למעלה
ד) ולכאורה יש להביא ראיה לדעת
הרמב"ם ודעימיה דיש מ"ע במעשה הקידושין, מהא דחזינן בפרק ב' דקידושין (מא
ע"א) דאמרינן התם, האיש מקדש בו ובשלוחו, ושאלה הגמ' - השתא בשלוחו מקדש בו
מבעיא, אמר ר' יוסף מצוה בו יותר מבשלוחו. ופרש"י: "מצוה בו יותר
מבשלוחו - דכי עסיק גופו במצוות מקבל שכר טפי". ע"ש. וא"כ לכאורה
מתבאר מדברי הגמ' הללו דבמעשה הקידושין עצמם יש מצוה, דהא על מעשה הקידושין אמרינן
דמצוה בו יותר מבשלוחו, שעדיף שהוא בעצמו יקיים מצוה זו מאשר יקיימה ע"י
שלוחו. וכעין זה מצינו לכאורה גם בגמ' דביצה (לו ע"ב) דמתבאר מהתם נמי דמעשה
הקידושין הוא מצוה, דהא הקשו שם בגמ' על דברי המשנה שאמרה, ואלו הם משום רשות (ואסור
לעשותם בשבת) וכו' ולא מקדשין - ושאלה הגמ' - והא מצוה קעביד (ומדוע אסור לקדש
בשבת), ותירצה - לא צריכא דאית ליה אשה ובנים. ע"ש. והרי מתבאר דבעצם מעשה
הקידושין מצוה קעביד. [ועיין במאירי (שם) שמבואר הדבר בדבריו
ביתר שאת, דז"ל: ולא מקדשין את האשה, ואע"ג דבקידושין מצוה גמורה קעביד
וכו'. ע"ש. ויש לדייק מדבריו אלו דאף הוא ס"ל כהרמב"ם ושאר
הראשונים (הנ"ל) דס"ל שיש מ"ע בעצם קידושי האשה, מכך שפירש את דברי
הגמ' וכתב ד "מצוה גמורה קעביד", ובאמת כבר כתבנו כמה וכמה פעמים מפי
סופרים ומפי ספרים דבד"כ המאירי עומד בשיטת הרמב"ם וסתמו כפירושו. וזה
ברור. ובאמת שו"ר במאירי כתובות (ז ע"ב ד"ה נוסח) שכתב שם הכי
להדיא וז"ל: והרבה טרחו לפרש בברכת האירוסין היכן מצינו ברכה על איסור ועל לא
תעשה, ועוד היכן נאמר בה וצונו ואין צונו אלא על עשה, עד שטרחו בפרושם בדברים שאין
נראין, ולי נראה שעיקר הברכה על כלל הנשואין היא, שהיא מצות עשה, ומכל מקום האריכו
בה בסיפור שבח והודאה למקום וכו'. יעו"ש]. עכ"פ הא חזינן לכאורה גם מהגמ'
דביצה דבעצם הקידושין מקיים מ"ע, ודלא כהרא"ש. וע"ע בביאור מגילת ספר
על הסמ"ג (עשין מח) [והביא דבריו ג"כ בברית משה הנ"ל שם], שהביא
כמה ראיות מהירושלמי כדעת הרמב"ם ודעימיה דיש מצות עשה במעשה הקידושין, ראשית
ממאי דאמרינן בירושלמי דברכות (פ"ט הלכה ג) כל המצוות טעונות ברכה בשעת
עשייתן חוץ מתקיעה וטבילה, וי"א קידושין בבעילה, וכן בירושלמי דיבמות (פ"ה
הלכה ב) אמרינן, א"ר בא בר ממל הדא אמרה שמצוה לקדש ואח"כ לבעול, מה אם
שאין כתוב בה קידושין את אומר הרי זו כמצוותה, האשה שכתוב בה קידושין לא כ"ש.
(וביאר בקרבן העדה - אם יבמה דמדאורייתא ביאה עיקר, אפ"ה מדרבנן צריך שיקדש
תחילה. כ"ש אשה דצריך שיקדש תחילה ואח"כ יבעול). והרי מבואר מהירושלמי
כדעת הרמב"ם דהקידושין עצמם חשיבי מצוה. וראה עוד במגילת ספר (שם) שהביא עוד
ראיות דבעצם הקידושין איכא מ"ע. ע"ש.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi