*
* * *
* * *
* * *
* * *
* * *
* *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
ב - יו"ד, הערות סימן יד הערה ה
ולכאורה עוד היה אפשר להוסיף
ולומר בנידון דידן, כי הנה הלשון באור זרוע הגדול
הל' בית הכנסת (סימן שפו) שממנו
עיקרא דהאי הלכתא דקדושת ההיכל, כך היא: שאלני
הר"ר אביגדור כהן וזאת היא
התשובה שהשבתי לו, ואשר כתבת על בנין ארון הקודש
שבביהכ"נ העשוי בבנין אבנים
בתוך החומה המזרחית, ומפני שהיו מתקלקלין ספרי תורות
המונחין בתוכו מחמת לחלוח הקרקע, עשו
ארון עץ תלוש והוציאום [לס"ת] מתוך הישן
ונתנום בחדש ומתקיימים בו יפה, ושאל
השואל אם מותר להרוס את הראשון ולגנוז את
אבניו כדין תשמישי קדושה, כי מאחר
שאין משתמשין בו אלא בארון של עץ, מה צורך
בשני ארונות, ופשיעותא אין שייך
כאן, והמקום צר לעמוד זה בפני זה. עכ"ל. הרי לא
שאלת אלא אם מותר להרוס את הראשון,
אבל פשיטא לך דיש בו משום תשמישי קדושה. כך
נראה בעיני, דאין בו משום תשמישי
קדושה, דאע"ג דאין בידו להתירו מטעם מחובר
שאינו נאסר כההיא דפרק נגמר הדין (סנהדרין
מז ע"ב) דקבריה דרב הוו שקליה מיניה
לאשיתא בת יומא וכו', אעפ"כ
נראה בעיני הא דאתינן עלה לית בו משום תשמישי קדושה,
דאע"ג דארון ודאי יש בו משום
תשמישי קדושה, דאמר רבא בפרק בני העיר מריש הו"א
האי פריסא תשמיש דתשמיש הוא [פרש"י
פריסא יריעה] וכו', אלמא דארון גופיה תשמיש
דס"ת הוא. ובפר' במה מדליקין
(לב ע"ב) נמי קרי ליה ארון הקודש, כדתניא רשב"א
אומר בעוון שני דברים עמי הארץ
מתים על שקורין לביהכ"נ בית עם, ולארון הקודש
ארנא אלמא ארון הקודש מתקרי
ותשמיש קדושה היא, אפ"ה הא דאתינן עלה נראה בעיני
דלית ביה משום ארון הקודש, שאני
אומר שאין ארון הקודש אלא שעשוי כמין ארגז
ולכבוד ולא לשמירה, ותדע דרבא קרי
ליה תיבה דאמר רבא האי תיבותא דאירפט וכו',
אלמא דבכה"ג מקרי ארון הקודש,
אבל זה עשוי בבנין החומה לשמירה הוא עשוי ולא
לכבוד ס"ת ההיא לית ביה משום
תשמיש קדושה, ותדע דאמר רבא וכו' הא למדת כל היכא
דלנטורי עביד לית ביה משום תשמיש
קדושה, הלכך הא דאמרינן עלה שהוא בנוי בחומה
קבועה וסגרי לה במסגר, ההיא
לנטורי עביד, ולית בה דין ארון הקודש לטעון בה גניזה
וכו'. ותו נראה בעיני דהואיל שהיו
מתקלקלין ספרי תורות המונחין בתוכו, א"כ לא
היה ראוי לתשמישו ולא חלה עליו
שום קדושה, דהאי לא מקרי תשמיש דידיה אלא מזיק
דידיה הואיל שהוא מקלקל. יצחק ב"ר
משה נב"ה. עכ"ל האור זרוע שם. וכל תורף דבריו
אלו של האו"ז הובא ג"כ
במרדכי דמגילה (פר' בני העיר סי' תתכב). ע"ש. [ועי'
במשנ"ב (סי' קנד סקי"ח)
שכתב על דברי הרמ"א הנ"ל שהביא את דברי המרדכי הללו,
דהיות והספרים מתקלקלים בהיכל שרי
ליטלן וכו', דר"ל שרי ליטול הספר תורה ומותר
לסתור אותו המקום, ולא הוי כשאר
תשמיש קדושה דאין לקלקלן כמבואר בסוס"י קנב.
ובשער הציון (שם אות יא) כתב, שכן
מוכח מהאור זרוע שממנו מקור דין זה. ע"ש].
וא"כ לפי דברים אלו דקאמר
האו"ז, דהיות וספרי התורות מתקלקלים בתוך ארון זה לא
מקרי תשמיש דידיה אלא מזיק דידיה,
ולכן פקעה קדושתו ממנו, ממילא לפי סברא זו יש
מקום לומר גם בנידון דידן הכי, דהיות
וההיכל הזה צר מלהכיל את כל ספרי התורה
הנמצאים בביהכ"נ הזאת, ובעבור
שהוא צר צריכים להעמיד את הספרים מחוצה לו בבזיון,
משו"ה כבר לא חשיב תשמיש
דידיה שהרי אינו משמש את ספרי התורה כראוי, אלא הוי כהא
דכתב המרדכי דחשיב מזיק דהס"ת
ופקעה הקדושה ממנו, ויהיה מותר לסותרו.
אלא דהיד נטויה לדחות כי לעולם יש
לחלק דלא דמי הא דנידון דידן להתם, כי התם גוף
ההיכל הזה אינו ראוי כבר לשימוש
כלל בשום גווני כיון שיש בו רטיבות ועיפוש ועצם
בניתו נתרועע שא"א להניח בו
ס"ת כלל. משא"כ הכא בנידון דידן, דאמנם הוא שא"א
להניח בהיכל הזה את כל ספרי התורה
הנמצאים בביהכ"נ הזה, אבל מ"מ ההיכל מצד עצמו
הוא טוב וחזק, וספרי התורה אשר
מונחים בו ונכנסים לתוכו אינם נזוקים כלל כי מצד
עצם בניתו הוא טוב וחזק ובענין זה
אין בו שום חיסרון, ומכיון שכן דההיכל מצד
עצמו הוא ראוי לתשמיש גמור, א"א
לומר היות וכל ספרי התורה הנמצאים בביהכ"נ כאן
לא יכולים להכנס בו משו"ה
יפקע ממנו הקדושה ולא יחשב כתשמיש קדושה. וק"ל. וראה
גם בשו"ת קול יהודה הנמצא
בשו"ת מהרש"ג ח"ג (סימן ח) ד"ה הנה שאלת וכו'. ע"ש.
ושו"ר גם בשו"ת תורת
חסד מלובלין ח"א (חאו"ח סימן ד אות א ד"ה הנה) שכתב להוכיח
שם בכמה וכמה ראיות בענין נותץ
אבן מהמקדש שכתב הרמב"ם (פ"ו מהל' בית הבחירה
הי"ז) דלוקה בעושה כן "דרך
השחתה" וביאר הכסף משנה (שם) שאם נותץ כדי לתקן שרי,
די"ל שזהו דוקא בבא לתקן
בגוף הדבר עצמו אכל אם אינו מתקן בגוף הדבר כלום כיון
שבלא זה הדבר הוא ראוי למצותו
כמקדם רק הוא עושה כן לצורך מצוה אחרת זה חשיב
השחתה ואסור. יעו"ש. והרי
מבואר מדבריו נמי דכל שהוא עושה כן לרוחה דמילתא שדבר
זה עדין ראוי למצוותו רק רוצה
לשפרו יותר לא חשיב תיקון הדבר ואסור. וק"ל.
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi