למעלה
ה) וברם דהנה הגרא"ז מלצר (הובא
באוצה"פ שם ח"א דף קסא ע"א) עמד על דברי הגרצ"פ פרנק הנ"ל
במש"כ דגרמא וידי אדם שקולים גבי דין פצו"ד וחשיב בתרוויהו בידי אדם, ואחר
שעמד לפלפל בזה העלה די"ל דכל שהוא בגרמא ואינו מתכוין לא חשיב מעשה כלל
וממילא נמי לא הוי פצו"ד, וכגון זה הוי גבי נזיקין בשור או מזיק אחר הרודף
אחר אדם, והאדם רואה שיש פתח בבית שעי"ז יוכל להכנס לשם ולהנצל מהמזיק, וכשירצה
להכנס יבוא אחד ויקדם ויכנס לשם ועי"ז מנע בעדו את ההצלה מהמזיק, בזה ודאי יש
נפק"מ דאם הנכנס שמנע ממנו להנצל ראה וידע שרודפים אחריו ובכוונה מנע ממנו
להנצל ודאי הוא גורם בכוונה וחייב, אבל אם לא ידע ונכנס לצורכו מעצמו ודאי דמלבד
שפטור מההיזק אלא דגם לא הוי כמעשה כלל, ולכן גם בענין פצו"ד לא יחשב כמעשה
כלל. וכתב לבאר עוד דבנידון זה הא כבר עמדו הפוסקים בדברי הסמ"ג (לא תעשה קיח)
שגבי ידי אדם כתב: כגון שכרתו אדם או הכהו קוץ. ע"כ, והוא
כלשון הרמב"ם בהל' איסורי ביאה (פט"ז הלכה ט), אולם הנה הרמב"ם נקט
בדבריו גם "או ע"י כלב" והסמ"ג השמיט זאת, [ועי' בשו"ת
צמח צדק החדש (סי' טו) שכבר עמד ע"ז וכתב די"ל דהסמ"ג השמיט תיבות
אלו "או ע"י כלב" כיון דס"ל דוה חשיב ידי שמים משום דלא בא כ"כ
ע"י פשיעת אדם, וסיים אבל אין להעמיד יסוד ע"ז שדילג הסמ"ג דאולי ט"ס
הוא, ואם היה פליג בזה על הרמב"ם היה לו לבאר, ולעולם אף ע"י שאר הבריות
הוי כמו ביד"א. יעו"ש. וראה בזה גם בשו"ת אבני נזר חאבה"ע ח"א
(ריש סי' כב) מש"כ בזה. יעו"ש], והגרא"ז כתב די"ל דהא דהשמיט
הסמ"ג דין כלב היינו ע"פ מה שיש לעמוד בדברי הגמ' דיבמות (הנ"ל) דהתם
איתא דשמואל אמר פצו"ד בידי שמים כשר וכו' במתניתא תנא נאמר לא יבוא פצוע וכו'
מה ממזר בידי אדם וכו', וא"כ לכאורה י"ל דיש כאן מחלוקת שמואל והברייתא,
דאם נימא דלא פליגי הו"ל למימר וכן תנא במתניתא, והלשון במתניתא תנא משמע
שהוא מחלוקת, וא"כ יש מחלוקת דשמואל ס"ל רק בידי שמים כשר וממילא ע"י
פעולה אחרת איזה שהיא פסול, אבל להברייתא גם ע"י פעולה אחרת ואפי' ע"י
כלב עדיין כשר דרק ע"י אדם ממש פסול, ולפ"ז אולי י"ל נמי דהסמ"ג
סובר כהברייתא דדוקא ע"י אדם ממש פסול, ולכן נמי כשרצה לכתוב הא דהכהו קוץ
הוסיף לזה "ע"י פשיעתו" והיינו שבפשיעתו נפל על הקוץ ונפצע
וכדאמרינן נתקל פושע הוא. אבל הרמב"ם סובר כדעת שמואל דדוקא בידי שמים ממש
כשר, ולכן ע"י שום פעולה אחרת ולאו דוקא ע"י בעלי חיים אלא אפילו נפל
עליו קוץ סתם ופצעו ג"כ פסול דעכ"פ יש כאן מעשה פציעה. עכ"ד. ע"ש.
וממילא לפי ביאורו זה של הגרא"ז
מלצר מתבאר דדעת הסמ"ג היא דכל דלא הוה הכא מעשה ידי אדם ממש כגון בגרמא
דאינו מתכוין בו אה"נ דלא נפסל, והיינו דהשמיט דין כלב. ואיברא דגם מרן ז"ל
בשו"ע אבה"ע (סי' ה סעיף י) והטור (שם) השמיטו נמי דין כלב וכתבו כדברי
סמ"ג, וממילא אם דיוק זה נכון הוא בדברי הסמ"ג יוצא דכל גרמא בלא כוונה
להזיק לא הוי מעשה אדם. ושו"ר בס"ד באגרות משה חאבה"ע ח"ד (סי'
כט אות ו) שכתב נמי לבאר הכי דלדעת הסמ"ג כל דהוי בלא פשיעה חשיב בידי שמים, והרמב"ם
אף בלא פשיעה פוסל. ע"ש. וממילא יש לדון לדעתייהו מאי הוי דינא בכלב הכלוא
בבית ובא אחד ופתח את הדלת וידע שיש שם כלב וקפץ עליו הכלב והזיקו והוא לא נתכוין
לזה כלל שיזיקו שאמנם ידע שהכלב יכול להזיק אבל לא חשב שיזיק לו, ולכאורה אפ"ל
דזה הוי גרמא כיון שהיה כאן הסרת מונע מהכלב שיוכל לצאת, אבל מצד שני אפשר דזה
דומה להולך בקוצים והכהו קוץ דאף סמ"ג מודה בזה דהוי
ביד"א כיון שהיה עליו להשמר מהקוצים, והכ"נ פתח הדלת לכלב לבוא וכמהלך
בקוצים דמי, ולא מיירי הסמ"ג אלא בכלב שבא עליו סתם מעלמא בלא שום ידיעה והכנה.
וק"ל. והכא בנידון דידן לכאורה הוי כדוגמא הנ"ל בכלב הכלוא בבית ופתח לו
הדלת לצאת, דהרי קרניים אלו הם כלואים במכונה ובעת שמפעיל אותה הם נשלחות בחוץ, ובפשטות
י"ל דזה הוי גרמא כיון שהוא מכח כחו, וראה נמי ברש"י דסנהדרין (עז ע"ב
ד"ה אבל בכח שני) שכ"כ להדיא דכח שני גרמא הוא. יעו"ש. אולם מ"מ
אע"ג שלא נתכוין להזיק עצמו בהם, עכ"פ פשיעה הוה הכא שלא נשמר בכללי
הזהירות הדרושים, והוי כפתח הדלת לכלב וכמהלך בקוצים שיש בזה פשיעה, דאף לדעת הסמ"ג
כאמור במהלך בקוצים חשיב ידי אדם ונפסל. וק"ל. ועוד צ"ע. ועי' עוד
באגרות משה הנ"ל (שם ד"ה וצריך לומר) שלכאורה אפשר לדייק מדבריו דכיון
שלא היתה כאן כוונת
פשיעה לסירוס חשיב בידי שמים. יעו"ש
היטב. ודו"ק.
והנה גבי מה שראינו לעיל דהגר"י
אונטרמן בשו"ת שבט מיהודה כתב לדון גבי הקרנות הרנטגן שעשו לאותם מעונים הי"ד,
די"ל דדמי להא דקשרו לו חוט בגיד וכו' דכל שיכל להורידו חשיב פצו"ד בידי
שמים ולא נפסל וכו', הנה בנידון זה דן כבר בארוכה הפתחי תשובה (סי' ה סק"ה) שהביא
שם את דברי השבות יעקב והקהילות יעקב דמחשבי ליה בכה"ג בידי שמים, כיון
דקשירת החוט עצמו עדיין לא סירסו רק החולי שבא אח"כ, וראה גם בשו"ת צמח
צדק החדש (סי' טו) שכתב דכל שקשרו לו החוט ויכל להסירו ולא הסירו וניקב הגיד וכו' כיון
שאין במעשה הקשירה מצר עצמה בכדי שיומשך ממנה הנקב בגיד רק שנתעכב הרבה ולא הסיר
וזה מניעה בידי אדם ולא מעשה בידי אדם, ודמי להא דאיתא בסנהדרין (עו ע"ב) דחפו
לתוך המים או לתוך האור אם יכול לעלות משם ולא עלה פטור, וה"נ הרי יכול להסיר
החוט מיד ואז לא היה קורה כלום, וממילא כאמור כיון דבמעשה הקשירה אין כלום שיומשך
ממנה הנקב שזה נמשך רק ע"י שנתעכב הרבה ולא הסיר, וזה הוי מניעה ביד"א
ולא מעשה בידי אדם, ולכן העלה דמותר לו לבוא בקהל. ע"ש. אולם הנה הצמח צדק
גופיה שם (סימן יח) עמד לדון גבי נער שקשר לעצמו חוט סביב הגיד למעלה מהעטרה ונתפח
הגיד ונעשה בו נקב מעבר לעבר וכו' והביא ע"ז מהבינת אדם (שער בית הנשים סי' יד)
שכתב דאפילו בנקשר לו חוט ממילא פסול וא"כ כל שכן בנידון זה שהנער קשר החוט
בידו שיהיה פסול. ע"ש. וממילא הכ"נ בנידון דידן לכאורה י"ל כן
דאפילו אם נימא דכל כי הא שהכהו הקרן הזה חשיב כקשר חוט וכו' דהרבה פוסקים מתירים
בזה וכנ"ל וגם עי' באוצר הפוסקים (סי' ה סעיף י ס"ק נא). יעו"ש, והיינו
טעמא כיון דעצם קשירת החוט שנעשה בידים אינו מזיק ורק השהיה בו הזיק ולא חשיב ידי
אדם, והכ"נ היה אפ"ל כן דכיון דהקרן הראשונה שהיכתה בו ובאה מכוחו
שהדליק החשמל לא היה בה כדי להזיק, ורק מה ששהה שם בצל הקרניים הללו שהם נחשבים
כבר כהמשך של המעשה הראשון הצטרפות הזמן שעמד בצילם הם שגרמו לו להיות כפצו"ד
וזה לא חשיב כבר מעשה אדם, מ"מ הא חזינן מדברי הצמח צדק הנז' דס"ל דהגם
דבעלמא גבי קשרו לו חוט יש להקל, מ"מ אם הוא עצמו הוא שקשר החוט והוא עצמו
עשה מעשה זה אין להקל בזה, ובפשטות עולה מדבריו דאף הפוסקים שהקלו בזה היינו
כשאחרים קשרו לו החוט, אבל אם הוא גופיה קשר לעצמו לא, דחמיר טפי ואף שהנקב בא אח"כ
מכח השהיה סוף סוף מעשה ראשון מדידיה קאתי. וממילא בנידון דידן שהוא אשר הדליק את
אור קרני הרנטגן הללו י"ל דהוי כקשר לעצמו החוט דחמיר טפי ואין להקל, ולכן י"ל
דאף דחזינן דהגר"י אונטרמן צידד להקל בנידון הרנטגן ע"פ האי טעמא דהקושר
חוט וכו' וכנ"ל, מ"מ גבי נידון דידן דחשיב שהוא קשר החוט לעצמו צ"ע
בזה אם לסמוך על צד קולא זו. והגם דעדיין צ"ע היטב בדברי הצמח צדק הנז' דמאי אכפת לן אם הוא היה קושר החוט או אחרים
קשרו לו, סוף סוף אם אזלינן בתר טעמא שבקשירה עצמה שהיא המעשה ידי אדם לא היה בה
כדי לפוסלו ומאי דאיתעביד אח"כ ממילא הוי, א"כ מה לי אם הוא קשר או
אחרים. ודו"ק. ואע"ג שיש לבאר דכל שהוא הקושר א"כ יש לייחס למעשהו
הראשון את כל התוצאות שיבואו אח"כ כיון שהוא עשה המעשה מראה דניחא לו במעשה
ובתוצאותיו, מ"מ עדיין צ"ע בזה. ועכ"פ צד קולא עדיין לא הוברר לנו
מזה גבי קרני הרנטגן ששולחו אליו לומר דלא חשיב מעשה ידי אדם.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi