The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

למעלה
והנה בענין זה דקטלנית כתב הרמב"ם (פכ"א דאיסורי ביאה הלכה לא) אשה שנישאת לשני אנשים ומתו, לשלישי לא תנשא ואם נישאת לא תצא, ואפילו נתקדשה יכנוס. ע"כ. ומדברי הרמב"ם הללו מבואר דכל האי דינא דאין לישא קטלנית הוי רק לכתחילה, אבל בדיעבד אם עבר ונשא ואפילו רק קידשה בלבד לא יוציא. אולם לעומת זה מדברי שאר הראשונים מבואר דאפילו אם עבר ונשא בדיעבד תצא, דכ"כ הרא"ש בכתובות פרק נערה שנתפתתה (סי' ג) וז"ל: ויראה שכופין אותו להוציא דחמירא סכנתא מאיסורא וכמו שמחוייבין ב"ד להפריש את האדם מן העבירה, כך מחוייבין להפרישו שלא יפשע בנפשו וסתם לן תנא כרבי דאמר בתרי זמני הוי חזקה וכן הלכתא כדאמרינן בפרק הבא על יבמתו (סד ע"ב). ע"כ. וכן הוא גם דעת הנמוקי יוסף ביבמות (שם) ד"ה בנשואין הא דאמרן, שהביא שם את דברי הריטב"א שכתב, דאע"ג דבעי אניש למנסב איתתא קטלנית ולאוזוקי בנפשיה לא שבקינן ליה דהא איסורא הוא ובכלל שופך דם האדם והיו מנדין אותו בב"ד עד שיגרש, וכן ראינו לרבינו שעשה מעשה. ע"כ. [ודברי הריטב"א הם בחידושיו ליבמות (שם), ושם סיים הריטב"א, וכן ראיתי לרבינו הר"ם עושה מעשה. יעו"ש. וכבר עמדנו במקו"א בס"ד באורך בכוונת הדברים בריטב"א במש"כ "רבינו הר"ם" אם כוונתו לרבינו מאיר הלוי אבולעפיה, או דילמא כוונתו לרבו הרא"ה וט"ס יש כאן וצ"ל הכ"מ - הריני כפרת משכבו, [ועתה הוא בדברינו בס"ד בשו"ת עטרת פז ח"א חיו"ד סי' ב עמוד פח. ע"ש]. ואכמ"ל. ומה שיש לעמוד ולדקדק עוד בדברי הריטב"א הללו עי' לרבינו החיד"א במחזיק ברכה או"ח (סי' לט סק"ב), ויו"ד (סי' י סק"ח) ובשיורי ברכה או"ח (שם סק"ג). ע"ש. וע"ע בדברי הרב המגיה בחי' הריטב"א הוצאת מוסד הר"ק במס' יבמות (סד ע"ב הערה 42), ובמס' חולין (ג ע"ב הערה 139), ובמס' ערובין (צז ע"ב הערה 145). יעו"ש]. ובדברי הנמוק"י עי' למהר"י אסאד בשו"ת יהודה יעלה (חאבה"ע סי' קנד) שעמד לבאר שם כי באמת גם דעת הנמוק"י גופיה וכן גם דעת רש"י היא כדעת הפוסקים דס"ל דבקטלנית אפילו אם נשאת תצא, ועמד ליישב עפ"ז את קושיית הרב השואל דעמד להעיר ע"ד רש"י והנמוק"י בסופ"ב דיבמות דס"ל דגם בגרושין הדין הוא כן כמו בקטלנית ולכן אשה שנתגרשה ב' פעמים לא תנשא בשלישית, דא"כ הוא לימא בגמ' דהא איכא בנייהו בין מ"ד מעיין גורם או מזל גורם היכא דגירשה, שהרי ענין גרושין שייך רק למ"ד מזל גורם. ויישב מהרי"א שם, כי הנה לפי רש"י והנמוק"י דס"ל דקטלנית אף אם נישאת תצא משום דחמירא סכנתא מאיסורא, א"כ בגירושין כיון דסכנתא ליכא פשיטא דאם נשאת לא תצא, וא"כ גם למ"ד מזל גורם אין גרושין שוה בדינו לקטלנית, אבל אירסה ומת וא"נ נפל מדיקלא ומת דלמ"ד מזל גורם אין חילוק בניהם ואפי' נשאת תצא. ולכן שבק הש"ס להאי נ"מ דגרושין דא"כ הו"א דכל האיכא בינייהו שווים בדינהם כמו בגרושין דאם נשאת לא תצא וה"נ באירסה ונפל מדיקלא. עכת"ד. ע"ש. וראה גם בדברי הרשב"א בתשובות המיוחסות להרמב"ן (סי' קכא) שכתב שם על דברי הרמב"ם הנ"ל, ומה שאמר הרמב"ם ז"ל שאם כנס לא יוציא ואפילו אם נתקדשה יכנוס, זה אינו בגמ' ולא ראיתי לזולתו שכתב כן, ואפשר שטעמו של הרב ז"ל מפני שאין זה ודאי סכנתא אלא ספק, הלכך די אם נאסור אותו לכתחילה אבל אם קדם ונשא או שקדש אין מחייבין אותו לגרש, וזהו שלא אמרו בפרוש בגמ' ואם נשאת תצא כמו שאמרו במי שלא היו לה בנים. שאמרו בפרוש לג' לא תנשא ואם נשאת תצא שלא בכתובה, ובכמה ספיקות של איסור אמרו ביבמות לא יכנוס ואעפ"כ אמרו עלייהו אם כנס לא יוציא, גבי חכם שאסר האשה בנדר על בעלה והרבה שיש שם בגמ' פרק כיצד (כה ע"ב), שמא זהו דעת הרב ז"ל בזה. וראה גם בתשובותיו (ח"ג סי' שסד) שכתב שם הרשב"א ג"כ כיו"ב, חזרתי על כל צדדים ולא מצאתי לו מקום שיסמוך עליו, זולתי שאני מדמה אולי סמך על מה ששנו סתם לא תנשא ולא סיימו בה ואם נשאת תצא וכו' זה מצאתי ולא נתיישבה בו דעתי. ע"ש. ובפשטות מתבאר מדברי הרשב"א הללו דדעתו מסכמת לדעת הרא"ש דאם נשאת תצא, וראה גם בב"ש אבה"ע שם (סי' ט סק"ב) שכתב דהרשב"א ס"ל כהרא"ש. יעו"ש.

ואמנם עי' בתשובת הריב"ש (סי' רמא) שנשאל שם אם נקטינן לומר כדעת הרמב"ם בענין קטלנית דאם נשאת לא תצא, או כדעת הרא"ש דס"ל דתצא. ונקט שם הריב"ש לומר כדעת הרמב"ם דבדיעבד לא תצא כיון שאין זו סכנה ברורה אלא רק חשש סכנה וכלשון הפסוק שנאמר בענין ער ואונן "פן ימות גם הוא כאחיו" וכו', וסיים שם הריב"ש, גם הרשב"א הסכים בתשובה לדעת הרמב"ם ז"ל שאם נשאת לא תצא. עכ"ל. יעו"ש. ולכאורה לפי הנ"ל דברים אלו תמוהים, דכיצד נקיט הריב"ש לומר דהרשב"א ס"ל כדעת הרמב"ם הרי מתשובות הרשב"א הנ"ל בחלק ג' ובתשובות המיוחסות חזינן דמתמיה הוא על הרמב"ם, וממילא היינו משום דלא סבר ולא קביל ליה לדעתו של הרמב"ם. ושו"ר לרבינו החיד"א בברכי יוסף חאבה"ע שם (סימן ט סוס"ק ד) שהביא שם את דברי הריב"ש הללו דמבואר בהם דהרשב"א ס"ל כהרמב"ם, וכתב ע"ז, דלכאורה מדברי תשובות הרשב"א שהביא מרן בב"י לא משמע הכי. וראה ג"כ לרב כנה"ג שהקשה על המהרלב"ח שכתב [בסי' לו] דסברת הרמב"ם ישרה בעיני הרשב"א, דהרי לכאורה מתשובת הרשב"א שהביא מרן בב"י נראה דלא ישרה בעיניו. וק"ק דהו"ל להקשות נמי על הריב"ש כדדיקינן. עכת"ד רבינו החיד"א. ע"ש.

והן אמת כי הנה מתשובת הרשב"א (חלק ז סי' שיא) שהבאנו בס"ד לעיל בדברינו, אולי יש לדייק מדבריו התם כי דעתו מסכמת עם הרמב"ם ז"ל, שהרי כתב שם וז"ל: יש מגדולי המורים שאמרו שלא אסרו אלא לכתחילה אבל אם כנס לא יוציא ואפילו לא כנס רק שנתקדשה לא יוציא, מפני שאין זה אלא ספק סכנה, ודי לנו לגזור עליו לכתחילה. עכ"ל. יעו"ש. והנה מתורף דבריו אלו של הרשב"א ז"ל שהביא כאן את דעת הרמב"ם ז"ל בשתיקה ולא עמד להעיר עליו כלום, שמא י"ל דהאי דשתיק אודויי אודיי ליה, והיינו דהריב"ש ומהרלב"ח נקטו בדעתו דס"ל כהרמב"ם. (וראה היטב נמי בתשובת הרשב"א ח"ג (סי' שלח) ששם ג"כ דבריו סתומים בזה שכתב דלא תנשא לשלישי ולא המשיך לפרש דאם נשאת תצא, ומסתימת דבריו נמי משמע שכל זה הוא לכתחילה דלא תנשא. ע"ש). ובאמת שבתי וראיתי בדברי רבינו החיד"א ז"ל שכתב בהמשך דבריו (שם), ואחר זמן רב ראיתי בתשובות הרשב"א כתיבת יד כלל ה סימן טז שכתב וז"ל: ולענין קטלנית קיי"ל כרבי דבתרי זמני הויא חזקה יש מן המורים הגדולים שאמרו שלא אסרו אלא לכתחילה, אבל אם כנס לא יוציא אפילו לא כנס כל שקדשה מפני שאינה אלא ספק סכנה, ודי לנו לגזור עליה לכתחילה. עכ"ל. ואפשר שזו היא התשובה שראו הריב"ש והרלב"ח שתשובה הלזו שכתב סברת המורים הגדולים שלא אסרו אלא לכתחילה ושתיק, משמע דלדינא תפיס כהרמב"ם, ובתשובתו שהביא מרן איירי לבאר טעמו לבד ודו"ק. עכ"ל רבינו החיד"א שם. ע"ש. ופשט הדברים והלשון נראה דתשובה זו שקראה רבינו החיד"א תשובה בכ"י היינו התשובה הנ"ל הנמצאת כהיום הזה לפנינו בשו"ת הרשב"א ח"ז סימן שיא, אשר זכינו בס"ד לאור הגנוז הזה לראותו עין בעין, שכאמור כן מורה הלשון שאחד הוא. וממילא כאמור כנראה דעליה סמכו הריב"ש ומהרלב"ח כמבואר, וראה גם בס' עצי ארזים (סי' ט סק"ג) שכתב שם דהסכמת רוב הפוסקים היא כהרמב"ם, זולת דעת הרא"ש. ומתורף דבריו נראה דס"ל שכן ס"ל גם להרשב"א כהרמב"ם. יעו"ש. וכן נקטו באוצה"פ (שם רס"ק ז) לבאר בדעתו של הרב עצי ארזים דס"ל דהרשב"א עומד בשיטת הרמב"ם. ע"ש. וראה עוד שם שהביאו את דברי הרב צמח צדק החדש בתשובה (סי' כו) ששם כתב דמהב"ש משמע דרוב הפוסקים חולקים על הרמב"ם וס"ל דתצא, וזה היפך מדברי הרב עצי ארזים. ע"ש.

והנה לפי מה שאמרנו בס"ד לעיל דכנראה שמרן ז"ל ראה ג"כ תשובה זו דהרשב"א (כלומר התשובה דח"ז סי' שיא), ועליה רמז בדבריו בב"י שם (סי' ט) במש"כ בענין זה דהרשב"א ס"ל כמ"ד דמזל גורם וכתב "וכ"כ בתשובות הרשב"א", והיינו דמלבד התשובה דח"ג ותשובות המיוחסות שהזכירם מרן קודם לכן. וממילא לפ"ז אולי יש לבאר דהא דמרן ז"ל בריש דבריו בב"י (שם) כשהביא פלוגתא דהרמב"ם והרא"ש הנ"ל והביא גם את ב' תשובות הרשב"א דח"ג סי' שסד ותשובות המיוחסות סי' קכא ששם מבואר דהרשב"א מקשה ומעיר על שיטת הרמב"ם במאי דס"ל דאם עברה ונשאת דלא תצא, ולא כתב להעיר ע"ז כלום מתשובת הרשב"א הזאת דחלק ז' שיש ממנה איזה סתירה לתשובות הרשב"א הנ"ל, אפשר לומר דמרן ז"ל לא ראה בזה איזה סתירה, משום דכאמור אפשר לומר דבאמת אע"ג דבתשובה דחלק ז' הביא הרשב"א את דעת הרמב"ם בסתם ולא העיר עליו כלום, אין מכאן שום הוכחה דהכי ס"ל, שהרי לא סיים שם בדבריו אחר שהביא את דעת הרמב"ם לומר בלשון "וכן עיקר" או "וכן נראה" וכל כיו"ב לשון המורה שדעתו מסכמת עם דעתו זו של הרמב"ם, ודבריו עדיין סתומים הם, אמנם אע"ג שסתומים הם בתשובה הנ"ל דחלק ז' עשירים ומאושרים הם במקום אחר בתשובה דחלק ג' ותשובות המיוחסות דחזינן התם דשפך הרשב"א סוללה על דעתו זו של הרמב"ם ז"ל במאי דס"ל דאם נשאת לא תצא, וש"מ דאין דעתו מסכמת בזה לדעת הרמב"ם, וממילא מאי דשתיק הרשב"א בתשובותו בחלק ז' כשהביא שם את דעת הרמב"ם לאו משום דאודויי אודיי ליה. [ובפרט שכן הוא דרכו בכמה מקומות כיו"ב עי' להג"ר משה מאזוז בספרו שם משה ח"א (סימן י, דף י ע"ג) שכתב, "והרשב"א דבריו עניים במקום אחד ועשירים במקומות אחרים כדרך רבותינו בעלי התוספות ז"ל". עכ"ל. ע"ש. וראה בזה גם בס' ברית יעקב (סי' לא אות א). ע"ש]. ועל כן י"ל דכשהביא מרן פלוגתא דהרמב"ם והרא"ש בענין אם נשאת תצא, ציין סמוך לזה רק את תשובות הרשב"א דח"ג ותשובות המיוחסות, משום דהתם מפורש להדיא בדברי הרשב"א דאין דעתו מסכמת עם הרמב"ם בענין זה, ומרן ז"ל לא ראה מזה סתירה לדברי הרשב"א בתשובותיו בח"ז, משום דכאמור שמא עלה על ליבו הטהור לומר דאין מזה שום סתירה כי התם בח"ז דבריו סתומים ואין מזה שום הכרע דמסכים עם הרמב"ם שהרי לא ציין עליו דכן עיקר כדעתו, וממילא יש לנו לתפוס בדעתו כאשר מפורש ביתר שאת בתשובות הנ"ל דחזינן התם דפליג על הרמב"ם, ולפרש לפ"ז גם את דברי הרשב"א בתשובתו בחלק ז', דילמד סתום מן המפורש. וק"ל.

הן אמת דהנה מרן ז"ל בב"י הזכיר תיכף ומיד בדסמיך ליה את דברי הריב"ש בתשובה, ותורף לשון דברי הריב"ש הללו שהזכירם מרן נראה דהוא תשובת הריב"ש הנ"ל (סימן רמא), שהרי כתב שם מרן, והריב"ש כתב שדעת הרמב"ם נכון והביא סעד לדבריו וכתב דאפילו אם התרו בו ב"ד והמרה את פיהם אין כופין להוציא וכו'. ומש"כ מרן בשמו שכתב "דדעת הרמב"ם נכון" וכו' - הוא בתשובה הנ"ל דסי' רמא, ומש"כ "דאפילו התרו בו ב"ד אין כופין להוציא" וכו' - הוא בסי' רמב דסמיך ליה. וכן עוד הביא מרן שם (בסוף הסימן) את דברי הריב"ש שאם מת במגפה וכו' - והוא תשובת הריב"ש שם בסימן רמג. וא"כ יוצא דמרן ראה והזכיר את תשובת הריב"ש הזו (דסימן רמא) ואת התשובות הסמוכות לו, וא"כ בודאי דראה נמי את מש"כ הריב"ש בסוף סימן רמא הנז' דהרשב"א ס"ל כהרמב"ם והיינו בענין קטלנית דאם נשאת דלא תצא, [וראה בס' נר מצוה (כללי הפוסקים אות קצד) שכתב שם, פוסק שהיה בידו ספר של ראשון אין לומר שלא ראה את דבריו, ומכל שכן מרן ז"ל. עכ"ד. יעו"ש. וראה גם בשו"ת ימי יוסף בתרא (חחו"מ סי' יז דף שטז) שכתב שם, איך נוכל להאמין לומר שמרן ז"ל כותב ולא יראה דברי הרא"ש שהוא אחד מעמודי ההוראה, דאפילו בסתם חכם ופוסק ודאי פותח ורואה מה שכתב הרא"ש, וכ"ש גדול אדונינו מרן ז"ל שכל דברי התלמוד והפוסקים הראשונים כהרא"ש כמאן דמנחיה בכיסתיה. וכן מבואר עוד כיו"ב בדבריו שם (חיו"ד סי' ח דף קלה) שכתב שם, בודאי מרן ז"ל נהירין ליה דברי התלמוד, וכל הפוסקים הראשונים כמאן דמנחן ליה בכיסתיה דמי. יעו"ש. וראה גם בשו"ת תועפות ראם (חאו"ח סי' לב) שכתב שם, מרן הבית יוסף אין דוגמתו וכל התלמוד והפוסקים לוטה בעין שכלו. יעו"ש. וראה עוד מה שהאריך בזה בס' ברית יעקב (סי' מא עמוד שיב). יעו"ש. ובודאי וכל שכן הוא דכל כה"ג שמרן ז"ל ראה את דברי הריב"ש בסמוך ונראה ובפרט שהוא באותו סימן בודאי ובודאי דראה ראה הדק היטב את כל דבריו מרישא ועד סיפא וצפה עליהם בעין קודשו עין הבדולח. וזה פשוט וברור].
למטה