*
* * *
* * *
* * *
* * *
* * *
* *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
ג - אה"ע, מילואים סימן ט עמוד רלט ד"ה נמצינו
מה שהבאנו בשם המבי"ט דכל
שלא עבר ממיתת הבעל או האשה כ"ד שעות וקם דאין צריך
קידושין שוב. עי' בזוה"ק פר'
פנחס (דף קיז ע"א) דאיתא התם: רבי שמעון הוה יתיב
ולעי בפרשתא דא, אתא לקמיה ר' אלעזר
בריה, א"ל נדב ואביהוא מאי עבידתייהו בפנחס
אי לא הוה פנחס בעלמא כד מיתו
ובתר אתא לעלמא ואשלים דוכתייהו שפיר, אבל פנחס
בעלמא הוה ונשמתיה ביה בקיומא קאי,
א"ל ברי רזא עלאה הכי והכי הוא דבשעתא
דאסתלקו מן עלמא לא הוו מתטמרן
תחות גדפי טנרא קדישא, מ"ט בגין דכתיב (במדבר ג)
"ובנים לא היו להם" דאזעירו דיוקנא דמלכא [מיעטו
הדמות שלא עסקו בפו"ר] דהא
אינון לא אתחזון לשמשא בכהונא רבה,
בשעתא דקני פנחס על ברית קדישא ועאל בגו כמה
אוכלוסין וסליק לון לגייפין על
רומחא לעיניהון דכל ישראל, כד חמא שבטא דשמעון
בכמה אכלוסין דאתו לגביה פרחא
נשמתיה מניה ותרין נשמתין דהוו ערטיראין בלא דוכתא
אתקריבו בה ואתכלילו כחדא ואתהדרת
נשמתיה כלילא רוחא דאתכליל בתרין רוחין
ואתתקפו ביה כדין רווח דוכתייהו
למיהוי כהנא מה דלא אתחזי מן קדמת דנא וכו'.
ע"ש. וא"כ חזינן מהכי
דנשמתו של פינחס פרחה בשעה שבא להרוג את זמרי וחזרה אליו
נשמתו שוב, ולא מצינו שהוצרך לקדש
שוב את אשתו, וי"ל דהיינו כיון שחזרה אליו
בתוך זמן מועט. וראה גם בביאור
מתנות כהונה במדבר רבה (ריש פרשת פנחס ד"ה שעדיין
הוא) שכתב שם בין בתרי אמרותיו וז"ל:
ובמאמר התחייה להרמב"ם מצאתי וז"ל ואמרו
במדרש כי כשבאו עליו [על פינחס] להרגו
פרחה נשמתו מפחדם ונשאר כמת והניחוהו,
ונפשות נדב ואביהוא שהיו עדיין
משוטטות שם הרגישו בדבר והחזירו לו נפשו בעודו חם
וחיה ואחר שיצתה נשמתו הרי קבל
דינו מגזירת אדם וע"כ היה ראוי שלא ימות עוד.
ע"ש. וא"כ לפי דברים
אלה אכן מבואר דנפשו חזרה אליו בעודו חם, וא"כ הוי בפשטות
תוך כ"ד שכאמור לעיל אמרינן
דכל כי הא לא חשיב מת שאשתו נפקעה ממנו. וק"ל.
ואגב אורחיה יש לעורר בזה כי הנה
חזינן הכא דהרב מתנות כהונה מביא דברים בשם
הרמב"ם באגרת התחיה שהם
כתובים בזוה"ק הנ"ל, וכבר כתבנו בזה בכמה מקומות שהרמב"ם
לא ראה את ספר הזוה"ק, וכמ"ש
נמי רבינו מהרח"ו בשער הגלגולים (עמוד יז) בשם
רבינו האר"י ז"ל דרבינו
הרמב"ם לא ראה את ספר הזוה"ק וביאר טעמם של דברים כיון
דהוא מפאה שמאלה וכו'. יעו"ש.
ברם הנה ראיתי בהגהות שארית ציון ע"ס שם הגדולים
ח"א (מערכת מ אות עט) שכתב
שם דהרמב"ם אכן עסק בסוף ימיו בקבלה וכו', והמשיך
וכתב: והנה אנהגך אביאך למ"ש
המ"כ בפי' הרבות ר"פ פנחס בשם הרמב"ם באגרת התחיה
בשם מדרש וז"ל כשבאו אל פנחס
להרגו פרחה נשמתו ונשאר כמת והניחוהו ונפשות נדב
ואביהוא שהיו עדיין משוטטטות שם
היה ראוי שלא ימות עוד ע"ש, הרי יש להוכיח מזה
דהיה מצוי להרמב"ם ז"ל
גם מגילת סתרים מכתבי הזוה"ק דהרי כלשון הזה איתא להדיא
שם [בזוה"ק] ר"פ ולכך
כתיבה גביה בן אהרן הכהן. עכ"ד. ע"ש. ומבואר מהכי דאדרבה
מזה רוצים להביא ראיה דבסוף ימיו
ראה הרמב"ם את הזוה"ק. ועוד צ"ע בזה. ומ"מ מעצם
דברי הזוה"ק איכא ראיה נמי
לדברינו האמורים דכל שמת וקם לתחיה אין צריך לעשות
קידושין חדשים.
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi