למעלה
ב) ברם בקושטא הנה הפוסקים לא הסכימו עם חידוש זה של הרב נוצר חסד, כי הנה חידושו זה לכאורה יכון שפיר רק למ"ד מעיין גורם, וכמו שכתב הגרי"ש נתנזון בשו"ת שואל ומשיב הנ"ל מהדורא תנינא (ח"ג סי' פז) בהמשך דבריו דחידוש זה של הנוצר חסד שהוא ע"פ דברי הזוה"ק דכל שיש לה בנים מבעלה שני לא יתכנו אלא רק למאן דאמר מעיין גורם. (ובאמת כן הוא מתפרש נמי מדברי הרב נוצר חסד - (ע"פ מה שהובא מדבריו בס' אוצה"פ סי' ט סקט"ו אות ה, וספר נוצ"ח אינו תח"י לראות בגוף דבריו) - ששם עמד לבאר דהיינו טעמא דבמתו לה ב' בעלים חשיבא קטלנית ואסורה להנשא לשלישי דכיון שנשאר בה רוח בעלה הראשון והשני א"כ מלאך המות אתתקף בה שיש בה עתה ב' רוחות, ומעתה מעינה מקולקל וזהו הטעם של מ"ד מעיין גורם שבמעיינה יש ב' מתים. ולפי האי טעמא אם אירסה השני שאין בה רוח ממנו שהרי עדין לא בעל, או נפל מדיקלא דלא אתתקף בה מלאך המות מותרת להנשא. ופשט דבריו מורה שמיסב דבריו ע"ד מ"ד מעיין גורם. אמנם יש לעיין עדיין בגוף דבריו דנראה שמבאר את הדברים גם למ"ד מזל גורם). וראה עוד בשו"מ (שם) שהעיר ע"ז עוד, דא"כ דבגוונא דאית לה בנים לא חשיבא קטלנית למ"ד מעייןגורם, א"כ מדוע הגמ' לא הביאה ענין זה נ"מ באיכא בנייהו בגמ' דיבמות שם, אלא ע"כ דליתנהו לדברים אלו. יעו"ש.

וראה גם בשו"ת בית יצחק (חאבה"ע סי' מה) שג"כ הביא שם את דברי הרב נוצר חסר דכל שיש לה בנים מהשני לית לה דין קטלנית ושיש ראיה לחידושו מדברי הזוה"ק, ונשא ונתן שם בדברי הזוה"ק, אולם במסקנת דבריו (שם אות ג) עמד לדחות את רברי הרב נוצר חסד מהא דיבמות (סר ע"ב) דחזינן התם גבי אביי שנשא את חומה ברתא דאיסי בריה דרב יצחק בריה דרב יהודה דנסבה רחבא דפומבדיתא ושכיב, ורב יצחק בריה דרבה בר בר חנה ושכיב, ונסבה אביי ושכיב. ורחבא הרי היו לו בנים כמבואר בגמ' שבת (קג ע"א) דאמרינן התם קשו בני רחבא, ואפ"ה אמר רבא שלא היה לו לאביי לסמוך ולנסיב לחומה על דברי רב יצחק בר יוסף דקאמר בג' דוקא הוי חזקה אף שהניח רחבא בנים. ולכן הסכים במסקנא עם דברי השואל ומשיב דכל חידושו זה של הרב נוצר חסד מוסב לפי מ"ד מעיין גורם, ומכיון שכן הוא הא אנן קיי"ל כמ"ד מזל גורם ולכן לא נוכל לסמוך על חידוש זה. ע"ש. [ועי' במה שכתבנו בס"ד לקמן להשיב על דבר ראיה זו של הבית יצחק מהגמ' דיבמות גבי חומה. יעו"ש].

וראה עוד בשו"ת חוות יאיר (סי' קצז) שגם הוא נשא ונתן שם מדנפשיה ע"פ דברי הזוה"ק הנ"ל שכל אלמנה נשאר בה רוח מבעלה הראשון והוא ינצח את השני והבאים אחריו, וממילא בארוסה שמת בעלה לא שייך ענין זה, דהא עדין לא נבעלה. ולפ"ז רצה לפשוט את נידון שאלתו שם באשה שנתארסה ב' פעמים ומתו בעליה קודם הנישואין די"ל דלא חשיבא קטלנית בכה"ג, כיון שמתו בעודה ארוסה ולכן מותרת להנשא לשלישי. אולם סיים ע"ז החוות יאיר, דאנן קיי"ל דמזל גורם ולפי טעם זה אמרינן בגמ' דיבמות (סד ע"ב) דאפילו באירסה ומית נמי חשיבא קטלנית, לא סמכינן על דברי הזוה"ק, וכמ"ש הרש"ל בתשובה דפסקינן בכמה דוכתי נגד הזוה"ק ובפרט כל כה"ג דהוי ספק נפשות דאין לסמוך על טעם הזוהר להקל. עכת"ד. יעו"ש. וראה גם בשו"ת כתב סופר (חאבה"ע סוס"י יג) שכתב שם לשואל, וראיתי בו שמביא דקדוק אחד מרב חסידא בספרו שאינו בנמצא אתנו וההוא נתקשה במשנה פ"ט דיבמות וכו', והנה הרב המחבר העלה מכח זה ע"פ דרכו בנסתרות ע"פ הזוהר דרוחו של ראשון מזיק לה וכו' - ומכל תורף הדברים שם נראה דכוונתו על מהרי"א מקומרנא בס' נוצר חסד הנ"ל - ואמנם סיים ע"ז הכת"ס, ותמה אני הלא לפי הזוהר ע"כ משום דמעיינה גרם, ולפי דברי רב אשי דקיי"ל כוותיה דמזל גרם לא שייך כל זה. ובסוף דבריו הביא נמי מדברי החוות יאיר (הנ"ל) שכתב דאין סומכין על דברי הקבלה להקל והנסתרות לה' וגו' והנגלות לנו ולבנינו. יעו"ש.

ובאמת גם לפי דברי ס"ח יש לומר כן, דכל מה שכתב שכל שיש לה בנים מבעליה הקודמים לא חיישינן לה לאשה קטלנית, היינו לשיטתו דס"ל דפסקינן הלכה כמ"ד מעיין גורם וכמבואר בדבריו באותו סימן (סי' תעח) שכתב אשה לשלישי או לרביעי לא תנשא אם מתו בעליה זה אחר זה "לאחר שבאו עליה" וכו', והיינו דס"ל כמ"ד מעיין גורם. וכן ראיתי שכתב כיו"ב בס' ערך שי (סי' ט ס"א ד"ה כתב בספר) שעמד לבאר שם את דברי ס"ח שכתב דלא הוי קטלנית אלא כשמתו בעליה הקודמים בלא בנים, דנראה דס"ל כמ"ד מעיין גורם מדכתב "לאחר שבאו עליה", והיינו דוקא שמתו מיד משום דמעיין גורם דאם באיזה בעילות לא דהוי כסירוגין, ואם הוה המעיין גורם הו"ל לגרום מיד. וכיון שילדו ע"כ דלא גרם המעיין שימותו דטריפה אינו מוליד כמש"כ הפר"ח הובא בשער המלך פי"א מהל' שחיטה, ואף אם חיו יותר מיב"ח מ"מ כיון דכתב היש"ש בפרק אלו טריפות דמיעוט טריפות חיין י"ב חודש חיישינן בסכנה למיעוט, או דבסכנה חיישינן למ"ד טריפה חיה, משא"כ להוליד גרע כמש"כ תוס' בחולין (קמ ע"א) דאפילו למ"ד דחיה מצי סבר דאינה יולדת, וכ"כ תוס' בפ"ק דע"ז (ו ע"א), ובפרק אלו טריפות (נז ע"ב). עכת"ד. יעו"ש. ומבואר מתורף דבריו דבהיות וספר חסידים ס"ל כמ"ד מעיין גורם לכן כל היכא שיש לה בנים ממנו זהו סימן שמעיינה אינו נרפש ולא בגללה מתו, דא"כ לא היו מולידים משום דמיד כשהיו באים עליה לא היו נעשים טריפה, וכיון שבכ"ז ילדו ש"מ דאינו כן. אבל באמת למ"ד מזל גורם לא שייך לומר כל חושבנא הדין. וממילא כאמור כיון שכן הוא דס"ח ס"ל כמ"ד מעיין גורם, הא אנן לא קיי"ל הכי ואיך ניסמוך עילויה בהא. וראה עוד בשו"ת בית יצחק שמעלקיס חאבה"ע (סי' מה אות ב) שהביא שם את דברי ספר חסידים הנ"ל שכתב ואמרו תינוק בית אשה סימן אשה לג' או לד' לא תנשא וכו', דלכאורה מדנקט שמתו בלא בנים נראה כדברי הרב נוצר חסד דכל שיש לה בנים מהבעל שמת לא הוי קטלנית, אולם המשיך הבי"צ וכתב דהא בגמ' ובפוסקים לא משמע כן, וע"כ נראה דס"ח לא מיירי לענין דינא רק לענין הניחוש יש סימן והוא דאיתחזק בג' זימנא, וע"ז כתב דסימן לא הוי רק דומיה דער ואונן ואף דבער ואונן לא היה רק ב' זמני, כיון דיליף רשב"א מקרא דיוסף איננו דבעי איננו דלא הוי רק בג' זמני סמך ע"ז לענין הסימן דסימן לא הוי רק בג' זימני, אבל לא מיירי כלל לענין דין קטלנית. ע"כ. ובחצאי לבינה הובא בבית יצחק (שם אות ג) הערה מנכד המחבר שהוא ביאר את כוונת ס"ח במש"כ ומתו בלא בנים, דאין כוונתו לאשמועינן דאם היה לה בנים מבעליה הראשונים דלא הוי קטלנית רק דהכוונה היא דאפילו בגווני שמתו בלא בנים ונפלה ליבום, אפ"ה אסורה משום קטלנית וכשיטת החולקים על מהרלב"ח (הנ"ל בדברינו) דס"ל דביבום לא שייך קטלנית משום שומר מצוה לא ידע דבר רע, והראיה מער ואונן דהוה התם יבום ואפ"ה לא יבמה שלה משום דהוה קטלנית. וממילא לפ"ז לעולם אף לדעת ס"ח אפילו היכא שיש לאשה בנים אית לה דין קטלנית. עכת"ד. יעו"ש.

והנה כאמור לעיל בבית יצחק שם (סי' מה אות ג) עמד להקשות על דברי ס"ח להאי דס"ל שכל שיש לה בנים לא חשיבא קטלנית מהא דחזינן בגמ' דיבמות (סד ע"ב) דאביי נסבא לחומה ברתא דאיסי בריה דרב יצחק בריה דרב יהודה, דנסבא רחבא דפומבדיתא ושכיב, ורב יצחק בריה דרבה בר בר חנא ושכיב, ולבסוף גם אביי דנסבא שכיב ורבא הקפיד עליו, ולכאורה מדוע קפיד עליו רבא והרי רחבא היו לו בנים כדאמרינן בגמ' שבת (קג ע"א) קשו בני רחבא, ואפ"ה אמר רבא שלא היה לאביי לסמוך על דברי רב יצחק בר יוסף דקאמר בג' דוקא הוי חזקה אף שהניח רחבא בנים. עכת"ד. ע"ש. והן אמת דעלה על לב ליישב הערה זו ע"פ מה שהבאנו לעיל לבאר את דברי ס"ח דמש"כ שכל שיש לה בנים לא חשיבא קטלנית היינו ע"פ דברי הזוה"ק דהוא ענין רוח הבעל הראשון שנשאר בה וכו' ולהכי כל שיש לה בנים מהשני סימן הוא דאסתלק רוח הבעל הראשון וכו' וכדביאר הרב נוצ"ח, וממילא לפ"ז הרי לא מועיל מה שיש לה בנים אלא דוקא כשהם מהבעל השני שזה מוכיח דכח הבעל השני גבר וסילק את רוח הבעל הראשון. וא"כ הכא הרי אמנם דהוה לחומה בנים מרחבא אולם הרי הוא היה הבעל הראשון ובכה"ג לא מהני מה שיש לה בנים ממנו, ומבעלה השני ר' יצחק בריה דרבה בר בר חנה לא מצינו בכולי הש"ס בבלי וירושלמי ומדרשים שמוזכר שהיו לו בנים. וק"ל. אמנם באמת לפי מה שהבאנו בס"ד לעיל מדברי הרב מנחת פיתים שהסתפק בדברי ס"ח דדילמא לעולם כל שיש בנים אפילו מבעל הראשון סגי, ואמרנו לבאר דלפ"ז צ"ל דהא דכתב ס"ח "ומתו בלא בנים" היינו בלא בנים כלל גם מהראשון, אבל לעולם כל שיש לה בנים אפילו מאחד מהם סגי ואפילו מהראשון, וממילא לפי פירוש זה אכן אייתי שפיר הערתו של הרב בי"צ על דברי ס"ח. וק"ל. ברם בקושטא הנה עדיין יש להשיב על הערה זו של הבית יצחק מהגמ' דיבמות דמאן יימר לן דאותם בנים דרחבה היו לו מאשתו חומה דדילמא מאשה אחרת היו לו, דאכן מצינו בש"ס בעוד כמה דוכתי דהוה לרחבה בנים עי' בגמ' סנהדרין (יז ע"ב) דאמרינן התם, חריפי דפומבדיתא - עיפה ואבימי בני רחבה. ובגמ' סנהדרין (כו ע"א) איתא, קשו בה בני רחבה. ע"ש. וראה גם ברש"י מסכת קידושין (לט ע"א ד"ה חריפי דפומבדיתא) שכתב, חריפי דפומבדיתא - עיפא ואבימי בני רחבה דפומבדיתא. וכן נמי ברש"י בשבועות (כח ע"ב ד"ה עיפא ואבימי) שכתב, עיפא ואבימי - בני רחבה דפומבדיתא היו. וכן ברש"י מסכת מנחות (יז ע"א ד"ה חריפי דפומבדיתא) שכתב, חריפי דפומבדיתא - מפרש בפ"ק דסנהדרין (דף יז:) עיפה ואבימי בני רחבה דפומבדיתא. ע"ש. אבל מאן יימר לן דנולדו לו בנים אלו מאשתו חומה ודילמא נולדו לו מאשה אחרת שהיתה לו קודם לכן. ושו"ר בס"ד בס' סדר הדורות סדר תנאים ואמוראים (אות ר מערכת רחבה דפומבדיתא) שכתב שם, בניו של רחבה היו איפא ואבימי ונראה דלא היו מאשתו חומה דהא איפה ואבימי תנו שבועות ביה רבה וגם ר' יצחק ברב יהודה אבי אביה של חומה למד שבועות בי רבה וכו'. ע"ש בדבריו. וא"כ מדבריו אלה של הרב סדר הדורות אכן עולה דבניו של רחבה לא היו כלל מאשתו חומה, וממילא לפ"ז מיושבת נמי שפיר הערת הרב בית יצחק. ודו"ק.

ושו"ר הלום בס"ד בשו"ת צור יעקב ומצאתי בקונטרס "בשם מרדכי" שבסוף הספר (עמוד ער הערה צג) שהביא שם את קושית הבי"צ הנ"ל על ס"ח מדברי הגמ' דיבמות (סד ע"ב) בעובדא דחומה וכו', וכתב ע"ז, לא אבין דבריו במחכת"ה דהרי עיקר טעמו של הנוצר חסד הוא כשיש לה בנים מהשני, ובכאן הלא השני היה ר' יצחק בריה דרבב"ח ולו אולי לא היו בנים א"כ הלא בכה"ג הנוצר חסד מודה דיש חשש קטלנית. עכ"ד. ע"ש. הרי שנתקשה כעין דברינו הנ"ל. ברם בקושטא אמת נכון הוא שלפי דברי הרב נוצר חסד ליכא מהכא בפשטות שום קושיה וכנ"ל, אולם הרי הרואה בדבריו של הרב בית יצחק שם יראה כי מתורף דבריו ולשונו מבואר שהקשה קושיא זו על דברי ספר חסידים, וכאמור דעל ספר חסידים שפיר אפשר להקשות קושיא זו אם נפרש בדבריו כדברי הרב מנחת פיתים (הנ"ל) דס"ל שכל שיש לה בנים מאחד מבעליה אפילו מהראשון לא חשיבא קטלנית. איברא דאחר העיון נראה כי לעולם אפשר לומר דקושית הבי"צ היא על דברי הרב נוצר חסד, כי אמנם דפתח התם בדברי ספר חסידים אולם הרי כבר פירש בדבריו ענין אחר דבענין סימן מיירי ולא בענין קטלנית, וממילא קושיא זו לא תיכון אלא לדברי הרב נוצר חסד וא"כ שפיר קא מקשי הרב בשם מרדכי הנ"ל. וק"ל.

[והן אמת כי הלום ראיתי בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תנינא (ח"ג סי' פז) שכתב שם בריש התשובה, ומעשה בא לידי בקטלנית שנסעה לארה"ק וחשבתי בליבי אולי תנשא שם ואיש לא ידעה אם זו קטלנית, ואמרתי בליבי כי יש לה היתר מה גם "כי היה לה בנים מבעל הראשון יש לצרף גם בזה היתר שכתב בנוצר חסד" וע"כ העלמתי הדברים וכו'. עכ"ל. יעו"ש. ולכאורה חזינן הכא דהרב שו"מ נקיט בדבריו דכל שיש לה בנים אפילו מבעל ראשון נמי לא חשיבא קטלנית ומביא כן בשם הנוצר חסד, ולכאורה יש להעיר עליו כהערה הנ"ל שהערנו על הרב בית יצחק וביתר שאת, דהרי לפי דעת הרב נוצר חסד דוקא אם יש לה בנים מבעל שני הוא דמהני דלא חשיב לה קטלנית, והכא ליכא ליישב כדאמרינן בישוב דבריו של הרב בי"צ דדילמא כוונתו על ספר חסידים שבאמת לפי דעתו אפ"ל דאפילו אם יש לה בנים מבעל ראשון נמי לא הוי קטלנית וכו', כי הרי מפורש בדבריו דהשואל ומשיב דעל דברי הרב נוצר חסד קאמר לה, ואולי יש ליישב דבריו בדוחק. ועיין. וגם עתה ראיתי בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' קמא בד"ה והנה החו"י) שעמד שם בנידון דבריו באשה שמתו לה ב' בעליה ויש לה בנים מבעלה הראשון וכתב שם כי הנה מדברי ס"ח שכתב "ומתו בלא בנים" משמע שמתו בלא בנים כלל, ובנידון דהתם כיון ששהה הבעל עימה שש שנים ויש לה ממנו בן אינו נכנס בחשבון (ויעויין שם בתורף דבריו כי ג"כ עמד בהערתינו הנ"ל על לשונו של ס"ח שכתב "ומתו בלא בנים או מיד" וכו', ומבואר עולה מכלל דבריו דג"כ ס"ל דתרתי בעינן שגם שהו בחיים וגם שיש להם בנים ממנה, הא לאו הכי כל שאין להם בנים אע"ג ששהו או שיש להם בנים ולא שהו לא, והיינו דנקיט לה הכא מהרש"ם שזה הבעל הראשון שהה אצלה שש שנים וגם הוליד ממנה בן. וק"ל). ואח"כ המשיך שם מהרש"ם וכתב ועי' תשובת שו"מ תנינא (ח"ג סי' פז) שהביא בשם ס' נוצר חסד שכתב דאם הי"ל בנים ליכא דין קטלנית והוא דחה דבריו בב' ידים, והנך רואה שדבריו נובעים מרבינו יהודה החסיד. עכ"ל. יעו"ש. ולכאורה הכא נמי יש להתבונן בדבריו אלו של מהרש"ם, דהנה בשלמא על אשר סומך בנידון דידה שהיו לאשה זו בנים מבעלה ראשון על ספר חסידים, שפיר איכא למימר דאזיל בתר לשונו שכתב "ומתו בלא בנים" דמשמע כל שיש לה איזה בנים מראשון או משני שפיר הוי, אולם מה שכתב אח"כ דדברי הרב נוצר חסד וספר חסידים עולים בקנה אחד הא קשיא, שהרי כאמור לעיל לדעת הרב נוצר חסד בעינן שיהיה לה בנים דוקא מבעלה השני, אולם לדעת ספר חסידים - לפי דעת מהרש"ם גופיה - כל שיש לה בנים אפילו מבעלה הראשון סגי בהכי, וא"כ כיצד אפ"ל שדברי הרב נוצר חסד נובעים מדברי ספר חסידים. אלא אשר נראה הוא כי הנה מהרש"ם הביא את דברי הנוצר חסד מתוך דברי השואל ומשיב הנ"ל (תנינא ח"ג סי' פז) ואשר כאמור הוא הביא כן בשם הנוצר חסד דכל שיש לה בנים אפילו מבעלה הראשון סגי כדחזינן לעיל שעמד לפשוט שם את נידון דידיה שהיה לה בנים מהראשון דאין לה דין קטלנית שכן הוא דעת הרב נוצ"ח, וממילא מהרש"ם נמשך אחרי דברי השואל ומשיב במה שהביא בשם הנוצר חסד, ומכיון שכן הוא שפיר קאמר דדברי הרב נוצ"ח לפי דברי השו"מ ודברי ס"ח לפי הבנת מהרש"ם דאפילו יש לה בנים מבעלה הראשון סגי עולים בקנה אחד. אולם לפום קושטא לאו הכי הוא וכמו שביארנו לעיל שהרי לדעת הרב נוצ"ח בעינן שיהיה לה דוקא בנים מבעלה שני ולדעת ס"ח לפי דעת מהרש"ם אם יש לה בנים מבעלה ראשון סגי בהכי. וק"ל. ודו"ק].

והנה ראיתי דהרב בשם מרדכי (שם) הוסיף להקשות עוד על דברי הבית יצחק הנ"ל במה שהקשה על הרב נוצר חסד מדברי הגמ' דיבמות בענין חומה וכו', והוא כאשר הבאנו בס"ד להקשות נמי לעיל, דמאי קאמר דרחבה היו לו בנים מחומה הנזכרת, הא בספר סדר הדורות (בסדר תנאים ואמוראים אות ר) מבואר דבניו של רחבה איפה ואבימי לא היו מאשתו חומה דהא איפה ואבימי תנו שבועות ביה רבה וגם ר' יצחק ברב יהודה אבי אביה של חומה למד שבועות ביה רבה, וא"כ לפ"ז אין שום דיחוי. עכ"ד. יעו"ש. וראה גם בס' אוצה"פ (סי' ט סקט"ו אות ה ד"ה ובכתב סופר וכו') שהביאו שם את קושית הרב בית יצחק הנ"ל מההוא דחומה וכו', והוסיפו שם ע"ז מדנפשייהו בחצאי לבינה, דיש להעיר ע"ז דבני רחבא לא היו מחומה כמו שהוכיח בסדר הדורות. ע"ש. והוא כקושית הרב בשם מרדכי הנ"ל וכשאלתינו בס"ד. והן אמת דאולי היה אפשר ליישב את דברי הרב בית יצחק הנ"ל, כי הנה בגמ' דשבועות (כח ע"ב) איתא בסתמא עיפא תני שבועות בי רבה פגע ביה אבימי אחוה וכו', ורש"י פירש שם עיפא ואבימי בני רחבא דפומבדיתא היו. ע"כ. ובגמ' דשבת (קג ע"א) איתא בסתמא קשי בה בני רחבא, וא"כ אולי י"ל דהאי בני רחבה דבגמ' דשבת אחרים נינהו, וממילא לפ"ז מיושב, כי הן אמת דעיפא ואבימי בני רחבה לא היו מחומה וכנ"ל, מ"מ האי בני רחבא המוזכרים בגמ' דשבת (קג ע"א) אחרים היו ומחומה נולדו לו. והיינו דרש"י בשבועות קאמר בסתמא עיפא ואבימי בני רחבא היו, ולא הוסיף רש"י ואמר והם בני רחבא דפומבדיתא המוזכרים בשבת פרק הבונה (קג ע"א), כי באמת אחרים הם. וצ"ע.

ועכ"פ חזינן מתורף דברי הרב בית יצחק הללו, דאינו מסכים לבאר את פשט דברי ס"ח כפשוטם דס"ל שכל שיש לה בנים מבעליה דלא חשיבא קטלנית וכדעת הרב נוצר חסד, דא"כ נמצא שדבריו אינם להלכה. וראה עוד בשו"ת חלקת יעקב ברייש חאבה"ע (סימן לה אות ו) שג"כ הביא שם את דברי ס"ח וכתב דליכא מזה נ"מ לעיקר דינא, שהרי כל דבריו הם דוקא למ"ד מעיין גורם ואנן הא קיי"ל כדעת רב אשי דמזל גורם. יעו"ש. וראה עוד בדבריו של הרב חלקת יעקב חאבה"ע (סי' לו אות ו) שהביא שם נמי את דברי הרב נוצר חסד דכל שיש לה בנים מבעלה דאין בה דין קטלנית, ושהגאון מהרש"ם הנ"ל (ח"ב סי' קמא) סמך על דבריו אלה של הנוצ"ח והביא ראיה לדבריו מספר חסידים דכל שיש לה בנים לא הוי קטלנית וכו', אולם סיים ע"ז החלקת יעקב ובאמת איני יודע כמה יש לסמוך על ס' חסידים מפני שינוי הנוסחאות שיש בו בדבר שלא נתברר להדיא בהפוסקים, והביא ממה שהבאנו לעיל (בהערה אות ב) שבתרומת הדשן (סי' ריא) כתב בשם ס' חסידים דלשלישי או לרביעי לא תנשא דמשמע לחמישי תנשא וכו', ודבר זה תמוה, ואולם הרב בית יצחק חאבה"ע ח"א (סי' מה) כתב בשם חכם אחד שהוא ט"ס דהיה כתוב בס' חסידים "אבל לה אינו מזיק" והמדפיס טעה והוסיף קו על "לה" ונהיה כמו לחמישי וכו' (והבאנו באורך כל הענין שם בהערה ב הנ"ל), וא"כ חזינן שקשה לסמוך על הגירסאות שבס' חסידים בדבר שאינו מפורש בפוסקים. ע"ש. ומכיון שכן הוא דחזינן דהפוסקים עמדו לדחות את חידוש זה של ספר חסידים והרב נוצר חסד, כיון שכל חידושם זה הוא למ"ד מעיין גורם ואנן קיי"ל כמ"ד מזל גורם, ממילא לא נוכל לסמוך כאן על צד היתר זה שהיה לאשה זו בנים מבעלה השני.

איברא דעל אף דהפוסקים הנ"ל עמדו לדחות את חידוש זה של הרב נוצ"ח וס"ח, מ"מ הנה כתבו דיש לצרף את דבריהם להיתר נשואין אשה קטלנית היכא שיש עוד צד היתר בענין, דכ"כ הגרי"ש נתנזון בשו"ת שואל ומשיב הנ"ל (מהדורא תנינא ח"ג סי' פז) דלאחר שעמד לדחות שם את דבריו של הנוצר חסר בשני ידים, הביא שם צד קולא אחר בנידון דידיה, וסיים דבהיות ויש לאשה זו בנים מהבעל שמת יש לצרף את ההיתר שכתב הרב נוצר חסד לקולא. יעו"ש. וגם הגר"י שמעלקיס בשו"ת בית יצחק שם (חאבה"ע סי' מה אות א) על אף שבסימן הקודם שם (סימן מד) עמד לדחות את חידושו זה של הרב נוצר חסד, מ"מ כתב לצרף (גם בסימן מד וגם בסימן מה) את דעתו של הנוצ"ח לקולא כשיש עוד צד היתר בענין. יעו"ש. וגם בשו"ת שארית יעקב שבסוף שו"ת צור יעקב שם (סי' א עמוד רלז ד"ה אך מה) כתב שם לרב השואל דיפה כתב לצרף לקולא את ההיתר של הגה"צ מקומרנא בס' נוצר חסד. יעו"ש. וראה גם למהרש"ם בתשובותיו (ח"ב סי' קמא) שנראה מדבריו שג"כ מצרף להיתר קולא את דעתו של הרב נוצר חסד. יעו"ש. וראה גם להגאון מהר"ש ענגיל חלק ז (סי' לח) שהתיר איסור קטלנית על ידי ספק ספיקא, בצירוף דעת האומרים שאם הביאה בנים לא חיישינן. ע"ש. וע"ע גם בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב סי' עו), ובשו"ת חדות יעקב תניינא (סי' נא), ובשו"ת מהר"ש ענגיל ח"ג (סי' קיז) ובח"ב (סי' נ), ובשו"ת צמח צדק החדש (סי' כו), ובשו"ת באר חיים מרדכי (ח"ב סי' מז), ובשו"ת שערי רחמים (ח"ב סי' ד) ועוד, שעמדו בדבריהם שם נמי לצרף לצד היתר את דעתו זו של הרב נוצר חסד דכל שיש לה בנים מהבעל הקודם לא חשיבא אשה זו קטלנית, כשהיה להם עוד צד היתר אחר בלא"ה בענין. יעו"ש. וגם הלום ראיתי לגאון מטשיבין בשו"ת דובב משרים (ח"ג סי' מה) שהביא שם את דברי הרב נוצר חסד כצרוף להקל, וכתב, דאמנם דדבר זה ראוי לצירוף אבל לא שיהיה זה היסוד להיתר. יעו"ש. וכן נמי מדברי מו"ר שליט"א בשו"ת יביע אומר ח"ה הנ"ל (חאבה"ע סי' ה אות ו) אכן חזינן דס"ל עכ"פ לצרף את דעתו זו של הנוצר חסד דכל שיש לה בנים מהשני לא הויא קטלנית, ורק בנידון שם לא יכל לצרף ענין זה כיון שהבעל השני שמת היה לו בנים מאשה אחרת ולא מאשתו זו, אבל משמע מכלל הדברים שאם היו לו בנים אלה ממנה שפיר סמכינן על זה לקולא. יעו"ש. וראה גם בשו"ת משנה הלכות ח"ט (סו"ס רנה) שג"כ צירף ענין זה לקולא שאם יש לאשה זו בנים מבעלה השני חזי ענין זה לאיצטרופי להקל בה דלא הויה קטלנית. יעו"ש. [ואיברא דראיתי עתה להגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה חאבה"ע ח"א (ריש סימן כו) שכתב שם בד"ה ומש"כ כתר"ה, בזה"ל: ומש"כ כתר"ה דביש לה בנים ממנו אינו עושה לה חשבון, לא מובן לי הטעם וגם לא מצאתי זה בב"י ולא בתה"ד ולא בס"ח ומסברא ודאי אין לחלק, ולכן אין לצרף זה אף לסניף. עכ"ל. יעו"ש. ובאמת מש"כ הגאון זצ"ל דענין זה לא נמצא בספר חסידים, הרי כאמור לעיל בדפוסים שלפנינו דבר זה אכן נמצא בספר חסידים (סי' תעח), וגם חזינן הכא דהגאון ז"ל לא רוצה לצרף ענין זה אף לסניף בעלמא, ופשט דבריו נראה דהיינו משום שלא מצא לענין זה באף אחד מדברי הראשונים והקדמונים, אבל עתה דאכן המצא תמצא לענין זה לפנינו בס"ח, וגם הסברא מובנת לפי ביאורו של הרב נוצר חסד הנ"ל, שפיר י"ל דעכ"פ לפחות אפשר לצרף ענין זה לקולא, וכאשר מצינו בדברי הפוסקים הנ"ל. וק"ל].

ומכיון שכן הוא דחזינן דסומכים הפוסקים לצרף היתר זה דכל שיש לה בנים דלא חשיבא קטלנית הכא נמי בנידון דידן יש לצרף צד קולא זו שהיו לאשה זו בנים מבעלה השני הישראל הזה, לעוד צדדי קולא שיש בענין וכמו שנבאר זאת בעה"י, והכא בנידון דידן איכא ביה עוד כי אפילו נימא דלדעת ס' חסידים בעינן תרתי שגם יהיו לו בנים וגם שלא מת מיד הרי הכא נמי היתה נשואה לישראל הזה שהוא בעלה השני במשך י"א שנים והא בודאי לא הוי מת מיד לכו"ע. וק"ל. [ובפרט עי' להגר"א ממונקטש בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב סי' עו) בד"ה והנה בזה וכו', ששם סמך על דברי ס"ח ועוד צד היתר דהוה בנידון דידיה דהפסיק גרושין בין ב' הבעלים שמתו וכתב דאיכא משו"ה ספק ספיקא לקולא, ספק הלכה כספר חסידים דהיכא שהיה לה בנים לא חשיב קטלנית כלל, וספק ענין הפסק הגירושין באמצע אם הוא מפסיק, והוסיף וכתב: די"ל שזהו יותר מס"ס להקל משום דהך דברי ס"ח דבהיה לו בנים לא חשיב קטלנית לא מצינו כלל חולקים עליו בפוסקים, אלא דסתמו הדברים ולא נמצא באמת בדבריהם להיפך ובס"ח כתב בפירוש להיתרא, ע"כ גם ספק זה בעצמו נוטה יותר להיתרא בודאי, ובפרט שיש לזה צירוף של עוד ספק. עכת"ד. ע"ש. וראה גם בשו"ת קנין תורה בהלכה ח"ב (סימן יא אות ד - ה) שג"כ נשא ונתן שם בדברי הנוצ"ח וכתב שיש סמך וראיה לדבריו מדברי ס"ח, וגם עמד שם להקשות על דחיית השואל ומשיב הנ"ל במה שעמד לדחות את ראית הנוצ"ח מדברי הגמ' ביבמות (פו ע"ב) דבת ישראל שנישאה לכהן וכו' די"ל דהתם מיירי שמת בדבר או במפולת דבכה"ג לא הוי קטלנית בלא"ה, דהרי לכאורה בפשטות יותר משמע הלשון שמת באופן טבעי ולא ע"י סיבה, ולכן אייתי שפיר דברי הנוצ"ח שכתב דראיה זו אין עליה תשובה. ואמנם סיים שם הקני"ת דצ"ל דאף לרב נוצ"ח שחידש ענין זה דבהניח בנים לא הוי קטלנית הנ"מ דוקא כשהבנים עדיין חיים הא לאו הכי לא, ואשר כן מוכח ג"כ מתוך ראיתו של הנוצ"ח שהביא מדברי הגמ' דיבמות (שם) בבת ישראל שנשאה לכהן ומת ולה ממנו בן וכו' והתם הרי מיירי דישנן לבנים גם עתה. עכת"ד. יעו"ש. הן אמת דיש לעמוד בדבריו של הקנין תורה שם כי מתורף לשונו היה נראה שרצה לצרף לקולא את דעת הרב נוצ"ח לגבי נידון דידה שהיה לאשה בן מבעל ראשון וכל טעמה דלא מהני כי בסוף הבן נפטר רח"ל, ומשמע דהלא"ה היה אפשר לצרף הכא את דעת הרב נוצ"ח (יעו"ש היטב בדבריו באות ד), והרי לכאורה כאמור לעיל דאמרינן שלדעת הרב נוצ"ח כל מאי דמקילינן ביש לה בנים מבעל קודם היינו מבעל השני דוקא. וק"ל. וי"ל].
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi