בענין אמירת למנצח
בנגינות בצורת המנורה, והמסתעף בו.
ומש"כ רבינו החיד"א "וראיתי בקונטריס
בכ"י לראשונים" וכו', נראה בכוונתו בזה לקונטרס כ"י "מנורת
זהב טהור" למהרש"ל ז"ל, והזכירו רבינו החיד"א בס' מדבר קדמות
(מערכת ד אות כב) כמובא לקמן, דבס' זה מבאר בשם המקובלים כל עניני מנורה זו
דלמנצח, וכתב שם דאמרו חכמי הקבלה של מי שיראה זה המזמור בכל יום
מצוייר כצורת המנורה ימצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם וכו'. יעו"ש. וראה בזה עוד לקמן. ובענין אמירת
למנצח בנגינות בצורת המנורה ראה בזה נמי לרבין חסידא מהר"א פאפו בס' חסד
לאלפים (סימן נ אות ו) שג"כ כתב דברים כיו"ב, וז"ל: מה מאד הפליגו
באמירת באמירת למנצח בנגינות בציור המנורה וכתבו ז"ל ששכרו רב ועצום ויש בו
סודות עמוקים וראוי לנו שלעשות נחת רוח ליוצרנו נאמר אותו בכוונה
בציור מנורה כתוב על קלף.
עכ"ל. ע"ש. וחזינן מדברים אלה דנקיט נמי דיש בענין זה של קריאת למנצח
בנגינות בצורת המנורה ענין גדול ונורא. (וכן הזכיר לענין זה דכתיבת למנצח בצורת
המנורה על קלף אגב אורחיה הגר"ח פלאג'י בס' כף החיים (סי' יב אות יג) שכתב
שם, מה שכותבין בעור קלף או גויל שם הוי"ה ברוך הוא עם
מנורת למנצח בנגינות
ומניחים בתוך הסידור של התפילה מצד מעלה כדי להסתכל בו תדיר לקיים שויתי ה' לנגדי
תמיד וכו' וזה תועלת גדולה לענין היראה וכו'. יעו"ש. והרי שהזכיר דכן היו
נוהגים לעשות למנצח בצורת המנורה. ואולם מאידך גיסא לא דיבר בשבח המגיע לכתבי'ם,
בשבחו ומעלתו של ענין זה דאמירת למנצח הכתוב על הקלף, ושמא הוא לרוב פשיטותם של
דברים, דבלאו הכי נוהגים לאומרו למזמור זה. ברם בקושטא דשו"ר כי בהמשך דבריו
(שם אות יד) אכן דיבר בשבחו ומעלתו של ענין זה, והבאנו דבריו לקמן מש"כ בשבח
מעלת ענין אמירת למנצח בנגינות בצורת המנורה. וק"ל).
וראה להגרי"ח בספרו עוד יוסף חי (פרשת ויגש אות
ג) שכתב שם בענין זה של אמירת למנצח בנגינות וז"ל: כשאומר למנצח בנגינות
מזמור שיר המצוייר בצורת המנורה על קלף או על נייר, יזקוף
את הציור של המנורה שמסתכל בו כדי שיהיה הציור זקוף לפניו כדמיון המנורה שהיתה
זקופה ועומדת בהיכל ולא יניח הציור מושכב ושטוח לפניו. גם יזהר לכוין במזמור הנז' בשם פא"י
בר"ת י'אר פ'ניו א'תנו ובשם סא"ל בר"ת א'תנו ס'לה ל'דעת, גם יכוין
בס"ת ארץ' נתנה' יבולה' יברכנו' אלהים' אלהינו' שעולה מספר "עין
טובה". עכ"ל. ע"ש. והנה מכלל דבריו אלה דהגרי"ח מתבאר דאינו
מקפיד שתהיה קריאה זו על קלף בדוקא, וכמו שכתב "על קלף או נייר" ולא
הזכיר שכדאי שיהיה בקלף דוקא, וראה יתרה מזו בדבריו בס' בן איש חי (ש"ר פרשת
ויגש אות ד) שכתב שם, טוב לומר מזמור אלהים יחננו ויברכנו בצורת המנורה ובציור
השכל בלבד סגי אם
אין ציור מונח לפניו, ובשבת ויו"ט אומרים מזמור השמים מספרים ויש סוד בדבר,
והחסידים בעיה"ק תוב"ב במדרש בית אל יכב"ץ נוהגים לומר גם
בחוה"מ מזמור השמים וכנז' בריש ספר דברי שלום במנהגים שלהם, ופה עירנו בגדאד
אומרים בחוה"מ יחננו ואין אומרים מזמור השמים, ואנא עבדא לא הצרכתי אותם לשנות
מנהגם בזה מפני כי לא מצאתי דבר זה מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל על
חוה"מ רק על שבת ויו"ט, והגם דמסתברא מילתא כמנהג החסידים הנז',
עכ"ז הנחתי אותם במנהגם, אך אני בעצמי אומר עמהם מזמור יחננו וגם אומר מזמור
השמים כמנהג החסידים הנז' וכן ראוי לכל משכיל לעשות כן. ע"ש.
וחזינן דכתב הכא דאפילו בציור השכל סגי בהכי, ואין
צריך שיעשה קריאה מן הכתב בכלל ומן הקלף בפרט, ומ"מ בודאי הוא דהמעלה במקומה
עומדת שיקרא למנצח בצורת המנורה מתוך הקלף וכמ"ש רבינו החיד"א
ומהר"א פאפו הנ"ל ועוד מרבנן כמובאר לקמן. ואולם עכ"פ במקום שאין לו
קלף יקרא למנצח מתוך הסידור וכיו"ב הכתוב על נייר, כדי שעיניו תחזנה באותיות
הקודש דכתב אשורי, ואם גם זה אין לו יקראנה בע"פ ע"פ ציור השכל
וכמ"ש הגרי"ח בס' בן איש חי. וק"ל.
ובענין זמן קריאתו של מזמור זה
דלמנצח בנגינות בצורת המנורה, הנה מנהגינו הפשוט הוא לאומרו בכל יום קודם ברוך שאמר שאז אומרים מזמור
זה ויאמרנו בצורת המנורה, מלבד ביום שבת שאז אומרים מזמור השמים מספרים וגו',
וכמ"ש הגרי"ח בס' בן איש חי (הנ"ל), וכ"כ כיו"ב נמי
בספרו עוד יוסף חי (פר' ויגש אות ג) וז"ל: נודע כי בשבת ויו"ט אומרים
במקום למנצח הנז' מזמור השמים מספרים כבוד אל ויש סוד גדול לאומרו בימים אלו,
והמקובלים [עי' בס' שלמי ציבור דף סו ע"א בשם הרמ"ז] נוהגים לאומרו גם
בחוה"מ וכך אני נוהג, אך כדי שלא לפרוש מן הציבור אני אומר עמהם מזמור למנצח
בנגינות ג"כ. וכתבו המקובלים סגולה נפלאה במזמור זה [דהשמים מספרים] שיש בו
ששה פסוקים שכל פסוק חמשה תיבות, ותיבה השנית היא שם הוי"ה, והם מן פסוק תורת
ה' תמימה עד פסוק משפטי ה' אמת ועד בכלל, וטוב שהאדם כשיאמר תורת ה' תמימה ימנה את
התיבות של הפסוק באצבעותיו בשכיבה, ורק כשמגיע לשם הוי"ה ימנה באצבעו בזקיפה
כי שם הוי"ה שבכל פסוק מפסוקים הנז' הוא מכוון כנגד אצבע הסמוך לגודל שנקרא
בשם אצבע בסתם, ולכן כנגד אמירת השם יזקוף האצבע שלו על שם ה' זוקף כפופים, ויכוין
שע"י קדושת פסוקים אלו יכנעו האויבים שלו התחתונים והעליונים ויתגבר עליהם.
ובזה פרשתי בס"ד מ"ש דוד הע"ה "המלמד ידי לקרב אצבעותי
למלחמה". עכ"ד. ע"ש.
ובענין זה שאנו נוהגים לומר את מזמור זה דלמנצח
בנגינות קודם ברוך שאמר, עי' לרב פתח הדביר במהדורא תנינא (סי' רלד סק"ד)
שהביא שם את דברי הרב מנחת אהרן ז"ל בעניני תפילת שחרית (דס"ז ע"א)
שכתב להסביר הענין בזה שבכל יום נצטווינו להטיב הנרות בבהמ"ק ולהדליק המנורה
וכבר נתבאר לעיל שהטבת ה' נרות קודמת לדם התמיד ודם התמיד להטבת ב' נרות וכיון
שאמרנו פרשת התמיד נגד שחיטת התמיד ואנו עתידין לומר י"ח כנגד דם ואמורי
התמיד על כן מוכרחים אנו להפסיק במזמור נגד המנורה שיחשב כאלו הטבנו נרותיה והדלקנו
אותה, ויהיה דומיא דהדלקת המנורה שהיה עושה הפסק בין הטבת חמש נרות לשתי נרות.
ע"ש. ומטעם זה אנו אומרים נמי למנצח בנגינות בתפילת מנחה אחר תפילת העמידה,
דאמירה זו היא כנגד הדלקת המנורה של בין הערביים. וכמו כתב לבאר כן באורך ג"כ
בס' פתח הדביר (שם). יעו"ש. והבאנו בס"ד את עיקר תורף דבריו בזה לקמן
(פרק ה בהערה אות א) קחנו משם ומשם באר'ה. יעו"ש.
[ומש"כ רבינו הגרי"ח הנ"ל ענין סגולה
זו דימנה באצבעותיו המילים ובשם ה' יזקוף את אצבעו וכו', כן הוא נמי בס' רפואה
וחיים להגר"ח פלאג'י (פרק יב אות קיד) שהביא כן מס' ארץ החיים דאם רואה
שליסטים באים עליו יאמר באצבעותיו פסוקי תורת ה' תמימה וגו' כל הויה באצבע אחת
וכו'. יעו"ש. ועי' בהכי בשו"ת לב חיים להגרח"פ ח"ב (סי' קסז
סי' ג אות ו) שעמד לבאר שם נמי על פי כלל ענין זה דלכן מורים באצבע בעת הגבהת
ס"ת באצבעו ואומרים פסוק וזאת התורה וכו', כיון שבפסוקים הנ"ל תורת ה'
וכו' יש ששה פסוקים כנגד ששה סדרי משנה, וכל פעם הוא מה' מילים, וג"כ שם הויה
יוצא תמיד שהוא באצבעו, ולכן מורה באצבע שעליו שם הויה תמיד בפסוקי מילים אלה,
ולכן ג"כ החתן מניח הטבעת באצבע הכלה דהיינו באצבע הסמוך לגודל כיון שכאמור אצבע
זו היא כנגד הויה. ע"ש. וראה עוד בזה דמדוע מניחים טבעת הנישואין באצבע הסומך
לגודל בדברי הגרי"ח בשו"ת רב פעלים ח"ב (סוד ישרים סי' א ד"ה
ברם. יעו"ש].
וא"כ לפ"ז דעולה דבשבת וביו"ט לא
אומרים למנצח בנגינות קודם ברוך שאמר, נכון הוא להקפיד לאומרו אחר התפילה וכיו"ב
בל יחסר המזג כדי לא להפסיד זכות יקרה זו של אמירת למנצח בצורת המנורה אפילו יום
אחד, ובאמת דיכול לאומרו במשך היום כולו אבל נכון הוא שיזדרז לאומרו ככל שיוכל
בהקדם ועל כן כאמור יאמרה מיד בסיום התפילה, ובחוה"מ נכון הוא לעשות כדברי
הגרי"ח בס' בן איש חי (הנ"ל) וכמנהגו בקודש לומר ב' המזמורים השמים
מספרים וגם למנצח בנגינות ואז יאמרנה בצורת המנורה. וק"ל.
והנה יש נוהגים לומר למזמור זה דלמנצח בנגינות בצורת
המנורה אף בסיום תפילת שמונה עשרה, והוא ע"פ מה שכתב רבינו האר"י
ז"ל בס' שער הכוונות (דרושי תפילת השחר דרוש ג עמוד צא) שכתב שם, גם תאמר
בכל יום אחר תפלת ערבית ומנחה ושחרית אחר העמידה קודם אלהי נצור מזמור ס"ז
והוא מזמור למנצח בנגינות מזמור שיר אלהים יחננו כו' ויכוין שיש בו ז' פסוקים זולת
פסוק א' ויש בו מ"ט תיבות וכונתם מזמור נרמזה בכונת העומר, ועוד יכוין כי
ר"ת ג' פסוקים הראשונים הם אל"י ור"ת
וס"ת פסוק האמצעי הם י"ה ור"ת ג' פסוקים האחרונים הם יא"י
כמנין שם אהי"ה וכו'. ע"ש. והזכיר ענין זה ג"כ הגרי"ח בס' בן איש חי (ש"ר פ' בשלח אות
כג) שכתב, קודם אלהי נצור יש נוהגים לומר מזמור שיר למעלות אשא איני אל ההרים ומטו
בה משם הרמ"ז ז"ל, ובדברי רבינו האר"י ז"ל לא נזכר זה, אך בס'
הכונות דף ק ע"ג כתוב לומר מזמור אלהים יחננו בצורת המנורה קודם אלהי נצור
עיין שם, וכל אחד יעשה כפי מנהגו בזה. עכ"ד. ע"ש.
וענין מנהג זה של אמירת שיר המעלות בסיום התפילה אכן
מוזכר נמי בס' שלמי ציבור (דף קלד ע"ג) שכתב שם, כתב בס' עשרה מאמרות [של
הרמ"ז] יש לומר קודם אלהי נצור שיר למעלות אשא עיני ואז יהיה אהוב למעלה
ונחמד למטה כשיאמר אותו ביראה גדולה ולא לצפות לשום טובה חלילה. ע"ש.
וכ"כ כיו"ב נמי רבינו החיד"א בציפורן שמיר (סי' ב אות לא) דקודם
אלהי נצור יאמר שיר המעלות אשא עיני ואז יהיה אהוב למעלה ונחמד למטה. ע"ש.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi