למעלה
ז) ובסיומא דאיגרתא אני טרם אכלה
דברי, אומר בזה לכת"ר שיחי' עוד מילתא בהאי ענינא, דהנה הגרי"ש נתנזון
בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תנינא (ח"ג סימן פז) אחר שעמד לפלפל שם בדברי
הנוצר חסד (הנ"ל) דכל שיש לה בנים מהשני לא הויא קטלנית, ועמד לתמוה ולדחות
את דבריו, כתב שם, ולפענ"ד היה נראה דבר חדש דאם תסע לארץ ישראל אפשר דמותרת
להנשא שם שהרי אנן קיי"ל כהטעם שמזלה גורם, ובא"י הרי היא ארץ אשר ה' דורש
אותה ואינה תחת המזל וכעין אותה שאמרו דאם שהתה י' שנים בלא בנים ואח"כ הלכו
לא"י דאין מונים שנים שבחו"ל, דיש לומר דזכות א"י תשנה מזלה, וה"ה
בזה יש לומר דכיון דבמזל תלוי אולי בא"י דאינו ע"פ מערכת השמים והמזל כמ"ש
הרמב"ן ושאר מפרשים דא"י אינו נמסר לשום שר ומזל רק עפ"י ה' וכ"כ
גם השל"ה לפרש בפסוק "התחת אלוקים אני" דהיינו אם אני יושב תחת
אלוקים דהיינו בא"י שאין שום ממשלה רק ה' לבדו, וא"כ גם בזה יש לומר
דהמזל לא יגרע בא"י כנלפע"ד דבר חדש. ומעשה בא לידי בקטלנית שנסעה לארה"ק
וחשבתי בליבי אולי תשא שם ואיש לא ידעה אם זו קטלנית, ואמרתי בליבי כי יש לה היתר,
ומה גם כי היה לה בנים מבעל הראשון יש לצרף גם בזה ההיתר שכתב בנוצר חסד וע"כ
העלמתי הדברים. עכת"ד. יעו"ש. (ומה שיש לעמוד כאן במש"כ השו"מ
דלדעת הנוצר חסד סגי גם ביש לה בנים מבעל הראשון, כבר כתבנו ע"ז בס"ד
לעיל). ועכ"פ חזינן הכא מדברי השו"מ, דכל אשר תעלה אשה זו לארץ ישראל
ותנשא לבעל, י"ל דוכות המקום גורם זכותא דא"י להנצל מענין זה דקטלנית, ומתורף
דבריו של השו"מ שם עולה ומתבאר דסמיך ליה אפילו היכא דאיכא להאי טעמא בלבד
שיש להתיר ענין הקטלנית כמבואר בדבריו שם, וכ"ש היכא דאיכא לצרופי עוד טעמים
להיתר. וק"ל.
והן אמת דלכאורה ממשמעות דבריו של
השו"מ משמע דכל זה דוקא שאשה זו תעלה לארץ ישראל ותנשא שם, אבל היכא שהיא
רוצה להנשא בחו"ל ואח"כ לעלות לא"י לא שמיע לן מר מאי הוי בכה"ג.
אולם האמת היא כי הנה בשו"ת עטרת ישועה (ח"א סי' לח) והובאו דבריו ג"כ
באוצה"פ (סי' ט סק"ד אות ד) כתב, דיש לצרף בענין היתר נשואין לקטלנית
היכא שאם יתירו לה להנשא היא רוצה לנסוע לא"י עם בעלה, שיכולה אף להנשא בחו"ל
ולנסוע אח"כ עם בעלה לא"י, ואף שיש לחוש על הזמן שישהו בחו"ל, מ"מ
כיון שלא עלה כלל על דעתה לנסוע לבדה לא"י כי אין באפשרותה לגור שמה גלמודה
רק אם תנשא לאיש הזה, ואם לא תנשא לו בחו"ל אין ברצון בעלה לקחתה, ממילא גוף
הנשואין בחו"ל עם האיש הזה הם סיבה וסיוע למצות ישוב א"י, ובמקום מצוה
יש לצרף את דעת מהרלב"ח דלא שייך בה דין קטלנית משום "שומר מצוה לא ידע
דבר רע". אלא רק דצ"ע אם מצות ישוב א"י שייך גם בנשים. ע"ש.
[והנה באוצה"פ שם עמדו לציין על דברי הג"ר יצחק שמעלקיס בשו"ת בית
יצחק בחאבה"ע (סי' ה אות ד) שהעלה שם דהגם שמהגמ' בכתובות גבי הכל מעלין אפי'
נשים, משמע דנשים חייבות במצות ישוב א"י, מ"מ אינו אלא מדרבנן, אבל
מהתורה נראה דאינה חייבת, כי מלשון הרמב"ן בס' המצוות משמע דעיקר המצוה היא
לרשת את הארץ במלחמות מצוה ומזה מסתעף מצות ישוב א"י וא"כ כאן כיון
דנשים לא הוו בני מלחמה נראה דאין חייבות מהתורה. ע"ש. וראה בשו"ת ציץ
אליעזר (חי"א סי' צד) מש"כ ג"כ בענין חיוב נשים במצות ישוב ארץ
ישראל. יעו"ש. וראה היטב גם להגר"ח פלאג'י בשו"ת נשמת כל חי (סי' סט).
ע"ש. וראה גם בפסקי דין רבניים (ח"ה עמוד קפג ד"ה והנה במה). יעו"ש].
וראה גם בשו"ת שאילת שלום תניינא (סי' קיח) שג"כ עמד לצרף שם מה שהבעל
חושב לעלות עמה לא"י וכמו דבשהה עימה עשר שנים ולא ילדה דעת הרבה פוסקים ראין
חו"ל מן המנין דתלינן בעוון חו"ל, כמו"כ
יש לתלות המיתה בעוון חו"ל. ע"ש.
[ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ג (חאבה"ע סימן ה
אות ז) שהביא שם נמי את דברי השואל ומשיב הנ"ל דיש להקל בקטלנית שעלתה לארץ
ישראל כיון דקיי"ל כמ"ד מזל גורם ואר"י היא ארץ אשר ה' דורש אותה
ואינה תחת המזל. והביא לציין שם דאכן גם בשו"ת הלל אומר (חאבה"ע סי' כג)
העלה כן דיש להקל בקטלנית שעלתה לאר"י. ושגם בשו"ת מהר"ם בריסק ח"א
(ס"ס קכד) הביא את דברי השואל ומשיב להלכה, שבהלכה לא"י לא חיישינן תו
לקטלנית. ואולם הנה מו"ר שליט"א עמד להקשות שם על זה דא"כ הוא דלמ"ד
מזל גורם יש להקל בעלתה לאר"י הוה ליה לגמרא במס' יבמות שם לומר במחלוקת אם
מעין גורם או מזל גורם איכא בינייהו שהלכה לא"י, דלמ"ד מעין גורם
חיישינן, ולמ"ד מזל גורם לא חיישינן. ועוד האריך לפלפל שם בקושיא זו שאכן אם
כך הוא דלמ"ד מזל גורם יש להתיר בעלתה לאר"י הוה שמעינן ליה בגמ' ומדלא
אמרו נפק"מ זאת שמע מינא דלא נקטינן הכי, ולכן העלה שם
שאין להקל בענין זה בהלכה לארץ ישראל. ובפרט לפמ"ש בשו"ת הריב"ש (ר"ס
רלג) דהמ"ד מזל גורם מודה שגם המעין גורם, ולא בא אלא להחמיר ולומר שאף המזל
גורם. וא"כ מכיון שכל היתר השו"מ והשאלת שלום הנ"ל נשען על יסוד
מאי דקי"ל מזל גורם, ומודים הם דלמ"ד מעין גורם לא מהניא נסיעתה לאר"י,
א"כ לפ"ד הריב"ש הנ"ל אין להקל בזה לכו"ע, כיון דהמ"ד
מזל גורם מודה דמעין נמי גורם, ולפ"ז פשוט שאין לסמוך להקל בהלכה לאר"י.
ברם הנה על אף דחזינן מדברים אלה דס"ל למו"ר שליט"א שאין לסמוך על
דברי השואל ומשיב להלכה, נראה דהיינו לסמוך על ענין זה כשלעצמו ללא צירוף אחר, אבל
באמת כל שיש שם צירוף אחר בדבר אכן נראה שמצרפינן את היתר זה של השואל ומשיב, וכדחזינן
להדיא מדברי מו"ר שליט"א שם שהנה על אף שכאמור עמד לדחות את דברי השואל
ומשיב וכנ"ל, הנה בהמשך דבריו שם (אות ח) כתב שמכיון שיש שם בנידון הדברים כמה ספיקות להקל יש לצרפם לקולא, דז"ל: ולפ"ז
גם בנ"ד יש להקל משום דאיכא ספיקי טובא לקולא, שמא הלכה כרשב"ג דבתלתא
הוי חזקה. ושמא בזקן בן שמונים תלינן בזקנה. ושמא אם חי עמה שנים רבות לא תלינן בה.
ושמא כשבאה מחו"ל לא"י לית לן בה וכו'. ע"ש. וחזינן שפיר שעל אף
שעמד לדחות את דבריו של השואל ומשיב מ"מ מצרף את סברתו לקולא כשיש עוד צירופי
ספיקות להקל בדבר. ולכן בנידון דידן דבלא"ה יש לנו כמה צדדי קולא בדבר בודאי
הוא דעכ"פ יש לצרף את צד קולא זו של השואל ומשיב. וק"ל].
ומכיון שכן הוא, אולי באמת כדאי
להעיר לאוזנה של אשה זו דכדאי הוא שתעלה עתה להתיישב בארץ ישראל ותנשא שם, ובעה"י
כדאי הוא זכות א"י בצירוף כל הספיקות הנ"ל שתעמוד לה, וגם הזכות אשר
יעמוד לאיש שיקחנה לו לאשה, דבודאי מצוה גדולה עביד בהכי לפרוס טליתו על עלובה זו,
אשר נשארה עתה בלא גואל ובלא משען עם ילדיה הקטנים עוללים שאלו לחם פורס אין להם. וזכות
מצוה זו ד "ואהבתם את הגר" שבודאי מקיים בהכי (וכמו שהבאנו מזה לעיל
ברישא דמילתין), וכל הני זכותי יתקבצו יחדיו לעמוד לו ולזרעו עד עולם יראה זרע
יאריך ימים בעה"י. והוי כעין מש"כ החת"ס בתשובותיו (חאבה"ע ח"א
סי' כד) דמשו"ה כתב מהרא"י בתרומת הדשן (סי' ריא) דיש להקל בענין נשואי
אשה שמתו ב' בעליה ועדין היא ילדה, דכיון דאיכא למיחש בה לקלקולא ונמצא דמצוה
גדולה ורבה עביד בהכי הנושא אותה שעי"ז ישמרנה מן החטא וכו', וגדולה היא זכות
המצוה הזאת לדחות המזל הרע ממנו ולהופכו לטובה, ושומר
מצוה לא ידע דבר רע ולא יאונה לצדיק כל און. יעו"ש. [וכן חזינן כיו"ב
נמי מדברי המהרלב"ח הנ"ל (סי' לו) ודעימיה, דהתירו ענין קטלנית במקום
יבום משום דאמרינן דכיון דמצוה עביד בהכי שומר מצוה לא ידע דבר רע וכנ"ל. וראה
בזה גם בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ק (חאבה"ע סי' י) שג"כ נשא
ונתן להתיר דין קטלנית ביבמה משום דאמרינן שומר מצוה לא ידע דבר רע. ע"ש. וראה
בשו"ת שואל ומשיב מהדורא קמא (ח"א סי' רנד) ובשו"ת יהודה יעלה חיו"ד
(סי' רמח) שהתירו ג"כ לישא קטלנית במקום יבום מטעמא דשומר מצוה לא ידע דבר רע.
ע"ש. וראה היטב גם בשו"ת חיים שאל להגאון חיד"א (ח"ב סי' לח) מש"כ
להעיר בזה על הרב נו"ב הנ"ל דהרי כבר דנו בענין זה דיבמה קטלנית הרא"ם
ומהר"ל ן' חביב ומהרד"ך והחכם צבי [שהבאנו כבר מדבריהם לעיל] ואיך לא
נשא את שמותם על שפתיו כאילו לא קדמו אדם בענין חידוש זה. ע"ש]. וראה גם בשו"ת
האלף לך שלמה למהר"ש קלוגר (חאבה"ע סי' מו) שאחר שנשא ונתן שם בנידון
דידה בענין קטלנית, ולא מצא לה שום צד היתר, כתב שם, וכיון שאין לה שום צד היתר, רק
אם הבעל הוא בן תורה ורוצה ליישב ולעסוק בתורה והאשה תפרנס אותו, אזי הוי צירוף
מצוה, ובמצוה יש לומר דליכא חשש קטלנית דשומר מצוה לא ידע דבר רע, וסיים שם, אבל
אם הבעל אינו בן תורה או אין דעתו לישב על הספר, איני מצטרף להיתר. יעו"ש.
וממילא אם אפילו משום חשש חשד
בעלמא דחישינן כיון דהיא ילדה ותבוא לידי מכשול ח"ו וכו' אמרו להתיר ענין זה,
דכדאי הוא שזכות מצוה זו תגן על הבעל, בודאי הכא בנידון דידן שיש בענין זה מצוה
גדולה וכנ"ל, ובפרט שצערה ויגונה הוא גדול מאוד על אובדן בעל נעוריה ואשר הני
טפלי דתלו בה ונשארו עתה בלא קרוב ובלא גואל דנשארה גלמודה ממש, מצוה וחיובא נמי
איכא עלינו בני אבות הקדושים רחמנים בני רחמנים לראות בצער הגדול הזה של הבאים לחסות
תחת כנפי השכינה, דהא בגרי צדק ואמת עסקינן וכמבואר בדברי כת"ר שיחי'. [וראה
בשו"ת חדות יעקב תנינא (סי' נ) ובשו"ת עמק שאלה (סי' טז) שעמדו לצרף שם
צד היתר כיו"ב לסניף, דהיכא שהנשואין הם לטובת היתומים הוי מצוה גדולה וכו'. יעו"ש.
וראה בזה גם בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' קט). יעו"ש. ובשו"ת
מהר"ש ענגיל (ח"ג סי' קיז) עמד לצרף היכא שהיא אלמנה גלמודה ובעלה יפרנס
אותה דהוי משום הכי דבר מצוה ושומר מצוה לא ידע דבר
רע. יעו"ש. וא"כ לפי זה כ"ש הכא בנידון דידן דאשה זו היא גיורת
שנשארה בלא משען וטפלי תלו בה, דכולהו איתנהו בה, ובודאי שיש מצוה להטות שכם
לעזרתה. והן אמת שבשו"ת אבני נזר (חאבה"ע סי' מה) כבר עמד בשאלה דצריך
להבין לדעת הסוברים דביבום אין חשש קטלנית כיון דאיכא ביה מצוה ואמרינן שומר מצוה
לא ידע דבר רע, (וכעין שכ' בשות מהרלב"ח (סי' לו) ובשות הרא"ם (ח"א
סי' כב) ובשו"ת נודע ביהודה (מהדו"ק סי' י) ובשו"ת שואל ומשיב מהדו"ת
(ח"א סי' יד) הנ"ל), למה בכל נישואין לא נאמר כן דהא איכא ביה נמי מצוה
דפריה ורביה, וכתב ליישב, דצ"ל כיון שאנשיה מתו ש"מ דמצוה זו לא הגינה
עליהם, משא"כ ביבום דהיא מצוה יותר גדולה תגין, ומזה כתב נמי ללמוד גבי נידון
דידיה התם שהנישואין הראשונים היו באונאת האשה שלא היתה רוצה להנשא לבעל זה וגם
במחאת האב וא"כ לא הוי כ"כ מצוה שתגן עליו, משא"כ עכשיו שהוא ברצון
וכו' דשייך בזה הטעם דשלוחי מצוה אינם ניזוקין. ע"ש. וממילא כאמור כן יש לומר
נמי גבי נידון דידן, כיון שיש כאן חידוש מצוה של הגידול והעזרה ליתומים אלו
ולגיורת גלמודה זו המשוועת לעזרה, דשפיר איכא בהכי שומר מצוה לא ידע דבר רע, ודבר
זה לא היה מקודם. וק"ל]. ד
ועל כן אין ספק שזכות מצוה זו
וזכות ארץ ישראל, וכל צדדי הספק הכלל והפרט, יחברו יחדיו לעמוד לצינה ולמגן על
הלוקחה לו לאשה. (וראה בשו"ת בית יצחק שמעלקיס חאבה"ע (סי' מד אות ב) שכתב
בענין נידון דידה שם, דכיון שיש התם בזה ג' סניפים להתיר, הדבר פשוט הוא שמותרת
להנשא. יעו"ש. וא"כ לפ"ז כ"ש בנידון דידן דכאמור נמצאנו למדים
בס"ד כמה וכמה צדדים וסניפים לקולא). וכאמור לעיל דאם בכ"ז חוששת עכשיו
לעלות לא"י ולהנשא כאן בארה"ק מחשש שמא לא תמצא בעל הגון לה וכו' או מכל
סיבה אחרת, שפיר יש להקל לה שתנשא בחו"ל לבעל הגון לה על דעת שלאחר מכן יבואו
לשכון כבוד בארעא דישראל, וגם בכה"ג שפיר דמי כי כל מטרת הנשואין הוא על מנת
ועל דעת לעלות לארה"ק וזכות א"י אגוני ומצלי כנ"ל. וגם שבודאי
יקפידו להשיא לאשה זו בעל הגון לה שומר תורה ומצוות, ולפחות שקובע עיתים לתורה
כבעלה הקודם. ובכך שנסייע לו בקביעת העיתים לתורה מידי יום (וכדאמרינן בברכות יז ע"ב.
יעו"ש), איכא בהכי ג"כ מצוה שתגן עליהם, וכמתבאר לעיל מדברי מהרש"ק
בשו"ת האלף לך שלמה (חאבה"ע סי' לו) דכיון שיש בנישואין אלו סיוע ללימוד
התורה חשיב הא נמי מצוה שתגן עליהם בעה"י.
ועל כן בהא נחתינן ובהא סלקינן, דמאחר
ואיכא צדדים טובא להסיר מאשה זו דין קטלנית, יש להתירה להנשא לבעל הראוי לה, ולא
יאונה להם כל און אמן. [ואמת יהגה חיכי כי היה עם לבבי להוסיף עוד פלפל'ת כל שהוא
במקומות שעדין ראוי לעיין בהם, אולם לע"ע לא איסתייעא מילתא כי קצר המצע
מהשתרע לחוסר הפנאי, ולכן לא כתבתי אלא את עיקרי הדברים הקשורים לדינא בנידון דידן
וגם במה שנתאפשר להוסיף בקצרה בתוספת כתוב'ה, ובעה"י עוד חזון למועד]. ויה"ר
ולא ישמע עוד שוד ושבר בכל בתי ישראל, ומאי דהוה הוה ומכאן ולהבא חושבנא טבא והיה
המחנה הנשאר לפליטה, ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה, ליהודים תהיה אורה ושמחה
אכי"ר.
ידידו עוז המכבדו ומוקירו בלו"נ.
פנחס זביחי ס"ט.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi