למעלה
ג) איברא דהנה יש לעמוד ולהתבונן
בדבריו אלה של החלקת יעקב לגבי נידון דידן, חדא דלגבי מש"כ לענין החילוק דכל
שאין הפעולה ניכרת לעין לא חשיב פצו"ד ועמד להעיר ע"ז וכו', ומדבריו
נראה שזהו חילוק של הגר"י אונטרמן מדנפשיה, הנה כאמור לעיל חילוק זה מבואר
כבר להדיא בדברי תורת חסד מלובלין הנ"ל חאבה"ע (סי לח סוף אות ה) שכתב
חילוק וה גבי כוס של עקרין, והיינו דגבי מש"כ לחלק דלא מקרי סריס אדם אלא
בששלטה יד אדם ממש באברי ההולדה, ובכוס של עקרין אע"ג שכח המשקה מגיע עד אברי
ההולדה, צ"ל שאין ניכר לעין שינוי באברי ההולדה ולהכי שרי. יעו"ש. ואמנמ
דהתורת חסד כותב לחלק כן ע"פ סברא דנפשיה לבאר דין דכוס של עקרין, מ"מ
זוהי דעת התורת חסד. (ועתה ראיתי בשו"ת אגרות משה ח"ג (סי' טו עמוד תלט)
שעמד לבאר הכי מדנפשיה גבי כוס של עקרין, אם הטעם הוא משום שלא נעשה ע"י שתיה
זו היכר קלקול באברים. יעו"ש). ומה שציין החלקת יעקב די"ל דהכא הוי שינוי
כיון שנראה ע"י מקרוסקופ, ג"כ יש להתבונן בזה, כי הנה בעלמא קיי"ל
דאין לנו אלא מה שעיננו רואות וכי הא דכתב בשו"ת אבן יקרה ח"ב (סימן לג)
שנשאל שם אם מותר ליכנס לבית הכסא עם תנ"ך שנעשה ע"י צילום פוטוגראפי
באותיות קטנות מאד עד שאי אפשר לקרוא בו אלא בעזרת זכוכית מגדלת, והעלה שאין שוב
קדושה בתנ"ך כזה, שמכיון שאין האותיות ניכרות לעין רואה רק ע"י זכוכית
מגדלת פי כמה וכמה פעמים מהכתב אין לזה דין כתב כלל שאנו אין לנו בכל מקום אלא מה
שעינינו רואות במראה ולא בחידות, והא ראיה שהרי בכל גוף מבעלי החיים יש בו נקבים
דקים טבעיים מעבר לעבר, ואם היינו מסתכלים בכלי שמגדיל הראיה הלא לא תמצא שום בהמה
או חיה ועוף כשרה לאכילה כיון שאיבריהם הפנימיים נקובים מעבר לעבר אלא ודאי שכל
שאינו נראה לעין אדם בלי מגדלת הראות אין לדון עליו, וה"נ באותיות שאינם ניכרות לעין מרוב קטנם אין עליהם תורת כתב ואין
בתנ"ך כזה קדושה כלל אע"פ שע"י זכוכית מגדלת אפשר לקרותם. ע"ש.
ועי' למו"ר שליט"א בשו"ת יבי"א ח"ד (חיו"ד בסי' כ) שעמד
להעיר ע"ז דלכאורה יש לדחות ראייתו מענין טריפה, די"ל דלא אסרה התורה
טריפה אלא משום שאינה חיה וכדכתיב "זאת החיה אשר תאכלו", חיה אכול שאינה
חיה לא תיכול כדאיתא בחולין (מב ע"א), ובנקובה בנקבים דקים טבעיים אדרבה זהו
חיותה ולא שייך בזה דין טריפות כלל, משא"כ גבי כתב נימא דשפיר חשיב כתב כיון
דסו"ס אפשר לקרותו באמצעות זכוכית מגדלת וכיו"ב. אולם בסוף הביא לבאר
דהא מצינו בספרי האחרונים שהעירו שאין לחוש למה שרואים בזכוכית מגדלת ומיקרוסקופ
תולעים רוחשים במים או בחומץ שאינם נראים לעין אדם כלל וכלל, וכמו שמבואר כן בבינת
אדם (כלל לח סי' מט) שהביא מש"כ בס' הברית שנתברר שאי אפשר ליין להיות חומץ
עד שירום תולעים והמסתכל בזכוכית מגדלת שנקרא מיקרוסקופ יראה כל החומץ מלא תולעים
ולכן אסור לאכול חומץ אפילו ע"י סינון דרך בגד דק מאד ואין לו תקנה אלא א"כ
יבשל החומץ תחילה ואח"כ יסננהו דרך בגד דק מאד, וכתב ע"ז, שאין לאסור
מטעם שהחומץ בכח יש בו תולעים שא"כ לא נאכל ביצים שהרי כתב בס' הברית שבקשר
הביצה נראה אפרוח, אלא דבר הבל הוא שלא אסרה תורה מה שבכח אלא מה שיצא בפועל, אלא
כוונתו לאסור חומץ רק כאשר מסתכלים בו כנגד השמש רואים בו תולעים. ע"כ. והביא
שם עוד את דברי הגר"ש קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת מהדו"ת (בקונטרס
אחרון סי' נג) שכתב נמי כיו"ב שאין בדיקה בזכוכית מגדלת מעלה ומורידה שהרי
ידוע מה שאומרים המומחים שאם נביט במים בזכוכית מגדלת נראה תולעים ומדלא משגחינן ע"ז
על כרחך שהבדיקה בכלי זה לא מהני כלל אף להחמיר. ע"ש.
וממילא לכאורה גם הכא בנידון דידן
נימא הכי דמאי איכפת לן שע"י הבדיקה במיקרוסקופ אפשר לראות השינוי, הא סוף
סוף אינו שינוי הניכר לעין ובהא תליא מילתא. אולם האמת היא דיש מקום להשיב, די"ל
דכוונת התורת חסד במש"כ "שניכר ונראה שינוי באברי ההולדה" אין
כוונתו שינוי הניכר לעין ממש ולאפוקי כה"ג שאינו נראה לעין אלא רק בסיוע
זכוכית מגדלת וכדו', אלא ר"ל שהיה כאן שינוי או לא כי הא דכוס של עקרין שלא
קרה לאדם במציאות שום שינוי כלל וכלל רק דיבש המעיין, משא"כ בכל גוונא שנעשה
איזה שינוי בפועל ממש יהיה אשר יהיה אף שאינו ניכר לעין רגילה רק ע"י זכוכית
מגדלת וכדו' כי הא דהכא שנתקטנו הביצים איזשהו קטנות, אה"נ דחשיב שינוי. וק"ל.
ברם הנה הלום ראיתי בשו"ת תשובות והנהגות להר"מ שטרנבוך ח"ב חאבה"ע
(סי' תרפו ד"ה והנה הצדדין) שכתב שם אודות אחד שהיה לו פציעה באחד מהאשכים, דהנה
אף שחז"ל פירשו
שנפצע פסול, לא פירשו השיעור
שנקרא פציעה, וכאן [בנידון דהתם] דרק במכונת צילום [כלומר רנטגן] רואים היטב שיש
כאן פציעה וגם לדעת הרופא במישמוש היטב ממש דוקא מכיר הפציעה, אבל עדיין לא ברור
שזהו כדי גדר פציעה שפסול. ע"ש. והא מבואר בדבריו דאפילו פציעה ממש כל שלא
נראה בעין עדין אין זה בגדר של פצוע דכא, וס"ל די"ל משו"ה דהוי רק
בגדר ספק פצוע דכא וכמו שהעלה שם. יעו"ש. ולכן בנידון דידן שאין הקטנות נראה
במציאות כלל אלא אך ורק במיקרוסקופ, בודאי די"ל דמגדר ספק לא יצא. וק"ל.
[ועי' לקמן מש"כ בס"ד דבספק פצו"ד יש צדדים להקל]. (וענין פצו"ד
אינו תלוי במוליד או לא, דכל שנפצעו הביצים אפילו מוליד חשוב פצו"ד וכל שלא
נפצעו אפילו אינו מוליד לא הוי פצו"ד וכמ"ש כן הלבוש באבה"ע (סימן
ה סעיף ב) וכאשר הבאנו נמי לעיל (הערה א), וכ"כ נמי הגאון יעב"ץ באגרת
ביקורת (דף כג ע"א), והישועות יעקב (ר"ס קע"ב)
ועוד).
ומכל מקום הנה לגבי הדחיה השניה
שהביא החלקת יעקב די"ל דלא חשיב בנידון הנז' גרמא כיון דהוי ככפתו בחמה ומת
וכו' משום דפחדו שלא לגשת לאשנב וכו', הנה גבי נידון דידן בודאי דלאו מילתא היא
ולא הוי הכי שהרי כאמור טכנאי הרנטגן הזה לא הקפיד על כללי הזהירות המקובלים שלא
להחשף לקרניים אלו ואכן חשף את עצמו ובודאי זה דמי לנידון שהזכיר השבט מיהודה
מהאבנ"ז דאם קשרו לו חוט בגיד דבאדם גדול שיכל להסיר את החוט שקשרו לו ולא
הסיר ממילא חשיב בידי שמים כי רק המעשה הראשון חשיב בידי אדם, והשאר דהוי כח שני
הוי ידי שמים, והכ"נ הוי הכי דרק מכת הקרן הראשון נעשתה בידי אדם ע"י
שהדליק את המכשיר אולם מה שבא אח"כ זה חשיב בידי שמים כיון שלא נזהר ויכל
להזהר ולנקוט בכללי הזהירות וממילא הא הוי בידי שמים לפי ביאור השבט מיהודה
ובפשיטות י"ל דאף החלקת יעקב יודה בזה. וק"ל.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi