למעלה
ו) ומעתה שנצטרפו ונתקבצו לפנינו כאן כמה וכמה ספיקות לקולא, דדילמא נקטינן כדעת הרב נוצר חסד דכל שיש לה בנים מבעל שני לא הוי קטלנית, וגם כיון שהיתה נשואה בנישואין ראשונים בגיותה לגוי דאינו חייב לה בחיובי כתובה ואישות כעין מש"כ בשו"ת חבצלת השרון ח"א (סי' טו) דבכה"ג ליכא דין קטלנית, וג"כ דילמא נקטינן דכל שנתגיירה בנתיים הרי זה מפקיע ממנה דין קטלנית דאמרינן כיון שנתגיירה נשתנה מזלה לטובה, וגם כיון שבעלה הראשון הזה שנהרג ע"י משחק המכוניות דמיתה והריגה שכיח בה במשחק זה והוי כמכניס עצמו במקום סכנה דבכה"ג לא הוי קטלנית כדביאר הרדב"ז (הנ"ל) ודעימיה, דכל שאפילו היה לו לברוח ממקום הסכנה ולא ברח לא הוי קטלנית, וכ"ש במכניס עצמו בידים. וגם איכא טעמא לקולא שבעלה השני וכן גם הראשון לא מתו מיד אלא אחר משך זמן של כמה שנים ומצינו בפוסקים דבטעם זה לבד ס"ל להתיר אשה זאת, וגם טעמא שיש לומר שבעלה הראשון הגוי מת בחטאו ולא מזלה של האשה גרם לו למות. וא"כ עתה שנערמו לפנינו כמה צדדי היתר בענין זה הנה יש לצרף אותם, ולומר בהו ספק ספיקא לקולא.

והן אמת דחזינן דמספקא להו לפוסקים אי נקטינן ס"ס לקולא בענין סכנה, דהנה הפמ"ג באו"ח (סימן קעג) כתב, שאלה: ס"ס אי מהני בסכנתא או לאו, והנה למ"ש ביו"ד סימן קי ספק ספיקא במקום חזקה לא אסרינן ומזה דן בפני יהושע בקו"א לכתובות בסוגיא דפ"פ דס"ס גרע מחזקה, וחמירא סכנתא מאיסורא דתלינן בזאב וכו', וגילוי לא אוקמיה אחזקה וכרו' אלמא לא סמכינן אחזקה בסכנה וה"ה ס"ס לא מהני, ולמ"ד ס"ס כרובא או עדיף מינה י"ל דמהני ס"ס בסכנה כמו באיסורא, אבל חד ספק ודאי אסור וצ"ע. עכ"ל. יעו"ש. [ועי' בשו"ת מנחת אלעזר ממנקטש (ח"ב סי' עו ד"ה והנה בזה וכו') שהתכוין על דברי הפמ"ג הללו, ומצויין בדבריו דהוא באשל אברהם בסימן הנ"ל, וט"ס נפלה בדבריו וצ"ל משבצות זהב בסימן הנ"ל, וכמה אחרונים נמשכו אחר הכתוב שם במנחת אלעזר, וכאמור הוא ט"ס שהרי באשל אברהם שם אין מוזכר מענין זה כלום. וז"ב]. וחזינן מדברי הפמ"ג הללו דעלה ונסתפ'ק בענין זה אי מצרפינן ס"ס לקולא בדבר שיש בו סכנה, [וראה גם בדבריו של הפמ"ג באו"ח (סי' ד במשב"ז סק"י) שכתב שם, ס"ס לא מהני לסכנה דס"ס יש אומרים דלא עדיף כמו חזקה, ובסכנה חזקה לא מהני כדמסיק בחולין (ט ע"א) בגילוי דחמירא סכנה מאיסורא, ואף למ"ד כרוב מ"מ יש לומר דלא מהני ס"ס לסכנה, ואי"ה במקום אחר יבואר עוד. עכ"ל. ע"ש. וכנראה כוונת דבריו במש"כ ובמקו"א יבואר עוד, דהוא על מש"כ בסי' קעג הנ"ל, ועכ"פ חזינן דאע"ג דבדבריו בסימן ד' נראה שדעתו נוטה לומר כמעט בודאות דס"ס לא מהני במקום סכנה, מ"מ בדבריו בסימן קעג מתבאר דבית הספק במקומו עומד, דלמ"ד ס"ס הוי כרוב י"ל דמהני ס"ס בסכנה. וק"ל]. וראה גם למהר"י ליפשיץ בביאורו תפארת ישראל על המשניות (פרק ג דחולין משנה ה בבועז אות ג) שעמד שם על דברי המשנה דאמרינן אכלה סם המות או שהכישה נחש מותרת משום טריפה ואסורה משום סכנת נפשות, דלכאורה סוף סוף הבהמה אסורה מה לי אם משום טריפה או משום סכנת נפשות דלמאי נפקא מינה. וכתב שם לתרץ, די"ל נפק"מ לחומרא ולקולא דספק ספיקא באיסורא לקולא ובסכנה מחמירינן כיומא דף פג ע"א. עכ"ד. יעו"ש. ומדבריו אלו מבואר דאכן פשיטא ליה דנקטינן לחומרא בענין זה דסכנה, וס"ס במקום סכנה לא אמרינן. וראה גם בזבחי צדק (סי' קטז ס"ק כג) שהביא בשם הגאון ארץ חמדה (סוס"י ח טק"א) דס"ס במילי דסכנתא לא מהני ואסור. יעו"ש. וכן הוא ג"כ דעת רבי אברהם אלקלעי בשו"ת חסד לאברהם (חיו"ד סוס"י לב) שכתב שם בד"ה כללן של דברים, שאף שיש כמה ספיקות חושש הוא להתיר בפרט במידי דאיכא סכנה. ע"ש. וכן ס"ל נמי לרב עקרי הד"ט (סימן יד סוף אות ב). ע"ש. וראה גם בשו"ת מהרש"ם (ח"ו סימן פא), ובספר מנחת פיתים אור"ח סי' שלא) ועוד, דתפסו טובא הפוסקים דאכן לדינא נקטינן דס"ס לא מהני בענין סכנה, וכן הוא נמי דעת הרב טהרת המים (מער' ס אות מו) שהוכיח שם מדברי הפוסקים באו"ח סי' שכט שפסקו בענין הא דאמרינן בגמ' יומא (פג ע"א) מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק עכו"ם ספק ישראל מפקחין עליו את הגל. וחזינן בזה דאפילו בכמה ספיקות מחללין עליו את השבת, ולא אמרינן ס"ס לקולא. ע"ש. וראה גם בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב סימן עו), ובשו"ת בנין ציון (סי' ט), ובשו"ת יין הטוב (סי' ו) ועוד.

אמנם לעיקר דינא הנה יש לומר בנידון דידן, דאף לדעת הפוסקים הנ"ל שתפסו דס"ס לקולא לא אמרינן בענין סכנה, מ"מ שאני הכא בנידון דין קטלנית, וזאת ע"פ מש"כ מו"ר שליט"א בשו"ת יביע אומר ח"א (חיו"ד סי' ט אות ח) ששם עמד על הסתירה שיש בדברי הרדב"ז, כי הנה בשו"ת אבקת רוכל (סוס"י ריג) הובאו דבריו של הרדב"ז שכתב בנידון התשובה שם בענין בהמות שהיו לוקות במעיהן והיה חשש שאכלו עשב מורעל שמתות בהם, ומרן ז"ל העלה שם לאוסרן, וגם הרדב"ז ו"ל הצטרף לזה וכתב איכא בהאי מילתא איסורא וסכנתא ויש לחוש אפילו לספק ספיקא, ולפיכך אני אומר שכל טבח שמאכיל בהמה כזו לישראל הוא שותפו של עמלק וכו'. ע"ש. והרי דס"ל להרדב"ז הכא לאסור ס"ס בענין סכנה, ולעומת זה מדברי הרדב"ז בתשובותיו (ח"ב סימן תרפב) בענין קטלנית חזינן דס"ל דסמכינן שפיר על ס"ס לקולא, שכתב שם, כיון דבעיקר הדין יש מי שאומר דהלכה כרשב"ג דבתלתא זמני הוי חזקה, ואפילו למאן דפסק כרבי דבתרי זמני הוי חזקה שמא הלכה כמ"ד דמעיין גורם, ונפל מאיגרא ומית לא הויא קטלנית, וכ"ש אשה שמת בעלה במגיפה שהכניס עצמו במגיפה. ע"כ. אלמא ס"ל לרדב"ז דס"ס מהני אף בסכנה. וכתב שם מו"ר שליט"א כי באמת בשו"ת עמודי אור (סי' כ דף צו, ע"ב) עמד להעיר בענין סתירה זו שיש בדברי הרדב"ז, וכתב לחלק בין היכא דאיכא ספק ספיקא לג' ספיקות, דבכה"ג דג' ספיקות אף במקום סכנה מהני. אולם מו"ר שליט"א כתב שם כי לעולם יש ליישב את דברי הרדב"ז בפשיטות, די"ל דאיכא הבדל בין סכנה טבעית לסכנה סגולית, דאה"נ דבענין סכנה טבעית לא סמכינן על ס"ס לקולא והיינו מילתא דהרדב"ז בשו"ת אבקת רוכל, אבל בדברי הרדב"ז בתשובה דמיירי בענין קטלנית דהוא סכנה סגולית וכמתבאר מתשובת הרמב"ם הנ"ל (פאר הדור סימן קמו) שכתב דענין קטלנית הוא על צד הניחוש והפחד וכו' שפיר סמכינן על ס"ס לקולא. והמשיך וכתב שם, כי אכן מצא כן דגם בשו"ת תורת חסד מלובלין (חאבה"ע סימן ה אות ה) עמד לחלק כיו"ב שיש לומר דאע"ג דס"ס לא מהני במקום סכנה הני מילי בסכנה טבעית, אולם בענין קטלנית יש להקל כיון שאינו אלא חששא בעלמא. וראיה לדבר דמצינו דהרמב"ם מחלק כיו"ב בפי' המשנה (פ"ח דיומא משנה ו) בהא דמי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו לרבנן דר' מתיא בן חרש, משום דאין עוברין על המצוות אלא ברפואה בדברים המרפאין עפ"י הטבע, משא"כ בדברים המרפאין ע"פ סגולה. ע"כ. וה"נ י"ל כעין זה דבסכנתא שהיא לא ע"פ הטבע לא חמיר לן מכל איסורין שבתורה ועבדינן ביה ס"ס לקולא. עכת"ד. יעו"ש.

[והן אמת באשר ציין הכא מו"ר שליט"א את הסתירה בדברי הרדב"ז ממ"ש בשו"ת אבקת רוכל על מש"כ בתשובותיו, קושטא קאי דהנה בדבריו של הרדב"ז ז"ל בתשובותיו הרבות מצינו הרבה סתירות מרישא לסיפא ומסיפא לרישא, ודוגמא קתני דהנה בתשובותיו (ח"א סי' קסה) כתב שם בתשובתו למהרשד"ם בזה"ל: צריך שידע כ"ת שיש קבלה בידינו שכל ספק ספיקא שאינו מתהפך לא אזלינן ביה לקולא וכו' ושמור עיקר זה. ע"ש. ואולם לעומת זה חזינן להרדב"ז גופיה דעביד ס"ס אע"פ שאינו מתהפך (עי' בדבריו בסי' תקפ, תרפג, תתקיט, אלף רמו. יעו"ש). ובאמת כבר עמד הגר"א אבוקרא בס' בן אברהם (סי' יג, דף ט ע"ג) בסתירה שיש בדברי הרדב"ז ממ"ש בח"א (סי' קסה), למה שמובא בשיטה מקובצת בכתובות (יד ע"א ד"ה אלמנת) בשמו של הרדב"ז דס"ל דלא עבדינן ס"ס מתהפך. יעו"ש. ואמנם ראיתי בס' תפארת יצחק שעל ס' הזכרון למהר"י טייב מער' ס אות ד, עמוד פז) שעמד שם בענין הסתירות שיש בדברי הרדב"ז, וכתב ע"ז, כי הנה הרגיל בחיבורי קודשו של הרדב"ז יראה שהדבר שכיח ומצוי כן פעמים הרבה שהרדב"ז משנה מדותיו ומצאתי שהחליף הרדב"ז דבריו שלש פעמים בנושא אחד, ואין זה תימא כלל אחר שרבינו הרדב"ז השיב תשובות לאלפים ממש במשך למעלה משמונים שנה וקיי"ל תלמידי חכמים כל זמן שמזדקנין דעתם מתיישבת עליהן, ובילדותו שנה לנו הרדב"ז ז"ל כך ובזקנותו אחרת (ולאו משום שכחה נגעו בה ח"ו כמו שחשד בו הרמש"ש בספרו מבחר כתבים דף קיח. ע"ש), ולפיכך אין לבנות שום בנין ולהוציא מסקנות ותולדות מסתירות בדברי הרדב"ז וכמו שהארכתי בס"ד בכללי הרדב"ז דילן. עכ"ד. יעו"ש. אולם אין מזה לנידון דידן הכא, כי הנה מו"ר שליט"א לא הוציא חילוק זה לחלק דס"ס במקום סכנה לא אמרינן זהו דוקא בסכנה טבעית אבל לא בסכנה סגולית מתוך הסתירה שיש בדברי הרדב"ז, וליישב הסתירה יצא חילוק זה, דהמעיין בגוף תשובת מו"ר שליט"א שם ישר יחזו פנימו דחילוק זה עלה לו בלא"ה מתוך דברי הש"ס והפוסקים, אלא רק שעפ"ז כתב דאפשר ליישב נמי את הסתירה שיש בדברי הרדב"ז, (כלומר שאין חילוק זה יוצא מתוך הסתירה, באופן דליכא בכה"ג לחששא הנז' שלא לבנות שום בנין ולהוציא מסקנות ודינים מהסתירות שבדברי הרדב"ז. וק"ל). ומכיון שכן הוא אין אנו באים אלא ליישב את דברי הרדב"ז, ושפיר נקטינן לחלק בדבריו ע"מ ליישב אותם, דכללא נקטינן דכל שאנו באים ליישב את דברי הפוסק עדיף לדחוק בדבריו מאשר לומר דדבריו סותרים וכעין מש"כ בנשמת אדם (כלל לו סימן ו) שכתב שם, ואף שהוא דוחק גדול יש לומר כן כדי לתרץ דברי הכסף משנה שלא יהא טועה וסותר דבריו. ע"ש. ובשו"ת בנין עולם חיו"ד (סוס"י נא) כתב נמי כיו"ב, אף שבפשטות לשונו של המחבר לא משמע כן מ"מ יותר טוב לדחוק בדבריו שלא יסתור לתשובתו. ע"ש. והגרי"ח ז"ל בספרו רב ברכות (מערכת ס כלל א) כתב נמי, ומוכרח אתה לסבול תירוץ זה אפילו יהיה דוחק גמור כי היכי דלא תיקשי מדידיה אדידיה. ע"ש. והביא ענין זה גם הרב תפארת יצחק גופיה בספרו ברית יעקב (סימן לא אות ב). יעו"ש. וממילא כאמור אחר שיש כבר בידינו בלא"ה כהחילוק הנ"ל לחלק בין סכנה סגולית לסכנה טבעית, בודאי שנעמוד ליישב כך את דברי הרדב"ז, ולא נאמר בכדי שדבריו סתרים. וק"ל. וזה ברור].

וע"ע למו"ר מרן מלכא שליט"א בשו"ת יביע אומר (שם) שהוסיף וכתב דמצא כן ג"כ לגאון מהר"ש קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת ח"ג (סי' קצח) שחילק בין סכנה טבעית לסכנה סגולית והביא ג"כ ראיה מדברי הרמב"ם בפרוש המשנה דיומא הנ"ל. ע"כ. ואמנם העיר ע"ז מו"ר שליט"א כי הנה מהר"ש קלוגר גופיה בתשובותיו שו"ת האלף לך שלמה (חאבה"ע סי' מו) גבי ענין קטלנית כתב בזה"ל: ומ"ש רו"מ להקל מצד ס"ס שמא הלכה כרשב"ג דבג' הוי חזקה, ושמא הלכה כמ"ד מזל גורם וכאן מתפרנסת בלא בעל, הנה לא מהני ס"ס במקום סכנה בצרוף חזקת היתר. ע"כ. וכתב ע"ז מו"ר שליט"א להעיר, דמלבד דלא זכר שר את תשובת הרדב"ז הנ"ל דעביד ס"ס כה"ג להתיר בקטלנית, עוד נראה שהוא סותר את דברי עצמו, שהרי בשו"ת טוב טעם ודעת (הנ"ל) הוא גופיה עמד לחלק בין סכנה טבעית לסכנה סגולית, וא"כ ה"נ הול"ל בדין קטלנית. עכת"ד. יעו"ש. והנה במה שהעיר כאן מו"ר שליט"א דאיכא סתירה בדבריו של מהר"ש קלוגר ותמיהא האי מילתא, יש לציין בזה כי הנה כבר כתב הגאון מהר"ש דרומר בשו"ת בית שלמה חיו"ד ח"ב (סוס"י קנה) דזה מצוי לרוב דמהר"ש קלוגר סותר את דברי עצמו בחיבוריו. ובאמת כבר הרגיש בענין זה מהר"ש קלוגר גופיה שהוא סותר לפעמים את דברי עצמו, וכתב שהוא לרוב תשובותיו הרבים שהשיב לאלפים ורק השכחה גברה וכו' יעויין בדבריו בשו"ת האלף לך שלמה (חאו"ח סוס"י שסז), ובספרו ספר סת"ם בדף האחרון (סוף ע"ב אות א, ובעמוד ד אות ב). ע"ש. ובס' ברית יעקב (סימן יא הערה א). ע"ש. וראה גם במש"כ בס"ד בזה בשו"ת עטרת פז ח"א חיו"ד (עמוד פד ועמוד שעד). יעו"ש.

איך שיהיה הנה לפי מאי דחזינן הכא בדברי מו"ר שליט"א לחלק בענין זה דס"ס במקום סכנה, דבסכנה סגולית שפיר נקטינן ס"ס לקולא, ורק במקום סכנה טבעית לא סמכינן להקל אף בספק ספיקא. וע"ע למו"ר שליט"א בדב"ק בשו"ת שו"ת יביע אומר חלק א (חיו"ד סימן ב אות ז), ובשו"ת יביע אומר חלק א (חיו"ד סימן כג אות ח), ובשו"ת יביע אומר חלק ג (חאה"ע סימן ה אות ח), ובשו"ת יביע אומר ח"ד (חאו"ח סי' א אות י), ובשו"ת יביע אומר חלק ה (חאו"ח סימן לח אות ו), ובשו"ת יביע אומר חלק ח (חאו"ח סימן א אות ד), ובשו"ת יביע אומר חלק ח (חאה"ע סימן טז ד"ה בסימן לב), ובשו"ת יביע אומר חלק ח (חאו"ח סימן נא אות ד), ובשו"ת יביע אומר חלק ח (חיו"ד סימן כ אות ו), ובשו"ת יחוה דעת ח"ה (סי' מו ד"ה והן אמת) שגם בכל מקומות אלו הניף ידו וחשף זרוע קודשו לומר דבענין סכנה סגולית נקטינן לומר ס"ס לקולא, ועל כן שפיר אמרינן ספק ספיקא לקולא בענין קטלנית במקום שיש בו כמה צדדי היתר. יעו"ש. ומעתה בנידון דידן דעסקינן בענין קטלנית דלא הוי אלא סכנה סגולית וכנ"ל, ממילא שפיר נקטינן למימר ס"ס לקולא, וכ"ש בכה"ג דנידון דידן שנערמו לפנינו כמה ספיקות וספקי ספיקות שפיר טפי לומר דנקטינן ביה לקולא. וכעין מה שהבאנו לעיל מדברי שו"ת עמודי אש (סי' כ) שעמד לחלק בענין זה דדוקא ספק ספיקא שהוא ב' ספיקות לא אמרינן להקל ביה בענין סכנה, אבל בג' ספיקות ומעלה שפיר נקטינן ביה לקולא. ע"ש. וראה גם בשו"ת מהר"ש ענגיל ח"ז (סי' לח) שכ' להקל בנידונו בענין קטלנית, ע"פ צירופי כמה ספקות לקולא, שמא הלכה כרשב"ג דבתלתא הוי חזקה ולא סגי בתרי, ובפרט דלשיטת רוב הפוסקים מעיקר הדין הלכה כרשב"ג. ואת"ל דהלכה כרבי שמא אם מת אחר ששים שנה הוי זקן, ותלינן בזקנה. ושמא הלכה כמ"ד דביש לה בנים לא חיישינן. ועוד שיש לתלות שהחולי שהיה לו לפני הנישואין גרם המיתה. ואע"ג דבסכנה י"ל דלא מהני ס"ס, מ"מ בשלש ספקות יש להתיר, שכשם שמועילים ג' ספקות להתיר נגד חזקת איסור ה"נ בסכנה יש להתיר, וכנלע"ד ברור לדינא, עכת"ד. ע"ש. וראה למו"ר שליט"א בשו"ת יביע אומר ח"ג (חאבה"ע סי' ה אות ח) שכתב ללמוד מזה גבי נידונו שם שמתו בעליה שאחר שכבר הזקינו וכו', וכתב, לפ"ז גם בנ"ד יש להקל משום דאיכא ספיקי טובא לקולא, שמא הלכה כרשב"ג דבתלתא הוי חזקה. ושמא בזקן בן שמונים תלינן בזקנה. ושמא אם חי עמה שנים רבות לא תלינן בה. ושמא כשבאה מחו"ל לא"י לית לן בה. ע"ש. והרי שסומך נמי על הא לומר דכל שיש כמה ספיקות נקטינן בענין קטלנית לקולא על אף שהוא שהוא ענין סכנה. וראה גם בשו"ת בית יצחק שמעלקיס חאבה"ע (סי' מד אות ב) שכתב שם, וכ"ש בשאלה דידן שיש ג' סניפים להתיר הדבר פשוט שמותרת להנשא. ע"ש.

וע"ע בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב סי' עו) שהביא שם עוד סברא להקל בענין ס"ס בקטלנית, על אף שבעלמא נימא דס"ס במקום סכנה לא אמרינן, שכתב שם, דיש לחלק בזה טובא דבענין סכנה דעלמא שפיר אמרינן דאין סומכין בענין ביטול ברוב דאיך יהיה שייך לומר דבטל ברוב, דבשלמא בענין איסור י"ל דזהו גזירת הכתוב דהמיעוט בטל ברוב ובכה"ג לא אסרה תורה וה"ז מותר, אבל בסכנה הלא המיעוט עדין הוא בסכנה ופקו"נ ואיך יכניס עצמו בסכנה גם על ספק או מיעוט, אבל בקטלנית שהרמב"ם כתב בתשובה שכל זה על צד הניחוש הפחד והתמהון שיש ברוב השעות וכו', ועי' בתשובת חת"ס (אבה"ע ח"א סי' כג) שכתב שם לבאר דהיינו טעמא דלהרמב"ם דלכתחילה לא תנשא ואם נשאת לא תצא, דאם בא לפנינו לשאול הרי דחזינן דגברא דקפיד הוא ואסור לו לישאנה, אבל אה"נ כל שלא בא לשאול ש"מ דלאו דקפיד הוא ולכן לא תצא, ולכן גם בבא לשאול והורו לו שלא לישא ואח"כ עבר ונשא ג"כ תצא, כיון דסו"ס מעיקרא בא לשאול סימן דקפיד הוא וגם עתה באשר הורו לו לאיסור הפחד במקומו עומד, הרי דהכל תלוי משום הפחד שבליבו וההקפדה, אבל כל שבא לשאול ועיינו הדיינים בדבר ויש ס"ס לקולא וכיוצא בזה היתרים שיכולים להתיר והורו לו על פיהם להיתר, הרי עי"ז סר הפחד מליבו שרואה שיש לו צדדים בענין שאין בזה סכנת קטלנית, וע"כ שפיר לא יוזק איש זה לדעת הרמב"ם כיון שאין לו כאן חשש של פחד. עכת"ד. יעו"ש. הרי שבענין זה דקטלנית יש עוד טעם וצד להתיר מכח ספק ספיקא, דכיון שכל החשש הוא בגלל הפחד וע"י שמתירים לו סר פחד המות ממנו שוב ליכא חששא. וק"ל.

וראה עוד גם לגאון מטשיבין בשו"ת דובב משרים (ח"א רס"י עד) שמבואר מדבריו שם עוד טעמא דיש להקל בס"ס בענין קטלנית, על אף דבעלמא נקטינן דס"ס לקולא בענין סכנה לא אמרינן. דהקשה שם כי הנה לכאורה מדוע חיישינן כלל בקטלנית לסכנה נימא דמצות פו"ר אגוני מגנא, וכעין מש"כ בפ"ת יו"ד (סי' קנז סק"ג) דמותר לאדם להכניס עצמו בספק סכנה במקום מצוה משום דמצוה אגוני ומצלי, אלא היינו טעמא כיון דהכא כבר שכיחי היזקא, שהרי כבר מתו לה ב' בעלים ובכה"ג דתרי זמני הוי חזקה לרבי וחשיב שכיחי היזקא ובשכיחי היזקא לא אמרינן דהמצוה מגינה, ובפרט דאיתחזק דהמצוה לא הגינה על שני בעליה הראשונים וע"כ חוששין. ומה"ט גם לגבי מצות יבום חוששין לדעת כמה פוסקים שלא לייבם קטלנית על אף שהוא מקום מצוה. וא"כ הא תינח בדליכא איזה צדדים להתיר, משא"כ במקום דאיכא ס"ס להתיר, דנהי דבמקום סכנה חוששין גם בדאיכא ס"ס להתיר, מ"מ יש לומר דכ"ז דחוששין הוא רק שלא במקום מצוה, אבל במקום מצוה כיון דעכ"פ יש ס"ס לתלות שלא מתו ח"ו מפני רוע מזלה ואיכא רוב לתלות דליכא סכנה לבעל, ממילא לא שכיח היזקא, וא"כ שפיר המצוה אגוני מגנא וישכון באהלו בטח. עכת"ד. יעו"ש. והרי מבואר בדבריו אלו של הגאון מטשיבין עור צד קולא דשפיר נקטינן לומר ס"ס להיתרא בענין קטלנית, על אף דבעלמא לא אמרינן ס"ס במקום סכנה. וע"ע בשו"ת מהר"ש ענגיל (ח"ב סימן נ) שאף בדבריו מבואר דשפיר סמכינן על ס"ס בענין קטלנית, שכתב שם בנידון דידיה בענין אשה שבעליה היו חולים עוד מלפני הנשואין דאיכא הכא ס"ס שמא הלכה כרשב"ג דבעינן ג' זמני, ושמא החולי גרם שימותו ולא מזלה, ואף דחזינן בפוסקים דלא עבדינן ס"ס בענין סכנה, י"ל כיון דקטלנית אינה סכנה ברורה דהא קיי"ל דאם נשאת לא תצא כשיטת הרמב"ם, א"כ כיון דבדיעבד שרינן לה, הכ"נ י"ל דס"ס בצירוף רוב דרוב נשים אינן קטלניות יועיל להתיר. ע"ש. וע"ע בשו"ת חבצלת השרון (ח"א סי' טו), ובשו"ת דובב משרים (ח"א סי' עד), ובשו"ת תורת חסד מלובלין (חאבה"ע סי' ה), ובשו"ת בית שלמה (ח"א סי' יח) ועוד, ומדברי כולם עולה איש על מחנהו ואיש על דגלו לפי טעמא דטעים להו כל חדא וחדא מינייהו, דאכן שפיר סמכינן לומר ס"ס לקולא בענין קטלנית. וע"ע בשו"ת צמח צדק מלובוויטש (חאבה"ע סי' כז), ובאוצה"פ (סי' ט סק"כ אות א) מש"כ בזה עוד. יעו"ש.

ומכיון שכן הוא כאמור שפיר איכא למיסמך הכא בנידון דידן על כל צרופי צדדי ההיתר הנ"ל, ובפרט על דעת הרב נוצר חסד שכל שיש לה בנים מבעל שני לא הוי קטלנית, וכהא דחזינן דהגר"א ממונקטש בשו"ת מנחת אלעזר הנ"ל (ח"ב סי' עו סוד"ה והנה לכאורה) כתב שלהאי טעמא יש צד גדול לקולא וזה יותר מספק והוי כמו ודאי להיתרא. יעו"ש. וגם עוד יש לצרף הכא את צד ההיתר דחזינן בדברי הרדב"ז הנ"ל (ח"ב סי' תקפב) שצירף לומר דדילמא הלכה כרשב"ג דבתלת זמני הוי חזקה, ובאמת מצינו לעוד אחרונים דטובא מינייהו השתמשו לצרף האי ספקא לענין ס"ס בהיתר קטלנית דשמא הלכה כרשב"ג דבתלת זימני הוי חזקה, עי' בשו"ת מנחת אלעזר (הנ"ל) בסוד"ה והנה לכאורה, שהביא שם נמי כיו"ב בשם הרב קהילת יעקב בתשובה (סימן ד) רי"ל דבעיקר הדין גם בנישואין דקטלנית הלכה כרשב"ג דרק בתלתא זמני הוחזקה, ומאי דמסקינן ביבמות דנישואין ומלקיות כרבי זהו לחומרא אליבא דסוגיא זו דיבמות, אבל למסקנא דרבינא בסנהדרין דמוקי מתני' כרשב"ג וטעמא דנקט לקה ושנה משום דעבירות מחזיקות א"כ כולהו תנאי שם ס"ל כרשב"ג, וא"כ אפשר גם בנשואין. ע"ש. ומדבריו של המנח"א בסוף התשובה שם מבואר דמסכים בזה עם הרב קהילת יעקב, וכ"כ לצרף להאי ספיקא בשו"ת מהר"ש ענגיל הנ"ל (ח"ב סי' נ), ובשו"ת נחלת יהושוע (סי' יח), ובשו"ת חבצלת השרון (ח"א סי' טו), ובשו"ת תורת חסד (חאבה"ע סי' ה) ועור. וראה למו"ר שליט"א בשו"ת יביע אומר ח"ג (חאבה"ע סי' ה אות ח) שהביא שם את דברי שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ז (סי' לח) שכ' להקל בנידונו בענין קטלנית, ע"פ צירופי כמה ספקות לקולא, שמא הלכה כרשב"ג דבתלתא הוי חזקה ולא סגי בתרי, ובפרט דלשיטת רוב הפו' מעיקר הדין הלכה כרשב"ג. ואת"ל דהלכה כרבי שמא אם מת אחר ששים שנה הוי זקן, ותלינן בזקנה. ושמא הלכה כמ"ד דביש לה בנים לא חיישינן. ועוד שיש לתלות שהחולי שהיה לו לפני הנישואין גרם המיתה. ואע"ג דבסכנה י"ל דלא מהני ס"ס, מ"מ בשלש ספקות יש להתיר, שכשם שמועילים ג' ספקות להתיר נגד חזקת איסור ה"נ בסכנה יש להתיר. וכנלע"ד ברור לדינא. עכת"ד. ומדברי מו"ר שליט"א שכתב ללמוד מזה גבי נידונו שם, שכתב, ולפ"ז גם בנ"ד יש להקל משום דאיכא ספיקי טובא לקולא, שמא הלכה כרשב"ג דבתלתא הוי חזקה. ושמא בזקן בן שמונים תלינן בזקנה. ושמא אם חי עמה שנים רבות לא תלינן בה. ושמא כשבאה מחו"ל לא"י לית לן בה. ע"ש. נראה בפשיטות שהוא מסכים נמי עם צד היתר זה לומר דשמא הלכה כרשב"ג, וצד זה מצטרף לס"ס. ובאמת הנה מו"ר שליט"א שם המשיך בדבריו וכתב, ומ"ש דשמא הלכה כרשב"ג, הנה כן מוכח בבית שמואל (סי' ט סק"ד) דמדינא קיי"ל כרשב"ג, ורק לחומר סכנה חיישינן לרבי. ע"ש. וז"ל האו"ז ח"א בתשו' (סי' תשלח), שבעבור כך אינה אסורה עליו אלא חששא בעלמא היא, דכי קבעינן הלכתא כרבי דלשלישי לא תנשא, ה"מ לחששא בעלמא, דאי לאיסורא אביי [בגמ' יבמות סד ע"ב] היכי עביד עובדא בנפשיה ועבר אדרבנן. ולא לודאי חששא אלא לספק חששא. שאל"כ אביי היכי מסר נפשיה למיתה. ועוד מעשים בכל יום שנשאת לשלישי ומאריכין ימים ומולידין בנים ובנות. ע"כ. וכ"ה בשו"ת תה"ד (סי' ריא). ע"ש. וע"ע בקהלת יעקב מקרלין בתשו' (סי' ר) שהאריך להוכיח דמעיקר דינא הלכה כרשב"ג. עכת"ד. ע"ש. ואם כן שפיר חזינן מכלל תורף דברים אלו דס"ל למו"ר שליט"א להחזיק בסברא זו ולצרפה לס"ס. וראה גם בדב"ק בשו"ת יביע אומר חלק ח (חאבה"ע סי' טז ד"ה בסימן לב) דחזינן אף התם שהשתמש בצד ספק זה דשמא הלכה כרשב"ג לצרפו לצד של ספק בספק ספיקא, שכתב שם, הילכך על כל פנים יש לסמוך בזה על ספק ספיקא להקל, שמא הלכה כרשב"ג שמותרת לשלישי, ושמא אם היה אחד מהם זקן אינו נחשב מן המנין. ע"ש. וא"כ חזנין נמי מהכי דשפיר יש לצרף סברא זו לצד ספק לומר דשמא הלכה כרשב"ג. וק"ל.

[והן אמת דיש לומר בזה שאף לדידן דחזינן דמרן ז"ל פסק להדיא כרבי דבתרי זמני הוי קטלנית ולא כרשב"ג דבתלת זמני, וכמבואר בדבריו בשו"ע אבה"ע הנ"ל (סי' ט ס"א), לאו מילתא היא, דהא קיי"ל דס"ס נגד דעת מרן עבדינן, ובפרט היכא דרק ספק אחד הוא נגד דעת מרן, וכמבואר בדברי הגרי"ח ז"ל בשו"ת רב פעלים ח"ב (חיו"ד סי' ז) שעמד לבאר שם מש"כ רבינו החיד"א במחב"ר (חיו"ד סי' מב סק"נ) דאמרינן ס"ס נגד דברי מרן, וביאר הגרי"ח שם דהיינו דוקא בספק אחד שהוא נגד מרן, דכיון שהוא ספק אחד בלבד אמרינן דאפשר שגם מרן ז"ל מודה בכה"ג דאזלינן לקולא כיון שיש את ההצטרפות של הספק השני. אבל כששני הספיקות הם נגד מרן לא עבדינן ס"ס. יעו"ש. וכבר הארכנו בס"ד בענין זה בכמה דוכתי, והגענו כפו'ל. ולכן שפיר עבדינן לצרף צד זה דדילמא הלכה כרשב"ג לס"ס היכא שיש עוד צד של היתר בדבר כגון שיש לה בנים מהשני וכל כיו"ב, די"ל דבהא הוה מודה מרן שיש לסמוך על רשב"ג על אף שבעלמא ס"ל כרבי, וא"כ לא הוי דברים נגד מרן. וק"ל. ועל כן שפיר יש להתיר בנידון דידן אשה זו להנשא מטעמא דס"ס דהא כאמור בענין סכנה סגולית שפיר עבדינן ס"ס להיתרא וא"כ הוי האי ענינא כענין דאיסורא וכנ"ל. וכשם שבעלמא בענין איסורא שפיר עבדינן ס"ס נגד מרן ובפרט בספק אחד נגדו וכדביאר הגרי"ח הנ"ל כי בהצטרפות הספק השני גם מרן מודה לקולא, א"כ נימא גם הכא דאע"ג דמרן פסק בענין קטלנית כרבי דבתרי זמני הוי קטלנית מ"מ י"ל דהני מילי בסתמא, אבל כל היכא דאיכא עוד צירוף של צד ספק אה"נ דמודה דנקטינן לקולא ובתרי זמני לא הוי קטלנית. וק"ל. אלא דעדין יש מקום להשיב. וצ"ע].

ואיברא דגם הלום ראיתי להגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (חאבה"ע ח"א סימן כו) שעמד שם בענין זה אי מצרפינן בענין קטלנית האי ספיקא דשמא הלכה כרשב"ג, וכתב בתשובתו שם לרב השואל בזה"ל: ומ"ש כתר"ה דלשלישי הוא רק ספק חששא משום דאפשר דהלכה כרשב"ג, הנה בעצם הוא תמוה דהא אמר בגמ' נשואין ומלקיות כרבי משמע דהוא בחדא מחתא, וכי היכי דמלקיות הלכה כרבי מדין ודאי, דהא הוא לחומרא בנפשות שמספק היה לקולא, כ"כ הוא בנשואין הלכה כרבי מדין ודאי לא רק משום שרצה להחמיר בסכנתא. והא דהביא בתרומת הדשן (סי' ריא) להסתפק בכוונת האו"ז במש"כ דהלכתא כרבי לשלישי לא תנשא, האם הוא משום ספק סכנה דהא לרשב"ג לשלישי שרי לגמרי אבל לרביעי לכו"ע אסור, או נימא דלא שנא אליבא דרבי בין שלישי לרביעי. יעו"ש, וחזינן דתרוה"ד מפרש דמה שנקבע הלכה כרבי הוא הלכה פסוקה, והספק שכתב האו"ז הוא או דבענין קטלנית אף ברביעי הוא רק ספק חששא או שלרביעי הוא חשש ודאי ובשלישי הוא ספק חששא. משום שרבי עצמו חושש בשלישי רק מספק, ואף שלמלקיות סובר בדין ודאי מ"מ בקטלנית שהוא נגד רובא דרובא דנשי שאין מעיינן מזיק, וגם יותר מסתבר שמתו בשביל חטא עצמן לא בשביל מזל האשה, לכן לא יפלוג כ"כ רבי ארשב"ג שיסבור שהוא חששא ודאי בשני פעמים וכדמוכח קצת משור המועד שכיון שהוא נגד חזקת שוורים גם לרבי צריך ג' פעמים, ואף שאין ראיה כ"כ דשם הוא נגד חזקת ממון מ"מ אפשר עושה וה שגם לרבי לא יהיה חשש ודאי אלא חשש ספק. ולכן לא נראה כלל מש"כ בפ"ת סק"ב בשם קהלת יעקב דעיקר הלכה כרשב"ג בכל דוכתי ורק לחומרא בעלמא שהחמירו לפסוק בנשואין כרבי, שזה ליתא שפסק הגמ' הוא כרבי בודאי כמו במלקיות. עכת"ד. יעו"ש. ומדבריו אלו של הגר"מ פיינשטיין אכן עולה ומתבאר דס"ל דאין לצרף ענין זה דשמא הלכה כרשב"ג דבתלת זמני הוי חזקה גם בנשואין, משום דפשוט וברור הוא דקיי"ל בהאי מילתא דהלכה כרבי בודאי. ואף שבאמת יש עוד מקום טובא לפלפל כאן בענין זה אם יש לצרף ספק זה הכא שמא הלכה כרשב"ג אף בענין נשואין, (ועי' היטב למו"ר שליט"א בשו"ת יחוה דעת ח"ו (סי' י הערה ג). יעו"ש היטב), מ"מ הכא בנידון דידן שבלא"ה כאמור נערמו לפנינו כמה וכמה ספיקות, אין אנו צריכים להדחק בזה, ואכמ"ל יותר בזה.
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi