למעלה
ד) אולם האמת היא דאע"ג שמדברי הראשונים הנ"ל מצינו שדבר זה פשיטא להו שאע"פ שלא הוציא הולד את ראשו חוץ לאויר העולם דחשיב כילוד, הנה לענין הלכה איכא בדבר זה פלוגתא דרבוותא, ורבים מהאחרונים ישבו על מדוכה זו אם אכן כך הוי דינא דמיד כשיוציא הולד את ראשו חוץ לבין השינים הוי כילוד, או לא חשיב כילוד אלא רק עד שיוציא את ראשו לאויר העולם. דהנה הגאון בעל הסדרי טהרה בהל' נדה (סי' קצד סקכ"ו) האריך והרחיב בזה, והביא שם את דברי שו"ת דרכי נועם שפלפל מהו פרוזדור, האם הוא כל אותו מקום שמצואר הרחם עד שפת הערוה, וחוץ לפרוזדור הוי שיצא לגמרי לאויר העולם, או שפרוזדור הוא עד בין השינים, וחוץ לפרוזדור הוי שיצא חוץ לבין השינים, ואע"פ שעדין נמצא הולד בגוף האשה. והביא שם גם את דברי מהר"א הלוי (בעל הגינת ורדים) שפסק דלענין בכור לכהן ביציאת ראשו חוץ לפרוזדור שהוא חוץ לבין השינים סגי דחשיב כילוד ואע"ג שלא יצא עדיין לאויר העולם. ע"ש. וכעין זה כתב ג"כ בס' דרך פקודיך (הל' מילה) שאם אשה יולדת אינה יכולה ללכת ברגליה עד שצריכים לשאת אותה, נקרא שיצא ראשו של העובר חוץ לפרוזדור, ויש לו דין נולד בערב שבת, אפילו אם יצא ראשו לגמרי לאויר העולם רק לאחר צאת הכוכבים, ואסור למולו בשבת. ע"ש. וראה גם לגאון יעב"ץ במגדל עוז (בריכה עליונה נחל ז אות ט) שהביא שם את אשר נדפס בקונטרס "מלחמת מצוה" (מבנו של הרב דרכי נועם) לברר מהו פרוזדור ונ"מ מתי חשיב ילוד, האם בעינן שיצא לגמרי לאויר העולם, או אפילו כשהעובר עדין בגוף אימו חשיב כילוד כל שהוציא ראשו לבית החיצון. וסוף דבר הביא שם דמחבר הקונטרס הנ"ל כתב בענין אשה המקשה ללדת בערב שבת והולד לא יצא לאויר העולם רק בליל שבת, דיש לחוש שמא הולד הוציא כבר את ראשו מבין השינים בערב שבת ודינו כנולד בערב שבת, ולכן אין למול אותו ביום שבת. אולם הגאון יעב"ץ שם חלק עליו וכתב דלא היא ולא הוי כילוד אלא עד שיוציא ראשו לגמרי לאויר העולם. ע"ש. ובאמת גם הסדרי טהרה (הנ"ל) העלה הכי בסוף דבריו אחר שעמד להעיר על דברי מהר"א הלוי דלא הוי כילוד אלא עד שיצא לאויר העולם. ע"ש.

וגם בשו"ת פנים מאירות (ח"א סי' ז) הביא את דברי הדרכי נועם הנ"ל והאריך לפלפל בדבריו ובסוף העלה דרק עד שיצא לאויר העולם חשיב הולד כילוד. ע"ש. וכן הוא נמי דעת מהרא"ל צינץ בשו"ת משיבת נפש (חיו"ד סי' כב), וכן העלה גם בשו"ת חלקת יואב (סי' כו) דלא הוי כילוד אלא עד שיצא לאויר העולם. ע"ש. ושו"ר בס' בדי השולחן (סי' קצד בציונים אות קלא) שהביא שם דכן הוא נמי דעת מהר"י הלוי ומהר"ם בן חביב דחוץ לפרוזדור היינו שיצא הולד לגמרי לאויר העולם, וכתב שם דכן מתבאר ג"כ מדברי האור זרוע בהל' מילה (סי' קג) דלא הוי כילוד עד שיוציא הולד את ראשו לאויר העולם. ע"ש. והלום ראיתי ג"כ בפתחי תשובה הל' מילה (סי' רסו סק"ח) שהביא שם את דברי הלבושי שרד שכתב בשם מהרי"ע דהוצאת הראש חוץ לפרוזדור היינו עד שיוציא את ראשו לאויר העולם, ולא די שיוציא את ראשו לבית החיצון. ע"ש. וראה גם במש"כ בזה בשיעור שבט הלוי על הל' נדה הנדפ"מ (סי' קצד ס"י אות ב). ע"ש. וע"ע היטב בחתם סופר בחידושיו למס' נדה (מב ע"ב) שמתורף דבריו מתבאר דאע"פ שלא הוציא ראשו לאויר העולם הוי כילוד דהוציא ראשו חוץ לפרוזדור היינו מחוץ למקור אל צואר הרחם. ע"ש.

ולפי דברינו הנ"ל מתבאר שדבר זה אשר נחלקו בו האחרונים הוא פלוגתא דהראשונים שלדעת רש"י, התוס' בנדה בתרוץ קמא, הרשב"ץ, הרמב"ן, הריטב"א, המאירי, התוס' רי"ד, הר"א, ורבינו ירוחם (לפי ביאור הבדה"ש) מיד כשיוציא הולד את ראשו לבית החיצון הוי כילוד. ולעומת זה לפי התוס' במסכת בכורות ובחולין, ולפי תרוצם השני במס' נדה, וכן לפי דעת האור זרוע רק עד שהולד יצא לגמרי לאויר העולם חשיב כילוד. אבל דעת רוב האחרונים נראה נוטה דלא חשיב כנולד אלא רק עד שיצא לגמרי לאויר עולם, וכן עיקר. [ובאמת שבענין זה דמתי חשיב כילוד תלויים עוד כמה הלכתא גבירתא בענין זמן המילה עי' שו"ע יו"ד (סי' רסב סעיף ד, וסי' רסו ס"ט), וכן בענין טומאת לידה עי' שו"ע יו"ד (סי' קצד ס"י), וכן בענין חיוב בכורה כנידון דידן וכדו']. ושו"ר אחר זמן למו"ר שליט"א כשיצא לאור עולם ספרו הבהיר טהרת הבית ח"ב ומצאתי בס"ד (בעמוד עז) שג"כ עמד לברר דין זה מאימתי הוי כנולד ונשא ונתן בדברי רבנן קדישי הנ"ל שהזכרנו בדברינו, ואגב אורחיה עמד להעיר בדברי החת"ס הנ"ל (בחידושיו למס' נדה) שמתבאר מהתם דאף שלא הוציא ראשו לאויר העולם הוי כילוד, דהנה מתשובותיו חיו"ד (סי' קסז) עולה דלא הוי כילוד אלא עד שיוציא ראשו לאויר העולם. ועכ"פ לעיקר דינא העלה שם מו"ר שליט"א כדעת רוב בנין ורוב מנין דהפוסקים שחלקו על מהר"א הלוי והסכימו עם מהר"ם בן חביב ומהר"י הלוי דלא הוי נולד אלא רק עד שיוציא את ראשו לאויר העולם, ושגם רבינו החיד"א בברכ"י יו"ד (סי' רסו סק"ה) כתב שמלבד כל הני רבנן דמצינו שהם חולקים על מהר"א הלוי הנה יש בידו קונטריסים בכתב יד מגדולי רבני הדור של מהר"א הלוי שכולם חלקו עליו, וכאמור כן העלה שם מו"ר שליט"א במסקנא דלא הוי כילוד אלא עד שיצא לאויר העולם, והוסיף דסומכים ע"ז גם לגבי מילה בשבת שכל שלא הוציא הולד את ראשו חוץ לאויר העולם עד שבת חשיב כנולד בשבת ומלין אותו בשבת. ע"ש.
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi