למעלה
ח. עכ"פ לעיקרא דדינא נראה בענין זה דנידון דידן, כיון דלא נעשה כאן מעולם חיבור של ממש בין אותיות הוי"ה ב"ה שבין ב' הפרוכות, אלא רק קירוב בעלמא נעשה בהם, ובפרט שמעיקרא היה מוכן ועומד לשם פירוד בכל עת כשרוצים לפתוח ההיכל, ממילא ליכא בהכי משום מוחק, וכעין אשר כתבו האחרונים בענין הפרדת אותיות הדפוס, שלאחר ההדפסה שמפרידים את אותיות העופרת שרי להפריד את אותיות הויה ב"ה שבהם, עי' בפתחי תשובה יו"ד (סי' רעו סקי"ז) שהביא משם ס' בני יונה צד להתיר בזה כיון דמעיקרא לפירוד קיימא. יעו"ש. [והוסיף וכתב עוד טעם להתיר שם, דאפשר דבדפוס קיל טפי כיון שהאותיות הפוכים, וכל כה"ג לא חשיב כאותיות. ע"ש. וראה עוד בזה בענין פירוד אותיות הדפוס, בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' לט), ובשו"ת הר צבי (חיו"ד סי' רלג) ע"ש].

ובפרט יש להוסיף ולצרף כאן בנידון דידן את אשר מבואר בדברי הגהות מימוניות (פ"ו מהל' יסודי התורה אות א), וז"ל: כתב רא"מ, ואם כתב אותיות של שם ולא נתכוין לקדש בכתיבתן אין בהם קדושה כדתניא בהבונה ובמנחות, הרי שהיה צריך לכתוב את השם וכו' עד וחכ"א אין השם מן המובחר אלמא דבעינן כוונה, ע"ש בספרי. ע"כ. [ודברי הרא"ם הללו הם בספר היראים (סי' שסו). יעו"ש. וראה במחנה אפרים (בהל' ספר תורה דף קמג ע"א דפוס דידן, ד"ה וראיתי בספר) שכתב שם: אבל ראיתי בהגהת מימוני שהביא משם ראב"ד ז"ל דכל שלא נתקדש השם מותר למוחקו וכו'. יעו"ש. ונראה דבודאי ט"ס יש כאן בדברי המחנ"א, ובמקום "משם הראב"ד ז"ל" צ"ל "רא"ם ז"ל" וכנ"ל, כי בפשטות נראה דכוונתו על דברי הגהות מימוניות הנ"ל אף שלא ציין את מקומו, וכאמור שבהגהמ"י מובא דין זה בשם הרא"ם והוא מבואר בס' היראים הנז'], ובפשוטם של דברים נראה ביאור כוונת דבריו אלו של הרא"ם, דכל אשר לא נתכוין לקדש את השם שרי למחוק שם זה. אמנם הנה האחרונים תמהו על דברי הרא"ם הללו, דמה מביא ראיה מהא דהיה צריך לכתוב את השם וכו', הרי התם מיירי לגבי קדושת ס"ת, ובכה"ג שכתב שם השם בלא כוונה, בודאי דלא חל ע"ז קדושת ס"ת, אולם מה ראיה מזה לדברי הרמב"ם הכא דמיירי בענין מחיקת השם, דלעולם י"ל דשם זה אין בו קדושת ס"ת, אבל איסור מחיקה עדיין יש בו. אמנם הנה האור שמח על הרמב"ם (פ"א דתפילין הט"ו) הביא את דברי הגהמ"י הללו בזה הלשון: הביא בהגהות בהל' יסודה"ת, דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למחוק מהך דמסכתא סופרים פ"ה וכן בירושלמי פרק הבונה, היה צריך לכתוב את השם ונתכוין וכתב את יהודה, ולא נתן בו דל"ת, מוחקו וכותב את השם. ע"ש. הרי שבמקום שמצויין בדברי ההגמ"י שלפנינו דברי הגמ' בפרק הבונה ובמנחות, דשם ליתא ענין זה דמוחק את השם, הביא האור שמח את דברי הגמ' דמסכת סופרים ודברי הירושלמי, דשם איתא במפורש שכל כה"ג שלא נתכוין לקדש את השם שרי למוחקו. וראה גם בחזו"א יו"ד (סי' קסד סק"ג), שכתב נמי דכוונת ההגהמ"י הוא להוכיח מהא דמסכת סופרים פ"ה. ע"ש. ועכ"פ לפי זה עולה ומתבאר דשרי למחוק שמות ואזכרות שלא נתכוין לקדשם.

אמנם עי' בשדי חמד (בקונטרס באר בשדי) שהביא בשם הגרא"ל ליפקין שמקשה כנ"ל על הגהמ"י, וכתב דיתכן היה לומר כי ראייתו היא מדברי מסכת סופרים (הנ"ל), אך לא נראה כן, מאחר דבבלי אינו מביא הברייתא בנוסח של המסכת סופרים דמפורש התם דמותר למוחקו לשם זה שנכתב בלא כוונה, ומשמע מהכי דהגמ' שלנו לא ס"ל כן, ואין הנוסח במס' סופרים מכוון. ע"ש. אולם הנה ראיתי בס' משנת יעקב (רוזינטל) על הרמב"ם (פ"ו דיסודי התורה ה"א, דף טז ע"א) שעמד שם ג"כ בדברי ההגהמ"י הללו וכתב, כי מצא בביאור הגר"א יו"ד (סי' רעו סק"ו) שכתב, וע"כ [ועל כרחך] בשנתכוין לקדשו דאל"כ אפילו שמות הקדושים נמחקין כמש"כ הג"מ [הגהות מיימוניות] וש"פ [ושאר פוסקים] מהא דסי"ב דלקמן, ובמסכת סופרים פ"ה ה"ב, הכותב יהודה ולא נתן בו דל"ת יתלנו מלמעלה וכו', ושם פ"ג היה צריך לכתוב את השם ונתכוין וכתב יהודה, ולא נתן דל"ת מוחקו וכותב את השם. ע"כ. הרי מבואר שגם הגר"א מפרש את דברי ההגהות מיימוניות כדברי האור שמח והחזו"א דהרא"ם ס"ל דמותר למחוק שם ה' שלא נתכוין לקדשו והראיה היא ממסכת סופרים. אמנם עמד להעיר שם דא"כ דמותר למחוק את השם שנכתב בלא כוונה, למה בכותב יהודה ולא נתן בו דל"ת יתלה הדל"ת מלמעלה, וכדאיתא בפ"ה דמס' סופרים ה"ב ונפסק נמי ביו"ד סי' רעו סעיף יב, ולמה לא ימחוק את השם דהרי בכה"ג מותר למחוק כיון שלא נתכוין לקדש. וי"ל דמזה ראיה לדברי הש"ך ביו"ד (סי' רעו סקי"ב) שכתב, וכן שם של קודש שלא נכתב לשם קדושה מותר למוחקו לצורך תיקון דוקא, והיינו דמדין תורה מותר למחוק בכה"ג אלא מדרבנן אסור משום דחמיר כבוד שמים ורק לצורך תיקון כבס"ת וכדו' שרי, וממילא הכ"נ בדצריך לכתוב יהודה וכתב שם השם, כיון דיש לו תקנה דיכול לתלות את הדלת לא ימחוק אלא יתלה. אולם באידך דהיה צריך לכתוב את השם, וכתב יהודה, בזה שרי למחוק כיון שאין עצה אחרת כיון דלא כתבו בכוונה. ע"ש מש"כ בזה עוד.

וע"ע בשו"ת התשב"ץ ח"א (סי' קכז) שהביא את דברי הגמ' בגיטין (נד ע"ב) דאיתא התם כל ס"ת שאין אזכרות שבו כתובות לשמן אינו שוה כלום, ואקשינן וליעבר עליה קולמוס ולקדשיה וכו', ולכאורה איכא למידק מהכי דבהעברת דיו ע"ג האותיות ליכא ביה משום מחיקת ה', מדאקשינן וליעבר עליה קולמוס ואצטריכי לאוקמיה דאין לעשות כן משום מנומר, אלמא דוקא מהאי טעמא אסור, אבל מטעמא דמחיקה ליכא למיפסליה. אולם דחה דהא ליתא, דשאני התם שהאזכרות לא נכתבו לשמן, ומכיון שכן לא קדשי כלל, וכיון דלא קדשי שרי במחיקה. ומכאן אפשר ללמוד דין זה [דאזכרות שלא נכתבו לשמן שרי למוחקן], אלא שאין זה מוכרח כ"כ מכאן משום דהתם אמרינן דדיו ע"ג דיו פטור, אלא שהדין נראה שהוא דין אמת, ויש לי בזה ראיה ממקומות אחרים, וכ"כ בספר עמודי גולה [הסמ"ק]. עכת"ד. ע"ש. ומבואר מדבריו אלו של הרשב"ץ דס"ל נמי כמבואר לעיל, דכל שכתב את שם השם בלא כוונה לקדשו ליכא ביה איסור מחיקה, ועוד מבואר בדבריו שכן הוא נמי דעת הסמ"ק (ובפשטות כוונתו לדברי הסמ"ק (במצוה קס). יעו"ש. וראה גם בתשובת הרשב"ץ (ח"א סי' קעז) שמבואר בדבריו שם נמי כדבריו שבתשובה כאן. ע"ש).

וכאמור שכן עולה ג"כ מדברי הש"ך בנ"ל ביו"ד (סי' רעו סק"ב) שכתב דשם של קודש שלא נכתב לשם קדושה מותר למוחקו לצורך תיקון דוקא. ע"ש. ומפשט דבריו אלה עולה דמעיקר דינא שרי למוחקו כיון דאין בו קדושה כלל אלא רק סייג עשו מדרבנן שלא למוחקו אלא דוקא לצורך תיקון. וק"ל. ועי' למו"ר שליט"א בשו"ת יביע אומר ח"ד (חיו"ד סימן כ אות ו) שהביא את דברי הרב שערי דעה (סי' רעו סק"ה) שכתב כי אע"פ שפשט דברי הש"ך להתיר מחיקת השם כשלא קידשו לשם השם אפילו כוונתו לכתוב את השם, מ"מ לע"ד כוונתו דוקא כשלא נתכוין לכתוב את השם כלל, אלא שחשב לכתוב יהודה ולא הטיל דל"ת והרי השם כתוב, אבל נתכוין לכתוב השם אע"פ שלא קידשו אסור למוחקו שהרי הרמב"ם (בפ"ו מיסודי התורה ה"ו) כתב שאם היה השם כתוב בכלי מתכות וכלי זכוכית והתיך הכלים לוקה משום "לא תעשון כן לה' אלוהיכם", והרי מסתמא לא קידשו את ה' כשכתבו ע"ג הכלים ואפ"ה פסיק ותני דלוקה, וכיון שיש כאן איסור תורה ודאי שאפילו לצורך תיקון אסור. עכ"ד. אולם בשו"ת בארות המים (חיו"ד סימן יג בד"ה אבל) כתב, דכד מעיינינן שפיר נראה שדעת הרמב"ם הנ"ל מיירי שקידש את שם השם שנכתב על הכלים שאל"כ היאך לוקה ע"ז מהתורה לא הול"ל אלא מכין אותו מכת מרדות דלא עדיף אותיות אלו שלא נתקדשו מאותיות הנטפלות להשם שנתקדש שאינו לוקה אלא מכת מרדות (וכמ"ש הרמב"ם שם ה"ג) אלא ודאי בשם השם שנתקדש מיירי. ע"כ. וכתב ע"ז מו"ר שליט"א כי אע"פ שיש מקום לדחות את הוכחת הרב בארות המים מ"מ גם דברי השערי דעה אינם מוכרחים, וכנראה שהשערי דעה לא ראה את דברי התשב"ץ הנ"ל [כלומר הא דח"א סי' קכזן ולכן נדחק להוציא משמעות דברי הש"ך מפשטם. והוסיף וכתב שם דכיו"ב כתב ג"כ מהר"י עייאש בשו"ת בני יהודה (סימן מ) שהביא מה שכתב הפר"ח בפ"ו מיסוה"ת דס"ל שאע"פ שלא קידש את השם לוקה על מחיקתו, ותמה עליו דמנ"ל לחלק בין קדושת ס"ת לאיסור מחיקה והרי כיון שאין אזכרות אלו שבס"ת [שלא נתקדשו] אלא כשאר תיבות של תורה מותר למוחקן כמו שאר האותיות, ושוב מצא כן בתשובת הרשב"ץ (סי' קעז) ובודאי שתשובת הרשב"ץ אישתמיטיה להפר"ח, ושכן נראה ג"כ דעת האחרונים שמותר למחוק שם השם שנכתב שלא בכוונת קדושתו. ע"כ. וגם הנודע ביהודה (מהדו"ת חיו"ד סימן קפ) הבין את דברי הש"ך כפשטן וגם לא ערער עליהן ומשמע דס"ל נמי כוותיה דכל שם השם שלא נכתב בקדושתו אע"ג שנכתב לשם השם מותר ה למחקו. עכת"ד. ע"ש.

וראה עוד בשו"ת שם יעקב (סי' נד) ובשו"ת עין יצחק (חאו"ח סי' ה אות ז"ט) שעמדו לבאר כן ג"כ בדברי הרמב"ם, דכל שלא נתכוין בכתיבתו לקדש את השם מותר למוחקו, ושכן הוא נמי הביאור בדברי הגהות מיימוניות הנ"ל. ע"ש. וכן פסק ג"כ הגר"ש קלוגר בס' שנות חיים (בקונטרס שו"ת סת"ם סי' ה) דשם שלא נכתב לשם קדושה מותר למוחקו. ע"ש. וראה גם בשו"ת מהר"י אסאד (חיו"ד סי' רצג) שהאריך שם בדין גביע כסף שחקוק עליו שם הויה ב"ה, וצידד שם להקל להשתמש בו כיון דאסור לעשות כן לכתוב שם על הכלים כמ"ש הרמ"א (ביו"ד סוס"י רעו), ומוקמינן לאומן בחזקת כשרות דבודאי לא נתכוין לקדשו, ובכה"ג אין בו קדושה ומותר למוחקו כמש"כ הט"ז סי' רעו סק"ב בשם הגהמ"י ובב"י שם בבדק הבית בשם הרשב"ץ וסמ"ג, והא דקיי"ל דאם נמצא שם כתוב על ידות הכלים דקוצץ את מקום השם, היינו בכתב לשם קדושת השם. ע"ש במש"כ עוד אח"כ, וראה גם בדבריו שם (סי' רסט). ע"ש. [ויש לציין דנראה בפשטות דהא דמהר"י אסאד הביא כן בשם "הרשב"ץ וסמ"ג" הוא ט"ס וצ"ל "סמ"ק" וכמו שהבאנו לעיל דכ"כ סמ"ק במצוה קס. וראיתי למהרש"ם בתשובותיו (ח"א סי' צו ד"ה וראיתי) שהביא נמי את דברי מהר"י אסאד הללו והשאיר בגירסתו "סמ"ג". יעו"ש. אולם כאמור נראה בפשטות שהוא ט"ס וצ"ל "סמ"ק". וגם עי' היטב בשילטי גיבורים סו"פ שבועת העדות]. וראה גם בשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' צה) ד"ה וראיתי, מש"כ בענין זה. ע"ש. וראה עוד בזה בשו"ת מהרשד"ם חיו"ד (סי' קפז), ובשו"ת חוות יאיר (סי' טז), ובט"ז יו"ד (סי' רעו סק"ב). ע"ש. וראה גם בשו"ת ציץ אליעזר ח"ג (סי' א אות טז). ע"ש.

ומעתה לפי כל האמור דחזינן שדעת הרמב"ם וסמ"ק הרא"ם והתשב"ץ ודעימייהו הוי דכל שם שלא נכתב לשם קדושה שרי למוחקו הכ"נ יש לומר בנידון דידן, דמכיון שאותיות הוי' הללו אשר נכתבו ע"ג הפרוכת לא נתכוונו בהם כלל לקדשם, אפילו אם נימא דבפתיחת הפרוכת שמפריד בין האותיות חשיב כמוחק, מ"מ הא מבואר דבשם ה' שלא נתכוין לקדשו אע"פ שנתכוין לכתוב שם ה' ליכא ביה איסור מוחק שם ה'.

איברא דבעיקר האי דינא דאמרינן, דשם שלא נכתב לקדושת השם אע"ג שנתכוין לכתוב בו את ה' שרי למוחקו, מצינו כי לעומת השרפים העומדים ממע"ל דס"ל להקל בזה, איכא רבנן דפליגי וס"ל דלעולם כל אשר נתכוין לכתוב את שם השם אע"ג שלא נתכוין לקדשו אסור למוחקו, כיון שסו"ס נתכוין לכתוב שם ה', דהנה רבינו החיד"א בברכ"י יו"ד (סי' רעו סקכ"ד) הביא את דברי הפר"ח בנימוקיו לספר המדע (פ"ו דיסודי התורה) שכתב שם, דע שקצת חכמים נסתפקו בענין מחיקת השם אי לקי מן התורה דוקא בקידש את השם או דילמא ההיא לס"ת איתמר אבל לענין מחיקה אף שלא נתקדש השם שם מיהא הוי ולקי עליה אם מחקיה, ולדידן ודאי הכי מסתברא לן דודאי לקי מן התורה בכל גוונא דהא מסתמא שם שכתוב בכלים לא נתקדש ואעפ"כ כתב הרב [הרמב"ם] דהמתיך את הכלי לוקה. עכ"ל הפר"ח. ואח"כ הביא שם רבינו החיד"א את דברי הסמ"ק הרא"ם והתשב"ץ הנ"ל ועמד לפלפל בפשט כוונת דבריהם במאי דכתבו דשם השם שלא נתכוין הכותב לקדשו שרי למוחקו, האם הפשט הוא שלא נתכוין כלל לכתוב את השם וכתבו בבלי דעת כגון שרצה לכתוב יהודה ולא הטיל בו דל"ת ונמצא השם כתוב, או דילמא כוונתם הוא דאפילו אם נתכוין לכתוב את שם השם רק שלא כיון לקדשו אפ"ה שרי למוחקו ונמצא לפ"ז דאין זה כדעת הפר"ח. ואחר שפלפל שם בזה כתב דלפום ריהטא נראה שאפשר לפרש את כוונת דבריהם כאשר העלה הפר"ח דכל שנתכוין לכתוב את השם אע"ג שלא נתכוין לקדשו דאסור למוחקו. עכת"ד. יעו"ש.

וראה גם לגאון מחנה אפרים בהל' ספר תורה (דף קמג ע"א - בדפוס דידן) שהביא שם את דברי הפר"ח (הנ"ל) דס"ל שאע"פ שלא מתקדש השם לוקה על מחיקתו. וכתב ע"ז המחנ"א, אבל ראיתי בהגהת מימוני שהביא משם רא"ם וכצ"ל, ומש"כ בדפוס דידן ראב"ד הוא ט"ס וכנ"ל בדברינו] דכל שלא נתקדש השם מותר למחקו. ומדברי הרמב"ם שכתב בפרק זה מין שכתב ס"ת שורפין אותו עם אזכרות שבו מפני שהוא אינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו לשמו אלא שהוא מעלה בדעתו שזהו כשאר הדברים והואיל ודעתו כן לא נתקדש השם, משמע מדבריו אלו שכל שלא כתבו בכוונת קדושה אין בו איסור מחיקה מן התורה, ומדברי הרב שכתב אבל כנעני שכתב את השם גונזין אותו נראה דלא שהוא יודע בשעה שכותב את השם והוא מאמין בקדושתה ה"ז נתקדש, דהא ודאי כשכתבו כנעני אינו מחשב לשם קדושת השם. וסיכם המחנ"א את דבריו וכתב: ולע"ד דכל שכתב את השם שלא בכוונת השם שלא היה מכוין לכתוב את השם בהא ודאי מותר למוחקו וכמש"כ הסמ"ק והרשב"ץ, אבל בכתב את השם בכונה ויודע שהוא כותב את השם אפי' תימא דלענין ס"ת לא מהני עד שיכוין להקדישו לענין מחיקה אסור דכיון שכתבו בכונה ה"ז מקודש. עכ"ד. יעו"ש. ועי' לרבינו החיד"א בברכ"י (שם ד"ה וחזיתיה) שעמד בדברי המחנ"א הללו כי לפום ריהטא דמיליה משמע דהרשב"ץ לא דיבר כי אם בכותב שלא מדעת, אולם לקושטא דמילתא נראה כי אע"ג דכן אפשר לפרש את דברי הרא"ם שהביא הגהמ"י דהוא מיירי בכותב שם השם בבלי דעת, אבל מדברי הרשב"ץ א"א לבאר כן ונראה דהוא חולק וס"ל דכל שלא קידש את השם אף דיודע שכותב שם שרי למוחקו הפך ממסקנתו של המחנ"א, אלא דאפשר דאף המחנ"א מודה דדעת הרשב"ץ כן היא רק דסבר כוותיה בחדא דהמוחק שם כזה אינו לוקה אבל אסור למוחקו. ועיין שם בברכ"י מה שעמד עוד לפלפל בדברי המחנ"א הללו שכנראה הוא חולק בענין זה על הפר"ח, דלדעת הפר"ח שם שלא נתקדש ונכתב לשם השם המוחקו לוקה עליו אבל המחנ"א סובר דאינו לוקה, אבל איסורא איכא בהכי.

ואח"כ הביא שם רבינו החיד"א את דברי מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה הנ"ל (ח"ב סי' מ) שתמה על סברת הפר"ח דמנין לו לחלק בין קדושת ס"ת ובין איסור מחיקה וההיא דשם הכתוב על ידות הכלים מסתמא כותבו לשם קדושה, והביא ג"כ את תשובת הרשב"ץ וראיותיו וכתב, דבודאי אשתמיטיה להפר"ח תשובת הרשב"ץ הזאת ע"כ. וכתב ע"ז רבינו החיד"א, והדברים אינם מחוורים אצלי דמה שתמה על סברת הפר"ח אנן מה נענה דמילתא דתליא בסברא סברת הפר"ח מקובלת אצל כל הגדולים והכא נראית בעניותינו סברא נכונה. ומ"ש דאשתמיטיה בודאי להפר"ח תשובת הרשב"ץ הא ודאי תשובות הרשב"ץ נדפסו יתר על ארבעים שנה אחר הפר"ח, אבל הא ודאי הו"ל לאקשויי דמרן בבדק הבית הביאה בקיצור וכו'. עכת"ד רבינו החיד"א. יעו"ש. ומתורף דב"ק טוב אלו של רבינו החיד"א עולה ומתבאר דדעתו דעת עליון מסכמת עם דעת הפר"ח דאף שם השם שלא נכתב בכוונה לשם קדושת השם אבל הכותב ידע שהוא כותב שם השם דאיכא איסורא במחיקתו ואף לוקה ע"ז. אמנם עי' בשו"ת עין יצחק חאו"ח (סי' ה אות יז) שהביא שם את דברי הפר"ח הנ"ל, וכתב ע"ז, דסברתו זו של הפר"ח דאף שם שלא נתקדש לוקה על מחיקתו דעת יחיד היא ורוב הפוסקים חולקים עליו. יעו"ש. ומבואר מדבריו אלו דהוא מעמיד דרוב הפוסקים פליגי עליה דהפר"ח וממילא לא נקטינן כוותיה. נובפשטות צריך לבאר את כוונת רבינו החיד"א במה שכתב דסברת הפר"ח מקובלת אצל כל הגדולים היינו דעת הראשונים דעסיק בהו התם הרא"ם והסמ"ק וכו', או כוונתו בעלמא דדעת הפר"ח חשובה היא אצל הפוסקים. והגאון עין יצחק לא הזכיר כלום מדברי הברכי יוסף הנ"ל בדבריו. וק"ל]. וראה גם בביאור תועפות ראם על ספר היראים (סימן שסו אות ה) שהביא שם את דברי רבינו החיד"א במה שעמד לבאר בדעת הרא"ם דהא דס"ל דשרי למחוק את השם היינו דוקא שלא נתכוין בו כלל לשם השם, אבל כל שנתכוין בו לשם השם אע"ג שנתכוין שלא לשם קדושה אסור למוחקו ועמד להוכיח שם בראיות כדברי רבינו החיד"א. יעו"ש. ועכ"פ אנן בדידן חזינן שדעת רבינו החיד"א כן היא דאסור למחוק שם השם אפילו שלא נכתב בכוונה לקדושת השם כל שהכותב ידע שהוא כותב שם השם דאיכא איסורא במחיקתו ואף לוקה ע"ז, והכי נקטינן כוותיה דמר. וגם כיון שדעת הפר"ח מצדדת לחומרא הכי נקטינן דכבר כתב בס' תורת חיים (סימן פד אות ג) בשם החתם סופר שכל מקום שהפרי חדש מחמיר בודאי אין להקל עוד, כי אם יש מקום להקל הפרי חדש הוא מיקל. עכ"ד. ע"ש. ולכן הכא דחזינן דס"ל להחמיר שלא למחוק שם ה' שנכתב לזכרון ה' אע"ג שלא נתכוין לקדשו, הכי קיי"ל.

וגם הכנה"ג ביו"ד (סי' רעו בהגב"י סקט"ז) שהביא שם את דברי הגהות מימוניות הנ"ל בשם הרא"ם, וכתב ע"ז, וכתוב בספר אות אמת בסוף הקדמתו לאו למימר שלא נתכוין לקדש ולומר לשם קדושת השם, אלא ר"ל שלא נתכוין לכתוב שם קדוש כלל, אבל כשנתכוין לכתוב שם קדוש, אפילו שלא יקדשהו אינו נמחק. ע"כ. ומבואר מזה דס"ל דלא כתב רא"ם דשם זה נמחק אלא כשנתכוין לכתוב תיבה אחרת, אבל כשכתב בכוונה לכתוב שם השם רק שלא נתכוין לקדשו אה"נ דאינו נמחק. וראה עוד בזה בשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' עז) שג"כ מבואר מדבריו הכי דכל שנתכוין לכתוב את השם אע"ג שלא נתכוין לקדשו אסור למוחקו, ורק כשלא נתכוין גם לכתוב את השם כגון שנתכוין לכתוב יהודה וכתב שם הויה ב"ה, שאין כאן לא כוונה לכתוב את השם ולא כוונה לקדשו אז שרי למוחקו. ע"ש. וראה גם בחוות יאיר (סי' טז) שג"כ מבואר בדבריו שמסביר את דברי הרא"ם הנ"ל כיו"ב, דדוקא כשלא נתכוין לכתוב ג"כ את השם שרי למחקו, אבל כל שנתכוין לכתוב את השם ולא קדשו אסור למוחקו. ע"ש. וכן מתבאר נמי מדברי מהר"ם שיק בספר המצוות (סי' תלח) שכתב ג"כ דאף שם שכתב בסתמא אסור למוחקו. ע"ש. וראה גם בתשובותיו חיו"ד (סי' רסד). ע"ש. ועתה מצאתי ג"כ בדברי החזו"א שכתב בחיו"ד (סי' קסד סק"ג) דאיסור מחיקת השם הוא בכל שם שנכתב לשם אזכרה, אפילו שלא נתכוין לקדשו. ע"ש בדבריו מש"כ לחדש בזה עוד. וראה גם בשו"ת רע"א (מהדו"ת סי' טו) שכתב דאיכא רבים דפליגי על הש"ך הנ"ל שמתיר למחוק שם שנכתב שלא בקדושה לצורך תיקון. ע"ש. וראה עוד בזה בשו"ת זרע אמת ח"א (סי' ו) ד"ה אלא שראיתי, ובשד"ח בכללים (מער' מ כלל י ובכלל יב אות כא ואות לז) שהאריך בענין זה טובא, ובקול יעקב סופר (סי' רעו סקנ"ב), ובשו"ת משיב דבר לגאון הנצי"ב (ח"ב סי' פ), ובס' יסודי ישורון על ט"ל מלאכות (ח"ב עמוד 100). ע"ש. וראה גם בדברי מו"ר שליט"א בשו"ת יבי"א ח"ג (חיו"ד סי' יד אות ו) ובח"ד (חיו"ד סי' כ אות ו), וכן בדב"ק בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סי' נ) ד"ה אמנם ראיתי. ע"ש.

ועכ"פ י"ל דאיכא הכא ס"ס לקולא, שמא הלכה כדעת הפוסקים דכל שם שלא נתכוין לקדשו אע"ג שנתכוין לכתוב את השם שרי למוחקו. ואפילו את"ל כדעת הפוסקים דס"ל כיון שנתכוין לכתוב את השם אסור למוחקו אע"ג שלא נתכוין לקדשו, דילמא הוי כהא דאמרינן לעיל דכיון שמעיקרא לא היה כאן חיבור בכתיבת האותיות וכל עיקרם לפירוד הוא עומד ממילא לא חשיב ככתוב כאן שם השם, ולכן גם בהפרדתם ליכא משום מוחק שם השם, וכאשר כתב כן החוות יאיר בענין טבעת של פרקים ששם הוי"ה ב"ה חקוק על פרקיה, דכיון דלפירוק קיימא ליכא איסורא בפירוד האותיות של שם הוי' ב"ה, וממילא שפיר יש להתיר בנידון דידן את פתיחת הפרוכת וסגירתה, אע"ג שבפתיחתה נפרדים אותיות שם הוי' ב"ה. ו וכמו כן נמי מותר לפתוח ולסגור פרוכת זו בשבת וליכא ביה משום חשש כותב ומוחק, וכמתבאר לעיל בענין פתיחת וסגירת ספרים שיש בהם אותיות בחודי הדפים בשבת, דרוב ככל הפוסקים העלו בזה להיתרא ודליכא ביה משום חשש כותב ומוחק, ויתרא מזו מצינו דכל שאינו שובר את גוף האות אלא רק שמרחיק אות מחברתה הנמצאת באותה מילה ליכא מאן דפליג דשרי, והכ"נ בנידון דידן הרי אין הוא אלא מרחיק אות אחת מהשניה, וגוף האותיות נשארים בשלמותם דשפיר דמי להקל.
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi