למעלה
ו) ולדברינו הנ"ל יש לבאר עוד, דג"כ אין לחשוש בשטיפה השניה של הכלים, שאחר שירד מהם השמנונית הם נשטפים במים חמים נקיים ללא תערובת של חומרים, דלכאורה היה כאן מקום לומר שהטעם הבלוע בכלים או בגוף המכונה יחזור ויפלט ויאסור את הכלים בשטיפה זו שהרי עכשיו אין תערובת חומרים במים, אולם גם לזה אין לחשוש, וזה ע"פ מה שהביא בשו"ת בית דוד חיו"ד (סי' מא) בשם מהר"י קולון, דהא דאמרינן דאפר פוגם זה לא רק את השמנונית שבעין אלא גם את הטעם הבלוע בכלים, וכן הביא הגאון שד"ח בכללים (מער' נ כלל לא אות ז) סברא זו בשם הרב אהל יצחק על הרמב"ם (דף יז ע"ג) שכתב כן בשם הכנה"ג, וכ"כ נמי מהר"י עייאש בספר בית יהודה במנהגי ארגיל (דף קיג ע"ד) וכ"כ בספר מלך שלם, וכ"כ מוהר"ש פלורנטין (דמ"ב ע"ד). ע"ש. וכבר הזכרנו ענין זה לעיל. וא"כ לאחר דחזינן דדעת הפוסקים היא דהאפר פוגם גם את הבלוע ממילא אין לחשוש במה שהכלים נשטפים שוב במים חמים בלבד בלי חומר פוגם משום דאפילו נגיד שהם פולטים עתה הרי כבר כל הבלוע בהם נפגם מהשטיפה הראשונה שהיה בה חומרים, ובפרט דכאן יש לומר דהשמנונית עצמה שנבלעה מעיקרא היתה כבר פגומה ע"י החומרים ובכה"ג לכו"ע מה שיפלט אח"כ מותר דהוא בודאי פגום, ולכן י"ל אפילו להפוסקים דס"ל דאין כח לאפר לפגום את הבלוע בעלמא בנידון דידן יודו דשרי. וק"ל.

ובפרט באופן שרוחצים את כלי הבשר לבד ואת כלי החלב לבד אין לחשוש מפני השטיפה השניה, דאפילו נגיד שבלוע בדפנות המכונה טעם של בשר גמור לא אכפת לן במה שהוא יפלט בשטיפת כלי החלב, וכמבואר בדברי מרן בשו"ע (סי' צה ס"ג) שכתב, קערות של בשר שהודחו ביורה של חלב, מותר אפילו שניהם בני יומן משום דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא. ע"כ. הרי מבואר להדיא דמותר לרחוץ גם לכתחילה כלי בו"ח ביחד אפילו ב"י אם הם נקיים ממשות שומן. והנה אע"ג דהש"ך שם (סי' צה סק"ג וסק"ט) כתב דנ"ט בר נ"ט אפילו לדעת מרן לא שרי רק בדיעבד, וכן כתבו עוד אחרונים, עי' בפר"ח (שם סק"א וסקי"א) ובכו"פ (שם סק"א) ובערך השולחן (שם סק"ה) ובבן איש חי ש"ב (פר' קרח אות יג - יד) ובכף החיים למהר"י סופר (שם סק"א וסקל"ג) דג"כ העלו כדברי הש"ך, דנ"ט בר נ"ט אסור לכתחילה. ובאמת כן מבואר נמי בדברי מרן בבית יוסף (שם) שכתב וז"ל: כתב סמ"ק אפילו נצלו או נתבשלו דוקא בדיעבד, אבל לכתחילה אסור להעלותם או לבשלם בכלי של בשר כדי לאוכלם בכותח ודייק ליה מדקאמר בגמ' דגים שעלו בקערה בלשון דיעבד, וכ"כ הגהות מיימוניות בפ"ט מהל' מאכלות אסורות, וכ"כ גם ר' ירוחם, אבל בעל התרומה כתב במפתחות דקטניות שבשל בקדירה חולבת מותר לכתחילה לערותן בקדירה של בשר ואפילו הקדירה בת יומא. ע"כ. וחזינן מפשט הדברים דדעתו של מרן נוטה לומר דנ"ט בר נ"ט אסור לכתחילה, משום דזוהי דעת רוב הראשונים. אולם הנה מרן בבדק הבית (שם) הדר תבר לגזיזה דכתב שם וז"ל: וכתב עוד (רבינו ירוחם) ירקות וקטניות שנתבשלו בקדירה חולבת אפילו היא בת יומא מותר לאוכלם בתבשיל של בשר, ונראה דוקא בדיעבד אבל לכתחילה אין לו לבשל בכלי של חלב דבר שרוצה לאכול עם בשר, עכ"ל, - של ר' ירוחם, וכתב על זה מרן - ואין דבריו נראים אלא לכתחילה נמי מותר לבשל בכלי של חלב דבר שרוצה לאכול עם בשר כנ"ל. עכ"ל בבדק הבית. א"כ חזינן להדיא דמרן חזר בו מדבריו בב"י וס"ל דנ"ט בר נ"ט שרי גם לכתחילה. [וע"ש בחידושי הגהות (אות א). ע"ש].

והנה אע"ג דבשו"ע (סי' צה סעיף א) נקט מרן דגים שנתבשלו או שנצלו בקערה של בשר וכו' דזהו לשון דיעבד אין מזה ראיה דמרן ס"ל דנ"ט בר נ"ט אסור לכתחילה ושרי רק בדיעבד, ואע"ג דהשו"ע נכתב לאחר בדק הבית כמבואר ביד מלאכי בכללי השו"ע (אות טו), בשם הכנה"ג, והגינת ורדים. ע"ש. וכן כתב גם הגאון חיד"א בשם הגדולים ח"ב (מער' ש אות עה) כיו"ב בשמם דהשו"ע נתחבר אחר בדק הבית. ע"ש. וראה גם למהר"י מולכו בס' שולחן גבוה בכללי השו"ע (סימן יג) שכתב שם באופן נחרץ דספר בדק הבית חברו מרן ז"ל קודם לשו"ע. ע"ש. אין מזה ראיה דמרן שוב חזר בו בשו"ע ממה שהעלה בבדק הבית, וכמו שיבואר. והן אמת שמצאתי דהגאון רבי עבדללא סומך זצ"ל בספרו זבחי צדק (סי' צה ס"ק ב) רצה לומר כיו"ב דמרן בשו"ע חזר בו מדבריו בבדק הבית שהרי חיבר את השו"ע אחר בדק הבית וכמבואר בכנה"ג, וס"ל דנ"ט בר נ"ט שרי בדיעבד. ע"ש. אולם לפום קושטא נראה לומר דמרן לישנא דהגמ' בחולין (קיא ע"ב) נקט דשם הגמ' אמרה "דגים שעלו בקערה" וכו', לשון דיעבד. ואמנם היא גופא קשיא דיש להתבונן מדוע הגמ' נקטה דגים שעלו וכו' בלשון דיעבד, ולכאורה היה נראה ליישב דנקטה הכי כדי לחדש לנו דלדעת מ"ד התם דאסור לאוכלן בכותח, זה אפילו בגוונא שהדגים כבר עלו בקערה בדיעבד, דבכ"ז אסור לאוכלן בכותח. א ושוב מצאתי לגר"ש משאש נר"ו בספר מזרח שמש על יו"ד (סי' צה ס"א) ד"ה ואף שלשון וכו' דביאר שם כיו"ב את דברי הגמ'. ע"ש. ולכאורה עוד היה נראה לבאר מאי דנקטה הגמ' לשון דיעבד, ע"פ דברי הש"ך (שם סק"א) שכתב דהא דאמר מרן דגים שנתבשלו בקדירה של בשר רחוצה יפה וכו', אין כוונתו במה שאמר "רחוצה יפה" לומר דבסתמא מחזיקים שהכלי היה מלוכלך והיה בו שומן ואז אין להתיר לאכול הדגים עם הכותח משום דהיה ממשות של בשר בקערה, דלעולם בקערה אומרים שמסתמא היתה נקיה וכמבואר בתו"ח (כלל יז ד"ב), אלא כוונתו של מרן היא לאפוקי אופן שהיה ברור לנו שהקערה לא היתה רחוצה יפה שבכה"ג אסור לאוכלו בכותח. ע"ש. (וכ"כ עוד אחרונים, עיין בכנה"ג שם (סי' צה סקכ"ג בהגב"י), ובפר"ח (שם סק"ב) ובכו"פ (שם סק"ב) ובחו"ד (שם סק"א) ובעוד פוסקים), וא"כ לפ"ז אפשר לבאר את דברי הגמ' דמה שנקטה "דגים שעלו בקערה" לשון בדיעבד, למימר דאפילו בגוונא שבשלו את הדגים בקערה ולא בדק אם יש בה שמנונית בכ"ז שרי דאמרינן מסתמא היתה נקיה, ועל זה נופל לשון "שעלו" שהוא בדיעבד, דהיינו שלא בדק את הקערה, דאעפ"כ לפי דעת שמואל מותר לאוכלם בכותח דאמרינן דמסתמא היתה הקערה נקיה והוי נ"ט בר נ"ט ושרי, אולם את עצם פעולה זו כשלעצמה לגרום נ"ט בר נ"ט להעלות דגים בקערת בשר ע"מ לאוכלם בכותח שרי אף לכתחילה. (ואולי זהו ג"כ בכלל דברי שמואל התם שאמר נ"ט בר נ"ט "הוא" ושרי, דהיינו אפילו באופן שלא בדקו שאין בקערה שמנונית, בכ"ז יש להתיר דגם בכה"ג זה נ"ט בר נ"ט דבסתמא היתה הקערה נקיה. וק"ל).

ומה גם דאין זה דבר פשוט כ"כ לכו"ע דמרן ז"ל חיבר את השו"ע אחר חיבור בדק הבית, וכמ"ש רבינו החיד"א בשם הגדולים (שם) שאחר שהביא את דברי הכנה"ג והגינת ורדים שכתבו דמרן חיבר את השו"ע אחר חיבור בדק הבית, כתב ע"ז רבינו החיד"א וז"ל: ואני הצעיר מפקפק קצת בזה שראיתי שו"ע שנדפס ראשונה ישן בלי הגהה וכתוב שם בסוף א"ח שחברו מרן בכפר ביריא שבגליל העליון שנת חשב"ה, וכבר נודע דמהדורא בתרא של בית יוסף לא נגמרה עד שנת שט"ו, ובהקדמת בדק הבית כתב שכבר נדפס הב"י פעמים שלש, ויש ליישב. עכ"ל. וראה גם בהגהות מנחם ציון על שה"ג (שם אות לא) במה שעמד ליישב ג"כ הערה זו. ע"ש. ואמנם הנה רבינו החיד"א גופיה שם בספרו במערכת ספרים (מער' ב אות לא) ערך בדק הבית בראש דבריו שם בד"ה בדק הבית וכו' הזכיר את דברי שיורי כנה"ג הנ"ל שכתב דמרן ז"ל כתב את השו"ע אחר בדק הבית, וכתב ע"ז רבינו החיד"א: כי הן אמת יש לומר דזמנין דהשו"ע מאוחר וזמנין מוקדם, וכן כסף משנה וב"י, וכן כ"מ ובדק הבית. א"נ דזמנין תקן מה שכתב קודם וזמנין לא הוה אדעתיה לגודל המלאכות דעסיק בהו ועול התלמידים ובעלי הדין ונוסף עוד לראש אשמורות עלה בכב"ש הלא ברז"י כס"ף עם המגיד כנודע. ע"כ. ובסוף דבריו שם ד"ה ואתיא וכו' חזר על דבריו אלה, וכתב, ואתיא מכללא כתבתי בקונטרסי דזמנין דבשו"ע תקן דבריו שלאחר מהדורא בתרא שתקן בבדק הבית כתב הדין בשו"ע, והגם כי אין מופת חותך וגם אני הצעיר פקפקתי על הרב שיורי כנה"ג שכתב דמרן חיבר השו"ע אחר בדק הבית (והיינו מש"כ בשם הגדולים הנ"ל במערכת ש'), מ"מ אפשר דאיזה הלכות הקדים או אח"כ תיקן כדרך המחברים וזמנין דלא הוה אדעתיה. עכת"ד. ע"ש. ומדבריו אלו של רבינו החיד"א ז"ל מבואר דלעיקרם של דברים עדין הוא נשאר בבית הספק מה קדם למה, ומבואר מתורף דבריו דס"ל דאין בזה סדר למשנה ופעם יתכן דהשו"ע קדם לבדק הבית ופעם להיפך וכמבואר בדבריו.

וראה לרב זבחי צדק ז"ל הנ"ל (סי' צה סק"ב) דכשהביא את דברי הגינת ורדים וכנה"ג שכתבו דמרן חיבר את השו"ע אחר בדק הבית וכמו שהביא דבריהם היד מלאכי, סיים וכתב ע"ז: וכן הסכים רבינו החיד"א בשם הגדולים ח"א. עכ"ד. ע"ש. והיינו שרבינו החיד"א ז"ל הסכים דמרן חיבר השו"ע אחר בדק הבית, ולכאורה לפי המבואר לפנינו מדברי רבינו החיד"א ז"ל מפורש יוצא דהוא מסופק בזה, ואיך כתב כאן הרב זבחי צדק זצ"ל דרבינו החיד"א הסכים עם הגינת ורדים וכנה"ג. ואולם שמא כוונתו באמת למה שכתב רבינו החיד"א במערכת ש' הנ"ל ששם הביא את דבריהם של הגינת ורדים וכנה"ג ואע"פ שעמד להעיר עליהם מ"מ הרי בסוף דבריו כתב ויש ליישב, וכנראה שמזה דייק הרב זבחי צדק ז"ל דמהא דסיים על קושיתו "ויש ליישב" ומצאה הקושיה מנוח לכף רגלה, א"כ ש"מ דס"ל לרבינו החיד"א ז"ל נמי כוותייהו והסכים בזה עמהם. וק"ל. וצ"ב. אולם כאמור לפי המבואר לא כן הוא דהא חזינן מדבריו במערכת ב' הנ"ל שעמד על דבריו במערכת ש' והעלה דאין החלטה בדבר וש"מ שזהו עיקר דעתו. ומה שסיים שם במערכת ש' בלשון "ויש ליישב" עדין לא מורה שכך היא דעתו אלא לפום קושטא כתב דאפשר ליישב את ההערה שהעיר שם על כנה"ג, אבל בעיקרא דמילתא עדין מסופק הוא. ודו"ק. ושו"ר ג"כ לרבינו השד"ח בכללי הפוסקים (סימן יג אות ל) שכתב, בדק הבית אם חברו מרן קודם השו"ע או אח"כ במחלוקת הוא שנוי ומרן חיד"א אף שבספרו שיורי ברכה או"ח (סי' רסח) נראה דהוא שר המסכים לדברי מרן החבי"ב בעל כנה"ג דבדק הבית קדים, כבר גלה דעתו בשאר דוכתי דמפקפק בזה עיין שם הגדולים במערכת סופרים (באות שו"ע) ובמחזיק ברכה (סימן קא), וכן מדוקדק לשונו שבספר יוסף אומץ (דף נא) שכתב וכ"ש לפי מ"ש הכנה"ג דהשו"ע אחר בדק הבית וכו', ומדלא כתב וכל שכן למאי דנקטינן דהשו"ע אחר בדק הבית כדברי כנה"ג וכו' נראה קצת דלא ברירא ליה הכי, אך בשיורי ברכה אבהע"ז (סי' קכט אות כג) נראה דאזיל לשיטתו בשיורי ברכה או"ח הנ"ל. עכת"ד. יעו"ש. הא חזינן דאף רבינו השד"ח נקיט לה בדעתיה דרבינו החיד"א ז"ל דהוא מסתפ"ק ועולה בענין זה אם אכן כך הוא דמרן ז"ל חיבר את השו"ע אחר שחיבר את בדק הבית, או שאין סדר למשנה. (וראה בשדי חמד (שם) מה שהביא עוד בענין זה מדברי האחרונים הללו מצדדים לכאן והללו לכאן. ע"ש]. וע"ע בשו"ת ויקרא אברהם למהרא"ח אדאדי חחו"מ (סימן מג דף עט ע"ד) שג"כ עמד בזה והתם נקט לה בפשיטות דהעיקר הוא לומר בזה דמרן ז"ל חיבר השו"ע אחר שחיבר את בדק הבית. ע"ש. ועכ"פ איך שיהיה אחר דחזינן בדברי טעם הללו של רבינו החיד"א שי"ל דאין סדר למשנה, וראה בשד"ח (שם) שהביא את דברי הגר"ח פלאג'י בס' נשמת כל חי ח"ב (דף ח ע"ד) שכתב נמי כיו"ב דאין סדר למשנה ולאו ברירא מילתא דמרן ז"ל חיבר את השו"ע אחר בדק הבית די"ל לפעמים זה קודם ולפעמים זה. יעו"ש. ומעתה כיון שכך הוא הכ"נ בנידון דידן י"ל דאין שום ראיה מכך דבדבריו בשו"ע נקט לשון דיעבד ובדבריו בבדק הבית מבואר דס"ל דמותר אף לכתחילה, ונאמר דבשו"ע חזר בו מבדק הבית, דאפשר לומר דמה שכתב בשו"ע הוא קודם החזרה והיינו כדעתו בבית יוסף, ואח"כ כתב את דבריו בבדק הבית דנ"ט בר נ"ט בבו"ח מותר אף לכתחילה, וזוהי עיקר דעתו דעת עליון ז"ל כי היא היא משנה אחרונה. וק"ל.

ומזה יש להעיר קצת על מה שכתב רבין חסידא חיים עד העולם הגר"ח פלאג'י בספרו "מועד לכל חי" (סי' יב אות יח) וז"ל: יזהר בכרתי וקרא וסילקא איזה יקדים לפי הכלים שנתבשלו בהם דלפעמים אוכל תחילה מכלי ב"י שנתבשלה בו בשר, ואח"כ אוכל בכלי שנתבשל בו גבינה בת יומא, וזה וזה בחמין וחלילה לא יהיה בראשו נגעו. ע"ש. והרי אם חזינן דלפי דעת מרן שרי לאכול תבשיל שנתבשל בתוך קדירה בשרית ב"י לכתחילה עם חלב ממש וכנ"ל משום דהוי נ"ט בר נ"ט ושרי אף לכתחילה, כ"ש וכ"ש שיהיה מותר לאכול כרתי שהיה מונח בכלי חלב ב"י לאחר סלקא שהיה מונח בכלי בשר ב"י, ויתכן דבכה"ג שרי אפילו לדעת הרמ"א ודעימיה דס"ל נ"ט בר נ"ט אסור לכתחילה, בכה"ג שהוא אוכל דבר שנתבשל בכלי חלב לחוד אחר שאכל כבר דבר שנתבשל בכלי בשר שרי לכו"ע גם לכתחילה, עי' היטב ברמ"א שם בסעיף ג', וא"כ מדוע אסר בזה הרב זצ"ל וכתב שיש להזהר, ואולי הנהגה טובה קמ"ל רבי בגדר הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו ובפרט בליל ראש השנה (שעל זה הוא מדבר שם) משום סימנא טבא לכולי שתא ונקט להחמיר בזה לפנים משורת הדין אע"ג דבעלמא שרי, וכמו שסיים שם הוא גופיה "ולא יהיה בראשו (היינו ראש השנה) נגעו". וק"ל.

ועכ"פ לפי מאי דחזינן בדברינו הנ"ל דלדעת מרן שרי נ"ט בר נ"ט דהיתרא גם לכתחילה, (וכאשר שמעתי ג"כ ממו"ר הגאון הראש"ל שליט"א פא"פ דהכי ס"ל למרן ז"ל), גם בנידון שלפנינו י"ל דאפילו נימא שנבלע במכונה מהבשר או מהחלב לא אכפת לן במה שיחזור ויפלט מהם במים השניים ושוב יבלע בכלים דזה הוי כדין ב' קדירות נקיות שאפילו הם ב"י דלפי דעת מרן שרי לרוחצם יחד גם לכתחילה. [וכל היכא שעושה כן בזה אחר זה דהיינו ששוטף את כלי הבשר לחוד ואת כלי החלב לחוד בודאי דיש להתיר בזה גם לדעת הרמ"א ואף לכתחילה, וכעין זה מצאתי מבואר בדברי הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה הנדפ"מ חיו"ד ח"ג (סימן י' אות ב) שהביא שם את דברי הרב השואל שעמד לבאר את דברי הרמ"א שהתיר בסי' צה ס"ג בהדיח כלי בשר במים ואח"כ הדיחו באותם מים כלי חלב דשרי, דכ"ז דוקא בדיעבד אבל לכתחילה אסור. וכתב עליו הגר"מ פיינשטיין דלא היא דלעולם אף לכתחילה שרי לעשות כך דאע"ג דנ"ט בר נ"ט אסור לכתחילה וכמבואר בט"ז ובש"ך מ"מ מבואר בדבריהם דזהו דוקא באכילה כלומר דאסור לבשל דגים בקערת בשר לאוכלן בכותח, אבל לבשל הדגים בכלי בשר ע"מ להעלותן אח"כ על כלי חלב מותר אף לכתחילה ובב"ח מפרש נמי כן. וממילא לפ"ז הכ"נ אם רק מדיח את כלי הבשר במים הללו בודאי דמותר להדיח בהם אח"כ כלי חלב גם לכתחילה. ומזה העלה שם הגאון זצ"ל דשרי להדיח כלי בשר במדיח כלים חשמלי ואח"כ להדיח בו כלי חלב דאם באותם המים עצמם שרי כ"ש כל כה"ג שהמים מתחלפים. ע"ש].

אולם יש קצת להעיר דאע"ג דמרן התיר לרחוץ כלי בו"ח יחד אפילו הם בני יומן, הנה הגאון זבחי צדק (סי' צה ס"ק כט) כתב דאפילו לספרדים ההולכים בעקבות מרן, בענין זה המחמיר תע"ב מפני שהאוסרים בענין זה הם רבים כמו שמנאן הכנה"ג (שם בהגב"י סקל"ז), ואף רבני הספרדים שהם המהראנ"ח בתשובותיו (ח"ב סי' סח), ומהרימ"ט בתשובותיו (סי' קכב) כתבו דראוי להחמיר בזה אע"ג דלעיקר דינא דעת מרן להקל, וכן אפילו רבינו החיד"א כתב בענין זה משם הרב בית יהודא דהנזהר בזה תע"ב. ע"ש. וע"ע גם בכף החיים למהר"י סופר (שם סקל"ח) שהביא ג"כ כיו"ב. ע"ש. ושוב מצאתי דגם מהר"ם שי"ף במס' חולין (קיא ע"ב) בד"ה בסה"ד ואם וכו' העיר על דברי מרן דהתיר לרחוץ כלי בו"ח ב"י יחד, דהרי המים נעשים נבילה שהם בלועים מבשר וחלב וטעם כעיקר, והם חוזרים ונבלעים בכלים. ע"ש. ובפרט יהיה קשה להסוברים כהרמ"א דאסר לרחוץ כלי בו"ח יחד גם בדיעבד, וממילא לכאורה לא נוכל לצרף סניף זה להקל, אולם דברינו במקומם עומדים, דהא בלא"ה יש צרופים אחרים להקל בדבר וכנ"ל.
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi