למעלה
(ועתה ראיתי ג"כ בערך ש"י באבה"ע (סי' ט
ס"א ד"ה עו"כ בתה"ד וכו') שעמד שם בדברי
ס"ח הנ"ל אשר מבואר
בדבריו דס"ל דמעיין גורם וכו' וכל שיש לה בנים מבעלה הקודם
ליכא בה חששא וכו', כי הנה יסודתו
בהררי קודש דאיכא סימוכין לדבריו בדברי הזוה"ק
דפר' משפטים (דף קא ע"ב) דרוח
המת השני מגרש הראשון וכו' ומזה שפיר משמע דמעיין
גורם. ואח"כ המשיך וכתב שם
כי הנה בדברי הזוה"ק בפר' משפטים שם מבואר דכשהשני
הוא אחיו של הראשון ומייבם לאשתו
אין המת מקטרג בו כיון שהוא אחיו ועושה לו טובה
ביבום, ומזה שפיר יש סעד לפוסקים
דס"ל דאין חשש קטלנית ביבום. עכ"ד. יעו"ש.
ולכאורה מסתימת דבריו אלה ג"כ
משמע דכל שהיא מתייבמת עתה לא אכפת לן בכמה זמני
הויה קטלנית, דזיל בתר טעמא הוא
דכל החשש שלא יזיק הרוח הקודם לבעלה החדש, והרי
כיון דטובה עושה לו בכך שמייבם את
אשתו ממילא אין חשש. אלא דהנה בפשטות כל האי
פירושא הוא למ"ד מעיין גורם
וכאשר נתבאר מזה בס"ד לעיל, ואנן קיימינן לשיטתיה
דהרמב"ם דמזל גורם, אולם
האמת היא דמסתימת דבריו של הרב ערך ש"י התם משמע, כי
לעולם אף למ"ד מזל גורם איכא
למימר הכי דכל שנישאת עתה לשם יבום אע"ג דכבר מתו
לה כמה בעלים נמי אמרינן הכי
דשומר מצוה לא ידע ד"ר ולא חיישינן. יעו"ש. ברם הנה
אף למש"כ דלמ"ד דמעיין
גורם י"ל דכל שהוא מייבם לא חיישינן ביה לפי המבואר
בזוה"ק דרוח המת הראשון מגרש
השני וכו', הנה לפי מה שהבאנו לעיל מדברי הגה"צ
מהרי"א מקומרנא בס' נוצר חסד
(פ"ג מ"ד) שעמד לפרש שם ענין קטלנית ע"כ הזוה"ק
[בפר' משפטים דף קב ע"ב] דמבואר התם שאחר מות הבעל
נשאר באשה רוח ממנו, ואשה זו
שמת בעלה הראשון והשני ויש בה עתה
כבר ב' רוחות מב' המתים מלאך המות אתתקף בה,
ומעתה מעיינה מקולקל, וזהו הטעם
של מ"ד מעיין גורם שבמעיינה יש ב' רוחות המתים,
ולכן נמי באירסה ומת שאין בה רוח
מהשני, או נפל מדיקלא דלא אתתקף בה מלאך המות
מותרת להנשא. עכת"ד. יעויין
בדברינו לעיל. וא"כ באמת לפי ביאור זה דאמרינן
דמעיין גורם והיות ויש בה ב' רוחות
חיישינן להיזקא, א"כ שפיר י"ל דכיון דהרוח
השני הוא אחיו והוא מטיב עימו
ביבום עכשיו א"כ אין חשש שינזק דהוי הכא כיש בה רק
רוח אחד, אבל באמת אם היה זה פעם
ג' שכבר בעלה מת א"כ אפילו נימא דזה הרוח
האחרון שהוא אחיו לא מצטרף
להיזיקא מ"מ הרי נמצא שיש בה ב' רוחות עכ"פ. וק"ל.
והא מנא לן למשרי. אבל באמת לפי
ביאורו של הרב ערך ש"י נראה דמבאר הזוה"ק דהרוח
האחרון הוא המזיק ועל כן קאמר דכל
שהוא אחיו אינו מזיק ולפי ביאור זה אפילו אם
הוא בעלה הג' נמי י"ל הכי
כיון שהאחרון אחיו ממילא לא יזיק לו. ועוד צ"ע כי יש
לפלפל טובא בדברי הזוה"ק
הללו בב' המקומות שבפר' משפטים בדף קא ובדף קב. יעו"ש
היטב. וגם עי' היטב בזוה"ק
שם (קב ע"ב) דאמרינן התם: אתתא דא דלא אתנסיבת זמנא
תניינא ההוא רוח דשבק בה בעלה מה
אתעביד מניה, יתיב תמן תריסר ירחי ובכל ליליא
וליליא נפיק ופקדא לנפשא ואתהדר
לאתריה, לבתר תריסר ירחי דקא אסתלק דינא דההוא
גברא דהא כל אינון תריסר ירחי הא
רוחא אתכפייא בעציבו כל יומא, לבתר תריסר ירחי
נפיק מתמן ואזיל וקיימא לתרע גן
עדן. ע"ש. ולפ"ז משמע דהרוח שהשאיר בה הבעל נשאר
רק עד י"ב חודש. וראה נמי
בדברי מהרח"ו בשער הפסוקים פר' כי תצא (דף מ ע"א)
דדריש התם בפסוק "וירקה
בפניו" שאותו הרוח של בעלה שהיה בה היא פורשת אותו ממנה
ע"ע החליצה והרקיקה הזו, ואין
זו האשה כאלמנה שנשאר בה אותו הרוח על י"ב חודש
וכו'. ע"ש. ומבואר מהכי נמי
שהרוח מהבעלה נשאר בה רק עד י"ב חודש. וראה בביאור
ניצוצי זהר פר' משפטים (דף קב ע"א
אות ב) שכתב דנראה שזהו המקור למנהג שהנשים
מתאבלות ולובשות שחורין כל י"ב
חודש שהט"ז ביו"ד (סי' שצב סק"ג) כתב שאינו להן
סמך וראיה. ע"ש. וא"כ
לפ"ז אם ענין קטלנית הוי משום הרוח דשביק בה בעלה א"כ
לכאורה אחר י"ב יש להתיר
הקטלנית. ברם הנה בביאור זוהר החמה בפר' משפטים (דף קב
ע"ב) עמד נמי בדברי הזוה"ק
הללו דאמרינן דאחר י"ב חודש אזיל הרוח וכו' דנראה שכל
זה הוא לענין זה שאין הרוח מצטער
וכו' אבל לגבי ענין שתנשא לאחר הרי כבר מפורש
בזוה"ק שם (דף קב ע"א) תא
חזי כמה עלאין גבוראן דמלכא קדישא דקא עביד ומאן יכיל
למללא לון, כד האי בעלה תניינא
אתי ואעיל רוחא בההוא מאנא רוחא קדמאה מקטרגא
בהאי רוח דעאל ולא אתיישבן כחדא, ובגיני
כך אתתא לא אתיישבת כדקא יאות בהדי בעלה
תניינא, בגין דרוחא קדמאה מכשכשא
בה וכדין איהי דכירת ליה תדיר ובכאת עליה או
אתאנחת עליה דהא רוחא דיליה
מכשכשא במעהא כחויא ומקטרגא בהדי רוח אחרא דעאל בה
מבעלה תנינא, עד זמן סגי מקטרגין
דא בדא. ע"כ. ומדאמר "עד זמן סגי מקטרגין דא
בדא" משמע שהוא אפילו אחר י"ב
חודש, דאם לא כן אין דין קטלנית כלל במציאות שאחרי
שעברו י"ב חודש תוכל להנשא
לשלישי וגם לרביעי, שאלא ודאי ל "זמן סגי" יותר מי"ב
חודש משמע. עכ"ד. וכ"כ
כיו"ב גם בביאור אור החמה בזוה"ק (שם). ע"ש. ואולם עי'
בביאור ניצוצי הזהר בפר' משפטים
שם (דף קב ע"ב אות ב) שכתב על דברים אלה בזה"ל:
והנה סתמו רבותינו ולא גילו הטעם
לחלק בין המפורש הכא דאחרי י"ב נפיק לדלעיל,
ואי משום דנקטו "זמן סגי"
הן מצינו דזה משמע אחרי חודש אחד עי' מועד קטן (כג
ע"א) מאי לזמן מרובה אר"פ
לאחר שלשים יום, ובתוס' נדה (יב ע"ב ד"ה מי מצריכו)
שהיו באין מידי שבת או מידי חודש
אבל לא לזמן מרובה וכו', ועי' קדושין (ע ע"א)
ושמא תאמר לזמן מרובה ת"ל
חודש וכו' מוכח דשנה שלימה בודאי מיקרי זמן מרובה,
ודין קטלנית כשהוכפלה הצרה הרי
הוא מטעם מעיין גורם או מזל גורם כמבואר ביבמות
(סד ע"ב), אבל רוחא הרי מבואר דנפיק בתריסר ירחי וע'
במקדש מלך הכא שכתב מכאן
נראה שאחרי י"ב חודש אינו
מסוכן כל כך יען שכבר הלך משם האי רוחא וכו'. יעו"ש.
וא"כ לפי דברים אלו אכן עולה
שענין קטלנית אינו קשור לענין הרוח דשביק בה בעלה
הקודם כיון דא"כ היה אפשר
לישאנה אחר י"ב חודש. וק"ל. ועוד יש להאריך בזה
ואכ"מ).
ובדעת מרן י"ל דנקטינן דס"ל
כדעת הרמב"ם בענין זה מדהביא בשתיקה את דבריו אלו של
הרמב"ם בתשובה דיבמה קטלנית
נשאת לכתחילה, בכסף משנה שם (פכ"א דאיסורי ביאה
הל"א) ולא העיר עליהם כלום. וראה
למהר"י ידיד בשו"ת ימי יוסף בתרא חיו"ד (סי' ח
ד"ה ועיין עוד) שהביא שם את
דברי שו"ת דרכי נועם (סי' כז) אשר מבואר בדבריו שאנו
שקבלנו עלינו הוראות מרן ז"ל
היינו אף מש"כ בכסף משנה. יעו"ש. וראה גם בס' ברית
יעקב (סי' מ הערה א) מש"כ
בענין זה, ובמה שפלפל בדברי הגר"י ידיד הנ"ל. יעו"ש.
ועכ"פ במקום שדבריו של מרן
בכסף משנה אינם סותרים כלל לדבריו שכתב בשו"ע ושניהם
עולים בקנה אחד, אה"נ בודאי
די"ל דכל כה"ג נקטינן כמתבאר ועולה מדבריו של מרן
בכסף משנה, שכן מתבאר מדברי
הפוסקים שהביא בברית יעקב (שם), וראה גם בשד"ח בכללי
הפוסקים (סי' יג אות כח). יעו"ש.
וממילא הכא בנידון דידן שמרן ז"ל בשו"ע (סי' ט
ס"א) סתם דבריו בענין יבמה
קטלנית, וי"ל בזה דאת לשון הרמב"ם ז"ל (פכ"א דאיסו"ב
הל"א) נקט שאף הוא השמיט
ענין זה דיבמה מפסקיו, אבל מכיון דבכ"מ הזכיר את דברי
הרמב"ם בתשובה בשתיקה, ובכל
ענין דקטלנית ס"ל למרן כהרמב"ם ובשיטתו אזיל י"ל דאף
בזה ס"ל כוותיה. ובפרט לפי
מאי דחזינן לעיל דענין זה דיבמה קטלנית דשריא להנשא
לכתחילה לדעת הרמב"ם תליא
בענין הא דפסק דאם נשאת לא תצא, וכדחזינן מדברי
מהרלב"ח ושאר הפוסקים הנ"ל,
ומרן הרי פסק ג"כ כיו"ב דקטלנית דעלמא שעברה ונשאת
דלא תצא, (ולא מבעיא לדעת מהרלב"ח
ודעימיה דס"ל דאף להרא"ש דס"ל בעלמא בקטלנית
שעברה ונישאת דתצא דמ"מ
ביבמה מתייבמת לכתחילה ונמצא לפ"ז דלא תלי האי בהאי
וכו"ע ס"ל הכי, אלא אף
לשאר הפוסקים דמבארים דהרמב"ם לשיטתיה אזיל בענין יבמה
קטלנית משום דס"ל הכי, אלא
אף לשאר הפוסקים דמבארים דהרמב"ם לשיטתיה אזיל בענין
יבמה קטלנית משום דס"ל
דבעלמא אם עברה ונשאת דלא תצא, הא מרן ס"ל נמי הכי.
וק"ל). וראה היטב גם בשו"ת
חלקת יעקב ברייש (חאבה"ע סו"ס לו), ובשו"ת יביע אומר
ח"ח (חאו"ח סי' נא אות
ד). יעו"ש. ואין להאריך עוד בזה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi