למעלה
ב) והנה ברישא דמילתא יש לציין,
כי ברור הדבר שעצם צורת שתי וערב כשלעצמה יש לה דין ע"ז כמבואר מדברי תרומת
הדשן (בסי' קצו, ותשובה זו הושמטה בהוצאות קודמות מפני הצנזור ועתה חזרו והדפיסוה
במקצת ספרים). שעמד לדון שם בענין כומר תקיף שיש לו דמות שו"ע קבוע בבגדו, וכשבא
יהודי לפניו צריך לכבדו להסיר כובעו או להשתחוות לו, אי שרי או לא משום דהוי צורה
הנעבדת, ורק יש להסתפק שם כיון שהיא בבגדו ושמא היא לנוי. ע"ש. וכ"כ
ג"כ בשו"ת מהר"ם שיק (חיו"ד סי' קנב) דפשוט הדבר שצורת
השו"ע הוא צורה הנעבדת והוי ע"ז, והזכיר שם ג"כ את דברי תרומת הדשן
הנ"ל, דמבואר מדבריו דצורת השו"ע כשלעצמה הוי ע"ז משום דהיא נעבדת.
ע"ש. וכן מבואר ג"כ מדברי מרן הב"י בשו"ת אבקת רוכל (סי' סח)
דצורת השו"ע צורה הנעבדת היא, והוי עבודה זרה. יעו"ש. וראה גם בס' שערים
המצויינים בהלכה ח"ד (סי' קסז אות א) שכתב שם, שכן הוא ג"כ דעת
הרמ"א בשו"ע יו"ד (סי' קמא ס"א, וסי' קנ ס"ג) דצורת
השו"ע יש לה דין ע"ז. ואמנם בדפוס וילנא הושמטו דברי הרמ"א מחמת
הצנזור, אבל בדפוס לעמבערג דברי הרמ"א מודפסים כהוגן. [וכ"כ נמי
כיו"ב בשו"ת מנחת אלעזר ממונקטש (ח"ב סוס"י ל) ד"ה אך
לאשר, שמש"כ ברמ"א סי' קנ שרים וכהנים שנושאים צורת חמה לפניהם וכו' וכן
משתחוים לצורת חמה וכו', זה נעשה ע"י הצנזור, וביו"ד הישנים הנוסח הוא
שתי וערב, וכן מש"כ הרמ"א בסי' קמא נחסרו תיבות שתי וערב מפני הביקורת.
ע"ש. וראה גם בשו"ת איש מצליח כרך א' (חיו"ד רס"י יד)
סוד"ה תשובה, שהביא שם עוד שינוי ששינו המדפיסים בדברי מרן שם (סי' קמא
ס"ג) והכל מיראת הצנזורה. יעו"ש]. והביא שם עוד, שבדפוס לעמברעג מובא
בדברי הש"ך ביו"ד (סי' קמא סק"ו), דכתב בשם הר"ן והרשב"א
דשתי וערב יש לו דין עבודה זרה, אולם בדפוס ווילנא דברי הש"ך הם בנוסח אחר.
ע"ש. (וכנראה הוא ג"כ משום הצנזור).
וראה גם בדברי הריטב"א
בעבודה זרה (מב ע"ב) שכתב וז"ל: צורת שו"ע שרגילים הגויים לצייר
בכלים של כסף מותרות, דאע"ג דצורת שתי וערב נעבדת היא להם הא ודאי ידעינן דלא
פלחי לכלים הללו. ע"ש. והרי דס"ל נמי דצורת שו"ע היא צורה הנעבדת.
וע"ע בדברי הרב המגיה בריטב"א הוצאת מוסד הר"ק (עבודה זרה ו
ע"ב הערה 147) מה שהביא בזה מדברי שאר הראשונים וציין שברמב"ם (פ"ט
דע"ז ה"ד) יש גרסאות בדבריו נוצרים עובדי עבודה זרה הם. ע"ש. וראה
גם בדברי רבינו ירוחם (נתיב יז ח"ד) שלכאורה נמי מבואר בדבריו בשם רבו
ר"א בן אסמעאל דצורת שו"ע הוי צורה הנעבדת. ע"ש. וראה גם
כיו"ב בדברי המרדכי (ר"פ כל הצלמים) בשם הראבי"ה דצורת שו"ע
היא צורה נעבדת והוי ע"ז. ע"ש. וע"ע היטב בדברי הרא"ש בפסקיו
לסוכה (פ"ג סוס"י כו) שג"כ נראה מדבריו שם דס"ל דשו"ע
הוי ע"ז. יעו"ש. וכן מתבאר מדבריו של מהרש"ם בתשובותיו (ח"ד
סי' יב) דצורת
השו"ע הוי ע"ז. ע"ש. וכן מבואר ג"כ מדברי החכמת אדם (סי' כה
ס"ב) דצורת שו"ע היא צורה נעבדת. ע"ש. וכן נקיט נמי האדמו"ר
ממונקטש בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב סי' ל) בסוד"ה הנה דצורת שו"ע
צורה נעבדת היא וכמתבאר מדברי תרומת הדשן. ע"ש. וגם קודם לכן שם (רס"י
כז) נקיט בפשיטות דצורת שו"ע פשוט הוא דהוא ע"ז שלהם. יעו"ש. וראה
גם בדברי מרן ז"ל בשו"ת אבקת רוכל (סי' סח) שכתב שם דצורת שו"ע היא
ודאי צורה הנעבדת. ע"ש. וראה גם היטב בבן איש חי (פר' בלק ש"ב
ס"א). יעו"ש. וראה גם מש"כ בזה בשו"ת איש מצליח (חיו"ד
רס"י יז), ועי' בדבריו שם, שמתורף לשונו מתבאר דצורת השו"ע הוי עבודה
זרה גמורה והיא צורה הנעבדת אף בזמן הזה. ע"ש. וכן כתב נמי בשו"ת חלקת
יעקב ברייש (חיו"ד סי' נה אות ב: דצורת השו"ע הוי ע"ז ממש וכמבואר
בש"ך (יו"ד סי' קמא סק"ה) דהרבה מהם משתחוים לדמות זו דהשו"ע,
וכן היא גם המציאות היום דידעינן דהרבה מהם קודם אכילה או שינה מנשקים או
מתפללים לתועבה זו של דמות השו"ע. ע"ש. וכן מבואר גם מדברי שו"ת
בצל החכמה (ח"ב סימן פד) דצורת שו"ע דין עבודה זרה יש לה. ע"ש.
וראה גם בשו"ת יביע אומר ח"ב (חיו"ד סי' יא אות ד). יעו"ש.
כל קבל דנא, דהנה מצינו להגאון
רבי משה פנשטיין בשו"ת אגרות משה (חיו"ד סי' סט), שנשאל שם בענין אדם
המסתחר במכירת בולים למתעסקים בתחביב זה של אסיפתם, האם מותר לו להסתחר בבולים אשר
יש עליהם צורת שו"ע. והעלה שם הרב להקל בזה מכמה טעמים, ובין היתר הוסיף וכתב
וז"ל: וגם לא ברור לי שיהיה בכלל איסור להסתכל בשו"ע שלהם, דיותר נוטה
שליכא איסור כיון שאינו הע"ז עצמה שעובדין לזה, רק איזה חק עכו"ם להחזיק
סימן זה לעבוד הע"ז בזה, שלא מצינו בכה"ג שיהיה אסור בהסתכלות. ורק מצד
ההרחקה מן הכיעור יש להחמיר בנעשו לעבודתם כחק שלהם. עכת"ד. ע"ש.
ומדבריו אלו מתבאר דס"ל שצורת השו"ע לא הוי ע"ז כלל דלא הוי צורה
הנעבדת להם. אולם לפי מאי דחזינן מהפוסקים הנ"ל לא מתבאר הכי. [ואפילו
דהר"ן בעבודה זרה שם (בהלכות דף יח ע"ב בדפי הרי"ף דפוס וילנא)
שעמד להעיר על הרשב"א שכתב דאף בזמה"ז המוצא כלים שיש בהם דמות
עכו"ם אסורים וכו' וכתב ע"ז הר"ן: וצריך לי עיון שאפשר שאין עובדים
היום לצורות הללו אלא לזכר בעלמא עושין אותם. עכ"ל. ע"ש. אין ראיה
מדבריו, חדא, דהרי הר"ן נשאר בזה בצריך עיון שמא רק לזכר בעלמא עושין אותם,
ועוד, דראה בדברי מרן בשו"ת אבקת רוכל (סימן סח) שכתב דלדינא פשוט הוא
דנקטינן כדעת הרשב"א דפשיטא ליה דצורת שתי וערב היא צורה הנעבדת, וכדכתב שם
לרב השואל שרצה להסתמך על דברי הר"ן הללו וז"ל מרן שם: תימא גדול הוא
שהר"ן לא מלאו ליבו לחלוק ולא כתב אלא בדרך אפשר וצ"ע וזה השואל סומך
ע"ז לעשות מעשה להקל וזה לא עלה על דעתו של הר"ן. ע"כ. (וכבר כתבנו
בס"ד מענין זה במקום אחר משם הפוסקים דכל מקום שכותב הפוסק צ"ע מורה
הדבר שאין זה מוחלט אצלו, וכן מבואר כיו"ב בשו"ת הרמ"א (סי' קיד),
ובשו"ת שבות יעקב ח"א (סי' קלד), ובשו"ת נודע ביהודה מהדו"ק
(חאו"ח סי' טז), ובס' מחנה אפרים (הל' קנין מעות סו"ס ה), ובשו"ת חיים ושלום
לרג"ח פלאג'י (ח"ב סי' יח), ובשו"ת מהרש"ם ח"ו (סי' כו),
ובשו"ת רב פעלים ח"א (חאהע"ז סו"ס ח) ועוד, וראה גם בס' ברית
יעקב (סימן יז הערה ב) מש"כ בזה עוד. ע"ש). וכן לגבי מה שהרב השואל שם
רצה לדייק כיו"ב מדברי רבי אברהם בן אסמעאל המובא ברבינו ירוחם (נתיב יז
ח"ד) דס"ל כהר"ן כתב ע"ז מרן: מי ישמע לו הדבר הזה לתפוס
ספיקו של [רבי] אברהם בר אסמעאל להקל ולהניח פשיטותו של הרשב"א להחמיר בהיותו
רב גדול ומפורסם. עכ"ל. ע"ש. וראה גם בשו"ת איש מצליח כרך א'
(חיו"ד רס"י יד) שנקיט התם נמי בפשיטות כהרשב"א. יעו"ש.
ואפילו אם נאמר דהגאון אג"מ זצוק"ל נקיט לה כצד טפיקו של הר"ן
הנ"ל דאין צורת שו"ע אלא לזכר בעלמא וכו' מ"מ היה לו לגאון
ז"ל להשמיענו ולפחות ברמז את דברי הר"ן ודברי שאר הראשונים הנ"ל
שמתבאר מהם דהוא צורה הנעבדת. וק"ל. וצ"ב. וגם עיין היטב בשו"ת
מנחת אלעזר ממונקטש (ח"ב סי' כז). יעו"ש היטב. ודו"ק]. גם ראיתי
הלום בס' שערים המצויינים בהלכה ח"ד (בקונטרס אחרון סי' קסז סק"א) שעמד
להעיר על דברי האג"מ הנ"ל, מהמבואר בשו"ע או"ח (סי' קיג
ס"ח) שכתב שם מרן, המתפלל ובא כנגדו אדם ויש לו שו"ע בידו והגיע למקום
ששוחין, לא ישחה אע"פ שליבו לשמים. ומזה משמע דהשתי וערב הוי ע"ז.
ע"ש. וראה גם בשו"ת זרע אמת (ח"ב סי' מה). יעו"ש. [ואמנם כל
זה בשתי וערב כנידון דידן וכיו"ב, אולם צורות שו"ע שתולין אותם לזכרון
או לנוי בעלמא ליכא בהו דין ע"ז, ע"פ המבואר בדברי תרומת הדשן
הנ"ל, שהביא כן בשם הראבי"ה דהשו"ע שתולים הכמרים בבגדיהם, אינו
אלא לזיכרון ולא הוי ע"ז. ע"ש. וכעין זה מבואר ג"כ בדברי
הרמ"א בשו"ע יו"ד (סי' קמא ס"א). ע"ש. אולם הש"ך
(שם סק"ו) כתב, שכל זה בידוע שלא השתחוה לה, ואם אינו ידוע אם נעבד או לא
אסור. ע"ש. אמנם בברכ"י יו"ד (סי' קמא סק"ז) הביא משם הרב בית דוד
(סוס"י עד) שכתב דמטבעות כסף שיש בהם צורת שו"ע נוהגים היתר להשתמש בהם,
דאע"פ שצורת שו"ע היא בודאי צורה הנעבדת העיקר הוא כדעת הר"ן דדוקא
כשידוע שאותו כלי נעבד אסור, אבל במטבעות שאין ידוע שנעבדו הן עצמן וקרוב לודאי
שלא נעבדו אפי' של כסף מותר. ע"ש. (ובאמת נחלקו האחרונים האם אמרינן כדעת
הש"ך דבעינן שיהיה ודאי שלא נעבדה וכל שאין ידוע אסור, או נקטינן כמבואר בבית
דוד דרק בודאי נעבדה אסור אבל כל שאין ידוע שנעבדה נמי מותר, עי' שו"ת איש
מצליח כ"א (חיו"ד סי' יד) ד"ה אמנם נ"ל וכו', וראה גם
בשו"ת זבחי צדק החדשות הנדפ"מ (סי' פו) מש"כ בזה. ע"ש
ואכמ"ל). וראה גם בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ק (ח"ג סי' עא) שכתב
שם, דאותם אותות כבוד שנותן המלך לאנשים מכובדים, ויש בהם צורת שו"ע. יש צד
לומר דלא הוי כע"ז, משום שהוא למזכרת אהבה בעלמא. ע"ש. וכיו"ב העלה ג"כ בשו"ת יין הטוב
(חיו"ד סי' יא), ובשו"ת זרע אמת (ח"ב סי' מה), וכ"כ ג"כ
בשו"ת ויאמר יצחק (חיו"ד סי' צח) דתכשיט שיש בו צורת שו"ע אין
לאסור דבודאי אין עשוי לעובדו כלל. ע"ש. וכ"כ ג"כ בחכמת אדם (סימן
כה ס"ב) שכתב שם: ובזמן הזה שאין הנכרים שלנו אדוקים כלל ואפי' אותם צורות
שעובדים אותם כגון שתי וערב מ"מ על הכלים אינם עשויים אלא לנוי ולכן נוהגים
להתיר אותם כלים בהנאה מ"מ אסור להשהותם משום חשד אם הם בולטים וכו'.
ע"ש. וראה גם בשו"ת זקן אהרן (ח"ב סי' נב) שכתב ג"כ דכל שהצורה
לא נעשתה מעיקרא לצורך עבודה אלא לצורך נוי אפילו שהיא צורה הנעבדת אין בזה איסור.
ע"ש. וכן הביא נמי בשו"ת חלקת יעקב חיו"ד (סימן נה) בשם שו"ת
בית שלמה חיו"ד (סימן קצו) דהשו"ע שעל הכלים אין לו דין ע"ז כיון
שלא נעשו לעובדם. ע"ש. וכן הוא דעת עוד פוסקים להתיר כיו"ב. וגם
מו"ר שליט"א האריך בזה בשו"ת יחוה דעת ח"ג (סי' סה), והעלה דאותם
מדליות הניתנים לכבוד ולנוי, אשר חקוק בהם צורת שו"ע, מותר להחזיקם ולהשהותם
בביתו ולית בהו משום חשש ע"ז, והביא שם ג"כ מעשה רב מגדולי וגאוני הזמן,
שקבלו מדליות כאלו והיו עונדים אותם על חלקת צואריהם לכבוד ולתפארת. ע"ש.
וז"פ]. מילואים
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi