למעלה
ג) ושו"ר הלום לרבינו הגרי"ח
בשו"ת סוד ישרים (סוף שו"ת רבי פעלים ח"ב סי' ב) שעמד לבאר גבי
המתים העתידים להחיות לעתיד לבוא בתחיית המתים, מאי הוי דינא באשה שמת בעלה הראשון
ונישאה לאחר למי מהם תחזור, וגם אם נאמר דתחזור לראשון הרי כיון שכבר נשאה לשני
ממילא נאסרה על הראשון, וכתב הגרי"ח ז"ל לבאר די"ל כיון דסו"ס
מתו גם שניהם מיתה זו מפרידה בין הדבקים ומבטלת ומפרת כל אחוה שהיתה בין האשה
לבעלה השני ולכן תחזור לראשון, והוסיף ע"ז וכתב, דאע"ג דחזינן לרבינו
החיד"א בברכ"י (הנ"ל) שכתב גבי אשתו דר' זירא דלא היתה צריכה קידושין
שניים ואע"ג שמת כיון דאגידה ביה וכו', זה אינו ענין לכאן כיון דהתם במיתה לא
נשתנה כלל כי חיה סמוך למיתתו, והדברים הנ"ל גבי אשה וב' בעלים דאמרינן דע"י
המיתה הופקעו הקידושין, אמורים גבי תחיית המתים שכבר נשתנו הגופים דע"י
הקבורה כלו ונאבדו ונהיו לעפר וע"כ זה גורם דאף נפקעים הקידושין. ואח"כ
עמד שם על דברי הכנה"ג שהביא מדברי מהרא"י גבי אשת אליהו דכל שמתה האשה
והבעל חי דלא נפקעים הקידושין, דמשמע מדבריו דהא אם בעלה מת והיא נשארה בחיים
דשפיר פקעי הקידושין, דאחר המחילה אין נראה בזה שום טעם וסברא לומר כן דמה לן שבעלה
נשאר חי, דכיון שגופה של האשה נקבר ונשתנה לגמרי לעפר איזה קשר ושייכות נשאר לבעל
בזה, הלא גוף זה של האשה שחיה אחר המיתה פנים חדשות באו לכאן וגוף הבעל שעודנו חי
אינו מעלה ומוריד בזה כבר כלום. עכ"ד. ע"ש. [ובענין זה דאשה שמת בעלה
הראשון ונשאה לאחר למי תחזור אחר תחיית המתים אמנם שמדברי הגרי"ח הנ"ל
עולה ומתבאר שתחזור לראשון, עי' בזה עוד בשו"ת יביע אומר ח"ז (חיו"ד
סי' מ) מש"כ בזה ג"כ. יעו"ש]. ועולה ומתבאר מכלל דבריו אלה של
רבינו הגרי"ח דשפיר מצדד בשיטת רבינו החיד"א דלא שנא מת הבעל או האשה, אלא
העיקר בזה הוא דאם
נקברו ממילא פקעי בהכי זיקת
הקידושין, וכל דלא נקברו אלא קמו והתעוררו לתחיה מיד בפסק זמן הסמוך למיתתן עדיין
זיקת הקידושין נשארת וקיימת. (ואפ"ל דאע"ג דעיקר טעמיה דרבינו הגרי"ח
הוא דהיכא שנקבר פקעה זיקת הקידושין כיון שנשתנה גופו ונהיה לעפר ופנים חדשות באו
לכאן, הנה י"ל דלאו דוקא הוא משום שנהיה לעפר וממילא בעינן שיעבור זמן רב
מהקבורה, אלא כל שכבר נקבר וראוי לבילה הוא למהוי לעפרא ממילא נפקעת המציאות
הקודמת שהיתה לו ופנים חדשות באו לכאן מפני שבעצם הקבורה כבר נפרדה הנשמה מהגוף
לגמרי וכנ"ל מדברי הזוה"ק דפר' אמור. וק"ל. אולם באמת י"ל גם
לאידך גיסא דמאי דנקט הגרי"ח שנהיה לעפר בדוקא הוא, וכל שקם מיד לתחיה אפילו
שכבר נקבר עדיין לא פקעו הקידושין כיון דעדין לא נהיה לעפר לא חשיב פנים חדשות, ולעומת
זה רבינו החיד"א ס"ל דכל שנקבר אפילו שקם לתחיה תיכף ומיד כיון דסו"ס
נקבר פקעה זיקתו הראשונה ופנים חדשות באו לכאן. וצ"ע.
ועכ"פ זה ברור דכל שקם והתעורר לחיים בין הבעל בין האשה סמוך למיתתו ועדיין
לא נקבר, דהגרי"ח ס"ל כרבינו החיד"א דאין צריך לעשות קידושין שניים).
ועיין בגמ' דבב"ק (קיז ע"א)
גבי עובדא דרב כהנא דהוה יתיב קמיה דר' יוחנן וחשב רי"ו דר"כ מחייך עליו
כיון דפרטיה שפוותיה (נקרעה שפתו ע"י מכה - רש"י) וחלש דעתיה ונח נפשיה
דר"כ, ולמחרת שנודע לו שהיה זה טעות דדרכיה הכי ששפתו היתה קרועה, על רבי
יוחנן לגבי מערתיה (מקום קבורתו של רב כהנא) והחייהו, וא"ל אי הוה ידענא
דדרכי דמר הכי לא חלשא דעתי השתא ליתי מר בהדן, א"ל ר"כ אי מצית למבעי
רחמי דתו לא שכיבנא אזילנא ואי לא אזילנא וכו'. ועיין שם ברש"י שכתב לפרש אם
הסכים ר"כ לקום לתחיה או לא, ובלישנא בתרא כתב רש"י: ובפסחים (מט ע"א)
מוכח שהלך [רב כהנא] לביתו דאמר רב כהנא אי לאו דנסיבנא כהנתא לאו אנא גלאי, אמרי
ליה והא למקום תורה גלית, א"ל לאו אנא גלאי כדגלו שאר אינשי שהרי לא בעבור
מקום תורה גליתי אלא מאימת מלכות ברחתי, אלמא בתר הכי חי הוה, ועוד אמרינן בברכות
ירושלמי (פ"ב ה"ח) דפגע ביה ההוא גברא ברב כהנא אמר ליה מאי עביד בשמיא
כלומר שליעג עליו שהיה מת וחיה, א"ל גזר דיניה דההוא גברא מחתם ומת ההוא גברא,
פגע ביה אחרינא אמר ליה הכי נמי ומית, אתי לקמיה דר' יוחנן אמר ליה בר איניש
דאימיה מבסרא ליה ואנתתיה דאבוה מיקרא וכו'. עכ"ד. ע"ש. ומבואר מדברי רש"י
הללו דס"ל דרב כהנא קם לתחיה מקברו (דהא אמרינן "על למערתיה") אחר
שרבי יוחנן החייהו וחזר לביתו זו אשתו, וקשה דא"כ נמצא שלקח אשתו שוב ללא
חופה וקידושין על אף שהיה מת וקם מקברו, והרי לפי רבינו החיד"א כל כה"ג
שקם מקברו אמרינן דבעינן קידושין חרשים, וכאמור זה לא מצינו שרב כהנא בבואו בחזרה
לביתו בבבל נשא אשתו שוב בחופה וקידושין חדשים.
הן אמת די"ל דלעולם הא דקאמר
רב כהנא אי לאו דנסיבנא וכו' לאו היינו שחזר לביתו אחר מיתה הוה, דלעולם אחר שמת
מהקפדת ר' יוחנן לא קם יותר לתחיה (עיין שם ברש"י דבב"ק שהביא כן בלשון
שני שרב כהנא לא הסכים לקום לתחיה), וא"כ הא דקאמר (בגמ' פסחים) אי לאו
דנסיבנא וכו' היה זה מיד בבואו לארץ ישראל עוד קודם שנפטר מהקפדת רבי יוחנן ולעולם
לא חזר רב כהנא לביתו, אולם קצת יקשה מדברי הירושלמי (הנ"ל) שהביא רש"י
דמהתם מוכח להדיא שקם לתחיה וגם חזר לביתו, דאיתא התם בהמשך שאחר ששאלוהו האנשים
ההם מאי עביד בשמיא וכו' (והיינו שחזר וקם לתחיה) דאמרו לו לר' יוחנן שרב כהנא ירד
לבבל, ושאל מדוע לא קיבל ממנו רב כהנא רשות וכו'. יעו"ש. והרי מבואר שקם
לתחיה וחזר לביתו ומסתמא שם אמר אי לאו דנסיבנא כהנתא וכו'. ושו"ר הלום בס' סדר
הדורות (סדר תנאים ואמוראים מער' רב כהנא אות ב) שהביא את דברי רש"י דבב"ק הנ"ל שהוכיח מדברי הגמ' דפסחים הנז' דמוכח שרב
כהנא קם לתחיה וחזר לביתו, דתימא היאך מוכח מזה דחי אח"כ, ושמעתי מפי המופלא
מוהר"ר אלכסנדר בשם הג"ר העשיל דקשה מנא ליה לרב כהנא שבעוון זה שלקח
כהנת גלה, אלא וראי אחר שמת שמע בשמים כי בעוון זה מת. ודפח"ח. אך קשה דילמא
אמר זה תיכף בביאתו לארץ ישראל קודם שהענישו רבי יוחנן, ולעולם לא קם לתחיה וכו', ולי
נראה דסתם "אמרו לו" פירושו תלמידיו אמרו לו, ואילו אמר אי לאו דנסיבתא
כהנתא וכו' תיכף בביאתו לא"י קודם שמת איך "אמרו ליה" דרצונו לומר
תלמידיו דהא תיכף לביאתו למחרת כבר הענישו ר' יוחנן ומהיכן היו לו אז תלמידים, אלא
על כרחך שחזר לבבל שהיו לו שם תלמידים. עכ"ד. ע"ש. והרי מבואר דהרב סדר
הדורות דוחה הדבר דא"א לומר שהשואלים היו בבואו מיד לארץ ישראל דהרי "אמרו
לו" היינו תלמידיו וע"כ צ"ל שחזר לבבל ושאלוהו התלמידים שהיו לו שם,
וממילא הדרא קושיא לדוכתא דהא חזינן דרב כהנא נקבר ואפ"ה חזר לאשתו ולא מצינו
שנצרך לערוך שוב חופה וקידושין. אולם האמת היא דעדיין יש ליישב בדוחק דאפילו אם
נימא ד "אמרו לו" היינו תלמידיו ומיתתו היתה סמוך לעלייתו לאר"י
ולמחרת הקפיד עליו ר' יוחנן, - מ"מ י"ל דתלמידיו שבארץ ישראל הם ששאלוהו,
דהרי רב כהנא עלה כמה וכמה פעמים לארץ ישראל וכמבואר בתוס' מנחות (כג ע"ב ד"ה
אלא). יעו"ש. וראה גם בסדר הדורות (בסדר תנאים ואמוראים מער' רב כהנא אות ב).
יעו"ש. וממילא לפ"ז י"ל דשמא ברוב הפעמים הללו שכבר עלה לאר"י
עוד קודם לביאה זו זכה והעמיר שם תלמידים, וממילא אותם תלמידים שהיו בארץ ישראל הם
הם ששאלוהו, דהתפלאו כיצד זה שרבם חזר ושב לאר"י בלא כל הודעה קודמת או תמהו
משום שבפעם האחרונה שהלך מהם הודיעם שלא ישוב עוד. וק"ל. אבל לפי הירושלמי (הנ"ל)
דמבואר כמעט להדיא דחזר לביתו לאחר שהקפיד עליו ר' יוחנן וכו', קשה ועדיין צ"ע.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi