למעלה
ה) ואיברא דיש להתבונן מה יענו
הרא"ש, הרס"ג, הבה"ג, היראים, ור"ש אבן גבירול (הנ"ל) על
הראיות המפורשות הללו לכאורה, דאיכא מ"ע במעשה הקידושין. ואולם הנה אפשר לומר
דמהגמ' דקידושין לא קשיא עלייהו, דהרי גם להרא"ש והראשונים הללו דליכא מ"ע
בעצם מעשה הקידושין, היינו דליכא ביה מ"ע כמצות הנחת תפילין ונטילת לולב, אבל
עכ"פ הוי כהכשר מצוה דהוא הכנה למצות פו"ר, וא"כ מה שהגמ' אמרה שם "מצוה
בו יותר מבשלוחו", יבאר הרא"ש שהכוונה על הכשר המצוה, דהיינו שהקידושין
הם הכשר מצוה של פו"ר. [והיינו נמי דברי הר"ן בקידושין (הנ"ל) שהבאנו
דבריו דחזינן שהוא מבאר דמצוה בו וכו' דאמרינן בגמ' קאי גבי מצות פריה ורביה ולא
ביאר זאת על עצם מעשה הקידושין, וא"כ מה שהגמ' אמרה גבי הקידושין מצוה בו וכו'
היינו שהוא הכשר מצוה של מצות פו"ר]. ואדרבה לפי ביאור זה אייתי שפיר דברי
הגמ' שם, דהא המשיכה הגמ' (שם) להביא ראיה דמצוה בו יותר מבשלוחו, כי הא דרב
ספרא מחריך רישא, רבא מלח שיבוטא, (שהיו עושים ההכנות לשבת בעצמם ולא נותנים למשרת
שלהם לעשות משום דמצוה בו יותר מבשלוחו), ולדברים הנ"ל יובן היטב הראיה, דהרי
מעשים אלו שהיו עושים הם הכנה לצורכי שבת שזהו הכשר מצוה בעלמא, כי עיקר המצוה היא
סעודת שבת עצמה, וא"כ רואים שעל הכשר מצוה אומרת הגמ' מצוה בו יותר מבשלוחו. ובאמת
בהאי ענינא אם אמרינן "מצוה בו יותר מבשלוחו" גם בהכשר מצוה, איכא
פלוגתא בפוסקים כמו שהאריך בזה הגאון שד"ח (מערכת מ כלל נד), ובקונטרס הכללים
(מער' מ אות מג). יעו"ש. ולכאורה לדברינו אלה יצא מדברי הרא"ש דהוא ס"ל
דגם בהכשר מצוה אמרינן מצוה בו יותר מבשלוחו. וגם יש לומר עוד דהרמב"ם מאידך
גיסא ס"ל דלא אמרינן בהכשר מצוה מצוה בו יותר מבשלוחו ולכן ס"ל דאיכא מ"ע
ממש במעשה הקידושין. וק"ל. ואולם הלום ראיתי לגאון ההפלא"ה בספר המקנה עמ"ס קידושין (מא ע"א ד"ה
מצוה) שהוכיח מהסוגיא דקידושין (הנ"ל) בדיוק להיפך מהדברים הנ"ל, שכתב
שם, דאם נימא כדעת החולקים על הרמב"ם שמעשה הקידושין הוא רק הכשר מצוה לא דמי
כ"כ הראיה של הגמ' מרב ספרא, דהרי הכנה דשבת היא מצוה מפורשת בתורה "והכינו
את אשר יביאו". ע"ש. וא"כ לפי דבריו מתבאר דעצם ההכנה היא המצוה
וראיית הגמ' אייתי שפיר דוקא לפי הרמב"ם ודעימיה. ואולי אפ"ל דהיא גופא
מחלוקת בין הרמב"ם והרא"ש אם יש מ"ע בהכנה לשבת, דלהרא"ש אין
זה אלא הכשר מצוה, ולהכי ס"ל נמי דהקידושין הם הכשר מצוה. ולהרמב"ם הכנה
לשבת הוא מצות עשה, ולהכי נמי מעשה הקידושין הוא מ"ע. וצ"ע. וע"ע
בהעמק שאלה להנצי"ב על השאילתות פר' וזאת הברכה (שאילתא קסה סוף אות א). ע"ש.
וראה גם בשו"ע הגר"ז (סי' רנ בקונטרס אחרון אות ב) במש"כ לבאר בדעת
הרמב"ם בענין חיוב ההכנה לשבת. ע"ש. ואכמ"ל.
וכמו כן על הראיה מהגמ' דביצה, י"ל
שהרא"ש יבאר דשאלת הגמ' שם והא מצוה קעביד, דהיינו אע"ג שקידושין הם לא
מ"ע ממש, אבל עכ"פ מדוע כללה המשנה את האי דינא דאין מקדשין, בכלל
הפיסקא "ואלו הם משום רשות", הרי סוף סוף אמנם דהקידושין הם לא מצוה
גמורה, אבל הם בגדר הכשר מצוה, ולא בגדר רשות. (וכן מתבאר קצת בדברי רש"י שם
שכתב: והא מצוה קעביד, שנושא אשה לפרות ולרבות, ואמאי קרי ליה רשות. ע"ש. והרי
דעיקר הקושיא היא על כך דקרי ליה "רשות"). וק"ל. וכן לגבי דברי
הירושלמי דברכות (פ"ט ה"ג) יבאר הרא"ש דמאי דאמרינן התם כל המצוות
מברך עליהם עובר לעשיתן חוץ מקידושין בבעילה, דאין הכוונה דבקידושין הוא מקיים
מצוה, אלא דהתם כוונת הירושלמי שאמר כל המצוות וכו' היינו כל עניני המצוות שיש בהם
ברכה, והוא הדין בענינים שהם רק בגדר הכשר מצוה כמו קידושין שהוא הכשר מצוה של פו"ר.
ושוב מצאתי בס"ד להגרי"פ פערלא בביאורו לספר המצוות להרס"ג (מ"ע
סט, ד"ה וראיתי להרשב"ץ) שג"כ כתב הכי לתרץ את דברי הירושלמי הללו
אליבא דהרא"ש. יעו"ש. וגם לגבי הירושלמי דיבמות (פרק ה הלכה ב) דאמרינן
התם ק"ו ומה ביבמה שלא כתוב בה קידושין תנן במשנה שאם קידש ואח"כ בעל
הרי זה כמצוותה, אשה שנאמר בה ענין הקידושין ק"ו שזה מצותה שיקדש תחילה. הנה
בגמ' דיבמות דידן (נב ע"א) אמרינן על דברי המשנה הללו, לימא מסייע ליה לרב
הונא דאמר רב הונא מצוות יבמה מקדש ואח"כ בועל, אימא אף זה כמצותה, (כלומר
שגם באופן שמקדש את האשה ואח"כ בועל הרי זה כמצותה). ושאלה הגמ' - פשיטא, ותירצה
- סד"א כיון דאמר מר וכו'. ע"ש. עכ"פ מתבאר התם בגמ' דכל המצוה
שיקדש ואח"כ יבעול הוא רק מדרבנן. ועפ"ז כתב הפני משה בירושלמי דיבמות (שם)
דהבבלי והירושלמי לא פליגי אלא כמו דבבבלי מסקינן דרק מדרבנן מצוה שיקדש ואח"כ
יבעול, הכי נמי בירושלמי דהוא מצוה דרבנן. וא"כ לפ"ז אפשר ליישב ג"כ
את הקושיא על הרא"ש דמאי דאמרינן אשה שנאמר בה קידושין מצוה קודם לקדש, היינו
רק מדרבנן, אבל אה"נ דמדאורייתא אין מ"ע בקידושי אשה. (ואמנם עי' ביפה
עינים עמ"ס יבמות (שם) דמתבאר מדבריו דהירושלמי פליג על הבבלי. ע"ש. וראה
עוד במרומי שדה להגאון הנצי"ב בחי' ליבמות (שם) שרצה להוכיח מהמשך דברי הגמ' בסוגיה
(שם) כשיטת הרמב"ם דאיכא מ"ע במעשה הקידושין, וסו"ד ישב את הסוגיה
גם אליבא דהרא"ש. ע"ש). וע"ע בשו"ת שלמת חיים להגרי"ח
זוננפלד (סי' תרלד - תרלה, מהדורא ראשונה) מש"כ בזה. ע"ש.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi