*
* * *
* * *
* * *
* * *
* * *
* *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
ג - אה"ע, הערות סימן ט הערה ג
ואגב אורחיה יש לעורר בזה דהנה
רבינו החיד"א בס' חומת אנך (יחזקאל לז, בפסוק
ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה
עצמות וגו') עמד שם גבי יחזקאל דכהן הוה כיצד זה
דנכנס לבקעה זו שהיתה מלאה עצמות
של בני אפרים שמהרו את הקץ ויצאו קודם הזמן
ממצרים והרגום, [עי' גמ' סנהדרין (צב
ע"ב) דבני אפרים מהרו את הקץ ויצאו בחוזקה
ממצרים והרגום אנשי גת שהם יושבי
פלשת. יעו"ש]. והביא מרש"י שכתב משום הכי לפרש
שעמד סביב לבקעה ולא בתוך הבקעה, דקשה
ע"ז דהא כתיב "ויניחנו בתוך הבקעה" וכבר
הרד"ק הקשה כן על רש"י
ז"ל, וכתב רבינו החיד"א דאעיקרא לא קשה מידי איך נכנס
יחזקאל לתוך הבקעה שהיתה מלאה
עצמות מתים די"ל שהיתה בקעה גדולה מאד והיה מקום
פנוי ששם אפשר לעמוד, ואח"כ
העבירו מבחוץ סביב סמוך לבקעה לפי שהיה כהן, והכרח
רש"י שאם היה מעביר ליחזקאל
סביב לעצמות היה טומאת אהל. עכ"ד. ע"ש. ברם בקושטא
הנה היה אפשר לומר ע"ז דלפי
האי דנקטינן דעכו"ם אינו מטמא באהל, א"כ הרי האי
עצמות המתים של בני אפרים היו, וכבר
מודעת זאת לעולם חקירת הגאון המשנה למלך
בפתח ספרו פרשת דרכים (דרך האתרים
דרוש ראשון) אשר הביא שם מערכה לקראת מערכה
אודות אבות העולם קודם מתן תורה
האם דין בן נח היה להם כיון שלא קבלו עדיין את
התורה, או מאחר שאברהם אע"ה
נימול וקיים את כל המצוות אפי' ערובי תבשילין כמ"ש
רז"ל (יומא כח ע"ב) ממילא
יצאו מכלל בני נח לגמרי ואפילו להקל, ודעת הרא"ם וחכמי
צרפת ועוד מרבנן דדין בני נח הוה
להו מפני שעדיין לא קבלו את התורה. יעו"ש במה
שהאריך. [ואגב אורחיה הנה יש
לדקדק מהתוס' דב"ב (נח ע"א) שהקשו שם גבי רבי בנאה
דהוה ציין מערתא וציין גם למערת
המכפלה, ושאלו דהרי אין קברי עכו"ם מטמאים באהל
וקושייתם היא גם גבי אברהם אע"ה.
יעו"ש היטב בדבריהם. ודו"ק. ושמע מינא לפ"ז
דמחשבי להו לאבות כדין בן נח. וק"ל.
וראה גם בספורנו פר' תולדות (בראשית כו ה)
עה"פ "עקב אשר שמע
אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי" וז"ל:
וישמור משמרתי, עשה תמיד המשמרת
המיוחדת לי שהיא לגמול חסד וכו' ולהורות החטאים
בדרך, וזה עשה כאשר קרא בשם ה' ושמר
ג"כ מצותי חוקותי ותורותי שנצטוו בני נח,
ובכן היה נאה דורש ונאה מקיים
כמופת לרבים וכו'. ע"ש. ומכלל דבריו אלו משמע נמי
דס"ל דאאע"ה דין בן נח
הוה ליה. וק"ל. וצ"ע. ואכמ"ל].
ומעתה לפי האי מ"ד דאבותינו
הקדושים קודם מתן תורה דין בן נח הוה להו, ממילא י"ל
דהאי בני אפרים נושקי רומי קשת
שקדמו ויצאו ממצרים עוד קודם הקץ, הרי קודם קבלת
התורה הוה ודין בן נח הוה להו
וכאמור, וממילא משו"ה יחזקאל דכהנא רבא הוה הלך
סמוך למקום עצמותיהם ולא חשש
להטמאות באהל דהא כאמור אין עכו"ם מטמא דאהל. איברא
דהנה יש להשיב ע"ז כי לעולם
אפילו אם נימא הכי דבני אפרים דין בן נח הוה להו,
מ"מ לא יעלה הדבר מזור, דהנה
התוס' בנדה (ע ע"ב ד"ה ואין) עמדו שם גבי האי דשאלו
בגמ' אשתו של לוט מהו שתטמא, והשיבו
מת מטמא ואין נציב מלח מטמא, וכתבו תוס',
דמשמע דאי לא הוה נציב מלח מטמא, ואפילו
לרבי שמעון דס"ל דאין עכו"ם מטמא באהל,
י"ל דמטמא הכא אפילו באהל, וכן
נמי ציון מערתא דהגמ' דב"ב (נח ע"א) דאמרינן שרב
בנאה היה מציין את מערת המכפלה
אייתי נמי כר"ש דקברי עכו"ם לא מטמאים באהל, משום
די"ל דדוקא אחר מתן תורה, אקרו
ישראל "אדם" איכא לפלוגי דישראל מטמא באהל אבל
עכו"ם לא, אבל קודם מתן תורה
אין חילוק. עכ"ד. ע"ש. והרי עולה ומתבאר מדברי
התוס' הללו דס"ל דקודם מתן
תורה לא הוה חילוק כלל בין ישראל לעכו"ם, ואפילו
עכו"ם מטמא באהל. (ועי' בחידושי
רע"א נדה (שם ד"ה תוד"ה ואין) מש"כ לבאר עוד
בדברי התוס' הללו. ע"ש). וממילא
נפל פיתא בבירא כי אפילו נימא דבני אפרים חשיבי
בן נח מ"מ מטמאים באהל.
וע"ע בזה לרבינו החיד"א
בס' שער יוסף עמ"ס הוריות (י ע"א ד"ה תו חזיתיה עמוד תנב
בדפוס חדש ירושלים תש"נ) שהביא
שם את דברי הרב באר שבע שכתב לבאר נמי כיו"ב,
דדוקא אחר מתן תורה איקרו ישראל "אדם"
איכא לפלוגי דעכו"ם אינו מטמא באהל, אבל
קודם מתן תורה אין חילוק, ובזה
כתב ליישב את דברי התוס' דב"ב (נח ע"ב) שהקשו גבי
רבי בנאה דהוה מציין מערתא וציין
את מערת המכפלה דהרי אין קברי גויים מטמאים
באהל, ותי' דאברהם נקרא אדם דכתב "האדם
הגדול" וכן אדם הראשון, ולהכי אין למעטן
מקרא דאדם, ואולם לפי המבואר אין
צריך לישוב דהתוס', כיון דבאמת הוה קודם מתן
תורה ואז עכו"ם מטמאים גם
באהל, והעיר עליו רבינו החיד"א ז"ל דאישתמיטיתיה למר
דתירוצו זה שכתב לבאר דקודם מתן
תורה אין חילוק וכו' הוא דברי התוס' במס' נדה
הנ"ל (ע ע"ב ד"ה
ואין), ועמד שם רבינו החיד"א לפלפל בזה עוד טובא, והעלה דאכן
הכי הוא דקודם מתן תורה ליכא
חילוק ועכו"ם מטמא אף באהל. יעו"ש. וממילא כאמור
א"א ליישב ענין דיחזקאל
כדבעינן למימר דנטמא התם באהל משום דבני אפרים הקבורים
שם דין בן נח הוה להו. וק"ל.
(וראוי לציין מש"כ הגר"א בס' אדרת אליהו (פרשת חוקת
סוף פסוק יח) וז"ל: קבר
שלפני הדיבור או קבר של נכרים מטמאים במגע ולא באהל, פי'
שכנגד המת מלמעלה אם נגע בקבר אז
הוא טמא מחמת מגע דטומאה בוקעת ועולה וכו' אבל
כשנוגע שלא כנגד המת אזי אין טמא
שאין מטמא באהל. ע"ש. ועולה מדבריו ב' מילי חדא
דלא רק שקבר הגוי אינו מטמא באהל
אלא אף בנגיעה ממש בצידי הקבר ג"כ אינו מטמא,
ועוד עולה דס"ל דקבר ישראל
שמת ונקבר קודם הדיבור דדינו כקבר עכו"ם דאינו מטמא
באהל, ולא הזכיר מדברי התוס' בנדה
הנ"ל, וראה גם בחזו"א חאו"ח (סי' קכה אות ה)
שעמד לדון שם גבי המתבאר מדברי
הרמב"ן דהלוים נצטוו להתקדש בהזאה ותגלחת וכו'
באותו היום שנאמר להם דין טומאת
מת, וא"כ קשה ממה היו צריכים להטהר באותו יום
הרי רק היום נאמר להם דין טומאה, ולא
הזכיר כלום מדברי התוס' נדה הנ"ל בהא דאף
קברי עכו"ם שקודם הדיבור
מטמאים וכו'. עיין היטב בתוס'. וראה עוד בחזו"א (שם סוף
אות ז) שכ' שו"ר בבכורות
סוגיא ערוכה וכו'. ודו"ק מינא ואוקי באתרין. וק"ל.
ועכ"פ לפי דברי הגר"א
דמבואר בדבריו דקבר שלפני הדיבור אינו מטמא באהל והיינו אף
של ישראל, א"כ אפשר שפיר
ליישב כיישוב הנ"ל שאמרנו בס"ד דמשו"ה יחזקאל דכהנא רבא
הוה נטמא לבני אפרים באהל, דקבר
שלפני הדיבור הוא, אלא דעדיין צ"ע בזה מדברי
תוס' דנדה הנ"ל.
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi