למעלה
יב) אמנם אחר זמן עלה לב לבאר בס"ד
את דברי הריב"ש, ע"פ מאי דפסק הרמ"א באו"ח (סי' תלב ס"א)
כדעת הכל בו, בענין הברכה בבדיקת חמץ, שאע"ג דלכתחילה צריך לברך קודם שיתחיל
לבדוק, מ"מ אם התחיל כבר לבדוק בלי ברכה יברך כל זמן שלא סיים הבדיקה. וביאר
הט"ז (שם סק"ב) דהיינו טעמא, שכל זמן שלא סיים הבדיקה עדיין מקרי עובר
לעשייתו. ע"ש. הרי מתבאר דאע"ג דהיכא שלא בירך בשעת תחילת קיום המצוה, אם
זו מצוה מתמשכת, דיכול לברך כל זמן שהוא עדיין עסוק בה ולא נגמרה המצוה. ובאמת כן
מפורש להדיא נמי בדברי הרמב"ם (פי"א מהל' ברכות ה"ה) שכתב שם וז"ל:
העושה מצוה ולא בירך, אם מצוה שעדיין עשייתה קיימת מברך אחר עשיה, ואם דבר שעבר
הוא אינו מברך. כיצד הרי שנתעטף בציצית או שלבש תפילין או שישב בסוכה ולא בירך
תחילה חוזר ומברך אחר שנתעטף וכו'. ע"ש. וא"כ לפי זה אפ"ל גם
בנידון דידן, דלעולם דעת הריב"ש היא שברכת הארוסין היא ברכת המצוות, אמנם
מכיון דאין המצוה מסתיימת עם גמר הקידושין, אלא זו מצוה שיש לה משך זמן עד
הנישואין, [וכמו שראינו לעיל כעין זה בדברי הר"ן פ"ק דכתובות (דף ב ע"א
- בדפי הרי"ף ד"ה ואסר) שעמד על השאלה מדוע אין מברכים אקב"ו על
הקירושין כשם שמברכים על כל המצוות במטבע קצר, וכתב לתרץ, די"ל שאין ברכה זו
ברכת המצוות ממש מפני שאי אפשר לברך אותה כפי מה שראוי בברכת המצוות שמברך ועובר
לעשייתן, שבשעת הקידושין לא מברכים מכיון דקיי"ל שאין מברכים על מצוה שאין
עשייתה גמר מלאכתה, כי הכא דאכתי מחסרה מסירה לחופה, ובשעת כניסה לחופה נמי א"א
לברך על הקידושין והחופה משום שכבר קידש מזמן מרובה. וכ"כ כיו"ב גם בעל
העיטור בחלק ב' (הל' ברכת חתנים חלק א) דיש לקדש ואח"כ לברך את ברכת הארוסין,
דאין ברכה זו של הקידושין על מצות הקידושין עצמה, שהרי אין המצוה נגמרת עד
הנישואין. ע"ש]. ולכן כל זמן שלא נעשו הנישואין הוי כעסוק באותה
מצוה, וחשיב כעובר לעשייתן במה שיברך עכשיו אע"ג שכבר קידש. ושו"ר שכעין
דברים אלו כתב גם הרב המגיה בדפוס ברדיטשוב (הובא "בספר הליקוטים" על
הרמב"ם מהדו' ש"פ, פ"ג דאישות הכ"ג, עמ' תמג) שכתב ליישב את
קושיית המשל"מ (הנ"ל) דאיך יכול לברך אחר הקידושין הא דמי לברכה ראשונה
שאחרי שאכל לא יכול לברך, דהריב"ש סובר כמש"כ הכסף משנה (פ"א
דאישות ה"ב) דמצות הארוסין אינה נגמרת אלא בנישואין, והוי כמצוה שיש לה משך
זמן, שיכול לברך כל זמן שלא סיים את המצוה, ומ"מ לא יברך אלא בשעת נשואין ולא
באמצע. ע"ש. וגם הלום ראיתי בספר קול יהודה להגר"י צדקה (שליט"א) הנדפ"מ
וראיתי שם (שיעור ח עמ' כג) שעמד נמי ליישב מדנפשיה את דבר הריב"ש כעין דברים
אלו, שהריב"ש ס"ל דברכת הארוסין עיקרה בשביל הנשואין, והיא אינה אלה
התחלת המצוה, ולכן ס"ל שאם לא בירך קודם, יברך אח"כ כי המצוה לא נגמרה
עד הנישואין, והיא מצוה נמשכת. ע"ש. וע"ע בספר בני אהובה לר"י
איבשיץ (פ"ג דאישות הכ"ג) שג"כ עמד שם ליישב את קושית המשל"מ,
וראה גם מש"כ בזה הנצי"ב בהעמק שאלה (שאילתא טז). ע"ש. [ובענין זה
של ברכת המצוות אחר שקיים המצוה כאמור שיטת הרמב"ם (הנ"ל) היא דכל שהיא
מצוה מתמשכת והוא עדיין עסוק במצוה דיכול לברך, וכן הביא נמי כשיטה זו האבודרהם (תפילות
חול שער ג) בשם המאור. יעו"ש. ואולם הנה האור זרוע (ח"א סי' כה) כתב דה"ה
בכל המצוות אפילו מצוה שאינה מתמשכת דבדיעבד אם לא בירך קודם העשיה דיכול לברך גם
אחר העשיה. יעו"ש. וראה גם בהגהות אשר"י (ריש חולין), וברמ"א בשו"ע
יו"ד (סי' יט ס"א). יעו"ש. וראה בזה עוד בש"ך יו"ד (שם
סק"ג), ובשו"ת שאגת אריה (סי' כו). יעו"ש. ואכמ"ל בזה].
המורם מכל האמור: חזינן דבהאי
ענינא אי איכא מ"ע במעשה הקידושין, איכא פלוגתא דרבוותא דרבותינו ראשונים
כמלאכים, מערכה לקראת מערכה. שלדעת הרי"ף, הרמב"ם, הראב"ד, החינוך,
(הרא"ה בחי' לכתובות ז ע"א, לדעת רבינו החיד"א ודעימיה דס"ל
שהרא"ה אינו בעל ספר החינוך), הסמ"ג, הסמ"ק, הרשב"ץ בזוהר
הרקיע, רב אחאי גאון בשאילתות, הריב"ש, הרשב"א, הרמב"ן, והר"ן,
יש מצות עשה במעשה הקידושין באשה.
ולעומת זה לדעת הרא"ש, היראים,
הבה"ג (לדעת האמרי משה על הסמ"ג, אולם לדעת הגרי"פ פערלא בביאורו
לספר המצוות להרס"ג, דעת הבה"ג כדעת הרמב"ם), הרס"ג, והר"ש
אבן גבירול (לפי ביאור הגרי"פ פערלא בדבריהם), התוס' (לפי מה שביאר הנצי"ב
בדעתם), ס"ל דליכא מ"ע בקידושי האשה. [ומדברי מרן בשו"ע אבה"ע
(סי' לד ס"ג) עולה ומתבאר דס"ל שיש מ"ע במעשה הקידושין, דמלבד שכן
היא דעת תרי מגו תלתא דעמודי ההוראה הרי"ף והרמב"ם הנ"ל, הנה גם
פסק מרן (שם) דאם לא בירך ברכת האירוסין קודם שקידש לא יברך אח"כ. יעו"ש.
והיינו משום דהוי ברכת המצוות ובעינן עובר לעשייתן כבכל המצוות. וק"ל. וראה
היטב גם בשו"ת עמק יהושע ח"ב (חאבה"ע ריש סי' ב). יעו"ש].
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi