למעלה
ג) ועתה בוא נבוא למידק ולידון בעובדא דידן, דהנה בפשיטות עד כאן לא קפדינן בחומר ענין נתיצת ביהכ"נ, אלא דוקא כשעושה מעשה זה ברקניא בלא שום תועלת אבל לעולם כל שעושה זאת לצורך תיקון כל שהוא, כי הא דנידון דידן שההריסה היא לצורך בניה והרחבת ההיכל, משרא שרי. כי באמת דבר זה מדוייק ג"כ לשונו של המרדכי הנ"ל, שכתב: ואם נתץ ע"מ לבנות שרי, דההיא נתיצה בנין מקרי. וראה גם בלשונו של הרמב"ם (פ"ו דיסודי התורה ה"ז) שכתב: הסותר אפילו אבן אחת דרך השחתה מן המזבח או מן ההיכל וכו', ומדנקט "דרך השחתה" בפשטות משמע דכל איסורא הוא דוקא כל כה"ג וכיו"ב שעושה להשחתה והרס ללא תועלת, אבל אה"נ כל שעושה זאת לצורך תיקון כל שהוא ליכא ביה איסורא. וראה נמי ביראים השלם (סי' שסו) דזה לשונו שם: ותניא בספרי מנין לנותץ מן ההיכל מן המזבח או מן העזרה שהוא עובר בלא תעשה ת"ל ונתצם את מזבחותם לא תעשון כן לה' אלוהיכם. פירוש נותץ ע"מ שלא לבנות, אבל נותץ ע"מ לבנות מותר שאין זה נתיצה אלא בנין. עכ"ל. יעו"ש. ומתבאר נמי מדבריו דכל שעושה לצורך בנין שרי. [ועיין בביאור תועפות ראם (שם אות ב) שהביא דכן מבואר נמי בלשון הרמב"ם (פ"ו דיסודי התורה ה"ז), ובס' יד המלך על הרמב"ם (שם) כתב, דיש לבאר מאין הוציא הרמב"ם לדין זה וכו', אולם התועפות ראם כתב, דהגר"א בביאוריו לשו"ע באו"ח (סוס"י קנב) הראה מקורו, דהוא מדחזינן (בגמ' דב"ב ג ע"א) דהורדוס סתר לביהמ"ק בעצתו של בבא בן בוטא, ע"מ לבנות יפה ממנו ש"מ דרק דרך השחתה אסור. ע"ש].

ועי' בט"ז או"ח (סי' קנא סק"ג) שהביא את דברי המרדכי הנזכר דאם נתץ ע"מ לבנות שרי דההיא נתיצה בנין מקרי, וכתב ע"ז, פי' שיחזור ויבנה וימלא מקום הנתיצה, אבל אם רוצה לנתוץ קצת במקום אחד שיהיה שם גומא אע"פ שעושה זאת לצורך אסור. ע"כ יש להזהר באותן שעושין דף שקורין סטנדר ומדבקים אותו בכותל, ועושין גומא בכותל שיוכל להחזיק שם את אותו הדף ע"י עץ, לאו שפיר עבדי כנ"ל. ע"ש. ומבואר מדברי הט"ז הללו, דאף דשרינן את ענין הנתיצה באבני ביהכ"נ לצורך תיקון, הנ"מ דוקא כשחוזר וממלא את מקום החלל אשר נתצו שם, אבל כל שחופר ולא ממלא אפילו שעושה זאת לצורך תיקון כל שהוא אסור. אולם כבר עמדו האחרונים להעיר על דבריו אלו של הט"ז, עי' באליה רבה (סי' קנב סק"ז) שהביא שם את דברי הט"ז הנ"ל [ומש"כ בדפוסים שלפנינו בדברי הא"ר, ז"ל הטור וכו', הוא ט"ס, וצ"ל הט"ז, וזה פשוט], וכתב ע"ז, ולענ"ד דמותר דהא כתב הרמב"ם פ"ו מיסודי התורה ופ"א מהל' בית הבחירה, דהנותץ מן המזבח דוקא דרך השחתה אסור, וכן מוכח ברא"ם פר' ראה שפי' דברי רש"י וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין מזבח וכו', פי' הא דלא הקשה על מחיקת ה' היינו משום דיש לומר בענין שיש צורך למחוק, ואם איתא דאסור בנתיצה אף לצורך, א"כ מה פריך על נתיצה. ע"ש. וכ"כ כיו"ב גם מהר"י עייאש בספר מטה יהודה או"ח (סי' קנב סק"ג) דאין לאסור נתיצה בביהכ"נ אלא דוקא דרך קלקול, אבל אם עושה גומא לצורך או לדבק דף בכותל שהוא דרך תיקון מותר, והוי בכלל סותר ע"מ לבנות, וכן נהגו לסתור ולעשות חלונות בכותל ביהכ"נ ולהוציא זיזין, ואין מי שמפקפק להחמיר ולא בעינן בנין בתוך גומא ממש. ע"ש. וכ"פ ג"כ המאמר מרדכי (שם סק"ה). ע"ש. וראה גם בס' צדקה ומשפט (פי"ג אות י) שהביא את דברי הרב נזירות שמשון שג"כ תמה על הט"ז, שלדבריו יהיה אסור לעשות חלון או פתח חדש, והרי בזבחים (לג ע"א) פריך ולעביד פשפש. ע"ש. וראה גם במשנ"ב (סי' קנב סקי"ב) שג"כ מבואר בדבריו כיו"ב שדעתו להתיר בזה, שהביא שם את דברי הט"ז וכתב ע"ז, דרבים מהאחרונים מקילים בזה. ע"ש. וראה גם בדבריו בשער הציון (שם אות י). ע"ש. וראה גם בכף החיים (שם סקי"ז). ע"ש.

וראה עוד בדברי הגרי"מ עפשטיין בס' ערוך השולחן (סי' קנב ס"ה) שכתב שם, דכן הוא המנהג הפשוט לעשות כדברי הא"ר דכל שאינו בדרך השחתה בכל גוונא מותר. ע"ש. ולכן אע"ג שמצינו כמה מהאחרונים שהביאו את דברי הט"ז בפשיטות, ומשמע שמסכימים לדבריו, עי' בדברי הרב בא"ח (פרשת ויקרא סט"ז), ובחסד לאלפים (סי' קנא אות יג), ובחיי אדם (כלל יז סעיף י), וביד אהרון (סי' קנא בהגהב"י סק"ב), ובסולת בלולה (שם סק"ב), וראה גם בשו"ת תורת חסד מלובלין ח"א חאו"ח (סימן ד אות ה) שעמד להוכיח בראיות כדברי הט"ז ונראה מתורף דבריו שאף מסכים עימו בזה. יעו"ש. מ"מ נראה בפשטות שהסכמת האחרונים לעיקר דינא להקל בזה, וראה גם היטב בדברי הרב כה"ח (הנ"ל) שג"כ הביא את דברי האחרונים שהסכימו עם הט"ז ואח"כ הביא את דברי הרב מט"י ודעימיה שהסכימו עם הא"ר ופליגי על הט"ז, ומשמע בפשטות מסתימת דבריו דמסכים ג"כ עמהם להקל. יעו"ש. וראה גם בדברי הרב כה"ח (שם סקכ"ב). ע"ש.

וממילא לפ"ז יש לומר נמי בנידון דידן, דלא מבעיא לדעת הפוסקים הנ"ל דס"ל דכל שהוא עושה את הנתיצה בביהכ"נ לצורך שרי לנתוץ אף שלא יחזור וימלא את מקום הנתיצה, ורק נתיצה בכדי אסורה, דממילא הכא שעושה את הנתיצה בהיכל הקודש ע"מ שיוכל להגדילו ולהרחיבו שרי דכיון שעושה כדי שיוכל היכל זה להכיל בכבוד ויקר את כל ספרי התורה הנמצאים בביהכ"נ בודאי דלצורך מקרי.

[וראה בשו"ת מעשה אליהו (סי' לג עמוד קכד) שעמד לדון שם בענין ארון הקודש הבנוי בביהכ"נ שרוצים לסותרו ולתקנו יען שיש בו רטיבות והספרים מתקלקלים, וכתב ע"ז, כי הנה בדין ארון הקודש שעשוי בבנין ביהכ"נ, אם קדושתו יותר מקדושת ביהכ"נ, שמה ישבו למשפט גאוני עולם מערכה לקראת מערכה, שהרב עקרי דינים או"ח (סי' ח אות ו) סובר שקדושתו יותר מקדושת ביהכ"נ, וכן הוא גם דעת הגאון רי"ח הטוב בשו"ת רב פעלים ח"ב חאו"ח (סי' כ, וסי' כא), ורבינו החיד"א בשיורי ברכה (סי' קנד אות ב) ועוד גדולים, אולם הרב זרע אמת באו"ח (סי' לד) [נראה דצ"ל ח"א סי' לז כי שם מבואר דברים אלו], סובר דארון הקודש הבנוי בחומה אין בו רק קדושת ביהכ"נ ולא יותר, ושכן נראה מהשדי חמד (מער' ב אות מב) שהביא כמה פוסקים הסוברים כך, ומי יוכל להכריע בין הרבנים גאוני עולם האלה. אלא שנראה ששני הכיתות הנזכרים יסכימו להתיר בענין זה, כיון שהספרים מתקלקלים בארון הזה, א"כ לא הוי ראוי לתשמיש ואין קדושה חלה עליו, והוי כהא דמבואר בשו"ע או"ח (סי' קנה ס"ה) דמטפחות ס"ת שבלו יכולים לעשות מהם תכריכים למת אע"ג שאילו לא בלו, היו עומדים בקדושתם, ולכן מותר לסתור לארון קודש זה. ע"ש.

ואיברא דאע"ג דמתורף דבריו מבואר, דעיקר טעמו דמר להתיר היינו כיון דאפילו נאמר דקדושתו של ההיכל היא יותר מביהכ"נ, מ"מ כיון שאינו ראוי לתשמיש פקעה קדושתו ממנו. אולם לפום קושטא נראה, דכל אשר הוא נותץ לצורך, אפילו נימא דקדושת ההיכל היא יותר מביהכ"נ נמי שרי (לדעת הפוסקים הנ"ל דפליגי על הט"ז). דהא מי עדיפא מאבני ההיכל והעזרה דמבואר בהרמב"ם (פ"ו דיסודי התורה ה"ז) דרק בדרך השחתה אסור לסותרם, הא משמע דכל שאינו בדרך השחתה אלא לצורך ובפרט לצורך הבנין עצמו משרא שרי. וכן הוא מבואר בכסף משנה (פ"א דבית הבחירה הי"ז) שגם שם נקט הרמב"ם דאיסור הנתיצה במזבח ובעזרה הוא "דרך השחתה", וביאר הכ"מ כלומר שאם נותץ כדי לתקן ודאי שרי. והוא ג"כ אשר מצינו בגמ' דב"ב (ג ע"ב) דבבא בן בוטא נסביה עיצה להורדוס למיסתריה לביהמ"ק ע"מ לבנות חדש יפה במקומו, והיינו משום שעשה זאת לצורך ולא בדרך השחתה, דבהיות וכל מטרתו היתה לסתור לביהמ"ק הקיים ע"מ לבנות חדש במקומו שיהיה יותר יפה וטוב ליכא ביה איסורא. וכמו שביאר כיו"ב בשו"ת משאת בנימין (סי' לג) סוד"ה ואשר בא בשאלה אם וכו' דהיאך היו רשאין לסתור למקדש בימי הורדוס והא תניא בספרי מנין לנותץ אבן מן ההיכל שעובר בלא תעשה וכו' והרי שאפילו אבן אחד אסור לנתוץ מן המקדש וק"ו המקדש כולו, וא"כ היכי אסביה בבא בן בוטא עיצה להורדוס לסתור את בית המקדש הקיים ע"מ לבנות יפה ממנו, אלא ודאי היינו טעמא משום דסתירה זו היא בנין מאחר שסתרוהו ע"מ לבנות במקומו בנין טוב ויפה מהראשון. ע"ש. וכן הוא מבואר נמי במנח"ח (מצוה תלז דף מה ע"ב). ע"ש. הא חזינן דאף ביהמ"ק דקדושתו היתה חמורה מאוד שרי למסתריה לצורך, ולכן אפילו נימא דקדושת היכל ארון הקודש היא יותר מביהכ"נ מ"מ לא גרע הכא מענין ביהמ"ק דחזינן מדברי הגמ' דבבא בתרא והרמב"ם הנ"ל דכל איסור הסתירה קאי דוקא כשעושה זאת בדרך השחתה אבל לצורך שרי.

ברם י"ל דהא דהוצרך הרב מעשה אליהו הנ"ל להתיר את נתיצת ההיכל כיון שפקעה קדושתו ממנו וכו' משום דמיירי התם שרצו לעשות ממקום היכל הקודש חלק מביהכ"נ להגדיל את ביהכ"נ כדי שיוכלו לשבת שם אנשים ולהעביר את מקום היכל הקודש למקום אחר, אבל לעולם כל שנותצים את ההיכל ע"מ לתקן את מקומו ממש בפשטות הוה שרי ואע"ג דנימא דקדושתו של ההיכל יותר מקדושת ביהכ"נ כיון שהוא לצורך ההיכל עצמו, ורק כאן שרצו לעשות ממקום היכל הקודש חלק מביהכ"נ כדי שיוכלו לשבת בו אנשים הוה חשש של מעלין בקודש ואין מורידין (וכעין שמבואר כיו"ב בשו"ת רב פעלים ח"ב חאו"ח (סי' כא) שאין לעשות ממקום ארון הקודש מקום ישיבה לאנשים משום דהוי כמוריד בקודש. יעו"ש), וקמ"ל דאין בזה הורדה כיון שכבר פקעה קדושתו של ההיכל ממנו משום שנתקלקל ואין הוא ראוי לשמש להניח בו ס"ת. וזה ברור. וק"ל.

וראה בשד"ח בכללים (מערכת מ כלל קצד) מה שהביא מדברי הפוסקים בכל כהאי גוונא דבר שאינו ראוי לקדושה החמורה שעומד בו אם מוטב להורידו לקדושה קלה יותר או שצריך לגונזו. יעו"ש. וע"ע בזה בט"ז (סי' קנד סוס"ק ז) שכתב דעדיף להורידו לקדושה קלה מאשר לגונזו. ע"ש. וכן נראה שהוא ג"כ דעת החוות יאיר בתשובותיו (סי' קסב). יעו"ש. וכן הסכים גם מהרש"ם בתשובותיו לפסוק כהט"ז בענין זה עי' בדבריו חלק א' (סי' י אות יב) וחלק ב' (סימן קכב) ובחלק ד' (סימן נז) ומכח זה התיר שם להניח ספרים בארון הקודש של ספרי תורה שאינו ראוי לתשמישו. ע"ש. וכ"פ גם בשו"ת גור אריה יהודה (חאו"ח סי' כח) הסכים לדעת הט"ז. יעו"ש. וראה גם בחקרי לב מהדו"ב חאו"ח (סימן יט) שכתב דגם הגר"ח הקדוש בס' ראשון לציון בחידושיו למגילה (לו ע"ב) סובר כסברת הט"ז שמוטב להורידו לקדושה קלה מאשר לגונזו. ע"ש. וראה גם בדברי החקרי לב במהדו"ב חיו"ד (סימן י). יעו"ש. ואולם דעת הגר"י שמעלקיס בשו"ת בית יצחק חאו"ח (סי' כז) דעדיף לגונזו ולא להורידו מקדושתו, וכן הוא נמי דעת מהר"ם שיק בתשובותיו חאו"ח (סי' פה), וכ"פ גם מהר"י אסאד בתשובותיו חאו"ח (סימן ל) וחיו"ד (סימן רצג). יעו"ש. וראה גם בכה"ח (סי' קנד ס"ק סו) ובשער הציון (שם ס"ק כג). ע"ש. וא"כ אפ"ל דהרב מעשה אליהו נקט האי טעמא כדי להתיר כאן לכו"ע את הסבת מקום ארון הקודש למקום שישבו בו אנשים, גם לחולקים על הט"ז].

אלא שיש להוסיף ולומר, דאף לדעת הט"ז הנ"ל שכתב דלא שרי נתיצה בביהכ"נ אלא דוקא שיחזור וימלא את מקום החלל שנתץ שם, בנידון דידן אפשר דשרי אף לדעתיה, והוא ע"פ מה שראיתי הלום בס"ד בשו"ת קול יהודה (המצורף לשו"ת מהרש"ג ח"ג) אשר דן שם (סי' ח), בענין נתיצה בארון הקודש ע"מ להרחיבו, והרב השואל שם כתב לומר, כי אפשר לומר דכל כה"ג שרי הנתיצה גם לדעת הט"ז, כי עד כאן לא כתב הט"ז שצריך למלאות את מקום הנתיצה, אלא דוקא כי התם בענין הסטנדר שזהו ענין לצורך אדם, משא"כ היכא שהוא עושה זאת לצורך ספרי התורה הקדושים גם הוא מודה דמותר, והרב המחבר שם הסכים עמו. ע"ש. והלום ראיתי נמי בשו"ת בית יצחק שמעלקיס חיו"ד ח"ב (בקונטרס אחרון סי' ב אות א - ב) שג"כ עמד לבאר שם בפשיטות מדנפשיה כיו"ב בדברי הט"ז דעד כאן הט"ז לא מיירי אלא. בסטנדר שהוא לצורך האדם, אבל בדבר שנעשה לצורך ביהכ"נ גם הט"ז מודה דשרי. ע"ש. וכן כתב כיו"ב גם בשו"ת בן ציון (סי' ג) שעמד לדון שם בענין ארון הקודש שהוא צר מלהכיל את כל ספרי התורה הנמצאים בביהכ"נ, והם נמצאים בו בדוחק גדול ובכל עת שרוצים להוציא מתוכו ס"ת מורא יעלה על ראש המוציאו שלא יבוא ח"ו לידי מכשול, ולכן רצונם הוא לנתוץ את ההיכל הקיים על דעת להגדילו ולהרחיבו, ועמד לפלפל שם בזה והביא את דברי הט"ז הנ"ל דאין לסתור מביהכ"נ אלא א"כ ימלא את מקום הנתיצה וכו', וכתב לבאר דלעולם יש לומר דאף הט"ז לא כתב זה אלא דוקא כשהוא צורך אדם, אבל מה שהוא סותר לצורך הקדושה גופא ודאי שאין כאן שום חשש נדנוד. ע"ש. ושו"ר שכ"כ כיו"ב ג"כ בשו"ת חבצלת השרון ח"א (חאו"ח ס' א) שעמד לדון שם אי שרי לסתור בכותל ביהכ"נ על מנת לבנות שם קופה, וכתב די"ל דאף לדעת הט"ז שרי כיון שעושה זאת לצורך ביהכ"נ עצמו, והיינו טעמא שהרי צריך ליתן צדקה קודם התפילה כדאמרינן בגמ' דר"א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי ונמצא דהצדקה היא לצורך שיוכל להתפלל והנתיצה היא לצורך ביהכ"נ עצמו, וכל כה"ג אף הט"ז מודה דשרי, ורק כשעושה חצורך עצמו אסר הט"ז. יעו"ש. וראה גם בשו"ת מהרש"ג (ח"ב סי' לח) ובשו"ת הלל אומר (סימן קב). ע"ש.

[והנה ראיתי עתה בשד"ח באסיפת דינים (מער' ביהכ"נ אות יט ד"ה ובגוף הדין וכו') שהביא את דברי הבית מאיר או"ח (סי' קנא) דאם סותר בביהכ"נ לצורכי אדם שא"א בענין אחר והוא לצורך עמידתו בביהכ"נ שרי, ושהביא לדייק כן מדברי הרמב"ם שכתב ד "בדרך השחתה חייב" משמע דכשלא עושה דרך השחתה ויש לו איזה צורך מותר. ע"כ. והעיר ע"ז השד"ח, דאינו מוכרח כ"כ די"ל דלענין חיוב בעינן "דרך השחתה" אבל לענין איסור אפילו שלא בדרך השחתה אסור. ע"ש. ולפי הנ"ל אולי יש לומר דעד כאן לא נתכוין השד"ח להעיר אלא דוקא לגבי צורכי אדם, דאע"ג שלא חשיב בהכי דרך השחתה כיון שסו"ס עושה זאת לצורך כל שהוא שהוא צורך אדם, מ"מ איסורא איכא בהכי, אבל אה"נ כל שעושה זאת לצורך בנין ביהכ"נ עצמו אפילו איסורא ליכא בהכי, וכהא דבבא בן בוטא נסביה עצה להורדוס למיסתריה לביהמ"ק ע"מ לבנות אחר במקומו. וק"ל. ועי' בדברי השד"ח גופיה (שם) ד"ה ואם מותר לסתור וכו'. ע"ש. ואולם כנגד דברי המפרשים הנ"ל בדברי הט"ז דאינו אוסר עד שימלא את מקום הנתיצה וכו' אלא רק כשהוא לצורך האדם וכל שיש בו צורך מצוה שרי וכו', הנה ראיתי בשו"ת תורת חסד מלובלין ח"א חאו"ח (סי' ד אות א ד"ה הנה) שעמד שם בדברי הרמב"ם והמרדכי (הנ"ל) שכתבו דדוקא בדרך השחתה הוא דאסור וכו', וממילא כל שאינו דרך השחתה מותר, י"ל דזה דוקא אם עושה כן ע"מ לבנות במקומו והוי סותר ע"מ לבנות דההיא נתיצה בנין מקרי, אבל אם סותר מביהכ"נ שלא ע"מ לבנות במקומו אפילו שעושה כן לצורך איזה מצוה נמי אסור דזה עדין חשיב השחתה, והביא לזה כמה וכמה ראיות. ואח"כ בהמשך דבריו (שם אות ה ד"ה והנה) עמד להוכיח שהעיקר הוא כדברי הט"ז הנ"ל, וכתב לבאר דהאליה רבה דפליג על הט"ז וס"ל שאין צריך למלאות את מקום הנתיצה ג"כ לא התיר כלל כל שעושה זאת לצורכו גרידא אלא רק כשעושה זאת לצורך איזו מצוה. ע"ש. ומכלל דבריו אלה משמע דהט"ז שאוסר היינו אפילו אם עושה זאת לצורך מצוה גמורה ולא רק לצורך אדם, דהא בעושה לצורך אדם אף הא"ר אוסר. וק"ל].

והן אמת דלכאורה היה מקום לומר עוד מילתא לגבי נידון דידן, כי הנה בהיות וכוונת הגבאים בבנין ההיכל כאן אינה להרחיב את פתח ההיכל הקיים, אלא שכל עיקר כוונתם הוא להגדיל ולהרחיב את הבליטה הבולטת מפתח ההיכל כלפי חוץ, וממילא נמצא שאף לאחר הנתיצה לא יהיה ניכר מקום הנתיצה כלל שהרי כאמור לא נותצים להרחיב את פתח ההיכל שאז ישאר חלל במקום הנתוץ אלא כל הנתיצה היא להגדיל את הבליטה ובמקום שנותצים בונים לו המשך באופן של יהיה ניכר כלל שהיתה כאן איזה נתיצה. וק"ל. וכל כה"ג י"ל דאף הט"ז אודויי אודיי דשרי. ושו"ר בשד"ח באסיפת דינים (מערכת ביהכ"נ אות יט ד"ה ואם) שהביא כיו"ב בשם שו"ת בית שלמה (חאו"ח סי' כא) שעמד לדון שם בענין ביהכ"נ שעזרת הנשים שבו קטנה ודחוקה מאוד, ולכן רוצים להגדילה ע"י שיסתרו את הכותל המפריד בין ביהכ"נ לעזרת נשים שכותל זה הוא עבה מאוד ויעשו כותל יותר דק ועי"ז יהיה יותר מקום בעזרת נשים, ורב אחד כתב להתיר ע"פ דברי הרמ"א הנ"ל דסו"ס קנב דלסתור ע"מ לבנות שרי, אלא שחזר וחשש למש"כ הט"ז דלא התיר הרמ"א אלא כשיחזור ויבנה את מקום הנתיצה אבל אם רוצה להניח שם גומא אע"פ שהוא לצורך אסור, אולם שוב חזר וכתב כסברא הנ"ל, דגם הט"ז לא אסר רק אם יהיה ניכר מקום הנתיצה אבל כל שלא יראה מותר. יעו"ש. [וראיתי עתה בס' צדקה ומשפט (פרק יג סק"י) שג"כ כתב שם כיו"ב מדנפשיה וז"ל: ונראה שאף לדעת הט"ז מותר לקדוח חור בכותל או בתקרה להעביר בו ארובה שגם זה מילוי הוא. ע"ש. ולכאורה היינו כסברת הרב שהביא הבית שלמה דכל שאין מקום הנתיצה ניכר אף לדעת הט"ז שרי. ויש לחלק. וק"ל]. ועכ"פ בנידון דידן הרי כאמור פתח ההיכל כדקאי קאי, שלא נוגעים בו כלל, וכל עבודות הנתיצה והבניה יהיו נעשים מצד החיצון שבהיכל, בבליטה הבולטת מחוץ לכותלי ביהכ"נ שהוא כעין ארגז הבנוי מאבנים וטוח בטיט, וממילא שפיר יש לומר דכל כה"ג לכו"ע שרי, מכיון שבסופו של דבר לא יהיה ניכר כאן מקום הנתיצה כלל משום דלא ישאר כאן שום חלל. ה וק"ל.
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi