למעלה
ט. ועכ"פ על אף האי שריותא
דשרינן הכא את פתיחת הפרוכת הנ"ל אשר בפתיחתה נפרדים אותיות הוי' ב"ה,
אוזן שומעת בקרב חכמים תלין כי ראוי להזהר ולהקפיד מאד שכאשר רוקמים פסוקים על
הפרוכת המכסה את ארון הקודש, אע"ג שבעיקרו של דבר יש להתיר ענין זה של כתיבת
פסוקים שונים ע"ג הפרוכת [עי' בזה היטב בתשובת הרמב"ם בשו"ת פאר
הדור (סי' ז) שנשאל בענין ריקמת פסוק ע"ג הטלית אם איכא בהכי איסורא, והביא
שם ב' טעמים לאיסורא, אשר אינם שייכים לנידון דידן. ע"ש. וראה מש"כ לקמן
בזה בשם מהרש"ם בתשובותיו (ח"א סי' צו) שכתב נמי כיו"ב להתיר, וראה
גם בשו"ת יפה מראה (ח"א סי' יח). יעו"ש. ואכמ"ל בזהו,
מ"מ בודאי שמן הראוי להקפיד שבפסוק אשר מוזכר בו אחד מן השמות הקדושים כשם
הויה ב"ה או אלוקים וכו' שלא לכותבם בפרוש כהוייתם אלא יעשה בהם סימנא בעלמא
כגון דבמקום שם הוי' ב"ה יכתוב אות ה' ובשם אלוקי"ם יכתוב
בקו"ף במקום בה"א, וכן
ע"ז הדרך, דלמאי נצרכא שיכתוב במפורש את שמות הקודש אשר לפעמים יכולים להגיע
לידי בזיון ח"ו, עי' נפילת הפרוכת בעת החלפתה, וכן בלייתה במשך הזמן וכדו',
ואף שחששא זו היא רחוקה, די לנו שאנו מתירים את עצם כתיבת הפסוקים, אבל את שם ה'
ושאר השמות הקדושים לחומר קדושתם איכא למיחש בהו טפי אף לחששא רחוקה, ועי'
בשד"ח בכללים (מע' מ כלל יב אות ח) ד"ה עתה שלהי שנתינו וכו', שעמד שם
בענין אם נכון לתקן בסידורים לשנות את השמות הקדושים ולהדפיס ב' יודי"ן במקום
הוי"ה או שם אל כדי להקל קדושתם ולהוציאם מקדושה חמורה להצילם מבזיון וכו',
והביא שם שבאמת בשו"ת התשב"ץ (ח"א סי' ב) ובחידושי הר"ן על
מס' שבת (קטו ע"ב) מתבאר כי גם בימים הראשונים נהגו לשנות בשמות הקדושים כדי
להזהר בקדושתם, וכן מצא ג"כ במחזור ישן נושן שנדפס עוד בשנת ש"א שנדפסו
בו שינויים בשמות הקדושים, ע"ש שהאריך בזה והסכים לגאוני דורו לשנות בהדפסת
השמות הקדושים בכל מאי דאפשר, והיינו דבמקום שם המפורש שיעשו שני יודי"ן
והאל"ף למ"ד לחברם, וכן בשאר השמות הקדושים. ע"ש. וראה גם בס' קול
יעקב (סי' רעו ס"ק צב) שהביא שם את דברי הלשכת סופר (סי' יא ס"ק כח)
שכתב בענין המפות שעושים לכסות את החלות בליל שבת קודש ומדפיסים עליהם או שעושים
עליהם במעשה ריקמה את סדר הקידוש עם השמות הקדושים דיש לבטל זאת כדי שלא יגיעו
לידי בזיון. ע"ש. ואף דשם מפני האי טעמא דבזיון אין לכתוב בכלל פסוקים כיון
שאינם משתמרים וכו', מ"מ דוק מינה ואוקי באתרין, כי אע"ג שבפרוכת הקודש
לא שייך כ"כ האי טעמא דבזיון ח"ו, ולכן שרינן את כתיבת עצם הפסוקים,
מ"מ כאמור ענין שם שמים חמיר טפי, וכעין שכתב נמי הרמ"א בשו"ע
יו"ד (סו"ס רעו) דאסור לכתוב שם לכתחילה שלא בספר דיוכל לבוא לידי בזיון.
ע"ש. ומדברי השד"ח (הנ"ל) חזינן דמחמיר שאפילו בסידורים הסכים עם
גאוני דורו לתקן שלא יכתבו שם השם מפורש, וממילא על הפרוכת בודאי ראוי להזהר שלא
לכתוב שם הוי"ה ב"ה. (ובהא דכתב השד"ח דיכתבו ב' יודי"ן במקום
שם ה' דקדושתו פחות חמורה, עי' בספר חסידים (סי' תתקלה) שמבואר בדבריו דס"ל
להתיר את מחיקת ב' יודי"ן שנכתבו לרמז לשם השם, ע"ש. וע"ע בהגהות
מקור חסד (שם אות א) מש"כ בזה. ע"ש. וראה גם בביאור ברית עולם לרבינו
החיד"א בס' חסידים (שם) שציין על דברי הרדב"ז בתשובותיו (סי' רז) דמשמע
דאינו יכול למחוק, וציין שם נמי על דבריו בשיורי ברכה (יו"ד סי' רעו).
ע"ש. וראה עוד בשו"ת יחו"ד (ח"ג סי' עח) ובחלק ד (סי' נ).
ע"ש. ואכמ"ל בזה). ובפרט בפרוכת יש להזהר דלמאי צרכה כלל שיהיה כתוב שם
שמים במפורש, הרי די לחכימא ברמיז"א שיכתוב את השמות הקדושים ברמז בלבד.
וק"ל. וע"ע בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ת (חיו"ד סי' קפא),
ובס' שערים המצויינים בהלכה (ח"א סי' יג אות ה) ד"ה כתב, ובשו"ת
עולת יצחק ח"א (סי' קלד) ע"ש.
וגם עתה ראיתי בשו"ת
מהרש"ם (ח"א סי' צו) שנשאל שם אודות מנורה חדשה שהעמידוה בביהכ"נ
והגבאי מחסרון ידיעתו ציוה לאומן לעשות על פרק אחד מפרקי המנורה שיהיה חקוק עליו
שם הוי"ה ב"ה, וכן עשה, ואח"ז נתעוררו כמה אנשים שיש בזה חשש
כמבואר בס' סור מרע מהרה"ק מזידיטשוב וכו', והביא שם את דברי שו"ת מטה
יוסף ח"א (חאו"ח סי' ד) באחד שרקם על טליתו פסוקים והעלה דמותר לברך
עליו כי א"א שיבואו לידי בזיון משום שאין נכנסין בו לבית הכסא, וכתב שדין זה
מבואר בדברי הרמב"ם בתשובותיו. והרי כל טעמו של הרמב"ם שלא יגיעו
הפסוקים לידי בזיון ע"י שיכנס לביה"כ וכו', וממילא כל שלא יגיע לידי
בזיון גם הרמב"ם מודה דשרי. וא"כ מנורה שבביהכ"נ שאין בה חשש בזיון
לכו"ע י"ל דשרי. ואח"כ עמד שם על הא דהביא הרמב"ם עוד טעם
לאסור, משום דאין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בו וכו' וכהא דאמרינן ביבמות (קו
ע"ב) דמר זוטרא משרטט וכתב לפרשתא וכו', ופלפל בזה, והביא את דברי
הנמוק"י ביבמות (שם) שכתב, דאם אינו כותב לשם פרשה רק לשם ספירת דברים כשטר
חליצה, כיון דהוי מצוה שרי ואין צריך שירטוט. וה"נ אם כותב לשם זכרון מורא
שמים וכדו', דהוי ג"כ מצוה שרי, ואינו בכלל כותב מגילה לתינוק, וגם
בלא"ה כתב הש"ך סי' רפג דהמנהג לרקום פסוקים על מפות של ס"ת ואין
חוששין לאיסור זה. [והרה"ג בן המחבר הוסיף שם בסוגריים מרובעות עוד, כי הנה
הקרבן נתנאל שעל הרא"ש (פרק ב דמגילה אות טז) הביא בשם הראב"ן שכל
האיסור שלא לכתוב בלא שירטוט הוא דוקא בכותב פרשה אחת אבל בכותב ב' וג' פסוקים
שרי. ע"כ]. ועוד כתב מהרש"ם (שם) בתורף הדברים, כי אע"ג דאמרינן
בשו"ע יו"ד (סי' רעו סי"ג) דכלי שהיה כתוב עליו שם קוצץ את השם,
היינו דוקא כשכתב את שם ה' בלא צירוף של פסוק, ויש בזה ח"ו בזיון, אבל כשכותב
פסוק או שבח וכדו' ויש חיבור דברים ובניהם יש שם קדוש, אין לאסור היכא שלא יכנוס למקום
בזיון, ואין בזה חשש כלל. ע"ש בדבריו (בד"ה מכתבו וכו', ובסוד"ה
וראיתי). ונראה דעד כאן לא כתב מהרש"ם לצדד לקולא בכתיבת פסוקים עם שם הוי'
ב"ה המפורש בניהם, כל שלא יגיע לידי בזיון, דוקא כי התם שכבר עבר ונכתב, ואת
הנעשה קשה להשיב. אבל אה"נ דלכתחילה בודאי דאודויי אודיי שיש להזהר בזה להמנע
מלכתוב במפורש את השמות הקדושים בפרוכת ובשאר כלי הקודש, שכל מטרת הפסוקים לפארם
בבחינת "זה אלי ואנווהו", דלמאי נצרכא שיהיה שם הוי"ה ממש מוזכר
בהם. וק"ל. (וראה עוד בשו"ת חת"ס ח"ו (סי' ח) דעובדא הוה התם
שכתבו ע"ג קלף פסוק, "זה השער לה' צדיקים יבואו בו", ע"מ
לדבקו בפתח ביהכ"נ, וכתבו את שם השם במפורש, ואח"כ בא אפיקורוס רשע
ודיבקו בדלת ביהכ"נ, ועי"ז היה שם ה' ב"ה מחולל בבזיון, וא"א
היה להסיר את הקלף, וגם לא לקלוף את שם ה'. ועמד לדון שם אם מותר למחוק שם ה' כדי להצילו מבזיון, והתיר
ע"י גוי קטן וכו'. ע"ש. וראה עוד בדבריו בעובדא כיו"ב שנכתב שם ה'
ואח"כ בא לידי חוסר כבוד כדת מה לעשות (שם סי' ה). יעו"ש. ומזה יראה הרואה
כי בודאי יש להזהר במשנה זהירות בכל ענין זה של כתיבת שם הוי' ב"ה, ולחשוש
אפילו לחששא רחוקה).
ולכן גם כשרוצים לכתוב הפסוק
"שויתי ה' לנגדי תמיד" עם שם בן ד' אותיות הוי' ב"ה, שהוא מוסיף
ליראת שמים כשמכוין בו ג"כ עם ניקוד היראה (חיריק תחת היו"ד, שוא תחת
הה"א, קמץ תחת הוא"ו) כידוע בשם האר"י ז"ל (עי' עץ חיים שער
רוה"ק יחוד כא, וראה גם במשנ"ב סי' א סק"ג), מ"מ יש להזהר בזה
מאוד שיהיה מונח במקום מכובד ושמור מאוד, שאין בו חשש שיגיע לידי חילול שם הקודש
ח"ו. ועי' במשנ"ב (שם) שהביא את דברי התבואות שור, כמה מרורות שפך אותו
צדיק על מה שעושים כיום מנורה על קלף שיש בה מזמור למנצח בנגינות וכו' שבתהילים,
וכתוב בו שם הוי"ה, ומגיע לידי בזיון שאינו נשמר כראוי, ותשתפכנה בראש כל
חוצות, וגם מגיע לידי מחיקה. אולם המנורות הגדולים שהם מונחות בביהכ"נ בתוך
מסגרת עם טבלה של זכוכית שאין בהם חשש זה שפיר דמי. ע"ש. וראה גם בקול יעקב
סופר (סי' רעו סקצ"ב) שג"כ הביא כיו"ב. ע"ש. [וכן הוא
נמי בשערי תשובה באו"ח (סימן
א סק"ג) שהביא כענין זה בשם זקנו הגאון בעל תבואות שור שהתרעם על מה שרגילים
לעשות מנורות מצויירות בקלף להניחם בסידורים וכו' מפני שעל הרוב אינן משתמרים
כראוי וכו', וכן הביא ענין זה הפתחי תשובה ביו"ד (סי' רעו ס"ק כו).
יעו"ש]. וראה עוד בזה בערוך השולחן להגרי"מ עפשטיין בחיו"ד (סי'
רעו סעיף כט) שכתב, יש מהגדולים מתרעמים על מה שנהגו לצייר מנורה על קלף או נייר וכותבים
בהם פסוק "שויתי ה' לנגדי תמיד" ועוד פסוקים, ולבסוף מוטלים בבזיון
(תבואות שור). וכן אותם הכותבים פסוקים ושמות על כותלי בתי כנסיות, ואח"כ
כשמתיישנים ונופל עליהם אבק באים לידי מחיקה, ויתאמצו למנוע את ההמון מלעשות כאלה.
ויורום דעבירה עבדי ולא מצוה, וכן על ארון הקודש לבלי לכתוב פסוקים, וכ"ש
לעשות פרט השנה משמות, וכן לרקום פסוקים על הפרוכת וכפורת ומעילי ס"ת יש
למנוע ולהזהיר לבלי עשות, וכ"ש הריקום על מטפחות דאין לעשות. עכ"ד.
ע"ש. הא חזינן דלדעתו יש להמנע מכל וכל אפילו מענין כתיבת הפסוקים בארון
הקודש ובפרוכת יש להמנע, ומ"מ כיון שכיום כבר נהגו בכך לרקום פסוקים על
הפרוכת ומעילי הס"ת, הנח להם לישראל, ובפרט שאכשור דרי בהכי ומאד נזהרים
עליהם מכל משמר בקדושתם ובכבודם, מ"מ שם הוי"ה ב"ה וכן שאר השמות
הקדושים בודאי ובודאי דראוי להמנע ולא לכותבם כי היכי דלא ליתי אפילו לנדנוד כל
שהוא של בזיון ח"ו, ובודאי איכא בהכי כבוד שמים להמנע ולהזהר בזה מאוד,
וברכות ינוחו על ראשו. ולכן די בזה כאשר נוהגים כיום ברוב ככל המקומות בבתי כנסיות
ובתי המדרשות שעושים מנורות אלו, וה' בראש"ם, שכותבים ממעל למנורה הפסוק
"שויתי ה' לנגדי תמיד", ומונחים בכבוד בטבלא עם זכוכית ושומרי משמרת
הקודש משתדלים לשומרם מכל משמר להניחם במרומי קרת, מקום אשר אין היד שולטת בו, אבל
לכתוב שם הוי"ה
ב"ה בפסוקים אחרים על הפרוכת או על שאר כלי הקודש טוב ועדיף להמנע מזה לקדוש
ה' מכובד, שכאמור יש להזהר שלא יגיעו אפילו לחששא רחוקה של בזיון ח"ו. ודי
בזה.
ובזה קנצי למילין אשים וזאת תורת
העולה: יש להתיר פתיחת וסגירת פרוכת זו אשר בסגירתה מתחבר שם הוי"ה ב"ה,
ובפתיחתה נפרדים האותיות, כיון דמעיקרה לפירוד עומדת לא חשיב בזה כותב ומוחק.
ואמנם כאמור לעיל כל זה בדיעבד כשכבר עשו פרוכת כזו, אבל לכתחילה יש להזהר מאוד
ולמנוע בכל תוקף שלא לרקום כלל בפרוכת שם הוי"ה ב"ה כהוייתו בכל אופן
שהוא אפילו כשלא מחלקם על ב' פרוכות, כדי שלא יגיע לידי חשש בזיון כל שהוא
ח"ו. [וכמו כן יש להתיר את פתיחת וסגירת פרוכת זו וכיוצא בה בשבת ואין בזה
משום מוחק וכותב אותיות וכמו שמותר גם בענין פתיחת וסגירת ספרים שיש בהם אותיות
בחודי הדפים. ושו"ר הלום מבואר כיו"ב ג"כ בשו"ת קנין תורה
בהלכה ח"א (סימן עו שאלה א) שדן התם בענין ארון קודש שיש בו ב' דלתות וכתוב
עליהם פסוקים ואותיות, וע"י פתיחת הדלתות האותיות נפרדות, והעלה שמותר לפותחן
בשבת וליכא בהכי משום חשש כותב ומוחק. ע"ש].
נ. ב.
ובשולי האגרת רצוני לציין לכבודו
שיחי', את דבריו של הגאון רשכבה"ג רבי משה פינשטיין זצ"ל בשו"ת
אגרות משה הנדפ"מ חאו"ח ח"ד (סי' מ אות כב) שנשאל שם בענין פרוכת
כעין נידון דידן אשר היא עשויה מב' יריעות הנפתחות לצדדים, ויש מילה אחת הכתובה
ע"ג ב' הפרוכות חצי אות בפרוכת זו וחצי אות בפרוכת השניה, אם מותר לפתוח
פרוכת זו בשבת קודש משום חשש מוחק ע"פ דברי הלבוש הנ"ל בענין ספרים שיש
בהם אותיות בחודי הדפים, וכתב שם הרב זצ"ל, שאע"ג שהיה כאן מקום לחשוש
משום דבריו של הלבוש, מ"מ לפי דבריו המבוארים בשו"ת אגרות משה
חאו"ח ח"א (סי' קלה) שכבר הבאנו את דבריו אלה לעיל, שכל שאין חיבור
באותיות ליכא ביה משום מוחק וכותב, ממילא הכ"נ כיון ששני חצאי הפרוכת אינם
מחוברים כלל ליכא ביה איסור, [ולפי המתבאר התם מדב"ק עולה, דלא רק בקירוב של
אות לאות כל שאין חיבור ביניהם ליכא ביה מידי, אלא אפילו אם מחבר חצי אות לשניה ואין בהם חיבור נמי ליכא
ביה משום כותב ומוחק שהרי זהו נידון השאלה שם. יעו"ש. ודו"ק]. ומ"מ
המשיך שם הרב זצ"ל וכתב: דאולי בכ"ז יש בזה חשש כל שהוא, ולכן לכתחילה
טוב שירחיקו מערב שבת את שני חצאי הפרוכת זה מזה, ובדיעבד כששכחו אין לחוש. וסיים
וכתב שם: ובכלל לכתחילה אין לעשות פרוכת כזה [שהיא מב' פרוכות הנפתחות לצדדים],
ואף בלא אותיות אין לעשות כי הוא כעין שינוי ממנהג ישראל, שמעולם היו עושים [בבית
המקדש] פרוכת אחת על כל רוחב הבנין, שלכן גם בפרוכת שעושין לפני הארון היו עושין
פרוכת אחת, ולכן אף בלא אותיות אין לעשות שתים וצריכין לחברם להיות פרוכת אחת.
עכ"ל. ע"ש.
ומכיון שכן, אע"פ שלפי
המתבאר בדברינו הנ"ל עולה דמעיקר דינא מותר לסגור ולפתוח הפרוכת הנ"ל
בין בשבת ובין בחול וליכא ביה משום מחיקת שם הוי"ה ב"ה ומחיקת אותיות,
מכל מקום היה ראוי לנהוג על פי עצתו של הגאון הנז' עצת חכם שבכל פעם שסוגרים
הפרוכות לא לסוגרם לגמרי, אלא להשאיר ריוח קטן בניהם כדי שלא יחשב כתיבה וחיבור,
וממילא גם בפתיחתם ליכא ביה משום מחיקה. אולם כאמור זהו לרווחא דמילתא, ובלאו הכי
ג"כ יש להתיר לפתוח ולסגור פרוכת זו בין בחול בין בשבת.
אמנם הנה הערתו של הרב זצ"ל
באחרונה, כי אין לשנות מן המנהג שמאז ומעולם נהגו ישראל לעשות בארון רק פרוכת אחת
יש להתבונן בה, דדבר גדול יצא מפי"ק של רבינו הגאון ז"ל. והן אמת דהנודע
ביהודה במהדו"ת (חאו"ח סי' יח) כתב בענין בנין תבנית ביהכ"נ דמן
הדין רשאים לעשותו בכל צורה שהיא כיון דלא מוזכר בפוסקים תמונת ביהכ"נ, ורק
כתב שם, דמ"מ אם ברצונם שיהיה דומה לבתים או להיכלי השרים קורא אני עליהם
"וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות", ולכן אין לשנות ממנהג ישנים. יעו"ש.
הנה עד כאן לא קפיד מר אלא דוקא בזה שרוצים להדמות להיכלי השרים וכו' אבל לא יותר
מזה. ע"ש היטב. וע"ע בזה בשו"ת דברי חיים ח"ב (חאו"ח סי'
יח), ובשו"ת מהר"י אסאד (חאו"ח סי' לט). ע"ש. איברא דמאי דכתב
מר דפרוכת ארון הקודש הוי דומיא דהפרוכת שהיתה במקדש, מצינו כיו"ב לרבותינו
מקדם עי' שו"ת זרע אמת ח"א (חאו"ח סי' כו) שכתב כן אודות ארון
הקודש שהוא נאה ביותר והוא נראה יפה יותר בלא פרוכת דאפילו הכי אין נכון להסיר
הפרוכת מעל ארון הקודש לפי שמנהג פריסת הפרוכת אינו רק לנוי בעלמא אלא הוא על שם
שנאמר במשכן (שמות כו לג) "והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קדש
הקדשים" וגם על דרך כיסוי כלי הקודש בעת המסעות. ע"ש. וכן העלה נמי
מו"ר שליט"א בשו"ת יחוה דעת (ח"ו סי' ט) דהמנהג שנהגו בכל
תפוצות ישראל לפרוס פרוכת על ארון הקודש אינו לשם נוי בעלמא אלא על דרך שנאמר
במשכן "והבדילה הפרוכת לכם" וגו'. ע"ש. וראה גם בשו"ת תרומת
הדשן (סימן סח). ע"ש. וכיון דנפק מילתא מפומיה דגברא רבה, לכתחילה כל היכא
דאפשר למעבד הכי כדברי הגאון ז"ל לעשות מב' הפרוכות הללו פרוכת אחת ע"י
שחברם אחת אל השניה בודאי שיש לעשות כן, ובפרט כי הא דנידון דידן שהבעיה הניצבת
היא מחשש מחיקת שם הוי"ה ב"ה והיא בכל עת ובכל זמן, ואף דכאמור איסורא
ליכא, מ"מ סו"ס לאו כל גברא ציית דינא דמעיקר הדין דבר זה מותר, ואיכא
חשש דחילול כבוד שם ה' ח"ו שרואה שבפתיחת הפרוכת נפרדים אותיות שם השם והוי
כנמחק ח"ו, לכן בודאי שראוי לעשות כן לחבר את הפרוכות אשה אל אחותה ליריעה
אחת. ומה גם שהגאון ז"ל החמיר בזה מטעם שינוי המנהג וכו', וידוע ומפורסם
שמנהג ישראל תורה הוא (תוספות מנחות כ ע"ב) ואין לשנות כלל ממנהגי ישראל (עי'
בשו"ת יחו"ד (ח"ו סו"ס ט) מש"כ בזה. ע"ש). מ"מ
אם יש סיבה כל שהיא שא"א לחבר את ב' היריעות, ראוי להתייעץ בזה עם מורה מוסמך
רבותינו שליט"א אשר מפיהם אנו חיים. מילואים
ואחתום בזה בברכה בהוקרה ובתפילה
כי חפץ ה' בידכם יצלח להגדיל כבוד שמים וכבוד התורה ולהאדירה, והשי"ת יהיה
בעזרכם על דבר כבוד שמו להמשיך בכל עבודות הקודש ברוב נחת ושלוה וכט"ס.
אכי"ר.
מכבדו ומוקירו בכל לב פ. זביחי
ס"ט
עי"ז לידי בזיון. ע"ש.
וזה פשוט וברור.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi