למעלה
שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
ג - אה"ע סימן ז
בענין: אם יש מצות עשה במעשה
הקידושין. ב"ה שבט תשמ"ג.
עמדתי ואתבונן בביאור מעשה
הקידושין באשה, האם יש בזה מצות עשה בפני עצמה, וזה מלבד המצות עשה של פו"ר. או
דילמא דהעיקר הוא מצות פו"ר, ואין הקידושין אלא הכשר מצוה בעלמא? (ונפק"מ
לדינא יבואר להלן בעה"י).
א) כתב הרמב"ם בספר המצוות (עשין
ריג) וז"ל: שציונו לבעול בקידושין ולתת דבר ביד האשה, או בשטר או בביאה, וזוהי
מצות הקידושין, והרמז עליו "כי יקח איש אשה ובעלה" וגו'. ע"ש. ובהלכותיו
(פ"א מהל' אישות הלכה אב) כתב: כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש
לישא אשה יקנה אותה בתחילה לפני עדים, ואח"כ תהיה לו לאשה, שנאמר "כי
יקח איש אשה ובא אליה", ליקוחין אלו מצות עשה של תורה הם, ובאחד משלשה דברים
אלו האשה נקנית בכסף או בשטר או בביאה. עכ"ל. ע"ש. ומבואר מדברי הרמב"ם
הללו, דס"ל שעצם מעשה הקידושין היא מצוות עשה בפני עצמה. [ועי' לגאון הנצי"ב
בשאילתות (פר' וזאת הברכה שאילתא קסה אות א) במה שביאר לפ"ז את שיטת הרמב"ם
בסוגיא דקידושין (סב ע"א) המקדש את העובר וכו', וישב עפ"ז ג"כ את
תמיהת המפרשים עליו בסוגיא שם. יעו"ש. וראה גם בביאורו עמק הנצי"ב לספרי
(פר' תצא עמ' רלב) במש"כ על דברי הרמב"ם הללו. ע"ש]. וכדברים אלו
מתבאר ג"כ מספר החינוך (מצוה תקנב) שכתב: שנצטוונו לקנות אשה באחד משלשה
דרכים קודם הנישואין, ודרכים אלו ביארו חכמים שהם בכסף או בשטר או בביאה, ועל זה
נאמר "כי יקח איש אשה ובא אליה". ע"ש. ומתבאר מדבריו ג"כ
דמעשה הקידושין הוא מ"ע בפני עצמו. וכ"כ גם בשו"ת דעת מרדכי (ח"ב
סי' ס) לבאר דדעת החינוך היא דאיכא מ"ע במעשה הקידושין. ע"ש. [וראה גם
בס' צבא רב על החינוך (שם) שג"כ עמד לבאר כן בדברי החינוך דס"ל דיש מ"ע
בעצם הקידושין באשה, אלא שרק הוקשה לו על הפסוק שהביא החינוך דהא מהאי קרא שהביא
ליכא חמשמע מיניה למצוה כלל כי אם לדינא דמוציא שם רע איצטריך, ובאמת הרמב"ם
יליף לה בספר המצות (הנ"ל) מקרא דסוף הסדר (דברים כד א) "וכי יקח איש
אשה ובעלה". ע"ש]. וגם הסמ"ק (מצוה קפג) מנה את מצות הקידושין בכלל
מצוות עשה. ע"ש. וכן מנאה הרשב"ץ בזוהר הרקיע (עשה סי' עא) שכתב: מצות
קידושין היא מצוה מן התורה ובגמרא דבני מערבא אמרו המצוות כולן מברך עליהן עובר
לעשייתן חוץ מן הקידושין בבעילה, ובודאי שמצות הקידושין דאורייתא וכו'. ע"ש. ומשמע
דס"ל נמי דהוא מ"ע בפני עצמה. וכן מצינו לסמ"ג שמנה את מצות
הקידושין בכלל מ"ע, שכתב (עשין מח) מצות עשה לקדש אשה בכסף או בשטר או בביאה.
ע"ש. [וראה בביאור ברית משה על הסמ"ג (שם אות א) מש"כ על דברי הסמ"ג
הללו, וע"ע שם (בד"ה ודע שגם וכו') שלאחר שהביא את דעת הרמב"ם, החינוך,
הסמ"ק, והרשב"ץ שמנו את מצות הקידושין בכלל מצ"ע ומשמע דס"ל
דהיא מ"ע בפני עצמה, הביא גם אחרונים שהלכו בעקבותיהם של ראשונים אלו, וס"ל
שיש מ"ע בעצם מעשה הקידושין, ומהם: הש"ך בפועל צדק (מ"ע רכד), ובספר
עיר מקלט (סי' תקנב), ובספר אלה המצוות למהר"ם חאגיז (סי' תקנב), ומהר"ם
שיק בס' המצוות (סי' תקנב), ובספר מצוות ה' על תרי"ג מצוות (סי' תקנב), ובכתר
תורה (מ"ע רלג), ובמעין חכמה (דף קפז ע"א אות נה). ע"ש].
ואיברא דכן נראה שעומד בשיטה זו
רב אחאי גאון ז"ל בשאילתות שפר' וזאת הברכה (שאילתא קסה) כתב: דמחייבין דבית
ישראל למינסב נשי ולאולודי בני ולמעסק בפריה ורביה, דכתיב "קחו נשים והולידו
בנים ובנות". ע"כ. ודבריו אלה הם בנוסף למה שכתב בשאילתות פר' נח (שאילתא
ה) את חיוב מצות פריה ורביה, א"כ משמע דמה שחזר ושנה בפר' וזאת הברכה את ענין
המצוה לשאת אשה, היינו כרי לבאר דבעצם הקידושין ג"כ מקיים מ"ע וכשיטת
הרמב"ם. וכן ביאר גם הנצי"ב בהעמק שאלה על השאילתות שם (שאילתא קסה אות
א) דדעת רב אחאי בשאילתות היא כדעת הרמב"ם דאיכא מ"ע בעצם קידושי האשה, ושם
הביא לציין דכן היא ג"כ דעת הראב"ד ז"ל דאיכא מ"ע לקידושי
האשה. ע"ש. וכן מתבאר ג"כ מדברי הריב"ש בתשובה (סי' שצה) דאף איהו
קאי בהאי שיטתא דאיכא מ"ע בקידושי האשה, שכתב שם וז"ל: אבל לעולם אם
ירצה חייב ליקח בקידושין כל הנשים שיקח ואפילו הם מאה, והוא מקיים
בכל אחת מצות עשה, וכל שיבוא על אחת מהן בלא קידושין עבר על מצות עשה. ע"ש. הרי
מבואר מדבריו אלו דס"ל שיש מ"ע בעצם קידושי האשה. וע"ש שהביא שג"כ
הרמב"ן, והר"מ מקוצי (הוא הסמ"ג), ור"י מקורביל (הוא הסמ"ק)
מנו מצוה זו בכלל המצוות עשה. ע"ש. [ונראה לכאורה דט"ס יש כאן בדבריו וצ"ל
"הרמב"ם" והיינו דבריו הנ"ל בספר המצוות, וכן כת' להגיה בשו"ת
הריב"ש הוצאת מכ"י. ואולם עי' בדברינו לקמן (אות ו') שהבאנו לדייק מדברי
הרמב"ן בחידושיו לכתובות (ו ע"א) שאכן ס"ל כהרמב"ם. יעו"ש.
וראה גם בספר המצוות להרמב"ם (ל"ת שנה), ובדברי הרמב"ן (שם). יעו"ש].
וראה עוד בדברי הריב"ש (סי' שצח ד"ה ומה שכתבת) שחזר והניף ידו בזה וכתב:
ובודאי שלקיחת אשה בקידושין מצות עשה ואינה דין לבד שהרי תקנו בה ברכה כשאר המצוות
וכו', אלא שהיא מצוה גמורה ולא דמי לגרושין שהיא דין לבד. ע"ש. וראה גם בדברי
הריטב"א בכתובות (ז ע"ב) שכתב שם בשם רבינו יחיאל מפאריש גבי נידון ברכת
האירוסין שכתב דיש לנהוג כירושלמי שצריך לברך על הקידושין כברכת המצוות קודם
הקידושין וכו' וי"ל דאף הבבלי סובר כן, אבל יש אומרים לא כן וכו' וכתב ע"ז
וז"ל: והמנהג מנהג טעות היה לפי שסבורים דקידושי אשה רשות, ואינו כן אלא מצוה
היא כמו שיש מצוה בפריה ורביה וכו', אבל הקידושין עצמן עושין מעשה גמור להתירה לו
ע"י חופה ולאוסרה לכל העולם, ומצוה באפי נפשה היא ולמה לא נברך עליה וכו'. ע"ש.
ומבואר דאף איהו עומד בשיטת הרמב"ם דאיכא מ"ע במעשה הקידושין. [וראה גם
באור זרוע הל' קריאת שמע (סי' כה) שכתב וז"ל: מיהא היכא דמקדש את האשה בכסף
ובשטר צריך לברך אקב"ו על קידושי אשה ולא כשמקדש בביאה משום דטריד בטירדא
דמצוה, דהרי אמר בירושלמי כל המצוות מברך ועובר לעשייתן חוץ וכו' וי"א אף
קידושין בבעילה, משמע אבל שאר קדושין בכסף ושטר צריכין ברכה בשעת עשייתן וכו'. ע"ש.
והיינו נמי כשיטת ר"י מפאריש דמברך ברכת המצוות ממש אקב"ו על קידושי אשה
בשעת הקידושין]. וכן מתבאר נמי מדברי הרב המגיר (פ"א דאישות ה"ד) דאיכא
מ"ע במעשה הקידושין, ולכן הבא על האשה שלא לשם אישות עובר בעשה דרחמנא אמר "כי
יקח איש אשה ובעלה" וכו'. יעו"ש. ראה גם לרי"ף בתשובותיו (סי' רצג)
שעמד לדון שם מתי מברכים ברכת האירוסין, וכתב דאין ראוי כל עיקר לעשות כמו שיש
נוהגים לקדש ואח"כ לברך, מפני שהמצוות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן הלכך
מברך ואח"כ נותן קידושין. ע"ש. ומפשט דבריו אלה דחזינן שהרי"ף
מחשיב את ברכת הקידושין כברכת המצוות, שפיר מבואר דדעתו נמי הוי שיש מ"ע
במעשה הקידושין. וק"ל. וראה לקמן מש"כ בס"ד עוד בשיטת הרי"ף.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi