למעלה
ד) ולכאורה יש להוסיף ולומר, דאפילו נימא דלעולם אין גיירות זו שעשתה בנתיים בין מות אישה הראשון הגוי לבעלה השני הישראל מפריד בניהם וחשיב עדיין כרצף אחד. הנה יש בזה צד אחר להיתרא לומר דכיון שבעלה הראשון הגוי הזה לא מת על מיטתו מחולי כל שהוא, אלא שנהרג בתאונה הנ"ל של משחק המכוניות, הרי חזינן בדברי הרמ"א שכתב שם (בסימן ט ס"א) וז"ל: ויש אומרים דדוקא אם מתו מיתת עצמם אבל אם נהרג אחר מהם או מת בדבר או נפל ומת וכדומה אינו כלום, ולכן רבים מקילים בדברים אלו ואין מוחין בידיהם. ע"כ. והנה בפשטות לפי הציון המובא בסוף דברי הרמ"א הללו - "ב"י בשם תשובת הרמב"ן שכ"כ בסימן שיא" - נראה דהכוונה היא לכך שבתשובות המיוחסות להרמב"ן (סי' קכא) הובא שם דעת יש אומרים דפסקו כמ"ד מעין גורם, וממילא לפ"ו היינו טעמא דכתב הרמ"א שדוקא במתו מיתת עצמם אז חיישינן לקטלנית, אבל אם אחד מהם נפל ונהרג לא חיישינן דהרי הכי אמרינן בגמ' דיבמות (סד ע"ב) בחדא דאיכא בנייהו בין מ"ד מעיין גורם למ"ד מזל גורם דהוא בנפל מדיקלא ומית, דבכה"ג למ"ד מעיין גורם לא חיישינן ולמ"ד מזל גורם חיישינן וכדפירש רש"י (שם בד"ה אי נמי) דנסבא וסלק לדיקלא ונפל ומת למ"ד מעיין גורם לא הוחזקה זו שהרי מעיינה לא גרם לו שימות דהא לא מת מחולי. ע"כ. ובאמת כן נראה ג"כ מדברי הח"מ והב"ש בשו"ע (שם) דנקטו בדברי הרמ"א הללו דהאי דינא הוי למ"ד מעיין גורם. וכמו שהבאנו לעיל כבר מענין זה, שבס' עצי ארזים (שם סק"ו) הקשה ע"ז דאיך אפשר לומר כך דמקור דברי הרמ"א הללו הוא מהי"א שהובא בתשובות המיוחסות להרמב"ן (בתשובה הנ"ל) דס"ל כמ"ד מעיין גורם, והרי הרשב"א שם עמד לדחות את דיעה זו שאינו כן דאנן קיי"ל כרב אשי דמזל גורם. ולכן כתב הע"א שם דיותר נראה דכוונת הרמ"א היא למש"כ הוא גופיה בדרכי משה (שם) בשם מהר"י וויל (סי' קפג) דהיכא שמת זקן או מת בדבר אינו מן המנין, ואין הטעם משום מעיין גורם דהרי מסיים דאם מתו כולם במיתה אחת יש לחוש ואי מעיין גורם אפילו מתו כולם במיתה אחת ג"כ לא חיישינן, אלא ודאי דאפי' למ"ד מזל גורם היינו דוקא כשמתו מיתות טבעיות, אבל אם מת אחד ע"י סיבה והשני מת כדרכו לא תלינן במזלה, ורק אם מתו שניהם ע"י סיבה תלינן במזלה ובהכי איירי נמי בגמ' יבמות (שם) דאמרינן איכא בנייהו דנפל מדיקלא היינו שמתו שניהם באופן כזה. וס"ל לרמ"א לדמות נהרג אחד מהם למת בדבר דלא חשיב קטלנית בכה"ג, דיש לתלות שמת בעוון עצמו כמו שאמרו [כתובות ל ע"א] דין ד' מיתות לא בטלו. ולעולם גם הי"א שברמ"א ס"ל דמזל גורם. עכת"ד. יעו"ש. ועי' באוצה"פ (שם סקי"ח) שהביא את דברי הפני משה (שם סק"י) שכתב על דבריו אלו של הרב עצי ארזים דמדברי מהרי"ו אין ראיה דס"ל מזל גורם, אך בלא"ה אין לפרש דמקור דבריו של הרמ"א הוא הי"א שבתשובות המיוחסות לרמב"ן דס"ל דמעיין גורם, שהרי בתר דעה זו הביא הרמ"א מיד את דעת רש"י דה"ה בנתגרשה פעמיים שלא תנשא, ודיעה זו בודאי ס"ל דמזל גורם. אלא נראה דהרמ"א הבין בדעת הי"א הללו שבתשובות המיוחסות להרמב"ן לא כמו שהבין הרשב"א דס"ל מעיין גורם, אלא דלעולם גם הם ס"ל דמזל גורם ואפ"ה בנהרג מקילין, משום דאית לן למיזל יותר בתר רוב שאינן קטלניות ולתלות דהא דנהרג הוא משום סיבה דידיה שהלך למקום סכנה ועדין לא הוחזקה לפנינו הריעותא באשה, ודוקא בשלשה שמתו ואחד מהם נהרג אפילו לרשב"ג דלא מקרי מוחזקת אלא רק בשלשה מ"מ ריעותא הוי אפילו בשני פעמים, ושפיר שייך לתלות בשלישי שמזלה גרם, ובכה"ג איירי בגמ' דאמרינן איכא בינייהו נפל מדיקלא, אבל בשנים ואחד מהם נהרג לא הוי קטלנית אף למ"ד מזל גורם. עכ"ד. ע"ש.

וראה גם בשו"ת כתב סופר חאבה"ע (סי' יג) שג"כ עמד לבאר כיו"ב בדברי הרמ"א דלעולם מיירי הרמ"א גם למ"ד מזל גורם, ואמנם ס"ל דבנהרג אין שייך לומר כ"כ מזלה גרם דלמה ימות באופן כזה שלא כדרך כל הארץ ע"י מזלה. ובגמ' דאמרינן איכא בינייהו נפל מדיקלא ומת, היינו שמחמת הנפילה חלה ומת אח"כ על מיתתו. ע"ש. וראה עוד באוצה"פ (שם) במה שהביאו התם עוד ביאורים בדברי הרמ"א הללו להסיב את דבריו דמיירי למ"ד מזל גורם דהלכתא כוותיה. יעו"ש. וא"כ איכא בהכי נפק"מ לדידן בביאור דברי הרמ"א הללו, דאם נימא כפשט דברי הח"מ והב"ש דהרמ"א מיירי הכא דוקא למ"ד מעיין גורם, א"כ ליכא נפק"מ לנידון דידן מחידושו זה של הרמ"א, דהא מפשט דברי מרן בשו"ע אבה"ע (שם סעיף א) וכן מסתימת דבריו בב"י (שם) עולה ומתבאר דס"ל דהלכה כמ"ד מזל גורם. וראה גם בב"ש (שם סק"א). יעו"ש. אולם אם נימא כביאורו של הרב עצי ארזים והכתב סופר ודעימייהו דהסיבו את דברי הרמ"א אף למ"ד מזל גורם, א"כ יש צד להתבונן דדילמא לעולם אפשר לומר דאף לדעת מרן דסתם דבריו כמ"ד מזל גורם מ"מ בכה"ג דנהרג אחד משני הבעלים שמתו אודויי אודיי דלא חשיבה אשה זו קטלנית, אם מטעם ביאורו של הרב עצי ארזים דאף למ"ד מזל גורם דאמרינן בנפל מדיקלא ומית חיישינן הנ"מ כשמתו שניהם בדרך זו, או לפי ביאורו של הכתב סופר דהיינו דוקא שמאותה נפילה חלה ומת אבל במת מיד לא אמרינן דמזלה גרם. וא"כ כאמור מחד גיסא אפשר לומר כיון דלפי ביאור זה הרמ"א מיירי אף למ"ד מזל גורם, א"כ נימא דמרן אודיי אודיי ליה בכה"ג וכעין מש"כ בשו"ת דברי מלכיאל ח"ב (סי' כ אות ג) דכל היכא שאנו יכולים שלא לאפושי פלגותא בין מרן השולחן ערוך לרמ"א עדיף טפי. ע"ש. [וגם כבר הבאנו לעיל מ"ש הפתחי תשובה בשו"ע אבה"ע (סי' ט סק"ב) שהביא את דברי הגאון מקרלין בשו"ת קהילת יעקב (סימן ד) שכתב שם דמעיקר דינא הלכה כרשב"ג בכל דוכתי דבתלת זמני הוי חזקה וגם בענין קטלנית, ורק חומרא בעלמא הוא שהחמירו בזה כרבי דבתרי זמני חשיבה קטלנית, ולכן במקום שיש סברות וצדדים להקל במתו לה ב' בעלים יש לסמוך על אותו צד להקל. ע"ש. וק"ל].

אולם הנה לאידך גיסא י"ל דכיון דבדברי מרן בב"י שם (סימן ט) לא מצינו שום גילוי דמסכים לחלק הכי אליבא דמ"ד מזל גורם דפסיק כוותיה, דהיכא דאחד מהם נהרג לא הויה קטלנית ורק במתו שניהם על מיטתם או בנפל וחלה ואח"כ מת אמרינן דהוי קטלנית, ורק הביא את דברי תרומת הדשן (סי' ריא) שכתב, דיש הבודים סברות מליבם לחלק דהיכא דמת בדבר או נהרג ונשרף בגזירה עם הציבור כה"ג לא שייך לומר מזל גורם דמכת מדינה הוא, ואשר יש קצת ראיה לדבריהם מפרק המקבל (בב"מ קה ע"ב) דאמרינן התם דמכת מדינה לא תליא במזלא דגברא. ע"כ. אולם בנהרג ביחידות שלא במכת מדינה לא מיירי בב"י שם. וכן בדעת הי"א שבתשובות המיוחסות להרמב"ן נראה מפשט דבריו של מרן דנקיט בהבנת דבריהם דס"ל כמ"ד מעיין גורם. יעו"ש בדבריו היטב. ומכיון שכן אין אנו יכולים להעמיד בדעתו דס"ל בענין נהרג כחידוש דבריו של הרמ"א הנ"ל לפי מה שביארו בדברי הפוסקים הנ"ל. וכל כי הא הוי כעין אשר כתב הגר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים (ח"א סי' צט) ובספרו כל החיים (דף כא רע"ג אות סה) דיש לפרש את דבריו של מרן בשו"ע רק כפי שהוא גילה וכתב את דעתו דעת עליון בבית יוסף או בכסף משנה. וראה גם בס' אברהם אזכור למר בריה הגר"א פלאג'י (מער' ת אות צא) שהביא שם את תשובת הגר"י ג'רמון שכתב, ידוע לכל באי העולם ולכל פותח ספר כי דברי מרן ז"ל בשולחן ערוך שורשם פתוח אלי מים מדבריו שבבית יוסף, ומשם חפר אוכל וקיצר ספרו ב"י וקבעו בספר שולחן ערוך, כי ספר שולחן ערוך אינו אלא קיצור מדבריו שבב"י, ואחר שלא מצינו כן אפילו בדרך רמז בדבריו שבב"י אין לנו להעמיס כן בדבריו בשו"ע אפילו בדרך רחוקה. עכ"ל. ע"ש. וראה ג"כ בס' ברית יעקב (סימן יג הערה י). ע"ש. וע"ע בדברי מו"ר שליט"א בשו"ת יחוה דעת ח"ה בכללי השו"ע (עמוד שטז אות ו) שהביא שם את דברי הרב משכנות הרועים (מער' א אות צז, מער' מ אות ריז) שכתב שם דבכל מקום שלא גילה מרן את דעתו נקטינן כפסק הרמ"א, ואף לענין קים לי כתב שם (במערכת ק אות לא) דלא אמרינן קים לי נגר הרמ"א. וגם הגאון רבי יצחק בן ואליד בשו"ת ויאמר יצחק (חיו"ד סוס"י פז) כתב שקבלו עליהם את הוראות הרמ"א בדבר שמרן לא דיבר בו וכן ס"ל לעוד פוסקים. ואשר לעומת זה בשו"ת ויען משה (חחו"מ סוס"י ג) הביא שם שהגאון רבי יצחק טייב בעל ערך השולחן והגאון רבי ישועה בסיס ועוד פוסקים הסוברים שהמוחזק יכול לטעון קים לי נגד דעת הרמ"א היכא שמרן לא גילה דעתו באותו ענין, שלא קבלנו בזה הוראות הרמ"א היכא שמרן לא גילה את דעתו. ע"ש. וראה גם בס' ברית יעקב סופר יצ"ו (סימן מ הערה ג) מש"כ ג"כ בענין זה. יעו"ש. וגם כתבנו בזה עוד בס"ד בשו"ת עטרת פז ח"א חאו"ח (בתשובתינו על הסכמת הגאון רבי שלום משאש שליט"א ראב"ד ירושלים תובב"א), וחזרנו על הדברים בתוספת כתוב'ה שניות מדברי סופרים בשו"ת עטרת פז ח"א חיו"ד (בהסכמת הרב הנז' שליט"א) לבאר שבאמת כך היא דעתם של חכמי המערב וראה בזה גם בס' ברכת יעקב (עמוד ריד). ע"ש. אבל חכמי ארץ ישראל לא קבלו עליהם כלל זה אלא לעולם אף במקום שמרן ז"ל לא גילה דעתו לא קבלנו בזה הוראות הרמ"א, וכמ"ש בשו"ת איש מצליח כרך א חאו"ח (בכללים דף סד ע"ב ד"ה הרמ"א) והבאנו דבריו נמי בשו"ת עטרת פז ח"א חיו"ד (שם). יעו"ש. וא"כ לכאורה לפי דעתם של חכמי המערב היה מקום לומר דכיון דמרן ז"ל סתם דבריו והרמ"א פירש דבנהרג לא הויה קטלנית, א"כ נקטינן כהרמ"א, דכלל זה דנקטינן כהרמ"א במקום שמרן סתם בפשטות היינו אף להקל (עי' היטב בשו"ת ברכת יעקב שם). ברם כאמור דאנן לא נקטינן להאי כללא וכמ"ש מו"ר שליט"א בשו"ת יחוה דעת (הנ"ל) ובשו"ת איש מצליח (הנ"ל) ממילא לא נוכל לסמוך על זה כיון שסו"ס מרן ז"ל סתם את דבריו. וק"ל.

איברא הנה בנידון דידן יש לומר דנקטינן שפיר להקל עקב הריגתו הזאת של הבעל הראשון, והוא ע"פ מש"כ הגאון מקוטנא בשו"ת ישועות יעקב (חאבה"ע סי' כג) שכתב שם, דאע"ג דקיי"ל כמ"ד מזל גורם דס"ל דבנפל מדיקלא ומת ג"כ הוי קטלנית, מ"מ כל זה דוקא היכא שלא פשע בעצמו כלל, אבל אם פשע בעצמו שרצח ונידון ע"פ סנהדרין או ע"פ דינא דמלכותא למיתה היכי תיסק אדעתין שתהא אשתו אסורה משום חשש קטלנית למ"ד מזלא גרים, הרי אדם בעל בחירה והכל בידי שמים חוץ וכו' ואין כח במזל האשה להטות לב הבעל שיהיה מוכרח במעשיו אלא בדרך הסתה. וכבר הוריתי במי שאבד עצמו לדעת שאין חשש קטלנית על אשתו וכההיא דפרק התקבל באמר כתבו גט וכו' ונפל מן הגג, דאין מחזיקין אותו לשוטה דהא נותנין גט לאשתו אלמא דבחזקת בר דעת הוא, אלא שהוא בחזקת רשע שמאבד עצמו לדעת, א"כ לא שייך לומר מזלא גרים להחטיא אדם שהוא בעל בחירה. ולא עוד שנראה ברור שאם הלך אצל מפולת שרוב אנשים נזהרים לילך, והב"ד וכל ישראל מחוייבין ליסרו בשוטין שלא יסכן עצמו, אם עבר והלך חלילה לעגן את אשתו אחר מיתתו לומר שמזלא דידה גרם, אלא תולין קלקלה במקולקל ונאמר שמעשיו הרעים שהיה קל בדעתו גרם לו זאת ואין לנו להוסיף ע"ד הש"ס שלא אסרו אלא בנפל מדיקלא שמעדו קרסוליו ולא הזיד, שדרך כל הפועלים לעלות בראש הדקל ולא שינה ממה שעושים בני אדם, הא אם קלקל בדבר שאין בני אדם עושים לא יעלה על הדעת לחוש ע"ז משום חשש קטלנית שנאמר דמזלא דידה גרם להיות מוכרח במעשיו ולא יהיה בעל בחירה. עכת"ד. ע"ש. ומעתה לפי דבריו אלו של הגאון מקוטנא שמבאר דעד כאן לא אמרינן למ"ד מזל גורם דבנפל מדיקלא ונהרג דאית לה דין קטלנית, דהיינו דוקא שנפל בשוגג שהיה צריך לעלות על העץ לענין עבודתו וכיו"ב ומעדו קרסוליו ונפל. אבל כל שעשה באופן מפגיע להכניס את עצמו במצב סכנה וגרם להפיל עצמו במזיד מן האילן לא חיישינן למיתתו זאת, מפני שאין לומר בכה"ג דמזלה של האשה יגרום לזה שיעלה בדעתו להכניס עצמו בסכנה ולשלוח יד בנפשו שאין בכח המזל להכריח נגד הבחירה.

וממילא הכא נמי בנידון דידן דבעלה זה הראשון של אשה זו אשר היה משחק במשחק המכוניות הנ"ל אשר כידוע שענין משחק זה הוא מסוכן ונורא מאוד, כי הרצים יצאו דחופים והרבה מצאו בו את מותם רח"ל, כי ממש הם מפקירים במשחק זה את נפשם, ונמצא שזה מכניס עצמו בידים למקום סכנה והוי כעין מאבד עצמו לדעת ומפיל עצמו בכוונה מן הדקל דלא חשבינן בהריגתו שמזלא דהאשה גרם. ולכן לפ"ז יוצא דאף לדעת מרן דפסק בפשיטות כמ"ד מזל גורם, בכה"ג שהנהרג הכניס עצמו במקום מיתה וסכנה י"ל דאודיי אודיי דלא חיישינן וכדביאר הגאון מקוטנא.

ובאמת כדבריו אלו של הגאון מקוטנא מצאנו בעוד פוסקים דעי' לרדב"ז בתשובותיו (ח"ב סי' תרפב) שכתב שם ברישא דדבריו דלמאי דפסקינן כמ"ד מזל גורם ואמרינן בגמ' דלהאי מ"ד אפילו נפל מדיקלא ומית נמי הוי קטלנית, לכאורה לא עדיף מת במגפה מנפל מדיקלא, ובאמת גם פוסקי ההלכות כתבו דין זה בסתם ולא חילקו. אולם אח"כ כתב דכד נעיין שפיר הנה יש לומר שיש טעם נכון להקל במת מחמת מגפה יותר מנפל מדיקלא (וע"ש בדברי הרדב"ז שנראה דגירסתו בגמ' היתה "דנפל מאיגרא ומית", ולא כגירסאות שלפנינו "א"נ נפל מדיקלא ומית". אולם הכל עולה לענין אחד, וליכא ביה נ"מ לדינא. וק"ל), משום שזה לא הכניס עצמו למקום סכנה, אבל העומד במקום שיש מגפה ומכניס בכך את עצמו למקום סכנה אין לומר דמיתתו הוא מחמת מזל אשתו, כי הרי זה דומה למי שנכנס למלחמה ונהרג או מי שהרג את עצמו וכי נאמר שמזל אשתו גרם. והאריך שם לבאר ענין זה, ולכן סיים שם, דכל כה"ג שמתו בעליה ואפילו אחד מהם באופן כזה שהכניסו עצמם למקום סכנה כגון בדבר וכיו"ב, אפילו למ"ד מזל גורם דפסקינן כוותיה לא חיישינן לה משום קטלנית. יעו"ש. וכ"כ ג"כ בשו"ת אוריין תליתאי (סי' קמז) בענין אשה שבעלה הראשון רצה להציל את רכושו בדליקה שפרצה וקפץ לדליקה ונשרף חי ונהרג, דבכה"ג י"ל דאפילו למ"ד מזל גורם לא חשיבא קטלנית, דלא שייך לתלות ענין זה במזלה כיון שהוא הביא את עצמו בסכנה. ומ"מ למעשה לא העלה שם לא להתיר ולא לאסור. יעו"ש. וראה גם עוד בשו"ת חבצלת השרון (ח"א סי' טז) שדן התם בענין אשה שבעלה הראשון מת בדבר, והביא את דברי הרדב"ז הנ"ל שהעלה להקל בענין זה משום שפשע בנפשו בכך שהכניס עצמו בסכנה כי היה לו לברוח משם, והוסיף וכתב שם כי לפ"ז יש לומר דגם בעלה השני חשיב שפשע בעצמו לפני ענין הנידון התם שסיפרו שהיה לו לשני חלום לא טוב והיתה נפשו עגומה עליו כל היום ובלילה מת פתאום, וכיון דידוע מאמרם ז"ל יפה תענית לחלום כאש לנעורת (שבת יא ע"א, תענית יב ע"ב) א"כ היה לו להתענות, ולפי דברי הרדב"ז כל כה"ג לית לן בה כיון שגרם לעצמו וליכא למימר דמזלה דהאשה גרם. ע"ש. וראה גם בשו"ת לב יהודה (סימן עד) שכתב בענין אשה שבעלה האחד מת ממחלת דלקת הריאה דכיון שהדבר ברור ומפורסם שמחלה זו באה מסיבת צינים פחים, דחשבינן להו שהם באים רק לרגלי פשיעת האדם בעצמו, [וכמ"ש רבותינו (כתובות ל ע"א) הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים שנאמר "צינים פחים בדרך עיקש"], דהיינו שברור הוא שלא בא לו מצד דמעיין גרם או מזלה גרם, ויש להקל שלא לעשות אשה זו קטלנית. אולם מ"מ למעשה מפני שאנו מדמין אין לנו לעשות מעשה אם לא שיש עוד איזה סניף להתיר, ואין לסמוך על סברת צינים פחים לבד מאחר שלא מצאנו זה בשום פוסק. ע"ש. וראה גם בשו"ת כתב סופר (חאבה"ע סי' יג) בענין מאבד עצמו לדעת שכתב שם דאין שייך בזה מזל גורם משום דזה תלוי בבחירתו, והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ולכן כתב שם הכת"ס די"ל לא מבעיא לדעת הרמ"א שמיקל אפילו בנפל מדיקלא דלא הוי קטלנית א"כ ה"ה במאבד עצמו לדעת, אלא אפילו להרמב"ן [כבר הערנו בזה דצ"ל הרשב"א כי תשובות המיוחסות להרמב"ן הרשב"א כתבם] שמחמיר בנפל, מ"מ לפי מה שהאריך שם בענין נהרג בעלה ע"י אדם דלא חשיבא קטלנית וגם הרמב"ן מודה בהכי כי יש לומר דלא יגזר מן השמים לתת בדעת בן אדם שיהרוג נפשו וירשיע כ"כ וזה תלוי בבחירה, וממילא ה"ה במאבד עצמו לדעת דודאי רחוק לומר שמזלה גרם שיאבד עצמו לדעת שרשעתו עצומה ומאבד שני עולמות, ואי משום מזלה וכי חסר לבעל הסיבות יתברך שיכול לסבב שימות באופן אחר. עכת"ד. יעו"ש. וראה גם בשו"ת מהר"ם שיק (חאבה"ע סי' כג) שכתב שם בענין אשה שמתו אנשיה ואחד מהם מת ע"י ששחט את עצמו, שבעת שנתפס למלכות עבור גניבה והונח בבית הסוהר שחט שם את עצמו. דבכה"ג פשוט הוא דא"א לומר שהוא מצד מזלה של האשה דהא אמרינן בתענית (ט ע"א) "איולת אדם תסלף דרכו" וכו' ודרשינן ליה על השבטים שאמרו כשנמצא הכסף בפי אמתחתם ויצא לבם ויחרדו וגו' ויאמרו מה זאת עשה ה' לנו, ולפי המתבאר בגמ' חזינן דטעו בכך שתלו זאת בהקב"ה כי מעשיהם גרמו להם זאת. וממילא הכ"נ בנידון דידיה שהבעל הזה הרג את עצמו חשיב שגרם לעצמו ואין לתלות זאת במזל האשה. ע"ש. ואמנם עי' בשו"ת שבט סופר (סי' ד) והובאו דבריו באוצה"פ שם (סימן ט סקט"ז אות א) שעמד להעיר על דבריו אלו של מהר"ם שיק בענין זה דההורג את עצמו, כי יש לומר דבכה"ג שהורג את עצמו נמי חשיבא קטלנית, ולכן סיים שם דנראה שאין לרב להכניס עצמו בענין זה. יעו"ש. וע"ע בזה בשו"ת שער יעקב (סי' ז), ובשו"ת חרות יעקב (ח"א סימן ג), ובשו"ת מחנה חיים (ח"ב סימן ד) שהעלו שם בענין בת כהן שנישאה לישראל ומת דאין להחשיבה כקטלנית דכיון דאמרינן בגמ' דפסחים (מט ע"א) דבת כהן לישראל אין זיווגם עולה יפה דהיא קוברתו. ונמצא שהוא גרם מיתה לעצמו. וזה פשוט דבין למ"ד מזל גורם או למ"ד מעיין גורם דחישינן, זהו דוקא כשאין סיבה מוכחת אבל הכא שיש סיבה נגלית, דלא מעיינה או מזלה גרם אלא שהמה התחייבו בנפשם כבנשואי בת הכהן הזאת, לא חיישינן לה לקטלנית. יעו"ש. והובאו דבריהם ג"כ באוצה"פ (שם אות ב). יעו"ש.

ומעתה לפי האמור דחזינן דטובא מהפוסקים ס"ל דכל שהכניס הבעל את עצמו בסכנה, בכה"ג אפילו למ"ד מזל גורם לא חיישינן לה לקטלנית, א"כ הכא דבעלה זה הראשון הגוי של אשה זו אשר נהרג בעת עיסקו במשחק הנ"ל של המכוניות שי"ל שזהו ממש מכניס עצמו בסכנה שרבים מצאו בו את מותם רח"ל כנודע, ולא גרע ממת בשריפה דהזכיר בשו"ת אוריין תליתאי הנ"ל, שהיכא דבא להציל ממונו מהדליקה ונשרף ומת דלא חשיבא קטלנית כיון שהביא והכניס את עצמו למצב סכנה. וק"ל. וגם הלום ראיתי בשו"ת חלקת יעקב ברייש (ח"ג סי' יג, ובמהדורא חדשה הוא בחאבה"ע סי' לה) שנשאל שם בענין אשה שמתו שני בעליה ואחד מהם מת באסון שהאוירון שהיה נוסע בו עם עוד נוסעים נפל והתרסק, והוא ועוד כמה מהנוסעים נהרגו. וכתב ע"ז דאם חזינן דהרדב"ז (הנ"ל) כתב בענין מגיפה שנחשב כמכניס עצמו לסכנה משום שהיה לו לברוח וכהא דאמרינן בגמ' בב"ק (ס ע"ב) דבר בעיר כנס רגליך שנאמר "ואתם אל תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר", רעב בעיר פזר רגליך לילך משם, וממילא אם לענין דבר שנאמר בגמ' רק כנס רגליך להיות בבית ולא שילך משם, ואפ"ה דן הרדב"ז למי שמת במגיפה כמכניס עצמו במקום סכנה, א"כ כיון שבנידון השאלה (שהתשובה עליה היא מחודש כסלו תשכ"ד) מבואר שענין אסון המטוס הזה היה כבר עוד כמה שנים לפני זה, אפשר לומר דענין הנסיעה במטוס הוי נמי בכלל לא יעמוד במקום סכנה, דהטכניקה של האוירון עדין לא היתה מפותחת כ"כ במטוסים טובים וחזקים, משום דכידוע הטכניקה הולכת ומתפתחת כל יום, ואם הרדב"ז דן למי שעמד במקום מגיפה בגדר שהכניס עצמו לסכנה אף דבגמ' נאמר ע"ז רק כנס רגליך, כן יש לדון לגבי נהרג זה שהאסון אירע לפני כמה שנים שהאסונות היו הרבה יותר שכיחים מהיום, והוי כהכניס עצמו למקום סכנה. עכת"ד. יעו"ש. ולפ"ז אם חזינן דהחלקת יעקב דן את ענין הטיסה במטוס באותו זמן דחשיב כמכניס עצמו במקום סכנה, ולפי דברי הרדב"ז לא חשיבא משו"ה אשת הנהרג קטלנית, על אחת כו"כ בענין משחק הנסיעה במכוניות אלו דחשיב כמכניס עצמו במקום סכנה ממש כנודע אשר נוסעים בהם במהירות עצומה ללא הבחנה, והרבה אסונות קרו במשחקים אלו באופן יותר שכיח מתאונות מטוס או לפחות באופן שוה. וק"ל.

ועוד ראיתי בס"ד גם בשו"ת דובב משרים להגאון מטשיבין (ח"ג סימן מה) שכתב שם בענין אשה שמתו ב' בעליה, ובעלה השני מת ע"י שהצטנן בקור הגדול שהיה בחורף. וכתב ע"ז הגאון ז"ל, דהנה לפי המבואר בתוס' כתובות (ל ע"א) דצינים פחים לעולם לא יבואו על האדם באונס באדם הרוצה להזהר מזה, וממילא מה שהצטנן בעלה זה הרי שבא לו ע"י גרימת עצמו, וא"כ גם למ"ד מזלא גורם ליכא למתלי באשה רק שהוא כעין פשיעה שלא שמר את עצמו והדבר תלוי בבחירתו. וא"כ זה דומה קצת למש"כ הריב"ש דמשום הכי בגרושין כשנתגרשה ב' פעמים לא שייך לחוש דמזלא גרם כיון שתלוי בבחירת האיש. אולם יש לחלק דגם לדעת הריב"ש הוא רק היכא דתלוי במעשה אדם, אבל היכא שתלוי רק במניעת המעשה שלא שמר את עצמו לא חשיב כגרמת האיש ואשר כעין זה מבואר בת"ש (סימן לו סקע"ה) דענין צינים פחים אע"ג שבא ע"י פשיעת אדם מ"מ כיון שבא רק ע"י מניעת השמירה הוי כבידי שמים, ולענין פצוע דכא כשר בקהל. עכת"ד. יעו"ש. ולכאורה יש לעורר בדבריו אלו של הגאון ז"ל בתרתי, חדא דמדוע ממרחק יביא לחמו שעל סברא זו דעלתה לו מדנפשיה לומר דכיון דנצטנן הוי כפושע בנפשו ובכה"ג לא שייך למימר דהוי קטלנית, עמד לדייק את צידקת דבריו ע"פ דברי הריב"ש שכתב בענין אשה שנתגרשה ב' פעמים דלא שייך לומר מזלה גרם כיון שענין הגט תלוי במעשה הבעל, והרי שבמעשה דאחרים לא תלינן במזל. ולכאורה בפשטות הרי זהו עיקר חידושו על הרדב"ז (הנ"ל) שכתב דהיכא דמת במגיפה כיון שלא ברח חשיב כמכניס עצמו בסכנה, ובכה"ג אף למ"ד מזל גורם לא הוי קטלנית, דכל כי האי אין לתלות במזלה שהרי היה לו לברוח ולא להשאר במקום סכנה, וא"כ מדוע לו לגאון מטשיבין לדיוקי מדברי הריב"ש בענין גרושה כל עוד ודברי הרדב"ז גלויים ומפורשים בענין סברא זו גבי דין קטלנית דכל שאין האדם שומר את עצמו לא חשיבא אשתו קטלנית במיתתו. וכנראה שלפי שעה לא נמצא בידו, ויוכיח על כך שדיבר שם ג"כ מענין מת במגיפה ולא הזכיר כלל מדברי הרדב"ז הנ"ל. וק"ל. ובאמת לפי דברי הרדב"ז הללו יש להוסיף ולומר עוד, דהרי הגאון מטשיבין ז"ל לאחר שכתב את הסברא הנ"ל די"ל שכיון שגרם ופשע בעצמו בענין ההצטננות לא אמרינן בכה"ג מזל גורם וכמבואר מדברי הריב"ש, הוסיף וכתב לדחות לאידך גיסא דיש לחלק ולומר דדוקא בענין גט שהוא תלוי במעשה אדם וברצונו י"ל דלא תלי במזל, אבל היכא שתלוי רק במניעת מעשה כהאי שלא שמר עצמו מהצינון לא חשיב כגרמת איש. הנה לכאורה לפי דברי הרדב"ז הללו מבואר דלא כן הוא ולא מחלקינן הכי, שהרי כאמור על ענין המגיפה כתב דכיון שהיה לו לברוח ממקום הסכנה ולא ברח אלא נשאר חשיב כמכניס עצמו לסכנה ולא הוי קטלנית, וא"כ הכ"נ בענין צינים פחים י"ל כן דכל שראה שיש במקום זה קור חזק היה לו לברוח ולכסות עצמו בבגדים היטב למען יחם לו, וכיון שלא עשה כן חשיב כפשיעה שהכניס עצמו בסכנה. וק"ל. אולם כאמור נראה דהדובב משרים לא ראה מתשובת הרדב"ז הזאת. ומכיון שכן הוא דבס"ד נגלה לעיננו תשובת הרדב"ז הנ"ל, הנה לפ"ז יש לחזק את סברת הגאון ז"ל אשר עלתה בראש'ו בסברתו הראשונה, דאדם זה שלא שמר עצמו מצינים פחים חשיב כפשיעה שהכניס עצמו בסכנה ולא הוי קטלנית, ובכל כה"ג לא אמרינן דמזל גורם. וק"ל. ומ"מ עוד צ"ע. אולם הנה עתה ראיתי בס"ד בדברי הגאון מטשיבין גופיה בתשובותיו שם (בחלק א סימן עד) שדיבר שם ג"כ בענין קטלנית ובסוף התשובה (בד"ה אך) הביא שם את תשובת הרדב"ז הנ"ל (ח"ב סימן תרפב). יעו"ש. וממילא לפ"ז יוצא שאכן ראה הגאון מטשיבין את תשובת הרדב"ז שהרי תשובה זו דחלק א (סי' עד) היא משנת תרצ"ג, והתשובה דחלק ג (סי' מה) הנ"ל היא משנת תשי"ג. וי"ל. וכאמור עדין צ"ב בדברי הגאון דובב משרים ז"ל. אולם עכ"פ גבי נידון דידן י"ל דודאי חשיב שהכניס עצמו במקום סכנה ללכת לשחק במשחק זה של המכוניות, וממילא כאמור דכל כה"ג לא הוי קטלנית.
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi