למעלה
ד) הן אמת דהנה ראיתי לחלקת יעקב (שם)
בסיום דבריו שעמד להעיר ע"ד השבט מיהודה, במה שכתב לדמות הדין דגבי פצו"ד
שצריך להיות רק בידי אדם להא דשחיטה ונט"י דבעינן כח גברא, די"ל דאמנם
דלגבי כח גברא שפיר אמרינן דכח שני שוב לא הוי כח גברא, אבל אף בכח שני ידי אדם
עדיין מקרי כיון דלא נעשה אלא ע"י הגרמתו, דאפילו אם נניח דלענין איסור מסרס
חשיב כגרמא דמותר, וכדאמרינן בגמ' שבת (קכ ע"א) "ובארצכם לא תעשו" כתיב
אבל גרמא שרי כמו דשרי גרמא גבי איסור שבת, מ"מ כיון שנעשה כן רק מחמת עשייתו
וגרמתו של האדם ודאי דמקרי בידי אדם, דהרי חזינן דלענין פצו"ד כשנעשה ע"י
בהמה או כלב מקרי ג"כ בידי אדם וכמו שמבואר להדיא בהרמב"ם (פט"ז
מהל' איסו"ב ה"ט) כגון שכרתו אדם או כלב, וכן בחינוך (מצוה תקנט) כתב
שנפסדו לו אברי המשגל ע"י מכת אדם או בהמה, ולענין צמקה הריאה דקיי"ל
בידי אדם טריפה ובידי שמים כשרה, חשיב התם ע"י בריות אחרות בידי שמים
כדאיתא בחולין (נה ע"ב) ובשו"ע יו"ד (סי' לו סעיף יד), וחזינן מהכי
דלענין פצו"ד מחמרינן יותר להקרא בידי אדם מלענין צמקה הריאה דכאמור ע"י
בריות לענין ריאה הוי ביד"ש ולענין פצו"ד הוי בידי אדם, ומבואר בגמ' חולין
(שם) דאם שחטו בהמה אחרת לפניה זה מקרי הפחידוה בני אדם אף לענין צמקה הריאה, והגע
בעצמך דאם אחד שוחט בהמה דהשחיטה נעשה כהרף עין ובטח נתפחדה הבהמה רק מקילוח דם
הבהמה ומהפירכוס שלה, דמסתברא דמזה נתפחדה הבהמה, והחיתוך שעשה השוחט כהרף עין
יוכל להיות שלא ראתה כלל רק מה שנעשה אח"כ, ואפ"ה כיון שכל הנעשה אח"כ
בא ע"י עשייתו וגרמתו של האדם בכ"ז מקרי בידי אדם ואף לענין צמקה דהוי
ודאי טריפה ולא רק ספק כמבואר להדיא בש"ך (שם סק"ל), א"כ כ"ש
לענין פצו"ד דחמיר טפי וכנ"ל דאם נסתרס ע"י עשייתו וגרמתו של האדם
בידי אדם מקרי, ובתבו"ש (שם ס"ק עו) כתב עוד דאם שיסה בה את הכלב אע"ג
דלענין נזיקין קיי"ל דפטור משום דהוי גרמא אבל לענין איסורא לא ילפינן מיניה
דמ"מ יראה מפני האדם שלא יגרה בה המזיק. ע"כ. וממילא ה"נ י"ל
גם הכא דבידי אדם מקרי ולא גרמא. עכ"ד. ע"ש. [ובאמת בטעם הדבר דהכא גבי
פצו"ד לא דמי לדין בהמה בנצטמקה הריאה עי' בבית מאיר אבה"ע סי' ה סעיף י
סוד"ה אי הכהו קוץ, שכתב לבאר, דהכא גזירת מלך הוא דביד"ש כשר ובידי אדם
פסול משא"כ התם הכל תלוי בטעם דהדר ברי. ע"ש].
וחזינן דס"ל להרב חלק"י
דכל דמקרי גרמא גבי שבת ככח שני וכיו"ב, אפ"ה גבי דין פצו"ד עדיין
חשיב ידי אדם. ואיברא דעתה ראיתי גם להגרצ"פ פראנק בהערותיו לס' אוצר הפוסקים
ח"א בסופו (דף קנט ע"ג) שכתב נמי בפשיטות דגבי דין פצו"ד אף גרמא
חשיב מעשה ידי אדם ומיפסל, דהא לא כתיב בזה "עשיה" כמו בשבת דממעטינן
גרמא, ולהכי נקטינן דחלות הפסול של פצו"ד הוי בין בגרמא ובין בידים ושקולין
הם דבתרוויהו קרינן ליה מעשה ידי אדם, ועיין שם שכתב דלגבי גרמא יש לחלק בין פשע
ללא פשע, דבגרמא בלא פשיעה אינו בכלל גרמא, אבל בידים אין לחלק. יעו"ש. ומ"מ
בנידון דידן הרי כאמור אף אם נימא דבעינן נמי פשיעה בהדי גרמא ואז חשיב מעשה ידי
אדם, הרי כאמור פשיעה רבה הוה הכא שזה לא נשמר ונזהר בכללי הזהירות המיוחדים שיש
לנקוט בעת צילומים אלו. וק"ל.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi