למעלה
ז) ועכ"פ מידי ספק לא יצאנו
אם חשיב הכא פצו"ד בידי אדם, דכאמור יש לנו צדדים לומר דלא חשיב פצו"ד
בידי אדם או משום הטעם דהביא השבט מיהודה דכיון שהנזק היה לא מכח ראשון של ההקרנה
שנעשתה ע"י אדם אלא מהמשכיות הכוחות דכח שני שהיה כאן בריבוי זמן של שהיית
הקרן על אותו מקום ועי"ז ניזוק, וא"כ חשיב בכה"ג בידי שמים, או אפ"ל
כיון שכל הנזק הוא לא בגוף האברים שבהם אין שינוי מציאות אלא רק בזרע וא"כ
בכה"ג לא חשיב פצו"ד כלל. וגם עוד יש להוסיף ולומר דהנה מה שע"י
ההקרנות איבד זה את כוח המוליד שלו, לאו היינו דוקא משום דהקרנות אלו היו לו על
אברי ההולדה, אלא היינו משום דגופו ספג את ההקרנות באופן כללי והתוצאה היתה שמכללם
נתקלקל ונחלש גופו וניטל ממנו כח ההולדה, ואי הוי הכי א"כ נמצאנו באים
למחלוקת הראשונים הרמב"ם רש"י והרא"ש בענין שאם אירע בו איזה חולי
ונסתרס על ידו אי הוי כבידי שמים או בידי אדם, והזכיר מרן בשו"ע אבה"ע (סי'
ה סעיף י) את דעותיהם בזה, ואשר דעת הרמב"ם הוא להקל בזה דחשיב בידי שמים, ולרש"י
והרא"ש חשיב בידי אדם. ע"ש. וכבר האריכו בזה טובא מהפוסקים בביאור שיטת
רש"י והרא"ש עי' תוס' רי"ד יבמות (פ"ח ה"ב), ובים של
שלמה (פ"ח סי' ט), ובגר"א אבה"ע (סי' ה ס"ק טז), ובמראה הפנים
בירושלמי יבמות (פ"ח ה"ב, דף מו ע"ב), ובשו"ת עין יצחק (חאבה"ע
סי' ט וסי' יא), ובשו"ת חת"ס חאבה"ע ח"א (סי' יד), ובשו"ת
מהרש"ם ח"ד (סי' כא), ובשו"ת בית יצחק חאבה"ע ח"א (סי' לו
אות א) ועוד. ולא ע"ט האסף. ולדינא נקטינן להקל בזה כהרמב"ם דחשיב בידי
שמים מכיון דיש לנו עדות הפוסקים דאף הרי"ף קאי בשיטת הרמב"ם בנידון זה
וכמ"ש החת"ס בתשובותיו חאבה"ע ח"א (סי' יז). יעו"ש. והוו
תרי מגו תלתא דעמודי ההוראה בחד דעתא דחשיב בידי שמים. וגם שכן היא דעת עוד טובא
מהראשונים כהרמב"ם וכבר האריך בזה מו"ר שליט"א בשו"ת יבי"א
ח"ז (חאבה"ע בסי' ח אות א - ז). יעו"ש בדב"ק אשר העלה כן נמי
לדינא כדעת הרמב"ם, מאחר ורוב הפוסקים ס"ל כוותיה. ע"ש.
והנה באופן שגרם האדם לעצמו בידים
שיבוא עליו חולי ועי"ז איתעביד פצו"ד מצינו בפוסקים דהעלו להקל אף בזה, עי'
בשו"ת בית אליקים חאבה"ע (סי' א) שהביא את דברי הגר"ח מוואלוזין
בתשובתו בשו"ת חוט המשולש (סי' יא) גבי עובדא דהוה שאחד נפל לארץ בדרך הילוכו
וקיבל מכה בביציו ואח"כ נתנפח מקום זה וסבל יסורים קשים עד שהוצרכו הרופאים
לחתוך הביצה של צד ימין וכו', וכתב ע"ז, דאין לדמות זאת לחולי כיון דהתחלת
הכאב היה ע"י שנפל לארץ הוי כדך ונידוש בקרקע וכו', אולם בבית אליקים כתב
להעיר ע"ז והאריך לבאר דאין חילוק בענין היכא שבא ע"י חולי ואף שהיה
האדם הגורם לכך כגון ע"י חיכוך וכדומה אפילו הכי חשיב חולי דלהרמב"ם לא
נפסל, ואין פסול פצו"ד רק כשנעשה כל הפסול ע"י אדם, ולכן בעובדא דידיה
שם שמיירי בנקשר חוט ועי"ז נגרם לו חולי באבר ונחתך וכו' יש להקל אף דהחוט
נקשר ע"י אדם מ"מ הסיום לא היה ע"י אדם. ע"ש. וראה
גם בשו"ת ישועות מלכו חאבה"ע (סי' יט) שכתב שם גבי מי שקשרה לו אומנתו
בקטנותו את הגיד בחוט וע"י זה נעשה לו נקב בגיד וכו', דלדעת הרמב"ם י"ל
דמקרי חולי בידי שמים וכשר, ואע"פ שבא ע"י פשיעת האומנת כיון שלא היה
ברור הנזק בגדר פסיק רישא יש לסמוך בשעת הדחק על דעת הרמב"ם דע"י חולי
מקרי ביד"ש. ע"ש. וראה גם בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ג סי' פט) שהעלה
נמי דאף שבא החולי ע"י מעשה אדם מקרי חולי בידי שמים דהא רוב החולאים באים ע"י
מעשה אדם וכמבואר ברמב"ם (פ"ד מהל' דעות הלכה טו - יט) שרוב החולאים
הבאים על האדם אינם אלא מפני שאוכל מאכלים רעים הקשים לגוף או אכילה גסה וכו'. יעו"ש,
[ואשר באמת מהאי טעמא ס"ל להרא"ש דע"י חולי חשיב ידי אדם מכיון
שכאמור האדם מביא על עצמו את החולאים ועי' בבית מאיר אבה"ע (סי' ה סעיף י) שביאר
כן דעת הרא"ש. ע"ש], ואפ"ה ס"ל להרמב"ם דע"י חולי
מקרי בידי שמים, לכן אף בבא לו החולי ע"י מעשה אדם ממש ונמשך לא שנא ומקרי
חולי בידי שמים דלדעת הרמב"ם ודעימיה כשר לבוא בקהל. ע"ש. וכן הוא נמי
דעת הרב חמדת שלמה (סי' מה) והובאו דבריו נמי בפתחי תשובה (סי' ה סק"ה) שכתב
להתיר לדעת הרמב"ם אף היכא שהחולי בא ע"י גרמא דהאדם. ע"ש. (ועי' בחזו"א
אבה"ע (סי' ט ס"ק יד) מש"כ ג"כ לבאר דבריו. ע"ש). וראה
גם היטב בשו"ת אבני נזר חאבה"ע (סי' כא). יעו"ש.
ואמנם דיש חולקים ע"ז וס"ל
דכל שבא החולי ע"י האדם אין להתיר אף לדעת הרמב"ם כיון דכל כה"ג לא
מקרי ביד"ש שהאדם הוא שהביא את החולי, עי' לחת"ס בתשובותיו חאבה"ע
ח"א (סי' יד) שכתב דאם אדם פצע בעצמו ועי"ז נולד בו חולי הוא פסול, דהיינו
כמו ממזר שתחילתו ע"י אדם וסופו בידי שמים דמקרי ממזר. ע"ש. וכ"כ
גם בשו"ת מהר"י הכהן רפפורט חאבה"ע (סי' א) דכל שבא החולי ע"י
מעשה אדם לא חשיב בידי שמים, כיון דלא בעינן שמעשה ידי אדם יהיה בו מתחילתו ועד
סופו. ע"ש. וכ"כ נמי בס' יד דוד בתשובות שבסוף הספר (סי' א) דכל חולי שבתחילתו
היה מעשה ידי אדם או שאר בריות או הכהו קוץ וכיו"ב ומחמת סיבות אלה בא לו
חולי הדלקת והמסה לו את הבצים, אף שמעשה האדם ושאר הבריות לא כילו את אברי ההולדה
רק החולי שבא בגרמתם הוא פסול. ע"ש. וכ"כ גם היפה עינים ביבמות (עה ע"ב)
דכל שתחילתו ע"י אדם אף שסופו ביד"ש דהוא פסול. ע"ש. וראה
גם בחזו"א חאבה"ע ליקוטים (סי' ד ס"ק יב) שהעלה שם נמי דאם הכהו
ונולד בו חום ואח"כ נתהוה המכה מיקרי בידי אדם. ע"ש. וראה גם בשו"ת
חוט המשולש בתשובת הגר"ח (סי' יא) שנסתפק בנידון זה אם החולי התחיל ע"י
אדם ונמשך אי מקרי יד"א או יד"ש. ע"ש. וע"ע במנחת חינוך (מצוה
תקנט אות ב) שכתב לבאר דבידי שמים דכשר היינו שיהיה מתחילה בידי שמים, אבל כיון
שחל עליו פסול ע"י אדם שייכשר אח"כ אם נכרת לגמרי בידי שמים זה צ"ע.
עכ"ד. ע"ש. ומבואר דהוא נמי מסופק בזה. ועכ"פ כאמור לעיל הא חזינן
דאיכא מהפוסקים דס"ל דאף חולי שבא והתחיל ע"י מעשה האדם כיון דסו"ס
ההמשכיות היה ע"י חולי ומזה איתעביד פצו"ד שנאבדו הביצים וכל כיו"ב
אפ"ה מקרי חולי בידי שמים דלדעת הרמב"ם ודעימיה דהלכתא כוותיהו הוי וכנ"ל
חשיב בידי שמים ולא נפסל. ולכן גם הכא בנידון דידן י"ל כן כאמור, דכיון דמה
שניטל ממנו כח המוליד
לא היה זה בגלל הקרנה ישירה על
אברי ההולדה, אלא בגלל ההקרנה הכללית שהוקרנה על אברי גופו ונספגה בהם והם
החלישוהו שאינו יכול להוליד, ממילא הוי כחולי שהתחיל ע"י מעשה אדם שהוא הביא
על עצמו את קרניים אלו בהדליקו את מכונה זו ואז גופו נחלה ונמשך החולי שאינו יכול
להוליד. וק"ל. ומה גם דעי' באגרת בקורת לגאון יעב"ץ (דף י ע"א) שכתב
שם לבאר דאף לדעת רש"י (הנ"ל) דס"ל בעלמא דבפצו"ד ע"י
חולי חשיב בידי אדם היינו בחולי וליקוי שנפל בכלי ההולדה והשחיתן, אבל בסריסות
הבאה ע"י חולי דכל הגוף וחולשתו גם לרש"י חשיב בידי שמים, ולכן נמצא דרש"י
והרמב"ם בחד שיטה קאי דאם נחלה כל גופו חשיב בידי שמים לכו"ע. ע"ש.
וממילא הכא נמי אם מחשיבים אנו דהקרנים אלו החלישוהו ופעלו בכל גופו, ותוצאות
החלישות נראות ויוצאות לאויר העולם ע"י כך שאינו יכול להוליד א"כ כאמור
י"ל דאף רש"י מודה הנא דחשיב בידי שמים ולא נפסל מלבוא
בקהל. וק"ל.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi