למעלה
ד) גם ראיתי הלום להגאון רבי אפרים לאניידו בשו"ת דגל מחנה אפרים (חאבה"ע סי' א) [והיה בן דורו של רבינו החיד"א עי' שו"ת חיים שאל (ח"ב סי' יח) מש"כ עליו רבינו החיד"א בחן והערצה בשולי האגרת ששלח לאביו ח' רפאל שלמה לאניידו בעל בית דינו של שלמה רב אבה"ו דרבי אפרים, וז"ל שם: החכם השלם עצום ורב אפרים מעוז ראשי נר"ו. יעו"ש]. ואף הוא עלה ונסתפ"ק בנידון זה של בעל או אשה שחזרו ונתעוררו לחיים אחר מיתתם אי בעו קידושין חדשים, והנה בריש דבריו עמד גבי הגמ' דמגילה (הנ"ל) בעובדא דרבה שחטיה לרבי זירא וכו', די"ל כיון דתנן (בריש קידושין) דהאשה קונה עצמה במיתת הבעל, א"כ י"ל דכשם שבעלמא קיי"ל דבלא יאוש לא קני ה"נ הכא דהוא קנין ממש, ולכן כל זמן שלא נתייאשה האשה מבעלה אפילו שמת אינה קונה את עצמה, ואין יאוש אלא אחר שנקבר ועבר עליו שלשה ימים דהכי גרסינן באבל רבתי (פרק ח) שפוקדין על המתים עד שלשה ימים וכו', מעשה שפקדו אחד וחייה כ"ה שנים, ואחר כך מת אחר והוליד חמשה בנים. ע"כ, וא"כ אשתו של רבי זירא עדיין לא נתייאשה מבעלה לקנות את עצמה כל זמן שלא עבר עליו שלשה ימים אחר קבורה ולהכי רבי זירא לא חזר וקידשה, אולם אח"כ כתב הרב שם לדחות זאת דהא התם רבה שחט בו בר' זירא ב' סימנים וכל כי הא הוי הרוג גמור שלא יחייה דג' ימים הוא במת סתם וממילא שפיר י"ל דפקעו הקידושין. ולכן העלה שם דהדבר תלוי ביאוש האשה, ועל כן כל שידעה מפטירת בעלה ממילא נתייאשה ופקעו הקידושין וקנתה את עצמה, וכל שלא שמעה שנפטר ושוב קם לתחיה ודאי דאין צריכה שוב קידושין משום דלא פקעו הקידושין הראשונים, דהא אמרו וקונה עצמה במיתת הבעל ואין כאן קונה. ולכן גם העלה עפ"ז עוד דהוי הכא כמי שגירש אשתו ונתקדשה לאחר שהיא מקודשת לשני, ואם לא נתקדשה לאחר אם רוצה להחזירה צריך לחזור ולקדשה, וכן הכא דפקעו קידושין דהראשון הוי נמי הדין כן.

ושוב הביא אח"כ את דברי רבינו החיד"א בברכ"י (הנ"ל) וז"ל: ואמר לי מעכ"ת דעל ספק זה עמד הרב ברכי יוסף נר"ו, ואחר כתבי זה נזדמן לידי הספר הנזכר שאינו בנמצא כי אחד בעיר דוקא ולא עוד, ואנכי שאילתיהו למען ראות מאי קאמר בה ואפתח ואראהו וכו', ואחר שהביא דבריו דהברכ"י (הנ"ל) כתב להעיר ע"ז, דמה שניכר מתוך דבריו דיש לחלק בין נקבר ללא נקבר לא ידענא מנא ליה לחלק כן, דלדבריו [בריש הספק שלו] יש מקום לומר דגם בנקבר וחייה הדין כן דאגלאי מילתא דאותה מיתה לא היתה כמות כל אדם ולא פקעי קידושי קמאי, ועובדא דרב כהנא (בגמ' בב"ק הנ"ל) תוכיח דאפשר לחיות ע"י חסיד אפילו אחר קבורה, וא"כ מה תועלת בלא נקבר, ואישתמיטיתיה להרב הנזכר מה שפירש רש"י בהך דרב כהנא דחייה אחר קבורה, כיון שלא דיבר עלה כלום. וכן עמד להעיר שם על הראיה שהביא רבינו החיד"א מהירושלמי (פ"ז דגיטין ה"ג) דר' יוסי קאמר אסורה להנשא אני אומר נעשו לו ניסים וחייה, דהנה הרב שדה יהושע גורס שם "רבי יוסי אומר אסורה להנשא" ותו לא, וא"כ הוא מטעם אחר לא שיקום לחיות אלא הטעם משום דאין גט לאחר מיתה וכו', ושוב כתב דגם אם גרסינן בדברי רבי יוסי אני אומר וכו' עדיין יש לדחות וכו'. יעו"ש.

ומכלל דברים אלה חזינן, דהרב דגל מחנה אפרים עומד להעיר על החילוק של רבינו החיד"א בין נקבר ללא נקבר מדברי הגמ' ורש"י דבב"ק (הנ"ל), בעובדא דרב כהנא דחזינן שחזר לביתו זו אשתו אף לאחר שמת ונקבר, והיינו נמי כאשר הבאנו בס"ד להעיר לעיל מהאי עובדא דחזינן דאפילו בנקבר יכול לשוב לביתו ללא קידושין, ואמנם שכתבנו ליישב בדוחק דברי הגמ' דלעולם רב כהנא לא קם לתחיה, אולם כאמור דמהירושלמי לא משמע כן אלא לעולם קם לתחיה. ברם בעצם ההערה שכתב הרב דמ"א להעיר על הברכ"י דמאי אכפת לן בין נקבר ללא נקבר דמאי שנא בהכי, הנה בזה י"ל שבודאי דאיכא חילוק בזה דס"ל לרבינו החיד"א שכל זמן שלא נקבר עדיין הנפש קשורה לגוף ולכן י"ל דלא פקעי הקידושין, משא"כ אחר הקבורה דהנפש נפרדת מן הגוף לגמרי וכמבואר נמי ברברי הזוה"ק פר' אמור הנ"ל, ולכן נקט דדוקא אחר קבורה י"ל דפקעי הקידושין. ועכ"פ נראה ברור דהרב דגל מחנה אפרים ס"ל דהדבר תלוי בידיעת האשה, דכל שידעה ממיתתו של בעלה ממילא נתייאשה ופקעו קידושי מינה, אבל אם לא ידעה ממיתת בעלה אפילו שכבר מת וקברוהו ואח"כ קם לתחיה לא פקעי קידושין ראשונים מינה ואין צריכה שוב קידושין, ולכן כתב לבאר שם גבי אשתו של רב כהנא דמשו"ה לא הוצרכה קידושין חדשים אע"ג שמת ונקבר כיון שבשעת מיתתו שהיה מת לא ידעה כלל מזה שמת בעלה ורק אח"כ שקם לתחיה, וממילא לא היה בה כוונת ודעת קנין בעת המיתה עצמה ולא פקעי הקידושין, והביא לזה ראיות דגבי קנין בעינן דעת וכוונת קנין מהגמ' דבב"מ (כו ע"א) דהמוצא בגל ובכותל ישן הרי אלו שלו, ושאלו הראשונים מדוע לא נגיד דחצרו של אדם קונה לו ויקנה הגל והכותל, ותירצו דכיון שזה היה במקום שאין דרך שיהיו שם מציאות ממילא לא נתן בעל החצר לב לקנותה ולכן לא זכה בה, וכן נמי ראיה מהגמ' גיטין (עח ע"א) דאמרינן נתן לה גיטה והיא ישנה דאינו גט עד שנעורה ואומר לה הא גיטך, והרא"ש בפסקיו שם כתב דהטעם הוא משום דישנה אין בה דעת כלל וגרעה מחרשת, והרי דבגרושין נמי בעינן דעת קונה ולא הותרה לשוק אם נתן לה הגט כשהיא ישנה משום דלית בה דעת קנין כלל, ולכן הכ"נ גבי מיתה שקם לחיות וכי הא דאשתו של רב כהנא דלא ידעה ולא שמעה בתחילה שמת בעלה עד שחזר וחי דלא היה צריך רב כהנא לקדשה משום דבעינן דעת קונה והיא לא היה לה ידיעה ממיתת בעלה.

ונמצא דאיכא לפנינו לכאורה ברבר זה ג' שיטות: א) דעת הברכ"י דתלוי הדבר באם נקבר, דכל שלא נקבר אע"פ שמת לא נפקעו הקידושין וכל שנקבר פקעו הקידושין. ב) דעת הרב דגל מחנה אפרים דתלוי הדבר בידיעת האשה, דכל שנודע לה ממיתת הבעל אפילו שלא נקבר פקעו הקידושין וכל שלא ידעה בשעת מיתתו שהוא מת אפילו שכבר נקבר וקם לתחיה לא פקעו הקידושין. ג) דעת הגרי"ח שעולה מדבריו דס"ל דתלוי הדבר בנקבר וכלה גופו דאז אמרינן דנפקעים הקידושין שיש לבעל באשה, אבל משמע דקודם לכן אפילו שמת ונקבר וכגון שנתעורר עוד קודם שכלה גופו דלא נפקעים קידושין, וכאשר עולה נמי מתורף לשונו שכתב: אע"פ שכתבנו שהמיתה פקעה ופסקה כל קשר ואגד וקורבה שהיה בגופים בהיותם בחיים קודם מיתה, אין דבר זה נוגע למ"ש הגאון חיד"א בברכי יוסף חאבה"ע סי' טו"ב שנסתפק באשתו של רבי זירא וכו' הנה אין דברינו נוגעים לענין זה, דהתם במיתה לא נשתנה כלל כי חיה סמוך למיתתו, ודברינו הם על זמן התחיה שכבר נשתנו הגופים כי אפילו הצדיקים איתמר בהו עתידים להיות עפר קודם שעה של תחיית המתים וכאמור לעיל וכו', איך שיהיה לפי האמור במיתה גמורה שבטל הגוף לגמרי ונשתנה פקעה הזיקה והקורבה והותר האגד והקשר שהיה בגופים קודם מיתה. עכ"ד. ועוד הביא הגרי"ח (שם) מדברי הרב נחלת בנימין (מצוה לה סי' טז) דפשיטא ליה שכאשר פרחה נשמתו של פנחס במעשה זמרי הותרה אשתו לעלמא ולא נשאר עליה זיקת אשת איש, וכן סבר בפשיטות (שם מצוה לה סי' י) גבי יצחק אע"ה כאשר פרחה נשמתו בעקידה שאם היתה רבקה בעולם ונשואה לו היתה זקוקה ליבם לישמעאל, ואף כי חזר יצחק וחי היתה אשתו אסורה מצד זקיקתה לישמעאל. ע"כ. ודברים אלה תמוהים הם ואין הדעת סובלתן, ולפי דבריו נמצא גם נכסיו של פנחס זכו בהם יורשיו ולא נשאר לפנחס כלום, והגם כי י"ל דרך דרש קאמר הנה כל כהאי מילתא אמרינן ה'ן מקשין על הדרש. ע"ש. והרי מבואר כאמור דס"ל להגרי"ח דזיקת הקידושין נפקעת ע"י שינוי הגוף, והיינו שנקבר וכלה מן העולם, ולעולם משמע מדבריו דכל שמת אפילו נקבר אם קם לתחיה מיד בפרק זמן שעדיין לא כלה הגוף, (וכעין המבואר בגמ' שבת (קנא ע"ב) אמר רב פפי א"ר יהושע לאחר שלשה ימים כריסו [של המת] נפקעת ונופלת לו על פניו ואומרת לו טול מה שנתת בי. יעו"ש. והרי שמאז מתחיל הכילוי וברשעים גמורים ח"ו אפשר שאף קודם לכן), דאה"נ דלא פקעו הקידושין, ונמצא דדברי הגרי"ח היא שיטה ג'. [ועי' בדברינו לקמן שהבאנו ע"פ המפרשים בביאור הירושלמי הנ"ל (פ"ז דגיטין ה"ג), עוד שיטה רביעית. יעו"ש).

והן אמת די"ל דס"ל לגרי"ח ז"ל רכל שהגוף עדיין קיים אין במה שנקבר כ"כ הבדל ממה שהיה לפני שנקבר, ולהכי נמי עדיין לא נפקעים הקידושין אם קם לתחיה בפרק זמן כזה, והוי כעין המבואר בדברי הגר"י אייבשיץ בס' יערות דבש (דרוש ז ד"ה וזה ענין) שכתב גבי ענין החנטה דהוא כדי לשמור הגוף שאז עדיין גם הנפש נשארת קשורה אליו, וז"ל: כי מצרים שהיו חונטים מתים שלהם היה בשביל כך, כי ידעו שכל זמן שהגוף קיים יש לנפש דביקות בגוף, וכל ענינם היה לדרוש למתים, וכל תכלית הכישוף ולהט שלהם היה על ידי נשמות שעל ידי המתים, והם נקראים שעירים, וזהו היה כל ענינם, ולבל תפרד הנפש מהגוף ויהיה קשה להם אחר כך להתדבק בכשופם למתים ולדרוש להם כי איננו, עשו חניטה זו שענינה, סכין בשמן המור כל הגוף, והסירו מתוכו בני מעיים, ונותנים שמן בחוץ ובפנים, ומניחים אותו בחמה להתייבש, וכן מתמידים לערך ע' יום, ואז נתקשה הגוף ונעשה כעצם ואבן קשה, והוא קיים ממש כל ימות עולם, כאשר הוא עוד היום נמצא במצרים פגרים ההם מימים קדמונים והם קשים כאבן, נקראים בלשונם מומיא, והוא בכל נכאת רפואות לתעלה ומזור הרבה כנודע, והיה זה הכל במצרים כדי שתהיה להם דביקות בנפש רשעים האלה, ולכך הזהיר הכתוב [ויקרא יח ג] מבלי לעשות כמעשה מצרים לדרוש אל המתים, שהוא ענין הנ"ל, וכבר העידו כי יאהן פינטי הספרדי נלקח בספינה מארץ מצרים בהחבא ובתחבולות, כי המלכים אינם מרשים להוציא הרבה תיבות מלאים מומיא שהם פגרים הנ"ל, ויהי בבואו תוך אם הים, והנה כולם מלאים משחיתים, ויבקשו להטביע הספינה, וברוב יגיעה וכמה וכמה מאנשיו שנהרגו ונטבעו ונפצעו השליך כל תיבות הנ"ל לים, ושקט הים מזעפו. וזה הטעם שהניח יוסף הצדיק לחנוט את אביו כנוהג מצרים לקיים גופו, כדי שעל ידי כן יהיה נפש יעקב קשורה, ויהיה לזרעו אחריו קיום והגנה לכל העולם, כי עודנה נפש יעקב בזה עולם כרוכה אחר כל גוף וגוף הקיים, ובעבורו יטיב ה' לנו, כי יש שורש צדיק בעולם הזה, ולכך שאל הגמרא כיון דבלאו הכי נפשו ונשמתו משתתפת עם כל דורות להטיבם ולהושיעם מיד יצר הרע כנ"ל, ועל זה אמרינן דלא מת, אם כן החניטה כנ"ל ללא צורך, על זה השיב כי לא תמיד תשתתף כהנ"ל, דאינו משתתף רק עם הנותנים לב לשוב בתשובה כראוי, אבל אם הדור בלתי נותן על לב לשוב בתשובה, אינו משתתף, ולכך צריך על כל פנים חניטה, שתהיה נפשו בגופו דבוקה ויגן על העולם למלטם מרעה, וזו היא תשובתו מקרא אני דורש וכו'. יעו"ש. ומשמע מדברים אלה, דאפילו אחר שנקבר עדיין כיון שהגוף קיים הנפש קשורה, דהא האי דרשא קאמר ליה על הא דאמרינן בגמ' תענית (ה ע"ב) גבי יעקב וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קבריא וכו'. וק"ל.

ואולם צ"ע לפי דב"ק טוב אלו של הגרי"ח ז"ל מאי הוי דינא באשת צדיק גמור, דהא כמבואר בגוף דבריו דאין גופו כלה אלא עד תחיית המתים, וכעין המבואר נמי בגמ' שבת (קנב ע"ב) בהנהו קפולאי [חופרים - רש"י] דהוו קפלי בארעא דרב נחמן ומצאו בקרקע את קבורת רב אחאי בר יאשיה והיה שלם בגופו ודיבר עמהם, עד ששאלו רב נחמן שילך וישוב לביתו כי הוא שלם כאדם חי ממש, והשיבו דאין לו רשות לשוב, ואח"כ שאלו ר"נ והא כתיב "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" וא"ל דההוא שעה אחת קודם תחיית המתים. יעו"ש. ולפ"ז יש לעיין מאי הוי אם קם לתחיה האם תהיה אשתו מותרת שהרי הגוף אינו כלה ומשתנה בצדיקים, ואמנם דבתחיית המתים ישתנה ואז תפקע זיקת הקידושין הקודמת אבל עד אז מאי הוי דינא, וגם באמת יש לעיין בזה מדברי הגמ' דבב"מ הנ"ל (פד ע"ב) גבי עובדא דרבי אלעזר ברבי שמעון שהיה כ"ב שנה בעליה ונשאר שלם בשלימותו כמבואר בגמ' שם, ואחר שניתן לקבורה ונקבר שלח רבי לדבר באשתו שתסכים להנשא לו, ושלחה לו כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול וכו'. יעו"ש. וא"כ כיצד זה שרצה רבי לשאתה לאשה והרי עוד הוא שלם, וממילא לא נפקעה זיקת הקידושין, ושמא י"ל כיון דנפיק ריחשא מאודניה כדאיתא בגמ' שם ממילא סבר רבי דבהכי כבר נחשב שכבר אינו בשלימותו וא"כ פקעו הקידושין. וגם אפ"ל דשמא ס"ל דכל שהוא נתון כבר לקבורה אע"ג שעדיין לא נכלה הגוף מ"מ זה הוי בגדר כל הראוי לבילה שסופו להיות לעפר, משא"כ כשעוד לא ניתן לקבורה. אלא שלפי ביאור זה יצא דהגרי"ח ס"ל נמי כרבינו החיד"א דבקבורה תליא מילתא. וק"ל. וצ"ע. ואולם עכ"פ זה מבואר דבין לפי החיד"א ובין לפי הגרי"ח כל שעדיין לא ניתן לקבורה אפילו מת בודאי דלא פקעי הקידושין, ודלא כהרב דגל מחנ"א דבידיעה תליא מילתא וכל שידעה האשה שמת פקעו הקידושין תיכף ומיד ואפילו שלא נקבר.
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi