למעלה
ב) והנה בענין ארון הקודש אשר
ספרי התורה מונחים בו, מצינו דכתב מרן בשו"ע או"ח (סי' קנד ס"ג) תשמישי
קדושה כגון תיק של ספרים ומזוזות ורצועות תפילין וארגז שנותנים בו ס"ת או
חומש וכסא שנותנין עליו ס"ת ווילון שתולין לפני ההיכל יש בהם קדושה וצריך
לגונזן. והוסיף ע"ז הרמ"א, יש אומרים דלא מקרי ארון הקודש אלא אם הוא
כמין ארגז שאינו עשוי רק לכבוד התורה, אבל ארון הבנוי בחומה הנעשה לשמירה לא מקרי
תשמיש קדושה וכ"ש אם הספרים מתקלקלים בו דמותר ליטלן משם. ע"כ. [אמנם
דדברי הרמ"א הללו נמצאים בדפוסים שלפנינו שם בסעיף א' אבל באמת מקומם צריך
להיות בסעיף ג' על דברי מרן וכמ"ש כן הרב כה"ח שם סק"ו בשם
האחרונים. וזה פשוט. והאחרונים נוקטים בזה דהרמ"א לא חולק כאן על מרן אלא בא
לפרש דבריו, וראה נמי בשתילי זתים שהביא את דברי הרמ"א הללו (שם ס"ג) וכבר
הבאנו (לעיל בהערה ד) את דבריו של השת"ז בהקדמתו שאין הוא מביא בשו"ע
שלו את דברי הרמ"א אלא רק מה שאינו חולק על מרן אלא רק מפרש את דבריון. ומדברי
מרן הללו מתבאר דס"ל כי הארון אשר מונחים בו ספרי התורה דינו כתשמיש קדושה, והוא
ע"פ הגמ' במגילה (כו ע"ב) דאמרינן התם, אמר רבא האי זבילי (כמין דלוסקמא
- רש"י) דחומשי וקמטרי (ארגז - רש"י) דספרי תשמישי קדושה נינהו ונגנזין.
וממילא לפ"ז יוצא לכאורה, דקדושתו של ארון הקודש חמורה יותר מביהכ"נ, שהרי
בענין ביהכ"נ מצינו דשיטת הרמב"ן בחי' למגילה (כה ע"ב) היא, דביהכ"נ
יש לו דין תשמיש מצוה כמו סוכה ולולב שאין בהם קדושה אלא בזמן תשמישם למצוה דוקא, ולכן
כשבני העיר יותר אינם רוצים בביהכ"נ זה, הרי הוא כשאר תשמישי מצוה שנזרקין
אחר תשמישם, והובאו דברי הרמב"ן ג"כ בר"ן מגילה (שם), וכן הוא ג"כ
דעת הרשב"א והריטב"א במגילה (שם). ע"ש. ועי' בשו"ת אמרי אש (ח"א
סי' ח) שביאר באורך את שיטת
הרמב"ן בזה דס"ל דביהכ"נ
תשמיש מצוה מקרי. ע"ש. ואיברא דכבר הביא לבאר כן את שיטת הרמב"ם מהר"י
בי רב בתשובותיו ((סימן ה) וכמו שהביא כן בשמו הגאון אור היר"ח בס' חקרי לב (ריש
חאו"ח דף ז). ע"ש. וכ"כ לבאר בדבריו גם בשו"ת דברי חיים מצאנז
(ח"א סי' ג). ע"ש. וראה גם בשו"ת רב פעלים להגרי"ח ח"ב (חאו"ח
סוס"י כ) ד"ה איברא, מש"כ בדברי הרמב"ן הללו. ע"ש. אולם
לעומת זה תשמישי קדושה, כענין ארון הקודש הנ"ל צריך לגונזן (כדין כל תשמישי
קדושה שהן נגנזין וכמבואר בשו"ע או"ח סי' קנד ס"ד). וא"כ י"ל
דאין דומה דין היכל הקודש דחמיר לענין בנין ביהכ"נ.
הן אמת דלעומת המתבאר מדברי הרמב"ן
הללו, חזינן כבר לעיל את דברי הראשונים דס"ל דקדושת ביהכ"נ הוי נמי
מדאוריתא שכן הוא דעת הרא"ם ביראים השלם (סי' קד, וסי' תט), ושכן אפשר לבאר
נמי בשיטת הרמב"ם בספר המצוות (מצוה ל"ת סה) ובמנין המצוות (שם), וראה
גם בשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' י) שהאריך לפלפל בזה שכן הוא דעת עוד
ראשונים דס"ל דקדושת ביהכ"נ הוי דאורייתא. יעו"ש. וראה בזה גם בשד"ח
בכללים (מערכת ב אות מג) ובפאת השדה (שם סימן ג) ובאנצ"ת (עמוד קצד). יעו"ש.
ואמנם איכא דס"ל דקדושתו מדרבנן וכנ"ל וראה גם באשכול הנ"ל (הל' ביהכ"נ
עמוד 55) שכתב, השוו חכמים קדושתו [של ביהכ"נ] למקדש וכו' משמע דהוי מדרבנן. ע"ש.
וכבר האריכו האחרונים לדון בענין זה דקדושת ביהכ"נ האם הוי דאורייתא או דרבנן
עי' בשו"ת רב פעלים ח"ב (חיו"ד סימן כ) ובשו"ת תורת חסד
מלובלין ח"א (חאו"ח סימן ד) ועוד. [ונ"מ בכל זה גם לגבי ענין מכירת
ביהכ"נ דצריך להפקיע את קדושתו וכו', עי' היטב בשו"ת חת"ס חאו"ח
(סי' לח), ובשו"ת אבני נזר חאו"ח (סי' לד), ובאצנ"ת ח"ג (דף ר
ע"ב). ע"ש]. וא"כ לסוברים דקדושת ביהכ"נ הוי מדאוריתא, שוב
אפשר לומר דדין ההיכל ודין ביהכ"נ שווים הם.
אולם מ"מ כל כי הא דנידון
דידן שבנין היכל הקודש הוא בנוי בקיר המזרחי של ביהכ"נ בולט כלפי חוץ, י"ל
בפשיטות דהוי כי הא דכתב הרמ"א הנ"ל בשם המרדכי והגהות אשרי (פ"ד
דמגילה) [ומקור דברי המרדכי בזה הוא מהאור זרוע הגדול הל' ביהכ"נ (סי' שפו). ע"ש],
דהני מילי דארון הקודש חשיב תשמיש קדושה דוקא בארגז שאינו עשוי אלא לכבוד ולא
לשמירה, אבל ארון הבנוי בחומה לשמירה הוא עשוי ולית ליה דין תשמיש קדושה וכדאמר
רבא התם בגמ' דמגילה דהני זבילי דחומשי וכו' מהו דתימא הני לאו לכבוד עבידי אלא
לנטורי בעלמא וכאנדורא בעלמא דמיא קמ"ל, פי' קמ"ל דלאו לנטורי עביד אלא
לכבוד, הא למדת דכל היכא דלנטורי עבידי לית ביה משום תשמיש קדושה, וממילא לגבי
ארון העשוי בכותל שאינו אלא לשמירה לית ביה משום תשמיש קדושה ואינו אלא כחדר בעלמא
בביהכ"נ, וכדביאר המג"א (שם סק"ד) דכל כה"ג שהארון בנוי בחומת
הבית דינו כדין קדושת ביהכ"נ בלבד. ע"ש. [ועי' לגרי"ח
בשו"ת רב פעלים ח"ב (סי' כ ד"ה והנה בענין) שכתב לבאר שם דאין
הקובע כאן אם הוא בנוי בכותל או אם הוא תלוש אלא תלוי לשם איזה מטרה הוא עשוי אם
לשמירה או לכבוד אלא שבדרך כלל כל שהוא בנוי בחומת ביהכ"נ הרי שהוא עשוי
לשמירה, ואמנם הביא שם מדברי האחרונים דלא ס"ל הכי אלא דהכל תלוי אם הוא ארון
של בנין או תלוש. ע"ש].
וראה בכף החיים (שם סקי"א) שהוסיף
וכתב, דכל ענין זה דחשיב ארון הקודש תשמיש קדושה או לא, היינו דוקא לנוהגין שאין
עושין תיק לס"ת אלא רק עמודים וגוללין אותו במטפחת, ואחר הקריאה מצניעין אותו
בארון הקודש, אבל לנוהגים לעשות תיק לס"ת אשר הוא מצופה במשי או בכסף וזהב ע"י
מסמרים, ולא יסירו הס"ת מהתיק הנזכר אפי' בשעת הקריאה, ואחר הקריאה מניחים
אותו עם התיק בחלון שבכותל שבצד המתפללים הנקרא היכל, אותו החלון לכו"ע לא
הוי כי אם לשמירה בעלמא, וקדושתו כקדושת ביהכ"נ. ומ"ש ביו"ד (סי' רפב
סי"ב) דארון והמגדל שמניחין בו ספרי תורה אעפ"י שאין מניחין בו ס"ת
אלא כשהוא בתיק צריכין גניזה, היינו נמי לפי שפעמים מניחין בהם בלא תיק כדמשמע בב"י
שם. עכת"ד. ע"ש. (וראה גם במשנ"ב שם סק"ט. יעו"ש היטב). אולם
עי' בשו"ת רב פעלים להגרי"ח ז"ל (ח"ב חאו"ח סי' כ) שעמד
להסתפק שם בענין זה של ארון הקודש בכמה ספיקות אם חשיב תשמיש מצוה או תשמיש קדושה,
ואח"כ הביא כדברים הנ"ל של הרב כף החיים, דהיות וס"ת שלנו כולם
מונחים בתוך תיק, ואין מסירים אותם מתוך התיק להניחם ערומים בתוך ארון הקודש אפילו
רגע אחד לפ"ז לא חשיב הארון תשמיש קדושה כלל, אלא תשמיש דתשמיש, והרי ידוע
דכל שהוא תשמיש דתשמיש קדושת ביהכ"נ הוא דאית ליה. אלא שדחה שם הרב פעלים כי
לכאורה זה אינו, דהרי גם ספרי תורה של הקדמונים אע"פ שלא היו עושים להם תיקים,
היו מונחים תמיד במטפחת, וא"כ לדידהו קשיא איך אמרו דארון הוא תשמיש קדושה, אלא
מוכרח לומר כיון דהמטפחת אינה עשויה לתשמיש אלא לכבוד הס"ת, אין לה דין תשמיש
גמור שיהיה נחשב הארון תשמיש אליה אלא הארון נחשב תשמיש לס"ת עצמו, ולכן יש
לו דין תשמיש קדושה, ולכן ה"ה נמי הכא דאע"ג שעושין התיק לס"ת הוא
אינו עשוי אלא לכבוד הס"ת ולא לתשמיש, דהא עושין אותו מכסף ומהודר דנראה שהוא
עשוי לכבוד ולכן הארון נחשב תשמיש לס"ת עצמו, וגם עמד לפלפל שם בדברי מרן בב"י
יו"ד סי' רפב במש"כ בבדק הבית בשם רבינו ירוחם וכו'. יעו"ש. וכן
העלה כיו"ב גם בספרו עוד יוסף חי (פר' ויקרא אות ד). ע"ש. וחזינן הכא
דהסברא אשר רבינו הגרי"ח הארי מבבל נדחה קרי לה ואינה ישרה לפניו, רבינו הגרי"ח
סופר בכף החיים הנ"ל אימצה וחיזקה בכל ליבו, ונמצא דעמד בזה לחלוק על הרב
פעלים. [ואמנם הא דלא הזכירו הרב כף החיים להדיא וחלק עליו אין זו שאלה משום שכן
הוא דרכו בקודש לתפוס לשון נקיה, וכשבא לחלוק או להוציא מדברי איזה מהאחרונים דלא
סבירא ליה כוותיהו, אינו נוקב בשמם המפורש (ובפרט לגבי הגרי"ח בעל הבן איש חי),
אלא כותב בסתם והמבין יבין, וזהו מקום אחד מיני רבות שאוחז בו צדיק בדרך זו להבליע
בדבריו בנעימה מאי דפליג על הגרי"ח, וראה בזה גם בס' ברית יעקב (סי' מא הערה
ה). ע"ש].
וע"ע בענין זה דארון הקודש
אי חמיר מקדושת ביהכ"נ בשו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ב (סי' מז), ובשו"ת
ישכיל עבדי (חלק ח סי' ל). ע"ש. וראה גם בביאור הלכה (סי' קנד ס"ג) ד"ה
אבל ארון הבנוי וכו', שכתב שם דמדברי המאירי ורבינו ירוחם מוכח, דאפילו אם נעשה
הארון לשמירה הוא בכלל תשמיש קדושה (כי מפרשים את הסוגיא בדרך אחרת). ולפ"ז
עמד המשנ"ב להסתפק דלכאורה יוצא דאפילו כשהארון בנוי בחומת ביהכ"נ אותו
המקום הוא בכלל תשמיש קדושה, או אולי יש לומר כיון שהוא חקוק בתוך חומת הכותל
נתבטל אותו המקום לגבי שאר הכתלים, והוי כאנדורא בעלמא ואין על מקום זה כי אם
קדושת ביכ"נ. וסיים דצ"ע בזה. ע"ש. אמנם עי' בס' צדקה ומשפט (פרק
טו סקמ"ט) שכתב, כי נראה לדעתו דכל שארוה"ק עשוי כחדר קטן הבנוי בחומה
מודה המאירי שלא נתפשטה הקדושה בכל החדר הזה, ולא מיירי המאירי אלא דוקא בתיק
שאינו דומה לחדר, שבזה אף שנעשה רק
לשמירה מקרי תשמיש קדושה. וע"ע
בדבריו (שם) שעמד להסתפק בארונות הקודש שלנו הבנויים בחומה אשר הם עשויים גם לכבוד
וגם לשמירה מאי הוי דינא בהו, האם בעינן שיהיו עשויים רק לשמירה בלבד ובכה"ג
הוא דלא יקראו תשמיש קדושה. ע"ש. [ואיברא דמדברי הגרי"ח בשו"ת רב
פעלים (ח"ב חאו"ח סי' כ ד"ה והנה בענין וכו') משמע לכאורה דכל שהוא
לכבוד בלבד אז הוי תשמיש קדושה, אבל אם משתמשים בו גם לשמירה כבר לא מקרי לכבוד
ולא הוי תשמיש קדושה, שכתב שם: יש עושין מקום לס"ת לשמור אותו שם ימים ולילות
אין לזה המקום דין ארון הקודש, אבל אם עשוי לכבוד דהיינו שביום שקורין בס"ת
מוציאין הס"ת ממקום שהוא שמור שם ומניחין אותו בהיכל תוך ארגז תלוש או תוך
מגדל בנוי בכותל שיהיה מונח שם עד שיגמרו הקהל תפילת שחרית וכו' ואחר שילכו הציבור
לביתם אז יניחו הס"ת בחדר מיוחד לכל ספרי תורה שיהיו נשמרים שם, דנמצא המקום
שבהיכל הוא עשוי לכבוד הס"ת שמניחים אותו במקום מיוחד לו לכבודו עד שעת
קריאתם ולא יהיה מונח על התיבה בכדי. עכ"ד. יעו"ש בדבריו היטב. ומבואר
עולה מרישא וכן מסיפא דדבריו דאלו העושים שמניחים הס"ת יום ולילה לא ישבותו
באותו מקום ואפילו שמוציאים אותו משם גם לקריאת התורה עדיין לשמירה מקרי, ורק אם
יש להם עוד איזה היכל מיוחד שהוא לשעת הקריאה בלבד זה הארגז דוקא מקרי לכבוד. ודו"ק].
ועכ"פ לפי דברי הרב כף החיים (הנ"ל) שפיר י"ל דארונות הקודש שלנו
לית בהו דין תשמיש קדושה, כיון דכל ספרי התורה מונחים בתוך תיק וארוה"ק לא
מקרי בכה"ג תשמשי קדושה. וק"ל. (וכבר האריכו הפוסקים בענין אם מותר
להניח ס"ת פסולים בארון הקודש כיון דקדושתו גדולה, עי' בזה בב"ח או"ח
(סי' קנג), ובספר חסידים (סי' תתקלד), ובשו"ת נודע ביהודה מהדו"ק (חאו"ח
סי' ט), ובשו"ת תשובה מאהבה (ח"א סי' קה), ובשו"ת אפרקסתא דעניא (סי'
נג), ובשו"ת נפש חיה (מהדו"ק סי' ט), ובערוך השולחן להגרי"מ
עפשטיין חאו"ח (סי' קנד סי"א) ועוד. וע"פ דברי הרב כף החיים (הנ"ל)
יש צדדים להקל בזה טפי כיון דחשיב שנעשה לשמירה וקדושתו קלה. וראה בזה גם בשו"ת
מנחת חיים (ח"א סי' יח). ע"ש. ואכמ"ל בענין זה). ומעתה קמה וגם
ניצבה לפנינו מידת הדין דהיכל הקודש שבו אנו עוסקים דין קדושתו שוה לקדושת ביהכ"נ
ושתיהן שוין לטובה, וכל דינא דאיכא בביהכ"נ הוי גם בארוה"ק.
בגדרי סותר על מנת לבנות דשרי
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi