למעלה
ח) ובהיותי בזה ראיתי לפמ"ג חאו"ח בפתיחה הכוללת להל' ברכות (אות טו) שכתב, דהיות ולדעת הרמב"ם הדיוט אסור בפילגש בלא קידושין, א"כ ברכת אקב"ו על העריות שמברכים בשעת הארוסין הוי לדעתו ברכת המצוות, אולם לדעת הרא"ש דאפשר בפילגש גם בלא קידושין ברכה זו הוי רק ברכת השבח. ע"ש. [אמנם עי' בשו"ת עמק יהושע להר"י ממאן חלק א' (חאבה"ע סי' ה) שכתב שם, דבאמת שיטת הרמב"ם היא דברכת הארוסין היא ברכת המצוות, אולם בדעת הרא"ש יש לצדד לכאן ולכאן, שמדבריו בתשובה [כלל כו סי' א] משמע דהיא ברכת המצוות, ומדבריו בפסקים [כתובות פ"א סי' יב] משמע דהיא ברכת השבח. ע"ש. וראה גם בדבריו בח"ב (חאבה"ע סי' ב) מש"כ עוד בענין זה. ע"ש]. וכ"כ גם בשו"ת דעת מרדכי (ח"ב סי' ס) דלהרמב"ם ברכת על העריות הוי ברכת המצוות, ודקדק כן מלשון הרמב"ם (פ"ג דאישות הכ"ג) שכתב דהמקדש אשה צריך לברך קודם הקידושין כדרך שמברכין קודם כל המצוות, ואם קידש ולא בירך לא יברך אחר הקידושין שזו ברכה לבטלה, מה שנעשה כבר נעשה. והרי מתבאר להדיא מדברי הרמב"ם הללו דברכת הקידושין הוי ברכת המצוות. ע"ש. ואיברא דכן מתבאר נמי מדברי הרמב"ם בתשובה בשו"ת פאר הדור (סי' ו' הוצ' פריימן ירושלים תרצ"ד) שכתב: ודאי ראוי לברך ברכת הארוסין בתחילה ואחר כך נותן לאשה או לשלוחה הקידושין שכל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן ואח"כ מברך השבע ברכות על כוס אחר וכו'. ובסיום התשובה כתב הרמב"ם: וזה שראינו במצרים שמארס ואח"כ מברך ארוסין ונשואין על כוס אחד, ודאי טעות היא מהם, וברכה לבטלה היא, שהם מברכים על המצוה אחר עשייתה, ואין ראוי לעשות כן. ע"ש. וזה תואם לדברי הרמב"ם בהל' אישות (הנ"ל). וכ"כ ג"כ מרן בבית יוסף אבה"ע (סי' לד) בשם הרמב"ם דהמברך ברכת הארוסין אחרי הקידושין הוי ברכה לבטלה. ע"ש. וכ"כ גם הרדב"ז בתשובה ח"ו (סי' ב' אלפים שכו) בדעת הרמב"ם. ע"ש. ואולם עי' בב"ח אבה"ע (סי' לד), ובספר המקנה להפלא"ה (קונטרס אחרון סי' לד) מש"כ בשם - הרמב"ם דאין שום הכרעה בדעתו דס"ל שצריך לברך רק קודם האירוסין, ולעולם אם לא בירך קודם האירוסין יכול לברך בשעת הנישואין שהיא גמר המצוה. יעו"ש. ודבריהם נסתרים מדברי הרמב"ם הללו בתשובה, דהא עולה מתורף דבריו שרק קודם האירוסין יכול לברך וכמ"ש "וזה שראינו במצרים שמארס ואח"כ מברך ארוסין ונשואין על כוס אחד, ודאי טעות היא מהם, וברכה לבטלה היא, שהם מברכים על המצוה אחר עשייתה, ואין ראוי לעשות כן" ומשמע בפשטות שאפילו אם מברך קודם הנישואין נמי ברכה לבטלה היא. ודו"ק. וראה גם ביאור "ישא ברכה" על רבינו ירוחם (דף קז ע"ג, הוצאת מכו"י) שעמד להעיר נמי על דבריהם. ע"ש.

[ובדברי הרא"ש (הנ"ל) כאמור איכא סתירה, שבתשובותיו (שם) נשאל אם הלכה כדברי הרי"ף שכתב בתשובה (סי' רצג) דאין לברך ברכת אירוסין אלא קודם הקידושין, וכתב ע"ז הרא"ש: דודאי שכן הוא העיקר כדברי הרי"ף הללו, ולכן המברך לאחר הקידושין טועה הוא ומחזירין אותו. ע"ש. ומשמע מסתימת דבריו אלו דברור הוא שברכה זו היא ברכת המצוות ויש לברכה אך ורק קורם עשיית הקידושין. ואולם בפסקיו לכתובות (שם) כתב: ויש שכתבו שצריך לברך ברכת אירוסין קודם קידושין כדאמר (פסחים ז:) כל הברכות כולן מברכין עובר לעשייתן, ויש שכתבו שצריך לעשות [הברכה] אחר האירוסין דילמא הדרא בה האשה והויא לה ברכה לבטלה. ע"ש. והרי שהרא"ש כאן לא שלל את הדעה השניה שהביא [שהיא דעת ר"ת בתוס' פסחים ז ע"ב ד"ה בלבער וכו'] דמקדש ואח"כ מברך. ומה גם דמכך שהביאה הרא"ש לדעה זו באחרונה נראה שמסכים עימו, עי' בזה ביד מלאכי בכללי הריב"ה (אות ה) שדבר זה הוא כלל גדול מקדמונינו שכל סברא שהביא הטור באחרונה היא העיקר לדעתו, ומדברי הטור חו"מ (סו"ס ה) מתבאר ועולה שגם בדברי הרא"ש אמרינן הכי, דכשמביא הרא"ש כמה דעות ולא הכריע הדיעה שהביא באחרונה היא העיקר, ואולם הביא שם הי"מ דמדברי מרן בב"י נראה דהוא מסופק בזה. יעו"ש. וראה גם בשד"ח בכללי הפוסקים (סי' יא אות א ואות י ואות יא) מש"כ ג"כ לפלפל בזה דאכן איכא פוסקים רבים דהכי ס"ל שהסברא שהביא הרא"ש באחרונה היא העיקר. יעו"ש. וראה גם בקיצור פסקי הרא"ש כתובות (שם) שהביא נמי את שני הדעות הללו בסתם. יעו"ש. ופסקי הרא"ש לכתובות הם מבנו של הרא"ש רבי יעקב בעל הטורים, על אף שבשאר המסכתות אין זה כ"כ ברור אם חיבר הוא את קיצור פסקי הרא"ש, מ"מ לגבי מס' כתובות ברור הוא דהם מהריב"ה וכמו שכתב כן רבינו החיד"א בברכ"י חאבה"ע (סי' לד סק"ב), וכ"כ נמי הרב שד"ח בכללי הפוסקים (סי' יא אות יז). יעו"ש. ולכאורה מדהביא הריב"ה את ב' הדעות משמע נמי דס"ל שהרא"ש מסכים לדעה השניה שיכול לברך אף אחר הקידושין, דאל"כ לא היה לו להביאה דהא הרא"ש שולל דעה זו, אלא ודאי דס"ל שיש לסמוך על שיטה זו. וראה גם בדבריו בטור אבה"ע (סו"ס לד) שהביא שם את דברי הרא"ש בפסקים הנ"ל שהזכיר לב' הדעות בלא להכריע במפורש. יעו"ש. ונמצא כאמור דאיכא סתירה לכאורה בדברי הרא"ש ממ"ש בפסקים למ"ש בתשובה.

ואולם הנה בעלמא כשיש סתירה כי הכי בדברי הרא"ש בין מש"כ בפסקים למש"כ בתשובה בדברי מרן בב"י חו"מ (סי' קי אות יא) מבואר דנקטינן כדבריו בפסקים, שהביא שם את דברי תשובתו של הר"י בן הרא"ש שהשיב דכל שמוצאים אנו דאיכא סתירה בדברי הרא"ש בין מש"כ בפסקים לתשובותיו, הולכים אחר הפסקים מפני שהיו אחרונים. ע"ש. ובאמת כן מתבאר נמי מדברי הטור בחו"מ (סו"ס עב) שכתב, אע"פ שכתב הרא"ש בתשובה שהמלוה על המשכון שומר שכר בפסקיו כתב שהוא שומר חינם כדפרישית לעיל ודאחרונה היא. ע"ש. ומבואר מהכי דנקטינן עיקר בדברי הרא"ש בפסקיו נגד תשובותיו. ולפ"ז מבואר נמי מדוע הטור הנ"ל באבה"ע (סי' לד) הביא רק את דברי הרא"ש שבפסקיו ולא הזכיר את דבריו שבתשובה, והיינו משום דהא ס"ל שהפסקים עיקר נגד התשובה. וע"ע בזה בכללי הפוסקים לכנה"ג (סי' סט), וביד מלאכי בכללי הרא"ש (אות מו), ובשד"ח בכללי הפוסקים (סי' יא אות ח) מש"כ עוד בנידון זה. יעו"ש. וראה בזה גם בדברינו בשו"ת עטרת פז ח"א חיו"ד (סימן ב עמוד קיג). יעו"ש. ואיברא דהנה הכא בנידון דידן מצינו שרבינו ירוחם (נתיב כב חלק ב) הביא נמי את דעת הרי"ף והרמב"ם שיש לברך ואח"כ לקדש ואח"כ הביא את דעת התוס' שיש לקדש ואח"כ לברך, והוא כדברי הרא"ש בפסקים. ע"ש. וכבר הבאנו לקמן (אות ט) מפי סופרים וספרים דדברי רבינו ירוחם לקוחים מדברי הרא"ש, ובמקום שדברי הרא"ש סתומים יש לפרשם מדברי רבינו ירוחם המפורשים. יעו"ש. אולם באמת הכא אף דברי רבינו ירוחם אינם מפורשים, דהא הביא את ב' הדעות ועשה כמעשה הרא"ש בפסקים שהביא את ב' הדעות בסתם. אולם האמת היא דלפי עיקר דברי הרא"ש בפסקים (שם) דס"ל דליכא מ"ע במעשה הקידושין וכנ"ל, א"כ בפשטות נראה דס"ל דאין ברכה זו ברכת המצוות אלא ברכת השבח בלבד וכמ"ש נמי בהמשך דבריו (שם) וברכה זו נתקנה לתת שבח להקב"ה אשר קדשנו במצוותיו והבדלנו מן העמים וכו'. יעו"ש, וממילא י"ל דאם ס"ל דהוי ברכת השבח ולא ברכת המצוות שפיר ס"ל נמי דיכול לברך אף לאחר הקידושין. וע"ע בקרבן נתנאל על הרא"ש כתובות (שם אות ב) שעמד נמי בסתירה זאת שיש בדברי הרא"ש בין מש"כ בתשובה למש"כ בפסקים, וכתב ליישב, דלעולם דעת הרא"ש היא דלכתחילה יש לברך ואח"כ לקדש ואולם מה שהביא את דעת ר"ת היינו לומר דבדיעבד שלא בירך קודם הקידושין דיכול לברך אחר הקידושין, ולזה נמי נתכוין במה שכתב בתשובה דהמברך אחר הקידושין טועה הוא כיון שצריך קודם לקדש, אבל בדיעבד שכבר קידש אה"נ דעדיין יכול לברך והוא שסיים בתשובה "ומחזירין אותו" כלומר מאותה הוראה מאז והלאה ולנהוג שיברך קודם האירוסין, אבל בדיעבד יכול לסמוך על דעת ר"ת. ע"ש. וממילא לפי דבריו אלו של הקרבן נתנאל מיושבים דברי הרא"ש כיון שגם בתשובה לא ס"ל דיש לברך ואח"כ לקדש אלא רק לכתחילה. ועוד צ"ב].
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi