למעלה
יא) ואיברא דבעיקר הדברים הללו יש
לעורר, דהנה הגאון רבי יעקב שאול אלישר בספרו ישא ברכה (דף קט ע"ג) כתב, דלפי
מאי דחזינן בתשובת הריב"ש (סי' שצח) שכתב: ובודאי שלקיחת האשה בקידושין היא
מצות עשה ואינה דין לבד, שהרי תקנו בה ברכה כשאר המצוות, ואע"פ שלא תקנו
הברכה במטבע קצר כשאר ברכות המצוות, הוא להיות במצוה זו קדושה יתירה לישראל בענין
הזיווג, והיא כעין ברכת השבח. עכ"ל הריב"ש. ולפי דברים אלו כתב היש"א
ברכה שם דהריב"ש סובר שברכה זו היא ברכת המצוות ממש, ולא שבח והודאה. ע"ש.
[והובאו דבריו גם באוצה"פ (סי' לד סק"ה אות א). יעו"ש]. ולכאורה יש
להעיר על דברים אלו מהא דחזינן בדברי הריב"ש גופיה בתשובה (סי' פב) שכתב, דאם
לא בירך את ברכת הארוסין לפני הקידושין יכול לברך ברכה זו לאחר הקידושין, וא"כ
קשיא דאם איתא שלפי המתבאר מדבריו הנ"ל (סי' שצח) ברכת הארוסין היא ברכת
המצוות וכמש"כ
היש"א ברכה לבאר את דברי
הריב"ש הללו, א"כ כיצד יכול לברך ברכה זו לאחר הקידושין הרי בעינן עובר
לעשייתן וליכא. ואולם האמת היא דהריב"ש שם (סי' פב) נימק את דבריו, דהיות וכל
זמן שהיא ארוסה עדיין, לא נגמרה המצוה, וחייבים הם באותה ברכה, דומיא דברכת המזון
דאמרינן בגמ' ברכות (נא ע"ב) שאם אכל ושכח לברך, אם נזכר קודם שנתעכל המזון
חייב לברך, וקבעה שם הגמ' דשיעור זה דלא נתעכל המזון, הוא כל זמן שאינו רעב מחמת
אותה אכילה שאכל. ולכן גם בנידון דידן, כל זמן ששם ארוסה עליה, מברכים את ברכת
הארוסין, אבל אחרי שנכנסה לחופה אין מברכים ברכה זו, שכבר נסתלק מעליה שם ארוסה
וחל עליה שם נשואה. ע"ש.
ואולם עי' במשנה למלך (פ"ג
מהל' אישות הכ"ג) שהקשה על דברי הריב"ש הללו, דלכאורה אין ראיה מברכת
המזון לנידון דידן, דכאן ברכת הארוסין נתקנה לברך לפני הקידושין, ואילו התם בברכת
המזון התקנה היתה שיברכו ברכה זו לאחר האכילה, ולכן מברך כל זמן שלא נתעכל המזון, ואין
נידון דידן דומה אלא לברכה ראשונה דברכות הנהנין, שאם אדם אכל פרי בלי לברך עליו
ברכה ראשונה, זה לא מצינו באף מקום שאם לא נתעכל המזון שיכול לברך ברכה ראשונה, וה"ה
הכא בברכת הארוסין שנתקנה לברך דוקא לפני הקידושין. וע"ש במשל"מ שנשאר
בצ"ע על דברי הריב"ש הללו. יעו"ש. ובאמת דהרב המגיה במשל"מ שם
(הלא הוא מוהר"ר יעקב כולי, בעל המעם לועז עה"ת), רצה ליישב קושיא זו ע"פ
דברי הראב"ד שהביא הרשב"א בחי' לברכות (נ ע"ב) דפסק התם כדעת רבינא
בגמ' (שם) שאדם ששכח לברך ברכה ראשונה לפני שאכל יכול לברך גם לאחר שאכל, וא"כ
אולי ס"ל להריב"ש כהראב"ד. אולם בסוף דבריו דחה את זה, משום דחזינן
לכל הפוסקים דהסכימו להלכה עם מסקנת הגמ' שאינו חוזר - ומברך, וכמש"כ נמי
הטור באו"ח (סי' קסח), ועוד דהרי מרן בב"י (סי' קעב) כתב דהראב"ד גופיה
הדר ביה מההיא. וע"ש ברברי המגיה. וא"כ הדרא קושיא לדוכתא על דברי הריב"ש.
ואמנם הנה הגאון רבי עקיבא איגר
בהגהותיו על הרמב"ם (שם, והובאו הגהות אלו בהרמב"ם מהדו' שבתי פרנקל) כתב
לתרץ את קושית המשנה למלך: דדברי הריב"ש הללו הן הנה דברי הרא"ש בפ"ק
דכתובות (סי' יז) שכתב שם, דברכת הארוסין נתקנה לברך דוקא לאחר הקידושין, וא"כ
שפיר דמי לברכת המזון, וקושיית המשל"מ לא קשה מידי. עכ"ד. יעו"ש. אולם
האמת היא דלהנ"ל דבריו אלו של הגאון רע"א ז"ל צריכים ביאור, דהא
כיצד אפ"ל דהריב"ש ס"ל כהרא"ש, הרי לפי דעת הרא"ש ברכת
הארוסין לא הוי ברכת המצוות אלא ברכת השבח, וכמו שכתב נמי הפרי מגרים הנ"ל (בפתיחה
הכוללת להל' ברכות סי' טו) לבאר את דעת הרא"ש, ולכן באמת לפי דעת הרא"ש
יכול לברך ברכה זו לאחר הקידושין כיון שאינה ברכת המצוות כלל, אולם הריב"ש הא
ס"ל שברכת הארוסין היא ברכת המצוות וכמתבאר מדבריו הנ"ל (סי' שצח), וכדחזינן
נמי להגאון יש"א ברכה הנ"ל שביאר הכי בפשיטות את דבריו של הריב"ש (סי'
שצח) דס"ל שברכת האירוסין היא ברכת המצוות, א"כ איך אפ"ל דס"ל
כהרא"ש שברכה זו נתקנה לברך אחר הקידושין, הרי לדעתו זו ברכת המצוות ובעינן
עובר לעשייתן. וצ"ב בזה.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi