מטרת חיבור ספר הבית יוסף ע"י מרן רבי יוסף קארו ז"ל כבר האריך מרן ז"ל בהקדמתו לספרו זה "ספר הבית יוסף" את גודל הענין שעשה בספר הבית יוסף בתוספת לספר טור, שעיקרו הוא להביא את כל שיטות הפוסקים ושיהיו הדברים כשולחן ערוך לפני הלומד. וזאת כיון שאף אם ילמד אדם בספר הרי"ף או הרא"ש, עדיין לא ידע את שיטות שאר הראשונים שבאו אחריהם, ומה גם שאף כל שיטות הראשונים שלפניהם שלא הובאו שם. וכדברי מרן בהקדמתו ל"בית יוסף": "לסיבת רוב הספרים הנמצאים וכו' בהיות כל אחד מחבר ספר לעצמו וכופל מה שכבר כתב וחיבר מי שקדמו, או כותב הדין בהיפך מה שכתבו חבירו ולא זכר דבריו, כי תמצא שכמה פוסקים מביאים דין אחד סתם כאילו הוא מוסכם בלי שום חולק, וכשתחקור בדבר תמצא שגדולים חלוקים בו... ואם יאמר אדם בכל דין שיצטרך לחקור שרשו ומוצאו בדברי הגמרא והמפרשים והפוסקים כולם, יכבד הדבר עליו מאוד, כל שכן כי ילאה למצוא הפתח לדעת מקום הדין בתלמוד... והגם כי ידע מקום הדין בגמרא, יצטרך לעיין כל הסוגיא ההיא עם פירוש רש"י ותוספות ואחר כך לעיין בדברי הרי"ף והרא"ש והר"ן והמרדכי, ואחר כך לעיין בהרמב"ם ושאר פוסקים, וגם בדברי תשובות הגדולים הנמצאות אצלו, לדעת אם הדין ההוא מוסכם מהכל או יש בו מחלוקת, וכמה מחלוקות בדבר, וכדברי מי ראוי להכריע, וזה דבר מבואר בעצמו שהוא דבר שאין לו קצבה. ואם בדין הבא לידי האדם כך, במי שרוצה לידע שרשי כל הדינים על בוריים ולהקיף דברי כל החולקים בהם וחילוקי דברי כל אחד ואחד מהם, על אחת כמה וכמה שיבצר ממנו...". עכ"ד. ולפיכך, גמלה ההחלטה בלב מרן זיע"א "לחבר ספר כולל כל הדינים הנוהגים בביאור שרשיהם ומוצאיהם מהגמרא עם כל חילוקי סברות הפוסקים איש לא נעדר", וכדבריו בהקדמתו (שם). ואמנם בתחילה עלה בדעתו של מרן ז"ל לכתוב את חיבורו על הרמב"ם, להיותו הפוסק היותר מפורסם בעולם, אלא שהרמב"ם בספרו מביא בכל דין רק את השיטה שפוסק כמותה, ולא את יתר שיטות הפוסקים, והיה על הב"י להאריך בהבאת שאר השיטות. לכן בחר לכתוב את ספרו על הטור שכלל כבר בדבריו את רוב דעות הפוסקים שקדמו לו, וכמו שביאר מרן שיחתו זאת בדבריו בהקדמתו בבית יוסף (שם). ובאמת כך מתאר מרן ז"ל את מהות ספרו זה: "וזה משפט הספר ומעשהו לבאר הדין שכתב בעל הטורים אם הוא משנה או ברייתא או תוספתא או מימרא בתלמור בבלי או ירושלמי, או בספרא או בספרי או במכילתא. ואם הוא מוסכם, או אם הוא מחלוקת תנאים או אמוראים והמחבר פסק כאחד מהם, ומאיזה טעם פסק כמותו. ואם מביא המחבר סברות פוסקים חולקים בדין ההוא, יבאר טעם כל אחד מהסברות, שרשה ומוצאה מהתלמוד. ואם המחבר ישמיט סברת איזה פוסק... יביא סברת הפוסקים הנשמטים וטעמם. ואם... אינם מובנים, יבאר דבריהם, ובפרט דברי הרמב"ם ז"ל, כי בהרבה מקומות דבריו סתומים וחתומים, והם מתבארים בספר הזה על פי מה שפירשו בו המגיד משנה והר"ן. ולפעמים יקשה על פירושו ויפרש בדרך אחרת, והמעיין את אשר יבחר ירצה ויקרב. ובקצת מקומות שיש בדברי הרמב"ם שצריכים ביאור והמפרשים הנזכרים לא דברו בו, יפרש דבריו. ואם המחבר הזה, בעל הטורים, מקשה על איזה מהפוסקים, יתרץ קושייתו או תמיהתו. ואם נמצא איזה דין מחודש בדברי איזה פוסק או מפרש ולא הביאו המחבר, יביאנו ויבאר טעמו. נמצא, שמי שיהיה ספר זה לפניו, יהיו סדורים לפניו דברי התלמוד עם פירוש רש"י והתוספות והר"ן ופסקי הרי"ף והרא"ש והמרדכי והרמב"ם והגהותיו ומגיד משנה ורבינו ירוחם וספר התרומה ושבלי הלקט והרוקח ושערי דורא וספר התשב"ץ וספר העיטור ונמוקי יוסף וספר מצוות גדול וספר מצוות קטן וארחות חיים ותורת הבית והגהות אשירי וספר המנהיג והאגור וספר בעלי הנפש להראב"ד ותשובת הרא"ש והרשב"א והר"י בר ששת והר' שמעון בר צמח ומהר"י קולון ותרומת הדשן, כל דבריהם מבוארים היטב, ובקצת מקומות מאמרי הזוהר... והסכמתי לכתוב דבריהם בשמם, ובמקום שנראה לי לחלוק עליהם אכתוב מה שקשה לי על דבריהם ואכתוב דעתי, והמעיין יבחר הטוב בעיניו". (הקדמתו שם). והנה מנויים כאן בדברי מרן ז"ל שלשים ואחד ספרי ראשונים, אותם כינס אל ספר "הבית יוסף". ברם חשוב להדגיש, כי רשימה זו היא בבחינת "תנא ושייר". עשרות רבות של ספרים ומחברים נוספים הובאו בבית יוסף, (וצויינו בשמותם ג"כ בטור החדש הוצאת מכו"י במבוא כרך א עמוד ג), נזכיר חלק מהם: אבודרהם. אבן עזרא (או"ח סי' תרצ). אגרת התשובה לרבינו יונה. אהל מועד לרבי שמואל ירונדי. ספר הבתים (או"ח סי' יא סעי' יא). ברוך שאמר (או"ח סי' לב וסי' לו). הלכות  גדולות. הגהות מרדכי. הגהות סמ"ג לרבי אליהו מזרחי. הגהת הנקדן בסמ"ג (או"ח סי' לב). הגהות  סמ"ק לרבינו פרץ. הלכות טריפות לר"ד בן יחיא. חידושי הרמב"ן, הרמ"ה, הרא"ה, רבינו יונה. תלמידי רבינו יונה (לברכות). רבינו יהונתן מלוניל (על הרי"ף ערובין), ר' יוסף אסכנדרני (בהלכות תפילין). רבינו  מנוח (על הרמב"ם). רבינו קרשקש. חזה התנופה (קצור מתשובות הרא"ש). ספר החינוך. ספר היראה לרבינו יונה. כלבו. מורה נבוכים (או"ח סי' קיג). מכלול לרד"ק (או"ח סי' סא). מערכת אלקות (או"ח  סי' כח וסי' קסז). המקח והממכר לרב האי. ספר הנקרא מקדש (או"ח ריש סי' שח). משפט החרם  לרמב"ן. ערוך. עבודת הקודש להרשב"א. ספר העיטור. עין יעקב לרבי יעקב בן חביב. עקידה (או"ח סי'  תרכא). פירוש המשניות להרמב"ם. פירוש המשניות לר"ש משאנץ. פירוש הרשב"ם לבבא בתרא ולערבי פסחים. פירוש הרמב"ן על התורה (או"ח סי' קלד). פירוש רש"י על התורה (או"ח סי' תרעא).  ספר הפליאה (או"ח סי' סא). פסקי חלה לרשב"א. פסקי תוס'. ספר הפרדס לרש"י. קרית ספר להמאירי (או"ח סי' לב). רוקח. ריקאנטי. שאילתות דרב אחאי. שיטה לה"ר יהודה בן מיניר (יו"ד סי' רכח).  שולחן של ארבע לרבינו בחיי. שערי אורה לרבי יוסף גיקטיליא. שער המים לרשב"א. שערי שבועות  לרב האי. שערי שבועות להרי"ף. שערי תשובה לרבינו יונה (יו"ד סו"ס יח). תשובת הגאונים. תשובת הריטב"א. תשובות הרי"ף. תשובות מהר"ם מרוטנבורג. תשובות מהר"י וייל. תשובות מהרי"ל. תשובות ר' יהודה בן הרא"ש (זכרון יהודה, באו"ח סי' לב). תשובות הרד"ך (או"ח סי' לב). תשובת הר"ן. תשובות הרשב"ש. תורת האדם לרמב"ן. ספר התרומות לר' שמואל הסרדי. תשב"ץ לר' שמשון בר צדוק תלמיד מהר"ם מרוטנבורג. וכמו כן היו בידו של מרן ז"ל ג"כ ספרים וקונטרסים בעלום שם המחבר, אותם הוא מזכיר בשם: "מצאתי כתוב", "תשובה אשכנזית", "סדר גט אשכנזי" (או"ח סי' לב), קונדריסים (יו"ד סי' שלד), תשובת חכמי קטאלוניה האחרונים (בדק הבית יו"ד סי' קמא). מרן ז"ל מזכיר בדבריו ג"כ מדבריהם של חכמי דורו והדורות הסמוכים לו הוא מביא תדיר את פירושי רבי יצחק אבוהב ורבי יעקב בן חביב לטור, כפי שכתב בהקדמתו, כמו כן מזכיר את אביו ר' אפרים קארו (באו"ח סי' צז, קפג, שצא, תרנא, ויו"ד סי' סד סעיף יא), את דודו רבי יצחק קארו בעל תולדות יצחק (או"ח סי' שפב), את חמיו ר' חיים אלבלג (או"ח סי' שמג), ואת חמיו ר' יצחק סבע (או"ח סי' תכה), ר' אברהם שלם הרב מאישאר שבספרד (יו"ד סי' קכג), ר' אברהם אסאן הסופר מגולי ספרד (או"ח סי' לב). ר' יהודה בן שושן ור' יוסף פאסי ור' יצחק אברבנאל (או"ח סי' קסח). ר' יהושע אבן שועיב מחבר דרשות על התורה (או"ח סי' תצג). ר' יוסף אבודרהם (או"ח סי' נג). ר' יוסף אביוב מגולי ספרד (או"ח סי' תרפח), ר' יוסף טאיטאצק (יו"ד סי' סד וסי' רא, ואה"ע סי' יז). מורו ר' יעקב בירב (או"ח סי' נה סא קמג), ר' יצחק דיליאון (או"ח סי' לב וסי' נג, ויו"ד סי' סד). הנגיד הגדול ר' יצחק הכהן במצרים (או"ח סי' נא וסי' שח). ר' לוי בן חביב (או"ח סי' לב סי' נא וסי' שח), ר' מאיר בן ערמאה (או"ח סי' תפו), ר' משה מטראני "המבי"ט" (בבדק הבית חו"מ סי' לו, ובסי' ס בעילום שמו), ועוד כהנה וכהנה. ראוי להדגיש שהספרים שהוזכרו כאן, כמו הספרים המנויים בהקדמת הב"י הם רק אלו שהב"י ראה אותם והשתמש בהם. מצויות בב"י מובאות לרבבות ספרים וסופרים שהב"י לא הספיק לראותם, והעתיקם מספרי חכמים אחרים שהביאום, כגון: רבינו חננאל, ר"י אבן מיגאש, ראבי"ה, אור זרוע^[III]. מגמתו של מרן ז"ל היתה בעריכת ספרו זה, שיהיה ספרו שוה לכל נפש, וכלשונו בסוף הקדמתו לבית יוסף: "ותועלת ספר זה לחכמים מבוארת. ולבוחרים בקיצור זוהי דרך ארוכה וקצרה. ואשר אין בו כח לעמוד יעיין בו להבין כוונת דברי המחבר ספר ארבעה טורים על בוריין. נמצא, שספר זה מזון לכולא ביה, על כן קראתיו  בית יוסף, כי כשם שמבית יוסף היו נזונין הכל מזון הגוף, כך יהיו נזונין מספר זה מזון הנפש"^[IV]. לריבוי השיטות והדיעות השונות הללו של כל גאוני עולם הנזכרים, ראה מרן ז"ל צורך להכריע בין הדעות הנחלקות, ולשם כך קבע לעצמו כלל יסוד בל ימוט, וכתב על זה בהקדמתו שם לאמר: "כי להיות שלשת עמודי ההוראה אשר בית ישראל נשען עליהם בהוראותיהם הלא המה הרי"ף הרמב"ם והרא"ש ז"ל, אמרתי אל לבי שבמקום ששניהם מסכימים לדעה אחת נפסוק הלכה כמותם, אם לא במקצת מקומות שכל חכמי ישראל או רובם חולקים על הדעת ההוא ולכן פשט המנהג כהיפך"^[V]. ובמקום שג' עמודי ההוראה הללו חולקים פסק מרן ז"ל כדעת השנים שמתוך השלשה. היכן שלא גילו שלשה עמודים אלו את דעתם, פסק הב"י על פי רוב דעות החכמים המפורסמים. ואכן הסכימו על ידו בקביעת כלל זה מאתיים רבנים גדולים בדורו. וכמ"ש כן רבינו החיד"א בס' שם הגדולים ח"ב (ערך בית יוסף) שעל כן "כל מי שיעשה כמרן הריהו כאילו עשה כמאתיים רבנים" כך. ע"ש. ע"כ מתוך מבוא לטור החדש הוצאת מכו"י. יעו"ש. ספר הבית יוסף כלול בו עיון עמוק ובקיאות מופלאה גם יחד ויש לציין כי מרן ז"ל רמז בדבריו (הנ"ל) את ענין מגמת ספר הבית יוסף כי "תועלת ספר זה לחכמים מבוארת, ולבוחרים בקיצור זוהי דרך ארוכה וקצרה. ואשר אין בו כח לעמוד יעיין בו להבין כוונת דברי המחבר ספר ארבעה טורים על בוריין. נמצא, שספר זה מזון לכולא ביה, על כן קראתיו  בית יוסף, כי כשם שמבית יוסף היו נזונין הכל מזון הגוף, כך יהיו נזונין מספר זה מזון הנפש". והיינו כי המתבונן מן הצד רואה לכאורה כי ספר זה של הבית יוסף הוא בקיאות בעלמא, אולם מרן ז"ל רמז בזה כי לא כן הוא, כיון דהוא חקרו ערכו והכינו בעוצם תבונתו שיהיה אפשר ללמוד ספר זה בכל הצדדים, אף בדרך של בקיאות ובמרוצה, ואף בדרך של עיון עמוק. וכבר ידועים הם אשר כתב רבינו החיד"א בס' שם הגדולים ח"ב (מער' ב אות נט, ערך בית יוסף) בגודל ענין חשיבותו של ספר בית יוסף לעולם כולו, והראו זאת במופת כי מן השמים רוצים שילמדו ויעסקו בספר זה, שכתב שם וז"ל: ועוד שמעתי שכאשר יצא לאור ס' בית יוסף אמר הרב מהריב"ל שס' זה ממעט הבקיאות וגזר על תלמידיו שלא ילמדו בו. והם היו לומדים לפניו ס' הטורים והוא היה אומר מקור נפתח לכל דין מהש"ס, ומאז הימים לא אירע שנעלם מהרב מהריב"ל שום מקור דין ברוב בקיאותו. ואחר הגזרה הנזכרת יום אחד למדו דין אחד והרב לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש ונעלם ממנו הבקיאות, וטרח בחפוש אחר חפוש פשפש ולא מצא. אז אמר הרב מהריב"ל נראה שמן השמים רוצים שס' בית יוסף יתפשט בעולם לכו חזו. ובפתחם מצאו איה מקור הדין בש"ס והתיר להם הגזרה. כי ראה כי הסוגיא ההיא היתה ידועה אצלו ונעלמה ונסתרה ממנו ודן בדעתו ששמים לו זכ'ו למרן ז"ל. עכ"ל. ע"ש. ולמותר הוא לציין את גדולתו של מהר"י בן לב (עי' בדברינו לקמן בהערה יא מש"כ בגדולתו העצומה), ושבודאי כל כוונתו היתה לשם שמים בדבריו הראשונים, מ"מ חזינן דהראוהו מן השמים דיש צורך נחוץ ביותר ללמוד בספרו זה של מרן זיע"א ספר הבית יוסף, וזאת על אף שחשב בתחילה דספר זה הוא ממעט הבקיאות וכו', והדר הוא לכל חסידיו, ומודים דרבנן היינו שבחייהו, לחייב העם והתלמידים ללמוד בספר זה בל ימוט מעל שולחנם שולחן מלכים. וע"ע בספר גדולי הדורות (עמוד 132) שהובאו שם דברי הגאון החזון איש זצ"ל, שהיה נוהג לומר: דיש להזכיר תמיד את מרן בעל הבית יוסף ז"ל כדוגמא לעמל של תורה הן בשולחנו הערוך שהוא הלכות פסוקות, וכן בספר הבית יוסף על הטור שכביכול הוא אינו אלא בבחינת מאסף הדעות השונות שהיו לפניו, אם מספרים שבדפוס, וכמאה שנה לפניו כבר נדפסו ספרים עבריים ואם מכתב יד שהיו בדורו, אולם לא כן הוא הדבר, כי ניתן לקבל מושג על עמלו בתורה, תוך עיון בדבריו בסוגיא ממסכת קידושין בשו"ת בית יוסף לאבן העזר, אשר נשאל ע"י תלמידו להעלות על הכתב את הפלפול בישיבה במשנת "על מנת שירצה אבא", ומרן ז"ל מונה שם עשרים ושבעה חלוקות בהלכה, שיש להכפילם בעשרים ואחד חלוקות נוספות, שמסתכמים בסך הכל בתקס"ז (567) אפשרויות, וכל זאת כדי להגיע לפירוש הנכון שעל פיו פסק את ההלכה, והרי זו דוגמא לדרך הלימוד של מרן עד להכרעת ההלכה. עכ"ד. יעו"ש. וחזינן כי אכן דברי מרן הבית יוסף ז"ל עמוקים הם לאין ערוך, ואזכרה ימים מקדם לפני למעלה מעשור שנים כשהיינו לומדים טור ובית יוסף כסדרו עם מו"ר עט"ר מרן מלכא הגאון הראש"ל שליט"א, כיצד היה מפלפל ומדקדק בדברי מרן בבית יוסף באופן מבהיל הרעיון, ויורד לעומקם של דברים ומפלפל בהם הדק היטב היטב הדק לבאר רצונו של מרן ז"ל לרמוז ולומר במספר מילים, ואפילו בדיבורים שהם נראים פשטיים לעין כל, מ"מ היה מבאר בהם עומק הדברים וכוונת הבית יוסף, (וחלקם רשומים אצלי), ואז נכחנו לראות ולדעת כיצד כל דבריו אלה של מרן בבית יוסף הם ממש בבחינת מועט המחזיק את המרובה. וע"ע נמי בס' מגיד מישרים (פרשת ויקהל דף פ ע"ב) שאמר שם המלאך המגיד למרן ז"ל אודות מש"כ בספר הבית יוסף הל' נידה (סימן קצח) בענין ציפורן פורחת וכו', וז"ל: "ובההיא דצפורן שפירשת וכתבת שני דרכים, חייך דקב"ה חייך בפלפולא דילך, אבל אורחא בתראה הוא ברירו דמילה, ומכל מקום לא תמחוק קדמאה אף על גב דלאו קושטא איהו, דיקריה דקוב"ה סליק מיניה, כיון דאיהו חריפא דוגמת נפחא דבטש בברזלא ונצוצין מתנצצין לכל עבר". וכן עוד כתב שם (דפ"א ע"ב) "ומאי דפלפלת במילי דמשה ברירי [הוא הרמב"ם ז"ל], בההוא ענינא יאות כוונת, והנהו תלת תירוצים דתרצת אליביה, תירוצא בתרא לאו קושטא, ומכל מקום לא תמחוק יתיה, דיקריה דקב"ה סליק בפלפולא אע"ג דלא קושטא אינון, כפרזלא דמעלין ליה בנורא ובטש ביה נפחא וניציצין מיניה כמה ניצוצין לכמה סטרין, הכי סליק יקריה דקוב"ה בפלפולין דאורייתא דכתיב הלא כה דברי כאש". ע"ש^[VI]. ולכאורה חזינן מהכי דאכן מרן ז"ל היה מפלפל מאוד בעת כתיבת ספר הבית יוסף בשיטות הש"ס והראשונים, ונתייגע רבות בהבנת הדברים ולרדת לעומקם חדרי בטן, ומ"מ בספר הבית יוסף כתב הדברים מאוד בקצרה והשמיט הפלפולים ועיונים, וכענין שאמרו חז"ל (חולין סג ע"ב) לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה, וזאת כדי לא להלאות את הלומד והמעיין אלא להביא לפניו פסקי הלכות סולת נקיה, ועל כן היה צריך המלאך המגיד להזהירו כאן ולומר לו כמה פעמים "ומכל מקום לא תמחוק יתיה", והיינו בפשטות כי אע"ג שדרכו של מרן ז"ל שבעת לימודו וכתיבת ספר הבית יוסף היה מפלפל בעומק הדברים,  ואח"כ היה מוחק הפלפול מן הספר ומשאיר רק סולת נקיה את מסקנת הדברים, בכל זאת במקומות אלה ביקש המלאך המגיד ממרן ז"ל להשאיר את הפלפול הזה כתוב בתוך הספר ולא למוחקו, משום טעם הכמוס אם משום שהיה בפלפול זה נחת רוח ושמחה מיוחדת בעליונים באופן מיוחד ביותר, או מכל טעם אחר. ועל כל פנים מכלל הדברים כאמור חזינן דמרן ז"ל כתב את ספרו זה בעומק ובפלפול גדול מאוד, אלא רק שהסתיר את עמקותם של הדברים מכל טעם נכון, הן מטעם שלא רצה להלאות המעיין ולכן כתב רק את המסקנא, והן מטעם שעיקרו של ספר זה הוא פסקי הדינים והלכות ולכן כתב רק את עיקרי השיטות והמסקנות שיש בדבריהם, ומעט מזעיר באיזהו מקומות של שבחי'ן עמד לכתוב את הפלפול שיש בדברים בעומק העיון. וע"ע בספר מגיד מישרים (ספר ישעיה פרק מב) שעוד אמר לו המלאך המגיד למרן ז"ל אודות לימודו בעומק העיון: חזק ואמץ אל תירא ואל תחת כי כל אשר אתה עושה ה' מצליח, וכל אשר עשית והורית עד היום הזה ה' מצליח בידך, וכן מסכימים במתיבתא דרקיעא, חי ה' כי פסק זה אמת ויציב הלכה למשה מסיני הלכה כוותך ומטעמך, ואם תשלח לקושטאנטינא או לרבך או לחכמי א"י כולם יסכימו כוותך וכו', לכן חזק ואמץ אל תירא, כי כל אשר עשית והורית עד היום הזה ה' מצליח ומסכים בו, וכן כל מה שתעשה ותורה מכאן והלאה הקב"ה יצליח ויסכים על ידך, רק אם תטרח כמו שטרחת בפסקים הקודמים, ולמה חרדת על הפסק ההוא, הלא נתן ה' לך לב לדעת ולהכיר כי דברך אמת וצדק, כי אעפ"י שאתה תמיד חושד סברתיך וזו מדה טובה היא, מ"מ נכרים דברי אמת, וע"כ אל יפול לבך עליו כלל כי במתיבתא דדקיעא מסכימים לדבריך כאשר אמרתי. יעו"ש. וחזינן מכלל דברים אלה שאכן המלאך המגיד מחזק את ידי מרן ז"ל על טרחתו ויגיעתו בדקדוק הדברים ובפסקי הדינים, ומבקשו שימשיך בזה, ובודאי דכן הכי הוה שמרן ז"ל נתייגע הרבה בדבריו בב"י בעריכת ובירור פסקי הדינים, שהרי המלאך מבטיחו דאם יעשה כן יהי ה' עימו לעולם ויסכים עימו. והיינו כאמור דמרן ז"ל כתב את ספרו הבית יוסף בעומק גדול, רק לא חשף זאת להדיא בתוך הספר ולהשאיר זאת לדורות עולם, כיון שעיקר מטרת ספרו זה הוא בירור עיקרי פסקי הדינים, ולא הפלפול שיש בהם ובדברי התלמוד שהם נסמכים עליו. וק"ל. ואגב אורחיה חזינן עוד נמי מכלל הדברים כמה קוב"ה חדי בפלפולא דאורייתא דמרן ז"ל ואפילו שאינו מוחלט להלכה, ועל אחת כמה וכמה במקום שדבריו הם להלכה. וראה עוד נמי בדברי המגיד בספר מגיד מישרים (שם) שאמר לו "וכל אשר עשית והורית עד היום ה' מצליח ומסכים בו וכן כל מה שתעשה ותורה מהיום והלאה הקב"ה יצליח להסכים על ידך וכו' ואף אם יצאו לפעמים עוררים כנגד הוראותיך, מכל מקום ניכרים דברי אמת ועל כן אל יפול רוחך עליך כלל, כי במתיבתא דרקיע מסכימים על ידך. עכ"ד. ע"ש. וע"ע בענין זה דמרן ז"ל היה מעיין גדול ולומד בפלפול אמת, דהנה המלאך המגיד אמר לו בס' מגיד מישרים (פרשת בשלח) וז"ל: להן אזדהר להיות מחשבתך דביקה בי תמיד כי איש אתה ומי כמוך בישראל, דהא לית ישיבא בגלותא דילפין בפלפולא כמו בישיבתך, והא בכל עידן דאת מהלך בשוקא אילו ניתן רשות לעין לראות הוה חזי מלא עיניך חיילות מקיפין אותך מכל צד ואתה כמלך בגדוד ומכריזי ואמרי פנו מקום הבו יקר לדיוקנא קדישא דמלכא כמה עלמין מזדעזעין לקול נעימו דההוא כרוזא ושאלי מאן האי, מתיבין ואמרי ההוא פלוני דמלך מלכי המלכים חפץ ביקרו דאיהו יקר מכל כלי חמדה, דאיהו תנא דא"י ריש מתיבתא דא"י ריש גלותא דכולהו גלוותא, פסקא דילן סברא דילן מחברא דילן וכו'. יעו"ש. והרי שמודיעו דאין ישיבה בעולם אשר לומדים בה בפלפול אמת ונכון העושה נח"ר לפני השי"ת כישיבה זו של מרן ז"ל. וק"ל. לכו אל יוסף כל אשר יאמר לכם תעשו לחיבת הקודש אשר עסקנו כאן מענין תורתו של רבינו הקדוש רבי יוסף קארו זיע"א, יש לציין עוד מספר מילים על עצם חיבור זה שמן השמים הסכימו עם מרן ז"ל לכתוב את חיבור זה של ספר הבית יוסף. ראשית יש לציין כי הנה מרן ז"ל עסק בחיבור זה של הב"י במשך שלושים ושתים שנה (ל"ב), אשר התחיל את מלאכתו מלאכת הקודש הזו באנדריפולי שבמדינת יון^[VII] בשנת רפ"ב, וסיימו והשלימו בעיה"ק צפת בשנת ש"ז, וככתוב בסוף ספר הב"י על אבן העזר דפוס ראשון. קריאת שמו של הספר בשם זה "בית יוסף" נאמר לו ע"י המלאך המגיד הדובר בו, וכמ"ש בספר מגיד מישרים (פר' בא ופר' ויקהל) שהודיעו שמן השמים יעזרוהו לגמור את חיבורו זה בלי שום טעות, ויתפשט ויאיר את עיני ישראל, ושיקרא חיבורו זה "בית יוסף", כי הוא ביתו בעוה"ז ובעולם הבא. ע"ש. ואכן כך הוה דחיבור זה של הב"י נתפשט בכל תפוצות ישראל ובכל שדרות העם, ואף בקרב גדולי הדור, ואפילו רבינו הרמ"א זיע"א שנחלק עם מרן זיע"א בהלכות רבות בספרו "דרכי משה" ובהגהותיו בשו"ע, כותב ברוב ענוותו למרן ז"ל בשו"ת הרמ"א (סי' מח) "נשיא אלקים אתה בתוכינו אשר מימיו אנו שותים וכו', חלילה להמרות דברי מעכ"ת דמר, וכל החולק עליו כחולק על השכינה". יעו"ש. והנה ענין גודל קדושתו וצדקתו של מרן ז"ל ידועים הם הדברים, ויכלה הזמן והמה לא יכלו מלספר בשבחיו וגודל מעלתו, ואתה צא וראה אשר אמר לו למרן ז"ל המלאך המגיד הקדוש הדובר בו בס' מגיד מישרים (פרשת ואתחנן דף קכח ריש ע"ב, והבאנו זאת גם לעיל הערה ב') וזה לשונו: "והלא לך למינדע דקב"ה וכל בני מתיבתא עילאה משדרין לך שלם, נביאי מהימני, תנאי, אמוראי, רבנן סבוראי, גאונים פסקנים כולהו מברכי יתך כד את עסיק במיליהון ומכוין יתהון, כמה עלמין מזדעזעין לקול נעימו דהנהו ברכאן, שאלין ואמרין מאי האי, משיבין ואמרין האי הוא ריש מתיבתא רבא דארץ ישראל, פסקנא רבא דארץ ישראל, מחברא רבא דארץ ישראל, יוסף המכונה קארו, דמלך מלכי המלכים חפץ ביקרו. כולהו מתיבין ואמרינן בריך יהא למארי עלמא". ע"ש. וע"ע נמי בספר מגיד מישרים ( הקדמה - אזהרות וסייגים) שהמגיד הדובר בו במרן ז"ל אמר לו עוד דברים כיו"ב וז"ל: ה' עמך וכו' רק כי תדבק בי וביראתי וממשנתי לא תפריד מחשבתך ואפילו רגע א' וכו', ובכן תהי' תמיד מתדבק בהשי"ת ותזכה להעשות נסים על ידך כמו שהיו נעשים ע"י ראשונים וידעו העם הזה כי יש אלהים בישראל, כי עתה אין שם שמים מתקדש כי אין העולם רואים שנעשו נסים ע"י החכמים וכשיראו שעל ידך נעשים ש"ש מתקדש, ובכן הזהר מסמאל ונחש ויצה"ר הרודפים אחריך לקבל כוונותיך לבטלך מהתפלה, רק ייחד לבבך לעבודתי ותהיה הולך אלי וכבר הודעתיך כמה אתה צריך לנהוג בשפלות שלא לכעוס על שום דבר בעולם וכו', והוי זהיר מלהפריד אפי' רגע א' ממני וממשנתי ויראתי ותורתי, כי אלו היית יודע כמה עולמות מתפסדות על ידך בעת שאתה מפסיק מלהרהר בדברי תורה לא היית מפסיק אפי' רגע א', כי בעת שאתה יוצא לשוק ואתה מהרהר במשנתי, עולמייא דילי מכריזין ואזלין קמך ומכריזי הבו יקר לדיוקנא דמלכא, וכמה חיילין דלית לון חושבנא מלוין יתך, עליהון כמה עלמין מזדעזעין לקבל ההוא כרוזא, שאלין ואמרין מאן ההוא גברא דמלך מלכי המלכים חפץ ביקרו, הא הוא תנא סבא דארץ ישראל האי הוא ריש מתיבתא דארץ ישראל, הא הוא מחברא רבא דארץ ישראל וגם אם תתנהג ע"פ מנהגותי אזכך לגמור כל חיבורך ופרושיך ופמקותיך מכל שגיאה וטעות ולהדפיסם ולפשטם בכל גבול ישראל ככל אשר שאלת מעם ה' אלהיך, ואזכך לקיים בך ובבניך מה שכתוב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וכו'. יעו"ש. וע"ע בספר מגיד מישרים (פרשת בשלח) שעוד אמר לו המגיד כיו"ב וז"ל: והא בכל עידן דאת מהלך בשוקא אילו ניתן רשות לעין לראות הוה חזי מלא עיניך חיילות מקיפין אותך מכל צד ואתה כמלך בגדוד, ומכריזי ואמרי פנו מקום הבו יקר לדיוקנא קדישא דמלכא כמה עלמין מזדעזעין לקול נעימו דההוא כרוזא ושאלי מאן האי, מתיבין ואמרי ההוא פלוני דמלך מלכי המלכים חפץ ביקרו דאיהו יקר מכל כלי חמדה. דאיהו תנא דא"י ריש מתיבתא דא"י ריש גלותא דכולהו גלוותא, פסקא דילן סברא דילן מחברא דילן וכו', וכיון שכן החזק בעצמך בכך ולא תפריד מחשבותיך מיני אפילו רגע אחת, וחזי דהרימותיך ונתתיך נגיד על עמי ישראל שתי קהלות, ועוד אתנך נגיד על כל קהילות ארץ ישראל. לכך התחזק נגד יצר הרע וסמאל ונחש הרודפים אחריך כי אליך תשוקתם ואתה תמשול בם. ושרוף אותם בקש דקריאת שמע וייחד לבבך ומחשבותיך להיות דביקה בי תמיד בלי הפסק ואשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. יעו"ש. וחזינן מכולי האי גודל קדושתו וטהרתו דמרן ז"ל, ואשר בידו לעשות ניסים ומופתים כבימי קדם וכו', ובפרט חזינן ביה במרן ז"ל ענין שליחת שלמא טבא דמשדרין ליה כל מתיבתין דרקיעא וכו', ואם מתיבתין דרקיעא מזדעזעין לקול שמעו של רבינו הקדוש מרן רבי יוסף קארו זיע"א, אנן מה יש לנו להוסיף בגודל קדושתו, אין חקר לגדולתו^[VIII]. וע"ע נמי בדברי רבינו החיד"א בס' שם הגדולים ח"ב (מערכת ב אות נט, ערך בית יוסף) שכתב שם בגודל ענוותו וקדושתו של מרן זיע"א, וז"ל: ודע שקבלתי מאדם גדול בחכמה ויראה שקיבל מרב גדול שקיבל מזקנים, שנתגלה בדור מרן ז"ל שהיו הרמ"ק והאר"י וכל קדושים עמהם סיעת'א דשמיא, שישראל לפי הדור היו צריכים לספר זה שיקבץ כל הדינים ויגלה שרשיהם לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא. ובאותו הדור היו נמצאים שלשה רבנים ראויים לזה, והם הרב מהר"ר יוסף טאיטצק, והרב מרן, והרב מהריב"ל, וכל אחד מהם היה ראוי למלאכה זו. והסכימו מן השמים ותנתן דת ע"י מרן הקדוש מפני ענותנותו היתרה וכאשר נראה מספריו הקדושים החוש'ה אל העי'ן. וכמ"ש בח"א (עיין מ' יוסף קארו), משם הרב מהר"א אלפאנדרי בקונטרס עיגונא דף כ"ט [ולפנינו הוא בדף ל ע"ד] שכתב, דאין דרך מרן לספר בגנות מי שפוסק דלא כוותיה ומשנתו היתה משנת חסידים. ואשר שינה מדתו בא"ה סימן י"ז על תשובת הר"א מרוודון ז"ל הוכרח משום מעשה שהיה שהתיר הרב המבי"ט ח"א סימן קפ"ו, ובסי' קפ"ז כתב  דמהר"ר יוסף עמד לו מנגד. ולבי אומר לי שהוא רבינו בית יוסף עכ"ל הרב מהר"א אלפנדארי. ואני בעניי כתבתי שם דאין צורך לדברים שבלב שהרי מפורש באורך בתשובות מרן בדיני מים שאל"ס שם נקבצו הרבה תשובות לדבר ממרן על הרב המבי"ט ותשובות גדולי הדור. ע"ש. עכ"ד. ע"ש. וכוונת דברי רבינו החיד"א בפשיטות היא כי מוצאים אנו דבר מופלא בספר הבית יוסף של מרן ז"ל, שעל אף ריבוי הדברים הענינים והדברים הנאמרים בו נזהר תמיד לנקוט בדבריו לשון של זהורי'ת, ומעולם אינו מקפיד או כותב ואפילו אגב שיטפיה כנגד דברי הפוסקים שאינם מסכימים לדעתו ז"ל דעת עליון. וכל זאת מלבד מקום אחד ויחיד הלא הוא בבית יוסף חאה"ע (סי' יז) גבי דעתיה דרבי אליעזר מוורדון בדין אבד זכרו שדעת מרן להחמיר בזה וכו', וכבר כתב ע"ז רבינו החיד"א בס' שם הגדולים ח"א (מערכת י אות קסה ערך מרן מהר"ר יוסף קארו), וכאן בח"ב (הנ"ל) חזר והניף ידו בזה שוב, שכתב שם וז"ל: מרן לפי רוב הענוה מכלכל דבריו הקדושים, וראיתי למהר"א אלפאנדארי בקונטרס עיגונא דף כ"ט ע"א [ולפנינו הוא דף ל ע"ד-לא ע"א] שכתב דאין דרך מרן לספר בגנות מי שפוסק דלא כוותיה ומשנתו היא משנת חסידים. ואשר שינה מדתו בב"י אב"ה סימן י"ז על תשובת הר"א מוורדון זלה"ה הוכרח מפני מעשה שהיה והתיר הרב המבי"ט ח"א סי' קפ"ו, ובסימן קפ"ז כתב דמהר"ר יוסף עמד לו מנגד. ולבי אומר לי שמהר"י שזכר הוא רבינו בית יוסף וכו' עכ"ל ע"ש שהאריך. ואין צורך לדברים שבלב הרי הדבר מפורש באורך בתשובת מרן בדיני משאל"ס שם נקבצו דיו"ת וכמה תשובות ממרן על דברי הרב המבי"ט ותשובות גדולי הדור. עכ"ל. ע"ש. והיינו כאמור הדברים הנ"ל^[IX]. וחזינן גודל ענוותו דמרן ז"ל דעל אף אהבתו העצומה לאמת, מעולם לא נטה מדרכו זאת להיות מקנה לאמת בלשון קשה ובתקיפות, אלא הכל עשה בענווה שפל ברך שפל קומה, למען שמו יתברך באהבה^[X]. ועכ"פ חזינן דמן השמים בחרו במרן רבינו יוסף קארו זיע"א שיהיה הוא מחבר הספר הנחוץ הזה וכמש"כ רבינו החיד"א בס' שם הגדולים ח"ב (הנ"ל) "שישראל לפי הדור היו צריכים לספר זה שיקבץ כל הדינים ויגלה שרשיהם לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא", על אף שהיו שם עוד גדולים הראויים לזה דהם מהר"י טאיצטאק ומהר"י בן לב זיע"א, שאף הם אין חקר לגדולתם^[XI], ובכ"ז בחרו מן שמיא במרן ז"ל דוקא לגודל ענוותו המופלגת. ואכן כאמור מרן ז"ל נודע בשערים המצויינים בהלכה שלשונו לשון של זהורי'ת היא מנופה בי"ג נפה שלא לדבר בלשון קשה ח"ו, ועי' למהר"י עייאש בס' שבט יהודה חיו"ד (סי' שעה דין א, דף תא רע"א דפו"ח) שכתב שם וז"ל: ותימא על מרן ז"ל דשביק חסידותיה וכתב על בעלי התוס' ואינו כלום. יעו"ש. וע"ע נמי בס' שם הגדולים ח"ב (מערכת מ ערך מגדל עוז) שכתב וז"ל: ומהרש"ל בהקדמת ים של שלמה בבא קמא השיג על המגדל עוז כידוע, ובא וראה קדושת מרן ז"ל שאינו מזכירו למגדל עוז אלא לאיזה צורך בקיאות או ממה שמביא מתשובות הרמב"ם לחכמי לוניל. עכ"ד. ע"ש. והיינו דאף שהיה לאל ידו של מרן ז"ל להשיג ולהקשות ולדחות דברי המגדל עוז בדוכתין סגיאין לא עשה כן, והיינו מטעמא דלעיל שאין זוהי דרכו דרך הקודש של מרן ז"ל, והוא נזהר בזה במאוד מאוד מלדבר בתוקף על דעת אחרים. וע"ע בהכי נמי בס' ברית יעקב (סי' ב' הערה ח-א). יעו"ש. חיבור הבית יוסף נתחבר ברוח הקודש והנה אפשר היה לומר דענין הזהירות הגדולה הזו אשר אנו רואים בדברי קודשו של מרן ז"ל, שהוא נזהר במאוד מאוד לדבר בלשון של זהורי'ת ובלשון הקוד'ש, ומשנתו משנת חסידים שאפילו במקום שיש וניתן לו להעיר הוא נזהר מלהעיר בלשון קשה וכו', דמלבד ענין ענוותנתו הגדולה של מרן ז"ל וכנ"ל, יש לומר בזה עוד, דהרי ידוע ומפורסם אשר כתבו גדולי הדורות גדולות ונפלאות על חיבורו זה של מרן ז"ל, והפמ"ג בשו"ע יו"ד (סי' מח שפ"ד ס"ק כה) כותב על הבית יוסף "הלא נודע שחיבורו ע"פ רוח הקודש חיבר בלתי ספק". עכ"ל. ע"ש. וכ"כ כיו"ב ג"כ הגר"י אייבשיץ בספרו אורים ותומים (קצור תקפו כהן סי' קכד) דרוח הקודש נוססה בקרבו דמרן להיות לשונו מכוונת להלכה, ואפילו בלי כוונת הכותב וחפץ ה' בידו הצליח ואין ספק כי הכל בכתב מיד ה' השכיל על ידו. יעו"ש^[XII]. [וכן העתיר שבחים אלו על רבינו הרמ"א ז"ל בחיבורו שחיבר בהגהותיו לשו"ע. ע"ש]. וע"ע בדברי הגר"י אייבשיץ בס' התומים (חו"מ ריש סי' כה) שכתב "ומי לנו גדול מרבינו מהר"י קארו ז"ל אשר ממש מימי רבה ורב יוסף לא קם כיוסף הזה סיני ועוקר הרים זקן ויושב בישיבה"^[XIII]. ע"ש. וכ"כ דברים כיו"ב הגדול ממינסק בשו"ת אור גדול (סי' כז), והגאון רבי צדוק הכהן מלובלין בספר מחשבות חרוץ (דף נז ע"ב). יעו"ש. [ובהא דחזינן דספר הבית יוסף נתחבר ברוח הקודש יובנו דברי המלאך המגיד אליו בספר מגיד מישרים (פרשת בשלח) שאמר למרן ז"ל, להן אזדהר למיהוי תדיר קאים קמאי בלי שום הפרדה כלל, ויזדכך גופך ואיברך דוגמת חנוך שנעשה בשרו לפידי אש וכידורי אש, ותזכה שיעשו נסים ונפלאות על ידיך כמו על ידי חכמי התלמוד ויתקדש שם שמים על ידך וידעו כי יש אלהים בישראל על ידיך, ואזכך לגמור כל חיבוריך ופסקיך נקיים מכל סיג וטעות ולהדפיסם ולפשטם בכל גבול ישראל. ובתר כן תתוקד על קדושת שמי ותסתלק כעמר נקי ותלך ותנוח לגורלך לקץ הימין. ע"ש. ומבואר מהכי דהמלאך המגיד מבטיח למרן שלא יהיה לו שום טעות בספרו, ושיתפשטו בכל גבול ישראל, ולהאמור דמרן ז"ל חיבר לספר הבית יוסף ברוח הקודש, אכן אייתי שפיר שיכל המגיד להבטיחו בזה. וע"ע נמי בספר מגיד מישרים (פרשת וזאת הברכה) שעוד אמר לו המגיד, ואזכך לאתוקדא בארץ ישראל ברבים לקדשא שמי בפרהסיא ותיסק לעולתא לרעוא על מדבחי, ויסק רוחך כקטורת בוסמין קדמאי ואפרך יהא צבור ומונח על רצון מזבחי, ואזכך למגמר חיבורא דילך לאנהרא ביה עיני כל ישראל דהא כל עמין חכמים נבונים ומשכילים ישאבון מחבורא דילך דאקריא בית יוסף ירויון מדשן ביתך. יפוצו מעינותיך חוצה חכמות בחוץ תרונה, ושמך יזכר בבתי כנסיות ובתי מדרשות, וכל עת שיזכירוך בבית המדרש יעלה ריח אפרך כקטורת בוסמין. ופוק חזי מאי אדביקת ולמאי תזכה לקדשא שמי ברבים וכו'. יעו"ש. וחזינן דהכ"נ מבטיחו שיעסקו בספרו זה תדיר וילמדו בו וכו', והכל הוא לגודל הענין שספר זה הוא גדול ונורא, דרוח הקודש מעורבת בו. וק"ל]. וע"ע נמי בדברי הגאון מהר"ד מקרלין בשו"ת שאילת דוד (קונטרס דרכי ההוראה מאמר א, דף א ע"ב) שכתב שם נמי בגודל שבח ספרו זה של מרן ספר ה"בית יוסף" וז"ל: "ועתה מתלמידי הזמן נעלמה ההוראה כי לא נדע להכריע בין פוסקי הלכות הראשונים נ"ע ואיזה מהסברות לקרב ואיזה לרחק, והתורה משתוממת על לומדיה וכעוורים נגשש באפילה למצוא איזה פתח  המאיר לנו לומר בזו הדרך לכו ותמצאו אור. אבל גם בימי האחרונים דבציר ליבייהו להכריע מצד בינתם אשר חדלו מלהשען עליהם, האיר ה' לנו אור ממזרח הרב בית יוסף ז"ל, אשר הוא גברא דאסכים שמיא על ידיה, כאשר קבץ לתוך ביתו בית יוסף כל שיטות רבותינו הראשונים נ"ע בכל מקום אשר מצא להם, אם בהלכה למעשה או בסברה בדרך משא ומתן^[XIV], ומהם ברר להורות הלכה למעשה על פי רוב דעות אשר מצא למחברים ז"ל המדברים בענין זה, ואשר כמעט אסף כל דברי הקודמים אליו. אבל אף שהיה גברא דאסכים שמיא על על ידיה, ואנכי הכותב ראיתי הרבה ענינים אשר בספרו בית יוסף לא בא למסקנת הענין בדין זה, ועם כל זה בשלחנו הטהור נשמרו רגליו מלכד והורה כהלכה וכתורה, וכאשר יבואו גם בחיבורינו זה כמה ענינים כאלו. ע"ש. והיינו דכיון דמרן ז"ל כל פסקיו היו בסיעתא דשמי'א רוח הקודש מדברת מתוך גרונו, אין למו מכשול בפסקיו ח"ו. וכבר היה אומר החזו"א זצ"ל: אדם שבידו לחלוק על ה"בית יוסף", צריך שיהיה בידו לחלוק על המלאך המגיד של השו"ע, משום שהבית יוסף והמלאך המגיד שלו הם יצירה רוחנית אחת. (הובאו דבריו בפתח השער לשו"ע החדש הוצאת מכו"י תשנ"ד). והיינו שבהארה זו מוביל אותנו החזו"א זצ"ל בעומק הדברים לעורר שכיון שספר זה של הבית יוסף "השי"ת הסכים על ידו" ורוח הקודש היתה מעורבת בו, ונשלח מלאך מן השמים להיות סולל לפני מרן ז"ל את הדרך בכתיבתו, על כן יש להתייחס לכך בהתאם, ואכן נקודת מוצא זו היתה מוסכמת על כל גדולי האחרונים, שגם במקומות שדברי מרן ז"ל נראים מוקשים או שגויים ח"ו, מ"מ כיון של היותו של ספר זה שרוח ממרום שורה עליו ניתן להעמיס בלשונו וליישב דבריו גם באופנים שמרן ז"ל עצמו לא התכוון אליהם (ועי' בהערה)^[XV]. ומעתה דחזינן דכל דברי קודשו של מרן ז"ל בס' הבית יוסף ברוח הקודש נאמרו, והשכינה מדברת מתוך גרונו, אכן שפיר יש לבאר בזה נמי את המחזה הגדול הזה אשר מחזה שדי יחזה הנזכר לעיל, דחזינן את גודל זהירותו של מרן ז"ל בענין זה שלא לדבר בלשון קשה אלא אך ורק בלשון  הקוד'ש של זהורי'ת ומשנת חסידים, שאפילו במקום שהיה אפשר לו לדבר בחוזק יד מאהבת האמת ומטעמא דאורייתא מרתחא וכו', לא השתמש בכללים אלה בשום אופן. וא"כ יש לומר בזה, דטעמא דמילתא הוי, כי מלבד הטעם דמרן ז"ל ענוותן כהלל הוה וכו' ולכן נזהר בזה, זאת ועוד יש לומר דאפשר ומאחר וכאמור ספר זה דהבית יוסף נתחבר בעיקרו ברוח הקודש ומן שמיא רצו בהוצאת ספר זה שיעשה לרוב נחיצות הדורות, והשכינה היתה מעורבת בעשייתו וכנ"ל, לכן מרן ז"ל נזהר כ"כ מאוד בלשונו, משום דהוא מלאכת שמים שהשכינה מעורבת בו ממש, ואין זה מכבוד שמים לדבר בלשון שאינה של זהורי'ת ויש בו צער לבריות, ועל כן ל'ו יוכל יוס'ף להתאפק ונזהר מרן ז"ל בזה מאד מפני כבוד השכינה, דהוא מלבד ענין הענוה שהיתה נטועה בו מראש מקדם, מ"מ היא גופא שספר זה נתחבר ברוח הקודש הא רצון וכבוד השכינה הוא שלא ידבר האדם בלשון קשה, ואדרבה רצונו יתברך הוא דהכל מעשיו של האדם יתנהל בשלום ובמישור על מי מנוחות ינהלני, כי זוהי דרך השכינה לשכון במקום שיש בו שלום, דשמו של הקב"ה שלום (עי' תנא דבי אליהו רבה פרק יז), ועל כן זהו לשון השכינה ממש שנכתב כאן בספר הבית יוסף, ולהכ הלשון בה הוא בבחינת "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" במידה מרובה ויתר על המידה מכל ספר אחר. ויש לומר בזה בדרך רמז דהיינו דכתיב בקרא (מלאכי ב ו) "תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו - בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון", והיינו אימתי הוא "תורת אמת" שניתנה מפי השכינה כי האי דספר הבית יוסף שנלמד ונכתב ברוח הקודש, "בשלום ובמישור הלך אתי" היכא דתורה זו כתובה בלשון של שלום ולשון של זהורי'ת. דשמו של הקב"ה שלום, וראה בדברי רבינו החיד"א בס' מורה באצבע (סי' א אות ז) שכתב שם, ודע דבמקום שיש מחלוקת השכינה מסתלקת ח"ו כי היא אימא שלום, ובית שיש בו מחלוקות הוא משכן סטרא אחרא ח"ו. יעו"ש. ובודאי דכל המחלוקות דהוו בלימוד התורה הקדושה הוו לשם שמים ואינם בכלל זה ח"ו וח"ו^[XVI], מ"מ כיון שרצון השכינה הוא בשלום ובמישור, מרן הקפיד בזה בספרו זה טפי ויתר על המידה להיות משנתו משנת חסידים, וזאת לתוקף קירוב השכינה בספר זה שהוא באופן מפליג בספר זה יותר משאר הספרים, כי כאמור ספר הבית יוסף ברוח הקודש נתחבר והלשון שבו הוא לשונה של השכינה ממש. וזה ברור. גודל חשיבות לימוד ספר הבית יוסף, ומנהג ישראל עוד מקדם ללמוד ספר זה חבורות חבורות. ואכן לגודל מלאכה עצומה וכבירה זו אשר עשה מרן ז"ל, היה ספר הבית יוסף אבן יסוד ללימוד ההלכה, וכבר כתב ע"ז גאון עוזינו רבינו החיד"א ז"ל בס' שם הגדולים (ח"א מערכת ט אות יז ערך טורים) וז"ל: ולגודל גדולת נשמתו [של רבינו יעקב בעל הטורים] ונשמת מרן זכו שכל מורה הוראה בריש כל מראי'ן לקוחים הם בידו טור ובית יוסף ומבלעדם לא ירים איש את ידו בהוראה. עכ"ל. ע"ש. ועוד כתב רבינו החיד"א בס' שם הגדולים (ח"ב מערכת ט אות יב ערך טור ובית יוסף) וז"ל: וכבר הודיע רבינו האר"י ז"ל כי נשמת מרן ז"ל משורש רבי יהודה בר אלעאי ובחינת אצילות כמ"ש בח"א, ואפשר שכמו שר"י בר אלעאי ראש המדברים בכל מקום [עי' גמ' שבת לג ע"א], כן תחילה וראש בכל דין רואים בב"י ודעתו בשו"ע, והדר שקלו וטרו להעמיד ההלכה על בוריה. ע"ש. וראה עוד על החובה שיש לכל חכם ומורה לברר ההלכה מתוך ספר "בית יוסף", במש"כ מרן ז"ל עצמו על כך בתשובתיו בשו"ת בית יוסף (דיני גיטין וקדושין סימן יג) : "ולו היה החכם המתיר הזה מעיין בספר בית יוסף, היה מוצא זה מבואר ולא היה משתבש במה שנשתבש, וצריך שיזהר מכאן ואילך לחפש בספרי כל הפוסקים ולעיין בדבריהם, ובפרט ספר בית יוסף, כי שם הכל מתוקן לסעודה, וכל מורה שיהיה לפניו ספר זה ידבר בשער ולא יבוש, כי אם לא יעשה כן חס וחלילה על זה נאמר: "שגגת תלמוד עולה זדון". עכ"ל. יעו"ש. [וידועים הם מעשיות רבים אף בדורינו אנו כי שגגת תלמוד זאת היתה בידי רבים אשר כתבו פסקי הלכה בלא לעיין קודם לכן בדברי מרן בב"י, ועל כן טעות נפלה בדבריהם, עד שהיה צריך להוכיחם ע"ז. ואכמ"ל]. וידוע המעשה אשר ספר הגאון מהרש"ג שהיה תלמידו של הגאון מהרש"ם, (וסיפר לי מעשה זה ביתר הרחבה ידי"נ הרה"ג רבי פינחס פדאווה שליט"א דיין ומו"צ דחסידי בעלזא בציריך), כי הנה קרוב לעת פטירתו של הגאון מהרש"ם כשהיה שוכב בחוליו על ערש דוי והיה בחולי קשה מאוד, הנה הגיעה שאלה לביתו בענין בכור, ומאחר שלא רצו להטריח את מהרש"ם שהיה נמצא אז בחולי קשה מאוד, העומדים שם שהיו תלמידי חכמים מופלגים ניסו להשיב על שאלה זו, אולם כל אשר ניסו להשיב לא עלתה בידם ובסוף נלאו מאוד לפטור שאלה קשה זו אשר הגיעה לפניהם, ובכל העת הזאת הגאון מהרש"ם היה שוכב ודומם ולא התערב כלל, אולם הנה לפתע שראה כי אין משיב לשאלה זאת, התאמץ בשארית כוחותיו ואמר להם במילים קצרות לעיין בבית יוסף הלכות תפילין ואת המקום המדוייק בבית יוסף להיכן כוונתו שיעיינו, כי שם יש תשובה לשאלה זאת, ואכן תיכף ומיד פתחו את ספר הב"י ולהפתעתם הרבה אכן מצאו משם תשובה לשאלה זאת, ויהי הדבר לפלא גדול בעיניהם כיצד זאת שהגאון מהרש"ם נמצא בחולי כבד וקשה כזה וענה לשאלתם, ומה גם זאת כיצד זכר לפטור שאלה שהיא מהלכות בכורות מתוך הלכות תפילין, ואז רמז להם מהרש"ם בענוה גדולה להביט בכריכת ספר הבית יוסף, וכשהביטו שם המה ראו כן תמהו לראות שכתב שם מהרש"ם בכתב יד קודשו כי ביום ותאריך פלוני סיים את ספר הבית יוסף מאה ואחד פעמים!!!!!!, ועל כן לא פלא הוא שהגאון מהרש"ם שספר הבית יוסף נחשב כבר יותר מכמונח בכיסתיה וכל ספר זה פרוש לפניו כשמלה יזכור שיש להשיב על השאלה בהלכות בכורות מתוך דברי הבית יוסף בהלכות תפילין. ע"כ^[XVII]. ועי' בזה נמי בשו"ת נחלת שבעה (סי' נ) שהביא את דברי הרב "ברכת הזבח" לרבי שמואל קוידינאבר שלאחר שהשיב לשואלו תשובה בהלכה, העיר עליו, "כל מה שחידש מעלת תורתו אומר אני יטול מה שחידש, כי בעיני הם דברי שגגה", ותולה שם את שגגתו זו במה שאין לו ספרי בית יוסף, ועל כן הציע לו "שימכור את ספרי האחרונים אשר לו בביתו ויקנה טורים ובית יוסף", ועוד הוסיף להשמיעו וכתב לו: "וכמה גדולים עשו קביעות ללמוד טור וב"י עם חברים מקשיבים". יעו"ש. וכן הזכיר את דברי הרב ברכת הזבח הללו גם רבינו החיד"א בס' שם הגדולים ח"ב (מערכת ט אות יז). יעו"ש. וראה גם בשו"ת שבות יעקב ח"ג (סי' צח), ובס' משכנות הרועים (מערכת ח אות נט). יעו"ש. וע"ע נמי באגרות החזו"א ח"ב (תורה, איגרת ט) שכתב: תעיין בפוסקים טור ובית יוסף שו"ע ונ"כ, כי הם מרחיבים את גופי ההלכות לפקח עינים ולפתח את הלב ולענג את הנפש. עכ"ל. ע"ש. וראה עוד בזה בשו"ת שבט הלוי להגר"ש וואזנר (חיו"ד סוף סי' נז) שכתב שם, שהגאון מופת הדור החזון איש זצ"ל בנעוריו היה לומד הרבה בספרי הטור ובית יוסף, והיו חבריו מלעיגים עליו, שיהיה מזה סך הכל מלמד תינוקות, ולבסוף נעשה מה שנעשה, וכל גדולי הדור היו משכימים לפתחו. יעו"ש. ועוד שמענו מפי מו"ר מרן מלכא שליט"א בענין הרגילות שהיה מקדם ללמוד בספר הבית יוסף לרוב נחיצותו הרבה והעצומה (והובאו הדברים ג"כ בקובץ חזון עובדיה ח"ב, תמוז תשמ"ג, עמוד קלב), כי הנה מסופר, שכאשר באו לבחור רב ראשי לעיר בגדאד, עיר שהיתה של חכמים וסופרים, באו ראשי הקהל לפני רבי שמואל לניאדו, שהיה בארם-צובא שבסוריה, וביקשוהו שימליץ בפניהם על הראוי לשמש כרב ראשי ואב"ד בבגדאד. וידוע שתלמידיו של רבי שמואל היו גדולי תורה ואדירי דעת, ורבי צדקה חוצין (בעל שו"ת צדקה ומשפט) היה מהמעולים שבתלמידיו, וחיבבו מאד. ורבי שמואל השיב לראשי הקהל "אני מדבר בצדקה רב להושיע . . . ", ותיכף ומיד הבינו כוונתו, וקיבלו עליהם לרב את רבי צדקה חוצין, וכאשר באו להציע בפניו את המשרה הרמה הזאת אשר קיבל, סירב, ולאחר הפצרות רבות אמר להם: "אם כן תנו לי שנה אחת, ואלמד את כל הבית יוסף על כל ארבעת חלקי השלחן ערוך בעומק, ורק אחר כך אסכים". ובודאי שאם היה זה לימודו הראשון, לא יכל היה ללמוד הכל תוך שנה אחת בלבד, שיש בתחלה להבין ולהעמיק בכל דבר ודבר, אלא שהיתה זאת עבורו חזרה כללית לפני קבלו את התפקיד הרם של רב ראשי ואב"ד בבגדאד. עכד"ק. המנהג מקדם ללמוד את ספר הבית יוסף בחבורה וכיוצא בדברים אלה שיש ללמוד את ספר הבית יוסף בלימוד של קבע ובחבורות חברים מקשיבים, כתב ג"כ רבינו הב"ח רבי יואל סרקיס (בהקדמתו לספרו בית חדש), שכתב שם בשבחו של רבינו הב"י ובגודל ספרו העצום הזה וכמה כוחו גדול וכו', והוסיף וכתב וז"ל: כמה זכותו גדול שעל ידי חיבוריו התחזקו התאספו והתקבצו החכמים ותלמידיהם כתות כתות חבורות פניהם מאירות ומזהירות בפסקי הלכות ערוכות ושמורות. עכ"ד. ע"ש. והיינו שכן היה מנהגם ללמוד תמידין כסדרן מידי יוסף בטור ב"י חבורות חבורות מידי יום ביומו לעיתים מזומנות. ולא זאת בלבד אלא אף רבינו הב"ח גופיה נהג כן וכמו שכתב בהמשך דבריו בהקדמתו (שם) וז"ל: "הלומדים המובהקים ותלמידי הגדולים וכו' ששמעו מפי במשא ומתן של הלכה, בלמדי עמהם ספר הטורים באסיפת החברים פה ק"ק קראקא". ע"ש. והיינו דרבינו הב"ח מציין כאן שאכן אף הוא היה נוהג במנהג קדוש זה, לעשות קבע דבר יום ביומו, שיעור קבוע לתלמידים בלימוד הטור וב"י. ובנו אשר בא אחריו מוהר"ר הירץ סירקיס אב"ד פינטשוב (בהקדמת בן המחבר לספר הב"ח) הוסיף לפרש את שיחתו המוסתרת זו של אביו וכתב שם וז"ל: "ולמד עמהם בחדרי חדרים כל הארבעה טורים לא פעם אחת ושתים, כי אם הרבה פעמים עד שנעשו בפיהם שגורים, ואז חיבר החיבורים". יעו"ש. וחזינן כמה חיבבו אבותינו ז"ל לספר זה  הטור ובית יוסף, עד היה קבע של ממש על שולנם שולחן המלכים, מאן מלכי רבנן. להחזיר עטרה ליושנה והנה במרוצת השנים על אף שרבים ונכבדים ידעו את גודל חשיבותם של דברי מרן ז"ל בספר הבית יוסף, ואף רבים המשיכו ללמוד ספר זה בינם לבין עצמם, מכל מקום לא כולם יכלו להנות לאורו ולבקר בהיכלו, הן מטעם שרווחה הדיעה שעיקרו של ספר זה הוא עבור בעלי הוראה, והן מטעם שלא יד הכל יכלה למשמש בו ולהנות מאורו וזיו הדרו מפאת שהדברים הנכתבים בו דורשים ידע והבנה בסוגיות הש"ס וכו', ורצון הכלל היה לדעת הלכה פסוקה על אתר, ועל כן העדיפו את הלימוד בספרי פסקי ההלכה השונים, ובפרט בספר הקצורים די בכל דור ודור ודי בכל אתר ואתר אשר חיברום גדולי ישראל שבאותו הדור שהיו נמצאים בו. ורק לפעמים כשרצה המעיין או מורה ההוראה לעיין באיזה סוגיא וענין הלכתי לעומקו, היה מביט בדברי מרן בספר הב"י זעיר כאן וזעיר כאן. ואכן מוצאים אנו שדיעה זו היתה רווחת עוד מקודם, עד שמשום כך היו צריכים להזהיר ע"ז גדולי הדורות, וצא וראה בס' יד מלאכי לכהן הגדול רבין חסידא מוהר"ר מלאכי הכהן (כללי השו"ע אות א) מה שכתב שם בשם הקדמונים וז"ל: "כוונת הרב מוהריק"א ורמ"א בחיבור הש"ע היה שלא יפסקו דין מתוכו, אלא אותן שלמדו תחלה דברי בעל הטורים עם פי' הבית יוסף וידע מתוכן מקום כל דין עם טעמו מהתלמוד ומגדולי המחברים, וכדי שלא יזוזו מזכרונם הדברים, חיבר השו"ע להיות עומד לפניהם למזכרת, משא"כ בזמנינו בהיות בכובד התלאה נמשך מהטובים רעה, שרבים חושבים נפשם כאילו הם מדור דעה, ורוצים ללמוד התורה על רגל אחת, ומצפצפים ופוסקים מתוך השו"ע, והם מחריבי עמינו הפרו ברית תורת אלהינו וגורמים רעה לנפשם וכו' יעו"ש בארוכה הסמ"ע בהקדמתו לחו"מ, וכ"כ בשו"ת זרע אברהם חלק חו"מ סו"ס ב', ושמש צדקה סי' לג, ובשו"ת ב"ח סי' פ', וראשון לציון דף קב ע"ד. עכ"ד הרב יד מלאכי. ע"ש^[XVIII]. ואמנם באמת אין צל של ספק שספרי הלכה אלו של הקיצורים ופסקי הדינים תרמו תרומה רבתי לידיעת ההלכה הפסוקה, ולהפצת אור ההלכה בקרב בית ישראל די בכל אתר ואתר, וכעין שאמרו חז"ל חולין (סג ע"ב) לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה, ואף גם זאת לאחר שמחבריהם הם עצמם עמלו ויגעו בדברי מרן הב"י, ודבריהם מושתתים על יסודותיו. ברם בקושטא הנה בחסדי ה' יתברך בדורינו אנו רואים אנו כי אכשור דרי^[XIX], ורואים אנו תופעה מבורכת לאין קץ אשר מלבד הצימאון הגדול ללימוד התורה בכלל, שרבים רבים הם שבמשך היום עוסקים למלאכתם ופרנסתם על המחיה ועל הכלכלה, לעת ערב עוסקים בלימוד הגמרא ובעומקה של הלכה כזקן ורגיל וכחובשי ספסלי בית המדרש, וגם לרבות שיחד עם זאת נכספה נפשם לדבר ה' זו הלכה במקורותיה בפרט, ובכגון דא אמרינן במסכת ברכות (סג ע"א) תניא, הלל הזקן אומר: בשעת המכניסין - פזר, בשעת המפזרים - כנס. ואם ראית דור שהתורה חביבה עליו - פזר, שנאמר (משלי יא) "יש מפזר ונוסף עוד" וכו'. ע"ש. וכל זה מלבד תופסי התורה חובשי ספסלי בית המדרש הממיתים עצמם באהלה של תורה, ולומדים במשך היום כולו, שמאז ומעולם למדו את לימודם בחקר העיון ובמקורותיה, ועתה ב"ה עושים כן שבעתיים נכספה וגם כלתה נפשם ללון בעומקה של לימוד ההלכה^[XX]. ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת ועל כן ראינו לנכון בעת הזאת לשוב אל מקור מים חיים, הלא הוא מקור ההלכה, כי מן הבאר הזאת ישקו ההדרי'ם לימוד דברי מרן ז"ל בבית יוסף, אשר קיבץ כעמיר גורנה ופרש כשמלה את כל מקורות הענין הדרושים לידיעת ההלכה על בוריה, ויוסף הוא המסבי'ר, כל דברי קודשו ברורים כשמש בצהרים בהסבר ברור ומפורט במקורותיהם מהתלמוד והפוסקים, ובסברות נכוחות, לא בא כבושם הזה מעולם. ההצעה נתקבלה בברכה רבה ע"י גדולי הדור שליט"א, אשר מברכים אותה בכל לב וסומכים שתי ידיהם עליה והן אמת כי שקלנו רבות אם נכונה היא גישה זו לתת פומבי לענין זה שיעסקו הרבים בלימוד זה של הבית יוסף, והצענו הדברים לפני מרנן ורבנן גדולי הדור שליט"א להורות לנו הדרך ואת המעשה אשר נעשה, וכמאמר חז"ל (במדרש שמות רבה ג ח, ובמדרש תנחומא פר' שמות פרק כט) הנוטל עיצה מן הזקנים מובטח לו שלא יכשל. יעו"ש. ויצאנו מעודדים שבעתיים, שלא די שגדולי ישראל נתנו את הסכמתם הברוכה לענין זה, אלא אף המריצונו בחיוב גמור להפיץ רעיון זה בהקדם המידי ובמהרה, לזכות בו את בית ישראל, וברכו בכל לב את כל אשר יהיה שותף לרעיון ומפעל זה, להגדיל תורה ולהאדירה ולהפיץ את אור ההלכה. רעיון מפעל טור ובית יוסף העולמי - הדף היומי ואכן כך עשינו ובחסדי השי"ת ערכנו מתכונת מפורטת ללימוד המחזור הראשון של טור ובית יוסף, אשר יחל בעה"י מיום א' אלול תש"ס - ויסתיים בעה"י ביום י"ד תמוז תשס"ו, (משך כשש שנים ברוך הנותן חיים), ועיקרו של רעיון זה הוא לימוד של דף אחד בכל יום מהטור ובית יוסף, כך שבמשך זמן זה יוכל כל אחד מישראל לסיים את כל ד' חלקי הטור ובית יוסף, ולהיות בקי בעה"י בכל חלקי התורה הדרושים. לשם כך מצורף בקונטרס זה לוח השנה מפורט, אשר מצויין בו כל יום סדר לימוד הדף שבאותו היום מהטור ובית יוסף, חלוקת דפי הטור נעשו לפי דפוס וילנא - וארשה, שאלו הם רובם ככולם של הטורים המצויים כיום בכל בית בישראל, ואף הטורים החדשים שנדפסו מקרוב בהוצאת "מכון ירושלים - שירת דבורה" ציינו בשולי הדפים את סדר העמודים המופיע בטורים אלו של דפוס וילנא - וארשה, כך שסדר זה יהיה מצוי לכל. ויש לציין כי לקחנו הדבר בחשבון דישנם דפים בטור בית יוסף בדפוסים הללו, אשר הם קצרים יחסית לדפים הארוכים, ובכל זאת השארנו הדבר על מתכונת לימוד דף אחד ליום, ובכגון דא בודאי הוא דיעשה הלומד כפי דעתו וערכו, תן לחכם ויחכם עוד, אם ירצה להמשיך או להוסיף לימוד באותו יום בשו"ע ובמפרשים וכל כיו"ב, ישמע חכם ויוסיף לקח, ואם חכמת חכמת לך. (וכמו כן יש לציין דאם ירצה האדם למעט את זמן סיום הד' טורים יכול הוא ללמוד במתכונת זאת ב' דפים ביום, וממילא משך זמן זה של סיום הד' טורים יהיה במקום כשש שנים שבלימוד דף אחד ליום, למשך זמן של שלש שנים אם ילמד ב' דפים ליום, וכן ע"ז הדרך תן לחכם ויחכם עוד, הכל לפי החשבון הנז'). למותר הוא לציין את כל היגע העצום והשקעת הדמים המרובים תרתי משמע, לערוך את לוח זה, והכל הוא להגדיל תורה ולהאדירה ולקדש שם שמים ברבים, וזה חלקנו מכל עמלינו, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, לעשות נחת רוח ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו^[XXI]. אכי"ר. חלוקת הדפים נעשתה לפי הסדר כדלהלן בטורים שלפנינו: אורח חיים - א,  א-רו, 206 דפים. אורח חיים - ב,  א-שעד, 374 דפים. יורה דעה - א, ה-רנד, 250 דפים. יורה דעה - ב,  א-שכט, 329 דפים. אבן העזר - א,  ב-קעה, 174 דפים. אבן העזר - ב,  ב-קיח,117 דפים. (אבן העזר א,ב - לפנינו בכרך אחד). חושן משפט - א,  א-רז, 207 דפים. חושן משפט - ב,  א-קנז, 157 דפים. (חושן משפט א,ב - לפנינו בכרך אחד). חושן משפט - ג,  א-רכא, 221 דפים. חושן משפט - ד,  א - קג, 103 דפים. (חושן משפט ג,ד - לפנינו בכרך אחד). סה"כ דפי הטור: 2138 דפים. כל המזכה את הרבים זכות הרבים תלויה בו לכן פונים אנו בזאת אל אחינו כלל בית ישראל די בכל אתר ואתר ה' עליהם יחיו, לאמץ רעיון נשגב זה, ולהיות שותפים בו, הן מצד שילמד האדם בעצמו את סדר זה של הטור והבית יוסף, והן התלמידי החכמים שיש בכוחם ללמוד עם אחרים שיקהילו קהילות ברבים ללמוד סדר זה באורח קבוע תמידין כסדרן עם הציבור, או שיקבע אדם סדר לימוד זה עם חבירו, וכן על זה הדרך, ואם חכמת חכמתך לך, כי הריוח הגדול ביותר שיהיה לאדם בסדר לימוד זה, שתוך זמן מועט יהיה בקי בכל עיקרי התורה וההלכות הנחוצות ובכל הסוגיות הקשורות להם. על מנת לסייע ביד הלומדים לכל עזרה שיצטרכו בלימוד זה, הוקם המוקד העולמי הפועל בכל שעות היממה. בישראל: 052-675015 בכל שעות היממה. או שיחת חינם: 1800-260-260 מחו"ל: 972-52-675015 בכל שעות היממה. s כמו כן בקשתינו היא, כי בעה"י כל מקום שקיבלו עליהם קבלה קדושה זו ללמוד הבית יוסף בחבורה יודיעונו, כדי שנוכל לפרסמם בפעמים הבאות על מנת לזכות את הרבים במקום מושבם שיוכלו להצטרף עמהם, וזכות הרבים תלויה להם, ותעמוד להם לעד. סגולות הלימוד שיש בספר הבית יוסף, ומרן ז"ל עומד למליץ יושר על הלומדים בספרו והנה אין צל של ספק דכל אשר יעסוק בתורתו זו של מרן רבינו הקדוש כבוד ה' מכובד מרן רבי יוסף קארו זיע"א, תעמוד לו זכות מרן ז"ל ללוותו בכל ימי חייו, דמלבד קדושת החיבור האדיר הזה אשר כאמור לעיל נתחבר ברוה"ק, מה גם עוד זכות מרן ז"ל שמן השמים הסכימו לדבריו תעמוד לו וזרעו לעולם, והוי כעין הא דאיתא בגמ' בבא מציעא (פה ע"ב) אמר רב חביבא אשתעי לי רב חביבא בר סורמקי, חזי ליה ההוא מרבנן דהוה שכיח אליהו גביה דלצפרא הוו שפירן עיניה ולאורתא דמיין כדמיקלין בנורא, אמרי ליה מאי האי ואמר לי דאמרי ליה לאליהו אחוי לי רבנן כי סלקי למתיבתא דרקיע, אמר לי בכולהו מצית לאסתכולי בהו לבר מגוהרקא דרבי חייא דלא תסתכל ביה, מאי סימנייהו בכולהו אזלי מלאכי כי סלקי ונחתי לבר מגוהרקא דרבי חייא דמנפשיה סליק ונחית, לא מצאי לאוקמא אנפשאי אסתכלי בה, אתו תרי בוטיטי דנורא ומחיוהו לההוא גברא וסמינהו לעיניה, למחר אזלי אשתטחי אמערתיה אמינא מתנייתא דמר מתנינא ואתסאי. ופרש"י: דמצפרא הוו שפירין עיניה - בבקר ראיתי את עיניו יפות, ולערב ראיתיו דומות כאילו נשרפו באור. אמרי ליה - אמרתי לו. דאמרי - אמרתי לאליהו. גוהרקא - קתדרא. בוטיטי - ניצוצות. מתניתין דמר קמתנינא - תוספתא של אדוני, שסידרה לששה סדרים, אני שונה תמיד, דרבי חייא סדרה לתוספתא, כדאמרינן בעלמא רבי לא שנאה רבי חייא מנא ליה, ואמרינן כל מתניתא דלא מיתנייא בי רבי חייא ורבי אושעיא לא תותבו מינה בבי מדרשא. ע"ש. וחזינן מהכי דאע"ג דאותו תלמיד נענש על שעשה שלא כהוגן להביט במקום מושבו של רבי חייא, ולכן ניטל ממנו מאור עיניו ונסתמא, בכל זאת ע"י שבא לקברו של רבי חייא ואמר לו מתניתא דמר דמתנינא, שהיה רבי חייא המחברו, עמד עליו רבי חייא למליץ יושר והוא נתרפא, וממילא ה"ה נמי גבי דידן כל דעסיק במתניתא דמר מרן רבי יוסף קארו ז"ל שהוא ספר הבית יוסף, ועושה לו בהכי נחת רוח גדול, וכמו שהבטיחו המגיד (בפרשת בא ופרשת ויקהל) וכנ"ל, דיקרא שם ספר זה בית יוסף כי על ידו יבנה לעצמו "בית" בעולם שכולו טוב. וכן אמר לו ג"כ המגיד למרן ז"ל (פרשת וזאת הברכה) ואזכך למגמר חיבורא דילך לאנהרא ביה עיני כל ישראל דהא כל עמין חכמים נבונים ומשכילים ישאבון מחבורא דילך דאקריא בית יוסף ירויון מדשן ביתך. יפוצו מעינותיך חוצה חכמות בחוץ תרונה, ושמך יזכר בבתי כנסיות ובתי מדרשות, וכל עת שיזכירוך בבית המדרש יעלה ריח אפרך כקטורת בוסמין. וא"כ בודאי הוא דחזקה על מרן ז"ל שישיב טובה וברכה מרובה למעלה מן המידה, לכל העוסקים בתורתו הקדושה, ומפיצים את אור תורתו ברבים. והדברים ברורים ומאירים לכל מבין ומוצא דעת, ואין להם צורך בראיות. ולכבודה של תורה ולגודל המעמד המופלא דעסקינן ביה בענין מרן רבי יוסף קארו זיע"א ותורתו המופלאה, ובפרט בספרו הקדוש כתב יושר דברי אמת ספר הבית יוסף, אביא מעשה אשר ראו עינינו ולא זר, דהנה לפני שנים רבות נצרך הגאון הגדול והמופלא רב רבנן אין חקר לגדולתו וכו' נר"ו, חסד גדול מן שמיא דבר על טבעי אשר נלאו בו הרופאים והיועצים מלהושיע וכו' בעוונות הדור, והיה הגאון הנז' נר"ו עוסק תמיד בדברי מרן ז"ל ובתורתו יהגה יומם ולילה ובפרט בלימוד ספר הבית יוסף לילה כיום כחשיכה כאורה, וגם היה מעורר ע"ז לאחרים שילמדו את דברי מרן בספר הבית יוסף, ודב"ק עשו פרי ואחרי דבריו המעוררים הללו אכן החלו ללמוד את ספר הבית יוסף, וכן היה הגאון הנז' עומד איתן בכל עת לקיים פסקי מרן זיע"א ומעורר ע"ז ברבים לא ירא ולא יחת וכו', וכשהיה נצרך לחסד הגדול הנז', אפסו הכוחות מיום ליום ומושיע אין וכו', וביקש מקרוביו לקחתו לציון הקודש קברו של מרן רבי יוסף קארו זיע"א אשר בעיר צפת יע"א, ואכן כך עשו ולקחוהו לשם, ועמד והתפלל בציון הקודש ויבך בכי גדול והתפלל לפני השי"ת על הצרה הגדולה, ולבסוף ויהי כמדבר כאיש אל רעהו ופנה בדיבורו אל רבינו הב"י זיע"א השוכן במקום מצבת הקודש הזאת, ואמר לו ראה נא רבינו מתניתא דמר קא מתנינא ועסיקנא בתורתיה דמר ואני מלמדו ומפיצו ברבים וכו' ושיעמוד עליו מרן זיע"א בתפילה וכו'. ואכן כך הוה דלא ארכו הימים ונושע הגאון הנז' נר"ו בתשועת עולמים, לא יעדי זיויה והדריה מנן לעד ולעלם, ויהי לנס ופלא. ולא רבים הם היודעים את ענין הנס הגדול הזה ונוראותיו, וכבוד אלקים הסתר דבר. ואמנם עיקרו ושורשו הוא זכותיה דרבינו מרן רבי יוסף קארו זיע"א אשר כאמור לעיל בדברינו דכבר הודיעו המלאך המגיד הדובר בו דמלך מלכי המלכים חפץ ביקרו וכל מתיבתא דשמיא נחרדים ומזדעזעין מגדולתו, ועל כן העוסק בתורתו בודאי שיעמוד לו הדבר למליץ יושר ולזכות, להוושע בפקודת ישועה ורחמים בכל אשר יפנה יבקש ויצטרך בני חי ומזוני רויחי אכי"ר^[XXII]. ויש לציין בזה עוד גם כי לימוד ספר הבית יוסף הוא סגולה גדולה ליראת שמים, וכן הגיד לי היום ידי"נ הרה"ג רבי פנחס פדאווה שליט"א דיין ומו"צ דק"ק בעלזא בציריך, בשם האדמו"ר מבעלז כ"ק מהרי"ד זצ"ל, שהיה אומר כן כי לימוד ספר הבית יוסף מביא לידי יראת שמים, וסמך לדברים מכך שמרן ז"ל כתב בבית יוסף הל' שבת (סימן שח) לאחר שעמד לפלפל בדברי הטור ודעימיה בענין טלטול בשבת וכו', וסיים וכתב וז"ל: ואחר שהצעתי לפניך כל זה אבוא לבאר דברי רבינו, ואז תבין יראת יי' ודעת קדושים תמצא. עכ"ל. יעו"ש. וא"כ נמצא שמרן ז"ל רמז כאן כי הלומד דבריו אלה שבב"י יזכה ליראת שמים. עכ"ד. וכן עוד נודע הדבר בשם זקני ירושלים שקבלו קבלה מדור לדור, כי לימוד הבית יוסף הוא סגולה גדולה לאריכות ימים. אחרית דבר עיקר ענינו של מפעל הטור ובית יוסף שלפנינו הנה לאחר שנתבאר לנו גודל חשיבותו של ספר הבית יוסף, וגודל חשיבות הלימוד בו, וכאשר הרעיפו גדולי הדורות די בכל אתר ואתר שיר ושבח על חיבור זה של ספר ה"בית יוסף" כי הוא יסוד היסודות ללימוד ההלכה והיקף ידיעתה בצורה הנרחבת ביותר, והוא אשר הבאנו לעיל מדברי הרב ברכת הזבח והב"ח ודעימייהו, דכבר מראש מקדם קבעו ברבים מקהילות ישראל ללמוד בספר זה של הבית יוסף חבורות חבורות מידי יום ומידי שבוע וכו', על כן אמרנו בעה"י להחזיר עטרה ליושנה, ולסדר סדר לימוד השוה לכל נפש, אשר ילמדו בספר הקדוש הזה דבר יום ביומו תמידין כסדרן דף אחד ליום, וכך יצא שבעה"י במשך כשש שנים יוכל האדם להתחיל בלימוד ספר הבית יוסף ולסיימו, ויהיה בקי בו ג"כ על ידי חזרה שיחזור לימודו זה כמה פעמים בעה"י. (וכאמור שלצורך זה צירפנו בסוף הקונטרס כאן לוח שנה עם סדר הלימוד שילמד בו האדם דבר יום ביומו, ובעה"י יהיה לו בזה תועלת גדולה שיוכל להיות שותף יחד בלימוד של רבים, בכך שכולם אוחזים במקום אחד, והוי כתלמוד תורה דרבים שמעלתו גדולה. וכאמור לעיל שלקחנו את סדר הדפים לפי דפוס וורשא - וילנא, על אף שרבים הם הדפוסים שנדפסו בהם ספרי הטור והבית יוסף וסדר הדפים שלהם הוא שונה, מכל מקום מפאת שדפוס זה הוא הנפוץ ביותר בכל בית מישראל בעשרות השנים האחרונות שכל הטורים שנדפסו בכל מהדורותיהם הנוכחיות מקורם הוא מדפוס זה וורשא וילנא, לכן עדיף שיהיה לפי מתכונת דפוס זה. ואף לאחרונה אשר נדפס בהידור רב ספר הטור ב"י בהוצאת "מכון ירושלים - שירת דבורה גם הם ציינו בשולי העמודים את דפי הטור לפי דפוס וורשא וילנא, כך שדפוס זה הוא המצוי). וממילא ע"י שילמד האדם בעה"י בספר הטור בית יוסף דף אחד ליום, יסיים במשך זמן קצר את כל הטור והב"י ובקיאותו וידיעתו תהיה נרחבת בכל יסודות התורה ממש, דיהיה בקי ביסודות סוגיות הש"ס ודעות הראשונים והאחרונים, וזאת מלבד הזכות העצומה של העסק בהלכה שהוא ענין גדול ועצום בפני עצמו וכמ"ש חז"ל ברכות (ח ע"א) אמר ליה רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת משמיה דרב חסדא, במילי דבי כנישתא אמר ליה הכי אמר רב חסדא מאי דכתיב "אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב", אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, והיינו דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. ע"ש. וחזינן מהכי כמה הוא גדול וחשוב העסק והלימוד בהלכה דמיום שחרב בית המקדש אין לו לקב"ה שום נחת רוח באף ענין שבעולם כמו בענין לימוד ההלכה, ובפרט בענין לימוד ההלכה בעומק הדברים שלומד הסוגיא בגמ' והראשונים והאחרונים העוסקים בה וכו', ולא לימוד פסקי הלכה בעלמא, עי' במהרש"א במס' ברכות (שם בחידושי אגדות). יעו"ש. והוא לימוד הבית יוסף ממש שהוא עורך ומסדר את כל סידור סוגית ההלכה לפרטיה, והיינו בחינת ד' אמות של הלכה^[XXIII]. וכמו כן חובה קדושה היא על התלמידי חכמים שבדור המפיצים את אור התורה יהי ה' עמם, שיאגדו אגודות אגודות עם חברים מקשיבים וילמדו עמהם את דברי הטור ובית יוסף, ע"י שיקדימו להם ביאור הסוגיא שמזכיר הב"י וכן הלאה, כדי שיהיו דברי הבית יוסף מתבארים להם הדק היטב, וזכות הרבים תלויה בהם שהם מזכים בכך לרבים ללמדם חכמה ודעת אשריהם ואשרי חלקם, ועי' רש"י במס' ברכות (הנ"ל) שפירש בדברי הגמ' הללו דאוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות וכו', ומיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד וכו'. וז"ל: המצויינים - ציון ואסיפת צבור. עכ"ל. ע"ש. והיינו דמתבאר לפי דברי רש"י הללו דענין זה דשערים המצויינים בהלכה, שעיקר חפצו של הקב"ה הוא בזה, ומיום שחרב ביהמ"ק אין לו אלא רק ד' אמות אלו של הלכה, היינו שיהיה לימוד זה של ההלכות בפרהסיא יחד עם הציבור, וממילא לפ"ז אותם הלומדים סדר לימוד זה עם הציבור עבידו בהכי ענין גדול, חדא דהוא עושה נחת רוח גדול ליוצרו, וזאת ועוד שזהו עיקר העיקרים של לימוד ההלכה לכו"ע שגם לומדה בחקר העיון וגם לומדה יחד באסיפת ציבור, וזכות גדולה היא וזכות הרבים תלויה לעושה כן לעמוד לו לעד ולעולם, ואשריו ואשרי חלקו. והקב"ה ברחמיו הרבים יעזרינו על דבר כבוד שמו לעשות נחת רוח לפניו ולהגדיל תורה ולהאדירה ברבות הטובה, עד ביאת גואל צדק במהרה. אכי"ר. הכו"ח לכבוד תורתינו הקדושה, ולכבוד רבינו איש אלקים קדוש הוא מרן רבי יוסף קארו זיע"א מחבר ספר הבית יוסף והשו"ע. פעיה"ק ירושלים תובב"א הצב"י פנחס זביחי ס"ט היום יום שלישי שנכפל בו כי טוב, ט"ו לחודש תמוז (יום הילולת רבינו אור החיים הקדוש זיע"א - עי' לעיל הערה כב), שנת "יחד ללמוד ס' בית יוסף" (תש"ס). לפ"ק.