חיי
שרה כה ו) שמדבריו מתבאר דנשים היינו שלוקח אותם
בקידושין ובכתובה, ופלגשים היינו
בקידושין ובלא כתובה, וכתב שם דכן ס"ל נמי
להרמב"ם דפלגש היא בקידושין
בלא כתובה, שהרי כל ביאה שאינה לשם אישות אסר אותה
הרמב"ם בלאו ד "לא תהיה
קדשה". ע"ש בריב"ש. וע"ע בפרוש הרמב"ן עה"ת פר' חיי
שרה
(פכ"ה פסוק ו) שעמד שם לדחות את דברי רש"י הנ"ל,
וכתב דלעולם פלגש היא בלא
קידושין ובלא כתובה וכדעת הרא"ש.
ע"ש.
+הנה בענין דרשת רש"י בפר' חיי שרה שם (בראשית כה ו)
שכתב: פלגשם חסר כתיב שלא
היתה אלא פלגש אחת, היא הגר היא
קטורה. ע"כ. עיין בב"י יו"ד (סו"ס ערה) שהביא שם
את תשובת הרשב"א [במיוחסות
להרמב"ן סי' רלב] שעמר בדבריו אלה של רש"י דהמילה
פלגשם חסר כתיב בלא יו"ד
אחרי השי"ן, דבספרי תורה שלנו הוא כתוב מלא עם יו"ד
אחרי השי"ן, וסיים הרשב"א
דבכל כגון דא אזלינן בתר רוב ספרי התורה וכמבואר במסכת
סופרים. יעו"ש. [ואיברא
דהרשב"א בתשובה שם כתב שכן אמרו בגמרא פלגשם כתיב וכו',
אולם הנה בגמרא לא מוזכר כיו"ב
כלל, ובפשטות נראה כוונתו לדברי רש"י הנז'. וק"ל.
וראה גם בחידושי הגהות בטור (שם
אות ו). יעו"ש]. ובאמת נראה שבס"ת של רש"י יש
כמה וכמה שינויים מס"ת שלנו
כגון דא ד "פלגשם", וכן ברש"י פר' תרומה (כה כב)
בפסוק "את כל אשר אצוה אותך",
כתב רש"י, ואת כל אשר אצוה וגו', הרי וי"ו זו
יתירה וכו'. יעו"ש. ובס"ת
שלנו כתיב "את" בלא וי"ו, [וכבר העיר מזה השפתי חכמים
(שם אות ו). יעו"ש]. וכן ברש"י דברים (א יג)
"ואשימם בראשיכם" כתב רש"י "ואשמם"
חסר יו"ד וכו'. יעו"ש. ובס"ת
שלפנינו הוא מלא. [ובכמה חומשים ג"כ עמדו להעיר על
רש"י כן, שלפנינו הוא מלא]. ועוד
טובא מוצאים אנו בדברי רש"י חילוף גירסאות מס"ת
שלפנינו, וכנראה שכן היה בס"ת
שלפני ורש"י כגירסאות אלו שכתב. ושו"ר עתה בס'
משיח אלמים הנדפ"מ על פרש"י
לחד מקמאי רבי יהודה ב"ר שלמה כלץ ממגורשי קאשטיליא
בספרד, ואכן מצאתי שעמד בפר' חיי
שרה (שם) על דברי רש"י שכתב פלגשם חסר כתיב
וכו', וכתב ע"ז, שלא כן הוא
בכל ספרי ספרד אלא פילגשים מלא כתיב, ואפשר שרש"י
ראה כן בספרי צרפת. ע"ש. וגם
בפרשת דברים (שם) ראיתי שעמד להעיר כיו"ב על דברי
רש"י שכתב "ואשמם"
חסר כתיב, דקשיא שלא מצאנו אותו חסר בשום ספר בעולם, וגם
קבלנו שלא ראו מעולם כזה ואשימם
חסר. והמשיך וכתב, ויש מתרצין שמא בספרי צרפת
שהיה משם רש"י היה בספריהם
נכתב חסר. יעו"ש. א"כ כאמור לעיל י"ל דגירסאות אחרות
היו לרש"י בענין זה וכן בשאר
המקומות. ועוד אציין דנהירנא שראיתי לפני זמן זמנים
בס' "בנין שלמה" שג"כ
עמד בענין ההערה הנ"ל דכיצד רש"י כתב דפלגשם חסר כתיב, הרי
בס"ת שלפנינו הוא מלא עם יו"ד
אחרי השי"ן, וכתב לתרץ דלעולם גם רש"י ס"ל דהגירסא
היא פילגשים עם יו"ד אחרי
השי"ן, אלא דכוונת דבריו היא כי היה צריך לכתוב
"פילגשיים" בשני יודי"ן אחרי השי"ן כמו "כושיים",
וכאן כתוב רק ביו"ד אחד והיינו
שהוא חסר. יעו"ש. ועתה אין ס'
זה מ"א. וע"ע בזה גם בשו"ת מים חיים להגר"ח משאש
חלק שני הנדפ"מ (חאו"ח
סימן מג, עמוד כא). יעו"ש. והן אמת שכדברי רש"י הנ"ל
(בפר' חיי שרה) שכתב פלגשם חסר כתיב וכו', איתא נמי
במדרש רבה (פרשה סא ד)
דאמרינן התם, "ושמה קטורה"
רב אמר זו הגר, א"ל רבי נחמיה והכתיב "ויוסף", א"ל
ע"פ הדיבור נשאה וכו', א"ל
והכתיב "ולבני הפילגשים אשר לאברהם" א"ל פלגשם כתיב.
יעו"ש. והרי דמפורש במדרש
דפלגשם חסר כתיב וכדברי רש"י. והנה מדברי המדרש הזה
ומדברי רש"י הללו דמבואר
דהגר היתה פילגש אברהם, יש לעורר בדברי הגר"י סופר יצ"ו
בס' הנדפ"מ כרם יעקב (סי' טז
אות מו) ששם הביא את דברי רבינו החיד"א בס' ככר
לאדן (סימן ז) שכתב, שמעתי מקשים
דהא כתיב "ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה"
ואמרו רז"ל שקטורה זו הגר
וכבר היתה עמו מעיקרא והולידה את ישמעאל, והוה ליה
למימר "ויחזור", ונראה
דלא קשיא דבתחילה היתה הגר פילגש ועתה לקחה בכסף ובשטר
והיתה לו לאשה ולזה אמר "ויקח"
לשון קנין כדכתיב "כי יקח איש אשה". ע"כ. וכיו"ב
כתב רבינו החיד"א ג"כ
בספרו נחל קדומים (פרשת חיי שרה אות ו). יעו"ש. והקשה בכרם
יעקב דלכאורה קשה שהרי אמרו
בבראשית רבה (פרשה מה ג) על הפסוק "ותיקח שרי אשת
אברם את הגר המצרית וגו' ותיתן
אותה לאברם אישה לו לאשה", וזה לשונם, לאברם אישה
ולא לאחר, לאשה ולא לפילגש, וכן
הוא בילקוט שמעוני (שם), ובמדרש לקח טוב (שם),
וכתב במתנות כהונה, לאשה ולא
לפילגש כדי שיצא הזרע הנולד מאישות גמורה גם כדי
שתהא הגר גבירה ותהיה לצרה באמת
וזכותה יעמוד לה. ע"ש. הרי מבואר שהיתה הגר אשה
ממש כשרה ולא פילגש. וצ"ע. ועוד
הוסיף בכרם יעקב (שם) להקשות דהא בפרקי דרבי
אליעזר (פרק ל) איתא, "ותאמר
לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה" וגו', אמרה שרה
לאברהם כתוב גט גירושין ושלח את
האמה הזאת ואת בנה וכו', השכים אברהם אבינו
בבוקר וכתב גט גירושין וכתב לה
ונתן לה וישלחה מעליו וכו'. וכן הוא גם בתרגום
המיוחס ליונתן בן עוזיאל (בראשית
כא יד) ואקדים אברהם בצפרא וכו' ופטרה בגיטא.
ע"ש. והנה אנן קיי"ל
דפילגש בלא כתובה ובלא קידושין, ובשו"ת הרדב"ז (סימן אלף
תרצו, ונכפל בח"ז סימן לג) כתב
שכן סוברים רוב הפוסקים דפילגש בלא כתובה ובלא
קידושין. יעו"ש. והשתא אי
נימא כדברי רבינו החיד"א שרק לפלגש לקחה אברהם, גט
מנין והלא פילגש בלא כתובה הויה
ואינה צריכה גט, אלא ש"מ שדינה של הגר לא כפילגש
הוה. ואח"כ כתב שם הרב יצ"ו
דצריך לומר דפירקי רבי אליעזר סובר דפילגש בלא
קידושין, והשאיר בצ"ע. עכת"ד
בכרם יעקב. יעו"ש. והנה הרב כרם יעקב יצ"ו בכל
תמיהתו שעמד לעורר על דברי רבינו
החיד"א דכיצד קאמר שהגר פלגשו של אברהם היתה,
והוכיח מדברי המדרשים הנ"ל
שלעולם אשתו גמורה היתה, לא זכר שר כלל מדברי המדרש
רבה בפר' חיי שרה (הנ"ל) ומדברי
רש"י (הנ"ל) שדרשו פלגשם חסר כתיב וכו' שלא היתה
לו אלא פילגש אחת והיא הגר וכו', ומבואר
מינייהו להדיא דהגר פילגשו של אברהם
היתה, וא"כ י"ל דדברי
רבינו החיד"א הנ"ל יכונו שפיר לפי מדרש ורש"י זה. וק"ל.
ושו"ר בס"ד לרב כרם
יעקב גופיה שהביא בדבריו בס' הנז' לקמן (סי' יח עמוד רכה)
דברי חכם אחד שכתב להעיר כדברים
אלה ע"פ דברי המדרש ורש"י הנזכרים, דהא מבואר
לפ"ז דלעולם הגר פילגשו של
אברהם היתה, ודברי רבינו החיד"א אייתי שפיר לפי מדרש
זה, והוסיף שם הרב הכותב, דיתכן
לומר לפ"ז שמדרשים חלוקים יש כאן בענין הגר האם
היתה פילגשו של אברהם או אשתו
גמורה. יעו"ש. ואציין כאן עוד מילתא זוטרתי בנידון
זה אשר ראיתי להגר"א בס' קול
אליהו עה"ת פר' חיי שרה (בפסוק הנ"ל), שעמד שם
בדברי רש"י הנ"ל שכתב
דפלגשם חסר כתיב שלא היתה אלא פילגש אחת וכו', דא"כ אכתי
צריך ביאור מנין בא המ"ם, דכיון
שיש כאן רק פילגש אחת צ"ל פילגש ולא פילגשים.
וביאר הגר"א, דהא כלל הוא
דנשים הם בקידושין ובכתובה, ופילגשים בקידושין בלא
כתובה וכמ"ש רש"י כאן. והנה
באי'ש ואשה' נכלל בהם שם י"ה דהוי"ה, וכתו'בה' יש בה
ו"ה והוא משלים לשם הוי"ה
ב"ה. ובפילגשים שיש בהם רק קידושין אבל אין בהם כתובה
חסר בהם שם ו"ה ויש רק י"ה,
והיינו "פלגשם" דקאמר רש"י מלשון "פלג - שם", כלומר
שיש בהם רק חצי משם הוי"ה ב"ה.
ע"ש. והן אמת כי הנה היפה תואר במדרש רבה שם
(פרשה סא ד) הביא את דברי הרא"ם שג"כ הקשה
כעין קושיה זאת, דכיון דפילגש אחת
היתה כאן מדוע נקרא פלגשם, דמ"ם
זה מה בא להורות, וכתב היפה תואר די"ל דכיון
שגירשה ואח"כ לקחה נחשבת
כשתיים ולא שתיים ממש, ולכן כתיב חסר, להורות כי הוא
ממוצע בין יחיד לרבים. יעו"ש.+
וכ"כ נמי במאירי בסנהדרין (שם
ד"ה אין רוכבין) דפלגשים הוא בלא כתובה ובלא
קידושין. יעו"ש. וכ"כ
גם הרשב"א בתשובותיו (ח"ד סי' שיד) דפלגשים היינו בלא
כתובה וקידושין. יעו"ש. (והאמת
היא שזה תלוי בגירסאות הגמ', כיצד היו גורסים
בגמ' דסנהדרין (כא ע"א) דיש
גרסאות שם, מאי נשים ומאי פלגשים, אמר ר' יהודה אמר
רב נשים בכתובה ובקידושין, ופלגשים
בלא כתובה ובלא קידושין, ויש גירסאות פלגשים
בקידושין בלא כתובה, כמתבאר מדברי
הר"ן והרמב"ן (הנ"ל), ובדברי הכסף משנה (פ"ד
דמלכים ה"ד). ואולם רוב
הגירסאות הם "פלגשים בלא כתובה ובלא קידושין" כמש"כ הר"ן
(שם), והרדב"ז בתשובותיו (ח"ד סי' שצה) נמי
כתב כיו"ב ושכן היא הגירסא הנכונה.
ע"ש בדבריהם. וראה עוד בדברי
הרדב"ז בתשובותיו דברי דוד (סי' כט) דכתב שם
בפשיטות דקיי"ל דפלגש היא
בלא קידושין ובלא כתובה. ע"ש. וע"ע בשו"ת הראב"ם (סי'
כא) מש"כ ג"כ בזה. ע"ש).
ואיברא דיש להעיר בדברי הריב"ש
במש"כ לבאר בדעת הרמב"ם דס"ל שפלגשים הם בקידושין
בלא כתובה, דהא חזינן להרמב"ם
בהל' מלכים (פ"ד ה"ד) שכתב בענין המלך, וז"ל: וכן
לוקח מכל גבול ישראל נשים ופלגשים,
נשים בכתובה וקידושין, ופלגשים בלא כתובה
ובלא קידושין. עכ"ל. יעו"ש.
והרי מבואר בדברי הרמב"ם להדיא דס"ל דפילגש היא אף
בלא קידושין וכדעת הרא"ש, ולא
כרש"י, וא"כ קשיא ע"ד הריב"ש שכתב דהרמב"ם ס"ל
כרש"י. אולם האמת היא שהריב"ש
שם נימק את דבריו, דדבר זה יצא לו בהרמב"ם ממש"כ
בריש הלכות אישות, שכל הרוצה לקחת
אשה צריך לקדש אותה וכל הבועל בלא קידושין
עובר בלאו, והיינו כל אשה אפילו
פלגש. ע"ש בריב"ש. ובאמת כעין זה כתב ג"כ הרב
המגיד (פ"א דאישות ה"ד)
דמאחר וס"ל להרמב"ם שצריך לקדש את האשה קודם בעילה, צ"ל
שגורם בגמ' דסנהדרין (כא ע"ב)
פלגשים בקידושין בלא כתובה. ע"ש. אולם הכסף משנה
בהל' מלכים (שם) העיר על דברי הרב
המגיד הללו מדברי הרמב"ם בהל' מלכים (הנ"ל)
שכתב שם דפלגש היא גם בלא קידושין.
ע"ש. [וכן כתב להעיר על דברי הרב המגיד הללו
מדברי הרמב"ם בהל' מלכים גם
הלחם משנה בהל' אישות (פ"א ה"ד) דהא מבואר להדיא
בדברי הרמב"ם שם דפלגשים
היינו בלא קידושין ובלא כתובה. ע"ש]. ולכן ביאר הכסף
משנה (שם) דלעולם דעת הרמב"ם
היא דפלגש היא בלא קידושין ובלא כתובה, ואה"נ
דאסורה להדיוט כמתבאר ועולה ממש"כ
בדבריו ריש הל' אישות שצריך לעשות קידושין
קודם בעילה ואם לא עובר בלאו ד "לא
תהיה קדשה", והרמב"ם בהל' מלכים שמבואר
בדבריו דפלגש היא בלא קידושין
ובלא כתובה מיירי במלך שרק הוא יכול לקחת פילגש
שהיא בלא קידושין ובלא כתובה. ע"ש.
(והן אמת דכן מתבאר ועולה נמי מדברי הרמב"ם
בהל' מלכים (שם) שכתב להדיא בהמשך
דבריו "אבל הדיוט אסור בפלגש". יעו"ש. וע"ש
בהל' מלכים במש"כ הלחם משנה (ד"ה
אבל ההדיוט), ובב"ש אבה"ע (סי' כו סק"ב). ע"ש).
ושו"ר בתשובות המיוחסות
להרמב"ן (סי' רפד) דשם השיב הרמב"ן לרבינו יונה בענין
פלגש, וכתב על דברי הרמב"ם
הנ"ל, וז"ל: וגם דברי הרמב"ם אינם לאסור פלגש להדיוט,
ולהתירה למלך. אלא כך אמר וכל
הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין, לוקה מפני שבעל
קדשה. ולשם זנות היינו, שפגע בה
ובעלה ולא יחדה לעצמו לשם פלגשות דהיינו קדשה,
ולא אמר הרמב"ם ז"ל כל
הבועל בלא קידושין לוקה. וכן בהל' מלכים כשהזכיר פלגשים
במלך לא הזכיר כלל שהוא היתר
מיוחד לו, וכבר כתבתי זה בספר המצוות תראהו משם
וכו'. ואתה רבינו חייך, במקומך
תזהירם מן הפלגש, שאם ידעו ההיתר יזנו ויפרצו
ויבואו עליהן בנידותן. עכ"ל.
ע"ש. וא"כ מתבאר מתשובתו זו של הרמב"ן דלא כהכסף
משנה, דהרמב"ן מבאר דלעולם ס"ל
להרמב"ם דפלגש מותרת גם למלך וגם להדיוט, דבאופן
שמייחד אותה לפלגשות, מותרת גם
להדיוט בלא קידושין. אולם האמת היא דיש להעיר
בדברי הרמב"ן במש"כ "וכן
בהל' מלכים כשהזכיר פלגש, לא הזכיר כלל שהוא היתר מיוחד
לו [למלך]", דהרי בהרמב"ם
הל' מלכים (שם) מבואר דבר זה להדיא באותה הלכה, שכתב
"אבל ההדיוט אסור בפלגש", וכיצד כתב הרמב"ן, דהרמב"ם
לא כתב שזה היתר מיוחד
במלך, ודברי הרמב"ן בזה קשים.
אמנם שבתי וראיתי בס"ד בבית שמואל בשו"ע אבה"ע
(סי' כו סק"ב) שכתב שם דלהרמב"ן לא היתה
הגירסא הזאת בהרמב"ם "אבל ההדיוט אסור
בפלגש". ע"ש. ושוב
מצאתי כיו"ב גם להרדב"ז בתשובה (ח"ד סי' רכה) שהקשה התם על
הרמב"ן שאמר דפלגש שרי
להדיוט, דהא בהרמב"ם הזינן להדיא שכתב בהל' מלכים דהדיוט
אסור בפלגש, וכתב ליישב דצ"ל
דהרמב"ן גירסא משובשת נזדמנה לו, וע"ש ברדב"ז שכתב
דהעיקר הוא כגירסאות שלפנינו
שכתוב בהם "אבל ההדיוט אסור בפלגש", וכן בדק ומצא
בכל הספרים הישנים הנמצאים במצרים
שהוא אתריה דהרמב"ם שהגירסא שם כך היא. ע"ש.
[וראה גם בשו"ת רבינו אברהם בן הרמב"ם (סי' כא
הוצאת מקיצי נרדמים) שכתב וז"ל:
החכמים ז"ל בארו שאשה בכתובה
וקידושין ופלגשים בלא כתובה ובלא קידושין, והיא,
ר"ל הפילגש אסורה ואינה
מותרת אלא למלך ולשאר ישראל אסורה ואותו האיש (שופטים יט
א) עבר עבירה בלוקחו פילגש. ע"ש].
ובהביטי עוד בשו"ת הריב"ש
(סי' שצח) שדיבר התם נמי בענין פלגש, והמשיך לפי שיטתו
הנ"ל (סי' שצה) בדעת הרמב"ם
שס"ל דפלגש היא בקידושין בלא כתובה, וכתב שם, דאה"נ
שלדעת הרמב"ם הדיוט אסור
בפלגש בלא קידושין, ומה שכתב בהל' מלכים דמלך שרי בפלגש
בלא קידושין, נראה שדבר זה לא
מתורת משה למדנו, אלא מתורת שמואל הנביא למדנו,
שאמר בענין מלך ואת בנותיכן יקח
וכו', וכיון שיש למלך רשות לקחת נשים ופלגשים
כרצונו לא נחשבת לזונה בשביל זה, שהרי
מחוקי המלוכה הוא, אדרבה אם היתה מונעת
עצמה ממנו היתה עושה שלא כדין. עכת"ד.
ע"ש. ועי' בשו"ת אבני נזר חאבה"ע ח"א (סי'
קכא אות כד) שהעיר על דברי הריב"ש
הללו, במה שכתב, דאת היתר פלגש למלך לא מתורת
משה למדנו, אלא מתורת שמואל במשפט
המלוכה למדנו, דדוחק לומר כן. אלא נראה לבאר
דהא דשרינן פלגש למלך, הוא משום
דכשהמלך לוקח אותה הרי היא נאסרת לכל העולם,
דאשתו של מלך אסורה לאחרים, ולכן
חשובה כאשתו ממש לענין זה שתהיה מותרת ולא דמיא
לקדשה. וראיה מקטנה שנישואה רק
מדרבנן, ובכ"ז לא נחשבת לזונה, ולכאורה איך
קידושין דרבנן יתירו איסור תורה
דלא תהיה קדשה, אלא ע"כ צ"ל משום דע"י קידושין
אלו אגידה ביה שלא תוכל להנשא
לאחר, ממילא יצתה מתורת קדשה. וה"ה במלך דפלגש זו
אגידה ביה שאסורה לאחרים, ואינה
יכולה ללכת לאחר, לכן לא הוי בכלל קדשה. ודוקא
בסתם אשה מיוחדת להדיוט שאם יקחנה
אחר אין לו שום איסור בזה שלקחה, נקראת קדישה.
ע"ש. וראה עוד בדבריו שם (סי'
קכב אות יב) שכתב שאח"כ מצא כחילוק הזה בדברי
המהרי"ט. ע"ש. ושו"ר
להגאון רבי יעקב עמדין בשו"ת שאילת יעבץ (ח"ב סי' טו) שכתב
ג"כ ממש כחילוק הזה דיש הבדל
בין מלך להדיוט, דהדיוט אסירה ליה פלגש, משום לאו ד
"לא תהיה קדשה" כיון דאינה מיוחדת לו, דאין
אפוטרופוס לפלגש זו, דכי היכי דאפקרה
נפשה לגבי דידיה אפקרה נפשה גבי
אחריני נמי. משא"כ במלך שהרי פלגשו אסורה לאחרים
לא רק בחייו, אלא אפילו לאחר מותו,
ואפילו אם ישלחנה בעודו בחייו ג"כ אסורה
לאחרים, ממילא נמצא שהיא כמיוחדת
לו בלבד ולית בה משום קדשה. ע"ש. וחזינן דשני
נביאים התנבאו בסגנון אחד. (וע"ע
בחידושי מהרי"ט (קידושין ב ע"א) שג"כ מבואר
בדבריו כיו"ב דהא דמלך מותר
בפלגש היינו משום דשל מלך היא אסורה לכל העולם
וממילא לא הוי קדשה. ע"ש. וכ"כ
כיו"ב גם בשו"ת שם אריה (חאבה"ע סי' יז) וביאר
עפ"ז מאי דחזינן שהיו לאברהם
אבינו ע"ה פלגשים [על אף ששמר את כל התורה כולה],
דזה מכיון שהיה לו דין מלך וכו'. ע"ש.
וראה גם במרגליות הים עמ"ס סנהדרין (כא
ע"א - אות י). ע"ש).
ואחר זמן ראיתי בספר אבי עזרי על
הרמב"ם (פ"א מהל' אישות ה"ד ד"ה וטעם החילוק)
שכתב שם ג"כ כעין שיטה זו
לחלק בין מלך להדיוט, דלעולם דעת הרמב"ם היא דפילגש
מותרת דוקא למלך, אבל להדיוט
אסורה, וטעם החילוק בזה, דהמלך קונה את הפלגש מיד
כשבאה ברשותו, שזהו דין המלך
המוזכר בפסוק שיקח הבנים והבנות וזוכה בהם כמש"כ
הרמב"ם בהל' מלכים (פ"ד
ה"ה) שכל האמור בפרשת מלך המלך זוכה בו, וא"כ יש לו קנין
בבנות שלוקח לעצמו, וממילא כיון
שקונה אותן אין להם דין קדשה, ואין זו בעילת
זנות, משא"כ בהדיוט שאין לו
זכיה בעניני אישות בלא קידושין, ורק בענין אמה עבריה
שע"י דיני הממונות שזוכה בה
בשעה שקונה אותה, אז זוכה בה ג"כ לענין יעוד ואף בלא
קידושין, אולם בסתם פלגש אין
להדיוט שום זכיה בה, ולכן אסורה לו משום לא תהיה
קדשה. וע"ש שדייק דברים אלו
בלשונו של הרמב"ם בהל' מלכים (שם) שכתב, אבל ההדיוט
אסור בפלגש, אלא באמה עבריה אחר
יעוד. ע"ש. ושו"ר גם בספר המקנה עמ"ס קידושין
(בקונטרס אחרון סי' כו ס"א, ד"ה ועוד) שג"כ
עמד שם לבאר את דברי הרמב"ם הנ"ל
דאיכא חילוק בין הדיוט למלך בענין
לקיחת פלגש, וכתב שם, דמלך מותר בפלגש אפילו
בלא קידושין שזהו דין מיוחד במלך,
שהיות והתורה התירה לו ליקח פלגשים מבנות
ישראל אפילו בעל כרחן שלא מדעתן
פטרה אותו התורה מדין קידושין מכיון דקידושין לא
הוי אלא מדעתה. משא"כ בהדיוט.
ועפ"ז ישב שם ג"כ את קושית הכסף משנה הנ"ל על
הרמב"ם בהל' אישות (פ"א
ה"ד) דמדוע בהל' אישות אסר פילגש ובהל' מלכים התיר. ע"ש.
וע"ע בס' בני אהובה על הרמב"ם
להגר"י איבשיץ שם (פ"א דאישות ה"ד) שג"כ עמד ליישב
את קושיית הכסף משנה הנ"ל. ע"ש.
וראה עוד בתשובות ר' אליעזר (סי' כב אות יב)
שג"כ עמד שם ליישב ולבאר את
דברי הרמב"ם, דמאי שנא דמלך שרי ליה פלגש ולהדיוט
אסור. ע"ש.
וחזיתיה עוד לרדב"ז
בתשובותיו (ח"ד סי' רכה) ומצאתי שם, שג"כ כתב דיש לחלק בענין
פלגש בין מלך להדיוט, אלא דהרדב"ז
שם כתב, דלעולם דעת הרמב"ם היא דפלגש שרי גם
להדיוט בלא קידושין, ורק רבנן הם
דאסרו את הפלגש להדיוט, משום דהיא בושה לפעמים
לטבול, ואז יכשל באיסור נידה, משא"כ
במלך דאין היא בושה לטבול, ואדרבה מתפארת
להיות פלגשו, לכן לא גזרו. ע"ש.
וע"ע בשו"ת משפטים ישרים להג"ר רפאל ברדוגו ז"ל
(ח"ב סי' קע) [והובא באוצה"פ סי' כו סק"ה
- אות ו] שכתב שם, דלדינא אפשר לסמוך
על הרמב"ן שהתיר את הפלגש
להדיוט, ואף שהרדב"ז האריך לאסור, יש לו תשובה עליו,
ולכן בשעת הדחק אפשר לסמוך על
הרמב"ן. ע"ש. וס' זה אמ"א לעיין בדב"ק. אולם האמת
דהנה עדיין יש לעיין בזה כיון דאף
לפי דברי הרא"ש בכתובות (הנ"ל) שעולה מדבריו
דס"ל דליכא איסור בלקיחת
פלגש, מכך שכתב, דאם לקח פלגש וקיים פריה ורביה אינו
מחוייב לקדש אשה וכו', עי' בקרבן
נתנאל על הרא"ש כתבות (שם אות ה) שכתב דאין
ראיה מדברי הרא"ש הללו לענין
היתר פלגש לכתחילה, דיש לדחות דהרא"ש מיירי בענין
שאם לקח פלגש באיסור וקיים פריה
ורביה דאינו מחוייב עוד לקדש אשה. יעו"ש. ואולם
עי' בשו"ת משנה הלכות ח"ז
(סי' רלו) מש"כ להעיר על דברי הקרבן נתנאל הללו, ברם
הנה הוא גופיה הביא שם בסוף דבריו
את דברי הרא"ש בתשובותיו (כלל לה סי' ט) שכתב:
ראובן שגרש את אשתו ואח"כ
נתיחדה עמו בעדים ואמר שבא עליה בשעת היחוד אבל לא
פירש לשם קדושין וכו', ואח"כ
הלכה מן העיר וקבלה קדושין משמעון בעיר אחרת והיא
פלגשו בלא כתובה, תשובה כיון שיש
עדים שנתיחדה עמו אחר שגרשה וכו' הלכך השני
שקדשה לו לשם פלגש קודם שגרשה
הראשון ושהתה עמו לשם פלגש בודאי בא עליה ונאסרה
עליו וכו'. ונראה מהכי דס"ל
להרא"ש דפלגש היא בקידושין שהרי כתב להדיא "השני
שקדשה לו לשם פלגש", ובאמת
מהרש"ל בים של שלמה (כתובות פ"א סי' יא) הקשה מהכי על
דברי הרא"ש בכתובות הנ"ל
וכתב לתרץ דהרא"ש השיב כן לדעת השואל שהלך לשיטת
הרמב"ם, אבל באמת הרא"ש
גופיה ס"ל דפלגש לא הוי אף בקידושין. ואולם הרב משנה
הלכות שם כתב לבאר דאה"נ
דברים כפשוטם דהרא"ש ס"ל דפלגש בעי קידושין, אבל לא
ברכת קדושין משום דלא תקנו ברכת
קדושין אלא לאשה שנשאת לו כדת משה וישראל בחופה
וקדושין לשם אישות ולא לשם פלגש, והקדושין
בפלגש מהני שתהיה מיוחדת ומשועבדת לו
ותהיה כאשתו כל זמן שהיא תחתיו. ע"ש.
וע"ע בדבריו בח"ב (סי' נב) מש"כ לפלפל עוד
בדעת הרא"ש די"ל שאע"ג
דס"ל דפלגש מותרת, אבל בכ"ז אם אדם מקדש את האשה עדיין
הוא מקיים בזה מצוה. יעו"ש.
והלום ראיתי בישועות יעקב חאבה"ע
(סי' כו סק"א) שהביא שם ראיה מהירושלמי דיבמות
(פ"ב ה"ד) דפלגש היא בקידושין, דאמרינן התם
דאשת חמיו אסורה רק מדרבנן, דאי
אסורה מדאורייתא הא חזינן שדוד
נשא את ריצפה בת איה שהיתה פלגשו של שאול חמיו.
ואם איתא דפלגש היא בלא קידושין, מה
הראיה מדוד הרי קיי"ל דאנס אשה מותר לקחת את
ביתה, וה"ה דמותר לקחת את
אנוסת חמיו, וממילא אם פלגש היא בלא קידושין הוי
כאנוסתו של שאול ולהכי שריא לדוד
ומה הראיה, אלא ודאי דהיה לו לשאול קידושין
בריצפה בת איה, ואפ"ה מקרי
פלגשו. וכתב ע"ז שהיא ראיה ברורה, וכפי הנראה היו
דברי הירושלמי האלו בהעלם עין מן
הפוסקים, וגם נראה שדחו את דברי הירושלמי הללו,
מכיון דהיה להם הגירסא בגמ' דסנהדרין
(כא ע"א) פלגשים בלא קידושין ובלא כתובה.
אולם האמת היא דלפי דברי הירושלמי
הללו, נראה לגרוס גם בתלמוד דידן "פלגשים
בקידושין בלא כתובה". ע"ש.
אולם האמת היא, דלכאורה יש להשיב
על ראיה זו מדברי הירושלמי דיבמות, ואולי באמת
מהאי טעמא נמי לא הביאו הפוסקים
ראיה מהתם. וזאת ע"פ מש"כ בספר בכורי יהודה (סי'
ג) [והובא באוצה"פ סי' כו סק"ג]
דשם עמד לדחות את דברי שו"ת צמח צדק מלובוויטש
(סי' קלח) שרצה להביא ראיה מדברי הירושלמי הנ"ל, דהלוקח
פלגש צריך לגרשה בגט,
דאל"כ מאי ראיה שאשת חמיו
שרי מכך שדוד נשא את רצפה בת איה, הלא היתה רק פלגש
בעלמא, אלא ודאי שאע"פ שלקחה
בלא קידושין וכתובה, היתה כאשתו גמורה שצריכה ממנו
גט. ולכן יש ללמוד מהתם דגם פלגש
בעלמא אע"פ שלקחה אדם בלא קידושין וכתובה
דצריכה גט, דמכיון שסו"ס
היתה מיוחדת לו איך תצא בכדי. אמנם בביכורי יהודה שם,
דחה דברים אלו דליכא ראיה מהתם
להצריך לפלגש בעלמא גט, דלעולם אע"ג דפלגש בעלמא
היא בלא קידושין, מ"מ היו
כאלה שהם צנועים ואפילו את הפלגש היו לוקחים בקידושין
ובכתובה, וס"ל לירושלמי
ששאול שהיה צנוע צדיק וחסיד ומחמיר על עצמו, בודאי לקחה
לרצפה בת איה בקידושין, אע"פ
שהיתה פלגשו, כדי שלא יהנה ממנה בלא קידושין ובלא
ברכה, ולכן באמת היתה צריכה התם
גט, אולם בפלגש בעלמא שהיא בלא קידושין ובלא