למעלה
יא) ובענין שנדר במחשבה סך לצדקה,
ורוצה לחזור בו לגמרי, אע"ג שאמרנו שמדברי מרן בבדק הבית משמע דאין מחשבה זו
מחייבת אותו והוא יכול לחזור בו. [וראה עוד בפתחי תשובה יו"ד (סי' רנח
סקט"ו) שהביא בשם שו"ת אש דת (סי' יד), שלא אמרו הפוסקים דמתחייב לצדקה
במחשבה אלא כשהוציא בשפתיו ליתן צדקה ולא פירש כמה, ובמחשבה חשב על סכום ידוע, אז
אמרינן דמהני מחשבתו ליחשב כנדר שצריך לקיים מה שחשב. אבל אם לא הוציא מפיו כלום,
אין עליו שום חיוב כמו בכל נדר ושבועה דאם לא הוציא בשפתיו אינו כלום. ע"ש.
וכן הביא בגליון מהרש"א ביו"ד (שם) את דבריו אלו של האש דת, וביאר
עפ"ז את כוונת השו"ע באו"ח (סי' תקסב), בענין חשב להתענות למחר
דהוי קבלה, דהיינו שאמר בפיו להתענות סתם, וחשב בליבו שמתענה למחר. ע"ש. וראה
גם בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד (סי' שיא) שמתורף דבריו שם נראה שמסכים
עם דבריו של האש דת. יעו"ש. אמנם עי' בשו"ת אמרי יושר (ח"ב סי'
קסב) שחולק שם על דבריו אלו של האש דת. ע"ש. וראה גם בשו"ת חתם סופר
חיו"ד (סי' רמג), ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סוס"י צו ד"ה
ומה). ע"ש. וחזי לאצטרופי דעה זו של האש דת לנידון דידן שלא הוציא מפיו כלום
לומר דלכו"ע לא הוי נדר. וק"ל]. ועכ"פ טוב להחמיר בזה, לקיים
מחשבתו, וכדחזינן מדברי הרדב"ז והלחם משנה בשו"ת לחם רב וערוך השולחן
ועוד פוסקים (הנ"ל), שצדדו להחמיר בזה. וראה גם בשו"ת דובר שלום
ח"א (סי' לה אות ב) שכתב ג"כ דראוי להחמיר בזה דיר"ש יקיים "ודובר
אמת בלבבו". ע"ש. [וראה גם בשו"ת מהרש"ם ח"ה (סי' פד)
שכתב שם, שרבים פסקו בענין זה לחומרא שמתחייב במחשבה לצדקה. ע"ש. אמנם עי'
בבית יוסף או"ח (סי' תרצד) שכתב שם: כתב בהג"א פ"א דמגילה מעות
שחשב בליבו לחלקם ביום פורים אינו רשאי לשנותם, אלא אותם מעות עצמם חייב לחלק.
ע"כ. ונראה שהטעם משום דס"ל דצדקה מחייב בה במחשבה כמו שסוברים קצת
פוסקים. עכ"ל של הב"י. ע"ש. ומשמע דמועטים הם. וגם ראיתי עתה
בשו"ת מנחת יצחק ח"ב (סימן לט אות ג) דנקט התם בפשיטות דדעת רוב הפוסקים
היא דבמחשבה לחוד לא מתחייב. וצ"ב]. וכאמור ראוי להחמיר בזה. ומ"מ במקום
הצורך יש לסמוך על המתבאר מדברי מרן בבדק הבית (יו"ד סי רנח), שדעת
הרמב"ם הרי"ף והרא"ש - שהם ג' עמודי ההוראה - להעלות בזה לקולא,
ובפרט שיש לצרף דבר זה כסניף לקולא, כבנידון דידן שיש בלא"ה כמה צדדים להקל
בזה.
המורם מכל האמור:
א) מעיקר דינא יכול העולה לתורה
בשב"ק לנקוב בסך המעות אשר רצונו לנדוב צדקה לכבוד הס"ת, וליכא ביה שום
פקפוק. ומ"מ המתחסדים שלא לנקוב בסכום אין מזניחין אותן. ואיך שיהיה בין בשבת
ובין בחול כשרוצה לנדוב סך לצדקה, ראוי שיאמר בפירוש שנודב "בלי נדר",
וכמבואר בדברי מרן בשו"ע יו"ד (סי' רג ס"ד), וכמו שביארו נמי
האחרונים בדבריו.
ב) עולה לתורה שעשה לו החזן מי
שברך כנהוג ואמר שמתנדב כנדבת ליבו, ובאותה עת עלה בליבו של העולה לתרום סך גדול
למוסד מסויים, ועתה רוצה לחזור בו ולחלק סך זה לכמה מוסדות הרשות בידו, ובתנאי שלא
הוציא מפיו כלום.
ג) העולים לס"ת ועולה במחשבתם
לנדוב סך לצדקה, ואח"כ רוצים לחזור בהם לנדוב פחות או לא לנדוב כלל, מעיקר
דינא יכולים הם לעשות כרצונם עתה, מפני שאין מחשבתם הראשונה מחייבת, אולם מ"מ
למעשה טוב ונכון שיקיימו את מחשבתם ויתרמו לצדקה אותו הסך שחשבו עליו, ועליהם תבוא
ברכת טוב. (מילואים)
הנלע"ד כתבתי בס"ד,
והשי"ת יאיר עינינו בתוה"ק ללמוד וללמד לשמור ולעשות, למען שמו באהבה.
אכי"ר.
במחשבה. וק"ל.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi