למעלה
ז. וקושטא קאי דבכלל יש לומר, דכיון
שכל ענין צירוף האותיות שבחושן לא הוי אלא גרמא בעלמא שהרי האדם לא עושה כאן שום
פעולה, אלא רק היה שואל בלחש, ואם הכהן היה ראוי וכדאי היו משיבים לו מן השמים ע"י
האורים ותומים כדאיתא ביומא (עג ע"ב), וכל כי הא חשיב גרמא עי' בדברי מו"ר
שליט"א בשו"ת יחוה דעת ח"ד (סי' כט עמוד קנד) שכתב כיו"ב
ליישב הקושיא הנ"ל איך דוד המלך ע"ה שאל באורים ותומים בשבת וכו', די"ל
כיון דאין עושה התם שום פעולה באותיות לא הוי אלא גרמא וגרמא בשבת שרי כדאיתא בשבת
(קכ ע"ב). ע"ש. ובאמת כ"כ כבר מהרש"ם בדעת תורה (סי' שמ ס"ג,
דף רעז ע"ב ד"ה וע"ע שם וכו') דכל ענין התשובה באורים ותומים הוי
רק גרמא בעלמא דשרי בשבת וכמבואר בגמ' שבת שם. ע"ש.
וממילא הרי מחיקת שם השם ע"י
גרמא ליכא ביה איסורא כמתבאר מדברי הגמ' דשבת (קכ ע"ב), דאמרינן התם: הרי
שהיה שם כתוב לו על בשרו, הרי זה לא ירחוץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטינופת, נזדמנה
לו טבילה של מצוה כורך עליה גמי ויורד וטובל, רבי יוסי אומר לעולם יורד וטובל
כדרכו ובלבד שלא ישפשף. ומקשה הגמ' דכיצד אמרינן התם דר"י אוסר גרם כיבוי
בשבת, ומאי שנא הכא דשרי גרם מחיקת שם השם ע"י שיורד וטובל. ותירצה הגמ', שאני
התם דאמר קרא "ואיבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לה' אלוקיכם", עשיה
הוא דאסור גרמא שרי וכו'. ע"כ. ומתבאר מדברי הגמ' הללו דמחיקת שם השם ע"י
גרמא שרי ורק עשיה בידים הוא דאסור, ועי' רמב"ם (פ"ו דיסודי התורה ה"ו)
שכתב, וכן אם היה שם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום
הטינופת, נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי וטובל ואם לא מצא גמי מסבב בבגדיו
ולא יהדק כדי שלא יחוץ, שלא אמרו לכרוך עליו אלא מפני שאסור לעמוד בפני השם כשהוא
ערום. ע"ש. ועד כאן לא כתב הרמב"ם ז"ל לאסור את הטבילה כשהיה שם
כתוב על בשרו בלא שיכסה את השם, אלא דוקא מהאי טעמא דמפרש הוא גופיה שלא יעמוד
בפני השם כשהוא ערום, אבל לעולם מטעם מחיקת שם השם לא חייש ליה הרמב"ם כלל
כיון שנעשה הדבר ע"י גרמא, ובכה"ג ליכא איסורא וכמבואר בגמ' דשבת הנ"ל.
וכן מתבאר כיו"ב בדברי הכסף משנה (שם) שמבאר כך את דברי הרמב"ם דכל
האיסור הוא שלא יעמוד בפני השם כשהא ערום ולא מטעם מחיקת שם השם דכיון שהוא ע"י
גרמא ושרי. ע"ש. וראה גם בתשובת הרשב"ץ (ח"א סימן ב) ד"ה ואחר
שנתפרש וכו' (הראשון) שג"כ מבואר בדבריו כן, שכתב על דברי הגמ' דשבת הנ"ל
כורך עליה גמי וכו' דמפרשינן טעמא כדי שלא יעמוד לפני השם ערום אבל משום חשש מחיקה
לא חיישינן כיון דהוי גרמא ושרי. עכ"ד. ע"ש. וראה גם במאירי שבת (שם סוד"ה
מי שהיה) שמתבאר מדבריו דג"כ מסכים עם ביאורו של הרמב"ם דהא דצריך לכרוך
גמי וכו' לאו משום מוחק שם השם הוא, שכתב שם: וגדולי המחברים (הרמב"ם) פירשו
עצמו של דבר מפני שאסור לעמוד בפני ה' ערום ואף סוגיא זו מוכחת כדבריהם במה שאמר
היינו טעמא דרבנן דקסברי אסור לעמוד בפני השם ערום ושנדחית הסוגיא הראשונה שאם
מפני מחיקת השם מה ענין לגמי וכו'. ע"ש.
ועי' בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ת
(או"ח סוס"י יז) אשר הובאה שם תשובה מהגר"ש בנו של המחבר, שעמד
לבאר את הסוגיה דשבת הנ"ל דעולה ומתבאר מהתם דמחיקת שם השם ע"י גרמא שרי,
דזה דוקא לצורך מצוה דומיא דהתם שהותרה מחיקה ע"י גרמא לצורך טבילה, שהוא דבר
מצוה. אבל לדבר הרשות אפילו גרמא אסור, דאף דליכא בהכי לאו ד "לא תעשון",
מ"מ אסור משום בזיון השם, דאין בזיון יותר מגרם מחיקת השם. והביא שם עוד, כי
לכאורה יש לומר דדבר זה תליא בפלוגתא דרש"י והתוס' ביומא (ח ע"א), דרש"י
ביאר שם בדברי הגמ' דאמרינן, מי שיש לו שם על בשרו ה"ז לא ירחוץ, דהיינו משום
איסור מחיקת ה', אבל תוס' ישנים (שם) כתבו, דהיינו משום דאסור לעמוד לפני ה' ערום,
אבל משום לא תעשון לא אסרינן גרמא, ולא כפירוש הקונטרס. ע"כ. ולכאורה מבואר
בדבריהם דבהא פליגי, דמיירי ברחיצה שאינו ענין של מצוה, ומבואר בתוס' דאפ"ה
מחיקת השם בגרמא שרי אע"ג דאינו לצורך מצוה. ואילו רש"י
ס"ל דאיכא בכה"ג משום מחיקת שם השם, משום דכל כה"ג שאינו ענין של
מצוה אף גרמא אסור. והמשיך בדבריו שם להעיר על הטור והשו"ע מדוע השמיטו הך
דינא דמי שהיה כתוב לו שם על בשרו ונזדמנה לו טבילה וכו', ובפרט טבילה דבזמן הזה
דליכא טבילת מצוה כמתבאר באו"ח סי' תקנד וסי' תריג, וא"כ צריך לכרוך
עליו גמי לכו"ע, ולא מהני שיניח ידו על השם לכסותו, ופשיטא דהוה להו לטור
והשו"ע להביא הברייתא דצריך לכרוך עליו גמי. ולכן ביאר דנראה דס"ל לטור
ומרן דכיון דאיתא בגמ' מגילה (כו ע"ב) ס"ת שבלה גונזין אותו בקבר ת"ח,
ומסקינן שם דצריך כלי חרס למען יעמוד ימים רבים וכן פסקוה בטוש"ע יו"ד
סי' רפב, א"כ מוכח מסוגיה זו דלעולם איסור מחיקת השם הוא אף בגרמא, ולכן צריך
כלי חרס, וסוגיה זו היא נגד הסוגיה דשבת הנ"ל דמוכח מהתם דמחיקת השם ע"י
גרמא שרי, והטור ומרן ס"ל לדינא כהסוגיא דמגילה דאיסור מחיקת שם השם הוי אף
בגרמא. וסיים וכתב שם, וידעתי שזהו קצת דוחק לומר דהפוסקים סמכו עצמם על דין זה, אך
לפי גודל התמיה לא ידעתי ליישב בדרך אחר, ועכ"פ מוכח מזה דאסור לגרום מחיקת
השם שלא לצורך מצוה. עכת"ד. ע"ש.
והלום ראיתי בס' משנת יעקב הל' יסודי
התורה (פרק ו הלכה ה, דף כא ע"א), שעמד להעיר שם על דבריו אלו של מהר"ש
בן הנוב"י, ממה שהביא ראיה מסוגיה דמגילה בס"ת שבלה וכו' דמשמע מהתם
דמחיקת שם השם אסור אף בגרמא, דמאי ראיה מהתם למחיקת שם השם דיש לומר ס"ת
שאני, וכדברי הרמב"ם (פ"י מהלכות ס"ת ה"ב) שכתב, ס"ת
נוהגין בו קדושה יתירה וכבוד גדול וכו', ובהלכה ג' שם כתב, ס"ת שבלה או שנפסל
נותנין אותו בכלי חרס וקוברין וכו'. משמע דרק בס"ת נוהג בו דין זה ומשום
הקדושה יתירה שבו, ואין ראיה מזה לענין שם ה' יחידי לאסור את מחיקתו אף ע"י
גרמא. ע"ש. [והן אמת כי עתה ראיתי בחידושי חשק שלמה מס' שבת (קכ ע"ב, הנמצא
בש"ס וילנא בסוף המס' דף סז ע"ד) שג"כ כתב ליישב את קושיית הנוב"י
בדרך כזו לחלק בין ענין ס"ת שלם שחייב להזהר בו אפילו בגרמא, לבין ענין שם
השם יחידי דמיירי ביה הגמ' דשרי למוחקו בגרמא. ע"ש. ואפריון נמטיה
לרב משנת יעקב הנ"ל שזכה לכוין לדברים שהביא החשק שלמה לחלק כיו"ב בין
ענין ס"ת שלם לשם ה' יחידי]. וגם ראיתי עתה בערוך השולחן להגרי"מ
עפשטיין חיו"ד (סי' רעו סעיף לו) שעמד שם ג"כ בהערה הנ"ל מדוע הרמב"ם
הביא להאי דינא דהגמ' דשבת (קכ ע"ב) דמחיקת שם ה' ע"י גרמא שרי ואילו
הטור והשו"ע השמיטוהו ולא הביאוהו בשום מקום והרי אין מי שחולק בזה. וכתב ע"ז,
ויראה לי דהדין עמם דהך דינא לא משכחת לה רק בדין הנזכר של טבילה וכו' והדבר לא
שכיח כלל, אבל בענין אחר לא משכחת לה, כי זהו ודאי לגרום הגרמא כגון להעמיד מים
סמוך לה כדי שתשפך על שם השם וימחקנו פשיטא דאסור, דזהו גופא עשייה גמורה היא, ולכן
גם הש"ס לא צייר דין זה רק בטבילה. ע"כ. ואח"כ המשיך ערוה"ש
שם (בסעיף לז) וכתב, ומצאתי לגדול אחד שעמד על השמטת הטור והשו"ע בדין זה, וכתב
משום דאמרינן במגילה (כו ע"ב) ס"ת שבלה נותנים אותו בכלי חרס וכו' ומדלא
התירו רק בכלי חרס למען יעמוד ימים רבים ולא התירו בלא זה שהיה נמחק מיד שמע מינא
דלית הלכתא כהך דשבת וגרמא נמי אסור, [ובפשוטם של דברים כוונתו לדברי מהר"ש
בן הנודע ביהודה הנ"ל], וסיים ע"ז ערוה"ש, ודברים תמוהים הם שהרי
הרמב"ם פסקם להשני דינים, ומבואר להדיא שאין סותרים זה את זה, ולפי מש"כ
לא קשה כלל ולכן בלא כלי חרס אסור כי הרי הוא עושה הגרמא ואסור כמש"כ. עכת"ד.
ע"ש.
וע"ע בשו"ת אחיעזר ח"ב
(סי' מח) שג"כ עמד שם אודות דברי מהר"ש לנדא בשו"ת נודע ביהודה הנ"ל,
ובתורף דבריו מבואר נמי כעין דברי החשק שלמה והמשנת יעקב הנ"ל לחלק בין שם ה'
יחידי דשרי למוחקו בגרמא לבין ענין ס"ת דחמיר טפי. יעו"ש. וראה גם בשו"ת
ציץ אליעזר (ח"ג סי' א אות ז) מש"כ לפלפל בדבריו אלו של מהר"ש לנדא.
ע"ש. וראה עוד בדברי השד"ח (כללים מערכת מ ריש כלל יא) שהביא את דברי
מהר"ש לנדא הנ"ל במאי דהעיר דהפוסקים השמיטו להאי דינא דהגמ' דשבת (קכ ע"ב)
דמותר למחוק שם השם ע"י גרמא, והעיר עליו מדברי הרמב"ם הנ"ל (פ"ו
דיסוה"ת ה"ו) שהביא דין זה דנזדמנה לו טבילה וכו' ומבואר בדבריו דהא
דכורך על השם גמי הוא כדי שלא יעמוד כנגדה ערום אבל משום מחיקה לא חישינן דהוי
גרמא. וכן העיר עליו מדברי התשב"ץ הנ"ל שמבואר בדבריו ג"כ דלחשש
מחיקה לא חישינן התם בגמ' דשבת כיון דהוי גרמא. והרי חזינן דדין זה מבואר בפוסקים. ובמאי דעמד הגר"ש לנדא להעיר
מההיא דהגמ' דמגילה (כו ע"ב) עיין שם בשד"ח (בד"ה ונראה וכו') שעמד
ליישב קושיא זו כעין דבריו של ערוך השולחן הנ"ל דהתם שאני כיון שעושה את
הגרמא בידים וכו'. יעו"ש. וע"ע בדברי החזו"א חיו"ד (סי' קסד
אות ב) שמבואר בדבריו דס"ל נמי כדברי מהר"ש בן הנוב"י דהא דשרינן
מחיקת שם השם ע"י גרמא היינו דוקא במקום מצוה, משום שזהו כבוד המקום ב"ה
לעשות מצוותיו, וכיון שהוא לכבודו יתברך אין כאן פגם בכבוד כתב הקודש. ע"ש.
וראה גם היטב בדברי מהר"ש
קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת (מהדורא קמא סו"ס רלט) שנקט שם בפשיטות לדייק
מדברי הגמ' בסוכה (נג ע"ב) דאיתא התם שדוד הסתפק אי מותר לזרוק חרס שכתוב בו
שם ה' לתהום כדי שלא יצוף וכו', דמזה משמע דמחיקת שם ה' אף בגרמא אסור דאל"כ
מדוע הסתפק לאסור. עכ"ד. יעו"ש. [ולפלא הוא דמהר"ש קלוגר שם לא
הזכיר כלום מהסוגיא דשבת (קכ ע"ב) הנ"ל דעסקינן התם בענין מוחק שם ה' בגרמא,
ותפס לאסור בפשיטות כמתבאר מהגמ' דסוכה הנ"ל. ושו"ר בשו"ת אפרקסתא
דעניא ח"א (סימן ס ד"ה והנה ראיתי) שעורר בזה דהוא פלא מדוע מהר"ש
קלוגר לא הזכיר כלל הסוגיא דשבת הנ"ל. יעו"ש]. ועכ"פ צריך לומר
דמהר"ש קלוגר שעמד לדייק מהסוגיא דסוכה דמוחק שם ה' בגרמא אסור, יבאר את
הסוגיא דשבת דמתבאר מהתם דמחיקת שם ה' בגרמא שרי כביאור מהר"ש לנדא דשרי התם
כיון שהוא לצורך מצוה. דו"ק ותשכח. ובפשטות חייב לבאר הכי בדברי מהר"ש
קלוגר שהרי חזינן מדבריו בשו"ת קנאת סופרים (בקונטרס ההשמטות לספר שנות חיים
סי' קלד) דמתבאר מהתם דס"ל דמחיקת שם השם בגרמא שרי שכתב שם דשרי להניח ס"ת
לפני הקטן ולומר לו שימחוק את השם כיון דבכה"ג חשיב כגרמא ושרי. יעו"ש. ומשמע
לפ"ז דס"ל דמוחק שם השם בגרמא שרי. והכא חזינן מדבריו בשו"ת טוטו"ד
דס"ל לאסור. ולכן צריך לחלק ולומר דס"ל כחילוקו של מהר"ש לנדא דרק
לצורך מצוה שרי גרמא ולדבר הרשות אסור למחוק שם השם אף בגרמא. והן אמת כי שו"ת
קנאת סופרים הנ"ל אינו מצוי אצלי לע"ע לעיין בו בתורף דב"ק לראות
היטב בנידון השאלה אם אמת הכי הוא דס"ל דגרמא שרי רק לצורך מצוה. [כי את דברי
מהר"ש קלוגר הללו שבשו"ת קנאת סופרים ראיתי בדברי מו"ר שליט"א
בשו"ת יביע אומר ח"ב (חאו"ח סי' יב אות ב) יעו"ש]. וצ"ע.
ועכ"פ אף אם נימא דאיכא הכא סתירה בדברי מהר"ש קלוגר מדבריו שבשו"ת
טוטו"ד לדבריו
שבשו"ת קנאת סופרים אין זו
פליאה כ"כ, כי כבר עמד בזה וכיוצא בזה הגאון מהר"ש קלוגר גופיה שכתב
בתשובותיו האלף לך שלמה חאו"ח (סוס"י שסז) אודות הסתירות שיש בדבריו
דלרוב התשובות שהשיב לאלפים אינו זוכר כל מה שחידש. יעו"ש. ועפ"ז כתב ג"כ
מהר"ש דרומר בשו"ת בית שלמה חיו"ד ח"ב (סוס"י קנה) אחר
שעמד שם בסתירה דאיכא בדברי מהר"ש קלוגר בחיבוריו, דזה מצוי הרבה שיהיה
סתירות בדברי מהר"ש קלוגר. ע"ש. וכמבואר הכל הוא מהטעם הנ"ל כיון
שהשיב תשובות לאלפים ולא ראי זה כראי זה כי זקני תלמידי חכמים ככל שמזקינים דעתם
מתיישבת עליהם ומוסיפים חכמה על חכמתם. וראה בזה ג"כ בס' ברית יעקב (סי' יא
הערה א). יעו"ש. ובמקום אחר עסקנו יותר באורך בענין זה דאיכא סתירות בדברי
מהר"ש קלוגר לרוב תשובותיו שהשיב לאלפי ישראל, וא"צ לכפול הדברים. ועכ"פ
דברינו מבוארים בס"ד. וראה עוד בדברי מו"ר שליט"א בשו"ת יבי"א ח"א (חאו"ח סי' כא אות יד) שהביא שם לעוד
פוסקים דס"ל הכי דמחיקת שם השם בגרמא שרי רק לצורך מצוה בלבד. יעו"ש. וראה
גם בדבריו בשו"ת יבי"א ח"ג (חאו"ח סי' טו אות ג). יעו"ש.
ולפי המבואר צ"ל דגם מהר"ש קלוגר הוא חדא מיניהו ועל פי ההוכחה מהגמ' דסוכה.
[והנה לפי דעת הפוסקים שאינם מחלקים כיו"ב דרק לצורך מצוה שרי מוחק שם ה' אלא
ס"ל דכל מוחק שרי, יש לבאר הגמ' דסוכה במעשה דדוד וכו' דמתבאר מהתם דמוחק שם
ה' בגרמא אסור כיון דהוי דומיא מש"כ ערוך השולחן (הנ"ל) דזה ודאי דאסור
לגרום הגרמא בידים כגון להעמיד מים סמוך לשם ה' כדי שתשפך על השם וימחקנו דזהו
נופא עשייה גמורה היא, והכ"נ הוי הכי. וק"ל. ושו"ר לגאון מטשעבין
בשו"ת דובב משרים (ח"א סי' צט) שכתב לבאר הכי את דברי הגמ' דסוכה הנ"ל
שדוד הסתפק אם מותר לכתוב שם על חרס ולהטילו לתהום שלא יצופו המים וכו', עד שבא
אחיתופל ודרש להיתרא משום
שלום וכו', דלכאורה מאי ספקא דדוד
הרי מחיקה ע"י גרמא שרי אלא כיון שברור שיגיע לידי מחיקה אסור. ע"ש. והבאנו
את דבריו בהרחבה לקמן ד"ה ועתה. יעו"ש].
ברם בקושטא הנה הא דכתב הגר"ש
בן הנודע ביהודה דלא שרינן גרמא במחיקת שם השם אלא דוקא לצורך מצוה, רבו כמו רבו
הפוסקים דלא ס"ל הכי, והעלו דלעולם שרי למחוק שם השם בגרמא אף שלא לצורך מצוה.
דהנה הרדב"ז בתשובותיו (בלשונות הרמב"ם סי' מז) עמד לבאר דכל מאי דשרינן
בגמ' שבת מחיקת השם ע"י גרמא הוא דוקא לצורך מצוה, וכהא דהגמ' בשבת דמיירי בטבילת
מצוה, ואה"נ דבטבילת הרשות אסור לטבול למי ששם כתוב לו על בשרו לפי שהוא גורם
למחיקת השם. ע"ש. אולם הנה רבינו החיד"א בספר כסא רחמים על מסכת סופרים (פ"ה
הי"ב) ד"ה ועוד תמהני, הביא את דברי הרדב"ז הללו וכתב להעיר עליהם,
כי הרי למסקנת הגמ' דשבת שם דאמרינן "לא תעשון כן לה' אלוקיכם" עשיה
אסור גרמא שרי, משמע דגרמא שרי בכל גוונא גם שלא לצורך מצוה אלא אפילו לדבר הרשות.
ע"ש. [ועי' בספר שערים המצויינים בהלכה ח"א (סי' כח אות טו) שהביא שם את
דברי שו"ת מחזה אברהם (ח"ב סי' י) שכתב שם, דגרם מחיקת שם השם יש להתיר
דוקא לצורך מצוה, והביא שכן מבואר ג"כ מדברי השלטי גיבורים (סנהדרין פ"ז)
דגרם מחיקה מותר דוקא לצורך מצוה, ושכ"כ ג"כ החיד"א בכסא רחמים (מס'
סופרים פ"ה) בשם הרדב"ז. ע"כ. וסיים ע"ז הרב בעל שערים
המצויינים בהלכה, ואני חפשתי ועיינתי שם, ולא מצאתי כלום מזה בכסא רחמים. עכ"ד.
ע"ש. אולם כאמור דכן הוא באמת דדברים אלו מפורשים בכסא רחמים שם (הלכה יב). וע"ש].
וראה גם בשו"ת חתם סופר חאו"ח (סי' לב) ד"ה ועל השלישית, שגם הוא
כתב בפשיטות כיו"ב דגרם מחיקת שם ה' שרי אפילו לדבר הרשות, והוסיף וכתב שם, כי
אע"ג דרש"י בחומש הביא בשם הספרי על הפסוק "לא תעשון כן לה' אלוקיכם"
שלא יגרמו עוונותיכם למקדש שיחרב, ומשמע דגרמא אסור מדאוריתא, ההוא דרש אגדה הוא
ואין למדין מן האגדה. עכת"ד. ע"ש. וכ"כ כיו"ב עוד בתשובותיו
חיו"ד (סי' רסז) ד"ה והנה המרדכי, דהאי דרשה דהספרי דרש
אגדה בלבד הוא. ועוד דהוא נגד הגמ' דשבת הנ"ל, ובכה"ג אין למדין מן
האגדות. ע"ש. [וכבר הארכנו בס"ד בכמה דוכתי בענין זה דאין למדין מן
האגדה, ובפרט במקום אשר האגדה סותר את דברי התלמוד, וכמ"ש בשו"ת שבות
יעקב (ח"ב סי' קעח), ובפרי חדש (סי' קכח) ועוד, וא"צ לכפול הדברים].
וע"ע בדברי החת"ס בתשובותיו
חיו"ד (סי' רסו) ד"ה ואם אולי, וכן בדבריו שם (סי' רעא) ד"ה ואותן,
שג"כ מבואר בדבריו שם כיו"ב דמחיקת שם ה' ע"י גרמא בכל גוונא שרי
גם כשאינו לדבר מצוה. ע"ש. ועי' בס' שערים המצויינים בהלכה ח"א (סי' כח
בקונטרס אחרון סקט"ו) שהביא שם את דברי החת"ס הנ"ל (בחאו"ח סי'
לב) שהקשה על דברי הגמ' דשבת דגרם מחיקת השם מותר, מדברי הספרי שהביא רש"י
בחומש שלא יגרמו עונותיכם למקדש שיחרב וכו' דמשמע דגרמא אסור מדאורייתא, ותירץ
דההוא דרש אגדה הוא ואין למדין מן האגדה. ע"כ. וכתב ע"ז הרב שערים המ"ב:
ותמוה לי דהקושיא דמקשה מספרי אינו, דהגמרא במסכת שבת שם מיירי בגרם מחיקת השם
במקום מצוה ובכה"ג מתיר בגמרא. ואפשר דהחת"ס סובר דמדאורייתא מותר הגרמא
גם בלא מקום מצוה ומדרבנן מותר דוקא במקום מצוה, ולכן קשיא ליה דבספרי משמע דגרמא
אסור מדאורייתא. עכ"ד. ע"ש. והנה בפשטות מה שכתב הרב שערים המ"ב
לבאר בדברי החת"ס דמשו"ה קשיא ליה מדברי הספרי כיון דמפרש בדברי הגמ' דשבת
דשרי למחוק שם השם בגרמא הוא אף לדבר הרשות אמת הוא ובודאי שכך הוא פשט דברי החת"ס
וכנ"ל, מ"מ מה שסיים לבאר בדברי החת"ס ס"ל דמדרבנן מיהא אסור
למחוק שם השם שלא במקום מצוה, הנה מפשט דברי החת"ס בתשובותיו שם לא משמע הכי
אלא לעולם ס"ל דמחיקת שם השם בגרמא שרי לדבר הרשות גם מדרבנן, שלא עמד לחלק
בזה, יעו"ש היטב בדבריו בד"ה ועל השלישית וכו'. ע"ש. וראה גם היטב
בדברי החת"ס בתשובותיו שם (חיו"ד סי' רעא בסוד"ה ואותן העוקצין וכו')
שמבואר בדבריו להדיא דגרמא שרי גם בדבר הרשות אפילו מדרבנן שכתב שם דגרמא שרי ולא
מצינו שגזרו חכמים על הגרמא. עכ"ל. יעו"ש. הן אמת כי הנה שו"ר עתה
בדברי השד"ח בכללים (מערכת מ כלל יא) בד"ה אך הגאון וכו' שהביא שם את
דברי החת"ס הנ"ל (באו"ח סי' לב) וכתב ע"ז: הנה מבוארת דעתו
דנקיט כסוגיית הש"ס דפרק כל כתבי דעשיה הוא דאסור אבל גרמא שרי, וכן תפס שם
בסימן רעא בד"ה ואותן העוקצין וכתב דגם מדרבנן מותר דלא מצינו שגזרו חכמים על
גרמת מחיקת השם וכן דעתו גם כן בחלק אבן העזר (ח"א סימן כ) בד"ה והנה
להרמב"ם וכו', וכן בחלק שישי (סימן ח) מתבאר דנקיט כסוגיא דפרק כל כתבי הנ"ל,
אלא דמשמע קצת מדבריו דמדרבנן אסורה הגרמא כשאינה לצורך שהרי כתב (בד"ה הנה) ועוד
דילמא חשמונאים על ידי אמירה לנכרי נתצו המזבח או ע"י הגרמא ולא בידים ממש
והגרמא שרי מן התורה על כל פנים כמבואר בשבת דק"כ ע"א. עכ"ל. ומזה
מבואר דדוקא מן התורה שרי הא מדרבנן אסור. עכת"ד הגאון שד"ח. ע"ש. ומדברי
השד"ח הללו מתבאר כי סתראי נינהו בדברי החת"ס זצ"ל בין דבריו בחיו"ד
לדבריו בחלק ו', ואע"פ שבודאי צריך להתיישב בעה"י בדברים ולבארם ויהיו
דבריו של החת"ס מיושבים, ועוד חזון למועד בעה"י. מ"מ הא ודאי
חזינן דאף השד"ח מבאר בדברי החת"ס הנ"ל דחלק יו"ד כי לעולם ס"ל
דמוחק שם השם בגרמא שרי אף שלא לצורך מצוה ושרי אפילו מדרבנן. וזה ברור. ושו"ר
עתה ג"כ למו"ר שליט"א בשו"ת יביע אומר ח"ג חאו"ח (סי'
טו אות ג) שתפס שם בדעת החת"ס כמבואר בדבריו (בחיו"ד סי' רעא) דגרמא שרי
אפילו מדרבנן ואף שלא לצורך מצוה. יעו"ש. ובעיקר קושיתו הנ"ל של החת"ס
(בחאו"ח סי' לב) מדברי הספרי דזה סותר לכאורה את דברי הגמ' בשבת, עי' בשו"ת
אפרקסתא דעניא (ח"א סי' ס בהערה, דף נו ע"א וע"ב) מש"כ לתרץ ע"ז
שאין קושיא כלל מדברי הספרי הללו. ע"ש.
וראה עוד בשו"ת בית אפרים (חיו"ד
סי' סא) שכתב נמי דהא דשרי למחוק שם השם בגרמא הוא אפילו שלא במקום מצוה. ע"ש.
וע"ע בדברי מו"ר שליט"א בשו"ת יחוה דעת ח"ד (סי' נ עמוד
רנז) שהביא שם דכן ס"ל נמי להגאון מהר"י נג'אר בספר שמחת יהודה, דמחיקת
שם השם בגרמא שרי אף לדבר הרשות, ושכ"פ ג"כ בשו"ת אבן שתיה (סי' ס).
ומהמתבאר בדב"ק שם משמע שאף הוא מסכים לדבריהם. ע"ש. וראה גם בדברי הרב
המגיה במאירי דשבת (קכ ע"ב הערה 196) שכתב לפרש נמי בדברי המאירי דהא דאמרינן
דמחיקת שם השם בגרמא שרי הוא אפילו בדבר הרשות. ע"ש. אולם עי' בדברי הגאון
רבי צבי פסח פראנק בשו"ת הר צבי חיו"ד (סי' רלא ד"ה הנה נתבאר) שעולה
מדבריו דהמאירי עומד בשיטת רש"י דמחיקת שם ה' בגרמא שלא לצורך מצוה אסור
מדרבנן. ע"ש. ועתה ראיתי עוד בשו"ת הר צבי חיו"ד (סי' רלג) שמתבאר
מדבריו נמי דמחיקת שם השם בגרמא שרי אפילו לדבר הרשות, שעמד לדון שם בענין אותיות
דפוס העשויות מעופרת שיש בהם שם ה', אם מותר להניחם בקדירה שהיא על האש שיתנמסו
דאפשר דאינו אלא גרמא, ועמד לפלפל שם אי חשיב גרמא. ע"ש. ומשמע מתורף דבריו
אלו כי לעולם אי הוי גרמא הוי שרי בהכי אע"ג דהוא לצורך דבר הרשות לעשות בו
דברים אחרים. יעו"ש בדבריו היטב. (הן אמת כי שוב עיינתי בשו"ת הר צבי
והנה ראיתי לו בחיו"ד (סי' רלא) שעמד בדברי הגמ' דשבת הנ"ל דמחיקת שם ה'
ע"י גרמא שרי וצידד לומר דהיינו דוקא במקום מצוה ועכ"פ כל שמוחק ע"י
גרמא שלא לצורך מצוה איכא איסורא דרבנן. ע"ש. וא"כ יש להבין איך סתם את
דבריו (בתשובה הנ"ל) בענין אותיות דפוס דמשמע דאף שלא לצורך מצוה שרי. ואולי
י"ל דהיינו נמי לצורך מצוה ע"מ להדפיס ספרי קודש אחרים, אולם זהו דוחק
דמהמתבאר התם משמע שרוצה להתיך את האותיות הללו לסתם עופרת של צורכי חולין ואפילו
לא להדפסה. יעו"ש. ועוד י"ל
דמה שהביא את ענין גרמא (בסי' רלג
הנז') הוא בגדר סניף, כי הרי הביא שם ג' טעמים להיתר כיון שהשמות לא התקדשו, ושהאותיות
הפוכים, ומשום גרמא. ולכן צירף אולי את הסוברים דגרמא שרי אף שלא לצורך מצוה, אבל
לעיקר דינא ס"ל דרק לצורך מצוה שרי. וק"ל. וצ"ב. וגם יש לציין כי
תשובה רלא נכתבה באלול תשי"ג ואילו תשובה רלג נכתבה בשנת תש"י ונמצא
דתשובה רלא דמבואר בה דמוחק שם ה' בגרמא שרי רק לצורך מצוה הוי בתרייתא ולכן אף אם
נימא דאיכא הכא סתירה היא העיקר. וראה עוד בענין זה דהמסת אותיות דפוס שיש בהם שם
ה', בשו"ת מהר"ם שיק חאו"ח (סי' קטז), ובשו"ת תשובה מאהבה (ח"ג
סי' שצא), ובשו"ת מהרש"ם ח"ג (סימן לט), ובשו"ת משיב דבר (סימן
פ). וראה גם בקול יעקב (סימן רעו ס"ק צז). ע"ש).
ועי' גם בדברי המנחת חינוך (מצוה
תלז סוף אות א) שכתב שם, דגרם מחיקה שרי וכדפסק הרמב"ם בדין מי שהיה כתוב שם
על בשרו וכו', ודבר זה הוא מוסכם, ואין להאריך. ע"ש. ומסתימת תורף דבריו משמע
דס"ל דאף לדבר הרשות נמי שרי, אלא מש"כ דהוא מוסכם לכו"ע לאו מילתא
דפשיטא היא, כי עיננו הרואות כמה עקולי ופשורי איכא בהאי מילתא, אם גרם מחיקה זו
דשרי, הוא לדבר מצוה דוקא, או גם לדבר הרשות. (וע"ע בשו"ת מהר"ש
ענגיל (ח"ג סי' טז) שעמד לדון בביהכ"נ שכתבו על הכתלים פסוקים שאסור
למחקם, ועתה רוצים לסייד את ביהכ"נ מחמת שהושחרו הכתלים כיצד ינהגו, [ובאמת
כבר דנו בשאילתא זו וכיו"ב השואל ומשיב במהדו"ק (ח"ג סי' קמא), ומהרי"א
אסאד בתשובותיו (סי' דש), ובשו"ת הרי בשמים (סי' קפג), וכתבו שיתנו מטלית או
חתיכת נייר על השמות, ויסיידו עליהם. ע"ש. וראה עוד בזה גם בשו"ת צור
יעקב (ח"א סי' טו) ובשו"ת פנים מאירות (ח"א סי' מה) ובפתחי תשובה
יו"ד (סי' רעו סק"ט), ובס' שערים המצויינים בהלכה ח"א (סי' יג אות
ו). ע"ש]. וכתב מהר"ש ענגיל, דאם א"א לדבק על השמות מטלית או נייר
יש עצה שיתחילו לסייד ולצבוע סמוך למקום השם דבכה"ג שעושה המעשה במקום חול
אלא שזב למקום הקודש ואינו נמחק מיד, חשיב רק גרמא, ויש להתיר הגרמא במקום מצוה. ע"ש.
ויש להתבונן בדבריו אלו שכתב דמה שמסייד סמוך לשם ה' ואח"כ הצבע ניגר ונוזל
על שם ה' דחשיב בכה"ג גרמא כיון שאינו נמחק מיד, דלפי מה שהבאנו לעיל את דברי
ערוך השולחן ביו"ד (סי' רעו סעיף לז) שכתב דאסור להעמיד מים סמוך לשם השם כדי
שישפך עליו וימחקנו דכל כה"ג לא חשיב גרמא, אלא הוא עשיה גמורה, א"כ הכ"נ
כן הוא. וק"ל.
ובאמת עיקר יסוד זה דאף דגרמא שרי
באיסור מחיקת שם השם ב"ה, מ"מ לעשות הגרמא בידים אסור, הנה יסוד זה
מבואר ומפורש בדברי החתם סופר בתשובותיו חיו"ד (סי' רסג) דשם הביא את דברי
הרב השואל בענין סופר שכתב שם אלקינו והאריך את מושבה של האות נו"ן וכתב את
האות וי"ו בצידה שלדעת המג"א (בסי' לב סקל"ג) פסול, והרב השואל רצה
לומר שלא למחוק מיד את האות וי"ו כיון שהוא נטפל לשם השם, אלא יכתוב בתחילה
וי"ו אחרת בתוך הנו"ן ועי"ז ממילא בטילה הוי"ו ההיא שאין לה
שוב שום שייכות להשם ויכול למחקה להדיא, ואע"ג דכתיבת הוי"ו בתוך הנו"ן
הוי מחיקת הוי"ו השניה מ"מ אינו אלא גרם מחיקה והא גרם מחיקה שרי. וע"ז
כתב החת"ס, דמש"כ דענין זה הוי גרם בעלמא זה אינו, דכל כה"ג הוי
מחיקה ממש ולא גרם, דלא מקרי גרם אלא דוקא כשאינו עושה מעשה בידים אלא כשנמחק
מאליו כגון ע"י מי המקוה כשטובל בלי גמי, אבל כל שעושה מעשה לשם מחיקה אפילו
אינו עושהו בגוף השם מ"מ כיון דסוף סוף ע"י מעשה שלו נמחק הו"ל
מחיקה גמורה ואסור. עכת"ד, ע"ש. והרי מבואר מדברי החת"ס הללו דאסור
לעשות הגרמא בידים ע"מ למחוק, וממילא הכ"נ בעובדא דמהר"ש ענגיל הרי
זה הוי גרמא בידים שצובע סמוך לשם השם והצבע אח"כ בודאי יהיה ניגר על שם השם
וימחק דזהו אסור. ושו"ר עתה ג"כ בדברי הרב שערים המצויינים בהלכה ח"א
(סימן יג סק"ו) שהביא שם את דברי מהר"ש ענגיל הנ"ל וכתב על דבריו, דהם
תמוהים ממש"כ החת"ס הנ"ל (בחיו"ד סי' רסג) דלא מקרי גרמא אלא
דוקא כשאינו עושה מעשה בידים, אבל כשעושה מעשה בידים אפי' אינו עושה כלום בגוף השם
מ"מ כיון דסוף סוף ע"י מעשה שלו נמחק הוי ליה מחיקה גמורה ואסור. ע"ש.
וגם ראיתי בשו"ת צור יעקב (סימן טו) ד"ה והנה כת"ר וכו' שהרב השואל
שם כתב מדנפשיה כיו"ב בענין קירות ביהכ"נ שרשום עליהם שמות קדושים
שישפוך מים סמוך לשמות והמים ינטפו על השמות וימחקו אותם דזה הוי גרם מחיקה דשרי, אבל
תיכף ומיד תוכ"ד דחה זאת הרב השואל גופיה ע"פ דברי החת"ס הנ"ל
חיו"ד סי' רסג דכל שעושה מעשה שעי"ז תבוא המחיקה הוי כמוחק בידים דאסור,
והכ"נ שגורם למעשה הזה שימחוק דהוי כמוחק בידים דאסור. עכ"ד יעו"ש.
והוא כנ"ל. וע"ע בשד"ח בכללים (מערכת מ כלל יא) במה שעמד שם על
דברי החת"ס הללו ובדברי יתר האחרונים בענין גדר גרמא דשרי במחיקת שם השם האם
ס"ל כהחת"ס בענין זה דכל שעושה מעשה בידים תו לא חשיב גרמא או פליגי
עליה. יעו"ש).
ועתה ראיתי למהרש"ם בדעת
תורה (סי' שמ ס"ג, דף רעח ע"א) ד"ה ועתו"ס ישנים וכו', שציין
על דברי ספר חסידים (סי' תתקי) שכתב בפשיטות דגרימת מחיקת השם אסור כגרימת הטלת
מום בקדשים, והאחרונים לא הביאו מזה. ע"ש. [הן אמת דהשד"ח בכללים (מער' מ
אות יא) ד"ה וגדולה מזו וכו', הזכיר כבר את דברי ס"ח הללו ופלפל בדבריו.
ע"ש]. והנה ספר חסידים (שם) כתב בזה"ל: אף בזמן הזה לא ישים אדם ספרים
אצל אוכלים, כדי שלא יאכלו עכברים הספרים, וכתיב (דברים יב ד) "לא תעשון כן
לה' אלוהיכם" שלא יגרום אדם שימחק השם, דוגמת "כל מום לא יהיה בו"
(ויקרא כב כא) שלא יגרום שיהיה בו מום בקדשים, כך לא יגרום שתמחק הכתיבה שהיא קודש
והשם קודש. עכ"ל. יעו"ש. ולכאורה קשה על דבריו אלו של ספר חסידים דמבואר
בדבריו דאף גרם מחיקת השם נמי אסור, והא מהגמ' דשבת הנ"ל (קכ ע"ב) מבואר
דשרי. ולכאורה לפי דברי הגר"ש לנדא הנ"ל בנודע ביהודה שכתב לבאר את דברי
הטור והשו"ע שהשמיטו האי דינא דגרם מחיקה דשרי משום דס"ל דהעיקר הוא
כהסוגיה במגילה (כו ע"ב) דמתבאר מהתם דגרם מחיקה אסור ורק לצורך מצוה שרי, ממילא
י"ל דגם ספר חסידים הכי ס"ל. אולם לקושטא דמילתא יש לומר כי קשה לבאר
הכי את דבריו של ספר חסידים דס"ל כדעת הפוסקים הנ"ל שמבארים דהא דשרי
מחיקת השם ע"י גרמא הוא דוקא לצורך מצוה אבל לדבר הרשות לא, והא דכתב ספר
חסידים הכא דמחיקת שם ה' ע"י גרמא אסור היינו שלא במקם מצוה. משום דמפשט
סתימת דבריו שכתב, דאיסור המחיקה הוי כהטלת מום בקודשים משמע דהוי דומיא דהתם, והתם
הרי איסור זה הוא בכל גוונא (עי' היטב בגמ' ביצה כז ע"ב ובבכורות לג ע"ב),
וממילא הכ"נ אסור בכל גוונא. וק"ל. ואמנם באמת מצאתי בהגהות מקור חסד
בספר חסידים (שם אות ד) שג"כ עמד על דבריו אלו של ס"ח כי לכאורה הם צ"ע,
דהא בגמ' דשבת הנ"ל מבואר דגרם מחיקה שרי, וכתב ע"ז כי הנה בתשב"ץ (ח"א
סי' כ) מבואר דהא דגרמא שרי היינו דוקא בשם שעומד להמחק. ע"ש. ג והן אמת כי
אם אכן כך היא שיטת ספר חסידים דאף מחיקת שם השם בגרמא אסור, לא נפלאת היא ולא
רחוקה, כי הנה מצינו בדברי הרשב"א בחידושיו לשבת (קכ ע"ב) ד"ה
לעולם יורד וטובל, דמבואר בדבריו דכל האי דאמרינן דגרמא במוחק שם ה' שרי, היינו
דוקא באופן שאינו בודאי שימחק, שאילו ודאי ימחק אסור, ולהכי שרינן לו לטבול כיון
שהוא ספק שמא ימחק, שאילו ודאי היה נמחק היינו כמשפשף בידים דאסור. ע"ש. וראה
בשו"ת דובב משרים להגאון מטשעבין (ח"א סי' צט) שהעלה שם לדינא כדברי
הרשב"א הללו, ועפ"ז עמד ליישב מה שהעירו מהפוסקים בהא דמבואר בגמ' סוכה (נג
ע"א) שדוד הסתפק אם מותר לכתוב שם על חרס ולהטילו לתהום שלא יצופו המים וכו',
עד שבא אחיתופל ודרש להיתרא משום שלום וכו', דלכאורה מאי ספקא דדוד הרי מחיקה ע"י גרמא שרי, [ובאמת עי' בשו"ת מהר"ם שיק חאו"ח
(סי' קטז) מש"כ לפלפל בשאלה זו בארוכה. ע"ש. וכן עמד בשאלה זו בשו"ת
אבני נזר (חיו"ד רסי' שע), ובשו"ת טוב טעם ודעת למהר"ש קלוגר (מהדו"ק
סי' רלט), בשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"א סימן ס), ובשו"ת צור יעקב (סי'
טו), ובמקור חסד בס' חסידים (סי' תתקי אות ד) ועוד], ועכ"פ כתב הגאון
מטשיעיבין דלפי דברי הרשב"א הללו ניחא, דהא כל שברור שיגיע לידי מחיקה אסור. יעו"ש.
וע"פ דברי הרשב"א הללו עמד ליישב שם עוד הא דחזינן בגמ' שבת (קטו ע"ב)
מעשה באחד בצידון שנטל טומוס של ברכות ושקען בספל במים ואר"י גדול עונש
האחרון מן הראשון וכו' ולכאורה אמאי הרי אין זה רק גרמא ומותר, אולם לפי דברי הרשב"א
ניחא דכיון שברור שיבוא לידי מחיקה הרי זה אסור אף דהוי גרמא. ע"ש. [והנה במה
שתירץ הגאון מטשיעיבין הקושיא מהגמ' דסוכה לפי דברי הרשב"א הנ"ל עי' בשו"ת
אפרקסתא דעניא (ח"א סימן ס) שהרב השואל שם ג"כ עמד לתרץ הכי, (עי' סוד"ה
והנה טרם יצמח וכו') דלהכי הוצרך דוד ללמוד צד היתר מסוטה וכו' ולא סמך דהוי מוחק
שם השם בגרמא כיון שבודאי ימחק ובכה"ג גרמא אסור וכמ"ש הרשב"א. ועיי"ש
בדברים שהביא עוד תירוצים לתרץ קושיא זו. יעו"ש. ובקושיא שהביא מהגמ' דשבת
במעשה באחד וכו' כבר הקשה קושיא זו בשו"ת בית אפרים (חיו"ד סי' סא) ותירץ.
יעו"ש. וכן הקשה קושיא זו האחיעזר (ח"ב סי' מח). ע"ש. וראה גם בס' משנת
יעקב על הרמב"ם (פ"ו מיסודי התורה ה"ו אות ב, דף כא ע"א) שעמד
ליישב קושיא זו, די"ל דהתם הא דאמרינן ושקען בספל מים כלומר שהחזיק בהם בידו
זמן מה במים כדי שימחק הכתב וזה שפיר נקרא מעשה בידים, ולא דמי לטובל גופו במים
דהתם טובל ועולה מיד. וע"ש מה שעמד לפלפל בתירוץ זה כיון דבתוספתא הגירסא היא
"ונתנו לתוך ספל מים" וכו' ולא ושיקעו. ע"ש].
וראה עוד בשו"ת דובב משרים
שם (סי' קיד) שהניף ידו בשנית להעלות כדברי הרשב"א הנ"ל דהיכא שבודאי
תהיה מחיקה לא הוי כגרמא אלא חשיב כמוחק בידים דאסור, ולכן עמד להעיר על דברי שו"ת
מנחת פיתים [יו"ד סי' רעו], שהתיר לסוד בסיד ע"ג קיר ביהכ"נ שהיה
כתוב בו נוסח עלינו לשבח משום דאין זה אלא גרם מחיקה דשרי כמבואר בגמ' דשבת הנ"ל.
והעיר עליו הגאון מטשיעיבין, דהא לפי הרשב"א מבואר דכל שתבוא המחיקה בודאי גם
גרמא אסור. ע"ש. וע"ע בחזו"א חיו"ד (סי' קסד אות ב) ד"ה
והא דאמר וכו', דהוא מבאר בדברי הרשב"א דגרמא דשרי היינו באופן שמביא עליו
דבר שיאבד אותו לבסוף, אבל אם מביא עליו משחית שיקלקל אותו מיד לא חשיב גרמא ואסור,
ולהכי בטובל שרי כיון שאין השם נמחק בלא שפשוף, אבל מ"מ בעת הטבילה ה"ז
מתרפה ע"י המים ומסייע במחיקתו שהרי סופו להמחק מבשרו, וע"י לחלוח המים
גורם למהר מחיקתו וכל כה"ג הוי גרמא דשרי לצורך מצוה. ע"ש. ומתבאר לפ"ז
מדברי החזו"א דכל שאינו נמחק מיד אף שימחק בסופו של דבר ע"י פעולה זו
בודאי, אפילו הכי שרי כיון שהוא גרמא. וכן כתב לבאר בדברי החזו"א הללו בס' שערים
המצויינים בהלכה ח"א (סי' כח בקונטרס אחרון ס"ק טו). יעו"ש. ד [וגם
מתבאר מהחזו"א דס"ל דגרמא שרי במחיקת שם ה' רק לצורך מצוה].
ושו"ר עתה בס"ד בשו"ת
צור יעקב (ח"א סי' טו) בד"ה ומ"ש כת"ר משו"ת וכו' שעמד
שם בביאור דברי החת"ס הנ"ל (חיו"ד סי' רסג) דהיכא שעושה מעשה דעי"ז
תבוא המחיקה דלא חשיב גרמא וכו' דלא קאמר הכי החת"ס אלא דוקא היכא שבעת שעושה
את המעשה ממש גורם למחיקה כמו בנידון של החת"ס שם שע"י שיכתוב אות וי"ו
אחרת בתוך הנו"ן עי"ז יתבטל הוי"ו הראשון (בעובדא שכתב שם אלוקינו
ועשה הוי"ו בתוך הנו"ן וכו') דזה הוי כמעשה מחיקה גמור אף דאינו עושה
מעשה בוי"ו הראשונה רק שע"י שיכתוב את הוי"ו השניה תתבטל הראשונה. והמשיך
הרב צור יעקב וכתב שם: וזה ג"כ כוונת הרשב"א בחידושיו לשבת (הנ"ל) שכתב
בההוא דיורד וטובל שאינו ודאי שימחוק שאילו ודאי שימחוק היינו כמשפשף, לא כמו שעלה
על דעת הגאון ב"ש בתשובה שם [יו"ד ח"ב סי' קכב] דדוקא בספק אם ימחק
הוי גרמא אבל אם ברי לן שימחק אח"כ הוי כמעשה, שהרי הביא ראיה ממקרב כיבוי
שבסוף פרק כירה ושם כתב הרשב"א בעצמו כתוס' דחיישינן שעם נתינתו יפלו
הניצוצות והוא מגביה הכלי ומכבה אותן, משמע דבלא זה אף שנותן מים ואח"כ
כשיפלו ניצוצות יתכבו ממש ובודאי מ"מ לא הוי רק גרמא. רק דהרשב"א ס"ד
דבירידתו למים נמחק תיכף ומיד לכן הקשה ממקרב כיבוי דאסור, וע"ז תירץ דכאן
אפשר שלא ימחק בירידתו כשלא ישפשף שאפשר להיות שאף שירד לא ימחק עד אחר זמן לכן לא
הוי רק גרמא שאלו ימחק תיכף הוי כמשפשף, ובחינם נתקשה בשו"ת ב"ש שם והסב
כוונת הרשב"א לדרך אחרת ולע"ד פשוט כמו שכתבתי. עכת"ד. ע"ש. ומתורף
דבריו אלו של הרב צור יעקב ג"כ עולה ומתבאר דס"ל לבאר את פשט כוונת דברי
הרשב"א כמבואר בחזון איש הנ"ל דאין הענין הוא אם ימחק בודאי או ספק ימחק
כפשוטו, אלא היינו שכל שעושה מעשה ועי"ז ימחק שם השם מיד אפילו שימחק ע"י
גרמא מכל מקם כיון שנמחק מיד בגלל המעשה שעשה עכשיו אסור, וכל שלא ימחק שם השם תיכף ומיד אפילו אפילו שע"י מעשה
הגרמא שעושה כאן בסופו של דבר בודאי ימחק שם השם אפ"ה שרי. ודוחה את ביאור
המפרשים דתלי אם יהיה המחיקה בודאי או בספק. ואיברא דמדברי עוד טובא מהפוסקים נראה
דמבארים ברשב"א דברים כפשוטם דס"ל לחלק בין ודאי ימחק לספק ימחק וכנ"ל,
וראה גם בשו"ת מהר"ם שיק (חאו"ח סי' קטז) שג"כ נראה שמבאר הכי
ברשב"א שרק בספק ימחק שרי. יעו"ש. מ"מ חזינן הכא מדברי הרב צור
יעקב ומדברי החזו"א שמבארים את פשט דבריו דס"ל לחלק בין ימחק מיד לימחק
לאחר זמן.
וראה עוד בשו"ת אבני נזר חיו"ד
(סי' שע אות ו) שעמד לבאר את דברי הרשב"א במש"כ דכל שברור לו שימחק ה"ז
אסור אף בגרמא, דהיינו בגוונא דרצונו שימחק השם כדי שלא יצטרך לשומרו ויוכל להתרחץ
ולסוך, וכשאינו ודאי שימחוק מותר ע"י גרמא אפילו שרצונו יהיה כן כדי שלא
יצטרך לשומרו. ע"ש. וע"ע מש"כ בזה בארוכה השד"ח בכללים (מער' מ
כלל יא) ד"ה ובחידושי חשק שלמה וכו', וכן במש"כ בזה עוד בקונטרס באר
בשדי. ע"ש חח"מ מה הוא אומר. וממילא לפ"ז לחומר הקושיא הנ"ל ע"ד
ספר חסידים שמבואר בדבריו לאסור מחיקת שם השם אף בגרמא דהא בגמ' דשבת מבואר דגרמא
שרי אולי י"ל, דזהו ג"כ כוונת הספר חסידים כפשט דברי הרשב"א הנ"ל,
דכל שבודאי ימחק שם השם לא חשיב גרמא, והתם מיירי הספר חסידים שעושה פעולה שתגרום
שבודאי ימחק שם ה'. או לפי המפרשים [החזו"א ודעימיה] שמבארים בדברי הרשב"א
דתלי אם ימחק מיד או לא, וספר חסידים
מיירי בגוונא שימחק מיד. וק"ל.
וצ"ע. (הן אמת דאחר ההתבוננות עדין יד הנטויה לדחות, כי הנה מפשט דברי ספר
חסידים משמע דכל גרמא אסור אפילו שהוא בגוונא שספק אם ימחק, דהרי מיירי התם שלא
ישים הספרים אצל אוכלים שלא יזיקו העכברים הבאים לאכול את המאכלים גם את הספרים, ובפשטות
זהו ספק אם יבואו העכברים לאכול המאכלים שאין זה בודאי ובכ"ז סתם ספר חסידים
את דבריו שלא להניח שם את הספרים, אלא א"כ נדחוק ונאמר דחיירי בגוונא שבודאי
יבואו שם עכברים ועי' ברש"י שבת (יד ע"א) ד"ה לידי פסידא שכתב וז"ל:
עכברים מצויין אצל אוכלין ומפסידים את הספר. עכ"ל יעו"ש. ברם מסתימת
דברי ס"ח משמע דמיירי בכל גוונא ואפילו שזהו ספק אם יבואו עכברים. ועי' בחידושי
חשק שלמה (בגמ' שבת קכ ע"ב בדפוס וילנא דף סז ע"ד) שכתב שם וז"ל: לעיל
(דף יד) גזרו טומאה בספרים כדי שלא יגנזו תרומה אצל ספרים ויבואו לידי הפסד ואם חששו
לגרמא רחוקה כזו כ"ש לגרמא קרובה דאסור וכו'. עכ"ל יעו"ש. ומבואר
לפ"ז דענין זה שיבואו עכברים לאכול את המאכלים ויזיקו את הספרים שבקירבת
המאכלים הוא חשש רחוק ואינו גרמא שבודאי ימחק בו שם השם. וק"ל. וגם לפי
המבארים הנ"ל (החזו"א ודעימיה) בדברי הרשב"א דתלי אם יהיה מיד או
לא דכל שע"י מעשה הגרמא ימחק מיד אסור וכל שלא ימחק מיד מותר אפילו שבודאי
ימחק בסופו של דבר, א"כ הכ"נ עדיין צ"ע דהרי ע"י שיניח הספרים
אצל המאכלים לא יזיקום העכברים תיכף ומיד אלא רק אחר זמן שיצאו מחוריהם וממקום
מחבואם, אלא א"כ נאמר דהם מצויים שם ממש לידי האוכלים וא"כ הוי גם בודאי
וגם מיד, וזהו דוחק. וק"ל). וראה עוד בשד"ח שם (ד"ה הן אמת וכו') שכתב
ליישב אחר התימא את דברי ספר חסידים הללו די"ל דס"ל כי לעולם הא דאמרינן
בגמ' דשבת דמחיקת שם השם בגרמא שרי, לאו דמותר לגמרי קאמר אלא כלומר דלית ביה
איסור לאו אלא איסורא בעלמא. יעו"ש.
ומעתה אחר כל הדברים האלה, נהדר
אנפין להערה הנ"ל בענין האורים ותומים דהיה נמחק בהם שם "יה", כי
כאמור לעיל היה דבר זה ע"י גרמא (שהכהן אינו עושה שום מעשה בידיים אלא עומד
ושואל ומה' מענה לשון וכנ"ל), וממילא י"ל לא מבעיא לדעת הפוסקים הנזכרים
רבינו החיד"א בכסא רחמים, והחתם סופר, והבית אפרים ודעימיהו, דס"ל דגרם
מחיקת השם שרי אפילו לדבר הרשות ממילא אפילו נימא דהפרדת שם י - ה דהוה בחושן חשיב
כמחיקה, מ"מ הא לא הוי אלא רק גרם מחיקה דשרי. אלא יתירה מזו יש לומר, דאף
לדעת הרדב"ז והגר"ש לנדא ודעימיהו, דס"ל דמחיקת שם השם ע"י
גרמא שרי דוקא לצורך מצוה ובלאו הכי לא, מ"מ הנה לפי מש"כ הרמב"ן
בסוף ספר המצות (מצות ח) וז"ל: שנצטוינו להיות לבבינו תמים עמו יתעלה, והוא
שנאמר (דברים יח) "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" וענין הצוואה הזאת שנייחד
לבבינו אליו לבדו יתברך, ושנאמין שהוא לבדו עושה כל, והוא היודע
אמיתת כל עתיד, וממנו לבדו נדרוש הבאות, מנביאיו או מאנשי חסידיו רוצה לומר אורים
ותומים, ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם וכו'. ע"ש. ומבואר מדברי הרמב"ן
הללו דענין השאלה מהאורים ותומים הוא בכלל מצות עשה, וראה במגילת ספר (שם) שמסכים
למנותו במנין המצוות. ע"ש. וראה גם באנצ"ת ח"א (עמוד שצג הערה 27) ע"ש.
וממילא מכיון שבשאלה מהאורים ותומים שפיר מקיים מצוה, ממילא י"ל דאף שגורם
למחיקת השם ע"י המענה של האו"ת כי האותיות נפרדות ומצטרפות, שרי כיון
דהוי גרם מחיקה לצורך מצוה, כי השאלה והמענה מהאו"ת יש בה משום מצוה. וק"ל.
(ויש לציין עוד כי אף לדברי הרשב"א הנ"ל (בחי' לשבת קכ ע"ב) דמבואר
מיניה דגרמא לא שרי אלא היכא שלא ימחק בודאי, הכ"נ י"ל כי אינו ודאי
שיענו לכהן הזה כששואל מהאורים ותומים, עי' היטב בגמ' דיומא (עג ע"ב), או עכ"פ
אינו ודאי שיצטרפו האותיות מאותיות "יה" דוקא, ויתכן
שילקחו מאותיות אחרות והוי כספק אם ימחק ושפיר שרינן גרמא בכה"ג. ודו"ק.
ואף לחזו"א שמבאר ברשב"א דגרמא שרי רק כשלא ימחק מיד, דבמיד תליא מילתא
ולא בענין בודאי וספק, הכ"נ י"ל דלא הוי כנמחק מיד ע"י השאלה דהא
ממתין עד שיענוהו מן השמים. וק"ל).
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi