The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

למעלה
בענין אמירת שיר המעלות בסיום תפילת העמידה [וכאמור דענין זה דאמירת שיר המעלות בסיום תפילת י"ח הובא בדברי הרב שלמי ציבור (דף קלד ע"ג אות ג) שכתב שם וז"ל: כתב בספר עשרה מאמרות יש לומר קודם אלהי נצור שיר למעלות אשא עיני, ואז יהיה אהוב למעלה ונחמד למטה כשיאמר אותו ביראה גדולה ולא לצפות לשום טובה חלילה. עכ"ד. ע"ש. ואכן הנה דברים אלה נמצאים בדברי הרמ"ע מפאנו בספר עשרה מאמרות (מאמר ד ח"ד פרק יז) שכתב שם וז"ל: יאמר נא צדיקו של עולם דכתיב ביה הצדיק אבד, אשא עיני שתי מדות שעליו, אל ההרים שלשה שעליהן, מאין הוא כליל תלת, יבוא עזרי כדאמרן, והוא באמת יחוד נפלא פשוט וברור בשפת אמת, והאומר המזמור הזה בכוונה בסוף כל תפילותיו קודם עקירת רגליו, מזמנין לו בת זוגו הוגנת לו, אם בתולדות ואם ברחמים, והמבקש רחמים על הזווג העליון לפי הכוונה שזכרנו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה למען יזכה לאתערא מתתא ולהיות שושבין לעילא. עכ"ל. ע"ש. וא"כ לכאורה לפ"ז קשיא טובא דמאי קאמר הרב שלמי ציבור ורבינו החיד"א הנ"ל (בס' ציפורן שמיר סי' ב אות לא) משמיה דהרמ"ע מפאנו דהאומרו יהיה אהוב למעלה וכו', וכן העתיק סתמא מדבריהם הרב כף החיים סופר (סי' קכא אות ו). יעו"ש. הרי כאמור עיקר מקורו של ענין זה דאמירת שיר המעלות בסיום תפילת העמידה הוא מדבריי הרמ"ע מפאנו, ואילו בדברי הרמ"ע מפאנו דבר זה לא נזכר כלל וכלל אלא רק כתב דמזמנין לו את בת זוגו וכו', ותו לא מידי. וגם עוד יש להעיר בדבריהם דרבנן קדישי הנ"ל עליונים למעלה, במה שכתבו בפשיטות לומר מזמור זה דשיר המעלות קודם אלהי נצור, ואולם בדברי הרמ"ע מפאנו הנז' חזינן דקאמר לאומרו למזמור זה "בסוף כל תפילותיו קודם עקירת רגליו" והיינו בפשטות קודם שאומר יהיו לרצון אמרי פי דעושה שלום, ועכ"פ בודאי לא קודם אלהי נצור. ושו"ר הלום בס"ד בדברי הגר"י רקח בס' שערי תפילה (בדיני תפלת י"ח אות יט, דף לז ע"ב) שכתב שם וז"ל: כתב בספר עשרה מאמרות וכו' דהאומר שיר למעלות בסוף כל תפלה קודם עקירת רגליו מזמינין לו בת זוגו ההוגנת לו וכו', ובשלמי ציבור ובצפורן שמיר כתבו בשם עשרה מאמרות הנז' דאז יהיה אהוב למעלה ונחמד למטה יעו"ש, והגם שלא נכתב כל זה במקום הנזכר, מ"מ אפשר במקום אחר. וכל זה שאומר שיר המעלות היינו אחר יהיו לרצון עי' ס"ק כב, ובמקום אחר הארכתי בזה ככל הצריך. עכ"ל. ע"ש. וחזינן דאכן עמד כאן מהר"י רקח להעיר בב' נקודות אלו, חדא דהרי אין מוזכר דבר זה דיהיה אהוב למעלה וכו' בדברי הרמ"ע מפאנו, וכתב דשמא כתב כן במקום אחר. (ושמא י"ל דכוונתם דרבותינו זיע"א יצאה להם מכלל דבריו דהרמ"ע, שכתב, דהמבקש רחמים הוא נענה תחילה וכו', והיינו נמי בכלל ענין זה דנעשה אהוב למעלה ונחמד למטה שמתקבלת ונשמעת בקשתו. וצ"ע). וגם העיר בעקיפין דהרי צ"ל מזמור זה בסוף תפילת י"ח ולא קודם אלהי נצור, והגם שלא ציין דהרמ"ע גופיה נמי כתב כן להדיא דיש לאומרו בסוף התפילה, עכ"פ בודאי שכן יש לעשות לאומרו לשיר המעלות רק בסוף התפילה אחר שאומר יהיו לרצון אמרי פי דקודם עושה שלום, ולאחר מכן יבקש תחנונים כפי שרגיל ואח"כ שיר המעלות ושוב יאמר יהיו לרצון ועושה שלום כדי להסמיך יהיו לרצון לעושה שלום, וכמבואר נמי בדברי מרן בשו"ע או"ח (סי' קכא ס"ב) שכתב, אין נכון לומר תחנונים קודם יהיו לרצון אלא אחר סיום י"ח מיד יאמר יהיו לרצון ואם בא לחזור ולאומרו פעם אחרת אחר התחנונים הרשות בידו. ועי' בט"ז (שם סק"ב) שכתב שכן יש לנהוג לעשות לכתחילה. וכ"כ נמי המג"א (שם סק"א) דטב לומר יהיו לרצון קודם התחנונים ואחריהם. ועי' נמי בכף החיים סופר (סי' קכב ס"ק יב) שהביא כן נמי בשם האחרונים שכן יש לנהוג לומר יהיו לרצון קודם התחנונים וכשמסיים יאמר שוב יהיו לרצון וכו' ועושה שלום. יעו"ש. ואגב אורחיה יש לדקדק קצת בדברי רבינו החיד"א והרב שלמי ציבור (הנ"ל) שכתבו עוד בענין זה דאמירת שיר המעלות בסיום תפילת העמידה, ולא יצפה לשום טובה חלילה וכו', דמהו ענינו בדברי הרמ"ע מפאנו הנזכר. והלום ראיתי בזה להגאון האדמו"ר ממונקטש בס' דברי תורה (מהדורא א אות פג) שאכן עמד שם בין בתרי אמרותיו בדברים אלה וכתב: בסידור הר"ר שבתי ז"ל בסוף תפילת השמונה עשרה, וז"ל, קודם אלהי יאמר שיר למעלות אשא וכו' ויהיה אהוב למעלה ונחמד למטה, ויאמרו ביראה גדולה ולא יצפה לשום טובה חלילה כ"כ הרב בעל ע"מ עכל"ה בסידור, ומ"ש בלשונו "ולא יצפה לשום טובה חלילה" לא אדע הפירוש, ואם כונתו שיהיה ע"מ שלא לקבל פרס וזהו שלא יצפה לשום טובה, אך הנה בתפלתו ל"ש זה דהא כן הוא התפלה שמבקש דבר זה ומצפה לטובת הש"י. ואולי כונתו שיהיה כונתו בהתפלה לצורך גבוה (בעת אמירת המזמור שיר למעלות וגו'), והיינו כמ"ש בהקדמת פע"ח למהר"נ שפירא ז"ל שצ"ל התפלה לצורך גבוה לעשות התיקונים ויחודים בעולמות עליונים ולא לצורכי גשמיות, וז"ש שלא יצפה לשום טובה חלילה, היינו לשום מגמתו רק לטובה פרטית בעוה"ז, זהו לא יתכן, רק ישען בשם ה' אלקיו. ובפשט המזמור שיר למעלות אשא וגו' היינו עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ, רק בדרך בטחון חזק ואמיץ בלבבו שבודאי יעשה הש"י עמו לטובה. אולי זהו כוונתו בסידור הנזכר. וגם מ"ש בשם העשרה מאמרות חפשתי ומצאתי בסגנון אחר בעשרה מאמרות (במאמר חקור דין ח"ד פי"ז) [והוא מובא ג"כ באגרא דפרקא (אות סג) בט"ס בציון המ"מ], וז"ל, והאומר המזמור הזה (שיר למעלות אשא עיני וגו') בכונה בסוף כל תפלותיו קודם עקירת רגליו מזמנין לו בת זוגו הוגנת לו אם בתולדות ואם ברחמים, והמבקש רחמים על הזיווג העליון לפי הכונה שזכרנו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה למען יזכה לאתערא מתתא (פי' היד יהודא - למען יזכה בזיווג שלו), ולהיות שושבין לעילא עכל"ה עיי"ש. וכנראה שזהו כונת הר"ר שבתי בסידור, ושכן נמצא בעשרה מאמרות הגם שהוא בלשון אחר וסגנון משונה זמ"ז, עכ"פ הכונה מה שסיים הרמ"ע ז"ל והמבקש רחמים על הזיווג העליון וכו' והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה וכו' כנ"ל, זהו כונת הדברים "ולא יצפה לשום טובה חלילה" היינו כנ"ל (מהקדמת פע"ח) שלא יבקש טובת עצמו בגשמיות לזיווג התחתון רק לזיווג העליון ואז הוא נענה תחלה למטה ע"י שמגמתו רק לטובה עילאה להיות שושבין לעילא כנ"ל. עכ"ד. ע"ש. וחזינן לפ"ז דהרב מנחת אלעזר מפרש דברים אלה ע"פ דברי הרמ"ע מפאנו, דהיינו שיבקש על כבוד שמים ולא צורכי עצמו. ומש"כ שכן הוא בסידור הנזכר, כאמור כבר קדמוהו רבנן והוא כתוב כבר מקדם בדברי הרב שלמי ציבור ורבינו החיד"א, ובודאי מדבריהם לוקחו דברי הסידור הנזכר. ועכ"פ לפי מה שהוא מפרש דברים אלה ע"פ דברי הרמ"ע מפאנו הנזכר, אכן יש לומר דהרב שלמי ציבור ורבינו החיד"א נתכוונו נמי לדבריו אלה דהרמ"ע מפאנו ולא למקום אחר, ולא כמש"כ הרב שערי תפילה הנ"ל דשמא דבר זה נזכר במקום אחר, אלא באמת הוא במאמר הזה גופו. וגם הנה כבר אמרנו לבאר לעיל את דבריהם במש"כ דיהיה אהוב למעלה וכו', אע"פ שדבר זה לא נזכר להדיא בדברי הרמ"ע מאנו, מ"מ שמא היינו ע"פ מש"כ הרמ"ע מפאנו דהוא נענה תחילה וכו' דהיינו משום דיהיה אהוב וממילא נשמעת ומתקבלת בקשתו. וק"ל. ואגב אורחיה בענין זה דאמירת שיר המעלות בסיום תפילת י"ח, ע"ע בהכי נמי בדברי הגרי"ח בשו"ת סוד ישרים שבסוף שו"ת רב פעלים (ח"ד סי' יט) שנשאל שם בענין שיש לו פחדים ואינו יודע למה וממה הוא מפחד, דמה יעשה להסיר פחדים אלה, והשיב, דיזהר בקריאת שמע שחרית וערבית ושעל המטה שיקרא אותה בכונה ובמתון, וגם יזהר שלא ירגיל להניח ידיו על נחיריו ושפתיו ועיין בגמרא דפסחים (קיב ע"א), וגם יזהר בנט"י של שחרית ושל בית הכסא לעשותה ג"פ בסירוגין ובשופי וכן יזהר בנט"י אחר ההקזה ואחר גלוח ואחר נטילת צפרניו לעשותם ג"כ ג"פ בסירוגין, וכן גם ירגיל לומר בלחש בכל עת משעות היום או משעות הלילה דברים אלו "עיזא דבי טבחי שמינא מינאי” וכן בעת שמתעורר הפחד בלבבו אז תכף ומיד יאמר דברים אלו ועיין בגמרא מגילה (ג ע"א). גם ישתדל לתלות עליו שן של זאב. גם יזהר לומר בכל יום בבוקר מזמור יושב בסתר עליון שלשה פעמים ויתחיל מן פסוק ויהי נועם. וכן יאמר ג"כ מזמור שיר למעלות אשא עיני אל ההרים שלשה פעמים וקודם שישן יאמר מזמורים אלו פעם אחת. גם בכל תפלת העמידה הן בשבת הן בחול יאמר קודם אלהי נצור מזמור שיר למעלות אשא עיני אל ההרים. וכן גם זהר ללבוש טלית קטן כשר ובדוק. וכן גם יכתוב הסופר על קלף כשר שם "נעורירון" היוצא מן פסוק ויאמר אליהם ישראל אביהם וכו' ושם “צדנלב"ש" היוצא מן פסוק מעט צרי ומעט דבש וכו' ויתלה עליו, ושמות אלו כתובים בשער הכונות לרבינו האר"י ז"ל אצל פטום הקטורת. עכ"ד. ע"ש. וחזינן מכלל דבריו אלה דאמירת שיר המעלות בסוף י"ח יש בו אף משום הצלה מן הפחד. וק"ל]. וכאמור כל אחד יעשה כמנהגו בזה מה לומר בסיום התפילה, ומ"מ אף הנוהג לומר שיר המעלות אשא עיני וכו', הנה נראה דנכון הוא שביום דאין אומרים בו למנצח בנגינות אחר ברוך שאמר כגון יום שבת ויו"ט, דיאמר למנצח בנגינות בצורת המנורה בסיום תפילת י"ח נוסף על שיר המעלות אשא עיני, כדי שישלים בכך את חוק מעשהו שבכל יום לומר למנצח בצורת המנורה, ואולם אין זה מעכב כי יוכל לאומרו כאמור לעיל אף בסיום התפילה, ומ"מ ראוי הוא בכל עת שיוכל לומר ב' מזמורים אלו בסיום התפילה שיר המעלות ולמנצח בנגינות בצורת המנורה דיאמרם וזאת לרוב חשיבותם של דברים ועוצם גדולתם שזוכה בכך לדברים הרבה ומזה ומזה אל תנח ידיך, והיו לאחדים בידיך לאומרם טובים השנים, ואולם כאמור הוא כל היכא שאכן יוכל לאומרם. [ואגב אורחיה יש לציין באשר נשאלתי בענין זה דאמירת למנצח בצורת המנורה ביום שבת קודש ובימים טובים דהא הבאנו לקמן מדברי הרב מהר"י אלגאזי בס' שלמי ציבור ושלמי חגיגה שכתב בשם אמרם הלא הוא רבינו הרמב"ן ז"ל דהקורא את מזמור זה דלמנצח בנגינות בצורת המנורה חשוב כאילו הדליק המנורה בביהמ"ק, וראה בזה נמי סגולות ישראל (מערכת מ אות נג) שהביא נמי דכל הקורא למנצח בנגינות בצורת המנורה נחשב לו כמדליק המנורה בבית המקדש, וכאילו מקבל פני השכינה, ומובטח לו שלא יקרנו מקרה בלתי טהור. עכ"ד. ע"ש. וא"כ לפי זה דנחשב כאילו מדליק המנורה בביהמ"ק וכו' אי שרי לאומרו בשבת, דשמא משו"ה אין אומרים אותו בשבת אחר ברוך שאמר דלא יחשב כמדליק המנורה בשבת. ברם בקושטא י"ל דאי משום הא לא אריא, דהנה עיקרם של דברים שלא לומר למנצח בנגינות אחר ברוך שאמר בשבת הוא ע"פ קבלת רבינו האר"י ז"ל וכמ"ש נמי רבינו החיד"א בס' מחזיק ברכה (בקונטרס אחרון סי' נ) שכתב שם, מה שכתבתי בברכ"י לומר מזמור למנצח בנגינות בחול ומזמור השמים מספרים בשבת ושלא לומר פסוק עורי צפון וכו', וכן כתב מהרח"ו זצ"ל בס' הכוונות שקיבל מרבינו האר"י זצ"ל ובספר אור צדיקים לרמ"פ. ע"ש. והיינו בפשטות משום ענין סדרי העולמות וכו' כמתבאר מכלל הדברים שם, ואינו ענין להדלקת המנורה, כיון דבעיקרא דמילתא של הדלקת המנורה בשבת הרי אכן הדלקתה דוחה אף את השבת וכמבואר בהרמב"ם הל' תמידין ומוספין (פ"ג הלכה י) שכתב שם: דישון המנורה והטבת נרותיה בבוקר ובין הערבים וכו', והדלקת הנרות דוחה את השבת ואת הטומאה כקרבנות שקבוע להם זמן שנאמר "להעלות נר תמיד". ע"כ. וכתב הכסף משנה (שם) דדרשה זו דדרשינן דדוחה את השבת משום שנאמר בה תמיד, הוא בתורת כהנים (פר' אמור). ע"ש. וכבר עמדו המפרשים לבאר בשיטת הרמב"ם דס"ל דהדלקה המנורה היתה אף בבוקר ולא היה הכהן עושה בה סתם הטבה בעלמא וכמו שהארכנו בזה בשיטות הראשונים במקום אחר, אם אף הדלקה זו דהבוקר דוחה את השבת, עי' בחשק שלמה מס' שבת (כא ע"ב ד"ה גמ'), ובשו"ת בנין שלמה (סי' נג), ובשביתת יו"ט (או"ח סי' ב). יעו"ש. ועכ"פ חזינן דהדלקת המנורה דוחה את השבת, ולכן אין לחוש לזה ושפיר ואף נכון הוא לאומרו למזמור זה בצורת המנורה אף בשבת אחר התפילה או בסוף תפילת י"ח. וק"ל]. והנה מנהגינו לומר למנצח בנגינות בכל יום אף בתפילת מנחה אחר שמונה עשרה קודם עלינו לשבח, וזאת מלבד האמירה דתפילת שחרית קודם ברוך שאמר, שענין שם הוא מכוון כנגד הדלקת המנורה שהיתה בביהמ"ק, וכמבואר בדברי האבודרהם שהבאנו לעיל, מ"מ המנהג הוא לומר את מזמור זה של למנצח בנגינות אף בתפילת מנחה וכמבואר בס' מנחת אהרן (כלל יט אות יב) שכתב שם, דלפי שהחיצונים מתחילים להתגבר בשעת המנחה, על כן אומרים אחר תפילת מנחה מזמור אלהים יחוננו ולכוין בזה לגרש את החיצונים מעליו ולמען לא יעשקו את תפילתו. ע"ש. ולפי זה כתב הרב חיים בנימין פונטרימולי בספרו פתח הדביר מהדורא תנינא (סו"ס רלד סוס"ק ה ד"ה ואומר דמעין) לבאר דמהאי טעמא יש לבאר מה שאין אנו אומרים למנצח בנגינות בתפילת המנחה של ערב שבת קודש, דכוין דכאמור כל אמירה זו היא להציל מן החיצונים וכו', בערב שבת אין אנו צריכים לזה, דהרי כבר כתב מהרח"ו בס' תוצאות חיים כ"י בסדר יום השישי (דף רד ע"א) כי במנחה בערב שבת ענין קבלת שבת היא להמשיך קדושת השבת בעת ההיא, כי מעת תפילת המנחה מתחילין העולמות להכלל ולעלות זה בזה. ע"כ, נמצא דהארת קדושת השבת מתחיל מעת תפילת המנחה ואיתא בהקדמת הזוה"ק (דף יד ע"ב) וז"ל כיון דאתקדש יומא ושלטאה קדושה על עלמא ההוא סטרא אחרא אזעירת גרמא ואטמרת כל ליליא ויומא דשבתא וכו' ואטמרין גון נוקבא דתהומא רבא וכו' ע"כ, וא"כ אם נאמר דגם מעת המנחה מתכפיין כל חייןלין דסט"א כיון דמעת ההיא כבר התחילו להכלל העולמות מכח קדושת השבת כנז' תו לא צריכינן לומר שיר המנורה לגרש החיצונים שלא יעשקו תפילתו, דבלא"ה בעת ההיא הרי הם מוכנעים, כי עוד מעט הם עתידים להטמר גו נוקבא דתהומא, ועל כן לא פש בזה אלא טעם לומר פסוק בעונתו שהוא רמז להטבת הנרות שהיו מטיבים ומדליקין המנורה בין הערביים, ובזה הנה משום דאיכא הכא כבר ענין פסוק בעונתו טפי עדיף מיניה לומר השיר עצמו שהיו אומרים הלויים בתמיד של בין הערביים לכן תיקנו בערב שבת לומר ה' מלך דבזה מקיימים אמירת פסוק בעונתו וזכר למקדש ממש בשיר גופיה ולא במזמור דעלמא, וכ"ש בשבתות ויו"ט עצמן דליכא סטרא אחרא וחיצונים דודאי עדיף לומר שיר של יום עצמו. עכ"ד. ע"ש. והיינו דהרב פתח הדביר האריך שם קודם לכן מדוע אין אנו אומרים שיר של יום בערב כשם שהיה שיר של יום במנחה בתמיד של ערב בכל יום, וביאר בזה דאנו אומרים מזמור זה של למנצח בצורת המנורה שהוא לשמירה על התפילה מן החיצונים וכו', וממילא כיון שאומרים מזמור זה כבר לא אומרים מזמור שיר של יום אבל כאמור בערב שבת וכן בשבת ויו"ט שאין אומרים מזמור זה עדיף שיהיה אמירת שיר של יום בזה, ולכן בערב שבת אומרים מזמור ה' מלך גאות לבש ובשבת אומרים מזמור הללויה אודה ה' בכל לבב וביו"ט מזמור של אותו היו"ט. [ויש לציין דהנה מה שאומרים במנחה של שבת אודה ה' בכל לבב, על אף שאין זה מזמור שיר של יום השבת עצמו, וכמבואר ברמב"ם הל' תמידין ומוספין (פ"ו ה"ט) דמזמור של שבת הוא פרק מזמור שיר ליום השבת וגו'. ע"ש. מ"מ עדיין י"ל דאומרים במנחה של שבת מזמור אודה ה' בכל לבב וגו', משום דהוי כי הא דאמרו חז"ל בפסיקתא רבתי (הוספה א פרשה ד) ד"א יספת לגוי וגו' אומות העולם אתה נותן להם ימים [טובים] והן אוכלים ושותין ושמחים [ופוחזין] ונכנסין בבתי תיאטריאות ובבתי קרקיסאות שלהן ומכעיסים אותך, אבל ישראל אתה נותן להם ימים טובים והן אוכלים ושותים ושמיחים ונכנסין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומרבין בתפלות ומרבים במוספים ומרבים בקרבנות לפיכך אמר הכתוב ביום השמיני עצרת תהיה לכם וכו'. ע"ש. ועל כן אומרים נמי במנחה דשבת הפסוק "ואני תפלתי לך ה' עת רצון אלהים ברוב חסדיך וגו'" להורות על גדולתן של ישראל שעל אף שאכלו ושתו היום ביום שבת בכ"ז עומדין ומשבחין את הקב"ה ומתפללים לפניו והיינו ואני תפלתי וגו', וכמו שכתב כיו"ב בטור או"ח (סי' רצב) וז"ל: סדר מנחה אומר ש"צ אשרי ובא לציון וקדיש ואומר פסוק ואני תפלתי לך ה' עת רצון ע"פ המדרש ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר וכתיב בתריה ואני תפלתי לך ה' עת רצון וגו' אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אע"פ ששתינו ואני תפלתי לך ה' ובספרד נוהגין לכפלו וכו'. ע"ש. ועל כן יש לומר נמי דאומרים מזמור זה דאודה ה' וגו' שהוא ג"כ ענין של שבח שכן נוהגין ישראל שביום זה משבחין את הקב"ה ולא זחה דעתם עליהם כאומות העולם. וק"ל. ושו"ר הלום בשו"ת התעוררות תשובה (חלק ד סימן כה) שאכן עמד בענין זה של אמירת מזמור אודה ה' בכל לבב וגו' במנחה של שבת, וכתב לבאר דנראה הטעם לזה, שהרי אמרו במסכת סופרים (פרק יח הלכה ג) שהיו אומרים בכל יום טוב מזמורים מעין אותו היום, וכן בפורים ובחנוכה. ומבואר שם עוד, שמי שאינו בקי אומר מזמור אודה ה' בכל לבב. ועל כן אנו אומרים אותו במנחה של שבת. ע"ש. ולפי דברים אלה אכן עולה שוב דמזמור זה הוא נמי משום שיר של יום וכעין דברי הרב פתח הדביר הנ"ל אשר סתם את דבריו בזה. וראה עוד בענין אמירה זו של מזמור אודה ה' בכל לבב וגו' בביאור ניצוצי אורות בזוה"ק פר' יתרו (דף סח ע"א אות ה) שכתב שהטעם בזה הוא משום דמקדמת דנא היו קוראים במנחה של שבת הפטרה מתוך הכתובים, וכאשר בטלה אמירת הרפטה זו התקינו לומר מזמור זה של אודה ה' בכל לבב וגו' שהוא נמי בכתובים. ע"ש. ועי' עוד בזה בשו"ת בית האוצר (סימן כו), ובשו"ת משיב הלכה (ח"ב סימן נח). ע"ש. וע"ע נמי בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' כה) שאכן עולה ומתבאר שם נמי דמזמור זה נאמר במקום שאין יודעים מהו המזמור שלו וכמבואר במסכת סופרים,והוסיף וכתב שם: ואין שיר מיוחד לרגלים במנחה אלא אומר השיר של חול, וכשחל יו"ט בשבת ראוי היה לנו לומר שיר של שבת בכל התפלות, אלא כיון שאנו רגילים לומר במוסף ובמנחה אודה ה' בכל לבב שאיננו מיוחד לשבת, אלא מושאל אלינו במקום הפסוקים של תודה, אף אנו אומרים שירי המועדות בלבד במוסף בין בחול בין בשבת וחוזרים לאודה ה' בכל לבב במנחת שבת שחל בו יו"ט וכו'. ע"ש. ומכלל דבריו אלה שכתב לאומרו למזמור זה כיון שיש בו ענין שבח של תודה יש לדקדק מעט כאשר אמרנו להביא בריש דברינו שמקפידים אנו לומר שבח במנחה של שבת להראות שאין אנו ח"ו כשאר אומות העולם שאוכלים ושותין וזחה דעתם עליהם רח"ל, אלא להיפך משבחים ומפארים את השי"ת בכל לב. וק"ל]. ואולם ע"ע היטב בדבריו של הרב פתח הדביר עוד קודם לכן (שם סק"ד ד"ה אולם לע"ד וכו') שכתב לבאר דענין אמירת למנצח בנגינות בצורת המנורה אחר תפילת י"ח של מנחה היא כנגד הדלקת המנורה של בין הערביים, והוא כעין שכתב האבודרהם הנ"ל גבי אמירתו בבוקר דהוא כנגד הדלקת המנורה דהבוקר, ולפי זה פירש הרב פתח הדביר דלכן במנחה אומרים אותו רק אחרי תפילת שמונה עשרה דלהוי דומיא דהדלקת המנורה של בין הערביים שהיתה בסיום כל סדרי העבודות, ועמד לבאר שם דאמנם שלפי זה היינו צריכים לומר אף את אמירת פיטום הקטורת אחרי התפילה קודם שיר המנורה, דהכי תני בברייתא דפסחים (טו ע"א) אין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערביים אלא קטורת ונרות וכו', מ"מ אין אנו יכולים להשאיר את אמריתו לאחר התפילה שאז יהיה כבר עת ערב והוא עת שליטת הדינים וכו' ואין לומר אז הקטורת, ולכן משאירים את אמירת למנצח בצורת המנורה עד לאחר תפילת מנחה כדי שיהיה זה כנגד הדלקת המנורה של ערב. עכ"ד. ע"ש. ואולם עתה הנה בדבריו אלה שהוא מבאר דאמירה זו דלמנצח היא להציל מן החיצונים וכו' ועל כן בערב שבת אין אומרים אותו וכו', א"כ לכאורה היאך נשלים את ענין זה של הדלקת המנורה, והגם שרמז וכתב ע"ז בדבריו הנ"ל לומר דעדיף בזה ענין שיר של יום דערב שבת מהדלקת המנורה, מ"מ אנן בדידן דכבר הבאנו לעיל דהמנהג הוא לומר למנצח בנגינות בצורת המנורה בסיום תפילת שמונה עשרה, ראוי הוא שיקפיד לומר למנצח בנגינות בצורת המנורה בסיום תפילת י"ח דערב שבת ובשבת ויו"ט, ויכוין בזה נמי על ענין הדלקת המנורה, וממילא זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן. וק"ל. והנה עוד איכא עת שנהגו והקפידו לאומרו למזמור זה דלמנצח בנגינות, והוא בימי ספירת העומר וכמבואר בדברי הגר"ח פלאג'י בס' מועד לכל חי (סי' ה אות כא) שכתב שם, בכל ימי העומר יאמר בשעת ברכת כהנים מזמור למנצח בנגינות בצורת המנורה והוא סגולה נפלאה דיצליח בכל מעשיו ואינו ניזוק כל אותו יום, ש"ח דרצ"ח ע"ד משם אמרם הרמב"ן ועה"ד אות יד יע"ש, מוה"ר חסיד שבכהונה בס' שבט מוסר (פרק לא) הביא זה בסתם וכנראה דהבין דהוא לכל ימות השנה. עכ"ד. ע"ש. [ואיברא דיש לדקדק בדבריו אלה דהגרח"פ, דהנה בס' שלמי חגיגה למהר"י אלגזי שם (הל' ספירת העומר אות לו דף רצח ע"ד) כתב ענין זה בזה הלשון: מצאתי כתוב בשם אגרת הרמב"ן דכל ימי העומר כשאומרים ברכת כהנים אם יאמר היחיד מזמור זה יצליח במעשיו, ואם יסתכל בצורת המנורה שבו לא יהיה ניזוף [נראה דצ"ל: ניזוק] כל היום, ומסיים וטוב לאומרו בכל יום, וכל האומרו בצורת המנורה בכל יום בהנץ החמה לא יקרה לו שום מקרה רע וחשוב כאילו הדליק את הנרות בביהמ"ק עכ"ל. עכ"ד. ע"ש. ומכלל הדברים כאן אכן משמע דענין זה דאמירת למנצח בצורת המנורה הוא בכל יום. וראה היטב נמי בספרו דמהר"י אלגזי ס' שלמי ציבור (משפטי הזמירות וביאוריהן דף סו ע"א) בדברי הרב המגיה מהר"א חיון שאכן נקט שם דברים כפשוטם וציין בהכי את דברי הרב בספרו שלמי חגיגה בשם אגרת הרמב"ן דיש לאומרו בכל יום. ע"ש. וראה בזה עוד בעה"י בדברינו לקמן. ובענין "אגרת הרמב"ן" שמזכירים כאן איגרת זו אינה ידועה לנו היכן היא והיכן מקומה]. וראה עוד בזה נמי בענין אמירת למנצח בימי העומר בס' מעם לועז פר' אמור (עמוד רעט אות כב) שהביא דברים כיו"ב בשם ספר שערי רחמים וז"ל: ואומרים הספרים שכל האומר מזמור זה כפי שהוא מצוייר כאן [היינו בצורת המנורה] בכל אחד מימי העומר אחר ברכת כהנים שאומרים הכהנים בשחרית לא יארע לו שום נזק באותה שנה, וההצלחה תשרה בכל מעשיו, ומזמור זה כתב דוד המלך בצורת מנורה במגינו כשהיה יוצא למלחמה ובזה נצח את אויביו. עכ"ד. ע"ש. ואיברא דענין זה של אמירת למנצח בימי העומר מוזכר כבר בדברי האבודרהם (סדר שחרית של חול ופירושה עמוד קכד) שכתב שם, ויש מקומות שנוהגין לומר בכל יום מימות העומר מזמור שיר אלהים יחננו ויברכנו מפני שיש בו מ"ט תיבות חוץ מן הפסוק הראשון שהוא פתיחת המזמור, והם כנגד מ"ט ימי העומר. ועוד יש בו שבעה פסוקים חוץ מן הפסוק הראשון והם כנגד ז' שבועות. ובמקצת מקומות אומרין אותו בכל יום מפני שנקרא מזמור המנורה והקורא אותו בכל יום נחשב כמדליק המנורה הטהורה בבית המקדש וכאלו מקבל פני שכינה, כי תמצא בו ז' פסוקים כנגד שבעה קני המנורה, וגם יש בו מ"ט תיבות כנגד מנין הגביעים והכפתורים והפרחים והנרות שבשבעה קני המנורה שעולין למנין מ"ט, כיצד גביעים כ"ב פרחים תשעה, כפתורים י"א, נרות שבעה, ס"ה מ"ט. ופסוק ראשון יש בו ארבע תיבות כנגד מלקחיה ומחתותיה, מלקחיה תרי ומחתותיה תרי. ע"ש. והנה מכלל דבריו אלה של האבודרהם נראה דר"ל שכשאומרים את מזמור זה בימי ספירת העומר, היינו בתפילת שחרית, כלומר שבימים שאינם מימי ספירת העומר לא אומרים כלל, והיינו דכתב ובמקצת מקומות וכו', ודלא כמו שאנו נוהגים לאומרו בכל יום. יעו"ש היטב בדבריו. ועכ"פ כאמור לעיל דאנן שפיר אמרינן ליה למזמור זה בכל יום בתפילה קודם ברוך שאמר וכמבואר בדברי רבינו האר"י ז"ל, וכן נכון הוא להקפיד לאומרו מתוך הקלף לזכות לכל הדברים המסוגלים לזה הנ"ל. ובעיקרו של ענין זה מהו הקשר בין מזמור זה דלמנצח בנגינות לברכת כהנים כמבואר שנכון לאומרו למזמור זה בימי העומר בברכת כהנים, עי' להגר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים ח"ג (סימן כד) שאכן עמד בהכי, וכתב: שאלוני טעם וסמך לדברי רבותינו ז"ל שכתבו הרבנים הגאונים הרב שלמי חגיגה ז"ל (דרצ"ח ע"ד) משם אגרת הרמב"ן ז"ל ועקרי הד"ט (אות יד) דכל ימי העומר יאמר בשעת ברכת כהנים מזמור למנצח בנגינות מזמור שיר בצורת המנורה והוא סגולה נפלאה דיצליח בכל מעשיו ואינו ניזוק כל אותו יום, ומוה"ר חסיד שבכהונה ז"ל בס' שבט מוסר (סי' לא) הביא זה בסתם וכנראה דהבין דהוא לכל ימות השנה כמ"ש בסה"ק מועד לכל חי (סי' ה אות כא) כיעו"ש, על מה ועל מדוע נוהגין לומר מזמור זה דוקא, מה שייכות איכא למזמור זה עם ברכת כהנים. תשובה לזה, כה הראני בני הקטן יוסף תהלות נר"ו דמצא דיש סעד וסמך למנהג זה שנהגו לומר מזמור זה בשעת ברכת כהנים, והוא ממה שחזה בס' חזה ציון (סי' סז) וז"ל למנצח בנגינות שיר ד' לשונות של שיר אמר בפסוק זה כנגד ד' שאלות ששואל בפסוק הבא, והם: אלהים יחננו א'. ויברכנו ב'. יאר פניו אתנו ג'. סלה ד', שהשאלה שיהיה כל זה סלה [לעולם] היא שאלה בפני עצמה. ולהיות כי בקשה זו היא כנגד ברכת כהנים כמבואר במדרש לפיכך חתם בר"ת הפסוק הראשון בשלום כחתימת ברכת כהנים, אלא שהוא חסר וי"ו כדי שיהיה אם למסורת הנקרא שלם, לרמוז למאי דאמור רבנן על כהן המברך ברכה זו בפסוק "הנני נותן לו את בריתי שלום" וי"ו קטיעה לומר כשהוא שלם ולא כשהוא חסר וכו', ואפשר לומר ג"כ כי יש במזמור זה ג' "יברכנו" כנגד ג' תיבות שבפסוק א' וחמשה "אלהים" כנגד ה' תיבות שבפסוק ב', ושבעה פסוקים כנגד ז' תיבות שבפסוק ג' ופסוק הא' אינו מן המנין, דאין בו ענין המזמור אלא זכרון ככל המזמורים. ועוד אפשר להיות כנגד פסוק "כה תברכו" דקדים לברכת כהנים עכ"ל יע"ש. וע"פ כל האמור דמזמור זה רמוז בו הברכת כהנים עצמן, נאה ויאה המנהג שכתבו שנהגו לומר מזמור זה בשעת ברכת כהנים משום דשוים הם בברכתם, דיש בזה המזמור מה שיש בברכת כהנים. ויוס'ף עוד לומר בזה שנהגו לומר מזמור זה בשעת ברכת כהנים ממ"ש במדרש רבה (דברים פ"א) וז"ל אמר הקב"ה לישראל בעוה"ז הייתם מתברכין ע"י אחרים לעתיד לבוא אני אברך אתכם שנא' "אלהים יחננו ויברכנו" יע"ש, וכן איתא במדרש תנחומא יע"ש, ונמצא דמזמור זה דלמנצח בנגינות מזמור שיר הוא שוה לברכת כהנים ואית ביה טפי למעליותא, דבעוה"ז הברכת כהנים הם מפי כהנים, והמזמור למנצח בנגינות הוא מפי ה', כן יהיה לעת"ל כי לא ימוט לעולם, ועיין בס' נפש כל חי (מערכת כ אות לה) יע"ש. והגם דרבותינו ז"ל כתבו שהיא סגולה לאדם האומרו דיצליח וכו', וכשאני לעצמי נלע"ד לומר ג"כ דכונתם של רבותינו ז"ל שנהגו לאומרו הוא שהאומר שיר הזה בשעת ברכת כהנים הוא שיכוין בלבו באותה שעה כמו שאני שומע ברכת כהנים מפי הכהנים הנ"ל כמו כן נזכה לשמוע שיר זה שאני אומר למנצח בנגינות וכו' מפיו דהשי"ת לעתיד לבוא שאלהים יחננו ויברכנו כמו שהבטיחנו, שכה אמר לעת"ל אני אברך אתכם שנאמר אלהים יחננו כמ"ש במדרש ובתנחומא הנ"ל. עכת"ד. ע"ש. ועי' לקמן מש"כ בזה בס"ד עוד לקמן. ואגב אורחיה דאיירינן ביה בענין זה דאמירת מזמור דלמנצח בצורת המנורה בעת ברכת כהנים, וכדברי רבותינו הנ"ל עליונים למעלה זיע"א, הנה מן הראוי לציין הא דאיכא לכאורה תימא רבה בהכי דהוה תמיה לי מילתא זו שנים רבות, דכיצד זה דאפשר לומר הכי שיאמר מזמור זה בעת ברכת כהנים, הא בגמ' סוטה (מ ע"ב) איתא בזמן שהכהנים מברכים את העם מה הם [העם] אומרים, אמר רבי זירא אמר רב חסדא ברכו ה' מלאכיו גבורי כח וגו', ברכו ה' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו, ופירש רש"י: העם מה הם אומרים, שיראו מסבירי פנים ומודים לפניו על כל ברכותיו להראות שהן נוחות להן, ובתר הכי קאמר תלמודא, דכל האומר [לפסוקים הללו] במקדש ובגבולין אינו אלא טועה, כלום יש לך עבד שמברכין אותו ואינו מאזין. ע"ש. וכן פסקו רבותינו הפוסקים להלכה דלא יאמר שום פסוק בשעת ברכת כהנים, וכלשון מרן ז"ל בשו"ע או"ח (סימן קכח סכ"ו) שכתב וז"ל: "בשעה שמברכין [הכהנים] את העם אין לומר שום פסוק אלא ישתקו ויכוונו לברכה". ע"ש. וא"כ חזינן מהכי דבעת ברכת הכהנים אין לאדם להגיד ולומר שום פסוק או מזמור, אלא יש לו להקשיב ולשמוע בלבד לנאמר ויוצא מפי הכהנים, וא"כ היכי חזינן לרבנן קשישאי עליונים למעלה הנ"ל דכתבו שיש לומר למזמור זה דלמנצח בעת ברכת כהנים. ושו"ר דאכן הגר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים הנ"ל (ח"ג סי' כד) עמד בשאלה זו, דכיצד אפשר שיאמר למנצח בנגינות בעת ברכת כהנים וכו', ואחר שעמד לבאר שם הקשר והענין שיש בין מזמור זה דלמנצח בנגינות לענין ברכת כהנים וכנ"ל, הוסיף וכתב וז"ל: ובזה נ"ל דאין להקשות ע"ד רבותינו ז"ל שכתבו דיאמר מזמור זה בשעת ברכת כהנים מהא דאמרינן בפ' אלו נאמרין [סוטה מ ע"ב] יש עבד שרבו מברכו ואינו מסביר לו פנים, דמשמע שאסור לומר שום ענין בשעה שהכהנים אומרים ברכת כהנים וכו' ועיין להרב עולת תמיד ז"ל באו"ח (סי' קל) לענין מאן דחזא חלמא וכו' דניקום מקמיה כהנים וכו' רבש"ע וכו' יע"ש, משום שאדרבא כונתו רצויה מהאומרו שעתה הוא מאזין לברכת הכהנים, ברם הוא מצפה ומקוה גם כן לשמוע שיר זה מאלהים יחננו ויברכנו מפני ה' לעת"ל, ועל כונה זאת אומר אותו שיר בשעת ברכת כהנים ואינו ח"ו שאינו מסביר פנים לברכת כהנים שאמר ה' כה תברכו את בנ"י אלא מסיבת שהוא מענין ב"כ דמסיים ואני אברכם, ואמרו חז"ל ואני אברכם לכהנים כמ"ש רש"י ז"ל, הוא מבקש רחמים שהוא ג"כ יזכה לברכת שאלהים יחננו ויברכנו מפי ה' בעצמו כמו שזכו הכהנים בעוה"ז הוא מתאוה לעת הטוב שבא יבא הזמן שהוא בעצמו יברך אותנו לישראל בעגלא ובזמן קריב כאשר הבטיחנו והוי שפיר מענין ב"כ, והוי עבד שרבו מברכו והוא מאזין ומסביר לו פנים ומצפה ומחכה עוד לברכתו ברכת עליון שאלהים יחננו ויברכנו לעתיד לבוא, ועיין למרן בב"י (סי' קל) יע"ש, ובזה לא יש שום פקפוק בדבר שלא לאומרו שהרי הוא מענין ברכת כהנים שמזמור זה לעתיד הוא כברכת הכהנים לישראל מפי הכהנים ואנו מצפים לשמוע מפי אל, וממה שכתבו רבותינו בענין רבש"ע שבדוחק התירו לאומרו משום יש עבד שרבו מברכו וכו' וכ"כ בענין המזמור של למנצח בנגינות מזמור שיר וכו', ממנו ניקח אזהרה גדולה להזהיר גדולים על הקטנים שלא ידברו שיחה בטלה בשעת ברכת כהנים לא זו בלבד שאינם בכלל הברכה אלא שגדול עוונם כי מראים בעצמם שאין חפצים בברכה ואין חוששים לברכת אביהם שבשמים דברכת כהנים אין עיקרה מהכהנים אלא מפי הקב"ה כדכתיב ואני אברכם והרי אפילו לומר הפסוקים בשעת ברכת כהנים אסור מטעם דכלום יש עבד וכו' כ"ש לשוח שיחה בטלה ואין עון גדול מזה שמזלזל בברכה שיוצאה מהקב"ה ועתידים ליתן את הדין ועליהם נאמר ולא חפץ בברכה וכו'. עכת"ד. ע"ש. ועמד שם הגר"ח פלאג'י להאריך עוד בזה בחומר האיסור בענין הדיבור בעת ברכת כהנים. וגם כתב שם בסיום דבריו בשם המקובלים הטעם שנוהגים לומר מזמור זה דלמנצח בנגינות וגו' בכל ימי העומר, דהוא כיון שיש במזמור זה מ"ט תיבות, דהוי כנגד ימי העומר. [ואמנם יש לציין בזה דהנה הגר"ח פלאג'י כתב שם בזה"ל: ומה שנוהגים לומר מזמור אלהים יחננו וכו' בכל ימי העומר כתבו המקובלים ז"ל והובא בספר שערי ציון שהם מ"ט תיבות דהוי כנגד ימי העומר, ברם מה שכתבו עוד דבפסוק ישמחו וירננו וכו' בהם אותיות מ"ט כיעו"ש, הם מ"ז ולא מ"ט. עכ"ל. ע"ש. ופשט כוונת דבריו הוא דהנה מבואר בדברי רבותינו בעלי הח"ן דבמזמור זה דלמנצח יש מ"ט תיבות [דהיינו מהתיבה "אלהים" שהוא תחילת הפסוק השני, דהפסוק הראשון אינו מן המנין משום דהוא פתיחת המזמור], וא"כ מן הפסוק השני עד סיום המזמור יש מ"ט מילים והם כנגד מ"ט ימי ספירת העומר, ואולם בפסוק "ישמחו וירננו לאמים כי תשפט עמים משור ולאמים בארץ תנחם סלה" שהוא נכתב בקנה האמצעי של המנורה כשכותבין את מזמור זה דלמנצח בצורת המנורה, יש בו מ"ט אותיות ויש לכוין נמי בכל לילה באות אחד מפסוק זה, מלבד מה שאומר מילה אחת ממזמור זה, כך שיוצא שבאופן כללי יש במזמור זה מ"ט מילים ובפסוק זה באופן פרטי מ"ט אותיות. וע"ז כתב הגר"ח פלאג'י דהנה הסופר אותיות אלה דפסוק האמצעי ישמחו וירננו וגו' יראה דאין בהם אלא רק מ"ז אותיות. הן אמת דהנה המקור לענין זה דסדרי האותיות יסודתו בהררי קודש והוא מוזכר ומובא בדברי רבינו מהרח"ו בשער הכונות (ענין ספירת העומר סוף דרוש יא, עמוד קפו) שהעיד שכן היה נוהג לעשות רבינו האר"י ז"ל, וז"ל שם: גם ראיתי למורי ז"ל מקפיד וזהיר מאד לומר אחר ספירת העומר מזמור אלהים יחננו כולו מעומד, ולכוין בכל יום ויום מן המ"ט ימים בתיבה אחת ממ"ט התיבות שיש בזה המזמור. גם יכוין באות אחת ממ"ט אותיות שיש בפסוק ישמחו וירננו וכו', וזה מספר אותיות המ"ט של הפסוק ישמחו וכו', כדי שלא תטעה בהם, תיבת לאמים חסר ו' תשפוט מלא ו' תיבת משור מלא ו'. עכ"ל. יעו"ש. וא"כ נמצא דאכן מקורו של ענין זה טהור הוא מדברי רבינו מהרח"ו והאר"י זכרונם עדן, וממילא נמי אגב אורחייהו מיושבת נמי התעלומה אשר הגר"ח פלאג'י הנ"ל עמד עליה דהרי בפסוק זה דישמחו וגו' יש רק מ"ז אותיות ולא מ"ט, דאכן לפי דברי רבינו האר"י ז"ל הדברים מיושבים שפיר הדק היטב והוא שרמז בדבריו הנ"ל ואמר דמילים אלה "תשפוט" ו"משור" מלאים בהם באות ו' וממילא שפיר איכא בהאי פסוקא מ"ט אותיות דאותם ב' אותיות חסרות נשלמות במילוי מילים אלה. ודו"ק ונפלא, ומיושבים שפיר דברי רבינו הגר"ח פלאג'י. וענין זה שיש לכוין במזמור זה אחר ספירת העומר בתיבות ובאותיות, מוזכר נמי בדברי רבינו היעב"ץ ז"ל בסידורו הטהור (שער המפקד) שכתב, וכבר נתפשט ברבים לכוין בכל יום [של ימי ספירת העומר] בתיבה אחת ממזמור "אלהים יחננו", ובאות מפסוק "ישמחו". ע"ש. וע"ע נמי במג"א (סי' תפט סק"ה), ובאליה רבה ובחק יעקב בשו"ע (שם). יעו"ש. וע"ע בענין זה של הכוונה בכל לילה מימי ספירת העומר באות אחת מהפסוק "ישמחו" בס' מנהגי ארץ ישראל לרבי אברהם גלאנטי בכת"י שכתב שם דברים מפליאים וז"ל: בכל לילה מלילי ספירת העומר מכוונים בתיבה אחת ממזמור "אלהים יחננו", ובאות אחת מפסוק "ישמחו וירננו" וכשמגיעים לאותה תיבה שכנגד אותה הלילה מרימים קול באותה תיבה להראות שהיא כנגד הלילה הזו, ויש קבלה בידם שמי שמכוין בזה לא ינום לילה אחד בבית האסורים אפילו שיהיה אסור בדיני נפשות. עכ"ד. ע"ש. וחזינן שאף הוא מביא ענין זה של הכוונה במספר האותיות דהפסוק "ישמחו" כנגד מ"ט ימים, ואף הביא שם בזה סגולה גדולה. וע"ע בענין הקשר של מזמור זה דלמנצח לענין זמן ספירת העומר בדברי הגאון רבי יצחק עראמה בספרו עקידת יצחק (פר' אמור שער סז) שכתב, היה המנהג בכל ישראל לקרוא מזמור זה בכל לילות זה הזמן סמוך לספירה וכו', להיות הימים האלה של ספירת העומר כללם ופרטם מסכימים עם כללי ופרטי המזמור, בהיות מספר הפסוקים כמספר השבועות, ומספר התיבות כמספר הימים. ע"ש. והיינו הענין הנזכר שיש במזמור זה מ"ט מילים, ובפסוק "ישמחו" מ"ט אותיות]. ועכ"פ חזינן דאכן עמד הגרח"פ ז"ל בענין הערה זו דכיצד יהיה מותר לומר מזמור זה דלמנצח בנגינות בעת ברכת הכהנים, ועמד ליישב כטעם המבואר בדבריו כיון שאין זה נחשב להא דאמרו בגמ' סוטה (שם) כלום יש עבד שרבו מברכו ואינו מסביר לו פנים וכו', כיון שכאן אדרבה מתוך חיבתו הגדולה לברכה זו רוצה הוא להוסיף ברכה על ברכתו, שמלבד ברכת הכהנים רוצה הוא להתברך אף מפי עליון בברכת למנצח בנגינות שהיא מכוונת כנגד ברכת כהנים. [וע"ע בדברינו לקמן מה שהבאנו מדברי רבינו החיד"א בס' יוסף תהילות (פרק סז) שכתב שם לבאר דהברכות הנזכרות במזמור זה דלמנצח בנגינות מכוונות ממש כנגד הברכות הנזכרות בברכת כהנים. יעו"ש. ולפי זה שפיר חזינן דיש קשר בין ברכות אלו והוי תנא דמסייע לדברי הגר"ח פלאג'י הנזכרים דקשורים הם ב' דברים וענינים אלו ברכת כהנים עם מזמור זה דלמנצח בנגינות. וק"ל]. ולכאורה יש להביא חיזוק ראיה לדבריו אלה דהגרח"פ ממאי דכתב מרן בב"י או"ח (סי' קל) בענין האי דחזינן שהביא שם הטור את דברי הגמ' ברכות (נה ע"ב) דמאן דחזי חלמא ולא ידע מאי חלם שיאמר בשעת ברכת כהנים רבונו של עולם וכו', והביא מרן בשם תשובה אשכנזית [והיא תשובת מהרי"ל סי' קמח] שאע"ג דאמרינן בגמ' סוטה (הנ"ל) שאין לומר שום פסוק בעת ברכת כהנים משום כלום יש עבד שרבו וכו', מ"מ שאני הכא דיש לחלק דחשיב שפיר מאזין לו, שמראה עצמו דמקבל ברכת כהנים ומשום הכי קאמר ליה שיתקיים בו ברכת כהנים ויתהפך חלומו. וכתב ע"ז מרן בב"י ונראה לי טעם זה עיקר, דכיון דברכת כהנים יש לה כח לתקן חלום רע כשמתפללים עליו באותה שעה הוי שפיר מענין ברכת כהנים והוי עבד שרבו מברכו והוא מאזין לו ומסביר לו פנים. עכ"ד. ע"ש. וא"כ חזינן הכא דאכן י"ל דכל שיש ענין וקשר לומר התפילה או המזמור ההוא דוקא בעת ברכת כהנים שפיר הוי, ושפיר חשיב כעבד המאזין, דהיא גופא אדרבה ואדרבה מדוע עוצר עצמו באמירת התפילה או המזמור ההוא עד אותה העת דוקא, אין זה אלא משום שברכה זו חשובה בעיניו מאד ולכן ממתין עד ברכה זו שאז תתקבל תפילתו יותר. וק"ל. איברא דהנה עתה ראיתי עוד בזה בס' ברכי נפשי (ח"ב סימן ה) דעמד שם נמי בשאלה זו דכיצד שרי לומר מזמור זה דלמנצח בנגינות בעת ברכת כהנים, הא בגמ' סוטה הנ"ל (מ ע"א) אמרינן דאסור לומר פסוקים בעת ברכת כהנים כלום יש עבד וכו', וכתב דדוחק הוא ליישב ולומר דמשום הכי איכא למשרי לומר מזמור זה דהוי כי הא דכתבו התוס' במס' סוטה (שם ד"ה כל) דהא דמותר לומר בעת נשיאת כפים רבונו של עולם וכו' למאן דחזי חלמא ונפשו עגומה עליו. דמשום סכנה התירו. והביא דבריהם גם הט"ז בשו"ע או"ח (סי' קכח ס"ק כד). יעו"ש. וה"ה דהכא נמי שרי לומר מזמור זה כדי שיהיה ניצול ולא ניזוק במשך השנה. דזהו דוחק לומר כן. ואולם אח"כ המשיך וכתב לחדש חידוש גדול ונפלא בענין זה, וז"ל: ודע דלולי דמסתפינא אמינא שיש כוונה אחרת בדברי אגרת הרמב"ן הלזו, ולא כאשר אני הבנתי מעיקרא וכפי שגם הבין הגאון רבי חיים פלאג'י ז"ל, דהנה כך לשון השלמי חגיגה אשר הביא מו"ז הגז"ל בכף החיים [סי' תפט ס"ק קט] "בכל ימי העומר כשאומרים ברכת כהנים אם יאמר למנצח בנגינות בצורת המנורה יצליח" וכו', ומה שכתוב כשאומרים ברכת כהנים, אין הכוונה בעת שהכהנים נושאים כפיהם בשעת חזרת התפילה, אלא הכוונה בשעה שאומרים ברכת כהנים בברכות השחר אחר ברכות התורה, ולפי זה קושיא מעיקרא ליתא, ולא ידעתי מי הביא את הגאון רבי חיים פלאג'י ז"ל להבין כאשר הבין ולכתוב: "בכל ימי העומר יאמר בשעת ברכת כהנים מזמור למנצח בנגינות בצורת המנורה וכו' שלמי חגיגה (דרצ"ח ע"ד) משם אגרת הרמב"ן" וכנ"ל, ובדבריו לא נזכר כלל שמדובר בשעת ברכת כהנים דחזרת התפילה, ומה גם שבני אשכנז שבחוצה לארץ אין נושאים כפיהם אלא במועדים, וכלל וכלל אין נשיאת כפים בימי העומר ודוק היטב. ואולם כאשר עיינתי בספר שבט מוסר (פרק לא אות יא דף תלה במנוקד) ראיתי שם דברים מפורשים: "כל האומר מזמור למנצח בנגינות מזמור שיר בצורת המנורה בכל יום בהנץ החמה לא יקרה לו שום מקרה רע, וחשוב לפני הקב"ה כאלו הוא מדליק נרות בבית המקדש, ובספר מנורת המאור כתוב לאומרו בימי העומר כששליח ציבור אומר ברכת כהנים יאמר היחיד למנצח בנגינות ויצליח במעשיו (אגרת הרמב"ן), ויסתכל בצורת המנורה ולא יהא ניזוק כל אותו היום, ומסיים שם וטוב לאומרו אפילו כל ימות השנה עכ"ל. וכל האומרו שבע פעמים בדרך ויכוין בו ילך לשלום ולהצלחה" עכ"ל לשון שבט מוסר. והמהדיר שם כתב דכל האמור בשבט מוסר שם לקוח הוא מספר חקי חיים (אות ס סק"ז), וספר זה חיברו הרב שמואל חיים מאזרקוב ועינינו דינים והנהגת רבינו האריז"ל מלוקטים על סדר או"ח, כאשר כתב המהדיר בשבט מוסר (שם דף תשסז) ולא ראיתיו מימי, וגם ספר מנרת המאור שהזכיר שם לא ידעתי לאיזה ספר כיון, אבל זה ודאי אצלי שלא לספר מנורת המאור שחיבר רבי יצחק אבוהב נתכוין ששם אין זכר לזה, וגם אינו עוסק כלל בסגולות מסגנון זה. אבל על כל פנים, מבואר כאשר כתב הגאון רבי חיים פלאג'י ז"ל שמדובר בברכת כהנים דחזרת הש"ץ, ולא כאשר רציתי אני לפרש דמדובר בברכת כהנים דברכות השחר ודוק היטב. ברם האידנא חודש כסלו תשנ"ד בא לידי ספר שהיה יקר המציאות עד מאד (עיין בספר תפארת בנים ח"א דף תכג) הנקרא בשם חנוכת הבית, ובסופו נדפס ספר מנורת זהב טהור והם דברים מקובלים שהועתקו מכתב יד רבינו שלמה לוריא ז"ל בעל ים של שלמה, ושם (דף קפב) צולם השער של דפוס ראשון של ספר זה פראג שנת שמ"א, וכן שם (דף קפג) צולם השער של דפוס שני של ספר זה שנת תמ"ח, ובשני השערים כה כתוב לאמור: "אמרו חכמים כל מי שיתפלל זה המזמור למנצח בנגינות בצורת המנורה בכל יום בנץ החמה לא יקרה לו שום גזירה רעה, ויהיה חשוב לפני בורא עולם הקב"ה כאילו הוא מדליק נרות בבית המקדש, וכל האומר אותו אחר ברכת כהנים בבוקר, בשבעה שבועות של ימי הספירה לא יקרה לו נזק כל השנה ויהיה מצליח במעשיו", הרי לנו כאן מפורש כאשר כתבתי דלא מדובר שיאמר בימי העומר מזמור למנצח בנגינות בשעה שהכהנים נושאים כפיהם בחזרת הש"ץ, אלא שיאמר מזמור זה אחר ברכת כהנים דברכות השחר, ואיני יודע מי הביא את הרב בעל חקי חיים להבין כאשר הבין שמדובר שבימי העומר כששליח ציבור אומר ברכת כהנים, יאמר מזמור זה, ואיצטמיד חצבא דילן, וגם הרווחנו לדעת דטעות נפלה ובמקום ספר "מנורת המאור" כאשר הובא בשבט מוסר צריך לומר "מנורת הזהב", ועוד הרווחנו דשם בספר מנורת הזהב (דף קפא) העתיקו השערים הישנים של ספר זה, אבל שני הטפסים שבאו למוציא לאור היו קרועים ולכן כשהעתיק השער לא יכול היה להעתיק בשלימות ונשארו חסרים כמה תיבות וכאשר יראה הרואה בהעתק השערים, אבל ברוך המניח שומרים בעולמו ובעל שבט מוסר ז"ל הציל ויש להשלים השער: "וכל האומר אותו שבעה פעמים בדרך ויכוין בו ילך לשלום ולהצלחה" ודוק היטב. ועל כן אם אכן צדקו דברינו, דהסגולה היא שיאמר מזמור למנצח בנגינות בעת אמירת ברכת כהנים דברכות השחר, אם כן אסור לאמרו בעת ברכת כהנים דחזרת הש"ץ, חדא דלא זה זמן אמירת הסגולה ויש לומר דלא מהני, ותו חזר הדין דאין לומר שום פסוק בעת ברכת כהנים, וככל אשר כתבנו בס"ד. עכ"ד. ע"ש. וא"כ ע"פ דברים יקרים ומופלאים אלו הרה"ג ברכי נפשי נר"ו אכן בא לנו ביאור חדש ומופלא בענין זה של אמירת למנצח בנגינות בימי ספירת העומר בעת ברכת כהנים, דלא מיירי על ברכת כהנים שאומרים הכהנים בעת חזרת הש"ץ דשחרית אלא מיירי בענין ברכת כהנים שאומרים אחר ברכות התורה דברכות השחר דהבוקר. והוא חידוש נפלא ועצום, שאכן לפי ביאור זה אין ענין לאומרו בעת ברכת כהנים של חזרת הש"ץ. ואיברא דהנה מצאתי עתה עוד בזה בס' אגודת אזוב הנדפ"מ מתוך כת"י שלפני כשש מאות שנה לרבינו יצחק בן הרב שלמה האזובי דהוה מו"צ בדושא שבקושטנדינה, וראיתי שאכן הביא שם נמי בכלל סגולות אלה שיש בענין קריאת למנצח בצורת המנורה, וז"ל: כתבו חכמי הקבלה שהקב"ה הראה לדוד הע"ה זה המזמור בציור של אש זהב מופז עשוי כצורת המנורה כתוב ורשום באותיות של זהב כמו שהראה מעשה המנורה למשה רבינו עליו השלום, והרואה אותו כך מצוייר כצורת מנורה בכל יום ימצא חן וחסד בעיני אלהים ואדם, ואם יצוייר בבית הכנסת נגד היכל הספרים יגן בעדם ממאורעות הזמן ומגזרות רעות, ומי שיאמר אותו בכל יום קודם הנץ החמה לא יקרה לו שום מקרה רע וחשוב קמי קוב"ה כאילו הדליק המנורה בית המקדש ומובטח לו שהוא בן העולם הבא. גם קבלתי מהחכם כ"ר עזריאל ז"ל שהאומרו אחר ברכת כהנים בכל יום מימי הספירה אינו ניזוק כל השנה כולה ויצליח בכל מעשיו. עכ"ד. יעו"ש. ובאמת לפי הנ"ל יש לדקדק בזה נמי דכוונתו לומר על ענין ברכת הכהנים של ברכות השחר, ולהכי קאמר אחר ברכת כהנים, ולא כתב בעת ברכת כהנים דהוה משמע בעת שהכהנים מברכים בחזרת הש"ץ. והוה תנא דמסייע לדברי הרב ברכי נפשי הנ"ל. ואולם אף אם נאמר דכונתו בזה על ברכת כהנים דחזרת הש"ץ, מ"מ הא קאמר לאומרו אחר ברכת כהנים ולא בעת ברכת כהנים עצמה, ולכן בודאי הוא דהעושה כן אין לו בזה שום פקפוק, בתוספת שיאמרו אחר ברכת כהנים של ברכות השחר, ונכון הוא. [והנה עתה אחר זמן נדפ"מ ס' הזכירה ובסוף הס' (עמוד שפ בתיקונים והשלמות) מצאתי שהוסיף הרב ברכי נפשי המשך לדבריו שכתב בספרו הנ"ל, וכתב שם: הנה עתה נדפס קונטרס בענין למנצח בנגינות בצורת המנורה וכו' ושם הודפס מכתב יד ספר "יראת אל" מרבינו אליעזר מגרמיזא בעל הרוקח זצ"ל, על מזמור למנצח בנגינות, וראיתי שם (בסוף דבריו) שכה כתוב שם: "והאומרו [למזמור למנצח בנגינות בצורת המנורה] בכל יום קודם הנץ החמה, לא יקרה לו מקרה רע, וחשוב הוא לפני הקב"ה כאילו הדליק המנורה בבית המקדש, ומובטח לו שהוא בן העולם הבא, והאומרו בבוקר אחר ברכת כהנים שבעה שבועות כל ימי הספירה, לא יקרה לו כל נזק כל השנה כולה ויצליח במעשיו". ע"כ. ועם דברים אלו יצאנו נשכרים הרבה, חדא שרואים בעליל שהן הם הדברים שהביא בספר שלמי צבור משם "אגרת הרמב"ן" הנ"ל דלא ידוע ענינו, ועכשיו נתברר שלספר "יראת אל" נתכוין, וקראה על שם הרמב"ן, ואינה אלא לבעל הרוקח, ואפשר לשער שהטעם שנקראה על שם הרמב"ן היא אחר שיש אומרים שבעל הרוקח היה רביה דהרמב"ן בחכמת האמת, וכמו שהובא בספר שם הגדולים (חלק הגדולים מערכת מ אות קסב). והעיקר הוא שעם האמור יוצא לאור צדקת הדברים בלא שום ספק וספיקא כלל וכלל, דסגולת אמירת מזמור למנצח בנגינות בימי העומר היא אחר אמירת ברכת כהנים דשחרית דווקא, ולא תוך ברכת כהנים דחזרת הש"ץ, וכמו שמפורש באר היטב במקור הדברים בספר יראת אל לבעל הרוקח, ולפי זה אסור לומר מזמור זה תוך ברכת כהנים, ואף לא בשעה שהש"ץ מקרא הפסוקים. ועתה הגיע הספר היקר דרך ישרה מהגאון רבי ראובן ב"ר אברהם ז"ל (נדפס לראשונה שאלוניקי תקמ"ה), וראיתי לו שם (שער התפילה דף נ) שכה הביא: "אמרו רז"ל כל מי שאומר מזמור זה [למנצח בנגינות] בצורת המנורה בכל יום בהנץ החמה לא יקרה לו שום גזירה רעה וכו', וכל האומר אותו אחר ברכת כהנים בבוקר בשבעה שבועות של ימי הספירה לא יקרה לו שום נזק בכל השנה כולה ויהיה מצליח במעשיו". עכ"ל. והרב המהדיר נ"י בהגהותיו המועילות שם ציין שמקור הדברים הללו בדברי ר"י האזובי ז"ל בספר אגודת אזוב (דף רכ), ואין לי ספר זה ויש לעיין בגוף דבריו, וחזינן דגם כאן מפורש דסגולת אמירת מזמור למנצח בנגינות בימי העומר היא אחר אמירת ברכת כהנים דשחרית דווקא ולא תוך ברכת כהנים דחזרת הש"ץ, והוא כמבואר. עכת"ד. ע"ש. ואת דברי ס' אגודת אזוב כבר הבאנו בס"ד את כל דבריו בשלימותם ממקורם, שאכן עולה ומתבאר מהתם דענין אמירה זו של למנצח בנגינות בימי העומר היינו אחר ברכת כהנים דברכות התורה דשחרית]. ובענין מש"כ הרב נר"ו להשלים המילים החסרות בשער הספר מנורת זהב טהור אכן אלו הם שערי הספר, עי' בסוף הספר ב"שער הציורים" שהבאנו את צילום השערים של ס' מנורת זהב טהור של ההדפסה משנת שמ"א וההדפסה משנת תמ"ח, (ציורים מספר 1 ומספר 2). יעו"ש. וכך פיענח המו"ל את אשר כתוב בשער הספר ע"פ ההוצאה שהוצא לאור ע"י הוצאת נחלת צבי (בני ברק תשנ"ב) "ספר מנורת זהב טהור הוא מעט הכמות רב האיכות, נוסף על סודותיו, רב התועלת להקורא בו. ראו בינו כבוד אלהים חקור דבר, המנורה הטהורה וסוד המזמור, והתחינה הנעימה הכוללת רב תועלת. והם דברי מקובלים, הועתק מכתב יד מופת הדור אלופינו הגאון מהר"ר שלמה נ"ע מאוסטראה לוריא ונתוסף בו דברי פירוש מדות המנורה וכל ענייניה להבין ולהשכיל פירוש רש"י ולזכות הרבים נערתי חוצני להדפיס, וגם הוגה בעיון רב. המזמור וכל זה עם המנורה רומז לעניינים גדולים, ויש בו סגולות רבות, והיה דוד המלך ע"ה נושא זה המזמור, כתוב ומצוייר במגינו בצורת מנורה, כשהיה יוצא למלחמה, והיה נוצח אותם, ונופלים לפניו אויביו. ואמרו חכמים בעלי הקבלה כל מי שיראה זה המזמור כל יום מצוייר בצורת המנורה, ימצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם, אם הוא מצוייר על ארון הקודש יגן בעד גזירה רעה לקהל. ואמרו חכמים בעלי הקבלה שהקב"ה הראה לדוד ע"ה ברוח הקודש המזמור כתוב באותיות של זהב מופז עשוי בצורת מנורה. וכן הראה אותו למשה ע"ה כדכתוב כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה. ואמרו חכמים ז"ל כל מי שמתפלל אותו זה המזמור במנורה בכל יום בהנץ החמה לא יקרה לו שום גזירה רעה, ויהיה חשוב לפני בורא עולם יתברך הקב"ה, כאילו הוא מדליק נרות בבית המקדש, ויהיה מובטח שהוא בן עולם הבא. וכל האומר אותו אחר ברכת כהנים בבוקר, בשבעה שבועות של ימי הספירה, לא יקרה לו שום נזק בכל השנה כולה ויהיה מצליח במעשיו. ובזה המזמור תמצא שבעה ענינים נגד שבעה הקנים שיש במנורה, והם: חנינא, ברכה, אור, ישועה, הודאה, שמחה, רננה, שכל אלו הענינים עתידים להיות לישראל. וכמו כן כל הקורא אותם בכוונה שיכוין בו, וכל האומר אותו שבעה פעמים ... (חסר מילים בהעתק והשאירוהו המדפיסים ריק) ... ילך לשלום ולהצלחה. עכ"ל. יעו"ש. וכאמור דחסרו להם למו"ל מילים אלה אלה בסוף "בדרך ויכוין בו" והיינו דצריך לומר "וכל האומר אותו שבעה פעמים בדרך ויכוין בו ילך לשלום ולהצלחה". והכל בא על מקומו בשלום. ואגב אורחיה דאיירינן ביה הכא בענין ספר מנורת זהב טהור הנ"ל, יש לציין בזה דהנה לקמן עמדנו לדון בענין כתיבת למנצח בצורת המנורה היכי הוי האם יש לכותבה על הקנים משמאל לימין של הקורא או מימין לשמאל שלו, והנה בספר מנורת זהב טהור הנזכר כתב בזה וז"ל: עמ"י עש"ו ואתחיל כוונת המזמור והמנורה, זה המזמור עשה דוד המלך ע"ה ויש בו סודות ורמזים גדולים ונפלאים והוא עשוי בצורת מנורה. והם שלשה פסוקים ראשונים בצד ימין, והפסוק ישמחו וירננו באמצע, ושלשה פסוקים אחרונים בצד שמאל. והם שבעה פסוקים כנגד שבעה קני המנורה. והקנה האמצעי הוא גוף המנורה. שנאמר שלשה קני מנורה מצדה האחד ושלשה קני המנורה מצדה השני. והפסוק הראשון שהוא למנצח בנגינות אינו מן המנין אלא הוא שם המזמור, והם שמות קדושים מן הקב"ה והם כתובים על כל אחד ואחד משבעה קני המנורה והם ג' אותיות על כל קנה וקנה מן ששה קני המנורה וב' אותיות על קנה האמצעי. עכ"ד. ע"ש. והנה ממש"כ "ושלשה פסוקים ראשונים מצד ימין" וכו', לכאורה משמע דהיינו צד ימין דהעומד, והנה בספר שם הובא צורת המנורה והוא כצורת רוב המנורות שיש לפנינו שסדר הפסוקים הוא מתחיל משמאל לימין של העומד כנגדה, וזה סדר המנורה אשר מובא שם - (עי' בסוף הספר ב"שער הציורים" ציור מספר 3, וראה שם גם בציור מס' 4 פיענוח של מנורה זאת. יעו"ש). ואולם שמא נתכוון הרב לומר דמתחיל בימין היינו בצד ימין דהעומד לפני המנורה ולא ממול וכנגד המנורה, וא"כ יוצא דאכן הוא משמאל דהעומד כנגד המנורה. וק"ל.
למטה