למעלה
ג) ואיברא דנראה שהרא"ש אינו
יחידאה בשיטה זו, דהנה מצינו לבה"ג והיראים שלא מנו את מצות הקידושין בכלל
המצוות, וא"כ אולי אפשר לבאר בדעתם דאף הם ס"ל כדעת הרא"ש, שאין מ"ע
במעשה הקידושין עצמו ולהכי לא מנו זאת למצוה. וראה בהגהות ברית משה על הסמ"ג (שם)
דהעיר הכי שלא מצינו שהבה"ג והיראים הביאו ענין זה דקידושין בכלל המ"ע, ומשמע
לכאורה דס"ל כהרא"ש שאין בזה מ"ע. ע"ש. אולם הנה ראיתי לגרי"פ
פערלא בביאורו על ס' המצוות לרס"ג (ח"א מ"ע סט) שכתב דבה"ג ס"ל
כהרמב"ם דיש מ"ע במעשה הקידושין, וזאת מכך שבה"ג וסייעתו מנו מצות
פו"ר במנין העשין ובמספר הפרשיות מנו פרשת קידושי אשה וכפי הנראה ס"ל
כדעת הרמב"ם וסייעתו דקידושין מצד עצמן יש בהן מצות עשה. ע"ש. ועיין עוד
בספר המצוות לרס"ג שם (מצות עשה סט) שהרס"ג כתב: "מקח כסף ושטר
וביאה, בם כאשה תריד". ע"כ. ולכאורה אפשר לבאר בדבריו דס"ל נמי
כהרמב"ם ודעימיה, מכך שמנה מצוה זו של הקידושין בכלל המ"ע. ואולם הגרי"פ
פערלא בביאורו על הרס"ג (שם) כתב לעקור סברא זו מכל וכל, דאי אפשר לומר כלל
דהרס"ג ס"ל כהרמב"ם דיש מ"ע במעשה הקידושין, וראייתו מהא דלא
מנה הרס"ג את מצוות פו"ר כלל אלא רק כאן (במצות עשה סט) כתב מקח כסף וכו',
ולכן צ"ל דכוונתו לומר שבקידושין עצמם אין שום מצוה, אלא כל מטרתם של
הקידושין היא ד "בם באשה תריד" כלשון הרס"ג, דהיינו שכל ענין
הקידושין הוא שהם הכשר מצוה למשול באשה ע"מ לקיים את מצות פו"ר ולהוליד
בנים, וכדכתיב "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה" ואמרינן (סו"פ הבא
על יבמתו) "וכבשה" כתיב כלומר דקאי על האשה כדכתיב "והוא ימשול בך",
והרס"ג כאן מנה את מצות פו"ר בלבד, ולא מצוה על עצם הקידושין, דאיך יתכן
שהשמיט את מצות פו"ר שהיא מצוה ברורה ומפורשת אלא ודאי דכונתו כאן רק למצות
פו"ר. ע"ש. ועיין עוד בדברי הגרי"פ פערלא (שם) שכתב להוכיח דגם דעת
הר"ש אבן גבירול ז"ל היא כהרס"ג והרא"ש, דאין מ"ע במעשה
הקידושין. יעו"ש.
ועיין להנצי"ב בס' מרומי על
הש"ס מסכת קידושין (ב ע"א) שכתב לדייק מדברי התוס' דפליגי על הרמב"ם,
וס"ל כהרא"ש דליכא מ"ע במעשה הקידושין, והוכיח הכי מהא דאיתא במועד
קטן (יח ע"ב) דאמרינן, לא מבעיא לארס אשה דלא קעביד מצוה, אלא אפילו לישא נמי
דקעביד מצוה, סלקא דעתין שדוחה יו"ט קמ"ל. והקשו המפרשים מזה על שיטת
הרמב"ם הנ"ל דהא חזינן הכא שהגמ' אומרת דאירוסי אשה דהיינו קידושין דלית
ביה מצוה. ואולם בנו של הרמב"ם ישב קושיא זו בתשובה [והובא בכסף משנה פ"א
דאישות סוף ה"ב], דהכי קאמר שאירוסי אשה אינו מצוה אלימתא לדחות את שמחת יו"ט
מכיון דאירוסין הוא מצוה דיחיד, ושמחת יו"ט הוא מצוה דרבים, משא"כ
נישואין שהיא מצות לשבת יצרה דאלימתא וס"ד דדוחה יו"ט קמ"ל. והנה
התוס' במועד קטן (יד ע"ב) כתבו על האי דאמרה הגמ' שם דאבילות אינו דוחה יו"ט
משום דהוי עשה דיחיד ויו"ט הוא עשה דרבים, והקשו על זה תיפוק ליה דיו"ט
דאורייתא ואבלות דרבנן, ותירצו דשמחת יו"ט בזמה"ז ג"כ הוי דרבנן. וא"כ
אם איתא דשיטת תוס' היא דיש מ"ע בקידושי אשה לא אייתי שפיר לדבריהם הסוגיא
דמו"ק (יח ע"ב) דא"כ מדוע אין קידושי אשה דוחה יו"ט, הרי שמחת
יו"ט לדבריהם הוא רק מדרבנן ואילו קידושי אשה הוא דאורייתא, אלא ודאי דצ"ל
דתוס' ס"ל שגם קידושי אשה הוא דרבנן. ע"ש. וראה גם בחידושי הנצי"ב
בס' מרומי שדה עמ"ס יבמות (נב ע"א) מש"כ בזה עוד. יעו"ש. ולכאורה
יש לדייק נמי מדברי הר"ן במס' קידושין (ריש פרק ב) דס"ל דליכא מ"ע
בעצם מעשה הקידושין דהא גבי מאי דאמרינן בגמ' שם (מא ע"א) האיש מקדש בו
ובשלוחו האשה מקדשת בה ובשלוחה, ושאלה הגמ' - השתא בשלוחו מקדש בו מבעיא, אמר ר' יוסף
מצוה בו יותר מבשלוחו וכו', השתא בשלוחה מיקדשה בה מבעיא אלא מצוה בה יותר מבשלוחה
וכו', וכתב הר"ן: אשמועינן מתני' גבי האשה דמצוה בה יותר מבשלוחה דאע"ג דאשה אינה מצווה בפריה ורביה מ"מ
יש לה מצוה מפני שהיא מסייעת לבעל לקיים מצוותו. יעו"ש. והרי חזינן דמתני' והגמ'
מיירי בענין קידושין, והר"ן מבאר את דברי הגמ' הללו שאמרה "מצוה בו יותר
מבשלוחו" לא על מצות הקידושין אלא על מצוות פריה רביה, ומשמע בפשיטת דס"ל
דבעצם הקידושין אין מצוה ועיקר המצוה היא פו"ר ודו"ק. וראה מש"כ
לקמן (אות ה' ואוה ו') עוד בשיטת הר"ן. ועוד צ"ע. [ובגדר חיוב האשה במ"ע
זו עי' מש"כ המקנה במס' קידושין (מא ע"א) ד"ה מצוה, ובשובע שמחות
עמ"ס קידושין (שם). יעו"ש. ומדברי הרמב"ם בספר המצוות (מ"ע
ריג) שכתב: "ואין הנשים חייבות בה", וכן מהחינוך (מצוה תקנב) שכתב:
"ועובר על זה ונשא אשה מבלי שיקדשנה תחילה ביטל עשה זה" נראה דס"ל
דאין הנשים בכלל מ"ע זו. וק"ל. ואולם עתה ראיתי בשו"ת משנה הלכות (ח"ט
סי' רלא) שהביא דבספרי הרמב"ם קדמונים ליבא פיסקא זו "ואין הנשים חייבות
בה" וכן נמי מסתבר שצריך להיות כן וכו', ונמצא שאין זה מבואר בהרמב"ם
דנשים אינם חייבות במצוה זו. יעו"ש].
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi