*
* * *
* * *
* * *
* * *
* * *
* *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
ג - אה"ע, מילואים סימן ט עמוד רכד ד"ה ועיין
מה שהבאנו דברי התוס' בב"מ (קיד
ע"ב) שכתבו לתרץ הקושיא איך החיה אליהו את בנה
של הצורפית הא כהן הוה, די"ל
כיון שברור לו שיחייהו לכך היה מותר משום פקוח נפש,
ועמדנו בדברי התוס' הללו מדוע היו
צריכים לומר שברור לו היה שיחייהו וכו'. והלום
ראיתי להגאון הנצי"ב בהעמק
שאלה פר' וזאת הברכה (שאילתא קסז אות יז דף שו ע"ב)
שעמד לבאר שם בענין הא דדרשו חז"ל
בגמ' יומא (פה ע"ב) בענין פיקוח נפש דרוחה את
השבת ומחללין על כך את השבת, וכן
עושים נמי בשאר איסורים להציל הנפש, דאמרינן
חלל עליו שבת אחת כדי שישמור
שבתות הרבה, והקשתה הגמ' אשכחן ודאי ספק מנלן,
ותירצה שנאמר "וחי בהם ולא
שימות בהם". והנה יש מהראשונים שהביאו בזה את הלימוד
דילפינן ליה מקרא "אשר יעשה
אותם האדם וחי בהם" ולא שימות בהם, ויש כתבו את
הלימוד מ "ושמרו בנ"י
את השבת" חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, והנפק"מ
בזה הוא גבי חילול שבת על עובר
שנולד, דלראשונים שלומדים דעיקר הדרשה הוא משום
"אשר יעשה אותם האדם" וגו', א"כ י"ל
דעובר אינו בכלל אדם ולכן אין מחללין, אבל
ללומדים מטעמא דחלל עליו שבת אחת
וכו' עובר נמי בכלל טעם זה הוא ומחללין. אבל
איכא בהכי גם לאידך גיסא דללומדים
מהענין חלל עליו שבת אחת וכו' היינו דוקא
בודאי יחיה אבל בספק לא, כדאשכחן
שהקשה רבא על לימוד זה אשכחן ודאי ספק מנלן,
ומשו"ה רק על ודאי מחללין
אבל בספק לא. אבל ללומדים אשר יעשה אותם וגו' הוא אף
בספק כמסקנת הגמרא. וממילא נמי
משו"ה כתבו התוס' דבב"מ הנ"ל גבי בן הצורפית
שודאי היה לאליהו שיחייהו והיינו
משום דהתם הרי היה מת ואינו בכלל אדם, ואין
מחללין עליו את השבת אלא משום "ושמרו
בנ"י את השבת" מוטב שיחלל שבת אחת וכו',
וממילא אם ההיתר לעבור שם באיסור [של
טומאת מת לכהן] הוה משום לימוד זה, הרי
כאמור זה דוקא בודאי ולא בספק, ולכן
כתבו דהוה לו ודאי שיוכל להחיותו. עכ"ד.
ע"ש. ודפח"ח. [ומכלל
דברים אלה יש לציין על מה שעמדנו להסתפק בשו"ת עטרת פז ח"א
חיו"ד (סי' יב עמוד שמה) בענין
הדרשה דחלל עליו שבת אחת כדי שישמור הרבה וכו',
אם נקטינן הכי גם גבי שאר מצות
דיהיה מותר לבטל המצוה פעם אחת כרי שיוכל לקיימה
הרבה בפעמים אחרות. יעו"ש. והכא
לפי ביאור דברי הנצי"ב שמבאר בתוס' דאליהו נטמא
לבן הצרפית להחיותו משום טעמא
דחלל עליו שבת אחת וכו', כלומר דנטמא לו ועבר
באיסור אחד כדי להחיותו שבן
הצרפית הזה יקיים מצוות הרבה כשיקום. ממילא עולה
ומתבאר דדרשינן לדרשה זו ויחס זה
גם בשאר המצוות, דמוטב לעבור באיסור אחד או על
מצוה אחת כדי שיוכל לקיים עוד
מצוות. אולם האמת דעדיין י"ל דהוא דוקא גבי פיקוח
נפש שימות לגמרי, אבל זה עוד לא
ברור לנו שיהיה מותר לעבור על מצוה כדי לאפשר
לקיים עוד מצוות שלא במקום פיקוח
נפש. וק"ל.
וראה גם בשו"ת חתם סופר חלק
יו"ד (סימן רמה) שכתב שם: והנה לשון הרמב"ם ספ"א
ממילה יהיב טעמא דפ"נ דוחה
מילה משום דאפשר למול אחר זמן וא"א להחזיר נפש אחת
מישראל אחר זמן, משמע אי לא היה
אפשר למול אח"ז לא היה פ"נ דוחה מילה, ואם זה
הטעם אמת הרי מבואר דע"כ צ"ל
שיש תקוה למי שמתו אחיו מחמת מילה שימול אחר זמן
דאל"ה ימול וימות ולא יבטל
מילה ממנו, אלא שהדבר צע"ג מנ"ל לרמב"ם להמציא טעם זה
ומה צריך להטעם הרי פקוח נפש דוחה
כל התורה כולה חוץ מג' עבירות כידוע, והנה בפ'
יוה"כ איכא מאן דיליף פ"נ
דוחה את השבת מ "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את
השבת" חלל עליו שבת א' שישמור
שבתות הרבה, מלשון זה הקרא משמע דוקא כדי לשמור
שבתות הרבה ניתן שבת לדחות ולא
לעשות מצות אחרות הרבה, ולא ניתן שבת לדחות כדי
שיניח תפילין הרבה וכרומה, אלא
שבת נדחה מפני שבתות הרבה, כדכתיב "לעשות את
השבת" ומיניה ילפינן לכל
מצות שבתורה שנידחית פעם אחת כדי שישמור אותה מצוה
בעצמה כמה פעמים ולא שישמור מצות
אחרות, אלא באותה מצוה עצמה ישמור כמה פעמים,
והנה אם נילף מזה ג"כ שפיקוח
נפש דוחה מילה ע"כ ג"כ נימא הכי שידחה מילתו על זמן
מה כדי שיהיה נימול בשום פעם כל
ימי חייו, אבל אי אין לו תקוה להמול עוד אמאי
נדחה מילה אפילו שעה אחת, נמצא
לאותו מ"ד דברי רמב"ם מוכרחים. אלא דהש"ס שם מסיק
כדשמואל מ "וחי בהם" וכן
כ' רמב"ם בעצמו פ"ב משבת ע"ש, ובמק"א הארכתי דתרווייהו
צריכי ואין כאן מקומו. עכ"ד
החת"ס. ע"ש. וא"כ חזינן מדבריו אלה של החת"ס דאכן
ס"ל שענין זה דאמרינן חלל
עליו שבת אחד וכו' הוא בכל המצוות דאמרינן שיבטל המצוה
פעם אחת כדי שישמור אותה מצוה כמה
פעמים. וראה עוד גם בשו"ת זכרון בספר (סימן א)
מה שעמד לדון שם באדם עובר אורח
שיש לו זוג תפילין אחד, ועבר אצל בני אדם שלא
נמצא אצלם תפילין וגם לא ימצאו
בהקדם, האם עדיף שיתן להם את התפילין שלו שיקיימו
בה מצוה זו לזמן רב, אע"פ
שהוא יפסיד המצוה לכמה ימים עד שישיג לעצמו תפילין
חדשות. ע"ש. וראה גם בשו"ת
משפט כהן (עניני א"י סימן קמח), ובשו"ת שרידי אש חלק
ג (סימן קכז ד"ה אגב). ע"ש.
ואכמ"ל].
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi