*
* * *
* * *
* * *
* * *
* * *
* *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
ג - אה"ע, הערות סימן ו הערה ב
והנה בהא דמבואר הכא מהרדב"ז
דאיסור ההליכה אחרי אשה הוא אף בהולך אחריה בריחוק
ד"א, עי' בבאר היטב בשו"ע
אבהע"ז (סי' כא סק"ב) שהביא ממהרא"י ובה"י דאין איסור
ללכת אחרי אשה רק בתוך ד' אמות. ע"ש.
וכ"כ כיו"ב הגאון בעל ההפלא"ה בספרו נתיבות
לשבת (שם סק"א), דרק בסמוך
לאשה אסור ללכת אבל בריחוק ד"א יש להקל. והביא ראיה
מהא דאיתא בשו"ע (או"ח
סי' צ) לא יתפלל אחרי רבו וכו' ואם הרחיק ד"א מותר, הכ"נ
הא דאמרינן דאסור להלך אחרי אשה
היינו בסמוך לה, אבל בריחוק ד"א שרי. ועפ"ז עמד
לבאר הא דאמרינן בגמ' דקידושין (פא
ע"א) א"ל רב לר' יהודה דלי כרעיך מקמי גהינם,
ופריך הא אמר מר בכשרים שפיר דמי,
ומשמע דוקא משום יחוד אסור, ולא קאמר משום
שהוא הולך אחרי אשה, אלא ודאי
דכשהלכו ברחוק א"צ להרחיק כמלא עיניו. ע"ש. וכן
ראיתי הלום גם בשו"ת תורה
לשמה (סי' שפב) שעמד לדון שם בדברי הגמ' דברכות (הנ"ל)
דלא יהלך אדם אחרי אשה אם הוא
דוקא בדרך או אפילו בחצר ובבית, וגם כמה הוא שיעור
אזהרה זו שצריך להיות מרחק ביניהם
דמסתברא דאין כונת חז"ל לאסור כמלוא עיניו
ובודאי שיש שיעור לזה. והעלה שם
דאיסור זה אינו דוקא בדרך אלא הוא הדין בחצר
ובבית, וכן נמי מתבאר מדברי ר' יוחנן
שאמר (שם) אחרי ארי ולא אחרי אשה ולא הזכיר
"דרך". ובענין השיעור שצריך להיות ביניהם כשהולך
אחרי אשה, הנה השיעור הוא ארבע
אמות, ואם יש ארבע אמות ביניהם
מותר לילך, דכל ארבע אמות הוא חלוקה ורשות בפני
עצמו, וכן תמצא בדין המתפלל שאסרו
רבותינו ז"ל לישב בתוך ארבע אמות של המתפלל
בין מלפניו בין מן הצדדין בין
מלאחריו וכנזכר בשו"ע או"ח סי' קב, וכן הוא בדין
זקן ות"ח שחייב לקום מפניהם
משיגיעו לתוך ד' אמותיו וקודם שיגיעו לתוך ד' אמותיו
אינו עומד וכנז' בשוע יו"ד
סי' רמד, וכן בענין הרחקה מהטינופת קיי"ל דכל שהוא
חוץ לי' אמותיו דאינו צריך להתרחק,
וכן הדבר מפורש יוצא גם מדברי רבינו האר"י
ז"ל בטעמי המצוות דכל איסור
ההליכה אחרי אשה הוא דוקא בתוך ד' אמות וחוץ לד'
אמות שרי ונתן שם טעם מספיק לזה ע"פ
הסוד. עכ"ד. ע"ש. וראה גם באוצה"פ (סי' כא
סקט"ז אות ב) שהובאו שם דברי
הרב כרם חמד שכתב כיו"ב בשם הנהגות מהרמ"פ ס"ק קא,
דמבואר שם נמי כיו"ב דאיסור
ההליכה אחרי אשה הוא דוקא בתוך ד"א, ואולם הכרם חמד
עמד להעיר על דבריו דצע"ק דא"כ
הו"ל לכתוב כאן בשו"ע (באבהע"ז סי' כא ס"א באיסור
ההליכה אחרי אשה), אלא מרחיק ד"א.
ועמד לבאר שם דהכל הוא לפי הענין דאם רואה
אותה אסור אפילו חוץ לד"א. ע"ש.
והלום ראיתי להגרי"ח סופר יצ"ו
בס' כרם יעקב הנדפ"מ (סי' יג אות ג) שעמד להעיר
שם בדברי המדרש המובא בילקוט
שמעוני רות (סוף פ"ג) שכתוב שם, ויבוא העיר [בועז],
לא היה צריך קרא למימר אלא ותבוא [רות]
העיר, אלא מלמד שהיה בועז "הולך אחריה"
[של רות] עד שהגיע לפתחה של עיר. ע"כ. ולכאורה קשה
בועז שאין דרכו להסתכל בנשים
כדאיתא בשבת (קיג ע"ב) איך
עביד הכי ללכת אחרי רות. והביא שכן מצא להגרי"צ
פלאג'י בס' יפה ללב ה"ד (חאבה"ע
סי' כא אות ה) שהקשה הכי ואסיק בקשיא ולא תירץ.
ע"ש. אמנם הרב הנז' יצ"ו
כתב ע"ז, דלכאורה מכאן מקור נפתח לדבריו של רבינו האר"י
ז"ל (הנ"ל), דאיסור
ההליכה אחרי אשה אינו אלא דוקא כשהולך בתוך ארבע אמות שלה,
אבל כל שהולך אחריה מחוץ לארבע
אמות שפיר דמי, וכמפורש בשער המצוות (דף ל ע"ד)
ובפרי עץ חיים (שער הנהגת הלימוד).
יעו"ש, והשתא יש לומר דבועז היה מהלך אחרי
רות חוץ מארבע אמות שלה ואייתי
שפיר. [וכן הוי נמי בהכי סיעתא לפוסקים הנ"ל
שהבאנו כיו"ב בשמם], ומזה
עמד שם להעיר על דברי הרדב"ז הנ"ל, דמבואר בדבריו
דאיסור ההליכה אחרי אשה הוא אף
בריחוק ד"א, ונשאר עליו בקושיא דא"כ בועז היכי
עביד הכי ללכת אחרי רות. יעו"ש
בדבריו.
ברם בקושטא היה נראה ליישב בס"ד
את דברי הרדב"ז הללו, כי הנה יש לדייק בלשון
המדרש שכתוב שם, שהיה בועז הולך
אחריה "עד שהגיע לפתחה של עיר", ולכאורה קשה דאם
איתא דכל שהולך בריחוק ד"א
ממנה שרי, א"כ מדוע הלך אחריה רק עד פתח העיר, עד ולא
עד בכלל, הרי כי כן גם בתוך העיר
יכל ללכת אחריה. אלא אולי יש לומר כי הליכתו של
בועז אחריה היה לשומרה מכל פגע רע
המצוי בדרך, מן השדה עד בואה לפתח העיר שהוא
מקום ישוב, וכל כי הא לא חשיב
דשביק ליה לחסידותיה דבועז (דקדוש יאמר לו עי'
בגמ' דסנהדרין יט ע"ב), דהוי
כהא דאמרו בגמ' סוטה (כא ע"ב) היכי דמי חסיד שוטה,
כגון דקא טבעה איתתא בנהרא, ואמר
לאו אורח ארעא לאסתכולי בה ואצולה. ע"ש. והכ"נ
הא דעביד הכי ללכת אחריה הוא כדי
להצילה מחיות רעות ופגעים רעים הנמצאים בדברך
בשדה, והיינו דהלך אחריה עד פתחה
של עיר. אמנם יש להעיר ע"ז. דא"כ דזוהי כל
כוונתו היתה כדי להצילה מפגעים
רעים, לכאורה לא דמי להא דהגמ' בסוטה הנ"ל, דהתם
מיירי דהוא היחידי היכול להצילה
שלא נמצא שם אדם אחר היכול להצילה ולהכי שרי,
משא"כ הכא הרי יכל לעשות לה
את לויית שמירה זאת ע"י נערותיו שהיו מצויות שם
בשדה. וכמפורש ברות שם (ב כב - כג)
"ותאמר נעמי אל רות כלתה טוב ביתי כי תצאי עם
נערותיו וגו' ותדבק בנערות בועז"
וגו', א"כ הוו נערות התם בשדה, ויכל בועז לשלחה
עם נערותיו וכלי זיין בידם להצילה
מפגעים. אולם יש להשיב, הדא דהנערות הללו לא
היו מצויות בלילה בשדה מטעמי
צניעות עי' במדרש רבה רות (פרק ג פסוק ז) על הפסוק
"ויבוא לשכב בקצה ערימה", בעו מיניה מר' פנחס בר
חמא, בועז גדול הדור היה ואת
אמרת ויבוא לשכב בקצה הערימה, אמר
להו, לפי שהיו אותו הדור שטופים בזימה והיו
נותנים שכר לזונות מן הגרנות (ולכן
שכב שם לשמור הגורן). ע"ש. ועי' בתורה תמימה
על מגילת רות - הנמצא בסוף חומש
במדבר - (שם אות יא) שביאר דבהיות ובועז היה ירא
גם מעבדיו שלא יגנבו ויתנו לזונות,
ולא רצה שיעשו עבירה בממונו, לכן היה צריך
לשמור את גורנו. יעו"ש. וממילא
בודאי ובודאי שלא היה נותן לנערותיו שישנו בשדה
בלילה, דיש חשש טפי שיבואו לדבר
עבירה ויגרם על ידו דבר המועד לפורענות לחששות
כאלה של זנות, וזה פשוט. וגם עוד
יש לומר, דבועז לא רצה שידעו בכלל שרות באה
לגורן בלילה משום חשש לעז, וכדאיתא
במדרש על הפסוק שם (פרק ג פסוק יד) "ותשכב
מרגלותיו עד הבוקר וגו' ויאמר אל
יודע כי באה אשה הגורן", למי אמר, ירמיה ב"ר
שמואל ב"ר ר' יצחק אמר, כל
אותו הלילה היה בועז שטוח על פניו ואומר ריבון
העולמים גלוי וידוע לפניך שלא
נגעתי בה כן יהי רצון מלפניך שלא יודע כי באה אשה
הגורן, ואל יתחלל בי שם שמים. ע"ש.
והאי צדיקא בההוא פחדה הוה יתיב דלא יודע כי
באה אשה הגורן, ויתחלל ה"ו
שם שמים, ולכן לא יכל לשלחה עם משהו אחר מפני שעי"ז
יודע שהיתה אצלו בלילה. וק"ל.
ואמנם שו"ר במדרש רבה בפסוק
שם (דפרק ג) ויבוא העיר וגו', דהלשון הוא: והלא היה
צריך לומר ותבוא העיר, אלא מלמד
שהיה מהלך עמה עד שהגיע לפתח העיר, כדי שלא
יפגעו בה אחד מן הבחורים. ע"ש.
ולפי דברי המדרש הללו שפיר מבואר להדיא דפחדו של
בועז היה שלא יפגעו בה ברות
הבחורים בענין זנות (ועי' בתורה תמימה שם פ"ג דרות
אות כט (א) יעו"ש). ומכיון
שכן תרתי עולה בידינו, חדא, דכל לויתו של בועז לרות
היה כדי לשומרה וכדאמרן לעיל, ולהכי
ליוה אותה עד פתח העיר ולא עד בכלל, ובהא
דבעינן א"כ ישלח עמה נערות ג"כ
מיושב, דהא דלא עביד הכי משום דהרי כל החשש הוא
שלא יפגעו בה הבחורים, ומה הועילו
חכמים בתקנתם שישלח עמה נערות אחרות דעדיין יש
חשש שיפגעו בשניהם גם יחד. וק"ל.
[ועי' בדברי מהרז"ו במדרש רבה (שם) שפירש את
דברי המדרש הנ"ל, דהכוונה
שהיה מהלך "לשמרה מרחוק", עד שראה שבאה לפתח העיר.
ע"ש. ולפי דבריו אלה יש
להוסיף ולבאר, דלכאורה סו"ס אם כל כוונתו של בועז היתה
ע"מ לשומרה, מדוע "הלך
אחריה", כלשון המובא במדרש דילקוט שמעוני ולא הלך יחד
איתא זה לצד זה, ובכך יכל שלא
להלך אחריה ולהסתכל בה. אלא הענין הוא שחשש הכא
שלא יוודע כלל שבאה הגורן וכו' מפני
חילול ה' וכמבואר לעיל ע"פ המדרש, ולכן לא
רצה ללכת לצידה פן יודע איפה
שהיתה אצלו בלילה ועתה הוא כבר רגיל עמה והולך
לצידה, שהרי יצאה בבוקר כדכתיב (פ"ג
יד) "ותשכב אצלו עד הבוקר ותקום בטרם יכיר
איש את רעהו" וגו', ולכן היה
נצרך ללכת אחריה מרחוק ולצפות עליה, פן יאונה לה כל
רע, ומאידך לא יכל ללכת לצידה, ולכן
פירש מהרז"ו דמאי דקאמר המדרש רבה "שהיה
מהלך עמה" היינו אחריה
ושומרה מרחוק. וק"ל]
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi