*
* * *
* * *
* * *
* * *
* * *
* *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
ג - אה"ע, מילואים סימן ט עמוד רלב ד"ה אלא
הנה מה שהבאנו להעיר על הא דביארו
המפרשים בירושלמי שאע"פ שהמת קם לתחיה אשתו
צריכה יבום כיון שסו"ס היה
מת וכו'. וכתבנו להעיר מדברי הזוה"ק שמהתם מבואר
דענין היבום הוא להביא את נשמת
הנפטר שוב לעוה"ז, וא"כ עתה הרי הוא כבר קם לתחיה
מאליו וכו', וכתבנו ליישב דשמא י"ל
שכיון שמת אע"פ שקם לתחיה נפש אחרת באה עימו
והראשונה נשארה כמות שהיא בחסרונה,
וע"כ צריך לעשות את היבום להשיב את הנפש
שאינה מתוקנת וכו'. עי' לרבינו
מהרח"ו בשער הגלגולים (הקדמה ה ד"ה הנה לפעמים
וכו') שכתב שם: הנה לפעמים יארע
כי אע"פ שיהיה באדם נפש אחת טהורה ועליונה יבוא
איזה פעם לידי כעס ואז תצא ממנה
ותכנס במקומה נפש אחרת גרועה, או ג"כ יחלה האדם
איזה חולי גדול ואז תתחלף נפשו
בנפש אחרת, או יארע לו חולי הנופל להנכפה ותתחלף
נפשו ותלך באיש אחר ותכנס בו נפש
אחרת וכו'. ע"ש. ובס"ד חזינן מדברים אלה כאשר
אמרנו דאכן הכי הוי דלעיתים ע"י
חולי וכיו"ב תצא הנפש ותתחלף לאחרת. ודו"ק.
וק"ל.
[ולכאורה יש להביא להכי סמך נמי מדברי הזוה"ק, עי' בזוה"ק
פר' פנחס (דף קיז ע"א)
דאיתא התם: רבי שמעון הוה יתיב
ולעי בפרשתא דא, אתא לקמיה ר' אלעזר בריה, א"ל
נדב ואביהוא מאי עבידתייהו בפנחס
אי לא הוה פנחס בעלמא כד מיתו ובתר אתא לעלמא
ואשלים דוכתייהו שפיר, אבל פנחס
בעלמא הוה ונשמתיה ביה בקיומא קאי, א"ל ברי רזא
עלאה הכי והכי הוא דבשעתא דאסתלקו
מן עלמא לא הוו מתטמרן תחות גדפי טנרא קדישא,
מ"ט בגין דכתיב (במדבר ג)
"ובנים לא היו להם" דאזעירו דיוקנא דמלכא [מיעטו הדמות
שלא עסקו בפו"ר] דהא אינון
לא אתחזון לשמשא בכהונא רבה, בשעתא דקני פנחס על ברית
קדישא ועאל בגו כמה אוכלוסין
וסליק לון לגייפין על רומחא לעיניהון דכל ישראל, כד
חמא שבטא דשמעון בכמה אכלוסין
דאתו לגביה פרחא נשמתיה מניה, ותרין נשמתין דהוו
ערטיראין בלא דוכתא אתקריבו בה
ואתכלילו כחדא ואתהדרת נשמתיה כלילא רוחא דאתכליל
בתרין רוחין ואתתקפו ביה כדין
רווח דוכתייהו למיהוי כהנא מה דלא אתחזי מן קדמת
דנא וכו'. ע"ש. וא"כ
חזינן מהכי דנשמתו של פינחס פרחה בשעה שבא להרוג את זמרי
וחזרה אליו נשמתו שוב עם נשמות
אחרות. וראה היטב גם בביאור מתנות כהונה במדבר
רבה (ריש פרשת פנחס ד"ה
שעדיין הוא). יעו"ש. וי"ל].
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi