למעלה
ב) ושו"ר הלום בשו"ת
חלקת יעקב ברייש אב"ד ציריך (חאבה"ע סי' ל) שהביא שם את דברי הגר"י
אונטרמן בס' שבט מיהודה (שער רביעי סי' יז) שעמד לדון שם אודות אחד מהזוועות
הנוראות מיני רבות אשר נעשו ליהודים בעת השואה הנוראה ע"י הגרמנים הארורים
ימש"ו לא תקפ"ץ, אשר היו מסרסים את יהודים אומללים אלו בדרכים שונות
ומשונות רח"ל, ואחד מהדרכים היתה שהיו מעמידים אותם ליד אשנבים קטנים ובקשו
מהם לענות ולהשיב בכתב על דף שאלות שהיה מונח שם, ובעוד שאומללים אלו כתבו
תשובותיהם על השאלות המוצעות לא הרגישו כי מהצד השני של המחיצה הוצבה מכונת רנטגן
שהקרינה קרניה דרך המחיצה כנגד העומד מול האשנב, והדבר היה מתוכנן היטב באופן כזה
כי עד שיספיקו האנשים לענות על כל השאלות תהיה באפשרות קרני הרנטגן לחבול בהם
ולאבד מהעומד ליד האשנב את כושר ההולדה שלו לחלוטין מבלי שהלה ירגיש בכך רח"ל.
[ודבר תשובתו זו של הגר"י אונטרמן בנידון זה נמצאת גם באוצר הפוסקים ח"א
בהשלמות (דף קסג ע"ד והלאה), ששלח להם כנראה עוד טרם שהודפס ספרו הנ"ל. ושם
הביאו העורכים לציין (בהערה א) את דברי ד"ר שפירא מומחה נודע לריפוי בהפרעות
מעין אלו, שאמר דההקרנה אינה פועלת ניתוק או חבלה אחרת באברי ההולדה רק דהם
מתכווצים מעט במידה שעין רגילה אינה יכולה להבחין ורק במקרוסקופ אפשר לראות זאת, אך
מ"מ ע"י ההקרנה נשללה מהאשכים כח יצור הזרע. ע"ש. וראה גם בשו"ת
חלקת יעקב (שם אות א) שהביא נמי כן ששאל לרופא חרדי אודות ענין זה דההקרנות וכו' ואמר
לו שלפי השערתו בודאי גם הביצים נתקטנו קצת ע"י פעולת הרנטגן ובמקרוסקופ
מסתמא אפשר לראות שינוי, וסיים ע"ז הרב, אבל אינני רוצה להחליט מפני שכן הוא
רק לפי השערתו. ע"ש]. ועכ"פ השיב ע"ז הגר"י אונטרמן להתיר, והביא
בזה כמה טעמים, חדא דהנה החת"ס בתשובותיו [חאבה"ע ח"א סי' יז] כתב
לגבי השותה כוס של עקרין ועי"ז נסתרס דחשיב בידי שמים כיון דלא עשה מעשה בכלי
ההולדה, אף שעל ידי שתיית הכוס בא הסירוס, וגם בשו"ת תורת חסד חאבה"ע (סי'
לח סוף אות ה) כתב בזה הטעם דבשותה כוס של עקרין מותר לבוא בקהל כיון דכל פצוע דכא
שלא נעשה לו שינוי הניכר באברי ההולדה מותר לו לבוא בקהל, וממילא ה"נ י"ל
כן דלא נעשה שינוי הניכר באבריו ע"י קרני הרנטגן הללו, ואף לפי דברי החת"ס
דס"ל דבכוס של עקרין מותר לבוא בקהל כיון שלא עשה מעשה בכלי ההולדה, הנה בסוף
דבריו כתב החת"ס דלעולם אפילו נימא דכוס של עקרין משפיע על אברי ההולדה עצמם
בכ"ז יש להתיר את השותה כוס כזה לבוא בקהל מפני שנעשה רק ע"י גרמא ולא ע"י
פעולה ישירה לחבול באברים, וכך משמע נמי לשון הלבוש (סי' ה סעיף יב) האומר שמגיע
כח המשקה עד אברי ההולדה ומסרסן, ואם נימא כן יוצא מזה דגם הכא אם פעולות אלו לא
חבלו באברים באופן ישיר אלא ע"י גרמא בלבד יש לזה דין כוס של עקרין אשר רוב
הפוסקים מתירין וס"ל דהרא"ש אוסר יחידאה הוא. ועוד סיבה להקל בזה הביא
שם (אות ד) דהנה מדברי הפוסקים מתבאר שסוברים דבידי אדם מקרי רק כשעושה מעשה ממשי
שהביא את הסירוס אבל מה שנעשה בגרמא אין זה בידי אדם, וזהו הטעם שהחת"ס (הנ"ל)
מתיר את הנעקר ע"י כוס של עקרין מפני שזה מקרי בידי שמים אע"ג דהפעולה
הזאת נעשתה ע"י אדם, מ"מ כיון שזה לא השפיע באופן ישיר מיד על אברי
ההולדה (אע"פ שמדבריו נראה כי הכוס אכן פעל באופן אורגני בגוף) אלא גרם לכך
שהגוף הגיב על החומרים שבכוס וסבב קלקול המעכב את ההולדה ואין זה נקרא בידי אדם, וכן
הפוסקים מתירים קלקול באברים אלו ע"י פעולות אדם שגרמה לכך כגון שקשרו חוט
באבר וכדומה ג"כ מטעם זה, כמפורש באבני נזר (סי' כא) דבכה"ג מותר משום
דאם מסירים את החוט בתחילת הקשירה היה מתרפא, והקלקול נעשה עי"ז ששהה משך זמן
ולכך אין זה מקרי בידי אדם. וכן קיי"ל באשקיל עליה בידקא דמיא בכח שני דפטור
ממיתה, וכן לענין שחיטה בגמ' חולין (טז ע"א) אמרינן שאם שחט בסרנא דמיא בכח
ראשון כשר אבל בכח שני אין זה מקרי כח גברא, וכן לענין נטילת ידים (באו"ח סי'
קנט ס"ט) נפסק כן דבכח שני לא נקרא כח גברא, ולכן גם הכא בנידון זה לענין
סירוס הנעשה ע"י קרני רנטגן יהיה הדין כן, כי רק מה שנעשה מיד אחר הדלקת
החשמל בידי אדם נקרא כח ראשון, ומה שנעשה אחר השהייה של הקרנים על מקום אחד יש לזה
דין כח שני, וטבע הקרניים הללו דברגע הראשון לא מזיקים רק אחר שהייה של איזה זמן
כשהם מרוכזים על מקום אחד, וזה כבר נחשב כח שני כמו בבדיקא דמיא, וממילא יוצא
דסירוס זה לא נקרא בידי אדם ואינה אוסרת אותם מלבוא בקהל. עכ"ד הגר"י
אונטרמן. ע"ש.
אולם הנה בשו"ת חלקת יעקב (שם)
עמד לחלוק ולהעיר עליו בזה, דמש"כ דכל שאין החבלה ניכרת לעין לא חשיב בידי
אדם הנה מפשט דברי הגמ' והרמב"ם לא משמע כן שלא התנו כלל אם זה ניכר לעין, וגם
הביא ראיה מדברי הרמב"ם שכתב בפירה"מ (ריש פרק הערל) וז"ל: ממה
שאתה צריך לידע שכשנפצע הגיד או חוטי הבצים כמו כן או נכרתו הבצים או נקב הגיד או
נקבו הבצים ובכלל כל חולי שיתחדש בכלי הזרע ממה שיחייב חכמת הטבע שהוא לא יזריע
בהן הרי הוא פסול. עכ"ל. והרי כידוע שיטת הרמב"ם היא דע"י חולי
מקרי בידי שמים, ועל כרחך כוונת הרמב"ם במש"כ כאן "חולי" היינו
שחולי זה בא ע"י פעולת אדם, ופוסק הרמב"ם דכל מה שיתחדש בכלי הזרע ממה
שיחייב חכמת הטבע שהוא לא יזריע הוא פסול, ומשמע בכל גוונא ולא התנה אם פעולה זו
ניכרת לעין, אלא לעולם אף שאין הדבר ניכר לעין ג"כ חשיב פצו"ד, ומה גם
דבנידון זה דקרני הרנטגן הוברר לו ע"י רופא שלפי השערתו
בודאי נתקטנו הביצים קצת ובמקרוסקופ אפשר לראות שיש שינוי, [וכן הבאנו לעיל את
דברי רבני המערכת באוצה"פ (הנ"ל) שהביאו משם רופאים שאכן כך הוא דע"י
פעולת הרנטגן נעשה שינוי בביצים שאפשר לראותו ע"י מקרוסקופ]. ועל מש"כ
הגר"י אונטרמן דכיון דהוה הכא בגרמא לא חשיב בידי אדם, הרי הכא זה דומה לכפתו
בחמה ומת או כפתו בצינה ומת דחייב מיתה דהוי כהרגו בידים, והכא אין לך כפתו יותר
מזה כיון דידוע שאם לא היו נגשים לאשנבים אלו היו הורגים אותם תיכף ומיד, ולכן אין
ראיה נמי מדברי האבני נזר (הנ"ל) גבי קשר האבר בחוט דלא הוי בידי אדם כיון
שאם היו מסירים את החוט מיד בתחילת הקשירה היה מתרפא והקלקול נעשה עי"ז ששהה
זמן רב וזה לא מקרי בידי אדם, דהרי האבנ"ז סיים שם דדמי למניח גחלת על ליבו
ומת דפטור מפני שהיה לו להסירה, וציין על דברי הנמוק"י דבקטן שאין בו דעת
להסיר החוט מקרי בידי אדם, וא"כ הכ"נ הוי הכא ואף גרע יותר מקטן שהרי לא
ידעו כלל מערמומיות זו שעושים להם ושיש עליהם להזהר וגרע יותר מקטן שאין בו דעת
להסיר החוט ולהכי מקרי שפיר בידי אדם. עכת"ד. ע"ש.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi